אם אתם מחפשים חומר קריאה מעניין, חוץ כמובן מהבלוג הזה, אני מאד ממליץ על שני אתרים שמכילים את החוקים שהכנסת חוקקה. ספר החוקים הפתוח של וויקיטקסט העברי ומאגר החקיקה הלאומי של הכנסת.
התחלתי להתעניין בשני האתרים בעקבות חקיקת חוק הלאום. אחרי שקראתי אותו לעומק אני לא מבין על מה המהומה של המתנגדים (אין בו שום דבר חדש) אבל גם למה היה צריך לבזבז כל כך הרבה אנרגיה בשביל לחוקק אותו (אין בו שום דבר חדש).

---

שאלה קטנה. האם אתם יודעים מה גובה הקנס אם תגדלו חזיר בישוב לא מורשה? 10,000 לירות! שזה שקל אחד!

---

תאמינו או לא יש בספר החוקים את "פקודת סרטי הראינוע" משנת 1927! (בוצעו בו תיקונים בשנת 1935).

---

הנה החוק שסיבך את סיינפלד וחבורתו בפרק סיום הסדרה.

---

שנה אחרי שיצא הספר שלי לאור, קיבלתי מהספרייה הלאומית מכתב שדרש ממני לשלוח לספרייה שני עותקים. כמובן שהתעלמתי כי חשבתי שזה טעות. איזה ערך יש לספר שלי (שהוא אסופה של טורים שכתבתי לעיתון מקומי בזכרון יעקב) שמצדיק מקום על מדף בספרייה הלאומית? כעבור עוד כמה חודשים קיבלתי מכתב מעורך דין שמאיים שאם לא אשלח שני עותקים ינקטו מולי צעדים משפטיים. הבנתי שכנראה זה רציני ושלחתי להם שני עותקים למען הדורות הבאים. הדרישה הזאת מובססת על החוק הזה שנחקק 10 ימים אחרי שאהוד ברק התפטר מראשות הממשלה. (אני מקווה שהיום אפשר גם לשלוח העתק דיגיטלי)

---

אבל לא משנה כמה נכון וצודק חוק שמחוקקים, אם אין אכיפה של הרשויות ומוטיבציה פנימית של הציבור, לא תהיה לחוק שום משמעות ועדיף שלא לחוקק אותו.
ובונוס לסיום הנה חוק קביעת הזמן (שמכיל בתוכו גם את ההגדרות של שעון הקיץ בישראל – דבר שבעבר גרם להמון מחלוקות)

דבר ראשון אני רוצה לנצל את ההזדמנות לאחל לכולם/ן שנה טובה, חתימה טובה או גמר חתימה טובה (אני אף פעם לא סגור על מה אומרים).
אתחיל ואגיד שאני גאה להיות יהודי! בכלל זאת התקופה הכי טובה להיות בה יהודי. לא בגלל חוק הלאום אלא בגלל שכל חגי תשרי נפלו באמצע השבוע ומיד אחרי החופש הגדול. איזה כיף להורים.
רק שתדעו המילה "תשרי" מגיעה מהמילה הבבלית "תשריתו" שהפירוש שלה הוא "תבריזו מהעבודה".
אתה לא באמת מבין כמה החודש הזה מטורף עד כשאתה מנסה מסביר אותו לגוי.
בגלל שאני עובד בהייטק יוצא לי לעבוד עם לא מעט אמריקאים.
זה לא פשוט לעבוד עם אמריקאים. לא בגלל שהם אומרים על כל דבר wonderful, אלא בגלל שהם לא עובדים בשבת וראשון, אנחנו לא עובדים בשישי שבת, השעה בחוף המזרחי שקרוב אלינו היא 7 שעות אחורה כך שאנחנו יכולים לדבר טלפונית רק שלושה וחצי ימים בשבוע. ועכשיו כשהגיעו החגים, איזה בלאגן.
ככה נשמעה השיחה שהייתה לי בסקייפ עם גרג מניו-יורק ביום רביעי שעבר (לצורך הנוחות והמוטיב הקומי השארתי רק את החלק שלי בשיחה, כדי שתוכלו לדמיין את מה שהוא אמר)
"טוב גרג אז לפני שאנחנו מסיימים את השיחה, אני רוצה לעדכן אותך ששבוע הבא אנחנו לא עובדים בראשון, שני ושלישי כי יש לנו חג.
קוראים לו ראש השנה, זה חגיגות השנה העברית החדשה.
ביום הראשון אוכלים, ביום השני אוכלים וביום השלישי גם אוכלים.
שבוע אחרי זה אנחנו לא עובדים בשלישי ורביעי כי יש לנו עוד חג.
קוראים לו יום כיפורים, אנחנו צמים, מבקשים סליחות ורוכבים על אופניים.
לא! לא רשום בשום מקום בברית הישנה שמצווה לרכוב על אופניים. זה הנפצה שלנו.
רגע, שבוע אחרי זה אנחנו לא עובדים בראשון ושני כי יש לנו חג נוסף.
קוראים לו סוכות. סוכות.
אנחנו בונים מבנה טרומי, שהקירות שלו עשויים מבד והגג מענפי עץ דקל עם קישוטים מעפנים שהילדים הכינו בגן.
לא אני לא צוחק עליך, יש גם אנשים שישנים בסוכה.
לא אל תנתק! שבוע אחרי זה אנחנו שוב לא עובדים בראשון ושני. שוב יש לנו חג. סוכות שני. זה כמו סרט המשך. בסופו אנחנו מתחילים לקרוא את התנ"ך מהתחלה בפעם ה 3000.
כן זה די משעמם.
הכל זה ימי חופש של המדינה.
אתה רוצה להיות יהודי?
סחתיין, אין בעיה, רק תזכור שתצטרך לעבור ברית מילה.
חשבתי שתרד מזה".

