השם המקורי של הטור היה "עשר סיבות למה עדיף להיות בחור חילוני מאשר בחור דתי". אבל אחרי שגמרתי לכתוב אותו הבנתי שלפני שאני מפרסם את הטור אולי כדאי שאקבל משוב עליו מבחור דתי. מכמה סיבות. לראות שלא כתבתי שטויות, לראות שלא העלבתי יותר מדי ואולי גם לגלות שיש יותר מעשר סיבות. אז חיפשתי בחור דתי מצחיק. בגלל שאני לא מכיר את חנוך דאום או קובי אריאלי שלחתי את הטור לחבר דתי, עם חוש הומור מפותח, שעבד איתי פעם במיקרוסופט. וזה הפינג פונג שיצא.

כשרות

ניר: יש לי ידיד שתמיד טוען "שאוכל כשר הוא אוכל לא טעים". על זה נאמר את המשפט הנדוש "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח". אבל יש בעיות אחרות עם אוכל כשר. הבעיה מספר אחת היא שאין אותו בכל מני מקומות בעולם ואז צריכים לסחוב "מנה חמה". הבעיה השנייה מתרחשת כששומר כשרות מגיע לעבוד בקבוצה שרובה לא שומרת כשרות, דבר שדי מגביל את אפשריות לארוחת קבוצה אלא אם הולכים ל"משה ויעקב שירותי הסעדה למוסדיים". אבל זה עדיין עדיף מאשר כשמגיע עובד טבעוני משיחי.

יאיר: זה בכלל היתרון בלהיות דתי. יש לך תירוץ להתחמק מארוחות קבוצה מעיקות. כמו כן אתה פטור מלנסות לאכול דברים לא אכילים (כמו ג'וקים או קציצות של מקדונלד'ס).

מעבר לקבוצה השנייה

ניר: כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה דומה לו. אבל חזרה בתשובה היא עדיין פחות נוראית מחזרה בשאלה. כולנו מוקפים יום יום בתורה, כולנו חוגגים (או לפחות נהנים מימי החופש) של החגים היהודיים, כל נאום של המנהיגים שלנו מדבר על "עם ישראל" אז זאת לא הפתעה גמורה אם ילד חוזר בתשובה. אבל לחזור בשאלה? זה כבר סיפור אחר. במיוחד שמי שחוזר בשאלה דבר ראשון עושה נזם באף.

יאיר: נראה לך?? אם הבן חוזר בתשובה אתה צריך להכשיר את המטבח לשים מזוזות על כל המשקופים ולשמוע את שיחות הנפש הארוכות שלו. ברור שעדיף נזם.

חיי אישות

ניר: אישתך היא יד ראשונה.

יאיר: אין תגובה.

שבת

ניר: אין שום ספק שיותר מ"שישראל שמרו על השבת, השבת שמרה על ישראל" אבל יום שבת זה זמן מעולה לטיולים. אחרת צריך לקחת חופש בחול המועד ולטייל עם כל עם ישראל (שחלקו חבל שנשמר). כמו כן עדיף כלא סורי על לבלות ארבע ימים אצל החותנים כי ראש השנה יוצא ביום רביעי.

יאיר: יש לי 24 שעות שאני לא גולש ואין לי שום סיבה לקנות קורא ספרים דיגיטלי. בקשר לכלא הסורי וחותנים – אתה צודק.

כבוד הרב

ניר: עוד אחד שצריך להקשיב למה שהוא אומר.

יאיר: רב זה רק דרך להאשים את האחר בהחלטות שלך (יש שיאמרו שבשביל זה יש אלוהים)

כיפה

ניר: נראה אותך רוקד עם זה, אנטישמים מזהים אותך, זה נופל.

יאיר: אתה צודק אבל אתה לא צריך לחפש כיפה כשהמשטרה עוצרת אותך וזה מסתיר קרחות.

רמת הדתיות

ניר:  תמיד יהיה מישהו יותר דתי ממך שינפנף זאת בפרצוף שלך. חילוני זה חילוני. דרך אגב לכל ה"מסורתיים" אתם לא באמת דתיים.

יאיר: אבל אתה יודע מה לענות להם. אתה יודע איזה כיף זה לנהל ויכוח דתי עם חרדי פלצן שחושב שהוא יודע מה זה תורה?

הצפייה שיש לסביבה

ניר: כל החברים החילונים מצפים ממך לדעת הכל על הדת, על המנהגים, שתהיה ימני ומה כתוב בספר שמות פרק ג' פסוק ו'.

יאיר: אבל אין להם איך לבדוק.

דרישות התפקיד

ניר: לקום בחמש בבוקר? מה זה פה טירונות? לא להתגלח בספירת העומר? ומה זה לעזאזל צום גדליה?

יאיר: לא להתגלח נמצא אצלי ברובריקה של היתרונות. ואני ידעתי שיש דבר כזה חמש בבוקר.

זה לא באמת משנה

ניר: ואז מגיע יום הכיפורים. היום שבו הקדוש ברוך הוא מחליט מי ישרוד עוד שנה ויום הכיפורים מכפר על עברות שבין אדם למקום. לא משנה אם כל השנה אכלת גדי בחלב אימו, אלוהים יסלח לך. אני אישית מקווה שזה באמת כך.

