אקזיט

ב 11/7/16 בסביבות השעה שבע וחצי בערב יצאה ההודעה הרשמית. חברת אי-ביי (eBay) קנתה את חברת סיילספרדקיט (SalesPredict) שבה עבדתי קרוב לשלוש שנים. בגלל שהתעסקתי גם בנושאים אדמיניסטרטיביים יצא לי להיות די מעורב בהכנה של תהליך הרכישה, חוויה מאד מעניינת ומלמדת. כדרכי בקודש כתבתי כתבה שתעדה את תהליך אך לדאבוני היו בה יותר מדי פרטים שעדיף לא לחשוף לכן היא קבורה אי שם בגוגל דרייב שלי ואולי עוד כמה שנים טובות אוכל לפרסם אותה. בינתיים הנה כמה נקודות מעניינות / אנקדוטות משעשעות / לקחים שעלו לי בראש.

להיות בצד של הקונה
בשיא ל 8% מהעובדים קראו ניר (עשרה מתוך מאה ועשרים). זה לא שאנשים שנקראים ניר נמשכים לעבודה במחשבים אלא פשוט שהשם ניר היה מאד נפוץ בסוף שנות השישים תחילת שנות השבעים, בכיתה א' חוץ ממני היו עוד שלושה ילדים עם השם הזה. ריבוי הנירים גרם לכך שמדי פעם אנשים התבלבלו ושלחו מייל לניר הלא נכון. יום אחד אני מקבל מייל ממנהל הסניף החיפאי של מיקרוסופט ישראל עם הכותרת "המצגת הסופית מוכנה, תקרא בבקשה ותיתן הערות". פתחתי את המצגת ומול העיניים שלי הופיעה תוכנית רכישה של חברת ווייל קומוניקיישן מראש העין על ידי מיקרוסופט ב 70 מיליון דולר. מיד הבנתי שלא אני הניר שאליו התכוון המנהל לשלוח את המצגת. לזכותי אומר שמיד סגרתי את המצגת, מחקתי את ההודעה (כולל מפח המחזור) והודעתי לו שהוא התבלבל. הוא הודה לי וביקש שלא אגלה את פרטי העסקה לאף אחד. ארבע חודשים אחרי הרכישה הזאת ביצעה חברת מיקרוסופט רכישה נוספת הפעם של חברת ג'יטקו מרעננה ב-110 מיליון ד'. במבט לאחור שתי הרכישות הללו לא היו מוצלחות מבחינת מיקרוסופט. המוצרים של החברות שנקנו התנדפו להם תוך שנים מועטות ובגל הפיטורים הגדול של תחילת 2009, בעקבות משבר הכלכלי העולמי, היו עובדי אחת החברות שנקנו הראשונים ללכת. את החברה שלנו קנתה אי-ביי לא בשביל המוצר אלא בשביל הטכנולוגיה והאנשים. יש לי הרגשה שהתוצאה הסופית תהיה שונה.

העולם שייך לעורכי הדין
הסיבה העיקרית היא הפחד שיש לנו אחד מהשני. כשקיבלתי את מסמך ההיפרדות שלי מהחברה (הייתי מועסק כיועץ חיצוני), התמלאו עיניי בדמעות. לא בגלל ההיפרדות אלא בגלל התוכן של המסמך. במהלך העבודה שלי הייתי חשוף לסודות הכי כמוסים של החברה, הייתה לי גישה לחשבון הבנק ולכל מערכות הניהול כגון הדואר האלקטרוני. אם חשקה נפשי בזאת הייתי מסוגל לגרום לחברה נזקים בלתי הפיכים או לגנוב לפחות 2000 ₪ בחודש בלי שאף אחד ירגיש, וכמו רוב רובם של העובדים במשק לא עשיתי זאת. אבל המסמך שהיה רשום באנגלית משפטית שקשה לקריאה בערך כמו כתביו המקוריים של שייקספיר הכילו סעיפים על סעיפים של הנחיות, הוראות יחד עם מקרים ותגובות. קראתי את כל הסעיפים ויכולתי לדמיין את המקרים שגרמו להם להתווסף למסמך שבמקרה שלי היה יכול להסתכם במשפט "תודה ניר ומהתאריך ה 22 ביולי אתה כבר לא עובד אצלנו". וכך יוצא שככל שעובר הזמן החוזים נהיים יותר עבים והתלות שלנו בעורכי דין, שיש להם אינטרס מובהק בהמשך המגמה הזאת, הולכת וגדלה. הפתרון הוא די פשוט. תהיו בני אדם.

