How (a)bout them Cowboys


אני אוהד את קבוצת ה Dallas Cowboys מאז שההורים שלי לקחו אותי בשנת 1984 לשליחות של שלוש שנים במדינה הכי קשוחה באיחוד. השנה יש לי סוף סוף שוב סיבה לחייך בכל לילה שבין ראשון לשני כי כל הסימנים מראים שיש סיכוי טוב שגביע וינס לומברדי (גביע האליפות) יחזור בפעם השישית לדאלאס.

אם תעצרו ברחוב כל אוהד פוטבול אמריקאי ותשאלו אותו את השאלה "מי זאת America's Team?", תקבלו תשובה אחת, הדאלאס קאובויס, אבל בשתי סוגי תגובות שונות. התגובה הראשונה תכלול את הצעקה "!How bout them cowboys" (ה a חסרה בכוונה בגלל המבטא הטקסני), התגובה השנייה תכלול את המשפט "!Fuck them cowboys". יש כיום בליגת הפוטבול האמריקאית המקצוענית 32 קבוצות, חלקן הוקמו עשורים לפני הקמת הדאלאס קאובויס בשנת 1960, אחת זכתה יותר פעמים בסופרבול (גמר אליפות הליגה) ולחלקן יש מאזן יותר טוב בחמש עשרה השנה האחרונות. אז למה דווקא הדאלאס קאובויס קיבלו את הכינוי America's Team, הקבוצה של אמריקה?
כדי לענות על השאלה הזאת צריך לחזור אחורה בזמן ל 21 בינואר 1979 לסופרבול 13 או כמו שהאמריקאים אוהבים לרשום סופרבול XIII. דאלאס, שזכתה בסופרבול הקודם, פגשה את היריבה הנצחית שלה בשנות ה 70 הפיטסבורג סטילרס ובמשחק שנחשב עד היום כאחד מהסופרבולים הכי טובים הפסידה 31-35. בוב ראיין שעבד באותה תקופה ב NFL Films, חברת הסרטים של ליגת הפוטבול, קיבל עליו את האחריות להכין את סרט סיכום העונה של הדאלאס קאובויס. הוא התלבט רבות איך לקרוא לסרט כאשר המחשבה הראשונה שעלתה בראשו הייתה "Champions die hard" ("האלופים המסורים"), אבל הוא זנח את הרעיון בגלל שהניח שבדאלאס לא יאהבו שבכותרת של סרט סיכום העונה תופיע המילה die (למות).
הוא נעמד ליד חלון משרדו וכשראה את הדגל האמריקאי מתנפנף ברוח מיד הבין שהשם של הסרט צריך להיות "America's Team", ואחרי שהוקרן הסרט בטלוויזיה, כותרת הסרט נהפכה לכינוי שנהיה הכי מזוהה עם קבוצת הדאלאס קאובויס עקב מכלול של סיבות.
הישגים מרשימים: מעונת 1966 עד לאותה עונה (1978) סיימה דאלאס כל עונה עם יותר ניצחונות מהפסדים ולא העפילה לפלייאוף רק בשנה אחת (1974). הקבוצה הופיעה ארבע פעמים בסופרבול (1970, 1971, 1977 ו 1978) וזכתה בו פעמיים ב 1971 ו 1977.
השפל של אמריקה מול הגאות של דאלאס: שנות ה 70 לא היו שנים טובות לאמריקה שכללו בריחה משפילה מוייטנאם, נשיא שמתפטר עקב חשדות לפלילים, משבר כלכלי חמור ואינפלציה גבוהה, קריסת מרכזי הערים הגדולות, עליה ברמת הפשיעה וחוסר אמון גובר במוסדות המדינה. נראה היה שהפריחה של אמריקה שהחלה אחרי מלחמת העולם השנייה מגיעה לסיומה. לעומת שאר אמריקה המטרופולין של דאלאס התפתח מאד ופרח בשנות ה 70 במיוחד בזכות עליית מחירי הנפט עקב האמברגו של אופ"ק בעקבות מלחמת יום הכיפורים (תמיד יש משהו שקשור לישראל).
מודל לחיקוי והערצה: בתוך כל הכאוס האמריקאי הייתה קבוצת פוטבול אחת שסימלה את מה שאמריקה הייתה פעם ורוצה שוב להיות, הדאלאס קאובויס. לא רק שהקבוצה רשמה הישגים מרשימים הכינוי שלה "קאובויס" ייצג את הגבר האולטימטיבי שכבש את המערב הפרוע. כך נראה גם המאמן שלה מאז יסוד הקבוצה בשנת 1960, תום לנדרי, שהסתובב כל הזמן עם כובע, הבעה רצינית והיה בעברו טייס של B-17 בזמן מלחמת העולם השנייה שהשתתף ב 30 טיסות קרביות שבאחת מהן אף נחת נחיתת חירום.
הקוטרבק של הקבוצה, ר'וגר סטארבק, גבר נאה ביותר, למד באקדמיה של הצי, זכה בגביע הייזמן היוקרתי (פרס לשחקן הקולג' הטוב ביותר), שירת בויאטנם, היה נשוי לאהובתו שפגש בבית הספר, נוצרי מאמין שאמר בליבו את התפילה הייל מארי (על שם אימו של ישו) לפני אחת מהמסירות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הליגה. הכינוי שלו היה Captain Comeback בזכות כל הפעמים שהוביל את דאלאס לניצחונות אחרי שפיגרה בדקות האחרונות למשחק. להגנה של הקבוצה קראו doomsday defense (הגנת יום הדין) וכללה שחקנים גדולים מהחיים כמו בוב "מר קאובוי" לילי, רנדי "המפלצת" וויט ואד "הגבוה מדי" ג'ונס שהיו אימת הליגה.
מיתוג ושיווק: על הקסדה של הקבוצה יש כוכב גדול שדומה לכוכבים שיש על הדגל האמריקאי. מנהלי הקבוצה של דאלאס, ובראשם טקס שרם, היו בין הראשונים בליגה להבין את חשיבות המיתוג והשיווק ואלמנט הבידור, והם הפכו את המעודדות של הקבוצה (The Dallas Cowboys Cheerleaders) למושא החלומות של כל גברי ארצות הברית. הם הוציאו עיתון שבועי שהופץ ל 100,000 מנויים והשקיעו במכירת מרצ'נדייז שקשורים בקבוצה. משחקי הקבוצה שודרו הכי הרבה פעמים ב "Monday Night Football", וגם בחג ההודיה והביאו לחשיפה עצומה ורצופה של הקבוצה.
ארבעת המרכיבים הללו גרמו שהשם America's Team התאים בדיוק לדאלאס באותה תקופה. כה גדולה הייתה ההשפעה שבתודעה של הציבור שהעיר דאלאס כבר לא הייתה ידועה בעיקר במקום שבו הנשיא קנדי נרצח. סרט הפורנו "Debbie Does Dallas" שיצאה לאקרנים ב 1978 ובו מסופר על בחורה שמנסה להשיג כסף כדי להתקבל כמעודדת ב " Texas Cowgirls", הוא אחד מסרטי הפורנו המפורסמים של כל הזמנים, ומפיקי סדרת הסבון על משפחת נפט (שיצאה לאקרנים ב 1978) בחרו ששמה יהיה דאלאס. באותן שנים צברה דאלאס מיליוני אוהדים לא רק מקומיים אלא גם בכל רחבי ארצות הברית והייתה דומיננטית בליגה עד עונת 1984 השנה בה
אני נהפכתי לאוהד הדאלאס קאובויס מהסיבה הפשוטה שגרתי בעיר פורט וורת' ששייכת למטרופולין דאלאס-פורט וורת'-ארלינגטון. באותה עונה דאלאס לא עלתה פעם ראשונה לפלייאוף זה עשור. כשחזרתי ארצה בסיום עונת 1986 הייתה זאת הפעם הראשונה בעשרים שנה שלדאלאס היה מאזן שלילי בדרך לתקופה הגרועה השנייה בתולדותיה.


האם אפשר לתאר היסטוריה של קבוצת ספורט בגרף פשוט?

שיטת הדירוג ELO היא שיטה לחישוב ההבדל ברמת המיומנות היחסית של שחקנים/קבוצות המתחרים זה מול זה. השיטה קרויה על שם יוצרה Arpad ELO, פרופסור לפיזיקה אמריקאי יליד הונגריה. השיטה הומצאה במקור כמערכת משופרת לדירוג שחקני שחמט, אלא שכיום היא גם משמשת כמערכת דירוג למקצועות תחרותיים נוספים כגון סנוקר, כדורסל, בייסבול, כדורגל, משחקי וידאו ועוד.
השיטה היא די פשוטה ובסיסית. דירוג ה ELO של שחקן / קבוצה מיוצג על ידי מספר אשר גדל או קטן כתלות בתוצאות המשחקים עם שחקנים מדורגים אחרים. אחרי כל משחק, השחקן המנצח לוקח נקודות מהשחקן שהפסיד. ההבדל בין הדירוג של הזוכה והמפסיד קובע את המספר הכולל של נקודות שירוויחו או יפסידו אחרי משחק. אם השחקן בעל דירוג הגבוה זוכה, אז רק כמה נקודות דירוג תילקחנה מהשחקן המדורג נמוך. לעומת זאת, אם שחקן המדורג נמוך זוכה אזי נקודות דירוג רבות תועברנה. פירוש הדבר שמערכת דירוג זאת מתוקנת את עצמה לאורך זמן.
אתר http://fivethirtyeight.com המפורסם של נייט סילבר משתמש בשיטה זו, עם התאמות ושינויים קטנים, כדי לדרג קבוצות פוטבול אמריקאיות ולתת תחזיות לתוצאות המחזורים, עליה לפלייאוף וזכיה בסופרבול. האתר הגדיל לעשות ומיפה את הדירוג של כל קבוצות הפוטבול האמריקאיות מאז הקמתם, דבר שמאפשר לקבל תמונה אובייקטיבית על החוזק של כל קבוצה לאורך זמן.
בבדיקה שערכנו על התחזיות של השיטה בעונה הנוכחית מצאנו שהיא הצליחה לנחש נכונה מי ינצח במשחק ב 65% מהמקרים, אך בבדיקה רטרואקטיבית שערכו באתר על עונות הקודמות התגלה שרק ב 51% מהמקרים התחזית הצליחה לנצח את "הספריד" של לאס וגאס. כך שבשורה התחתונה אי אפשר לנצל את השיטה כדי להצליח בהימורים.
כפי שניתן לראות בגרף את חמישים ושבע העונות של הקבוצה אפשר לחלק לשמונה תקופות בסדר המחזורי הבא: גרועה (60-65), טובה מאד (66-85), גרועה מאד (86-90), טובה מאד (91-99), גרועה (00-05), טובה (06-09) בינונית ומטה (10-13) ונראה שבדרך להיות טובה (14-16).


