סטנדאפיסטים עליך ישראל

אני לא כל כך מתלהב מאותם ימים בלוח השנה שמוקדשים לחגיגות הזוגיות. כנראה בגלל אותו חוסר התלהבות אני גם נוטה לשכוח את יום האהבה הלועזי, יום האהבה העברי, יום הנישואין ואת ימי "אתה זוכר את הפעם הראשונה שעשינו משהו ביחד". הבעיה המרכזית של גברים "מאותגרי רומנטיקה" שכמוני היא קיומם של גברים שלא קיבלו את מסמך ההנחיות של "האגודה לשפיות הגברים" לפני החתונה. במסמך רשום באותיות קידוש לבנה שהפרחים שאתה שולח לאישתך לכבוד יום הנישואין שלכם גורמים לשאר הגברים את הצורך להסביר לנשים שלהם למה הם לא כמו הבעל של דפנה מהעבודה.
אבל השנה, למרות שלא התכוונתי לכך, אני אהיה אחד מאותם גברים מהסיבה הפשוטה שאני משוגע על סטנד-אפ אמריקאי ונראה שסטנדאפיסטים אמריקאים (אולי בזכות ההצלחה של המופעים של סיינפלד) גילו את ישראל. כך לשמחתי הרבה, בחודשים הקרובים יתקיימו ארבע מופעי סטנד-אפ שאחד מהם נופל על יום הנישואין שלי והשני על יום האהבה העברי, דבר שמאפשר לי לשלב ביחד את שתי האהבות הגדולות שלי.

(Comedy For Koby (29/5 – 5/6

בשמיני למאי 2001 נרצחו קובי מנדל בן השלוש עשרה יחד עם חברו יוסף אישרן בן הארבע עשרה בידי טרוריסטים פלסטינים ליד ביתם בתקוע. ההורים של קובי, סת' ושרי שעלו מארה"ב לישראל בשנת 1996, החליטו שהדרך הכי טובה לכבד את זכרו של קובי היא להקים קרן שתעזור לילדים שקרוביהם נפגעו בפעולות טרור. הקרן מפעילה תכניות רבות ומגוונות שאחת מהן הוא מחנה קיץ שבו הילדים יכולים להיות שוב "פשוט ילדים", להביע את הרגשות שלהם בסביבה תומכת ומבינה ולמצוא חברים. אלפי ילדים כבר השתתפו בהצלחה מרובה בתוכניות הללו שהיום התרחבו גם לכלול ילדים שקרוביהם נפגעו בתאונות דרכים. ב-2008 חבר סטנדאפיסט אמריקאי בשם אבי ליברמן לקרן ע"ש קובי מנדל וסיבוב ההופעות שלו בישראל, שהחל כבר ב-2003, קיבל את השם "Comedy For Koby", קומדיה לקובי. פעם בחצי שנה, בתחילת יוני ובתחילת דצמבר מביא לארץ אבי שלושה סטנדאפיסטים בתמהיל מגוון ככל האפשר. הפעם הם יופיעו שש פעמים. במודיעין, תל אביב, ירושלים, גוש עציון, הרצליה ובית שמש. הרווחים מההופעות נתרמים לקרן. ככה מנצחים את הטרור.

אתר: http://www.comedyforkoby.com
דף פייסבוק: https://www.facebook.com/ComedyforKoby
רשימת הסטנדאפיסטים: http://www.comedyforkoby.com/comedians
כתבה טובה על המופע (נחשו מי כתב?) http://www.gfn.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=20038

(Jim Jefferies (6/6 – 7/6

ג'ים הוא סטנדאפיסט אוסטרלי שחי בארצות הברית כך שיש לו מבט מעניין על החיים שם. הקטע שלו על הצורך בהגבלה בשימוש ברובים בארצות הברית הוא המשכנע ביותר ששמעתי בחיים שלי.

כרטיסים למופע אפשר עדיין למצוא כאן.

(Hannibal Buress (29/6

חניבל בורס הוא אחד הקומיקאים המצליחים והעסוקים ביותר כיום באמריקה, שחקן וכותב מוכשר בסדרה "ברוד סיטי" בתפקיד לינקולן רייס, שותף להנחיה בתכנית האירוח האקסנטרית "המופע של אריק אנדרה" , ספיישל רותח בנטפליקס Comedy Camisado ורבים יזהו אותו גם מן התפקיד המיתולוגי ב”לואי”.