יאיר: אבל האומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו לעשות תשובה. אני חושב שהבעיה העיקרית ביום כיפור זה הצפיפות בבית הכנסת מכל החילונים. בכל מקרה כשיגיע הזמן אתן עליך המלצות טובות.

הנה עוד בחור דתי בשם יאיר שיש לו חוש הומור.

1. למרות שאפשר לשים את כל האינציקלופדיה העברית בתוך דיסק-און-קי אחד, עדיין היא עדיפה אם צריך להגיע למקום גבוה בבית ואין שרפרף בסביבה.

2. פעם לאונרדו דה-וינצ'י ידע כמעט הכל. היום ליאונרדו דיקפריו יודע רק לשחק.

3. כולם אומרים שידע זה כוח. אבל בסמטה אפלה מול כמה שודדים עדיף כוח פיזי.

4. ווטסון הוא מחשב שפותח במעבדות IBM, ושניצח את אלופי האלופים של שעשועון הידע "מלך הטריוויה". אחרי התחרות הוא התנהג כמו חנון רגיל ונשאר במעבדה בזמן שכולם הלכו לבלות במסעדה.

5. אם יש דבר אחד שאפשר ללמוד מההגדה של פסח זה שהכי קל לצבור ידע בעזרת שירים שחוזרים על עצמם.

6. לא רבים יודעים אבל המונח "טריוויה" הגיע מיוון העתיקה והוא היה שמה של אישה שידעה הכול.

7. לדברים הבאים יש את השורש "ידע" אבל אין להם שום קשר לידע: ידוען, ידועים בציבור, לדעת אישה.

8. תהליך רכישת ידע (או למידה) זה דבר מאד לא פשוט. לעומת זאת תהליך רכישת תעודת בוגר של אוניברסיטה פיקטיבית זה תהליך מאד פשוט.

9. מהירות הגלישה של הטלפון הסלולארי שלנו קובעת את הזמן שבין לדעת ללא לדעת.

10. מעניין מה עוד יודע חקלאי פיקח חוץ מ"שאת הזן יש לשבח ולהיטיב בהרכבה".

11. אי ידיעת החוק אינה פוטרת. פוטרת? כדאי שתדע מה החוק לגבי פיצויי פיטורים.

12. התרומה הכי גדולה של ויקיפדיה לאנושות היא שאין יותר אנשים שדופקים בדלת בתשע בערב ומנסים למכור אנציקלופדיות.

13. פעם לשעשועון הידע המוביל קראו "מקבילית המוחות". בשעשועוני הידע של היום יש את שאלה מה זה מקבילית?

14. עם כל הכבוד לאנשים עם ידע כללי נרחב, עדיף להיות עם ידע כלכלי נרחב. בעצם עדיף להיות עם מידע פנימי נרחב וגם עם עו"ד טוב.

15. האם אתה או את אנשים שיודעים על הכול וגם נוטים להרצות? אם כן אז תפסיקו.

16. הידעתם שג'ימי קרטר היה הנשיא האמריקאי הראשון שנולד בבית חולים? אם כן אז יש לכם בעיה.

 

כבר תשע-עשרה שנים כלי העבודה המרכזי שלי הוא המקלדת. יש הרבה כוח למקלדת. אפשר לכתוב בעזרתה אפליקציות רווחיות, כתבות מעוררות מחשבה וטוקבקים ארסיים. אבל הכוח שלה נובע בעיקר מזה שהיא מחוברת למחשב וחוץ מזה אי אפשר לחפור איתה בורות. כשהייתי ילד קטן לא חשבתי שאי פעם אעבוד על מקלדת, כי לא היו אז מקלדות, במקום זה שיחקתי כמו רוב הבנים עם טרקטור צעצוע והזזתי חול ממקום למקום. הרבה חול נגנב במדינה מאז והיום ברשימה של דברים שאני צריך לעשות עד גיל 50 רשום "לנהוג על טרקטור גדול". כדי לממש את חלום הילדות הרמתי טלפון לר', חבר שעובד אצל קבלן עפר גדול, והוא סידר לי יום כיף.

 

 

 

 

 

 

 

פעם במילואים הסביר לי אחד החיילים, נהג משאית באזרחות, שארוחת בוקר של עובד כפיים אמיתי זה שמנת חמוצה עם לחם. אז בבוקר כשקמתי הלכתי למכולת וקניתי שמנת חמוצה ולחמנייה. לשמחתי גיליתי שהמחיר של שמנת חמוצה הוא בפיקוח ממשלתי. לדאבוני גיליתי שכמו רוב המוצרים היא גם בפיקוח הבד"ץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

על קיר משרדו של ר', שביקש לציין שיש לו רישיון לרכב עד 15 טון, דו גלגלי עד 50 סמ"ק, טרקטור, מכונה ניידת וטנק מרכבה סימן 1 עד 2ב', תלוי שרטוט שמראה "חתך טיפוסי מס' 6 לביצוע סוללת עפר משוריינת בגובה עד 3.0 מ' ל 4 מסילות". בעולמנו, שכה מרוכז סביב ה"היי-טק", אנחנו שוכחים לפעמים שההנדסה הבסיסית ומרכזית בחיינו היא עדיין במה שנקרא ה"לו-טק". לך תשווה את חשיבות אפליקציית הווטסאפ לגשר שאמור להחזיק רכבת עם מאות נוסעים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