לקח מספר 1
רק כשראיתי את קבוצת המכירות ואת אשת השיווק שלנו בפעולה הבנתי כמה טעיתי ביחס שלי לכל התחום הזה. במשך שנים נהניתי להתנשא כי הרי אני הייתי שייך לקבוצת המוצר, האלה שבאמת עובדים ועושים משהו, הרי אם המוצר הוא טוב למה שמישהו לא ירצה לקנות אותו? כן, אני יודע, שזאת גישה טיפשית ואפשר להגיד אפילו טיפה ילדותית והיא נבעה בעיקר מבורות שנגרמה מנתק מלאכותי. היום אני בטוח שאם מספיק אנשים וכוח מחשוב אפשר לבנות כל מוצר תוכנה שאפשר לחשוב עליו, אבל בלי אנשים מוכשרים שישווקו, ימתגו וימכרו אותו הוא יישאר אי שם בתוך חוות המחשבים הענקיות של ספקי שירותי הענן.

פספוס?
לרובנו יש סיפור נדל"ן. כזה שמתחיל ב "לסבא שלי הציעו לקנות דונם במרכז ת"א בשנת 1950 אבל סבתא העדיפה לרכוש לאבא שלי חליפה יפה לבר מצווה". גם לי יש סיפור כזה אבל במקום ת"א זאת קריית ביאליק ובמקום חליפה יפה לבר מצווה זה אקורדיון.  אבל יש לי גם סיפור נוסף. לפני ארבע שנים ראיינתי את קירה ה CTO של החברה לעיתון המקומי בשביל כתבה על הדוקטורט שלה שעסק בחיזוי העתיד. הכרתי אותה כשעבדנו ביחד במיקרוסופט ובסוף הריאיון היא סיפרה לי שהיא מקימה את החברה יחד עם ירון ה CEO שגם אותו הכרתי ממיקרוסופט. היא לא ביקשה ממני להשקיע אבל כל נים בגוף שלי ידע שזה הצעד הנכון לעשות. יש אנשים שיש להם מגע קסמים, שכל מה שהם עושים מצליח. קירה היא אחת כזאת. אבל מאז ומעולם הייתי צ'יקן שיט ולכן העדפתי את הריבית הגבוהה שמקבלים על פיקדונות בבנק ופספסתי הזדמנות לעשות תשואה יפה על ההשקעה תוך ארבע שנים. מאז שהחל תהליך המכירה אני מדי פעם מכה על חטא על הטעות שעשיתי, אבל אני מתנחם בכך שאם הייתי משקיע של החברה לא הייתי בא לעבוד שם, לא הייתי שותף לכל החוויות של השלוש שנים האחרונות, וגם לא הייתה לי חומר לכתבה מהסוג הזה.
אם כבר הזכרנו מניות אז הנה טיפ קטן לעובד שמקבל אופציות בהצעת עבודה מאחד שראה כמה גיליונות של אקסל שהכילו רשימה של מניות של משקיעים ואופציות של עובדים. אחרי שראית את מספר האופציות שקיבלת והבנת את לוחות הזמנים להבשלתם תשאל את השאלות הבאות ואפילו תתייעץ עם מישהו שמבין: כמה אחוזים זה מהחברה? מה קורה בזמן מכירה או הנפקה לאופציות שעדיין לא הובשלו? ומהי תוכנית המיסוי? כי רק אז תוכל באמת להבין את הפוטנציאל הכלכלי שלהן.

20160424_121802

סדר וניקיון
לתהליך הבדיקה לקראת הרכישה קוראים Due Diligence (בדיקת נאותות) שזה כמו בדיקת רכב לפני קניה אבל על סטרואידים. המון סטרואידים. כשקיבלנו את האקסל עם מאות השאלות והמשימות, נעשה לי חושך בעיניים. השאלות התחלקו לתשעה נושאים הבאים והנה דוגמא לשאלה/משימה בכל נושא. כללי: "ספק תוצאות של סקרי שביעות רצון של לקוחות החברה",  משאבי אנוש: "תאר את תהליך הפיטורים בחברה", פיננסי: "ספק ניתוח של כל ההוצאות של החברה לפי סיווג", סביבת עבודה: "האם לחברה יש נדל"ן? אם כן ענה על שלוש עשרה השאלות הבאות", משפטי: "תאר את המדיניות של החברה לגבי שימוש בקוד פתוח", תפעול: "מה הסיבה העיקרית להשבתה לא מתוכננת של פעילות החברה?", IT: "כמה תיבות דואר אלקטרוני יש בחברה?", אבטחת מידע: "האם עובדים צריכים לעבור הדרכה בנושא אבטחת מידע לפחות פעם בשנה?", Communications:  "האם יש לחברה רשימה על ערכים ומטרות שפורסמו?".
זאת הייתה עבודה סיזיפית שמהלכה שילמנו מחיר על כך שבשנה וחצי הראשונות לקיום החברה לא היינו מסודרים כמו שצריך. אז אם יש עוד משהו שתיקחו מהכתבה היא למרות שזה מעיק ונראה חסר חשיבות אם אתם מקימים חברה תהיו מסודרים מהיום הראשון. לא יודעים איך? קחו מישהו שחלום חייו זה לתייק דברים בקלסרים אמתיים או וירטואליים ולעשות רשימות באקסלים. זה שווה כל שקל.