כדי להבין למה יש סיכוי שהתקופה הנוכחית בדרך להיות טובה מאד מתבקשת ההשוואה בין מה שהפך את דאלאס לקבוצה טובה מאד בפעמים הקודמות למה שקורה היום.

מאמן שהבעלים מאמין בו בניגוד לשאר העולם

[תקופה טובה I]
בסיום עונת 1965 ואחרי שש עונות בלי מאזן חיובי דרשו רבים לפטר את המאמן תום לנדרי אבל להפתעת כולם לא זאת שלא פוטר אלא קיבל מבעלי הקבוצה, קלינט מורציסון הבן, הערכת חוזה של 10 שנים. בעונת הבאה (1966) הקבוצה הגיעה לגמר ה NFL. תום לנדרי היה מאמן חדשני ויצירתי שבנה את מה שנקרא בדאלאס "The System", שיטת ניהול משחק שהוכיחה את עצמה במשך עשרים שנה ואין סוף החלפות של שחקנים.
[תקופה טובה II]
אחרי שעונת 1988 הסתיימה במאזן מביך של 3-13 ובעקבות בעיות כלכליות של הבעלים הרוואי רוברט ברייט, עקב משבר "הלוואה וחיסכון", נמכרה הקבוצה למר ג'רי ג'ונס, איש עסקים מארקנסו, תמורת 140 מיליון דולר ב 25 לפברואר 1989 (באותה תקופה הקבוצה הפסידה כמיליון דולר בחודש).
הפעולה הראשונה של מר ג'ונס הייתה לפטר את המאמן האגדי, והיחיד עד אז, תום לנדרי ולהביא במקומו את ג'ימי ג'ונסון, איתו למד ושיחק פוטבול באוניברסיטה של ארקנסו, שזכה באותה שנה ב Orange Bowl כמאמן של קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת מיאמי. הפיטורים של המאמן האגדי, המהלכים שעשה ג'ונסון (שיסופר עליהם בהמשך) יחד עם עונה (1989) שהסתיימה במאזן העלוב של 1-15, הוציאו את קצפם של האוהדים וכתבי הספורט שלא הבינו למה הביאו מאמן מקולג' לאמן קבוצת פוטבול מקצוענית. שלוש שנים לאחר מכן הוביל ג'ימי ג'ונסון את הקבוצה לזכיה בסופרבול. המוטו של ג'ימי היה "Let the mind control the body, not the body control the mind".


[תקופה טובה III]
באמצע עונת 2010 החליף ג'ייסון גראת' את המאמן וויד פיליפס עקב מאזן 1-7 של הקבוצה. לג'ייסון, אחד הג'ינגים היחידים ב NFL, יש שתי טבעות אליפות שזכה בהן בזמן שהיה קווטרבק מחליף בדאלאס בשנות ה 90. אמנם תחת שרביטו הקבוצה מצליחה להשתנות ולסיים את העונה במאזן של 5-3, אך בשלושת העונות הבאות חוזר על עצמו אותו הסיפור. מאזן של 8-8 והפסד במשחק האחרון בעונה שהכריע האם הקבוצה תעלה לפלייאוף. הבעלים ג'רי ג'ונס התעלם מהקולות שנקראו להחליפו ואת עונת 2014 סיימה הקבוצה במאזן של 12-4 ורק פסיקה מעוררת מחלוקת של שופט מנעה ממנה להגיע לגמר חטיבת ה NFC בפלייאוף. אחרי עונה מאכזבת ב 2015, עקב בעיה בעמדת הקווטרבק, העונה הייתה זאת דאלאס הקבוצה הראשונה שהבטיחה את מקומה בפיילאוף, 4 משחקים לפני סיום העונה כשהמוטו של ג'ייסון שרשום על הקירות היכן שהקבוצה מתאמנת זה "fight".

דראפט חכם ומוצלח

[תקופה טובה I]
בין השנים 1961 ל 1965 הצליחה דאלאס לבחור בדראפט שחקנים שיהוו את הבסיס לבניית הקבוצה הדומיננטית של העשרים השנים הבאות. הדוגמאות הכי בולטות היו בדראפט של עונת 1964 בה נבחרו שני שחקנים שיגיעו להיכל התהילה. שחקן ההגנה מל רנפרו והקוטרבק רוג'ר סטארבק שדאלאס בחרה לחכות לו ארבע שנים עד שיסיים את השירות שלו בצי האמריקאי.
[תקופה טובה II]
כשג'ימי ג'ונסון הגיע לאמן את דאלאס נחרד מרמת השחקנים בקבוצתו החדשה ואחרי חמישה הפסדים רצופים בתחילת עונת 1989, ביצעו הצמד החדש את עסקת החלפת השחקנים הגדולה והמפורסמת ביותר בתולדות ה NFL, עסקה שתשנה את ההיסטוריה של הדאלאס קאובויס ותקבל את השם "The Great Trade Robbery".
ב 12 לאוקטובר 1989 אחזה תדהמה בשחקנים, באוהדים ובכתבים כאשר במסיבת עיתונאים הכריזו הצמד ג'רי וג'ימי שהשחקן הכי טוב של הקבוצה והיחיד שהוזמן לשחק ב Pro Bowl בסיום העונה הקודמת, הרץ האחורי הרשל ווקר, יעבור למינסוטה ויקינגס תמורת חמישה שחקנים ורשימה ארוכה של בחירות דראפט בשנים הקרובות. מנהלי מינסוטה ברשות מייק ליין האמינו שהרשל ווקר, שגויס במקור לשחק בליגת ה USFL בקבוצה של דונלד טראמפ, הוא החלק שחסר להם כדי לזכות בסופרבול. לעומתם המאמן של דאלאס ג'ימי ג'ונסון חשב שהדרך היחידה לשנות את דאלאס היא להשיג כמה שיותר בחירות בדראפט.
אחרי משחק ראשון מוצלח במינסוטה, הרשל ווקר לא סיפק את הסחורה בשלושת העונות בהן שיחק במינסוטה וכדי להוסיף מלח על הפצעים, אחד התנאים של העסקה היה שכל אחד חמשת השחקנים שהתקבלו קשור לבחירת דראפט אם הוא לא ממשיך בדאלאס. כמו שאפשר לנחש דאלאס חתכה שלושה מחמשת השחקנים.
מצוידים בבחירות דראפט רבות וגבוהות פצחה דאלאס בגיוס ואיסוף שחקנים חזקים ודומיננטים כמו דרל ג'ונסון, אמיט סמיט, מארק סטפנוסקי, ראסל מרילנד, אריק ויליאמס, דרן וודסון וצ'ארלס היילי.
בסך הכל בחמשת השנים הבאות עשתה דאלאס 51 החלפות, יותר מכל קבוצה בליגה, הרבה בזכות בחירות הדראפט שקיבלה ממינסוטה. השחקנים הללו הביאו לדאלאס שלוש אליפויות בארבע שנים.
[תקופה טובה III]
כשחושבים על ההתקפה בפוטבול רוב תשומת הלב מתרכזת בעיקר במי שמעורב ישירות בצבירת הנקודות (בטאצ'דאון או בבעיטת שער שדה) שהם הקווטרבק, הרצים האחורים והתופסים. אבל מי שנותן לקוורטבק זמן לחפש את התופס הפנוי או פותח דרך לרץ האחורי דרך קו ההגנה אלו שחקני קו ההתקפה. בשנים האחרונות החליטו בדאלאס שהם חייבים לבנות קו התקפה חזק ויציב ובחירות גבוהות בדראפט נוצלו בשביל המשימה הזאת שהצליחה. היום לדאלאס יש את קו ההגנה (חמישה שחקנים) שנחשב לטוב ביותר בליגה, דבר שמאפשר לרוקי אזיקיאל אליוט הרץ האחורי (עוד בחירה מוצלחת) להוביל את הליגה בכמות היארדים ולרוקי דאק פרסקוט הקווטרבק (עוד בחירה מוצלחת) להיות במקום השלישי בדירוג הקווטרבקים (לפי נוסחת דירוג הקווטרבקים). את קו ההגנה מנהיג הסנטר טרוויס פרדריקס, זה מוסר בתחילת כל מהלך את הכדור לקווטרבק, שחוץ מכוח רב שנובע מ 144 הק"ג שלו יש לו גם תואר בהנדסת תוכנה ומדעי המחשב בו הוא משתמש כדי להבין את התבניות ההגנה שעומדות מולו.

travis-frederick

"כשאני אומר לך שאין באג אז אין באג!"

קווטרבק מיוחד

[תקופה טובה I]
רוג'ר סטארבקס, הידוע בכינוי "המתחמק" וכפי שראינו אחת הסיבות למה דאלאס קיבלה את הכינוי הקבוצה של אמריקה, שיחק בין השנים 1969 – 1979 והוביל את דאלאס לשתי זכיות בסופרבול. נבחר להיכנס להיכל התהילה של הפוטבול בשנת 1985.