על דרך העפר שבתמונה, תנוע בעוד כשנתיים מהיום רכבת ישראל בדרכה לבית שאן. כשמסתכלים על מפת התחנות והמסילות של רכבת ישראל מגיעים למסקנה אחת: כל הדרכים מובילות למרכז עזריאלי. ר' ביקש לנצל את ההזדמנות ולבקש מאזרחי ישראל הנחמדים לא לנסוע על דרך העפר (במיוחד בשבתות) כי זה הורס אותה. כן, זה בטח יעזור.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכלי הראשון שנתקלתי בו על דרך העפר היה הגריידר (מפלסת), כלי שתפקידו לישר את השטח לגובה הדרוש. הגובה מסומן בסרט צהוב שקשור על מוטות ברזל שתקועים באדמה לאורך הדרך. מפעיל הכלי, בחור חביב מכעבייה היה די מופתע מזה שאמרתי לו שחלום הילדות שלי הוא להפעיל מכונה לעבודות עפר. אולי בגלל שהוא עובד בזה 10 שעות ביום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היד הלא שזופה וחסרת האונים שבתמונה שייכת לי. היא מנסה ללא הצלחה להזיז את ארבעת הידיות, מתוך שמונה בסה"כ, ששולטות בגובה וכיוון של הסכין שמפלסת את האדמה תוך כדי נהיגה והעברת הילוכים. ר' סיפר לי שמפעיל גריידר טוב משטח חצי ק"מ ביום וגם מרוויח כ 14,000 ₪ בחודש. זאת יכולה להיות קריירה שנייה מעולה לעיתונאים שאוהבים לחופר.

מנוע: דיזל טורבו, ארבע פעימות, שישה צילינדרים – 140 כ"ס.
ביצועים: אורך הסכין 3.568 מ'. למה? כי זה בדיוק 12 רגל.
סתם נתון: גודל מיכל הדלק 284 ליטרים. דירוג זיהום אויר רכב מנועי: יותר מטויוטה פריוס.
פוזה: מכירים שאתם נוסעים ברכב אמין, שעושה את העבודה אבל מרגישים בו מגוחך? אז זה הגריידר.
מחיר: כ – מליון שלוש מאות אלף ש"ח (הדגם הספציפי הזה כבר לא מיוצר)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אחרי הכישלון בשליטה בגריידר, בבאגר (מחפר אופני) הרגשתי כמו בבית. יותר נכון כמו בטנק – אפילו נתתי פקודות צוות. רגל ימין שולטת בזחל ימין, רגל שמאל בזחל שמאל, יד ימין ויד שמאל מזיזות שני ג'ויסטיקים ששולטים בזרוע ובכף. שאלתי את המפעיל מה התהליך שצריך לעבור ע"מ לעבוד על הבאגר. הוא סיפר לי שחוץ מרישיון להפעלת מכונה ניידת, הוא אישית התחיל בגירוז המכונות ולאחר מכן עבר התנסות על מכונות קטנות וקלות יותר. מאוחר יותר גיליתי שבישראל יש בחור בשם מרעי זיאדנה מרהט שהוא אלוף העולם בנסיעה על באגר אחרי שזכה באליפות שנערכה בשוודיה.

 

אם הזכרנו כבר טנק אז אין שום ספק שדחפור ה D9 ומפעיליו הם הכוכבים של חיל ההנדסה הקרבית. כל מי שאי פעם ראה דחפור D9 ממוגן בפעולה, אם זה ביצירת מגנן או במשיכה של כלי תקוע לא יכול שלא להתפעל. אני חייב להתוודות כשהייתי ילד חשבתי שמי שמשרת בהנדסה קרבית צריך לדעת לפתור שאלות בגיאומטריה תחת אש.

מנוע: 202 כ"ס ב 1800 סיבובי מנוע.
משקל: 31 טון.
ביצועים: מהירות מקסימלית של 4.4 ק"מ בשעה, מהירות סיבוב זרוע 10 בדקה!
נוחות: מזגן אדיר, כיסא מפנק והכי חשוב חיבור  USB לשמיעת פודקאסטים בנושא מדע וטכנולוגיה.
פוזה: כלי נחשק בקרב המפעילים, מרגיש גם כמו להיות בתוך רובוטריק.
מחיר: כ – 600,000 ₪ חדש עם הניילונים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זה הכלי שרובנו מכירים ומדמיינים כשאנחנו חושבים על כלי לעבודות עפר, השופל (מעמיס אופני). די קל לתפעל אותו. יש גז, ברקס, הילוכים, הגה ושני ג'ויסטיקים קטנים. אחד מהם שולט בזרוע והשני בכף. הדבר שהכי קשה זה לנסוע אחורה בגלל שהוא רכב מפרקי ומאד גבוה. אחרי נסיעה כושלת אחורה, תוך כדי צעקות של המפעיל מלמטה הבנתי מה נשים מרגישות שמכוונים אותן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כמו שכבר אפשר להבין הכלים של היום מאד מפנקים ובטיחותיים אז כדי לפתוח את הבעיה של הנסיעה אחורה שמו מצלמה. בעולם של ציוד מכני הנדסי מוצרי Caterpillar נחשבים להכי טובים. זה בא כמובן עם תג-מחיר מתאים.

