יש אלוהים?

לאחר הרבה דיונים עם עצמי, החלטתי להגדיר את עצמי כאגנוסטיקן (כמו האסטרונום היהודי – קרל סייגן). אני לא מאמין שאלוהים קיים אבל עדיין לא מצאתי לזה הוכחה חותכת. זה הימור די גדול כי מה יקרה אם אני טועה? איך ארגיש אם שנייה אחרי שאסיים את השירות שלי פה בכדור הארץ אמצא את עצמי בבקו"ם של אלוהים?
אני יכול לדמיין את הסיטואציה בה אני מגיע לחלון של אחת מפקידות הקבלה והיא תוך כדי תקתוק על המקלדת תשאל אותי: שם פרטי? שם משפחה? שם האב? שם האם? ארץ לידה? ואז שיעלו הפרטים שלי על המסך היא תחייך ותסתכל אלי במבט מזלזל ותגיד: "אני רואה שאתה אגנוסטיקן. אתה בטח מרגיש די דביל כרגע".
השאלה מה עושים בעולם הבא עם אנשים שלא האמינו בקיומו של אלוהים? אני יכול להניח שאם היית איש שהרע לזולת אזי לא משנה אם האמנת באלוהים או לא, תמצא את עצמך בגיהינום. אני גם יכול להניח שאם גם היית איש שעזר לזולת וגם האמנת באלוהים בטוח שתגיע לגן עדן. אבל מה יעלה בגורלו של איש נחמד (כמוני) שלא האמין שאלוהים קיים? מכיוון שנאמר "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו", יש לי תקווה שיש פתרון מיוחד לבעיה הזאת. פתרון שמתאים לסוג תוכניות הטלוויזיה שכה נפוצות פה בשנים האחרונות. תוכנית ראליטי בשם "מי רוצה להגיע לגן עדן?" ובה כל המתמודדים יתחרו זה בזה במין חידון תנ"ך עולמי. כל חודש מאה המתמודדים הכי טובים יקבלו כרטיס כניסה לגן עדן וכל השאר יאלצו להמשיך וללמוד תנ"ך (שזה סוג של גיהינום).
אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בכל הדיון על קיומו של אלוהים זאת צביעות של אנשים. ואתחיל עם קבוצת האתאיסטים הדתיים. בחופש הגדול לפני שנתיים יצא לי לדבר עם אתאיסט דתי, כזה שבטוח שאלוהים לא קיים וכל כך שונא כל מה שקשור לדת שאם מנשקים לידו מזוזה הוא מתחרפן. בזמן השיחה, על נושא סתמי, הוא קיבל שיחת טלפון שמהאזנה מהצד הבנתי שקשורה בנופש בחו"ל.
"אתה לא מאמין איזה חופשה סידרתי", צהל הבחור והמשיך, "השנה חגי תשרי נופלים בצורה מעולה כך שיש שבעה ימי חופש!"
"רגע אחד", אמרתי לו, "מה פתאום אתה 'חוגג' את חגי תשרי שאפשר לסווגם כחגים דתיים?"
"מה אני יכול לעשות?", השיב הבחור, "מכריחים אותנו לצאת לחופש".
"אז פתאום כפייה דתית זה דבר טוב?", שאלתי בנימוס ציני, "אם אתה אתאיסט דתי אמיתי, עליך לגשת לבוס שלך ולהגיד לו שאתה רוצה לעבוד בחגי תשרי ואם זה בלתי אפשרי אז שיורידו לך שבעה ימי חופש מהצבירה". לפי התגובה שלו לא נראה לי שהוא קיבל את עצתי.
מצד שני יש לי שאלה לאנשים שמאמינים שהעולם נוצר לפני 5788 שנה בשעה עשר בבוקר ע"י אלוהים. יש מכונה סריקה שמשתמשת בטכניקת "דימות ברפואה גרעינית" (PET) על מנת לגלות מה קורה בתוך גוף האדם אחרי שהמטופל בולע חומר רדיואקטיבי. בעזרת טכניקה דומה של ניתוח זמן מחצית חיים של חומרים רדיואקטיבי אפשר גם לגלות את גילם של סלעים. אם אתם מאמינים לתוצאה של סריקת גוף האדם, ואני מאחל לכם שתמיד לא יתגלה שום דבר בעייתי, למה שלא תאמינו לתוצאות שמראות שיש סלעים שהגיל שלהם הוא טיפה יותר מ 5788 שנה?
מההיכרות שיש לי עם שני הצדדים נראה לי ששניהם ימשיכו בשלהם ויהיו טיפה צבועים לגבי האמונה שלהן, אבל כל עוד כולם יתייחסו לזולת בכבוד ונימוס לי זה ממש לא משנה.