בורס היה הראשון שיצא בהאשמה גלויה על תקיפות מיניות נגד הקומיקאי והשחקן ביל קוסבי, דבר שהוביל לעשרות תלונות במשטרה של נשים שקוסבי לכאורה תקף.  באפריל 2014, במהלך הופעה בפילדלפיה, בורס "ירד" על קוסבי בן ה 79 על כך שהוא מעז למתוח ביקורת על אספקטים שלא מצאו חן בעיניו בתרבות האפרו אמריקאית, בעוד שהוא מתמודד עם האשמות של סימום ואונס. בקריאה "ביל קוסבי הוא אנס" בורס סייע ב "ירידת המסך" וכאמור עודד תלונות רבות של נשים כנגד קוסבי.

כרטיסים: http://www.eventim.co.il/hannibal-buress

(Louis CK (18/8

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה לפני יום וחצי לא הייתי מודע לדרמה הגדולה שמתרחשת בעקבות ההודעה על ההופעה של לואיס סי.קיי. רק בחצות פתאום גיליתי שהוא מגיע לישראל. גלשתי במהירות לאתר הכרטיסים וגיליתי שנשארו רק עוד 12 כרטיסים (ההופעה היא בארנה בירושלים). מיד קניתי שני כרטיסים והערתי את זוגתי שתחייה והודעתי לה שהשנה אחרי 18 שנה נחגוג את ט"ו באב.
את לואיס סי.קיי לא צריך להציג אלא פשוט לראות את הסרטון הבא:

אתר: https://www.louisck.co.il

הולך להיות קיץ מצחיק ביותר! (וגם טיפה רומנטי)