במבט לאחור
האם אני חושב שההחלטה למכור את החברה ל eBay הייתה החלטה הנכונה? דבר ראשון נתחיל בזה שמה שאני חושב זה לא רלוונטי מהסיבה הפשוטה שלא הייתה לי זכות הצבעה בנושא. למרות שאני המועסק הרביעי הכי ותיק בחברה (השני הכי ותיק אם לא סופרים את המייסדים), למרות כל הזמן שהשקעתי, למרות שבאמת הרגשתי שמה שאני עושה זה יותר מעבודה לא הייתה לי אף מניה. אני לא סיכנתי כסף לפני ארבע שנים על רעיון, אני לא הבעלים של החברה והם מחליטים. עם כל הכבוד לעובדים הדעה שלנו לא חשובה. אני יכול לנחש שבין אלו שהיו שותפים להחלטה היו דעות מנוגדות שנבעו כל אחד מסיבותיו והאינטרסים שלו ואני יכול להבין את כולם. את אילו שדחפו למכור ואת אלו שרצו להמשיך כחברה עצמאית. אז אם הייתה לי זכות הצבעה מה הייתי מצביע? האמת שאני ממש לא יודע.
האם החברה יכלה לגדול ולהתפתח ואפילו להיות רווחית? כן. החברה צמחה, ה MRR (ההכנסה החודשית החוזרת) עלה, התבססה לה קבוצת מוצר טובה עם כוחות רעננים, קבוצת המכירות הייתה מעולה והיו בקנה דברים שלא היו למתחרים. אני אישית ראיתי את עצמי עוד כמה שנים מחליף את אבי ה CFO או שהייתי נהפך ל Test Manager של החברה אבל זה לא יקרה. אבל אל תחשבו שאני ממורמר או כועס, נהפוך הוא אני שמח ובמיוחד גאה.
אני גאה בשני המייסדים שהפכו רעיון למציאות.
אני גאה בעובדה שכסף ממשקיע רוסי, מימן חברה ישראלית ששילמה כסף לעובדים באמריקה. (לנין בטח מתהפך בקברו).
אני גאה בהישג הטכנולוגי.
אני גאה שכל יום רביעי ישבנו וצפינו ביחד בצורה חוקית בפרק בסדרה "סיליקון ואלי" (צחוק הגורל הוא שקנינו את ה DVD ב eBay)
אני גאה בדרך החתחתים שעברה החברה שכללה חמישה משרדים: רפת, משרד חלל עבודה משותף, שוכר משנה בתוך חברה טכנולוגית, חנות לתריסים והמשרדים הנוכחים.
אני גאה שלמרות שזה הרבה יותר קל ונוח ולהשתמש בקבלן ניקיון, המנקה שלנו הייתה עובדת מן המניין.
אני גאה בכמות המס שתגיע לקופת המדינה ושכל אזרחי המדינה ייהנו מההצלחה.
אני גאה בפיצויים שנתנו לעובדים האמריקאים למרות שזה לא היה חובה.
אבל עכשיו עם כל הגאווה הזאת, פאק, אני צריך למצוא עבודה חדשה.


רוצים לתמוך בבלוג ולעזור לי להמשיך להיות מובטל?
כשאתם קונים ב eBay.com פשוט תתחילו מהלינק הזה:
http://goo.gl/ErlnEh
ואני אקבל מ eBay עמלה של כ 6% על ההזמנה (לכם זה לא יעלה כלום).


 