[תקופה טובה II]
טרוי אייקמן, שנראה כמו פרסומת לאיך שקווטרבק צריך להראות, היה בחירה מספר אחת בדראפט של 1989. הקווטרבק עם מספר הניצחונות הגבוה ביותר בשנות התשעים, הוביל את דאלאס לשלוש זכיות בסופרבול עד שפרש בשנת 2000. אם מסתכלים על הסטטיסטיקה היבשה המספרים של אייקמן לא מרשימים חוץ מהדיוק המרשים של הזריקות שלו. אך כל מי ששיחק איתו סיפר שהוא פשוט היה המנהיג של הקבוצה שידע לדחוף את הקבוצה בכיוון הנכון. נבחר להיכנס להיכל התהילה של הפוטבול בשנת 2006.
[תקופה טובה III]
למרות שפוטבול הוא אחד מהמשחקים הכי קבוצתיים שקיימים תפקיד הקוטרבק הוא הכי מרכזי להצלחת הקבוצה דבר שגורם לקוטרבק המחליף להיות תפקיד מאד מיוחד וקשה לגיוס. כשהכל תקין הקוטרבק המחליף כמעט אף פעם לא עולה לשחק אבל בכל רגע נתון הוא עלול להיקרא להיכנס לתפקיד הכי מרכזי שיש. יתרה מזאת אם עשית את העבודה שלך כמו שצריך בתור קוטרבק מחליף יש סיכוי די טוב שקבוצות אחרות יציעו לך להיות הקוטרבק הראשי בעונה הבאה. בעונת 2015 נפצע הקוטרבק טוני רומו (אז בן 35) במשחק השני מול הפילדלפיה איגלס כאשר הוא תוקל ע"י הליינבקר ג'ורדן היקס ושבר את עצם הבריח. הוא נעדר רוב העונה ואף מחליף לא סיפק את הסחורה והמאזן של דאלאס הראה זאת שהקבוצה נצחה רק משחק אחד והפסידה אחד עשרה כשטוני לא שיחק. ב 25 לאוגוסט השנה, במהלך משחק קדם עונה, נעתקה נשמתם של אוהדי הדאלאס קאובויס כשטוני רומו הקוטרבק נפצע בגבו ע"י תיקול בידי קליף אבריל מהסיאטל סיהוקס. די מהר התברר שרומו לא יוכל לשחק לפחות 10 שבועות ונראה היה התסריט של עונת 2015 עומד לחזור על עצמו בעונת 2016. את טוני רומו החליף דאק פרסקוט, רוקי מאוניברסיטת מיסיסיפי סטייט, שהוא הקוטרבק השמיני שנבחר בדראפט בסיבוב הרביעי במקום ה 135. כמה ימים אחרי הבחירה הביע ג'רי ג'ונס, הבעלים של הדאלאס קאובויס, אכזבה שהארגון שלו לא עשה מספיק כדי להצליח לבחור את פקסטון לינץ, רוקי מאוניברסיטת ממפיס, שנבחר ע"י הדנבר ברונקוס בסיבוב ראשון במקום ה 26. פאסט פורוורד לשבוע 14 של העונה ודאק פרסקוט הוא אחד מהשמות החמים בליגה. לדאלאס יש את המאזן הטוב ביותר בליגה (11 ניצחונות ושני הפסדים) והיא הקבוצה הראשונה שמבטיחה את עלייתה לפלייאוף. טוני רומו הבריא מהפציעה אך במסיבת עיתונאים הודיע שהוא יהיה מעכשיו הקווטרבק המחליף.
פוטבול הוא זה משחק קשה, אלים שמשוחק לעיתים בתנאי מזג אויר קיצוניים, והתוצאה היא כמות נכבדה של פציעות של שחקנים שמשפיעים ישירות על סיכויי ההצלחה של קבוצתם. לא סתם כל מסיבת עיתונים של מאמן אחרי משחק מתחילה בדו"ח מצב על כל השחקנים שנפצעו במהלכו. יש לא מעט סיפורי סינדרלה וזכיות בסופרבול ב NFL שמתחילים בפציעה של שחקן. הדוגמה הכי טובה היא טום בריידי הקוטרבק (שנבחר במקום ה 199 בדרפאט של 2000), הוביל את הניו-אינגלנד פטריוטס לארבע זכיות בסופר בחמש עשרה העונות האחרונות אחרי שהחליף בתחילת עונת 2001 את דרו בלדסו שנפצע.

הגנה דומיננטית: (התקפה מנצחת משחקים, הגנה מביאה אליפויות)

[תקופה טובה I]
בין השנים 1966 ו 1982 הייתה ההגנה של הדאלאס קאובויס כל כך חזרה ודומיננטית שהיא קיבלה את הכינוי Doomsday Defense (הגנת יום הדין). בחמישים משחקי הסופרבול, מספר שחקני ההגנה שזכו בתואר השחקן הטוב ביותר הוא עשרה. שלושה מתוכם שייכים לאותה הגנה מפורסמת. צ'אק הוולי (חבר היכל התהילה של הפוטבול) זכה בתואר בסופרבול 5 (עונת 1970) וזאת למרות ההפסד של דאלאס במשחק. הרווי מרטין ורנדי וויט (חבר היכל התהילה של הפוטבול) זכו בתואר במשותף, הפעם היחידה שזה קרה, בסופרבול 12 (עונת 1977).
[תקופה טובה II]
בסיום עונת 1991 הבין המאמן ג'ימי ג'ונס חסר לו שחקן מנוסה שידחוף את ההגנה הצעירה שלו לרמה הדרושה כדי שיוכלו לזכות באליפות. באותן שנים הקבוצה השולטת ב NFC ומי שתהיה ליריבה המרכזית של דאלאס בשנים הבאות הייתה הסן פרנסיסקו פורטי-ניינרס. הדפנסיב אנד (מגן קיצוני) צארלס היילי זכה עם הפורטי-ניינרס בשתי אליפויות אך עקב התנהגותו הפרועה והתנגשויות עם המאמן של סן פרנסיסקו, הוא הועבר לדאלאס עבור שתי בחירות בדראפט (שהיו לדאלאס מהעסקה המפורסמת). בעונת 1992 נבחר לשחקן ההגנה של ה NFC על שעזר להגנה של דאלאס לעלות מהמקום ה 17 בליגה להגנה הכי טובה וזכה איתה בסופרבול 27. הוא יזכה עם דאלאס בעוד שתי אליפויות ובכך יהפוך לבן אדם היחיד עם חמש טבעות אליפות בתור שחקן ויבחר להיכל התהילה בשנת 2015. מאוחר יותר בחייו יתגלה כי הוא סובל מהפרעה דו קוטבית אשר זאת גרמה לו להתנהג בצורה פרועה.
בעונת 1994 פגשה דאלאס בפעם השלישית ברציפות בגמר ה NFC את הסן פרנסיסקו אך הפעם הפסידה לה 28-38 כאשר הקורנרבק דייון סנדרס מסן פרנסיסקו, שחקן ההגנה של השנה וחבר בהיכל התהילה, מצליח למנוע ממייקל ארווין לתפוס כדור קריטי ברבע האחרון של המשחק. בסיום העונה, אחרי שסן פרנסיסקו זוכה באליפות, חותם דייון על החוזה היקר ביותר לשחקן הגנה עם דאלאס ועוזר לה לזכות בסופרבול 30 בעונת 1995.

Charles-Haley.jpg

[תקופה טובה III]
הגנה הנוכחית של הדאלאס עדיין לא משתווה באיכותה להגנה של שתי התקופות הטובות הקודמות בעיקר בגלל בבעיות בקו האחורי של ההגנה ששם מגנים על מסירות הכדור של הקבוצה היריבה (מקום 28 מתוך 32). אבל היא מקום שני בהגנה נגד הריצה ומקום חמישי במספר הנקודות שהיריב מצליח להשיג במשחק (18.3 למשחק). לכן לא משנה מה יקרה העונה לקראת העונה הבאה דאלאס תהיה חייבת לחזק את המרכיב הזה כי שאר המרכיבים כבר נמצאים במקומם מוכנים.


אז האם השם America's Team עדיין מתאים לדאלאס? התשובה היא לא אם בודקים לפי ההישגים מאז הזכיה האחרונה בספורבול לפני 21 עונות. אבל התשובה היא כן אם בודקים לפי שווי הקבוצה ומספר האוהדים. אבל יחד עם השם באה אחריות גדולה כי משנות השבעים ועד היום, לא משנה מי המאמן, מי השחקים, תמיד תהיה הצפייה שהקבוצה תזכה באליפות ולכן יש לחץ עצום על המאמן, הקווטרבק והשחקנים. אני מקווה השנה זה סוף סוף יקרה שוב.


עבדתי מאד קשה כדי לכתוב את הפוסט הזה אז אם אתם רוצים לתמוך בבלוג בלי שזה יעלה לכם גרוש, פשוט גילשו לדף "תמיכה בבלוג" ותגלו איך. אפשר גם לעשות Share לכתבה עם החברים שלכם וכך לעזור לי להגיע ליותר אנשים. תודה מראש!

פורסם בקטגוריה גברים | עם התגים , | 5 תגובות

חינוך פיננסי ב 50 ש"ח לחודש


הבאתי את הלוח המחיק לסלון והושבתי מולו את שלושת ילדי (נועה בת 16 וחודש, מאיה בת 16 וחודש, נדב בן 12 ואחד-עשרה חודשים).
"בשורות טובות מביא אני לכם", אמרתי בקול רם, "בעקבות הסכמים בקואליציה החליטה המדינה לתת לכם מינואר הקרוב 50 ₪ כל חודש עד גיל 18. אתם לא תקבלו את הכסף ביד אלא הוא יופקד בתוכנית חסכון. בגיל 18 תקבלו עוד 500 ₪ ותוכלו למשוך את הכסף אבל אם תשאירו את הכסף בתוכנית החיסכון עד גיל 21 תקבלו עוד 500 ₪. חוץ מזה על ההתחלה תפקיד המדינה בתוכנית החיסכון 1000 ₪. זה חשוב למדינה שאנשים יחסכו כדי שלא יגיעו למצב שהם מתגלגלים ברחובות".
"שמעתי שיש אפשרות להורים להפקיד עוד 50 ₪ מקצבת הילדים, האם תעשו זאת?", שאלה מאיה.
"נראה לכם?", אמרתי, "זה כסף שלי ושל אימא שלכם!"
"אני לא הבנתי", אמר נדב.
"אל דאגה, אני אסביר בעזרת טבלה", השבתי וציירתי טבלה בה מסומן לכל ילד כמה יהיה לו בכל חודש.