מה לא עושים באחת בלילה

ביום שלישי שעבר המדיח שוב התקלקל. כל פעם שהפעלנו אותו הפקק הראשי של החשמל קפץ וניתק את הזרם לבית. זאת הפעם הרביעית שזה קורה כשהפעם הקודמת הייתה לפני חמישה חודשים והסיבה לתקלה היא שגוף החימום נסדק ומים חדרו לתוכו והגיעו לחיבורים החשמליים. זה מדיח ישן, בן שבע עשרה, ולכן גוף החימום הוא חיצוני ובא לדאבונו במגע ישיר עם המים של ישראל שיש בהם המון אבנית.
בהינתן הגיל המתקדם בשילוב עודף תקציבי שנוצר עקב סיום תשלום על מגוון מוצרי חשמל שנקנו לפני שנה החלטנו לקנות מדיח חדש. אחרי שהשווינו מחירים וקראנו חוות דעת, ביקרנו למחרת בחנות למוצרי החשמל השכונתית ששם, כמו תמיד, סיפר לנו המוכר שבדיוק הוא קנה מדיח מהסוג שרצינו לאימא שלו.
תאריך קבלת המדיח החדש ופינוי המדיח הישן נקבע ליום רביעי בשבוע שלאחריי, דבר שנתן לי שישה ימים כדי לפרק את כל החיבורים של המדיח הישן על מנת שיהיה מוכן לפינוי. כמו שאתם יכולים לנחש בערב לפני יום ההובלה הגעתי למסקנה שאי אפשר לדחות יותר את משימת הפירוק ומיד נשכבתי על הספה לראות טיפה טלוויזיה.
התעוררתי בבהלה באחת בלילה עם ההבנה שזה עכשיו או לעולם לא. השתופפתי לתוך הארון שמתחת לכיור וראיתי שישנם שלושה חיבורים שעליי לנתק. החלטתי להתחיל מהקל לכבד. דבר ראשון הוצאתי את כבל החשמל של המדיח מהשקע. דבר שני פירקתי את החיבור של המדיח לסיפון של הברז בכיור (מהיכן שיוצאים המים המלוכלכים) ואז ניגשתי לפרק את החיבור של המדיח לברז הייעודי של המים הנקיים.
ניסיתי לסגור את הברז אבל הידית לא זזה. זה די מובן כי לא נגעו בו כבר קרוב לארבע עשר שנים מאז שהמדיח חובר לברז בזמן המעבר מהבית הקודם. בעודי מסתובב בבית מנסה לחשוב מה לעשות ראיתי בקצה העין פטיש קטן. מיד קפצתי על המציאה והתחלתי לדפוק על הראש של הברז דבר שגם סובב את הראש של הברז וגם הוציא את נועה בת ה 15 מהחדר שלה לראות מה קורה.
מעודד מהצלחתי התחלתי לנסות ולפרק את החיבור של הצינור של המדיח לברז דבר שלא צלח בידי כי גם בו לא נגעו קרוב לארבע עשר שנים. שוב הסתובבתי בבית מנסה לחשוב מה לעשות ושוב ראיתי בקצה העין כלי לא יעודי והפעם מברג גדול. מיד קפצתי על המציאה והתחלתי לדפוק על החיבור בעזרת המברג והפשיט כשלשמחתי החיבור החל להסתובב ולהיפתח.
"אבא", אמרה לי נועה בעודה עומדת מאחורי, "יש רעש מוזר של מים מהברז".
"שטויות", עניתי כמו אינסטלטור מיומן, "זה רק אוויר שבורח החוצה".
ובכן זה לא היה אויר. בשנייה שפרקתי סופית את החיבור החלו מים לצאת מהברז במהירות, בעוצמה ובנחישות בדרכם מהמטבח לסלון כאילו היו ישראלים בארוחת בוקר במלון הכל כלול.
למזלי אין לי בחיים יותר מדי רגעים של "יורים עליך" אבל הפעם הייתי חייב לחשוב במהירות איך אני מונע הצפה בכל הבית. "סגור את הברז הראשי", צווח המוח הקדום שלי ורצתי כמו מטורף לברז הראשי של הבית,  סגרתי אותו ושמחתי לשמוע את זרם המים מפסיק.
"אתה פשוט גאון", אמרה האישה כשראתה אותי ואת נועה עובדים במרץ עם מגבים כדי להוציא את המים מהמטבח אל מחוץ לבית.
"העיקר שעצרנו את השטפון", אמרתי ואז הבנתי שעד מחר בבוקר, כשאלך לחנות חומרי בנין כדי לקנות שסתום לברז, אין לנו מים בבית וזה אומר שיש לנו הדחה אחת בכל שירותים. למחרת כשקמתי שכחתי פרט חשוב זה, דבר שהביא לסגירה הרמטית של שירותי האורחים.
אני מאד אוהב חנויות של חומרי בנין, אני יכול להסתובב שם שעות ולדמיין איך אני מנסר, בונה, שובר ומרכיב דברים. אבל אם יש דבר שאני שונא זה לנסות להסביר למוכר מה אני צריך. בשמונה בבוקר התייצבתי בחנות הבניין השכונתית אחרי שניסרתי את ראש הצינור של המדיח, נעמדתי מול המוכר, הראיתי לו את החיבור של הצינור ואמרתי: "אני צריך את הדבר הזה שאפשר להרכיב על ברז שמתחבר לצינור כזה כדי שלא יצאו מים".
הוא הסתכל עלי במבט די מזלזל ואמר "אז אתה מתכוון לקלפה 3/4".
"כן", השבתי והשפלתי את מבטי לרצפה, "קלפה 3/4".
הקלפה עשתה את עבודתה ומים חזרו לזרום בביתנו ובמיוחד בשירותים של האורחים. המשימה הבאה שאני צריך לעשות זה לסדר את הראש של הברז התקול. הנה בדיוק גמרתי לכתוב את הטור והשעה היא 23:57, נראה זמן טוב לעשות את זה.

20160430_230409
ברז ללא מוצא

 