אני משוגע על רכבות והאמת שאין לי מושג למה. אולי זה בגלל שקיבלתי לגו רכבת בגיל שש ולא הפסקתי לשחק בו כל הילדות שלי, אולי זה בגלל שאני נהנה לתכנן נסיעות על גבי מפות ואולי יש לי פשוט בעיה.
לשמחתי הרבה רכבת ישראל עברה מהפכה בעשרים השנה האחרונות דבר שמאפשר לי גם להימלט מהפקקים בדרך לתל אביב וגם לספק מרגוע לשיגעון שלי. שבוע שעבר נפתחו שלוש תחנות חדשות: רעננה דרום, רעננה מערב ומרכזית המפרץ ובעודי בוחן את המפה עלתה בראשי שאלה מעניינת.השאלה ששאלתי את עצמי היא האם אני יכול לבקר בכל תחנות הקצה של רכבת ישראל בפחות מ 24 שעות כאשר תחנה הראשונה והאחרונה היא בנימינה שנמצאת ליד מקום מגוריי. (תחנת קצה מוגדרת ככזאת שאי אפשר לעבור דרכה). ישנן כיום תשע תחנות קצה: נהריה, כרמיאל, בית שאן, רעננה מערב, מודיעין – מרכז, ירושלים מלחה, ראשון לציון – הראשונים, באר שבע – מרכז ודימונה. כדי לפתור את הבעיה הזאת רציתי לכתוב תוכנת מחשב שתעשה זאת אבל לדאבוני רכבת ישראל כבר לא מספקת כמו בעבר גיליון אקסל עם כל לוחות הזמנים. (אפשר לקבל בקופות חוברת קטנה ומודפסת).
לכן נאלצתי לעשות זאת ידנית ודבר ראשון שחיפשתי זה את התחנה הכי בעייתית מבחינת לוחות זמנים מבין תשעת תחנות הקצה. די מהר התברר שזאת דימונה שהרכבת מגיעה ויוצאת ממנה שלוש פעמים ביום.
באר שבע – צפון/אוניברסיטה -> דימונה

דימונה -> באר שבע – צפון/אוניברסיטה

נתון זה הבהיר לי שהמסלול המתוכנן חייב לכלול את דימונה בבוקר וזה מה שיצא לי (מסלול שנכון ל 9/7/18):

הבעיה המרכזית בתכנון (חוץ מהעובדה שרכבות יכולות לאחר) היא החלפת הרכבות בתחנות מודיעין – מרכז ומרכזית המפרץ. ארבע דקות זה ממש מעט זמן.
אז מה אתם אומרים זה אפשרי? מישהו מוכן לנסות? זה לא יקר! חופשי יומי לכל הארץ עולה 60 ש"ח בלבד.
בכל מקרה אני מקווה שהרכבת תמשיך להתפתח ודי מהר לעבור על כל תחנות הקצה ב 24 שעות יהיה בלתי אפשרי. נסיעה נעימה.