20161210_172516

"אוקי", אמרתי אחרי שהטבלה הייתה מוכנה, "עכשיו הגיע הרגע שבו אתם צריכים להחליט היכן הכסף יושקע ויש לכם כמה אפשרויות. אפשר שהכסף ינוהל בבנק ואז אתם יכולים להחליט בין תוכנית חסכון בריבית קבועה לא צמודה, ריבית משתנה או ריבית קבועה צמודה. לדוגמא אם בחרתם ריבית קבועה ולא צמודה של 1 אחוז זה אומר שתוך שנה 1000 ₪ יהפכו ל 1010 ₪".
"ומה זאת ריבית צמודה?", שאל הילד.
"יש מושג שנקרא אינפלציה", התחלתי להסביר אבל הפסקתי כי הילד נקרע מצחוק.
"אינפלציה, זה מה שקורה לך שאתה אוכל שום", אמר הילד.
"מצחיק", השבתי והסברתי לילדים על המדד למחירים לצרכן.
"אתם גם יכולים להשקיע בקופת גמל שאז תוכלו לבחור בכמה מסלולי השקעה עם רמות סיכון שונות. ככל שהסיכון יותר גבוה יש יותר סיכוי שתרוויחו יותר אבל יש גם סיכוי שתפסידו יותר. כמו כן אם בחרתם באופציה של קופות גמל תוכלו לעבור בין מסלול למסלול".
"רגע למה שאנחנו נחליט?", שאלה מאיה, "תחליטו אתה ואימא".
"לא", אמרתי, "זה הכסף שלכם ואתם תחליטו".
יש לי אקסל ובו אני מנהל את התקציב את המשפחה שלנו וברגע שהם הגיעו לגיל שהם מבינים טוב חיבור וחיסור אני מדי פעם משתף אותו איתם. הם רואים כמה אני מרוויח וכמה מרוויחה האישה (הרבה יותר ממני), כמה אני מוציא וכמה מוציאה האישה (הרבה יותר ממני) ומה מבנה התקציב שלנו. אני מקווה שזה ילמד אותם להתנהל פיננסית כמו שצריך כשיהיו גדולים ולכן זה הזמן שהם צריכים להחליט.
"יש לי הצעה אחרת", אמר נדב, "אולי אתם תקבלו את ה 50 ₪ מהמדינה ובמקום זה תתנו לי ישירות את ה 50 ₪ ביד".
"רעיון מעניין מאד", חייכתי, "אבל בגלל שהחיסכון על שמך ורק אתה יכול לשחרר אותו יש לי פחד שיגיע היום לא תעמוד במילה שלך".
בסיום נועה סיכמה את מה שרשמתי, הוסיפה חישוב של סדרה חשבונית וציירה קריקטורה על אנשים שמתגלגלים ברחובות כי אין להם כסף.
אחרי שבוע חזרו אלי הילדים עם ההחלטות שלהם. נועה בחרה ללכת על מסלול ריבית קבועה בבנק, מאיה על קופת גמל במסלול סיכון גבוה ונדב על קופת גמל במסלול סיכון בינוני. אתמול בלילה נכנסתי לאתר של ביטוח לאומי ומילאתי את כל הפרטים. מעניין יהיה לראות עוד כמה שנים מי צדק.

deposit

כמה נתונים:

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר הילדים מתחת מתחת לגיל 18 בשנת 2015 היה 2,7687,000 – http://www.cbs.gov.il/shnaton67/st02_03.pdf
זאת אומרת שבכל חודש תפקיד המדינה 138,435,000 ש"ח שבשנה זה יוצא 1,661,220,000 ₪.

פורסם בקטגוריה ילדים, כלכלה | עם התגים , | כתיבת תגובה

זכרון אמריקאי גורלי


(פורסם לראשונה באוקטובר 2012 באתר אינטנרט אחר שנסגר לפני כמה חודשים)

באוגוסט 1984 שעוד קראו לזה שליחות, עברנו כל המשפחה לפורת' וורת' שבטקסס לשלוש שנים בעקבות אבי ששירת בחיל האוויר. כעבור שנה כשאני נער בן שש-עשרה יצאנו לטיול ארוך בחוף המזרחי של ארה"ב, טיול שדומה לו עשיתי השנה אבל הפעם בתפקיד האבא. בזמן הנסיעות הארוכות, העמידה בתורים, וסתם בלילות שאחת מהתאומות ביקשה שארדים אותה ניסיתי להיזכר. בי, באבא שלי אבל הכי חשוב באמריקה שחוויתי בתור נער מתבגר לעומת איך שהיא נראית היום בעיניים של גבר מזדקן.

העברתי תחנות והן לא נגמרו. ההבדל בין ישראל של 1984 לארה"ב של 1984 מאד הצדיק את המילה "וואו". ישראל: ערוץ אחד בטלוויזיה עם תשדירי שירות ממשלתיים, ארה"ב: עשרות ערוצים, כבלים ופרסומות. ישראל: קבלת קו טלפון תוך עשור, ארה"ב: קבלת קו טלפון תוך יומיים. ישראל: בצפון הארץ יש שני גשרים ואת שניהם הקימו הבריטים, ארה"ב: כבישים של שלושה מסלולים עם מחלפי ענק. ישראל: מגדל שלום, ארה"ב: גורדי שחקים בכל מקום. ישראל: דיזנגוף סנטר, ארה"ב: קניוני ענק. ישראל: מכוניות בלי מזגן, אינפלציה של 400%, אין החזרות ותולים כביסה, ארה"ב: מזגן לכל פועל, אינפלציה 4.3%, אפשר לבטל עסקה ומיבש כביסה.
ההבדל בין ישראל של 2012 לארה"ב של 2012 לא מצדיק את המילה "וואו" ולכן גם לא שמעתי אף אחד מהילדים שלי אומר אותה על הדברים הרגילים/יום יומיים. יותר נכון להגיד את המשפט "בקרוב אצלנו" או אפילו לפעמים "אצלנו זה יותר טוב". חלפו ועברו הימים שפתיחת מקדונלד'ס גרמה לתור של מאות אנשים, חוץ מבמקרים שנפתחות רשתות לבגדי נשים אבל זה מכיוון שנשים הן בלתי שפויות בעליל. אבל להעלמות ה"וואו" יש מחיר כי בגלל שאנחנו יותר ויותר דומים לאמריקאים לקחנו מהם גם דברים פחות טובים כמו פערים חברתיים בלתי נסבלים. אין טוב בלי רע. משבר כלכלי? "בקרוב אצלנו".

המרחק בין לוס אנג'לס לניו-יורק הוא 2800 מיילים (4506 ק"מ).
בעקבות "משבר הנפט" ב 1973 שנגרם בגלל האמברגו שהטילה אופ"ק על המערב עקב העזרה שנתנה ארה"ב למדינתנו הקטנטונת במלחמת יום הכיפורים, חוקק חוק פדרלי שקובע שהמהירות המותרת המקסימלית היא 55 מייל (89 ק"מ) לשעה. חישוב מהיר מראה שב 55 מייל לשעה אתה מגיע מלוס אנג'לס לניו יורק ב 51 שעות ואם תיסע 65 מייל (105 ק"מ) לשעה תגיע תוך 43 שעות, הפרש של יום עבודה שלם.
בתור נער שזה עתה קיבל את הרישיון קשה היה לנסוע רק 55 מייל לשעה באולדסמוביל דלתא 88 בעלת מנוע V8 חמשה ליטרים בכבישים הארוכים והרחבים של אמריקה. זה היה כמעט עלבון. הטיב להביע זאת סמי האגר שכתב על זה שיר שהיה להיט בשנת 1984 בשם שאומר הכל " I Can't Drive 55". במהלך אותם שנים היו מדינות שניסו להעלות את המהירות המקסימלית המותרת ל 65 מייל לשעה, כמו למשל מדינת נבאדה בעלת כבישים שחוצים מדבריות. אבל הממשל הפדרלי הודיע למדינה שחייה בזכות ההימורים שאם היא לא תחזור  לתלם היא לא תקבל סיוע פדרלי לטיפול בכבישים.
המאבק הזה לא רק היה על מהירות עצמה אלא גם על היחס בין השלטון המרכזי הפדרלי לבין העצמאות של כל מדינה. קל לשכוח את זה אבל ראשי התיבות ארה"ב הן "ארצות הברית של אמריקה" ולכל אחת מארצות/מדינות יש דעה שונה על ענייני היום בין אם זה עבדות, נישואים חד מיניים או הגיל המינימלי שמותר לצרוך אלכוהול. ב 1995 בוטל סופית חוק "המהירות המקסימלית הארצית" וכל מדינה יכלה מאותה נקודה לקבוע בעצמה את המהירות המקסימלית המותרת. וכך במדינת ניו-יורק שייטתי ב 65, בפלורידה עמד הקרויז קונטרול על 70, רק לידיעה בצפון דקוטה זה 75 וביוטה 80. כנראה אם יש לך הרבה נשים נותנים לך את האופציה לברוח מהן כמה שיותר מהר.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אמץ כביש

דוד ג'ו היה הדוד העשיר מאמריקה. בסוף מלחמת העולם השנייה מי שנשאר ממשפחות של הסבים והסבתות שלי היה צריך להחליט לאיפה ללכת. דוד ג'ו כמו יהודים רבים פנה מערבה לארצות הברית, עשה חיל בעסקים ועזר מרחוק למשפחתו שפנתה מזרחה לארץ ישראל. אז בדרך מוושינגטון הבירה ביקרנו אותו בביתו הצנוע שבברוקלין וכאשר נפטר העלנו את עצמותיו לבית הקברות בקריית ביאליק. סיפור הצלחה של יהדות ארצות הברית ידוע לכולם אולם עכשיו יש סיפור אחר שמתחרה בו. במשך כמעט שבע עשרה שנה של עבודה בחברת הייטק גדולה ראיתי עשרות רבות של ישראלים פונים גם הם מערבה, עושים רילוקיישן והופכים את קהילת הישראלים בארצות הברית לקהילה המהגרים הכי עשירה. ארצות הברית יודעת למשוך אליה את המוכשרים ביותר מכל קצוות העולם ואת מקומו של דוד ג'ו החליפו דויד, יבגני, ויקטור וערן שהסיכוי שיחזרו לישראל שואף לאפס ובניגוד לישראלים שפגשתי אז הם כבר לא מתביישים בהחלטה שלהם להגר. מצד שני למטייל העצמאי זה יתרון כי בניגוד לדוד ג'ו שחי בצניעות לרובם יש בית גדול שמאפשר אירוח וחיסכון בתשלום לבית מלון.