מנוע: 197 כוחות סוס. לחשוב שפעם במקום הכלי הזה היו עובדים 197 סוסים. היה צריך שופל רק כדי לפנות את החרא שלהם.
ביצועים: מהירות מרבית בנסיעה קדימה 37 קמ"ש (כמובן שלי נתנו להתקדם במהירות של 1 קמ"ש), הכף מסוגלת הכיל 3.5 מטר מעוקב של אדמה.
נוחות: כסא מאד מפנק, ג'ויסטיקים שמזכירים את משחקי מחשב בשנות ב 80.
פוזה: מבין שלושת הכלים שבחנתי זה ללא ספק הטוב ביותר כשילוב של מהירות נסיעה, נוחות עבודה ויכולת הזזת עפר.
מחיר: כ – 800,000 ₪ למודל 2012 (הדגם הספציפי הזה כבר לא מיוצר)

בדרך הביתה חשבתי על רעיון עסקי מדהים. אטרקציה שבה גברים מתוסכלים יגיעו למקום בו בשביל תשלום ותחת פיקוח יוכלו לנהוג ולתפעל שופל או באגר. קונים שופל ובאגר משומשים במיליון ₪, משתלטים על שני דונם ריקים בנגב וזהו. להפתעתי גיליתי שיש כבר אטרקציה כזאת אבל בלאס-ואגס. הנה עוד סיבה לנסוע לואגס. (http://www.digthisvegas.com)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחקתי מהרשימה של דברים לעשות עד גיל חמישים את הסעיף: "לנסוע על טרקטור גדול", והגעתי למסקנה שמזל שכלי העבודה שלי הוא מקלדת. אבל כדי שאצליח שהגיע לגיל חמישים לקחתי שואב אבק כדי להפטר מכל החיידקים שרובצים להם בין מקשים.

זאת הייתה ההלוויה הצבאית הראשונה שנכחתי בה. הקהל הרב הורכב מהמון קבוצות. משפחה, חברים לעבודה, חברי ילדות וגם מחיילי ומפקדי גדוד 8726. גדוד ותיק של טנקי מרכבה סימן 1 שלפני חצי שנה פורק. כל מי היה מעל גיל מסוים שוחרר, חלק שובצו בתוך פלוגת מילואים של חטיבה 7, חלק במפקדת חטיבת 188 וחלק בחטיבות מילואים אחרות. רוב אלו שהמשיכו גויסו בצו 8 במבצע "צוק איתן".
וכך בהלוויה עמדנו זה לצד זה חיילי ומפקדי גדוד 8726 המפורק. חלק באזרחי וחלק במדים. המומים מפגישת המחזור הנוראית ובלתי צפויה בה ליווינו את אמוץ, הסמג"ד שהיה מסוגל להזיז הר ותוך כדי כך לחייך חיוך ערמומי. אני הייתי מאילו שבאו על אזרחי. באותו הטקס של פירוק הגדוד שנערך לפני חצי שנה באשקלון, בגיל 44 ואחד עשרה חודשים, קיבלתי תעודה שמודיעה לי שזהו, נגמרה תקופה.

הסתכלתי על החברים במדים. אלון, המג"ד הקודם של הגדוד, ישב על כסא גלגלים אחרי שנפצע באותה תקרית ליד עין השלושה. לידו עמד פלג, שהחליף את אמוץ כסמג"ד והוצב בכרם שלום ומאחור עמד אלי, המ"פ הקודם שלי שהיה בכח הפינוי. הסתכלתי עליהם וקינאתי. קינאתי שהם שם ואני, כמו רוב תושבי מדינת ישראל, עובר את המבצע הזה בכניסה לממ"דים, בצפייה אינסופית במשדרי החדשות ובשיטוט חסר תכלית באתרי אינטרנט ורשתות החברתיות.
חשוב לשים דברים בפרופורציה. את "חומת מגן" ו"עופרת יצוקה" העברתי באותה צורה ובזמן "מלחמת לבנון השנייה" ו"עמוד ענן" הוצב הגדוד ברמת הגולן בהמתנה לסורים שבסוף לא הגיעו. אבל אז ידעתי שאני חלק ממשהו גדול. ראיתי את ההרגשה הזאת אצל אחרים בעבר בכמה טקסים של שחרור ממילואים. בית התותחן בזכרון יעקב נמצא חמש עשרה דקות הליכה מהבית שלי ושם נערכו בשנים האחרונות רוב טקסי שחרור ממילואים את חיילי החטיבה. וכך יצא שכמה פעמים הגעתי לשם כדי לייצג את הפלוגה ולהגיד שלום ותודה. המבט על פני האנשים שעמדו להשתחרר באותו יום היה כמעט תמיד זהה. לא של שמחה יתרה אלא של עצבות. הכרתי את כולם טוב מאד. רובם לא אהבו לבוא למילואים, רובם שמחו על אימונים ותעסוקות שבוטלו ואתם יודעים מה, האמת גם אני. אבל השחרור מהמילואים סימן בשבילם דבר אחד, שלא צריכים אותם יותר.