המחאה האזרחית הכי יצירתית ומצליחה שראיתי בחיי הייתה של תושבי שכונת "חלומות זכרון" שנמצאת בחלק המזרחי של זכרון יעקב. באמצע השכונה, שאיכלוסה החל בסביבות שנת 2006, עבר מעל הגן הציבורי קו חשמל של מתח גבוה שאסור היה להיות בקרבתו יותר מכמה דקות ביום. לתושבים הובטח כי לפי התוכניות הקו יועתק מזרחית לשכונה אבל זה לא נעשה. התושבים פנו לחברת חשמל, למועצה המקומית וליזם וכל אחד מהם טען שהוא לא אשם באי ביצוע העתקת הקו.
באותה תקופה נתתי טרמפ כל בוקר לתושבת השכונה שעבדה איתי ויום אחד ראיתי על כל המרפסות שלטים בסגנון "קונים פוטנציאלים, אל תקנו פה דירות! קו המתח הגבוה יסרטן את הילדים שלכם". אני הייתי בשוק. מה פתאום שמישהו ישים כזה שלט על הבית שלו? זה מוריד את ערך הדירות. אבל הייתי טיפש ולא הבנתי את הגאונות של המהלך הזה. השכונה הייתה אז עדיין בתהליך בניה והקמפיין הזה פשוט בא לגרום ליזם להזיז את התחת שלו ולממש את ההבטחה. רוב התושבים בשכונה לא רצו למכור את הבית שלהם ולכן פגיעה זמנית במחירי הדירות לא הפריע להם, אבל ליזם זה כאב בכיס. תוך זמן קצר הושגו כל האישורים הנדרשים, בוצעו כל התיאומים והקו זז כלאחר כבוד מזרחית לשכונה והשלטים, שהשיגו את מטרתם, נעלמו מהמרפסות.

המחאה הצרכנית שהכי חסכה לי כסף הייתה מחאת הקוטג'. בתור זה שעושה את הקניות השבועיות התחלתי לשים לב באזור סוף שנת 2010, שכל שבוע המחיר של הקוטג' עולה בכמה אגורות עד שהגיע לשמונה שקלים לגביע. בגלל שזאת הגבינה שילדים שלי הכי אהבו (ועדיין אוהבים) מאד התעצבנתי אבל המשכתי לקנות עד שביוני 2011 הצטרפתי לחרם צרכנים והפסקתי לקנות אותה. תוך זמן לא רב ירד מחירה והיום עולה גביע קוטג' בסופר 5.5 שקלים. אם בממוצע אנחנו צורכים 8 גביעי קוטג' בשבוע זה מגיע לחסכון של 1000 ש"ח בשנה.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה סיפרתי לכם את כל זה? אז בבקשה דבר ראשון תצפו בסרטון הזה (אורכו 153 שניות).

אין ספק שמציאת הגז הטבעי זה דבר טוב למדינת ישראל. השימוש בגז לעומת שימוש בפחם הוא הרבה יותר ידידותי לסביבה. אבל כפי שראיתם בסרטון הטיפול בגז של מאגר לוויתן באסדה שתוקם 9 ק"מ מחוף דור יגרום לנזק סביבתי שינטרל את כל התועלת של השימוש בגז.
אם לא היה פתרון אחר לטיפול בגז הייתי אומר ניחא, זה מה יש. אבל במאגרי כריש ותנין של חברת אנרג'יאן הטיפול בגז נעשה בעזרת אסדה מעל הקידוח כך שזה אפשרי.בחודשים האחרונים מתעצמת המחאה של תושבי האיזור שכוללת פעולות רבות כאשר ביום שישי האחרון הייתה הפגנה גדולה בכיכר רבין ששילבה מיצג של תיפוף על מאות חביות שחורות וכלל גם צילום של קליף מוזיקלי יחודי. תרומת משפחתי למאבק החשוב היא פשוט להיות "גוף" שמדי פעם מגיע להיכן שצריך וכמו כן מדי אנחנו תורמים כמה שקלים כי המאבק עולה כסף. אתר המאבק שחשוב לכל תושבי ישראל, נמצא בכתובת http://www.homelandguards.org. תודה מראש על התמיכה שלכם ונקווה מאד שהוא יצליח (הוא חייב להצליח).

 

 

קפצתי עם נדב לחנות הספרים השכונתית כי הוא קיבל שובר מתנה לכבוד יום ההולדת שלו. די מהר מצא הילד שלושה ספרים חדשים מהסדרות "נייט הגדול" ו "קפטן תחתונים" שהוא כה אוהב ובגלל שהיה מבצע של ספר שני ב 80% הנחה, הוא ניגש אלי ואמר "יאללה אבא, בחר איזה ספר שאתה רוצה, על חשבוני!".
אני לא אוהב להיכנס לחנות ספרים מבלי לדעת מראש איזה ספר אני רוצה מכיוון שיש כל כך הרבה ספרים מעניינים, ואני מיד נתקל בפרדוקס הבחירה (שיתוק שנגרם מעודף אפשרויות). למזלי כמה ימים לפני הביקור בחנות הספרים ראיתי בדף הפייסבוק של ה"משטח" פוסט על ספר חדש של אבירם ברקאי שנקרא "אנחנו על השחור" – סיפורה של חטיבה 500 במבצע שלום הגליל.
הייתי בן 13 כשהחל מבצע שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה) אבל למרות זאת אני כמעט ולא יודע כלום על מהלכי המלחמה הזאת (בניגוד לידע שיש לי על מלחמת יום הכיפורים וששת הימים). אז הוספתי את הספר לערימה של הילד, הודיתי לו על המחווה ולפני שהתחלתי לקרוא אותו עשיתי לי רשימה של עשרה דברים שאני זוכר מאותה מלחמה (לא לפי סדר כרונולוגי).