לתאגיד של דיסני יש את טביעת האצבע שלי. בכניסה לכל פארקי השעשועים של דיסני צריך כל אחד שיש לו כרטיס, שזה כל מי שמעל גיל 3, להעביר את האצבע שלו דרך סורק. זאת אמנם שיטה שמאפשרת לדיסני לאכוף את החוקים שלה בקשר לכניסות לפארקים אבל דחילק מי נתן להם רשות להקים מאגר ביומטרי?
ב 85 שאבי היה חוזר מנסיעות העסקים שלו הייתי מחכה לו ביציאה משרוול הטיסה כי פשוט זאת לא הייתה בעיה. שהגענו אז לוושינגטון הבירה הצטרפנו, בלי לקבוע תור חודשים מראש, לסיור בתוך הבית הלבן ואף אחד לא ביקש ממני להוריד את החגורה לפני שעליתי במעלית לאמפייר סטייט בלידינג בניו-יורק. נעלמה אותה שמחה, נאיביות, תחושת החופש והשמירה על הפרטיות שיש גם שיאמרו אפשרו את פיגועי 11/9. השאלה היא איפה אותו הגבול שעמלו עליו כה חזק האבות המייסדים של אמריקה? כי הסחף רק הולך ומתגבר. אם אובמה אישר לחסל אזרחים אמריקאים שחשודים בטרור בלי צורך במשפט אז מי אני שאלין על דיסני? התקווה היחידה שלי ושל שאר העולם היא שהמפגע הבא לא יחביא את חומר הנפץ בחור של התחת שלו.

בדרך לבוסטון עצרנו בפארק טבע על חוף הים. זה לא מקום שתיירים זרים עוצרים בו כך שהייתה לי הזדמנות להיות בתוך "עמך אמריקה" בזמן הוא לבוש בבגד ים. מה שהכי תפס את עיני, יותר נכון חסם את מבטי היה הגודל של הילדים במיוחד ילדי המיעוטים. זה לא היה ככה לפני 27 שנה. תאמינו לי שנער בן 16 זוכר טוב מאד איך נראים נערים ונערות בבגד ים. הרבה מנסים לפתור את הבעיה שעל תוצאותיה ההרסניות אין צורך להרחיב אבל רק נגיד שיש סיכוי גבוה שאותם ילדים יחיו פחות מהוריהם. אם זאת מישל אובמה שנעזרת בקשרים שיש לה כדי לקדם התוכנית "בואו נזוז" או ליגת ה NFL שדוחפת את הקמפיין "שחק 60" אבל כל עוד פלפל אחד עולה כמו ארוחה ילדים במקדונלד'ס הקרב הוא די אבוד.

הכינוי הרשמי של תלמידי בית ספר התיכון שלמדתי בו היה המורדים (Rebels). למי שלא צופה באדיקות בערוץ ההיסטוריה נעדכן שזה גם הכינוי של לוחמי מדינות הדרום (הקונפדרציה) בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית. הדגל של הבית ספר היה הדגל של הקונפדרציה שפרשה מהברית עם הצפון עקב הרצון להמשיך להלין שכר למאות אלפי שחורים. אחוז האפרו-אמריקאים בבית ספר היה 10%, אחוז האפרו-אמריקאים בנבחרות הספורט היה לפחות 20% ואחד מהם אפילו הגיע לשחק ב NFL. בשביל בחור אפרו-אמריקאי הדגל של קונפדרציה הוא כמעט שווה ערך במשמעותו למה שדגל צלב הקרס הוא בשביל בחור יהודי. אבל לשים דברים פרופורציה עד 1973 הייתה הפרדה כמעט מלאה בין שחורים ללבנים בביתי הספר בפורת' וורת'. כמה שנים לאחר מכן עקב התגברות המחאות הוחלף הדגל של הבית ספר והכינוי של התלמידים השתנה לשודדים (Raiders) ו 24 שנים לאחר מכן נבחר נשיא שחור. בדרך לסי-וורלד חיפשתי תחנה מוזיקה ונפלתי על תוכנית של שיחות עם מאזינים. השדרן סיפר שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חוזה שעד 2050 הלבנים "הלא היספנים" כבר לא יהיו הרוב באמריקה. שמחתי. החראות הללו אחראים לרוב הבעיות הכלכליות של העולם.

הפעם היחידה בחיי שמחאתי כפיים וקפצתי בהתלהבות בקולנוע היה שראיתי את רוקי 4.
זה קרה ברגע שרוקי מצליח להכניע את איוון דראגו האיום ונוקם בו על מות חברו אפולו קריד. יחד איתי קפץ כל האולם ואנשים החלו לתת "הי פייב" אחד לשני ולצעוק "USA, USA" בעוד על המסך רוקי עוטף את עצמו בדגל ארצות הברית. אמריקה ניצחה את הדוב הרוסי המאיים. למרות שאף פעם לא חשבתי שהרומן של אמריקה עם הדגל הוא פשיסטי כמו שאמר לי פעם בחור גרמני שעבדתי אתו אבל לעיתים זה כן היה נראה טיפה ילדותי ואפילו מתלהם.
כל יום שלילי בקיץ בוושינגטון הבירה מול האנדרטה המרשימה לזכר קרב המפורסם באיוו ג'ימה יש את המופע הכי מדהים שראיתי בחיי. במשך שעה שלמה חיילי מרינס אמריקאים עושים תרגילי סדר בדיוק רובוטי מלווים בתזמורת ענקית. הפעם התרגשתי מאד ובלב הייתה בי קנאה ביכולת להיות גאה במדינה שלך בלי ציניות ובלי צורך להסביר שזה שאתה מניף את הדגל לא אומר שאתה בעד הממשלה המכהנת. הדגלים מסביב, דרך אגב, היו בחצי התורן בעקבות הטבח הנורא באולם הקולנוע בקולורדו.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עמוד דום!

אחד המשפטים הכי מצחיקים בסרט "מפלצות נגד חייזרים" מכיל בתוכו אמת מאד עגומה. "עוד פעם נחת עב"מ באמריקה, המדינה היחידה שעב"מים בוחרים לנחות בה", אומר כתב חדשות שמאחוריו עומד רובוט ענק עם עין כחולה. אז בשיא המלחמה הקרה, זה היה לי ברור שאמריקה היא לא רק מרכז העולם אלא גם תמיד צודקת. הגודל, העוצמה, השיטה, ההצלחה והוליווד שטפו את מוחי הצעיר ולא אפשרו לי לראות גם צדדים אחרים שהפעם בלטו לי יותר.
את כמויות הזבל העצומות שנערמות בסמוך למתקן בפארק אפקוט שרואים בו סרט על כמה חשוב לשמור על הסביבה. את עשרות הבתים עם שלט "מעוקל מהבנק" זכר לפשע הכלכלי שהוליד את משבר "הסאב-פריים" מתחת לאף של הממשלה. את השמות האינדיאנים של הרים, נהרות ושבילים עדות לטיהור האתני שבוצע במאה התשע-עשרה במי שקיבלו בזרועות פתוחות את המתיישבים הראשונים. ואת $100 ששילמנו עבור ביקור אצל רופא משפחה ורכישת אנטיביוטיקה כי האישה פצעה את הרגל שהביטוח שלי יחזיר אבל לעשרות מיליוני אמריקאים לא, כי להם פשוט אין ביטוח.

הליכה לנושאת המטוסים אינטרפיד בחלק המערבי של מנהטן הייתה אחד הדברים הכי מפחידים שעשיתי בחיי. יחד איתי הלכו אז אבי שבכיס חולצתו $3000, אמי ושני אחי בני ה 11 ו 6. ניו יורק אז הייתה בדרך למטה עם ממוצע של 1500 רציחות בשנה שהשיא הגיע שש שנים אחרי זה עם 2245 רציחות. עקפנו מצפון את טיימס סקוור שהייתה ביב שופכין של חנויות סקס והלכנו דרך שכונה שגם ביום לא מומלץ היה להיכנס אליה.
נריץ את מכונת הזמן קדימה ובניו יורק היו בשנה שעברה 500 רציחות, טיימס סקוור מופצצת בתיירים מהסוג הלא חרמן והשכונה שהלכנו בה אז היא להיט נדל"ני רוחשת במסעדות וסנטרל פארק זו פנינה.
הרבה הסברים יש לשינוי המדהים שעשה התפוח הגדול. מהשיפור במצב הכלכלי בשנות ה-90, היד החזקה של ג'וליאני או לפי מה שטוענים מחברי הספר "פריקונומיקס" חוק ההפלות שעבר בשנת 1973. אני לא חששתי לעשות את אותה הליכה עם משפחתי והרגשתי לפעמים יותר בטוח אפילו מבישראל. רק צריך לזכור שהנתונים היבשים מראים כי עדיין מתבצעים בניו-יורק פי ארבע פשעים מישראל ושלא לדבר על מקומות אחרים כמו פלינט מישיגן שלוד זאת עיירת נופש ציורית לידה.

במהלך סיור על רכב אמפיבי בבוסטון הצביע המדריך על אחד הבתים ואמר שהוא מ 1703. כל האמריקאים שהיו ברכב הוציאו את ה"וואו" הכי מרשים ששמעתי במהלך אותו סיור. מסכנים האמריקאים אין להם סיכוי להתחרות בתחום ההיסטוריה מול רוב העולם. ב 1703 העם שלנו כבר צבר פז"מ לא קטן והספיק לא מעט. כדי לכפר על החיסרון הזה משתמשים בגודל ולכן לא מעט פעמים תשמעו משפטים כמו "זה הסכר השני בגודלו ממזרח למיססיסיפי" או משהו בסגנות. אולי בגלל זה יש להם בעיה עם מפלי הניאגרה בקנדה הם הרבה יותר טובים.

בקרב מכות לערס הישראלי אין סיכוי מול הערס האמריקאי. ערס זה ערס לא משנה איפה אתה בעולם. כמו שנכתב בשיר המפורסם "אותו חיתוך דיבור מה יש לומר" אבל ההבדל המרכזי הוא בנימוס היום יומי.  הערס האמריקאי לא השתנה. הוא עדיין אומר סליחה, מחזיק את הדלת ולא חותך בתור. אך מה שהשתנה זה התור. לא מעט מקומות אימצו את שיטת ה"אקספרס", שלם יותר ועקוף את התור. אם זה בבדיקות הביטחוניות או בתורים הארוכים בפארק המים "רטוב ופרוע" בכל מקום יש שני תורים. שני מעמדות. יש שיגידו שזה דבר טבעי לשיטה הקפיטליסטית ויש שיגידו שלפחות פעם בתור כולם היו שווים. אבל כמו שטארק א-טייב מוחמד אבן בועזיזי הירקן התוניסאי שהצית את עצמו החל את המהפכה בעולם הערבי יכול להיות שהמהפכה הבאה באמריקה תתחיל במקום שהכי פחות מצפים לה, בתור. שערס אמריקאי יתעצבן ויחליט להתנהג כמו ערס ישראלי.