העם רוצה אוויר נקי

המחאה האזרחית הכי יצירתית ומצליחה שראיתי בחיי הייתה של תושבי שכונת "חלומות זכרון" שנמצאת בחלק המזרחי של זכרון יעקב. באמצע השכונה, שאיכלוסה החל בסביבות שנת 2006, עבר מעל הגן הציבורי קו חשמל של מתח גבוה שאסור היה להיות בקרבתו יותר מכמה דקות ביום. לתושבים הובטח כי לפי התוכניות הקו יועתק מזרחית לשכונה אבל זה לא נעשה. התושבים פנו לחברת חשמל, למועצה המקומית וליזם וכל אחד מהם טען שהוא לא אשם באי ביצוע העתקת הקו.
באותה תקופה נתתי טרמפ כל בוקר לתושבת השכונה שעבדה איתי ויום אחד ראיתי על כל המרפסות שלטים בסגנון "קונים פוטנציאלים, אל תקנו פה דירות! קו המתח הגבוה יסרטן את הילדים שלכם". אני הייתי בשוק. מה פתאום שמישהו ישים כזה שלט על הבית שלו? זה מוריד את ערך הדירות. אבל הייתי טיפש ולא הבנתי את הגאונות של המהלך הזה. השכונה הייתה אז עדיין בתהליך בניה והקמפיין הזה פשוט בא לגרום ליזם להזיז את התחת שלו ולממש את ההבטחה. רוב התושבים בשכונה לא רצו למכור את הבית שלהם ולכן פגיעה זמנית במחירי הדירות לא הפריע להם, אבל ליזם זה כאב בכיס. תוך זמן קצר הושגו כל האישורים הנדרשים, בוצעו כל התיאומים והקו זז כלאחר כבוד מזרחית לשכונה והשלטים, שהשיגו את מטרתם, נעלמו מהמרפסות.

המחאה הצרכנית שהכי חסכה לי כסף הייתה מחאת הקוטג'. בתור זה שעושה את הקניות השבועיות התחלתי לשים לב באזור סוף שנת 2010, שכל שבוע המחיר של הקוטג' עולה בכמה אגורות עד שהגיע לשמונה שקלים לגביע. בגלל שזאת הגבינה שילדים שלי הכי אהבו (ועדיין אוהבים) מאד התעצבנתי אבל המשכתי לקנות עד שביוני 2011 הצטרפתי לחרם צרכנים והפסקתי לקנות אותה. תוך זמן לא רב ירד מחירה והיום עולה גביע קוטג' בסופר 5.5 שקלים. אם בממוצע אנחנו צורכים 8 גביעי קוטג' בשבוע זה מגיע לחסכון של 1000 ש"ח בשנה.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה סיפרתי לכם את כל זה? אז בבקשה דבר ראשון תצפו בסרטון הזה (אורכו 153 שניות).

אין ספק שמציאת הגז הטבעי זה דבר טוב למדינת ישראל. השימוש בגז לעומת שימוש בפחם הוא הרבה יותר ידידותי לסביבה. אבל כפי שראיתם בסרטון הטיפול בגז של מאגר לוויתן באסדה שתוקם 9 ק"מ מחוף דור יגרום לנזק סביבתי שינטרל את כל התועלת של השימוש בגז.
אם לא היה פתרון אחר לטיפול בגז הייתי אומר ניחא, זה מה יש. אבל במאגרי כריש ותנין של חברת אנרג'יאן הטיפול בגז נעשה בעזרת אסדה מעל הקידוח כך שזה אפשרי.בחודשים האחרונים מתעצמת המחאה של תושבי האיזור שכוללת פעולות רבות כאשר ביום שישי האחרון הייתה הפגנה גדולה בכיכר רבין ששילבה מיצג של תיפוף על מאות חביות שחורות וכלל גם צילום של קליף מוזיקלי יחודי. תרומת משפחתי למאבק החשוב היא פשוט להיות "גוף" שמדי פעם מגיע להיכן שצריך וכמו כן מדי אנחנו תורמים כמה שקלים כי המאבק עולה כסף. אתר המאבק שחשוב לכל תושבי ישראל, נמצא בכתובת http://www.homelandguards.org. תודה מראש על התמיכה שלכם ונקווה מאד שהוא יצליח (הוא חייב להצליח).

