פי כמה???


בשבוע שעבר חגגתי חצי שנה שלא הייתי פיזית בעבודה. גם לפני פרוץ הקורונה ביקרתי במשרדי החברה רק פעם בשבוע, וזה בזכות ה"ענן" שמאפשר למתכנתים כמוני לעשות את עבודתנו מכל מקום בעולם. (תודה לך ג'ף בזוס!)
אני עובד בחברה ביו-טכנולוגית כך שרוב העובדים הם ביולוגים ובגלל שעוד לא הומצא "ענן ביולוגי" הם נאלצים להגיע פיזית לעבודה.
כמו בכל חברה, גם בחברה שלנו יש מדי פעם מפגש חברתי בלתי רשמי, שבו שותים בירה וגם עושים חידון נושא פרסים. למרות שאני לא מגיע למפגש הזה (ואני גם לא שותה בירה), אני תורם לחידון כמה שאלות שקשורות במחשבים ותכנות.
שאלות כגון:
מי יצר את המשחק פאק-מן?
א) ביל גייטס
ב) סטיב ג'ובס
ג) טורו איווטאני
ד) פקורו מנצורי
(התשובה בסוף הטור)
בפעם באחרונה חרגתי ממנהגי וגם תרמתי לחידון שאלה בנושא של שוק ההון.
אם הייתם משקיעים $1000 בהנפקה של נטפליקס (24/5/2002), כמה כסף היה לכם היום (07/09/2020)?
א) $102,000
ב) $427,000
ג) $1,018,000
ד) $21,000
התשובה היא ב. מניית נטפליקס עלתה פי 427 מיום ההנפקה וכל מי שקנתה אותה אז והחזיקה בה עד היום עשתה בשכל.

לא סתם השתמשתי בלשון נקבה במשפט האחרון. בשנה האחרונה שתי הבנות שלי התגייסו ולשמחתי המשכורת הצבאית של חיילים וחיילות בסדיר, במיוחד בדרג הלוחם, פחות מצחיקות מהמשכורת הצבאית שהייתה לי בסדיר.
אז לפני שבוע כשהכוכבים הסתדרו ושתיהן חזרו לסוף שבוע בבית הושבתי אותן לשיחה ושאלתי אותן את השאלה – אם הייתן משקיעות $1000 בהנפקה של נטפליקס (24/5/2002), כמה כסף היה לכן היום (07/09/2020)?
"אבא", אמרה אחת מהן, "ב 24/5/2002 היינו בנות שנה וחצי!".
"נכון", השבתי, "אבל היום אתן עוד מעט בנות 20 וצברתם סכומי כסף, ששוכבים להם בחשבון הבנק שלכן, ואתן צריכות להתחיל לחשוב מה אתן רוצות לעשות. זה לגיטימי להגיד לי שבמצב הנוכחי עדיף לא לעשות כלום, אבל אני אישית חושב שבגיל שלכן אפשר לקחת סיכונים".
אני הייתי מאד שמרן כשהייתי צעיר. אולי זה בגלל כשהייתי נער התרחש משבר מניות הבנקים והאינפלציה השתוללה ואולי זה בגלל כשהייתי איש צעיר הריבית על פיקדונות הייתה מדהימה כך שלא היה צריך להתעמק יותר מדי באפשריות השקעה אחרות.
אבל הטעות שלי הייתה, חוץ שלא שמתי $1000 על נטפליקס ב 2002, שאף פעם לא גיבשתי לעצמי אסטרטגית השקעות מקיפה שכוללת מטרות, יעדים ודרכי פעולה שמבוססת גם על הפרופיל הפסיכולוגי שלי.
לכן השיחה שלי עם הבנות הייתה לי מאד חשובה כדי שכבר מגיל צעיר הן יגיעו להחלטות מבוססות בנושאים כלכליים. אני לא מגלה מה הן החליטו, אני גם לא יודע איזו השקעה תעשה פי 427 ב 18 שנה, אבל אני יכול לגלות לכם שטורו איווטאני הוא זה שיצר את המשחק פאק-מן.