חי על החסה

עכשיו, כשעברה כבר חצי שנה, אני יכול להגיד בפה שמלא באוכל פחות טעים, אני צמחוני. מערב ראש השנה האחרון (תשע"ו) לא הגיעה לקיבתי אף חיה שגרה באוויר, בים או ביבשה. דבר ראשון חשוב לי להגיד שלא נהפכתי לצמחוני רדיקלי, כזה שרואה באנשים שאוכלים בשר רוצחים. אני לא חושב שיש בעיה מוסרית שבני האדם אוכלים חיות, במיוחד חיות מטומטמות כמו פרות שלא מסוגלות לחצות מעבר בקר. אין לי גם בעיה מוסרית עם עמים שאוכלים חיות שאנחנו מחשיבים לחיות מחמד כמו כלבים וזאת למרות אהבתי העצומה לכלב המשפחתי המדהים שלנו.
פשוט רציתי לעשות שינוי. מדי פעם צריך לעשות שינוי בחיים רק כדי לראות איך זה. זה לא קרה בפתאומיות. בשנים האחרונות צמצמתי רבות את צריכת הבשר. בהתחלה זה היה יום שני ללא בשר, אחרי זה יום כן יום לא ולבסוף רק בסופי שבוע. הטריגר ללכת עד הסוף היה מאיה הבת שלי, שהחליטה לפני שנה וחצי שהיא צמחונית ובניגוד אלי הסיבה שלה הייתה אהבת החיות. היו הרבה ויכוחים וצעקות במשך שנת הצמחונות הראשונה שלה ולבסוף החלטנו ללכת איתה לרופא הילדים בקופת החולים, לעשות בדיקה כללית ובדיקות דם, לפני שאנחנו מאשרים לה להמשיך להיות צמחונית. אנחנו מאד אוהבים את רופא הילדים שלנו, הוא מלווה אותנו כבר חמש עשרה שנה, אבל מעולם לא ראיתי אותו כל כך מזועזע מאי אכילת הבשר של מאיה. טוב, חשוב להגיד שהוא דרום אמריקאי אז אפשר גם להבין למה, וכשביקשנו ממנו תור לבדיקות דם הוא גם שאל אותנו, עם חיוך על הפנים, האם אנחנו רוצים גם תור לביקור אצל פסיכיאטר. כל הבדיקות היו תקינות ומאיה קיבלה מאתנו אישור להמשיך להיות צמחונית ואני, אחרי שגם עשיתי בדיקות דם, החלטתי להצטרף ומצאתי לעצמי סיבה טובה נוספת, איכות הסביבה. מבלי לקרוא מחקרים בעד ונגד נראה לי שיש מחיר סביבתי אדיר לריקון האוקיאנוסים מדגים, לנפיחות של מיליוני הכבשים ולחיסול היערות בשביל שטחי מרעה.

המבורגר
זה מה שמחכה לי ביום העצמאות הקרוב.

אז האם חצי שנה של צמחונות שיפרה לי את החיים? ובכן לא הורדתי במשקל, אפילו העליתי טיפה. אני לא מרגיש יותר בריא, המחשבה שלי לא התחדדה ואני מתגעגע לטעם של הבשר. הו, כמה אני מתגעגע. שבוע שעבר הייתי באירוע ובזמן שאני אוכל סלטים ותוספות שם המלצר באמצע השולחן פויקה גדול מלא בשר ועוף והריח פשוט גמר אותי. כל כך רציתי לטרוף איזה סטייק עסיסי ולהרגיש שוב את הרגשת השובע שכל כך חסרה. היד כבר אחזה במזלג ונשלחה לעבר הסיר המבעבע אבל לשמחתי משהו בתוכי עצר בעדי. לא אהבה לחיות אלא הרצון לעמוד בהחלטה שלקחתי בראש השנה האחרון. בעוד שישה חודשים, ששוב יגיע ראש השנה, אעשה את בדיקות הדם השנתיות שלי ולפי התוצאה שלהם אחליט האם לחזור לאכול בשר. לא משנה מה תהיה ההחלטה, השינוי בסופו של דבר עשה לי, ואולי גם לסביבה, רק טוב.

 