תן ביס למשכורת

"ובשביל ארוחת הצהריים קח את הפנקס הזה", אמרה לי יעל ביום הראשון שלי בעבודה.
אם זכרוני אינו מטעה אותי, כי עברו מאז 21 שנה, בפנקס היו 50 דפים נתלשים שכל אחד מהם היה שווה ערך לשלושים ש"ח לצורך תשלום עבור ארוחת צהריים. קניון חיפה עדיין לא היה קיים (הוא נפתח רק כעבור שנתיים) כך שהיו רק שלושה מקומות שכיבדו את התלושים בהם יכולנו לאכול.  מסעדת פועלים די מגעילה ששכנה מחוץ לשער האחורי של מת"מ, פיצה נאפולי בתחנת פז בחיבור בין רחוב פרויד לכביש 4 ובורגר ראנץ' בתחנת פז נוספת ליד אחד מבסיס צה"ל שבאזור.
בכדי להשתמש בתלוש של ארוחת הצהריים לא היה צורך לכתוב בצורה מפורשת את השם או את התאריך אלא לקשקש איזו חתימה וזהו. כמו כן אם גמרת פנקס פשוט נגשת לאחד הארונות במסדרון ולקחת פנקס חדש. איך ידעו בהנהלת החשבונות איך לחייב את העובד בסוף החודש אין לי מושג, ולמרות שאני יודע ששמרתי אותו לא הצלחתי למצוא את תלוש המשכורת שלי מאותה תקופה בכדי לבדוק. בחברה התרוצצו שמועות על עובדים שמנצלים את השיטה ומדי פעם מפנקים את המשפחה שלהם בארוחות צהריים על חשבון החברה תוך כדי שימוש באותם פתקים בלתי מזוהים.
כעבור כמה שנים הוחלפו הפנקסים במערכת שהנפיקה תלושי אוכל ע"י העברת כרטיס עובד ליד קורא כרטיסים, שדי מהר הוחלפה בכרטיסי הסיבוס ו 10 ביס שמאפשרים גם הזמנת משלוחי אוכל דרך אתר אינטרנט וגם שיוך לכרטיס האשראי של העובד.
אבל היתרון הכי גדול של הכרטיסים הללו הוא לאנשי האדמיניסטרציה שהיום זה אחד התחומים שאני מתעסק בהם. פעם בחודש אני מקבל חשבונית ודו"ח מפורט על הארוחות של העובדים שאני פשוט מעביר ישר לחשבת השכר שלנו וזהו. השירות אמנם עולה לנו 3% מסך ההזמנות אבל זה שווה כל שקל. אני רק יכול לדמיין את הזמן שבוזבז בספירת ומיון התלושים, פשוט סיוט. אך גם עכשיו, כשהכל ממוחשב ומסודר, יש לא מעט בעיות ודילמות שקשורות בהתנהגות של עובדים ובמדיניות של החברה.
לפני שלוש שנים כשנתנו כרטיסי 10 ביס לעובדים החלטנו שהתקציב החודשי לעובד יהיה 735 ₪ (21 יום * 35 ₪), תקציב שמספיק לאזור נתניה, ובנוסף לא הכנסו למערכת הגבלה לתקציב יומי. כמו כן ההטבה הזאת לא גולמה בתלוש, זאת אומרת כל עובד משלם את המס על ההטבה לפי מדרגת השכר שלו. בעבודה הקודמת שלי הוגדר לעובדים תקציב יומי (כל חריגה ירדה ישירות מהנטו) אבל כמדומני ההטבה הייתה מגולמת, זאת אומרת שהעבודה שילמה את המס על ההטבה.
כל חודש שמגיע הדו"ח של 10 ביס אני יכול לראות את אותן בעיות ודילמות שקשורות בהתנהגות של עובדים ובמדיניות של החברה והנה כמה דוגמאות:
1. עובד שמזמין אוכל בזמן שהוא עובד מהבית.
2. עובד שהיה בחופשה ארוכה מנצל את כל היתרה בהזמנת ארוחה אחת בשבילו.
3. כמו מקרה 2 אבל הוא מנצל את כל היתרה לארוחה משפחתית.
4. עובד שמביא אוכל מהבית ונותן לבן משפחה להשתמש בכרטיס.
5. עובד שמזמין אוכל בזמן שהוא ביום חופש.
אני בטוח שלכל אחד מכם יש דעה על הדוגמאות שנתתי, האם העובד נהג כשורה או לא. באופן כללי כמות הזמן שעובדים מתעסקים בשאלת תקציב האוכל היא פשוט בלתי נתפסת. כשאני מביט על נושא הזה אני חושב גם על תשלומים נוספים שמופיעים במשכורת כמו דמי נסיעה, דמי הבראה ומתנות לחגים. הסיבה שהם קיימים היא היסטורית ופעם היו גם תשלומים על ביגוד, ספרות מקצועית ועוד כל מני המצאות שנבעו מהסכמים עם ההסתדרות שמטרתם המרכזית הייתה להעלות את המשכורות של העובדים אבל לא לשלם על העלייה בשכר תנאים סוציאליים (כי לא מפרישים עבורם לפנסיה וקרן השתלמות וכדומה).
לכן פשוט צריך להפסיק עם כל התשלומים הללו, ומה צריך זה שהמשכורת של העובד תכלול בתוכה את כל ההטבות של אוכל, נסיעה, הבראה, מתנות לחגים וכדומה. גודל ההטבות יחושב כך שיחד עם ההפרשות הסוציאליות ההוצאה למעסיק לא תשנה. זה יפשט את מערכת השכר, את עבודת האדמיניסטרציה, לעובד הפנסיה תגדל ולא יהיו לו יותר דילמות מה מותר ומה אסור לו בזמן שהוא מזמין אוכל. גם כשהוא עובד מהבית.

item (8)