איך בטוח להרוויח בטוטו


כשהייתי נער צעיר, אי שם בשנות השמונים, היו במרכז המסחרי מול הבית שלי שתי חנויות שלבעלים שלהן קראו יעקב. הייתה את המכולת של יעקב, שלא סבל את המשפחה שלי כי אנחנו היינו עושים את הקניות השבועיות בשק"ם ולא אצלו, והייתה את החנות של יעקב הנפח. קראנו לו יעקב הנפח כי הוא היה מתקן פנצ'רים של אופניים וחוץ מזה היה אפשר גם למלא אצלו טופסי טוטו. אני לא יודע מה היה החוק באותם הימים, אבל למרות שלא הייתי מעל גיל 18, הייתי ממלא טוטו כמעט כל שבוע במהלך עונת הכדורגל. אז עוד היה צריך לנחש רק 13 משחקים, 8 מהלאומית ו 5 מהארצית בניגוד להיום שצריך לנחש 16 משחקים, חלקם מרחבי העולם. הייתי ממש גרוע בלנחש את תוצאות המשחקים והמקסימום שאי פעם הצלחתי היה 8 מתוך 13.
אחרי הפסקה מאד ארוכה חזרתי לפני שנה למלא טוטו. נרשמתי לאתר וההפסדים שלי בשנה האחרונה הם 100 ₪ (כמו שאתם יכולים להבין אני לא מהמר כבד).
כל שבוע אני ממלא שני טפסי טוטו בעלות של 6 ₪ (ותמיד מפסיד) אבל מדי פעם אני ממלא ווינר וגם מצליח להרוויח (חזיתי נכון שהקנזס צ'יפס ינצחו את הסופר-בול).
אבל אם הגעתם עד לפה אתם בטח רוצים לשאול אותי, אם הפסדת 100 ₪ למה הכותרת של הטור היא "איך בטוח להרוויח בטוטו"?
אז התשובה היא שמדי פעם יוצא הטוטו במבצע של "מלא ווינר ב 20 ₪ וקבל 10 ₪ בחזרה". כשזה קורה אני מחפש משחק כדורגל שליין ההימורים שלו מבטיח שלא משנה מה תהיה התוצאה אני מפסיד פחות מ 10 ₪.
בדוגמה למטה, אפשר לראות שבמשחק בין טורינו לורונה אם טורינו מנצחת יחס הזכייה הוא 2.2, אם ורונה מנצחת יחס הזכייה הוא 2.7 ואם יש תיקו היחס הוא 2.85. שמתי 10 שקלים על כל אפשרות, דבר שעלה לי 30 ₪.
Gamble-On-All-3
אם טורינו הייתה מנצחת הייתי מקבל 22 ₪, הפסד של 8 ₪ אבל אחרי הטבה של 10 ₪ אני בפלוס של 2 ₪.
אם ורונה הייתה מנצחת הייתי מקבל 27 ₪. הפסד של 3 ₪ אבל אחרי ההטבה של 10 ₪ אני בפלוס של 7 ₪.
למזלי היה תיקו ולכן קיבלתי 28.5 ₪. הפסד של 1.5 ₪ אבל אחרי ההטבה של 10 ₪ אני בפלוס של 8.5 ₪.
הקאץ' הוא שההטבה היא רק להימורים עתידיים כך שהשתמשתי ב 8.5 ₪ בכדי למלא טפסי טוטו, וכמובן שהפסדתי…

הנאום של מייקל ג'ורדן – לנצחון יש מחיר


אם אתם אוהבים כדורסל, אם הייתם מודעים לעצמכם בשנות ה 90 או אם אתם רוצים לראות מה המשמעות של תחרות אמיתית, אני מאד ממליץ לכם לראות את הסדרה התיעודית "מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון". סדרה תיעודית (10 פרקים של שעה) שסוקרת את הקריירה של מייקל ג'ורדן וה"שיקגו בולס" של שנות ה-90, ומשולבת בצילומים שטרם שודרו מהעונה של 1997-98. אחרי צפייה בסדרה (פעמיים), הרגע שהכי נחקק אצלי מופיע בסוף הפרק השביעי, כשמייקל נשאל על המוניטין שלו כאיש לא נחמד.

המראיין:

מייקל:

קריין:

מייקל:

מפסיק את הראיון עם דמעות בעיניים.
אם אתם רוצים לקרוא עוד על עלילות מייקל ג'ורדן אני ממליץ על הספר "The Jordan Rules", שמספר על הזכייה הראשונה של השיקאגו בולס באליפות בעונת 91-92.