 

 

שו איזמו? איזמו ליקולה

בדיעבד הדבר שאני הכי זוכר מהופעה של הסטנדאפיסט כריס רוק שנערכה בתשיעי בינואר השנה ביד אליהו הם הטלפונים. יותר נכון את אי הנוכחות של הטלפונים. חלק מתהליך הכניסה להיכל מנורה מבטחים כלל, חוץ מביקורת כרטיסים ובדיקה ביטחונית, גם הכנסה של כל הטלפונים לתוך נרתיק מיוחד שננעל מגנטית. הדרך היחידה לפתוח את הנרתיק הייתה בעזרת הסדרנים. בזכות הדרישה הזאת, שנועדה למנוע צילום בלתי חוקי של המופע, חזרתי עשרים וחמש שנה אחורה לתקופה בה לא היו טלפונים סלולרים. אלפי אנשים ישבו יחדיו מבלי שאף אחד דיבר בטלפון, שלח הודעה, צייץ בטוויטר, העלה פוסט לפייסבוק, צילם סלפי או גלש באינטרנט. באולם שרר רוגע מוזר וממכר. הדבר נוסף שאני זוכר מההופעה של כריס רוק הם דווקא הסטנדאפיסטים שחיממו את המופע שלו. ג'ף רוס המנחה שידוע בירידות המדהימות שלו, אנתוני ג'סלניק בעל ההומור השחור הכי מצחיק שיש ומישל וולף שהייתה כתבת בדיילי שואו.
העובדה שאלו הזכרונות שלי יחד עם האכזבה הקטנה שהייתה לי מהמופע של ג'ים ג'פריס בדיוק שבוע לאחר מכן באותו המקום, הביאו אותי להחלטה שאני צריך "לחפש" סטנדאפיסטים חדשים ומיוחדים.
לפני שבועיים מצאתי אחד כזה. איזמו ליקולה הוא סטנדאפיסט מפינלנד, כן פינלנד,  שזכה ב 2014 בתואר "האיש שהכי מצחיק בעולם" אחרי שזכה בתחרות שנערכה ע"י מועדון הסטנד-אפ המפורסם – Laugh Factory – אשר נמצא בהוליווד. דרך אגב בתחרות ב 2016 הגיע לגמר ישראלי (לא מוכר).
היחודיות של איזמו היא העובדה שבגלל שהוא מפינלנד יש לו הסתכלות שונה ומעניינת על החיים. אני מקווה שיום אחד הוא יגיע לארץ ואני יותר ממקווה שגם לא אתאכזב וגם שבכניסה להופעה הצופים יצטרכו להכניס את הטלפון לנרתיק מיוחד.

איזמו מסביר למה המילה "ASS" היא המילה הכי מסובכת בשפה האנגלית.

גם המילה "Shit" היא די מסובכת.

עוד מבט על המוזרויות של השפה האנגלית.

האם מדינות צריכות לשלם את חובן לבנקים?

האם זה ציפור? מטוס? או אולי סופרמן?

 

פלסטיק, פלסטיק תזרוק

המשפחה שלי כבר רגילה לכך שמדי פעם נדפק לי השכל. בעקבות הכרזה של ראש עיריית הרצליה, מנכ"ל עמותת צלול ויו"ר החברה הכלכלית של הרצליה, על השקת פרויקט סביבתי במסגרתו תפסיק העירייה בהדרגה להשתמש בכלים חד פעמיים מפלסטיק, ביקשתי את עזרת המשפחה לבדוק כמה פלסטיק אנחנו זורקים בשבוע. חשוב להגיד שפלסטיק הוא חומר מדהים וטוב שיש אותו אבל הנזקים של פסולת הפלסטיק הם אדירים ואם יש לכם שתי דקות פנויות צפו בסרטון הזה בכדי להבין טיפה את הנושא.

לצורך הפרויקט שמתי בחדר האוכל קופסת קרטון גדולה שקלטה במהלך השבוע כל מוצר פלסטיק שהשתמשנו בו בפעם האחרונה (לא כולל שקיות זבל). אחרי שבוע רוקנתי על השטיח בסלון את תכולת הקופסא שהייתה מלאה עד אפס מקום, מיינתי את הערמה וזה נראה כך.

