מה לא עושים באחת בלילה

ביום שלישי שעבר המדיח שוב התקלקל. כל פעם שהפעלנו אותו הפקק הראשי של החשמל קפץ וניתק את הזרם לבית. זאת הפעם הרביעית שזה קורה כשהפעם הקודמת הייתה לפני חמישה חודשים והסיבה לתקלה היא שגוף החימום נסדק ומים חדרו לתוכו והגיעו לחיבורים החשמליים. זה מדיח ישן, בן שבע עשרה, ולכן גוף החימום הוא חיצוני ובא לדאבונו במגע ישיר עם המים של ישראל שיש בהם המון אבנית.
בהינתן הגיל המתקדם בשילוב עודף תקציבי שנוצר עקב סיום תשלום על מגוון מוצרי חשמל שנקנו לפני שנה החלטנו לקנות מדיח חדש. אחרי שהשווינו מחירים וקראנו חוות דעת, ביקרנו למחרת בחנות למוצרי החשמל השכונתית ששם, כמו תמיד, סיפר לנו המוכר שבדיוק הוא קנה מדיח מהסוג שרצינו לאימא שלו.
תאריך קבלת המדיח החדש ופינוי המדיח הישן נקבע ליום רביעי בשבוע שלאחריי, דבר שנתן לי שישה ימים כדי לפרק את כל החיבורים של המדיח הישן על מנת שיהיה מוכן לפינוי. כמו שאתם יכולים לנחש בערב לפני יום ההובלה הגעתי למסקנה שאי אפשר לדחות יותר את משימת הפירוק ומיד נשכבתי על הספה לראות טיפה טלוויזיה.
התעוררתי בבהלה באחת בלילה עם ההבנה שזה עכשיו או לעולם לא. השתופפתי לתוך הארון שמתחת לכיור וראיתי שישנם שלושה חיבורים שעליי לנתק. החלטתי להתחיל מהקל לכבד. דבר ראשון הוצאתי את כבל החשמל של המדיח מהשקע. דבר שני פירקתי את החיבור של המדיח לסיפון של הברז בכיור (מהיכן שיוצאים המים המלוכלכים) ואז ניגשתי לפרק את החיבור של המדיח לברז הייעודי של המים הנקיים.
ניסיתי לסגור את הברז אבל הידית לא זזה. זה די מובן כי לא נגעו בו כבר קרוב לארבע עשר שנים מאז שהמדיח חובר לברז בזמן המעבר מהבית הקודם. בעודי מסתובב בבית מנסה לחשוב מה לעשות ראיתי בקצה העין פטיש קטן. מיד קפצתי על המציאה והתחלתי לדפוק על הראש של הברז דבר שגם סובב את הראש של הברז וגם הוציא את נועה בת ה 15 מהחדר שלה לראות מה קורה.
מעודד מהצלחתי התחלתי לנסות ולפרק את החיבור של הצינור של המדיח לברז דבר שלא צלח בידי כי גם בו לא נגעו קרוב לארבע עשר שנים. שוב הסתובבתי בבית מנסה לחשוב מה לעשות ושוב ראיתי בקצה העין כלי לא יעודי והפעם מברג גדול. מיד קפצתי על המציאה והתחלתי לדפוק על החיבור בעזרת המברג והפשיט כשלשמחתי החיבור החל להסתובב ולהיפתח.
"אבא", אמרה לי נועה בעודה עומדת מאחורי, "יש רעש מוזר של מים מהברז".
"שטויות", עניתי כמו אינסטלטור מיומן, "זה רק אוויר שבורח החוצה".
ובכן זה לא היה אויר. בשנייה שפרקתי סופית את החיבור החלו מים לצאת מהברז במהירות, בעוצמה ובנחישות בדרכם מהמטבח לסלון כאילו היו ישראלים בארוחת בוקר במלון הכל כלול.
למזלי אין לי בחיים יותר מדי רגעים של "יורים עליך" אבל הפעם הייתי חייב לחשוב במהירות איך אני מונע הצפה בכל הבית. "סגור את הברז הראשי", צווח המוח הקדום שלי ורצתי כמו מטורף לברז הראשי של הבית,  סגרתי אותו ושמחתי לשמוע את זרם המים מפסיק.
"אתה פשוט גאון", אמרה האישה כשראתה אותי ואת נועה עובדים במרץ עם מגבים כדי להוציא את המים מהמטבח אל מחוץ לבית.
"העיקר שעצרנו את השטפון", אמרתי ואז הבנתי שעד מחר בבוקר, כשאלך לחנות חומרי בנין כדי לקנות שסתום לברז, אין לנו מים בבית וזה אומר שיש לנו הדחה אחת בכל שירותים. למחרת כשקמתי שכחתי פרט חשוב זה, דבר שהביא לסגירה הרמטית של שירותי האורחים.
אני מאד אוהב חנויות של חומרי בנין, אני יכול להסתובב שם שעות ולדמיין איך אני מנסר, בונה, שובר ומרכיב דברים. אבל אם יש דבר שאני שונא זה לנסות להסביר למוכר מה אני צריך. בשמונה בבוקר התייצבתי בחנות הבניין השכונתית אחרי שניסרתי את ראש הצינור של המדיח, נעמדתי מול המוכר, הראיתי לו את החיבור של הצינור ואמרתי: "אני צריך את הדבר הזה שאפשר להרכיב על ברז שמתחבר לצינור כזה כדי שלא יצאו מים".
הוא הסתכל עלי במבט די מזלזל ואמר "אז אתה מתכוון לקלפה 3/4".
"כן", השבתי והשפלתי את מבטי לרצפה, "קלפה 3/4".
הקלפה עשתה את עבודתה ומים חזרו לזרום בביתנו ובמיוחד בשירותים של האורחים. המשימה הבאה שאני צריך לעשות זה לסדר את הראש של הברז התקול. הנה בדיוק גמרתי לכתוב את הטור והשעה היא 23:57, נראה זמן טוב לעשות את זה.