סטנדאפיסטים עליך ישראל

אני לא כל כך מתלהב מאותם ימים בלוח השנה שמוקדשים לחגיגות הזוגיות. כנראה בגלל אותו חוסר התלהבות אני גם נוטה לשכוח את יום האהבה הלועזי, יום האהבה העברי, יום הנישואין ואת ימי "אתה זוכר את הפעם הראשונה שעשינו משהו ביחד". הבעיה המרכזית של גברים "מאותגרי רומנטיקה" שכמוני היא קיומם של גברים שלא קיבלו את מסמך ההנחיות של "האגודה לשפיות הגברים" לפני החתונה. במסמך רשום באותיות קידוש לבנה שהפרחים שאתה שולח לאישתך לכבוד יום הנישואין שלכם גורמים לשאר הגברים את הצורך להסביר לנשים שלהם למה הם לא כמו הבעל של דפנה מהעבודה.
אבל השנה, למרות שלא התכוונתי לכך, אני אהיה אחד מאותם גברים מהסיבה הפשוטה שאני משוגע על סטנד-אפ אמריקאי ונראה שסטנדאפיסטים אמריקאים (אולי בזכות ההצלחה של המופעים של סיינפלד) גילו את ישראל. כך לשמחתי הרבה, בחודשים הקרובים יתקיימו ארבע מופעי סטנד-אפ שאחד מהם נופל על יום הנישואין שלי והשני על יום האהבה העברי, דבר שמאפשר לי לשלב ביחד את שתי האהבות הגדולות שלי.

(Comedy For Koby (29/5 – 5/6

בשמיני למאי 2001 נרצחו קובי מנדל בן השלוש עשרה יחד עם חברו יוסף אישרן בן הארבע עשרה בידי טרוריסטים פלסטינים ליד ביתם בתקוע. ההורים של קובי, סת' ושרי שעלו מארה"ב לישראל בשנת 1996, החליטו שהדרך הכי טובה לכבד את זכרו של קובי היא להקים קרן שתעזור לילדים שקרוביהם נפגעו בפעולות טרור. הקרן מפעילה תכניות רבות ומגוונות שאחת מהן הוא מחנה קיץ שבו הילדים יכולים להיות שוב "פשוט ילדים", להביע את הרגשות שלהם בסביבה תומכת ומבינה ולמצוא חברים. אלפי ילדים כבר השתתפו בהצלחה מרובה בתוכניות הללו שהיום התרחבו גם לכלול ילדים שקרוביהם נפגעו בתאונות דרכים. ב-2008 חבר סטנדאפיסט אמריקאי בשם אבי ליברמן לקרן ע"ש קובי מנדל וסיבוב ההופעות שלו בישראל, שהחל כבר ב-2003, קיבל את השם "Comedy For Koby", קומדיה לקובי. פעם בחצי שנה, בתחילת יוני ובתחילת דצמבר מביא לארץ אבי שלושה סטנדאפיסטים בתמהיל מגוון ככל האפשר. הפעם הם יופיעו שש פעמים. במודיעין, תל אביב, ירושלים, גוש עציון, הרצליה ובית שמש. הרווחים מההופעות נתרמים לקרן. ככה מנצחים את הטרור.

אתר: http://www.comedyforkoby.com
דף פייסבוק: https://www.facebook.com/ComedyforKoby
רשימת הסטנדאפיסטים: http://www.comedyforkoby.com/comedians
כתבה טובה על המופע (נחשו מי כתב?) http://www.gfn.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=20038

(Jim Jefferies (6/6 – 7/6

ג'ים הוא סטנדאפיסט אוסטרלי שחי בארצות הברית כך שיש לו מבט מעניין על החיים שם. הקטע שלו על הצורך בהגבלה בשימוש ברובים בארצות הברית הוא המשכנע ביותר ששמעתי בחיים שלי.

כרטיסים למופע אפשר עדיין למצוא כאן.

(Hannibal Buress (29/6

חניבל בורס הוא אחד הקומיקאים המצליחים והעסוקים ביותר כיום באמריקה, שחקן וכותב מוכשר בסדרה "ברוד סיטי" בתפקיד לינקולן רייס, שותף להנחיה בתכנית האירוח האקסנטרית "המופע של אריק אנדרה" , ספיישל רותח בנטפליקס Comedy Camisado ורבים יזהו אותו גם מן התפקיד המיתולוגי ב”לואי”.

בורס היה הראשון שיצא בהאשמה גלויה על תקיפות מיניות נגד הקומיקאי והשחקן ביל קוסבי, דבר שהוביל לעשרות תלונות במשטרה של נשים שקוסבי לכאורה תקף.  באפריל 2014, במהלך הופעה בפילדלפיה, בורס "ירד" על קוסבי בן ה 79 על כך שהוא מעז למתוח ביקורת על אספקטים שלא מצאו חן בעיניו בתרבות האפרו אמריקאית, בעוד שהוא מתמודד עם האשמות של סימום ואונס. בקריאה "ביל קוסבי הוא אנס" בורס סייע ב "ירידת המסך" וכאמור עודד תלונות רבות של נשים כנגד קוסבי.