גם מאד כעסתי. כעסתי על עצמי שבניגוד לאמוץ, שהיה בגילי, לא התנדבתי להמשיך ולשרת. כשנכנסתי למכונית בסיום ההלוויה הסתכלתי במראה ומאד לא אהבתי את הפרצוף שהסתכל עלי בחזרה.
חזרתי הביתה ולשם שינוי רציתי לשבת ולדבר עם האישה. בדרך כלל ברגעים קשים ומבלבלים אני נוטה להסתגר עם עצמי אבל הפעם הרגשתי צורך לדבר. סיפרתי לה על ההלוויה. על הרגע בו אמר הבן בקולו הצעיר והחנוק "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא" וכל האנשים כאחד פשוט החלו לבכות. על הנאום המרגש של אלון שאיבד מישהו שהיה מעבר לחבר למילואים וכמה התחבקנו אחד עם השני אחרי שכולם הלכו. איך יכולתי לדמיין את הסיטואציה ההפוכה בה היא האלמנה ואני זה ששוכב בארון המכוסה בדגל ישראל. וכמה אני מרגיש חרא, חסר תועלת ומאוכזב מעצמי.
פעמים הסיעה אותי האישה לנקודות האיסוף בצו 8, בממוצע מאז שנפגשנו 21 יום בשנה במקום לישון בבית ישנתי רחוק ממנה באוהל, מוצב, קרוואן או על טנק. היא, כמו רוב הנשים, שנאה את הרגע שבו הוצאתי את הציוד הצבאי שלי מהארון. אבל היא גם הבינה למה אני מרגיש כך. היא הסתכלה עלי ואמרה את הדבר הכי נכון שהיה צריך להגיד: "די, עשית מספיק".

ואז באמת הבנתי. לא משנה אם הייתי מתנדב בסופו של דבר השירות הצבאי היה מסתיים. בעוד שנה, בעוד חמש שנים אבל הוא היה מסתיים. תהליך טבעי בו הצעירים מחליפים את המבוגרים. וזה קורה לא רק בצבא. זה קורה גם בעבודה, זה קורה גם בספורט, זה קורה גם בהנהגה וזה קורה גם בחיים על פני כדור הארץ. והחכמה היא לדעת איך להתכונן לאותם שינויים בלתי נמנעים, איך לנצל את האפשריות החדשות שנפתחו, את היתרון היחסי בגיל ואיך לתרום לחברה בדרכים שלא דורשות החזקת רובה והסתערות אל מול פני אויב, והכי חשוב איך ליהנות ממה שקורה הרגע. כי החיים קצרים, בלתי צפויים וחבל לבזבז אותם על בצפייה אינסופית במשדרי החדשות ובשיטוט חסר תכלית באתרי אינטרנט ורשתות החברתיות.

אוהבים תחרויות בשיטת המפסיד עף? אוהבים גאדג'טים? מחפשים משהו לקרוא? אז הגעתם למקום הנכון – הגעתם למונדיאל הגאדג'טים.

הגדרת התחרות: איזה גאדג'ט הכי השפיע על איכות/צורת החיים ו/או ההתנהגות שלנו?

מי נכנס לתחרות: מוצר קטן, נישא ולשימוש אישי. יכול להיות מכאני, אלקטרוני או אופטי שיוצר לציבור הרחב בכמויות מסחריות. אחרי שלב הבתים המרגש והמפתיע כך נראת תמונת שמינית הגמר.

שמינית גמר (16)

משחק I: פותחן קופסאות נגד מצלמה
משחק II: גפרור בטוח נגד ווקמן
משחק III: פנס נגד אייפון
משחק IV: גי.פי.אס נגד שלט רחוק
משחק V: שעון יד נגד דיסק און קי
משחק VI: מחשבון כיס נגד משקפיים
משחק VII: גיים בוי נגד עט כדורי
משחק VIII: טרנזיסטור רדיו נגד מזרק

(בסוגריים הדגם ו/או הזמן שגאדג'ט נהיה פופולרי)

משחק I

פותחן קופסאות – (אמצע המאה התשע עשרה) – היכולת לשמר ולשנע מזון בצורה קלה השפיעה רבות על האנושות. חוקרים יכלו לצאת למסעות ארוכים, חיילים נשאו בקלות אספקה על גבם וחקלאים היו תלויים פחות במזג האוויר. כדי להתפתח הייתה תעשיית המזון בקופסאות חייבת שתהיה דרך בטוחה לעקרת הבית לפתוח את הקופסאות בקלות, כזאת בלי צורך שהבעל יגיע למטבח עם מסור.

מצלמה – (Brownie , 1900) – ברגע שתיעוד הסביבה הפך לדבר שכל אחד מסוגל לעשות, נאלצו אנשים לשבת מול אלבומי טיולים ולשמוע אנקדוטות כמו "ופה סימה קנתה את הצעיף הכחול". המעבר לעידן הדיגיטלי שבו אין עלות לצילום תמונה או סרטון, יחד עם האינטרנט גרמו לכל משטר דיקטטורי לחשוש מהמצלמה אפילו יותר מאשר הרובה.

מנצחת המצלמה – כי כיום יש כבר קופסאות שלא צריך פותחן וגם הוציאו את הלוף מהמנות הקרב. אז תחייכו ותגידו טונה!

 משחק II

גפרור הבטוח – (1851) –  השליטה באש הייתה אחת מאבני הדרך החשובות בהיסטוריה של המין האנושי. חוץ נטרול אימת החושך, האש גירשה חיות טורפות, שיפרה את הטעם של חיות מתות, חיממה בחורף וגרמה לבני האדם לשבת מסביב למדורה ולתקשר אחד עם השני. השוודים היו הראשונים שיצרו את הגפרורים הבטוחים הראשונים, כאלו שלא צריך אישור מכבי אש כדי להחזיק בבית.