20160430_230409
ברז ללא מוצא

 

חי על החסה

עכשיו, כשעברה כבר חצי שנה, אני יכול להגיד בפה שמלא באוכל פחות טעים, אני צמחוני. מערב ראש השנה האחרון (תשע"ו) לא הגיעה לקיבתי אף חיה שגרה באוויר, בים או ביבשה. דבר ראשון חשוב לי להגיד שלא נהפכתי לצמחוני רדיקלי, כזה שרואה באנשים שאוכלים בשר רוצחים. אני לא חושב שיש בעיה מוסרית שבני האדם אוכלים חיות, במיוחד חיות מטומטמות כמו פרות שלא מסוגלות לחצות מעבר בקר. אין לי גם בעיה מוסרית עם עמים שאוכלים חיות שאנחנו מחשיבים לחיות מחמד כמו כלבים וזאת למרות אהבתי העצומה לכלב המשפחתי המדהים שלנו.
פשוט רציתי לעשות שינוי. מדי פעם צריך לעשות שינוי בחיים רק כדי לראות איך זה. זה לא קרה בפתאומיות. בשנים האחרונות צמצמתי רבות את צריכת הבשר. בהתחלה זה היה יום שני ללא בשר, אחרי זה יום כן יום לא ולבסוף רק בסופי שבוע. הטריגר ללכת עד הסוף היה מאיה הבת שלי, שהחליטה לפני שנה וחצי שהיא צמחונית ובניגוד אלי הסיבה שלה הייתה אהבת החיות. היו הרבה ויכוחים וצעקות במשך שנת הצמחונות הראשונה שלה ולבסוף החלטנו ללכת איתה לרופא הילדים בקופת החולים, לעשות בדיקה כללית ובדיקות דם, לפני שאנחנו מאשרים לה להמשיך להיות צמחונית. אנחנו מאד אוהבים את רופא הילדים שלנו, הוא מלווה אותנו כבר חמש עשרה שנה, אבל מעולם לא ראיתי אותו כל כך מזועזע מאי אכילת הבשר של מאיה. טוב, חשוב להגיד שהוא דרום אמריקאי אז אפשר גם להבין למה, וכשביקשנו ממנו תור לבדיקות דם הוא גם שאל אותנו, עם חיוך על הפנים, האם אנחנו רוצים גם תור לביקור אצל פסיכיאטר. כל הבדיקות היו תקינות ומאיה קיבלה מאתנו אישור להמשיך להיות צמחונית ואני, אחרי שגם עשיתי בדיקות דם, החלטתי להצטרף ומצאתי לעצמי סיבה טובה נוספת, איכות הסביבה. מבלי לקרוא מחקרים בעד ונגד נראה לי שיש מחיר סביבתי אדיר לריקון האוקיאנוסים מדגים, לנפיחות של מיליוני הכבשים ולחיסול היערות בשביל שטחי מרעה.