כרטיסים: http://www.eventim.co.il/hannibal-buress

(Louis CK (18/8

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה לפני יום וחצי לא הייתי מודע לדרמה הגדולה שמתרחשת בעקבות ההודעה על ההופעה של לואיס סי.קיי. רק בחצות פתאום גיליתי שהוא מגיע לישראל. גלשתי במהירות לאתר הכרטיסים וגיליתי שנשארו רק עוד 12 כרטיסים (ההופעה היא בארנה בירושלים). מיד קניתי שני כרטיסים והערתי את זוגתי שתחייה והודעתי לה שהשנה אחרי 18 שנה נחגוג את ט"ו באב.
את לואיס סי.קיי לא צריך להציג אלא פשוט לראות את הסרטון הבא:

אתר: https://www.louisck.co.il

הולך להיות קיץ מצחיק ביותר! (וגם טיפה רומנטי)

כל מה שמעניין גברים

הפעם הראשונה שנתקלתי בגיליון של המגזין "בלייזר" הייתה לפני שתיים עשרה שנה, חודשיים לפני שנדב נולד. הדבר היחיד שאני זוכר מאותו גיליון הוא שבעמוד השער הייתה תמונה של ביל קלינטון. כנראה שגם התלהבתי ממה שקראתי כי שבוע אחרי זה הרמתי טלפון למחלקת המנויים של המגזין ועשיתי מנוי. אם מישהו היה אומר לי אז בנובמבר 2003 שכעבור עשור תפורסם מדי פעם במגזין הזה כתבה מפרי עטי הייתי חושב שהוא, בניגוד לביל קלינטון, כן לקח משהו לריאות.
קריירת הכתיבה שלי במגזין החלה בשנת 2005 במדור מכתבים למערכת. לא רק שהמכתב ששלחתי התפרסם, אלא גם קיבלתי בתמורה בדואר ספר מתח של הוצאת ידיעות אחרונות. מעודד מהצלחתי שלחתי בשנת 2006 למדור "דברים שגבר צריך לדעת" שתי רשימות, האחת בנושא חלל והשנייה בנושא כושר שהמשותף הוא שבשניהם אני אף פעם לא אהיה. הרשימות פורסמו ואפילו קיבלתי עבודת בית לכתוב כתבה על איזה נושא שארצה כדי לבחון את כישורי הכתיבה שלי. אני מתבייש להגיד מה בחרתי אבל נכשלתי בגדול (ובצדק).
פאסט פורוורד, בראשון בינואר 2012 שבוע אחרי שעזבתי את מיקרוסופט בלי לדעת מה אני הולך לעשות, שלחתי לעורך המגזין ליאור נעמן,  אי-מייל שכותרתו "אני רוצה להיות כתב בבלייזר (שוב)". הוא ענה לי בנימוס שאשלח כמה רעיונות לכתבות ומפה לשם מצאתי את עצמי בשביעי בפברואר 2012 במשרדי "בלייזר" ברחוב המסגר 9 שבתל אביב.
איך אתם חושבים שנראים המשרדים של "בלייזר", עיתון הגברים היחיד בישראל? ובכן אתם טועים. עדיף לעבוד במשרדים של חברת היי-טק. ליאור עבר איתי ביחד על רשימת הרעיונות ששלחתי שכללו תיעוד נסיעה בקטנוע 50 סמ"ק על כביש 90 ממטולה לאילת ולבסוף הוא אמר לי "עזוב, קח שבוע ותכתוב למה עזבת את מיקרוסופט".
כעבור שבוע מול מעבד התמלילים Word, לחצתי על כפתור "שלח" להודעת מייל שהכילה כתבה באורך של 3233 מילים שכותרתה "אפס אחד – CTRL ALT DELETE". שלושה ימים ישבתי לחוץ מול האי-מייל בצפייה לתשובה וכשהיא הגיעה ועוד הייתה חיובית, פרצתי בכאלו צעקות שמחה שנועה, הבת שלי, אמרה לי שהיא ראתה אותי שמח בעבר אבל לא כזה מאושר.
הכתבה שכותרתה "ריסטארט" פורסמה בגיליון אפריל 2012 של המגזין. מאז פורסמו חמש עשרה כתבות פרי עטי וחלקן אף הופיעו באתר YNet כך שזכיתי גם לחוות את עולם הטוקבקיסטים מהצד השני של המתרס. חוץ מלפתח עור של פיל, כדי לעמוד בחלק מהתגובות של הטוקבקיסטים ("אדם חרטטן ללא טיפת ענווה בושה לאדם כזה") קרו לי עוד כמה דברים טובים בזכות העובדה שמאז ב 33% מהגיליונות של "בלייזר" הופיעה כתבה שלי.
הדבר הראשון הוא שכתיבה שלי השתפרה בכמה רמות. אין דבר יותר טוב ומתסכל לכותב מאשר לעבוד מול עורך שיודע את העבודה. את הכתבה "ריסטראט" חתך תומר קמרלינג העורך משנה, באלף מילים(!), החליף את הסדר של כמה פסקאות, שינה כמה משפטים ושיפר אותה ב 100%. הדבר הטוב השני שקרה הוא שהבנתי, די מהר, שמבחינה כלכלית כתיבה היא לא אופציה ריאלית וזה דחף אותי להקים עסק בתחום אחר לגמרי ולבסוף להתגלגל לסטארט-אפ מצליח. הדבר השלישי הטוב הוא לחוות שוב ושוב תגובת גברים (חיוך מאוזן לאוזן) ונשים (מבט מופתע לפעמים לטובה ולפעמים לרעה) ברגע שאני מספר שאני לפעמים כותב ב"בלייזר". אני חושב שגם הנשים וגם הגברים טועים בתגובה שלהם. אני אישית לא שותה אלכוהול, לא מעשן סיגרים, לא מתעניין במכוניות או כדורגל וגם נשים צעירות בלבוש מינימלי לא עושות לי את זה. אבל אני כן קראתי, קורא ואמשיך לקרוא את המגזין בגלל הכתבות הרציניות, בגלל חוש ההומור האיכותי, בגלל העיצוב הגרפי ובמיוחד בגלל איכות הכתיבה שמאפשרת לי ליהנות מקריאה על נושאים שביום יום לא מעניינים אותי.
טוב, אם הגעתם עד לפה, אז דבר ראשון תודה רבה ותרשו לי גם לספר לכם שלבלייזר יש אתר אינטרנט חדש, כזה שנראה טוב גם בסמארטפון. אני ממליץ לכם לבקר בו וגם ליהנות משתי כתבות קצרות שלי. האחת על משחקי מחשב של נעוריי ושנייה על בתים שרובנו לא יכולים ואתם יודעים מה גם לא צריכים לקנות.