ווקמן – (Sony, 1979) – מסרו איבוקה, אחד ממייסדי חברת סוני רצה שיהיה לו קל להאזין למוזיקה בזמן הנסיעות העסקיות שלו. כשמסרו מבקש, מסרו מקבל והתוצאה שינתה את הדרך שבה אנשים מאזינים למוזיקה. תופעת לוואי מעניינת הייתה העלייה בתדירות שבה אנשים עושים כושר, כי לרוץ ולחשוב זה משעמם תחת.

מנצח הגפרור – אפשר להסתדר בלי מוזיקה אבל מדי פעם צריכים סיגריה. צריך לזכור שמותר לעשן רק במקומות המיועדים לכך.

משחק III

פנס – (1910)– הפנס היה צריך לחכות לסוללה היבשה ולמנורת חוט הלהט מטונגסטן על מנת להפוך ללהיט. מאז הוא מלווה אותנו בנוחות ובבטחה במקומות כמו מערות חשוכות, סמטאות פשע אפלות או אוהל 12 באמצע צאלים כי הרס"פ שוב שכח להביא סולר לפק-פק.

אייפון – (2007) –הסיבה הראשונה שה IPhone נמצא פה כי הוא מיצג את הטלפון סלולרי, ואת העזרים הדיגיטליים האישים (PDA) – כמו ה Palm Pilot – שנמצאים אתנו מאמצע שנות התשעים. הסיבה השנייה שהוא פה זאת ה App Store, החנות שבה חברה מפינלנד יכולה למכור בקלות משחק בו ציפורים נוקמות בחזירים. הסיבה השלישית היא שכל מי שראה אותו בפעם הראשונה אמר "אני רוצה גם".

מנצח ה IPhone – יש פה מישהו שלא הוריד את אפליקציית הפנס?

 משחק IV

גי.פי.אס – (Magellan NAV 1000 – 1989). במלחמת המפרץ הראשונה סדאם חוסיין לא האמין שזה קורה לו. האמריקאים נסעו דרך המדבר הלוהט, הגיעו בול להיכן שרצו, וסגרו על הצבא שלו בתנועה מלקחיים קלאסית. בשנת 2000 חתם קלינטון על צו שמאפשר ל GPS אזרחי אותה רמת דיוק כמו צבאי, ומאז מאות חלונות של מכוניות לא התקלקלו, כי אף אחד לא פתח אותם כדי לשאול "סליחה, איך יוצאים מפתח תקווה?".

שלט רחוק – (Lazy Bones – 1950) מכירים את הקטע שאתם שוכבים על הספה מול הטלוויזיה, רוצים להחליף ערוץ, לא מוצאים את השלט, וכתוצאה מכך ממשיכים לראות איזה תוכנית זוועתית על מחלה של זקנים? אז זאת הילדות של כל מי שגדל פה בישראל בשנות השבעים. טכנולוגית השליטה מרחוק עברה המון מהפכות שהאחרונה היא זיהוי תנועה כמו שנעשה בקינקט של מיקרוסופט.

מנצח ה GPS – יותר חשוב להגיע לפגישה בזמן מאשר לכפתור ה Off של הטלוויזיה.

משחק V

שעון יד – (Rolex – 1914) – עד מלחמת העולם הראשונה שעוני יד נחשבו לפריט נשי. אבל אז כשהיה צורך לדעת שבשעה 10:00 אתה אמור לצאת מהחפירה ולהסתער אל האויב, נהפך השעון היד לפריט חובה. המלחמה גם דרשה מהשעון להיות חזק, מדויק ועמיד למים. אחרי כמה שנים קשות, עושה היום שעון יד עושה קאמבק. גם כפריט אופנה יוקרתי וגם כמכשיר אלקטרוני עם כל היכולות של סמארטפון (עיין ערך Pebble).

דיסק און קי (M-System – 2000) – אפילו בעידן האינטרנט והענן יש צורך להעביר אינפורמציה ממקום למקום בצורה פיזית. לאבא של הדיסק און קי קוראים זכרון הבזק והוא הומצא ע"י פוג'יו מסוקה בטושיבה. לאמא קוראים USB והיא הומצאה ע"י אג'י בהט באינטל. לרופא המיילד קוראים דב מורן. מאז הלידה המוצלחת ההיא דב מורן גרם לכמה הפלות.

מנצח הדיסק און קי – השמועה הרווחת שסטוקסנט, הווירוס שתקף את המתקנים האירנים, חדר למערכת בעזרת דיסק און קי נגוע.

משחק VI

מחשבון כיס (Busicom LE-120A – 1971)  – הנכד של האבקוס, הבן של סרגל החישוב. מחשבון הכיס אפשר, בפעם הראשונה, לכל אחד מאתנו ליהנות מהיתרון של המכונה, שזה לעשות חישובים מתמטיים במהירות ובלי טעות. מהנדסים מכל הסוגים יכלו להקדיש את זמנם לתחום עבודתם מבלי הצורך לזכור להעביר 1. שיפוצניקים חישבו מהר כמה זה יעלה לנו יותר אם גם נרצה קבלה.