איך שומרים על תיבת דואר ריקה ועל נפש שמחה

אני לא בן אדם יעיל. אני לא טוען שאני לא מועיל אני רק מציין שאני לא יעיל. יש לי את כל הסימפטומים של מחלת "חוסר היעילות":  דחיינות, קפיצות אקראיות ממשימה למשימה, עבודה לא לפי תיעדוף ואימפולסיביות. לרוב אני די מופתע כאשר אני מצליח לסיים משימה עד הסוף ואחד מכלי העבודה העיקריים שלי שלא עוזרים לי להיאבק בחוסר יעילות הוא האי-מייל.
אני לא זוכר בדיוק מתי שלחתי את אי-מייל הראשון שלי, אבל הפעם הראשונה שבאמת התחלתי להשתמש בו הייתה לפני עשרים ואחת שנים כאשר הגעתי למקום העבודה הראשון שלי. בשבוע הראשון תוכנת האי-מייל שלי הייתה סגורה כי באמת לא חשבתי שיש בה צורך. אבל אז ביום חמישי של אותו השבוע נכנס אלי למשרד הבוס, ושאל אותי למה אני לא נמצא בישיבה של החברה.
"אף אחד לא הודיע לי", אמרתי.
"זה נשלח במייל", הוא ענה בעצבנות, "ומעכשיו שהמייל שלך יהיה פתוח כל הזמן".
מאותו הרגע המייל שלי פתוח כל הזמן ולא מפסיק להתמלא בהודעות. להכנס למייל ולראות בתיבת האינבוקס (Inbox) חמש מאות אי-מיילים, שמתוכם שלוש מאות שמונים ושבע שלא נקראו, גורם לי מיד לחוות את חמשת שלבי האבל.

הכחשה
– לא יכול להיות, יש טעות בספירה.
כעס – למה זה מגיע לי?!?!
מיקוח – אם אני מבטיח לא לשלוח יותר מיילים האם הסיוט הזה יפסיק?
דיכאון – ייקח לי שעות לעבור על כל המיילים, אני לא אספיק כלום.
קבלה – נו טוב, זה בעיה של כולם.

הבעיה ב 500 מיילים שיושבים באינבוקס שאתה פשוט לא יודע מה לעשות קודם. איזה מייל הוא מייל חשוב? מה צריך לשמור ומה לזרוק? והתוצאה שאתה פשוט ניגש ליו-טוב ומתחיל לצפות בסרטונים של כישלונות של אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמך.
אז מה אפשר לעשות? לפני כעשור שמעתי בפעם הראשונה את שיטת האינבוקס הריק, שיטה שבסוף היום כמות המיילים באינבוקס היא אפס. לא ניסיתי ליישם את השיטה הזאת כי זה נראה לי די בלתי אפשרי אך לפני כחודשיים, כחלק מהיעדים שהצבתי לעצמי לשנת 2016, החלטתי שהגיע הזמן. אני יודע שהנושא הזה מעניין רבים מקוראי הבלוג כי בפוסט הקודם שלי הזכרתי את השיטה ושמתי לינק למאמר באנגלית ומעולם לא לחצו כל כך הרבה אנשים על לינק בפוסט שפרסמתי.
לשיטה קוראים שיטת ארבע ה Ds על שם ארבעת הפעולות שחובה לעשות לכל מייל שמגיע לאינבוקס.

1. למחוק אותו (Delete) – הפעולה הכי "כיפית". זה לדוגמא אי-מייל שאני מיד מוחק. לפני כמה שנים נרשמתי למועדון של מלונות Marriott ופעם בחודש הם שולחים לי את מצב הנקודות שלי.

Delete
2. לבצע פעולה (Do) – זה מייל מהמורה של נדב שעוסק במעבר לכיתה ז'. זה דרש ממני להוסיף ללוח השנה כמה תאריכי פגישות ולוודא עם הילד שהוא יודע ששנה הבאה הוא עולה לכיתה ז'.

Do

3. לדחות (Defer) – זה מייל ששלחתי למייל הפרטי שלי מהעבודה ובו פרטים של החברה שיכולה לטפל במקלחון המקולקל באמבטיה של הבנות ומה צריך לעשות. בזמן שפתחתי את המייל לא היה לי זמן לגשת ולצלם את המקלחון וכן הפכתי את המייל למשימה באתר Asana.com, שמספק פתרון טוב מאד לארגון וניהול משימות.

Defer

Asana

4. להעביר למישהו אחר (Delegate) – המייל הזה נשלח אלי מנדב בקשר למשחק מחשב שהוא רוצה. אחרי שהעפתי במייל מבט החזרתי לו עם משימה נוספת לעשות.

Delegate

כמו כן מיילים שאני חושב שמכילים אינפורמציה שאולי אצטרף בעתיד אני שם בתיקייה שנקראת Keep. כבר חודש ככה נראה האינבוקס שלי בסוף היום:

Empty

פשוט תענוג! השימוש בשיטה הזאת עזרה לי להיות יותר מרוכז, לדעת מה בדיוק אני צריך לעשות, להיות הרבה יעיל וכך לפנות לי זמן לגלוש ליו-טוב ולצפות בסרטונים של נסיעות בכבישי ישראל. ממליץ לנסות.