האוסף
האוסף השבועי

הילדים היו בשוק מהכמות וזאת למרות שאנחנו כבר שנים עושים קניות עם שקיות רב פעמיות, כמעט ולא קונים בקבוקי שתייה ועושים שימוש חוזר בקופסאות פלסטיק.
"אני רוצה להפחית את השימוש בפלסטיק", אמרה אחת הבנות, "אבל אני אוהבת לאכול קוטג' ומה לעשות הוא מגיע בתוך גביע של פלסטיק".
בגלל שלהורים של אבי הייתה חנות מכולת הרמתי אליו טלפון ושאלתי אותו איך קנו פעם קוטג'.
"פעם לא היה קוטג'", אמר אבי לתדהמתה של בתי. "היו גבינות קשות שנמכרו בתוך נייר. חלב היה מסופק ע"י חלבן שהיה ממלא בקבוקי זכוכית ולא היה אוכל מוכן או קפוא אז לא היה צורך בקופסאות או שקיות בכדי לאחסן אותו". (אפילו אני זוכר שגלידה הייתה מגיעה בתוך קרטון דק ולא בתוך קופסת פלסטיק).
לנו בבית יש המון קופסאות פלסטיק שאת כולן הבאתי הביתה מהעבודה בה עבדתי לפני יותר משנה. בכל ארוחת צהריים בה היינו מזמינים אוכל מבחוץ, משלוח האוכל היה מגיע ארוז בקופסאות פלסטיק רבות. אני ביקשתי משאר העובדים לא לזרוק את הקופסאות אלא לשים אותן בצד (לא בפח). בסוף כל יום העבודה שטפתי אותן ונהפכתי לספק קופסאות הפלסטיק מספר אחד של המשפחה המורחבת שלי. אנחנו היינו רק כ 8 עובדים בחברה, אז אפשר לחשב די בקלות כמה קופסות פלסטיק טובות נזרקות כל יום ברחבי ישראל.

20180217_191544
פעם היה בפנים אוכל ממסעדה

אז זה מה החלטנו לעשות עם כל הפלסטיק שצברנו?

פריטים שנזרקו לפח המחזור (היכן שזורקים בקבוקי 1.5 ליטר)

מרכך 4 ליטר
צלחת פלסטיק שבורה
מיכל מי פה
קופסת שוקולית
נוזל ניקוי כלים
קופסא לעירית
קופסה גבינה צהובה 200 גרם
2 קופסאות של פטריות
מיכל קטשופ
קופסה של גבינה בולגרית
קופסה של 1 ק"ג חומוס
2 קופסאות ממרח טבעוני
מכסה שבור של קופסה
מקל פלסטיק של תריס
קופסת תיק תק
קופסה של חמוצים
מקל לערבוב צבע

פריטים שנזרקו לפח רגיל:

2 גביעי גבינה לבנה 750 גרם
7 קופסאות מעדני יופלה (כולל מכסה)
מחזיק לקופסת פיצה
5 קופסאות מעדן שטראוס
5 קופסאות של עגבניות שרי
5 קופסאות קוט'ג (כולל מכסה)
4 קופסאות מילקי מוס
2 רשתות של תפוזים
2 מכלי שמפו
שפורפרת ניקוי פנים
שקית אוכל לכלב
24 שקיות פלסטיק (כמו לחם) / עטיפות (כמו של חבילת שוקולד)
ניילון עטיפה למייבש
7 שקיות של אוכל (כמו פסטה)
5 עטיפות של קפסולות לניקוי מדיח
2 קופסאות רסק תפוחים
3 מעדני סקי
קופסא של מילקי רגיל
2 מברשות שיניים + כיסוי
שקף
כיסויים פלסטיק קשיחים לראשי מברשות שיניים, חסכמים, מילון, חוט דנטלי ומנורה

פריטים שקיבלתי עליהם כסף:

2 בקבוקי מים 1 ליטר (60 אגורות)
1 בקבוק מים 0.5 ליטר (30 אגורות)

פריטים שנעשה בהם שימוש חוזר:

קופסת מסכת שיער
5 קופסאות מסטיקים

פלסטיק לזריקה ומחזור
ימין למחזור, שמאל לפח

בכדי להוריד את כמות הפלסטיק שאנחנו זורקים, החלטנו לנסות לצרוך פחות פלסטיק. מסטיקים למשל לא נקנה יותר באריזות פלסטיק ונעדיף מוצרים באריזות של קרטון ממוחזר.
אבל הפתרון לבעיה צריך להיות מערכתי ובכמה מישורים. אם פעם היה לי קומפוסטר בחצר לצורך מחזור פסולת אורגנית, היום המועצה אוספת מכולם את הפסולת בפחים מיוחדים שזה הרבה יותר טוב ויעיל. אם המחיר האמיתי של פלסטיק יכלול גם את הנזק של הזיהום שלו אולי יצרנים וצרכנים יעשו חושבים לפני שימוש בו (כמו מה שקרה מאז ששקיות בסופר עולות 10 אגורות). החדשות הכי טריות (וטובות?) בנושא הן שסין הפסיקה לקבל פסולת פלסטיק מהמערב, ואולי ערימות הזבל שיצטברו פה קרוב לבית הן אלו שיגרמו לשינוי המיוחל.

זה הסיפור על איך הקמתי בית השקעות מבלי לקבל אישור של הרשות לניירות ערך

הילד, או אולי כבר אפשר לקרוא לו הנער, חגג 14 וקיבל מהסבים והסבתות כמה גרושים (מההורים שלו הוא מקבל אוכל וגג מעל הראש).
"מה אתה הולך לעשות עם הכסף?", שאלתי אותו בזמן נסיעה ביחד במכונית.
"כרגיל", אמר הילד, "אתן לכם לשמור עליו".
"אולי הפעם אתה רוצה להשקיע אותו?", שאלתי.
"מה זאת אומרת להשקיע?", שאל בחזרה.
במשך כמה דקות הסברתי לו על חשיבות ההשקעה לטווח רחוק מגיל צעיר, על הכוח של הריבית דריבית ועל האיזון התמידי שקיים בין סיכון לסיכוי.
המבט המזוגג בעיניו הבהיר לי שלא הצלחתי להעביר את המסר.
"תראה לדוגמא את הלוטו", אמרתי בעודנו חולפים ליד דוכן של המפעל הפיס שהמספר 52 מיליון התנוסס מעליו.
"אם תשקיע 11.6 שקלים יהיה לך סיכוי של 1:8,136,744 להרוויח 52 מיליון לעומת אם תסגור את הכסף בבנק לשנה יהיה לך בטוח 11.7 שקלים", הדגמתי לו שני סוגים של השקעה.
"אני הולך על הלוטו!", אמר לי הילד.
"נראה לך שאני אתן לך להמר?", צעקתי עליו.
"אוקי אז שמעתי ששווה להשקיע בביטקוין, איך אני קונה ביטקוין?", שאל.
ספקולנט הילד, חשבתי לעצמי, אבל להתנסות בדבר האמתי יהיה הדבר הכי טוב עבורו.
"אוקי", אמרתי לו, "כדי לפשט את העניינים זה מה שאני מציע לך. אתה תוכל לרכוש ממני ביטקוין, דולרים, אירו, לירות שטרלינג, מניות של מיקרוסופט או תוכנית חסכון לשנה בתשואה של 1% ואני לא אקח ממך שום עמלות על הקניה, על האחזקה או המכירה".
כשהגענו הביתה התיישבנו מול המחשב וכתבנו ביחד את החוזה הזה, בעוד האישה צועקת מהסלון: "חסר לך שתרמה את הילד".

20/01/2018
חוזה השקעה

ניר כץ – להלן בית ההשקעות
נדב כץ – להלן המשקיע

המשקיע יקנה מבית ההשקעות את הנכסים הפיננסים הבאים:

0.009107 ביטקוין בעלות של 400 ₪
14.68 דולרים בעלות של 50 ₪ (3.4060)
2.1 לירות שטרלינג בעלות של 10 ₪ (4.7451)
0.653 מניות של מיקרוסופט בעלות של 200 ₪ ($90)

המשקיע יוכל למכור בחזרה את הנכסים בכל זמן שיבחר.
כל בעיה משפטית תדון בפני נעמה כץ – להלן בית המשפט.