משקפיים – (הומצאו במאה ב 13 – נהיו זמינות במאה ב 15) –  פעם כמעט ולא היו אנשים שלא ראו טוב. אם במקרה נולד ילד שלא ראה כמו שצריך, הייתה סבירות די גדולה שעד שיגיע לבגרותו הוא ייפול לבור, יאכל ע"י חיית טרף או יפסיד בקרב. האופציה ל"תקן" את הגנים שקיבלת מההורים היא קפיצה אבולוציונית שמודרגת גבוה בטבלה יחד עם הכלי הראשון שהשתמש בו האדם.

מנצחים המשקפיים – הראשונים שהשתמשו במחשבון כיס היו גיקים עם משקפיים.

 משחק VII

גיים בוי – (1989) – יחד עם הפורנו וההימורים, גם משחקים מניעים את התפתחות האדם והטכנולוגיה. מיליוני האנשים שהתאהבו במכשיר הקטן והפשוט, וכללו לראשונה גם מבוגרים, שיחקו את הטטריס שהגיע מהאימפריה הסובייטית הקורסת. הפוקימון, עוד משחק להיט, הוכיח לכולם שאפשר לעשות מרצ'נדייזינג גם ממשחק מחשב, ולהוציא עוד כסף מההורים.

עט כדורי (Reynolds Rocket – 1945) – מהרגע שבני האדם המציאו את הכתב, כל המצאה חדשה שהקלה על הכתיבה או ההפצה של חומר כתוב, הקפיצה את האנושות קדימה. ב 1945 נמכר כל עט ב $12.5 ($160 של היום). כיום נמכרים 10 עטים בשלוש דולר, דבר שמאפשר לנערות לצייר אין סוף לבבות בסוף המחברת.

מנצח ה GameBoy – הכפתורים של ה GameBoy  היו הכנה טובה לכתיבת מסרונים מהירה.

 משחק VIII

טרנזיסטור רדיו (Regency TR-1 – 1954) – קוראים לו כך כי במקום שפופרות ואקום גדולות, היה זה אחד המכשירים הראשונים שהכילו את הפלא החדש, הטרנזיסטור, שבישר את תחילת העידן האלקטרוני. מיליארדי מכשירי הרדיו שנמכרו עד היום שינו לחלוטין את הצורה שבה אנשים צורכים את החדשות והמוזיקה. לנו הישראלים האסוציאציה שעולה לרובנו בראש היא קבוצה של חיילים רוכנת על ג'יפ, ומחכה לשמוע שהכריזו על הפסקת-אש.

מזרק – (1853) –  חולי אינסולין, אחיות שעושות בדיקות דם  ומכורים לסמים יסכימו כולם שבלי המזרק החיים שלהם היו הרבה יותר קשים. המזרק מהווה עדיין, 160 שנה אחרי שהומצא ע"י ד"ר אלכסנדר ווד הסקוטי, הדרך המהירה ביותר להכניס חומרים למחזור הדם. זה לא כולל את מזרקי השוקולד שנמכרים בחנויות ממתקים.

מנצח המזרק – כי אם במלחמות עסקנו, מזרק עזר להציל חיילים.

 

רבע גמר (8)

 

מצלמה

גפרור

מנצח הגפרור – הדרך למנוע מערס להרביץ לך זה להדליק לו את הסיגריה ולא לצלם את החברה שלו.

 

IPhone

GPS

מנצח ה IPhone – מישהו אמר Built-In GPS?

 

דיסק און קי

משקפיים

מנצחים המשקפיים  – גם רבע גמר זה יפה למוצר ישראלי אבל בלי משקפיים איך תמצא את החור של ה USB במחשב?

 

GameBoy

מזרק

מנצח ה GameBoy – עדיף לראות אנשים מכורים למשחקים ולא להרואין.

 

חצי גמר (4)

 

גפרור

IPhone

מנצח ה IPhone – מישהו אמר אפליקציה להדלקת אש? אז עדיין אין, אבל זה רק שאלה של זמן של IPhone ודומיו יהיה ציין לייזר קטן. אתו תוכל להדליק מה שאתה רוצה, וגם לשגע מרצים עם הנקודה האדומה.

 

משקפיים

GameBoy

מנצחים המשקפיים – את הנזק לעיניים עקב משחק ב GameBoy אפשר לתקן בקלות ע"י משקפיים.

גמר (2)

 

משקפיים

IPhone

IPhone – למרות שמאות שנים מפרידות בין שני הגאדג'טים הללו זה היה מאבק צמוד ביותר. מאבק מעניין במיוחד בגלל שהגאדג'ט הבא שיכבוש את העולם בסערה, הוא בעצם הכלאה של השניים – אבולוציה דרוויניסטית במיטבה אם תרצו – המשקפיים של גוגל. אבל בגלל שהחלק ה"סמארטפוני" בהכלאה הזאת יותר משמעותי, וגם בגלל שאפשר להפטר ממשקפיים בעזרת ניתוחי לייזר, קיבל ה IPhone את המקום הראשון. זה בשבילך סטיב, מקווים שאתה נהנה שם למעלה.