סיכום 2015. כולם מסכמים אז החלטתי גם.

צפיות, מבקרים, לייקים ותגובות

הסיבה שבשנים 2013 ו 2014 ביקרו בבלוג הרבה יותר אנשים היא שאותן שנים כתבתי באתר YNet ובסוף כל כתבה היה לינק לאתר שלי. השנה פירסמתי 23 פוסטים בבלוג שהיעד שהצבתי ל 2016 הוא 36 פוסטים ו 18000 צפיות. אין לי שליטה על כמות הלייקים והתגובות.

2015-Views-Visitors

עשרת הפוסטים הכי פופולרים

הפוסטים שמוקפים במלבן כתום פורסמו השנה והסיבה למה הפוסט "מילות פרידה" נמצא במקום הראשון נחקרה ופורסמה בפוסט "איך גיליתי מתי רוב האנשים עוזבים את מקום עבודתם". הפוסט שהכי נהניתי לכתוב היה "תעשה לי לייב".2015-Posts

עשרת המדינות שמהן הגיעו הכי הרבה קוראים וקוראות

מעניין לדעת האם אפשר להסיק שזאת גם התפלגות יודעי השפה העברית ברחבי העולם. מדינות שמהן הייתה רק כניסה אחת לבלוג הן: בולגריה, אקוודור, גאורגיה, וייטנאם, רואנדה, קוריאה הדרומית, הונגריה, אזרבייג'ן, דרום אפריקה, הרפובליקה הדומיניקנית, סינגפור, סרי לנקה, צ'ילה, רומניה ואוקראינה. ב 2014 ביקר בבלוג מישהו מלוב ו 2013 מלבנון.

2015-Countries

עשרת האתרים שהפנו הכי הרבה קוראים לבלוג

כאן אין הפתעות, איזה מזל שיש את גוגל.

2015-Referrals

 

כמה קוראים קבועים יש לבלוג

135 רשומים לקבלת עדכונים בצורה אוטומטית (130 אם מורידים אותי וכמה משתמשים פיקטיבים).
280 עשו לייק לדף של הבלוג בפייסבוק.
19 מקבלים ממני מייל.

2015-Followers

איך התעשרתי מהבלוג

וורדפרס (האתר שמארח את הבלוג הזה), משלם רק כאשר ההכנסה מגיע ל $100. לפי החישובים שלי בקצב הנוכחי זה יקרה ב 2111.

2015-Ads

נתונים כללים על הבלוג

מעניין מה הסיפור ביום שלישי.

Stats-Since the Start

תודה שקראתם. זה לא מובן מאליו. השנה אני שוקל אולי גם להוציא פודקאסט שמבוסס של הבלוג הנה ניסיון ראשון, מקווה שתהנו. הנה לינק לפרק הראשון:
https://drive.google.com/file/d/0B88tvsH0FomHY044a3NWZnY4R3M/view?usp=sharing

עצמאי בשטח

2015 הייתה השנה הראשונה שלי בתור עוסק מורשה. בחודש הבא אני אשב ואכין דו"ח מסכם על הפעילות הפיננסית שלי לקראת הדיווח לרשויות המס אבל לפני כן ישבתי והכנתי דו"ח קטן שמכיל תשע חוויות ותובנות שצברתי השנה.

התרגשתי מלעשות דברים של "גדולים" בפעם הראשונה – זה אולי ישמע פתטי אבל ממש רעדו לי הידיים כשהוצאתי את חשבונית המס הראשונה שלי. כזאת שמכילה סכום שכתוב לידו "תשלום כולל מע"מ", וזאת למרות שהסכום הזה נמוך משמעותית מהשכר שהיה לי בתור שכיר. ביום ששילמתי בדואר את דו"ח המע"מ הדו-חודשי הראשון שלי, שהכנתי לבד, הרגשתי כבר ממש כמו איש עסקים חשוב.