על החתום:
ניר כץ (בית ההשקעות)   _______
נדב כץ (המשקיע)  _______

אחרי שחתמנו על החוזה ולחצנו ידיים, שאלתי את הבנות שלי האם הן גם רוצות להשקיע דרכי. אחת אמרה שהיא משקיעה את זמנה בלימוד מתמטיקה והשנייה סירבה כי היא חניכה בתנועת נוער שקפיטליסט כמוני מוקצה שם מחמת מיאוס (חוץ מהפעמים שצריך אותי כדי להביא חולצות מתל אביב).
למחרת חתימת ההסכם, הילד קם בבוקר ודבר ראשון שאל אותי מה קרה בלילה לביטקוין, אז בכדי לעזור לו לעקוב אחרי ההשקעות שלו הכנתי לו את דף האקסל הבא:

Nadav-Excel

כפי שאתם יכולים לראות לרגע כתיבת הפוסט הזה הילד מופסד כ 36 שקלים אבל אני חושב שהוא מרוויח שיעור טוב לחיים.

100,000

12 שעות לפני סיום 2017, חגג הבלוג שלי 100,000 צפיות/כניסות. למרות שזה מספר יפה, האמת הכואבת היא שזה ממש לא הרבה, במיוחד לאור העובדה שהפוסט הראשון פורסם ב 04/06/2010. רק לצורך השוואה, כתבה שלי על אחוות גברים באמריקה שפורסמה במאקו, זכתה ל 28,238 צפיות. אין לי נתונים מדויקים על כתבות שלי שפורסמו ב YNet (בלייזר ומחשבים), אבל אני יודע שכמות האנשים שקראו אותן נמדדה גם היא בעשרות (ואף מאות) אלפים.

Months
כמה נתונים מעניינים

אני חושב שהבעיה של הבלוג שלי היא שהוא לא ממוקד בנושא ספציפי. כשבחנתי את הבלוגים שאני נוהג לבקר בהם בקביעות גיליתי שרובם עוסקים לעומק בנושא ספציפי. אם זה הסולידית שעוסק בהשקעות, FlyingOut שמתעסק בעולם התעופה או תרבות הפנאי שמדבר על תיאטרון, מוסיקה, ספרות, שירה ושאר ענייני תרבות הפנאי. הבלוג שלי הוא רוחבי. אפשר למצוא פה כתבות על ליגת ה NFL, פוסטים על הורות או תיאורי טיולים ברחבי העולם. כנראה שזה סוג של בלוג שלא מושך אנשים לבוא ולבקר שוב ושוב.

Countries (1).PNG
יש בעולם 195 מדינות. בצהוב 104 המדינות שמהן הגיע לפחות קורא אחד. (אני לא מאד פופולרי באפריקה) 

זה הגלגול השני של הבלוג. הוא הוקם לראשונה באתר GeoCities שהיה אחד מהאתרים הראשונים שאפשרו להקים אתר אינטרנט בקלות יחסית (למי שידע HTML – שפת הדפדפנים). לכבוד החתונה שלי בשנת 1998 הקמתי שם אתר שבו יכלו האורחים לאשר את השתתפותם ובגלל שזאת הייתה שנת 1998 רק מוזמן אחד השתמש באופציה הזאת. בינואר 1999, שנה לפני התפוצצות הבועת הדוט-קום, קנתה Yahoo את GeoCities בסכום של 3.57 מיליארד דולר וב 2009 סגרה אותו חוץ מביפן. מ 2010 הבלוג חי ב wordpress.com (מאד מומלץ למי שרוצה להרים בלוג/אתר).

nirkatz-geocities
כך נראה הבלוג ב GeoCities בשנת 2009

אבל למרות המיעוט היחסי של המבקרים אני שמח שהבלוג קיים. הוא "מכריח" אותי לכתוב מדי פעם, אני נהנה לבדוק כמה פעמים ביום כמה אנשים נכנסו לצפות בו, ואפילו מרוויח לאחרונה $2 בחודש מהפרסומות שמופיעות בו. זאת פיסת הנדל"ן הקטנה שלי באינטרנט הגדול שנשלט ע"י חברות ענק כמו פייסבוק או גוגל, ואני כולי תקווה שחגיגות ה 200,000 יקרו יותר מוקדם מ 2025.

Posts
רוצים לדעת למה "מילות פרידה" הוא פוסט מאד נפוץ? זה ההסבר – https://wp.me/pWw18-n9

ודבר אחרון – תודה לכם הקוראים.