הנה מה שאחרים חשבו:

מאה הגאדג'טים של Time
101 גאדג'טים ששינו את העולם – מכאניקה פופולרית

 

הנה אוטוטו מגיע הקיץ, אנשים יוצאים לטייל ובכל מקום אפשרי יופיעו רשימות בסגנון של "עשרת המקומות שאתם חייבים לבקר כשאתם בשנגחאי". רשימות מהסוג הזה מכניסות אותי ללחץ כי אני מרגיש שאם לא אספיק לראות את כל עשרת המקומות הללו הטיול יהיה פספוס. אז כדי לעזור לכם לא להיכנס ללחץ, וגם לחסוך לכם זמן וכסף, הנה רשימה של 16 מקומות שאתם ממש, אבל ממש, יכולים לוותר על הביקור בהם.

מגדל פיזה (פיזה, איטליה) – דרומית לחוף ארגמן שבעכו עמד לו שנים שלד של בניין עקום שהיה אמור להיות מלון. הבניה הופסקה בגלל שהקרקע שעליה נבנה המלון לא הייתה מספיק יציבה והוא החל לשקוע. האם הייתם נוסעים לעכו כדי לראות את הבניין העקום? אז מגדל פיזה זה אותו הדבר – כישלון הנדסי.

ביקור בכנסיה אחרי שכבר ביקרתם כבר בכנסיה אחת (בדרך כלל אירופה) –  היא גדולה כדי שתרגישו קטנים, היא בנויה כמו צלב, בחלונות יש ויטראז' מזכוכית, לקח לבנות אותה לפחות 50 שנה, היא נהרסה חלקית ברעידת אדמה ו/או מלחמה ויש סיכוי יותר מסביר שלפחות פוגרום אחד ביהודי המקום התחיל שם בנאום של הכומר.

כיכר עם מלא יונים (כל העולם) – חכו שתהיו זקנים בני תשעים ותשבו בפארק המקומי עם כיכר לחם. חוץ מזה ליונים יש כינים.

הבניין השלישי בגודלו ממערב למיסיסיפי (ארה"ב) – לאמריקאים יש בעיה. יחסית לשאר העולם אין להם ממש היסטוריה, 500 שנה זה כלום. לכן הם מפצים על זה עם גודל ואם זה לא מספיק גדול הם משנים את מערכת הייחוס.

מונה ליזה (מוזיאון הלובר, פריז, צרפת) – שלוש פעמים עברתי בחדר שלפי המפה של המוזיאון המונה ליזה אמורה להיות בו, עד ששמתי לב לקבוצה גדולה של אנשים שמסתכלים לאותו כיוון. זאת תמונה קטנה (77 ס"מ על 53 ס"מ) מאחורי זכוכית מגן ואין ספק שאתם יודעים בדיוק איך היא ניראת. לא משהו.

מקום שלפי האגדה אם מכניסים לתוכו יד, זורקים מטבע או מנשקים את בן/בת הזוג דברים טובים יקרו (כל העולם) – זה לא קורה.

גן החיות לא מוכר (פיאטרה ניימץ, רומניה) – יש שם אריה אחד שנראה שלא האכילו אותו מאז שצ'אוצסקו הודח והמגלשות כל כך חלודות שאפילו מי שמתנגד לחיסון יתחסן על המקום. איך הגעתי לשם? התחתנתי עם רומנייה.

המערה הכחולה (האי קפרי, איטליה) – מלכודת התיירים הכי גדולה שראיתי בחיי. זה מרגיש כאילו כל האי הזה בנוי בשביל להוביל אותך לשוט 2 דקות בתוך מערה שהמים בה כחולים. מי היה מאמין, מים כחולים! ראש הנקרה שם אותה בכיס הקטן.

פסל של ילד משתין (בריסל, בלגיה)  – לא משנה מה האגדה מספרת זה עדיין פסל של ילד משתין.

שוק אותנטי – למרות שהמוכרים נראים מקומיים, המנהגים שלהם מקומיים, השפה מקומית והריח מקומי יש סבירות די גבוהה שהמוצרים שתקנו יוצרו בסין.

חנות M&M (ניו-יורק, ארה"ב) – איזה כיף לקנות חולצה במחיר מופקע ולהפך לפרסומת מהלכת לסוכריות שוקולד.

כל מוזיאון לאומנות מודרנית – אומרים שבאומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה. אבל אחרי שראיתי ב  MOMA  אישה ערומה עומדת על מדף בגובה של שלושה מטרים הבנתי שיש דבר כזה שנקרא טימטום.

אפקוט סנטר (אורלנדו, פלורידה)  – הפארק מוקדש להצגת ההישגים הטכנולוגיים של האדם והרבגוניות התרבותית של פני כדור הארץ. אבל המתקן הראשי שלו תקוע בשנת 1984 כי מספרים שם "שיש מחשבים אישיים בבתים", באזור הארצות הדבר היחיד שטוב זאת המסעדה הסינית.

פרספוליס – עיר הפרסים (55 ק"מ צפון מזרחית לשיראז, איראן) – זה באיראן אז חכו שיהיה שלום.

כל מקום שראית כבר משהו דומה אבל יותר גדול – אחרי שראיתם מפל של 100 מטר איך תתרגשו ממפל של 50 מטר? לכן מומלץ להתחיל ישר במפלי האיגואסו זה יחסוך לכם נסיעה למפל התנור.

אילת (ישראל) – בקיץ? עדיף כבר לנסוע לפרספוליס שבאיראן.

---

[פרסומת – אם כבר החלטתם לנפוש אז Booking.com זה האתר להזמין מקום לישון בו.]