1. נסיעה באופניים מבית הספר ביום הראשון למלחמה תוך כדי האזנה בטרנזיסטור להודעת דובר צה"ל שכוחות צה"ל נכנסו ללבנון.
2. שיירות של מובילי טנקים ונגמ"שים שנעים להם בכביש חיפה – עכו.
3. הפחד הגדול כאשר דובר צבא סוריה מודיע שבקרבות הופלו עשרות מטוסי חיל האוויר הישראלי והתדהמה והשמחה כשהתבררה התוצאה חסרת התקדים של 82-0 לטובתנו.
4. נסיעה לתחנה המרכזית בעכו ביום שישי של המלחמה כדי לחלק אוכל לחיילים רק כדי לגלות שהתחנה ריקה מאדם.
5. צפייה כל יום בשעה 17:00 בתוכנית הטלוויזיה "שלום הגליל" (שנהפכה ברבות הימים ל"ערב חדש") שהקרינה דרישות שלום מחיילים ושקופיות עם רשימת הנופלים.
6. הדאגה לאבא של ילדה מהשכבה שנפצע במהלך הקרבות.
7. הטיול שעשינו מבית הספר למחנה כורדני (ששכן מעבר לכביש) כדי לראות את השלל הרב שנתפס אצל המחבלים במהלך המלחמה.
8. מונדיאל 1982 שהחל שבוע אחרי התחלת המלחמה, ובמיוחד את המשחק בו הבקיע פאולו רוסי שלושער בניצחון 2-3 של איטליה על ברזיל בשלב השני של הבתים.
9. הדיון בשיעור היסטוריה יום אחרי רצח אמיל גרינצווייג (פעיל "שלום עכשיו") על ידי יונה אברושמי, במהלך הפגנה שהתקיימה בדרישה למלא את מסקנות ועדת כהן, אשר חקרה את הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה.
10. ההלם מאסון צור הראשון (91 הרוגים) והשני (60 הרוגים).

מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר לא יכולתי להפסיק. הכתיבה קולחת ויש בה שילוב נכון בין הסיפורים האישיים לבין התיאור של מהלכי המלחמה כולל סקירה היסטורית. בתור שריונר (לשעבר), שבילה חודשיים ברצועת הביטחון בסוף שנת 1994, יכולתי לדמיין את עצמי נוסע בצירים ההררים בכיוון כביש ביירות דמשק מחפש טנקים וחוליות נ"ט סוריות. כשהגעתי לפלוגת המילואים שלי בתור מ"מ צעיר היו בה כמה חיילים ומפקדים אשר לחמו במלחמה ההיא. אחד מהם סיפר שהלקח המרכזי שלו הוא שברגע שהוא רואה מישהו עם מזוודה הוא יורה בו (כי ככה סחבו הסורים את טילי הסאגר) ואחר סיפר על החשיבות של עבודה מסודרת בקרב שריון מול שריון. אבל עד היום אני מכה על חטא שמעולם לא חקרתי אותם יותר לעומק על מה שעבר עליהם.
הדפים האחרונים של הספר מכילים את רשימת 56 חיילי ומפקדי חטיבה 500 המורחבת שנפלו במלחמה (יחד עם תאריך נפילתם). החטיבה כללה גדודי שריון, חי"ר והנדסה מהסדיר ומהמילואים. במהלך קריאת הספר, עיינתי מדי פעם ברשימה כדי להתאים אותה להשתלשלות העניינים ובסיום הקריאה שאלתי את עצמי את השאלה הבלתי נמנעת. האם לאור המצב לפני המלחמה, לאור מטרות המלחמה וגם לאור תוצאות המלחמה צדקה ישראל שיצאה למבצע הזה.
האמת שאני עדיין מתלבט וקצרה היריעה מכדי לפרט את מחשבותיי על התוכנית להמליך שליט נוצרי במדינה כל כך מפולגת כדי שיעשה אתנו שלום ועד לגירוש המוצלח של אש"ף לתוניסיה (ממנו הוא לא התאושש עד הסכמי אוסלו). לכן אני ממליץ לכם לקרוא את הספר, לחקור טיפה על אותה התקופה, לנסות לראות האם אפשר להסיק מסקנות לגבי המצב היום וגם לקוות שלא תהיה מלחמת לבנון השלישית.