חשבונית

התלהבתי מזה שיש הוצאות מוכרות – בתחילת השנה ישבתי במשרדים של רואת החשבון שלי לשיחת הסבר על חובותיו וזכויותיו של עוסק מורשה. החלק בשיחה שגרם לי לחייך מאוזן לאוזן היה שעברנו על כל ההוצאות המוכרות למס הכנסה ולמע"מ. דלק: 100% למס הכנסה ו66.67% למע"מ, חשמל: 25% למס הכנסה ומע"מ, ביטוח לרכב: 100% למס הכנסה, 0% למע"מ, קניית מחשב: 100% למס הכנסה ולמע"מ. פשוט תענוג. דרך אגב גם לשכירים יש הוצאות מוכרות שהאחת מהן היא תשלום שכר טרחה לרואה חשבון עבור הכנת הדוח השנתי וכן עמלה שמשולמת לחברות החזרי מס בגין דוחות שהוגשו עבור שנים קודמות. אין, פשוט אין על רואי החשבון.

הבנתי לעומק איך אפשר בקלות לרמות את הרשויות של המדינה – אבל אני לא עושה זאת.

התבאסתי מחגי תשרי – גם שנת תשע"ו וגם שנת תשע"ז סידרו לנו מלא ימי חופש (7!). כשהייתי שכיר, חגי תשרי, היו לרוב התקופה הכי נפלאה של השנה וזאת למרות הארוחות המשפחתיות. לעצמאי זה סיפור אחר לחלוטין כי לא לעבוד שבעה ימים חותך את המשכורת בשליש.

נהייתי מאד מאד מסודר – זה לא שפעם הייתי בלגניסט. גם לפני 2015 הייתי מסודר בכל הנוגע לעניינים הכלכליים שלי ושל משפחתי. יש לנו תקציב שנתי, קלסרים, תיקיות במחשב או גיליונות של אקסל שמכילים כל מה שצריך כדי לתת תמונה מדויקת על מצבנו הכלכלי. אבל השנה עליתי מדרגה, כי כל חשבונית מס חשובה וכל מכתב שמגיע מביטוח לאומי צריך לקרוא טוב טוב ולהבין לעומק.

התגעגעתי לחזור ולהיות שכיר – זה קרה כמה פעמים במהלך השנה. יש המון שקט נפשי בלקבל משכורת קבועה, בלדעת שיש לך ימי מחלה ושמישהו אחר משלם את רוב התשלום לביטוח הלאומי וגם מפריש לפנסיה ולקרן ההשתלמות שלך. אבל זה עבר לי די מהר.

טעיתי בהבנה של המושג משכורת – דיברתי עם כמה עצמאים וכולם עברו את הרגע, שבדרך כלל קורה אחרי חודשיים, בו יורד האסימון שההכנסות הן ברוטו ולא נטו כמו אצל שכיר. שמתוך 100 ₪ שנכנסים לחשבון הבנק 17% זה מע"מ, מהרווחים (אם יש) אז לפחות 9.82% זה ביטוח לאומי ודמי בריאות (מעל 60% מהשכר הממוצע זה כבר 16.23%) ואז יש גם את החלק של מס הכנסה. לשכיר יש את הפריווילגיה להתעצבן פעם בחודש שהוא מסתכל בתלוש, לעצמאי זה כואב כל פעם שצריך לשלם לרשויות המס.

שמחתי שיש קשר ישיר בין ההשקעה לתמורה – עכשיו, שעברו כבר יותר מ 12 שנים, אני מרשה לעצמי לגלות שבמשך כל חודש אפריל 2003 לא עשיתי כלום בעבודה. לפעמים אפילו הייתי נועל את הדלת וישן, ממש כמו ג'ורג קוסטנזה. זה קרה כי הייתי בין פרויקטים ולא מצאו לי תפקיד אז נהניתי מחודש של בטלה והמשכורת נכנסה כרגיל. מצד שני כמה חודשים לאחר מכן עבדתי שעות ארוכות ומיגעות ושוב נכנסה אותה המשכורת. בגלל שאני יודע כמה בדיוק שווה שעת עבודה שלי, אני יכול בחודש מסוים ללחוץ על הדוושה ולעבוד שעות ארוכות כדי שחודש לאחר מכן אני אוכל לישון להתבטל כמו ג'ורג קוסטנזה.

היו לא מעט פעמים שרציתי לצעוק על הבוס שלי – אבל אז הבנתי שזה אני.