בכל אני אצפה בחופש הגדול

טלוויזיה בחופש הגדול כשאני הייתי ילד:
ערוץ ישראלי אחד בשחור לבן

09:00 עד 11:00 – שידורי הבוקר לילדים
11:00 עד 16:00 – אין כלום!
16:00 עד 17:30 – טלוויזיה לימודית
17:30 עד 18:30 – תוכניות הילדים והנוער
18:30 עד 20:00 – תוכניות בערבית
20:00 עד 20:58 – תוכניות לכל המשפחה
20:58 עד 21:00 – שעון אנלוגי
21:00 עד 21:30 – מבט
21:30 עד 23:55 – תוכניות למבוגרים
23:55 עד 23:58 – פסוקו של יום
23:58 עד 24:00 – התקווה

אין מכשיר הקלטה (כמו וידאו). פספסת פרק של "איים אבודים"? תחכה שנה!
אין לעצור תוכנית באמצע כדי ללכת למטבח או לשירותים.
תכלס, אפשר לראות את כל התוכן שיש.

טלוויזיה בחופש הגדול היום:
מה שאתה רוצה לראות, מתי שאתה רוצה לראות.

מה עדיף? שאלה טובה, אבל הרשו לי להיות איש זקן ונרגן ולהגיד שאני שמח שהילדות שלי הייתה אז.

האם מותר לצחוק על הכל?

יש לי קטע סטנד-אפ אחד שעובד מעולה ומצחיק כל פעם מחדש גם בעברית וגם באנגלית. זה קטע לא פשוט שעוסק בהיטלר, מסע בזמן ובפדופיליה.
לפני כחודש הופעתי בבר בירושלים ועשיתי את הקטע באנגלית. בזמן שאני עושה את הקטע אני רואה מישהו בקהל שנראה מאד נסער. כשירדתי מהבמה הוא ניגש אלי ואמר לי "!You are one sick motherfucker" ויצא מהבר.
אני לתומי חשבתי שהוא נתן לי מחמאה אבל לאחר מכן התברר לי שהבחור, שהיה אמור לעלות לבמה כעבור כמה דקות, מאד נפגע מהקטע שעשיתי ופשוט החליט לעזוב את המקום. זאת פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה ואני יכול להבין איך הקטע הזה עלול לעצבן או לפגוע, וזה גרם לי לחשוב על השאלה "האם מותר לצחוק על הכל?".
במקרה, בזמן שאני חושב על השאלה הזאת, עלתה בנטפליקס סדרה בשם "רוסטים היסטוריים", שבכל פרק צוחקים על דמות היסטורית אחרת כשבאחד הפרקים הדמות היא אנה פרנק. אחרי שראיתי את הפרק הזה ואחרי שחרשתי את האינטרנט כדי לראות את קטעי הסטנד-אפ הכי "קשים" הגעתי למסקנה שהתשובה לשאלה "האם מותר לצחוק על הכל?" היא כן, אבל תלוי איפה עושים את זה.
נתחיל ב"כן". אפשר וחשוב לצחוק על הכל ובמיוחד אנחנו היהודים. כשג'ף רוס ניסח את זה הכי טוב:

נמשיך ב "אבל תלוי איפה עושים את זה".
יש הבדל בין הופעה בבמה פתוחה במועדון סטנד-אפ, לבין הופעה ביום כיף של עובדי חברה מסוימת. מי שמגיע לראות הופעת סטנד-אפ מיוזמתו צריך לברר מראש את סוג ההומור של הסטנדאפיסטים שיופיעו מולו (למשל האם הם גסים או צוחקים על נושאים "רגישים").
לעומת זאת סטנדאפיסט שנשכר להופיע ביום כיף של חברה צריך לשאול מראש איזה סוג חומר מותר לו לעשות. זה נימוס בסיסי וגם כיבוד של מקצוע הסטנד-אפ.
רשמתי את כל זה כי ביום שבת הקרוב (22/6) ב 21:00 אני עושה את הקטע המדובר בערב "חתול בשק" בפאב סוניה שבקיבוץ מעגן מיכאל. יהיו עוד חמישה סטנדאפיסטים מצחיקים. בואו תצחקו (ואולי גם תעלבו)

קטע סטנד אפ #2

חשבתי על זה טיפה. כולם אומרים תמיד "לא נשכח ולא נסלח". אבל זה חצי נכון. לא נשכח מסכים, אבל לא נסלח? אנחנו הישראלים לא מפסיקים לטוס לברלין כדי לקנות שם נדל"ן ולאכול מילקי בזול. מילקי! שהוא בכלל מעדן גזעני. לא רק שיש בו הפרדה בין החום ללבן, גם הלבן למעלה.
אתם גם יודעים כמה החזר הוצאות על השואה קיבלה מדינת ישראל מגרמניה ב 1951 כדי לכונן יחסים דיפלומטים? 2 מיליארד מארק, שזה מיליארד אירו. נשמע הרבה? תחלקו את זה בשישה מיליון זה יוצא 167 אירו לאדם. שזה לא מכסה אפילו סופשבוע בגרמניה.
ומי אתם חושבים הנהיג את גרמניה ב 1951? ילדים בני 6 שנולדו אחרי המלחמה? שלטו שם נאצים. איזה נאצים? נאצים שידעו הכי טוב לשנות את קורות החיים שלהם.

קטע סטנד-אפ #1

עזבו אתכם מפוליטיקה, בואו נדבר על אירוע משמח שקורה יומיים אחרי הבחירות. החללית הישראלית "בראשית" מגיעה לירח. איזה גאווה. אין על הטכנולוגיה הישראלית.
אבל בגלל שזאת חללית ישראלית, אין לי ספק שכל הנחיתה תהיה בלאגן אחד גדול.
החללית בטח תנחת היכן שאסור, באדום לבן, ויהיה לה בחלון שלט – "פקח-חייזר אני פורקת סחורה, תכף אשוב".
כשהחללית תפתח את זרוע הסלפי שלה, ועד עכשיו כל מה שהיא עשתה זה לצלם סלפיז, היא תשרוט חללית שחונה ליד ולא תשאיר פתק עם פרטי הביטוח.
והפלסטינים יגנו אותנו באו"ם ככח כובש כי לטענתם הם היו שם קודם. אבל נראה שלרובנו אין בעיה שהם יממשו את דרישת השיבה לירח. לצד האפל של הירח. לך תזדיין רוג'ר ווטרס.

15-4-Camel

(לכרטיסים בחינם צרו איתי קשר)