על השלט היה כתוב "מגלשת מים מבטון הארוכה ביותר בעולם". אני חושב שזה היה איפשהו במדינת טנסי אבל גם אחרי שעות רבות של חיפושים באינטרנט לא הצלחתי לאתר את המיקום המדויק. בטון בניגוד לפלסטיק הוא לא סלחני ואחרי שעתיים אינטנסיביות חזרתי לחדר במוטל זב דם ועם כמות מכובדת של מכות יבשות שגרמו לכך שמחרת נראיתי כמו ילד מוכה. מכל המקומות שהייתי, מכל החוויות שעברתי הטירוף של אותה מגלשת מים הוא הזכרון הכי חזק שיש לי מאותו טיול. בדומה הבן שלי, אחרי 33 יום 1800 מייל ואין סוף פעילויות, לא מפסיק לדבר על המיני גולף ששיחקנו הכניסה לטרומנסבורג, עיירה קטנה באיזור אגמי האצבעות שבניו-יורק. כמו ארי פולמן בסרט "ואלס עם באשיר" גם אני לא מבין למה יש דברים שזוכרים ולמה יש דברים שלא אבל המסקנה שלי מהמקרה שלי ושל בני היא אחת. פעם הבאה שנטייל במדינה הקסומה, מיוחדת, ענקית, מפחידה ומשתנה דווקא ננסה לסטות משבילי התיירים ונחפש את אמריקה שלא רשומה במדריכי הטיולים. שם כנראה נמצא את הזיכרונות הכי טובים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

רפטינג ב Letchworth State Park

 


כתמיד אם אתם רוצים לתמוך בבלוג בלי שזה יעלה לכם גרוש, פשוט גילשו לדף "תמיכה בבלוג" ותגלו איך. אפשר גם לעשות Share לכתבה עם החברים שלכם וכך לעזור לי להגיע ליותר אנשים. תודה מראש!


 

פורסם בקטגוריה אני, טיולים, פילוסופיה | עם התגים , | כתיבת תגובה

שבועיים בדרום קוריאה וסין


בחודש אוקטובר 2016 טיילנו אני ואשתי במשך שבעה ימים בדרום קוריאה ושבעה ימים בסין. הנה לינקים לסיכומים שיעזרו לכם אם במקרה ותחליטו לנסוע לשם.

דרום קוריאה – 6/10 – 13/10

סיכום החלק הדרום קוריאני – http://wp.me/PWw18-uS

south-korea

0340-10-10-north-tower-from-above-south

מבט דרומה מ N. Seoul Tower

סין – 14/10 – 21/10

סיכום החלק הסיני – http://wp.me/PWw18-x4

0910-16-10-china-beijing-and-xian

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

חנות למכירת חיילי טרקוטה בשיאן


רוצים לשאול שאלה?
 לא להתבייש! כתובת המייל שלי היא nirkatz3@gmail.com

 

פורסם בקטגוריה טיולים | עם התגים , | כתיבת תגובה

גרופי של הומור


לפני ארבע שנים הופיעו בישראל ארבעה קומיקאים אמריקאים במופע שנקרא "Comedy For Koby". ליוויתי אותם מאחורי הקלעים, צחקתי, הפקתי תובנות ולמזלי הרב הם לא עשו לי מה שבדרך כלל עושים לגרופי.

לכל סטנדאפיסט היה קושי מסוים בחייו ואחת הדרכים להתמודדות היא בעזרת הומור. חפשו כמה שתרצו אבל אין אף גבר לבן, פרוטסטנטי, שנולד למשפחה עשירה וחי בפרברים שעושה סטנד-אפ. אולי גם כי  "אתם מכירים את הקטע שנגמר הקוויאר במחלקה הראשונה?" או "אני לא מבין למה צריך לחכות לגיל 21 בשביל להשתמש בקרן הנאמנות" לא מדבר להרבה אנשים. רון פירסון (Ron Pearson) נולד למשפחה עם עוד שבעה אחים ואחיות והוא מופיע כלהטוטן מול קהל מאז שהוא בן חמש-עשרה. קיבי רוג'רס (Kivi Rogers) הוא בחור שחור שגדל בשכונת "פואבלו דל ריו" מקום לא פשוט בלוס אנג'לס. חוץ מזה הוא עבר שני גירושים והתקף לב אחד. קורי כהני (Cory Kahaney) היא יהודייה והייתה הרבה מאד שנים אם חד-הורית, ואבי ליברמן (Avi Liberman), שמארגן את המופע, הוא יהודי שקרוע בין ישראל לארצות הברית.

מג"ד בגולני נמצא בבית יותר מסטנדאפיסט אמריקאי. שטחה של ארצות הברית גדול פי 473 משטחה של מדינת ישראל. לסטנדאפיסטים אמריקאים זה אומר שהם נמצאים הרבה זמן בדרכים. לפני שנתיים בילה רון מאתיים חמישים ושלושה ימים מחוץ לבית. יש לו נקודות נוסע מתמיד כמו לג'ורג קלוני בסרט "תלוי באויר". לטייל ולהופיע בכל רחבי העולם זה נחמד כשאין לך משפחה, אבי ליברמן אפילו הופיע מול חיילי ארצות הברית בעירק ואפגניסטן. אבל החיים בדרכים יכולים גם להיות הרסניים. עבודה בלילה, אלכוהול, אוכל מטוגן, בני זוג לרגע ולפעמים גם סמים. בנקודה מסוימת הרוב רוצים להתיישב במקום אחד. הפתרון של קיבי הוא להופיע על אוניות תיירים שיוצאות מפלורידה לקריביים. קורי מלמדת יום בשבוע בבית ספר לקומדיה במנהטן מקום מגוריה. רון הצליח להוריד לשליש את מספר הימים שהוא רחוק מאשתו ושני ילדיו בשתי דרכים. הראשונה  קשורה להיותו  "מחמם קהל" באזור מגוריו בלוס אנג'לס. לפני כל מופע עם קהל בטלוויזיה מגיע מישהו שמלהיב את הקהל ורון הוא האיש בשביל זה, השליטה שלו בקהל מדהימה. הוא עשה זאת בתוכנית האירוח של ג'ורג לופז ובלא מעט תוכניות בערוץ של דיסני. השיטה השנייה היא להרוויח יותר כסף להופעה. בארץ היה לזה פעם שם גנאי של "הופעה מול ועדי עובדים" או "הופעה בחתונה" עד שהגיעו קובי פרץ וחבריו. בארצות הברית, גם בגלל שיש פחות ועדי עובדים, אולי בגלל שזאת בכל זאת מולדת הקפיטליזם וגם שבאנגלית כל דבר נשמע יותר טוב קוראים לזה "Corporate Gigs" הופעות מול תאגידים. רון כל כך טוב בזה עד שהיה מועמד לתואר "קומיקאי התאגידי של השנה".

ישראל היא מדינה קטנה מוקפת אויבים אבל מדהימה לתיירים. כל אחד מוצא פה משהו שמתאים לו. רון הוא נוצרי שחזר בתשובה, אלא שהנוצרים קוראים לזה כמו שם של תוכנית ריאליטי "נולד מחדש". שבוע שלם הוא הסתובב עם הברית החדשה וחיפש איפה ישו טייל בירושלים שזה יותר בטוח מלחפש איפה משה התברבר בסיני. קורי הביאה את בעלה ובנה למה שהיא הגדירה כמסע התגלית שלה בארץ אבות אבותיה ומאד התרשמה משבוע הגאווה בישראל. קיבי לא הפסיק להתלהב משינויים הגדולים שחלו בישראל מאז ביקר פה בפעם האחרונה לפני שלוש-עשרה שנה. אבי מגיע לפה כל חצי שנה כך ששום דבר כבר לא מפתיע אותו.

הומור זה מדע מדויק. הסט של רון די קבוע, אבל כדי להכניס טיפה שינויים רלוונטיים לישראל הוא ביקש מאבי כמה מילים בעברית שיוכל לשלב במופע. בשלב מסוים בהופעה רון מבקש מתנדבים מהקהל לעזור לו בקטע רכיבה עם חד אופן. הוא מעלה שני גברים לאחר שמוודא שאינם סובלים מבעיות גב, אחריהם הוא גם מבקש מתנדבת מהמין הנשי. הוא עושה זאת ע"י שליפת פתק מהכיס, מספר שזה פתק שאבי נתן לו ואומר בהיסוס "האם יש פה מישהי שהיא לא", עוצר, נושם, מתאמץ באופן הפגנתי, מחליף לעברית ואומר במבטא אמריקאי "שומר נגיעה?". הקהל משתולל מצחוק. "מקווה שהשכנים לא ידעו", ממשיך והקהל נחנק. "יש לי פה עוד משהו שאבי אמר לי", הוא שוב עוצר, שוב מתלבט ואומר "החרדים הם נטל על החברה".
לצופה מהצד הקטע הזה נראה ספונטני לחלוטין כמו הניסיונות הכושלים של רון לבצע את הפעלולים בפעם הראשונה. אבל הדיון שנערך בין ארבעת הסטנדאפיסטים מאחורי הקלעים על איך בדיוק יש להגיד את המשפט, להחזיק את הנייר ולהוסיף את המשפט על החרדים היה כאילו הם תכננו לשגר טיל למאדים.