DarkNet

אללה הוא אכבר

– פורסם בפעם הראשונה באוגוסט 2002 (באתר הישן ובספר) ולדאבוני עדיין רלוונטי –

מאז אוקטובר 2000 יש בי כעס עצום על הערבים אזרחי מדינת ישראל וסביר להניח שגם הם לא כל כך מסמפתים אותי. מצויד ברגש זה וברצון לתרום למאמץ המלחמתי החלטתי כי הקבלן שישפץ את ביתנו החדש יהיה מישהו קרבי שעושה מילואים. צמצמתי את המועמדים לשניים, ומבין השניים בחרתי במישהו מקומי.
יום לפני תחילת העבודה ישבנו שנינו וסיכמנו מה יש לעשות וסגרנו על מחיר. למחרת הגיע קבלן השיפוצים ואיתו שני עובדיו, וכמו שאתם יכולים לנחש שניהם מוגדרים כבני דודינו. הקטן שנראה כמו מבוקש מספר 1 של התנזים אחרי תפיסתו את מרואן ברגותי, החזיק בידו גרזן, והגדול שנראה כמו מבוקש מספר 2 של החמאס בשומרון לבש על ראשו כיפה לבנה והיה לו מבט מאד מעוצבן.
קבלן השיפוצים הציג בפני את העובד הקטן. "תכיר זה עלא, ראש הלשכה שלי. הוא ינהל את השיפוץ של הבית שלך". שניהם דיברו אחד עם השני והקבלן הלך לדרכו והשאיר אותי לבדי עם עלא והבחור הנוסף ששם החיבה שלו בישראל קונטקט.
קונטקט לא נראה רגוע ודיבר בעצבנות עם עלא. אני לא מבין ערבית, ולכן לא היה לי מושג אם הם מתכננים איך הם יעשו את העבודה שלהם או כיצד הם מתכוונים להרוג אותי עם הגרזן ולמכור את גופתי לג'יהאד האיסלמי. כדי להוסיף לחרדתי יצא קונטקט מהבית והחל לעשות תנועות של מתפלל, תוך כדי שהוא שם את ידו על ביטנו. "זהו", חשבתי לעצמי, "הוא מתפלל לפני שהוא מבצע את הפיגוע". התחלתי לתכנן נתיבי מילוט שלפתע שמתי לב לצורה שבה הוא מתפלל. אני לא מומחה גדול בדת האיסלם, אבל אני זוכר שיש להתפלל עם הפנים לכיוון מכה, בעוד קונטקט התפלל לכיוון צפון. כשגמר קונטקט להתפלל, בזמן שעלא היה עסוק בלפרק את ארונות המטבח עם הגרזן, נכנס קונטקט ונעמד לידי. "מה המצב?", שאלתי אותו בנימוס מפוחד. "אל תשאל", הוא ענה לי בעודו ממשיך להחזיק את ידו על ביטנו, "יש לי קלקול קיבה".
כמו אחות רחמניה לקחתי אותו החוצה, הושבתי אותו על הריצפה ונתתי לו לשתות מים. עלא ראה כי מצבו של קונטקט עגום והחזיר אותו לכפרם, פרדיס. במשך החודש הקרוב יצא לי לבלות רבות עם עלא, קונטקט, מחמוד, ועוד כמה משכנינו מפרדיס. אט אט נפתחנו, והתחלנו לנהל שיחות אישיות על עבודה, משפחה, נשים וזאת מבלי לגלוש לעימות הישראלי-הפלסטיני כשברקע יש פיגועים נוראים וחיסול שחאדה. אני חייב לציין שלמדתי הרבה בחודש האחרון, ואני הרבה פחות כועס על הערבים אזרחי מדינת ישראל, למרות שעל עלא אני כועס יותר כי בזמן השיפוץ הוא עשה לי חור בצינור של אחד הרדיטורים.