המבורגר
זה מה שמחכה לי ביום העצמאות הקרוב.

אז האם חצי שנה של צמחונות שיפרה לי את החיים? ובכן לא הורדתי במשקל, אפילו העליתי טיפה. אני לא מרגיש יותר בריא, המחשבה שלי לא התחדדה ואני מתגעגע לטעם של הבשר. הו, כמה אני מתגעגע. שבוע שעבר הייתי באירוע ובזמן שאני אוכל סלטים ותוספות שם המלצר באמצע השולחן פויקה גדול מלא בשר ועוף והריח פשוט גמר אותי. כל כך רציתי לטרוף איזה סטייק עסיסי ולהרגיש שוב את הרגשת השובע שכל כך חסרה. היד כבר אחזה במזלג ונשלחה לעבר הסיר המבעבע אבל לשמחתי משהו בתוכי עצר בעדי. לא אהבה לחיות אלא הרצון לעמוד בהחלטה שלקחתי בראש השנה האחרון. בעוד שישה חודשים, ששוב יגיע ראש השנה, אעשה את בדיקות הדם השנתיות שלי ולפי התוצאה שלהם אחליט האם לחזור לאכול בשר. לא משנה מה תהיה ההחלטה, השינוי בסופו של דבר עשה לי, ואולי גם לסביבה, רק טוב.

 

איך שומרים על תיבת דואר ריקה ועל נפש שמחה

אני לא בן אדם יעיל. אני לא טוען שאני לא מועיל אני רק מציין שאני לא יעיל. יש לי את כל הסימפטומים של מחלת "חוסר היעילות":  דחיינות, קפיצות אקראיות ממשימה למשימה, עבודה לא לפי תיעדוף ואימפולסיביות. לרוב אני די מופתע כאשר אני מצליח לסיים משימה עד הסוף ואחד מכלי העבודה העיקריים שלי שלא עוזרים לי להיאבק בחוסר יעילות הוא האי-מייל.
אני לא זוכר בדיוק מתי שלחתי את אי-מייל הראשון שלי, אבל הפעם הראשונה שבאמת התחלתי להשתמש בו הייתה לפני עשרים ואחת שנים כאשר הגעתי למקום העבודה הראשון שלי. בשבוע הראשון תוכנת האי-מייל שלי הייתה סגורה כי באמת לא חשבתי שיש בה צורך. אבל אז ביום חמישי של אותו השבוע נכנס אלי למשרד הבוס, ושאל אותי למה אני לא נמצא בישיבה של החברה.
"אף אחד לא הודיע לי", אמרתי.
"זה נשלח במייל", הוא ענה בעצבנות, "ומעכשיו שהמייל שלך יהיה פתוח כל הזמן".
מאותו הרגע המייל שלי פתוח כל הזמן ולא מפסיק להתמלא בהודעות. להכנס למייל ולראות בתיבת האינבוקס (Inbox) חמש מאות אי-מיילים, שמתוכם שלוש מאות שמונים ושבע שלא נקראו, גורם לי מיד לחוות את חמשת שלבי האבל.

הכחשה
– לא יכול להיות, יש טעות בספירה.
כעס – למה זה מגיע לי?!?!
מיקוח – אם אני מבטיח לא לשלוח יותר מיילים האם הסיוט הזה יפסיק?
דיכאון – ייקח לי שעות לעבור על כל המיילים, אני לא אספיק כלום.
קבלה – נו טוב, זה בעיה של כולם.