_dsc0372

תכנון המופע של אבי

הרבה דברים טובים בישראל התחילו מאסון. גם המופע הזה. בשמיני למאי 2001 נרצחו קובי מנדל בן השלוש עשרה יחד עם חברו יוסף אישרן בן הארבע עשרה בידי טרוריסטים פלסטינים ליד ביתם בתקוע. ההורים של קובי, סת' ושרי שעלו מארה"ב לישראל בשנת 1996, החליטו שהדרך הכי טובה לכבד את זכרו של קובי היא להקים קרן שתעזור לילדים שקרוביהם נפגעו בפעולות טרור. הקרן מפעילה תכניות רבות ומגוונות שאחת מהן הוא מחנה קיץ שבו הילדים יכולים להיות שוב "פשוט ילדים", להביע את הרגשות שלהם בסביבה תומכת ומבינה ולמצוא חברים. אלפי ילדים כבר השתתפו בהצלחה מרובה בתוכניות הללו שהיום התרחבו גם לכלול ילדים שקרוביהם נפגעו בתאונות דרכים.
ב 2008 חבר אבי לקרן ע"ש קובי מנדל וסיבוב ההופעות הזה, שהחל כבר ב 2003, קיבל את השם "Comedy For Koby", קומדיה לקובי. פעם בחצי שנה, בתחילת יוני ובתחילת דצמבר מביא לארץ אבי שלושה סטנדאפיסטים בתמהיל מגוון ככל האפשר. הפעם הם הופיעו שמונה פעמים. במודיעין, תל אביב, ירושלים, אלון שבות, רעננה ובית שמש. הרווחים מההופעות נתרמים לקרן. ככה מנצחים את הטרור.

אם תקלל לא בטוח שתגיע רחוק. יש שלושה פרמטרים שבעזרתם אפשר לקטלג סטנדאפיסט: סוג החומר, צורת ההגשה והשימוש בגסויות. אם ניקח לדוגמא את ג'רי סיינפלד האגדי אז הוא לא משתמש בכלל בשפה גסה ומגיש את החומר שלו שעוסק בעיקר בחיי היום יום בצורת סיפורים. לעומתו לואיס בלק משתמש במילה Fuck לפחות פעם בשלושים שניות וצועק את הדעות שלו על המצב באמריקה כמו איש נרגן ועצבני. קיבי דומה יותר לביל. צורת ההגשה של רון היא מאד פיזית. אבי הוא הסתכלותי כמו סיינפלד ולקורי יש המון חומר על מה זה אומר להיות יהודייה. כולם מסכימים שאם סטנדאפיסט מסוגל להופיע גם נקי וידידותי למשפחות, זה מאפשר הרבה יותר הזדמנויות לעבוד.

זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שהייתי בגוש עציון בלי מדים ונשק. הפעם האחרונה הייתה לפני שנתיים וכמה קילומטרים דרומית למקום ההופעה זרקו על הסיור שלי שני מטעני צינור. ההופעה נערכת באולם שמחות ליד ישיבת הר עציון באלון שבות. לא רחוק משם קבור קובי מנדל. מול במה קטנה מסודרים כ 200 כסאות פלסטיק ובמטבח הצמוד מתיישבים ומתארגנים להם ארבעת הסטנדאפיסטים בזמן שהקהל ממלא את האולם.
ישנה מסורת במסע שבסוף כל הופעה מעלה אבי את הסטנדאפיסטים לבמה גם כדי להודות להם וגם לקטע של שאלות ותשובות. העובדה שזאת הפעם הראשונה של קורי בישראל גורמת לכך שכמעט תמיד היא נשאלת "מה דעתך על ישראל?". הפעם קורי מספרת משהו על חומוס. השואלת לא מרפה. "מה באמת דעתך על ישראל?". קורי משירה מבט לשואלת ואומרת "תראי, אני מהאפר-איסט סייד של מנהטן, לא רק שיש מסביבי המון יהודים, גם הבניין שאני גרה בו שייך ומנוהל ע"י ישראלים. אני מרגישה כמו בבית". המופע נגמר והקהל מקיף את רון, קיבי, אבי וקורי. מודה, שואל, מצטלם ומחבק. עם כל הכבוד לאברהם פריד שיופיע שלושה ימים אחרי זה בגוש לא הרבה אומנים בקליבר הזה מגיעים לפה. חבל כי יש פה קהל טוב.

רוב רובו של הקהל בהופעות הוא אנגלו-סקסי דתי. אמריקאים, קנדים, אנגלים ואוסטרלים. מעט צברים אפילו יותר מעט חילונים. סת', אביו של קובי, פותח כל הופעה באותה צורה. מודה לספונסרים, מבקש תרומה לקרן ומסיים באותה מסורת של סיפור בדיחה. את הבדיחה הזאת נתן לו אבי בערב הראשון במודיעין.

'עיתונאי מסתובב בתל אביב.
הוא עוצר תייר מרוסיה ושואל אותו "סלח לי, מה דעתך על המחסור העולמי בבשר?"
התייר מרוסיה עונה "מה זה בשר?"
הוא עוצר תייר מארצות הבית ושואל אותו "סלח לי, מה דעתך על המחסור העולמי בבשר?"
התייר האמריקאי עונה "מה זה מחסור?"
הוא שואל ישראלי שעובר ליד "סלח לי, מה דעתך על המחסור העולמי בבשר?"
הישראלי עונה "מה זה סלח לי?"'

הצחוק של הקהל משולב בכאב של המחיר של לחיות פה עם בלבנט. לסת' עדיף שיישאר רבי. למרות שהוא מספר את אותה בדיחה כל הופעה יש לו עדיין בעיה בתזמון. שרי, אשתו של סת' ואימו של קובי, עומדת לידו וגם מספרת בדיחה. אם כל הנשים הדתיות היו נראות כמו שרי, מתנהגות כמו שרי ומספרות בדיחה כמו שרי לא היה צריך את הרב אמנון יצחק. מחר כל עם ישראל היה חוזר בתשובה.

_dsc0418

החבורה עונה לשאלות הקהל בסוף המופע

טיפה רכילות לא מזיקה. אבי ליברמן הוא קרוב משפחה דרך נישואים של הסנטור המפורסם ג'ו ליברמן. קיבי הופיע בפרק שמדורג בעשיריה הראשונה של הפרקים הכי אהובים של הסדרה "כולם אוהבים את ריימונד", הפרק שבו רוברט מתנהג כמו שחור. הוא סיפר שבגלל שגם רי רומנו וגם ברד גראט הם סטנדאפיסטים, הם עשו המון אימפרוביזציה אבל כמעט את הכל חתכו כי זה לא היה ראוי לצפיית משפחות בפריים טיים. במקור שם המשפחה של קורי היה כהנא אבל סבא שלה שינה אותו והוסיף Y כי זה נשמע יותר אירי ואז היה לו יותר קל להשיג עבודה. רון טוען שהנשים בישראל יפיפיות והוא ביקש שנשלח לו גיליון של המגזין "בלייזר", בשביל הכתבות כמובן.

יש דרך חדשה להשיג מימון לפרויקטים שקשורים בישראל וביהדות.
יש אתרים שעושים Crowd Funding שבתרגום עילג לעברית זה "ההמון יתרום". הכי מפורסם נקרא KickStart ובגלל שיהודים צריכים תמיד לעשות משהו שונה הוקם אתר בשם Jewcer. בתרגום עוד יותר עילג לעברית זה "להתניע יהודים". הפעם עקב פרישתו של הספונסר המרכזי של המסע, פתח אבי פרויקט באתר הזה. כל מי שתרם $1 שמו הוזכר בדף הפייסבוק וטוויטר של קומדיה לקובי, כל מי שתרם $50 קיבל זוג כרטיסים למועדון בניו יורק או לוס אנג'לס ומי שתרם $1000 שמו יופיע בסרט שיצולם על המופע. יום לפני תחילת המסע הגיע אבי ליעד שהציב, $10000. מי יודע אולי צריך לספר על הטריק הזה לכחלון.

יש תחבורה ציבורית סבירה בישראל. בנימינה לת"א ברכבת. ת"א לירושלים באוטובוס. תחנה מרכזית בירושלים לעיר העתיקה ברכבת הקלה והכל ב 50 ₪ זה מאד סביר. הבעיה היחידה היא השיחות שאנשים מנהלים בטלפונים שלהם. זה פשוט סיוט. אחרי יום נסיעות כזה אני יודע על כמה בעיות שיש באחת המערכות של חיל האוויר, למה יוסי עזב את רונית ושהאוכל של הדודה רבקה מרעננה לא משהו.

הכי חשוב זה להופיע. כמה שיותר. זאת התשובה של כולם לשאלה "מה העצה הכי טובה שלך לסטנדאפיסט מתחיל?". מול המראה מתאמנים רק על המלל כי אין לך שום מושג איך הקהל יגיב ומה התזמון הנכון שעובד. שאר הזמן יש להקדיש לכתיבה, לעשות נטוורקינג ולהקשיב לקומיקאים אחרים. זאת עבודה 24/7 וכדאי להסתובב עם פנקס ולרשום כל דבר שיכול להיות מצחיק. בנית הסט, חומר וסדר ההופעה, זאת משימה מאד חשובה. קורי מספרת שבהופעות שמשלמים לה הרבה כסף היא עושה את הקטעים שהיא יודעת שיצחיקו, "קטעי העוגן". בשביל עצמה היא מכניסה רק בדיחה אחת חדשה. לעומת זאת בהופעה במועדון שמשלמים לה $25 היא מרגישה חופשי להתפרע ולנסות. דרך אגב עוד דבר שהייתה עליו הסכמה זה שאם יש משהו אחר שעושה לך את זה או שאתה לא מרגיש שזה היעוד שלך בחיים עזוב את הקומדיה. זה יותר מדי קשה.

גבר טוב קשה למצוא. למצוא גבר יהודי טוב באמריקה עוד יותר קשה. על זה סיפרה קורי כהני. הייתי רווקה הרבה מאד שנים וזה שיגע את ההורים שלי. אבא שלי ממש יצא מדעתו. "אני לא מבין את זה, קורי היא יפיפייה ממש כמו סבתא". הם אמרו זאת כמחמאה כי סבתא שלי זכתה בצעירותה בתחרות יופי. כמובן שזה היה בלטביה. "אבא", אמרתי לו, "הסיבה היחידה שהיא זכתה זה בגלל שלא הייתה לה פלולה ושיער על הפנים".
סבתא שלי אמרה לי לצאת רק עם גברים יהודיים כי הם המאהבים הכי טובים. כן מאהבים לא עורכי דין. שנים יצאתי רק עם יהודים וגם בסופו של דבר התחתנתי עם עורך דין יהודי אבל בדרך גם יצאתי עם גויים. פשוט גמרתי את כל היהודים בסביבה.
יש פה גויים באולם? יופי תשמעו בדיחה. גוי מתקשר לאימא שלו ואומר לה שלמרות שהם קבעו לאכול ארוחת ערב הוא לא יוכל להגיע. אז אימא שלו אומרת בסדר.
לצאת עם גויים זה שונה לגמרי. אתם פחות חשופים לזה פה אבל אתם יודעים שהם לא אומרים לכן כמה עלתה ארוחת הערב בסוף היציאה? מדהים. פעם יצאתי עם בחור יהודי בשם שלדון ובסוף הארוחה הוא הגיש לי את החשבון וביקש ממני לחשב את הטיפ. "שלדון", אמרתי לו, "אתה בוגר MIT". אבל יש גם יתרון בזה שאומרים לך כמה עלתה הארוחה, ככה את יכולה לדעת מה את צריכה לעשות בסופה.