איך גיליתי מתי רוב האנשים עוזבים את מקום עבודתם

בדיוק לפני חמש שנים פרסמתי טור בשם "מילות פרידה". אם אין לכם זמן לקרוא אותו אספר בקצרה שהוא עוסק באי-מיילים שנשלחים ע"י עובדים שעוזבים את מקום עבודתם.
כמו עם רוב הטורים שאני כותב, גם במקרה של הטור הזה ההנחה שלי הייתה שביום יומיים הראשונים יקראו את הטור כמאה אנשים, ולאחר מכן הוא יישב לו בודד עד שתפרוץ מלחמת העולם השלישית והאינטרנט יקרוס. אבל טעיתי.

Stat-מילות-פרידה

זאת טבלה של מספר הצפיות החודשיות בטור מאז שפורסם. שתי מסקנות אפשר להסיק מעיון בנתונים של הטבלה. הראשונה: שבממוצע כל שנה יותר ויותר אנשים גולשים לאתר שלי ע"מ לקרוא את הטור. השנייה: שחודש יוני ואחריו דצמבר הם החודשים שבהם הטור הזה הכי פופולרי.
בחנתי לעומק את הטבלה, שבאמת לא משקרת, ולא הבנתי למה. למה אנשים מגיעים לטור הספציפי הזה, כאשר יש טורים הרבה יותר טובים, ולמה יותר בחודשים יוני ודצמבר.
כדי לנסות לפתור את התעלומה ניגשתי לטבלה נוספת שמראה דרך אילו אתרים אחרים מגיעים אנשים לאתר שלי.

Referals

כפי שניתן לראות מהטבלה של השנה הנוכחית, שגם היא לא משקרת, רוב הגולשים מגיעים דרך מנועי חיפוש (אוקי גוגל) או פייסבוק. לשמחתי גוגל מאפשרת לי לראות את רשימת משפטי החיפוש הנפוצים ביותר בהם האתר שלי מופיע כאשר מבצעים איתם חיפוש. אז הנה עוד טבלה, אני מבטיח שזאת אחרונה להפעם ושגם היא לא משקרת, של עשרת משפטי חיפוש הפופולריים ביותר.

TopTenQueries

כשראיתי את הטבלה הזאת הבנתי. גוגל החליטה (לשמחתי הרבה) שמבין כל הטורים וכתבות שפורסמו בעברית באינטרנט על מילות פרידה מעבודה, הטור שלי הוא כנראה אחד מהיותר מתאימים, לא מהיותר טובים אלא מהיותר מתאימים. חשוב גם לדעת שגוגל לוקחת בחשבון את היסטוריית הלחיצות של הגולשים כאשר היא מחשבת את תוצאות החיפוש. כך ככל שיותר אנשים גולשים לאתר שלי כתוצאה מחיפוש של צירוף המילים "מילות, מכתב, פרידה ועבודה" כך האתר, ובמקרה שלי הטור, יופיע יותר גבוה בתוצאות החיפוש.
עכשיו נשארה רק תעלומה אחת. למה בחודשים יוני ודצמבר יותר אנשים גולשים לטור "מילות פרידה"?. חיפשתי לזה תשובה בגוגל ולא מצאתי, אז מה שההיגיון שלי אומר שרוב האנשים עוזבים ביוני כי אז מסתיימת שנת הלימודים ואפשר לעבור למקום חדש בלי לפגוע בילדים ובדצמבר כי זה סוף שנת הכספים.
למרות השמחה בליבי על כל שהצלחתי לפתור את התעלומות הבנתי שאם אני מסוגל להגיע לכאילו מסקנות, כמה באמת יודעת עלינו גוגל בזכות החיפושים שלנו.