הבעיה ב 500 מיילים שיושבים באינבוקס שאתה פשוט לא יודע מה לעשות קודם. איזה מייל הוא מייל חשוב? מה צריך לשמור ומה לזרוק? והתוצאה שאתה פשוט ניגש ליו-טוב ומתחיל לצפות בסרטונים של כישלונות של אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמך.
אז מה אפשר לעשות? לפני כעשור שמעתי בפעם הראשונה את שיטת האינבוקס הריק, שיטה שבסוף היום כמות המיילים באינבוקס היא אפס. לא ניסיתי ליישם את השיטה הזאת כי זה נראה לי די בלתי אפשרי אך לפני כחודשיים, כחלק מהיעדים שהצבתי לעצמי לשנת 2016, החלטתי שהגיע הזמן. אני יודע שהנושא הזה מעניין רבים מקוראי הבלוג כי בפוסט הקודם שלי הזכרתי את השיטה ושמתי לינק למאמר באנגלית ומעולם לא לחצו כל כך הרבה אנשים על לינק בפוסט שפרסמתי.
לשיטה קוראים שיטת ארבע ה Ds על שם ארבעת הפעולות שחובה לעשות לכל מייל שמגיע לאינבוקס.

1. למחוק אותו (Delete) – הפעולה הכי "כיפית". זה לדוגמא אי-מייל שאני מיד מוחק. לפני כמה שנים נרשמתי למועדון של מלונות Marriott ופעם בחודש הם שולחים לי את מצב הנקודות שלי.

Delete
2. לבצע פעולה (Do) – זה מייל מהמורה של נדב שעוסק במעבר לכיתה ז'. זה דרש ממני להוסיף ללוח השנה כמה תאריכי פגישות ולוודא עם הילד שהוא יודע ששנה הבאה הוא עולה לכיתה ז'.

Do

3. לדחות (Defer) – זה מייל ששלחתי למייל הפרטי שלי מהעבודה ובו פרטים של החברה שיכולה לטפל במקלחון המקולקל באמבטיה של הבנות ומה צריך לעשות. בזמן שפתחתי את המייל לא היה לי זמן לגשת ולצלם את המקלחון וכן הפכתי את המייל למשימה באתר Asana.com, שמספק פתרון טוב מאד לארגון וניהול משימות.

Defer

Asana

4. להעביר למישהו אחר (Delegate) – המייל הזה נשלח אלי מנדב בקשר למשחק מחשב שהוא רוצה. אחרי שהעפתי במייל מבט החזרתי לו עם משימה נוספת לעשות.

Delegate

כמו כן מיילים שאני חושב שמכילים אינפורמציה שאולי אצטרף בעתיד אני שם בתיקייה שנקראת Keep. כבר חודש ככה נראה האינבוקס שלי בסוף היום:

Empty

פשוט תענוג! השימוש בשיטה הזאת עזרה לי להיות יותר מרוכז, לדעת מה בדיוק אני צריך לעשות, להיות הרבה יעיל וכך לפנות לי זמן לגלוש ליו-טוב ולצפות בסרטונים של נסיעות בכבישי ישראל. ממליץ לנסות.

סיכום 2015. כולם מסכמים אז החלטתי גם.

צפיות, מבקרים, לייקים ותגובות

הסיבה שבשנים 2013 ו 2014 ביקרו בבלוג הרבה יותר אנשים היא שאותן שנים כתבתי באתר YNet ובסוף כל כתבה היה לינק לאתר שלי. השנה פירסמתי 23 פוסטים בבלוג שהיעד שהצבתי ל 2016 הוא 36 פוסטים ו 18000 צפיות. אין לי שליטה על כמות הלייקים והתגובות.

2015-Views-Visitors

עשרת הפוסטים הכי פופולרים

הפוסטים שמוקפים במלבן כתום פורסמו השנה והסיבה למה הפוסט "מילות פרידה" נמצא במקום הראשון נחקרה ופורסמה בפוסט "איך גיליתי מתי רוב האנשים עוזבים את מקום עבודתם". הפוסט שהכי נהניתי לכתוב היה "תעשה לי לייב".2015-Posts

עשרת המדינות שמהן הגיעו הכי הרבה קוראים וקוראות

מעניין לדעת האם אפשר להסיק שזאת גם התפלגות יודעי השפה העברית ברחבי העולם. מדינות שמהן הייתה רק כניסה אחת לבלוג הן: בולגריה, אקוודור, גאורגיה, וייטנאם, רואנדה, קוריאה הדרומית, הונגריה, אזרבייג'ן, דרום אפריקה, הרפובליקה הדומיניקנית, סינגפור, סרי לנקה, צ'ילה, רומניה ואוקראינה. ב 2014 ביקר בבלוג מישהו מלוב ו 2013 מלבנון.