כולם רוצים להופיע אצל לטרמן. זה הגביע הקדוש. אצל סטנדאפיסטים אמריקאים יש כמה מדרגות של הצלחה. מופע במועדון נחשב או בפסטיבל גדול, הופעה בתוכניות לילה, Comedy Central Special וגולת הכותרת היא סיטקום. קורי אומרת לסטודנטים שלה שהיא לא יכולה להפוך מישהו למצחיק, אבל אם הוא מצחיק היא יכולה לעזור לו לבנות סט שאחרי כל כך הרבה שנים במקצוע היא יודעת שזה מה שתוכניות האירוח מחפשות. מעניין היה לראות שאזכור השם  "קומדי סנטרל" גורם לקבוצה להתעצבן. הטענה מאחורי הקלעים היא שהכל שם פוליטי ושהיחידים שיכולים להשיג שם מופע הם צעירים עם סגנון ייחודי, חוץ אולי מלואיס בלק ורון וויט. עצוב לראות שלא רק בהייטק אלא גם בתחום הזה כשמגיעים לגיל ארבעים מתחילות בעיות.

עזבו אתכם להקות משנות ה 70. זאת ההופעה הכי טובה שמגיעה לישראל בעקביות. ב 6 לדצמבר חוזר אבי עם שלושה סטנדאפיסטים מעולים איילין בוסלר, אלן היוי, טום קוטר. בקשה אחת יש לי. חילונים בואו בהמוניכם.

לעדכונים תעשו לייק ל Comedy For Koby באתר הזה, אתם יודעים זה שמתחיל באות f.

dec-2016

 

פורסם בקטגוריה המלצות, ישראל | עם התגים | כתיבת תגובה

טיסה נעימה


נשארה לי עוד שעה עד לעלייה לטיסה שתיקח אותי מבייג'ינג לתל אביב דרך מוסקבה. בזמן שהאישה הסתובבה לה בין החנויות על מנת לסיים את החובות המשפחתיות החלטתי לאתגר את המוח שלי ולרשום את כל הפעמים שטסתי מחוץ לישראל. גם הפעם הזיכרון לטווח ארוך שלי לא איכזב וכעבור כמה דקות הייתה לי רשימה מלאה של 67 טיסות ושל 6 תובנות / אנקדוטות.

תאריך מסלול מספר טיסות הערה
אוגוסט 1984 תל אביב – לונדון – ניו יורק – דאלאס 3 יציאה לשליחות
אוגוסט 1986 דאלאס – ניו יורק – תל אביב – לונדון – ניו יורק – דאלאס 5 ביקור מולדת
ינואר 1987 דאלאס – דנבר – דאלאס 2 חופשת סקי
מרץ 1987 דאלאס – ניוארק – דאלאס 2 מבחן פסיכומטרי
אוגוסט 1987 דאלאס – ניו יורק – תל אביב 2 חזרה לארץ
מאי 1996 תל אביב – קוס – תל אביב 2 נופש מהעבודה
אוקטובר 1997 תל אביב – רומא.
ברגמו – תל אביב
2 טיול עם חברים
יוני 1998 תל אביב – ברצלונה – גרנדה.
מדריד – תל אביב
3 ירח דבש
דצמבר 1998 תל אביב – לונדון – סיאטל – לונדון – תל אביב 4 עבודה
אוקטובר 1999 תל אביב – פריז – תל אביב 2 טיול
יוני 2001 תל אביב – אנטליה – תל אביב 2 נופש מהעבודה
אוקטובר 2006 תל אביב – לונדון – תל אביב 2 טיול
יולי 2007 תל אביב – בוקרשט – תל אביב 2 מסע שורשים של האישה
מרץ 2008 תל אביב – ציריך – דיסלדורף – ציריך – תל אביב 4 עבודה
יוני 2008 תל אביב – לוס אנג'לס – לאס ואגס – לוס אנג'לס – תל אביב 4 טיול – 10 שנות נישואין
מאי 2009 תל אביב – הונג קונג – טוקיו – הונג קונג – תל אביב 4 עבודה
מאי 2010 תל אביב – ניו יורק – תל אביב 2 טיול
יולי 2011 תל אביב – אמסטרדם.
ברלין – תל אביב
2 טיול
יולי 2012 תל אביב – ניו יורק.
וושינגטון – אטלנטה – אורלנדו – ניו יורק – תל אביב
5 טיול בת מצווה
אוקטובר 2014 תל אביב – לרנקה – תל אביב 2 טיול
אוגוסט 2015 תל אביב – ברצלונה – טנריף – לנזרוטה – גראן קנריה – מדריד – תל אביב 6 טיול
אוקטובר 2016 תל אביב – מוסקבה – סיאול – בייג'ינג – מוסקבה – תל אביב 5 טיול

ערנות מצילה חיים – בזמן הכנס בטוקיו, שעסק בטלפוניה אינטרנטית, התיידדנו עם בחור אמריקאי ממוצא אירני. הוא סיפר לנו שמשפחתו ברחה מאיראן אחרי המהפכה והוא מקווה שיום אחד המשטר שם יתחלף ואז הוא יוכל לנסוע לבקר. בסוף הכנס הוא ניגש לשולחן שלנו ונתן לנו במתנה את אחד הטלפונים של החברה שלו ע"מ שנוכל להמשיך לבדוק את תאימות המוצר שלנו גם במעבדות בארץ. מאד התרגשנו מהמחווה ונפרדנו בלחיצת יד ותקווה שיום יבוא והיחסים בין איראן לישראל יחזרו להיות כפי שהיו לפני המהפכה האסלאמית.
"ארזת לבד? האם קיבלת מתנה? האם מישהו נתן לך להעביר משהו?", שאלה אותי הבחורה הצעירה בזמן שהפקדנו את המזוודות לטיסה לארץ. כמו תמיד אמרתי "לא" לשלושת השאלות אבל אחרי שקיבלתי את כרטיסי העלייה למטוס ירד לי האסימון. ניגשתי במהירות לבחורה הצעירה וסיפרתי לה שבחור ממוצא איראני נתן לי טלפון אינטרנטי במתנה. היא הייתה בשוק שמישהו מתייחס לשאלות שלה ואני דמיינתי איך הטלפון הזה או שמתפוצץ במהלך הטיסה ומפיל את המטוס או שמגיע לארץ ומתחיל לשדר דוחות מודיעיניים למשמרות המהפכה.
יחידת הביטחון פתחה את המזוודה שלי שעוד לא הספיק להתחיל במסע שלה על הרצועות הנעות ואני פשפשתי בתוך הכביסה המלוכלכת והוצאתי את הטלפון החשוד שנלקח לבדיקה. כעבור כמה דקות קיבלתי את הטלפון בחזרה ונאמר לי ע"י הבחורה הצעירה שהוא תקין וגם כל הכבוד על הערנות שלי. כשחזרתי לארץ השתמשנו בטלפון בבדיקות שלנו והוא אף פעם לא התפוצץ למרות שיכול להיות שהוא כן העביר דוחות מודיעיניים למשמרות המהפכה.

בשנות השבעים היה יותר מסוכן לטוס – הגרף נכון לחודש מאי 2016

chartoftheday_4854_commercial_aviation_deaths_since_1942_n

טיפה סטטיסטיקה

הטיסה הכי ארוכה: 16 שעות (תל אביב – לוס אנג'לס)
הטיסה הכי קצרה: 45  דקות (לנזרוטהגראן קנרייה)
ממוצע הטיסות בשנה מאז שהתחלתי לטוס: 2.1
ההפסקה הכי ארוכה בין טיסות: 9 שנים (לימודים + צבא)
ההפסקה השנייה הכי ארוכה בין טיסות: 5 שנים (שלושה ילדים קטנים)
מספר השדרוגים: 2 (דצמבר 1998 מ Business ל First Class, אוקטובר 2016 מ Economy ל Business)
מספר הנקודות של מועדון הנוסע המתמיד של אל על שנוצלו לכרטיסים בחינם: 0

מכירים את זה שאתם בטיסה ופתאום קופצות לכם מיליארד שאלות על תעופה? – אז הנה כתבה שתסגור לכם את הפינה הזאת אחת ולתמיד –
http://www.blazermagazine.co.il/thelist/36808

כמו שאתם יכולים לראות מהדיאגרמה המצורפת לטוס זה מזהם לכן אני מציע את החוק הבא שמבוסס על סחר בפחמן דו־חמצני.dc-map2_2
כל גבר / אישה מגיל 18 יקבלו 4 שוברי טיסה כל שנה. אם מישהו/מישהי ניצלו את 4 השוברים אך רוצים לטוס עוד הם יכולים לקנות שובר טיסה ממישהו אחר בזירת מסחר של שוברים. שיטה זאת תגרום לאנשים לשלם על הנזק שנגרם לסביבה עקב טיסות ותחלק את ההון בצורה יותר צודקת.

לסיום אי אפשר בלי קטע מעולה של לואיס סי.קי.


להרחבה מומלץ להאזין לפרק Why Does Everyone Hate Flying? And Other Questions Only a Pilot Can Answer של הפודקאסט המעולה Freakonomics


מתכננים את הטיול הבא ורוצים לתמוך בבלוג הזה? זה די פשוט!
כשאתם מזמינים מלון מאתר Booking.com פשוט תתחילו מהלינק הזה:
http://www.booking.com/?aid=843320
ואני אקבל מהאתר עמלה של 3.75% על ההזמנה (לכם זה לא יעלה כלום).
תודה מראש!


 

פורסם בקטגוריה טיולים, טכנולוגיה, כלכלה | עם התגים | 2 תגובות