פעם ראשונה אצל ג'וני קרסון


הפעם הראשונה שראיתי סטנדאפיסט/ית אמיתי/ת הייתה בתוכנית הלילה עם ג'וני קרסון. תוכנית הלילה הייתה מלכת הלילה של הטלוויזיה, אז בעלת מספר חד ספרתי של ערוצים, והמנחה ג'וני קרסון, שאהב סטנד-אפ, היה המלך. כל ערב עשרות מיליוני אמריקאים הלכו לישון אחרי צפייה בתוכנית הזאת.
בשביל סטנדאפיסט/ית להופיע בתוכנית הלילה היה ה"גביע הקדוש". הופעה מוצלחת הייתה נותנת דחיפה חסרת תקדים לקריירה של הסטנדאפיסט/ית. להיות מוזמן לשבת ליד ג'וני קרסון בסיום ההופעה נחשב היה לחלום של כל סטנדאפיסט/ית, במיוחד אם זאת הייתה ההופעה הראשונה בתוכנית.
הרבה מאד סטנדאפיסטים/יות מוכרים/ות ואהובים/ות נחשפו לקהל האמריקאי בפעם הראשונה בתוכנית הזאת, ובזכות ה YouTube אפשר לחזור אחורה בזמן ולצפות בזה.

גארי שנדלינג – 8/3/81

ג'רי סיינפלד – 6/5/81

אדי מרפי – 1/1/82

אלן דג'נרס – 28/11/86 (אני ראיתי את התוכנית הזאת בזמן אמת ואני זוכר שלא הפסקתי לצחוק)

דרו קארי – 8/11/91

ניגוב


דבר ראשון שאני אקנה אחרי שהכל ירגע זה בידה.
פעם ראשונה שראיתי בידה היה בסרט צרפתי. לא הבנתי למה יש אסלה מוזרה נוספת ליד האסלה הרגילה. כשהסבירו לי את מטרתה לא הפסקתי לצחוק ושאלתי למה? למה צריך את זה אם יש לנו את ההמצאה המדהימה של הנייר טואלט.
הכל השתנה לפני 4 שנים בעת ביקור בדרום קוריאה. באחד מבתי המלון היה בשירותים בידה משוכלל ביותר שכלל חימום של מושב האסלה, מים חמים, תוכניות השפרצה שונות ויבוש באוויר חם. זאת הייתה חוויה רוחנית ממדרגה ראשונה. מעולם לא יצאתי מהשירותים עם כזה חיוך מאוזן לאוזן.
מאז אותו הטיול כל שנה ביום הולדת שלי רציתי לפנק את עצמי בבידה, וכל שנה השתפנתי או יותר נכון התקמצתי. אבל אז הגיעה הקורונה ואנשים הסתערו על הסופרמרקטים בכדי לקנות נייר טואלט.
ההתנהגות הזאת גרמה לי לרצות להבין את החשיבות הפסיכולוגית של אגירת נייר טואלט בשעות משבר, למה יש מקומות בעולם בהם שולט הבידה ולמה זה לא תפס בארצות הברית. לשמחתי הפודקאסט המעולה "99% בלתי נראה" הוציא פרק בנושא: https://99percentinvisible.org/episode/wipe-out ובפרק הוזכר ספר שנקרא WIPED – The Curious History of Toilet Paper. בגלל שכבר נמאס לי לצפות בתוכניות בנטפליקס קניתי את הספר והוא מומלץ ביותר.
הנה שלוש תובנות מרכזיות שיש לי אחרי שגמרתי לקרוא את הספר (לא בשירותים):
1) אם אתם רוצים לדמיין את העולם שלנו לפני המאה העשרים אל תשכחו לדמיין גם ריח חזק של חרא ושתן בכל מקום.
2) העולם מתחלק לשוטפים ולמנגבים. מבחינה בריאותית השוטפים צודקים!
3) נייר טואלט זה הרס של הסביבה.
בקיצור אם נטפליקס מחפשים את סדרת התעודה הבאה שלהם, שיפסיקו לעשות סרטים על רוצחים מוזרים. "ההיסטוריה של הניגוב" יהיה להיט בינלאומי.

הופעה ראשונה בזכרון יעקב!


אחרי שנה וחצי של הופעות בכל רחבי הארץ, אני שמח לארח מופע סטנד-אפ 10 דקות הליכה מהבית שלי.
חוץ ממני יופיעו עוד שישה סטנדאפיסטים שיצחיקו מכם את כל הקלוריות מהסופגניות שתאכלו במהלך חג החנוכה.
אשמח לראותכם! (מומלץ לשמור מקומות דרכי)