2015-Countries

עשרת האתרים שהפנו הכי הרבה קוראים לבלוג

כאן אין הפתעות, איזה מזל שיש את גוגל.

2015-Referrals

 

כמה קוראים קבועים יש לבלוג

135 רשומים לקבלת עדכונים בצורה אוטומטית (130 אם מורידים אותי וכמה משתמשים פיקטיבים).
280 עשו לייק לדף של הבלוג בפייסבוק.
19 מקבלים ממני מייל.

2015-Followers

איך התעשרתי מהבלוג

וורדפרס (האתר שמארח את הבלוג הזה), משלם רק כאשר ההכנסה מגיע ל $100. לפי החישובים שלי בקצב הנוכחי זה יקרה ב 2111.

2015-Ads

נתונים כללים על הבלוג

מעניין מה הסיפור ביום שלישי.

Stats-Since the Start

תודה שקראתם. זה לא מובן מאליו. השנה אני שוקל אולי גם להוציא פודקאסט שמבוסס של הבלוג הנה ניסיון ראשון, מקווה שתהנו. הנה לינק לפרק הראשון:
https://drive.google.com/file/d/0B88tvsH0FomHY044a3NWZnY4R3M/view?usp=sharing

עצמאי בשטח

2015 הייתה השנה הראשונה שלי בתור עוסק מורשה. בחודש הבא אני אשב ואכין דו"ח מסכם על הפעילות הפיננסית שלי לקראת הדיווח לרשויות המס אבל לפני כן ישבתי והכנתי דו"ח קטן שמכיל תשע חוויות ותובנות שצברתי השנה.

התרגשתי מלעשות דברים של "גדולים" בפעם הראשונה – זה אולי ישמע פתטי אבל ממש רעדו לי הידיים כשהוצאתי את חשבונית המס הראשונה שלי. כזאת שמכילה סכום שכתוב לידו "תשלום כולל מע"מ", וזאת למרות שהסכום הזה נמוך משמעותית מהשכר שהיה לי בתור שכיר. ביום ששילמתי בדואר את דו"ח המע"מ הדו-חודשי הראשון שלי, שהכנתי לבד, הרגשתי כבר ממש כמו איש עסקים חשוב.

חשבונית

התלהבתי מזה שיש הוצאות מוכרות – בתחילת השנה ישבתי במשרדים של רואת החשבון שלי לשיחת הסבר על חובותיו וזכויותיו של עוסק מורשה. החלק בשיחה שגרם לי לחייך מאוזן לאוזן היה שעברנו על כל ההוצאות המוכרות למס הכנסה ולמע"מ. דלק: 100% למס הכנסה ו66.67% למע"מ, חשמל: 25% למס הכנסה ומע"מ, ביטוח לרכב: 100% למס הכנסה, 0% למע"מ, קניית מחשב: 100% למס הכנסה ולמע"מ. פשוט תענוג. דרך אגב גם לשכירים יש הוצאות מוכרות שהאחת מהן היא תשלום שכר טרחה לרואה חשבון עבור הכנת הדוח השנתי וכן עמלה שמשולמת לחברות החזרי מס בגין דוחות שהוגשו עבור שנים קודמות. אין, פשוט אין על רואי החשבון.

הבנתי לעומק איך אפשר בקלות לרמות את הרשויות של המדינה – אבל אני לא עושה זאת.

התבאסתי מחגי תשרי – גם שנת תשע"ו וגם שנת תשע"ז סידרו לנו מלא ימי חופש (7!). כשהייתי שכיר, חגי תשרי, היו לרוב התקופה הכי נפלאה של השנה וזאת למרות הארוחות המשפחתיות. לעצמאי זה סיפור אחר לחלוטין כי לא לעבוד שבעה ימים חותך את המשכורת בשליש.

נהייתי מאד מאד מסודר – זה לא שפעם הייתי בלגניסט. גם לפני 2015 הייתי מסודר בכל הנוגע לעניינים הכלכליים שלי ושל משפחתי. יש לנו תקציב שנתי, קלסרים, תיקיות במחשב או גיליונות של אקסל שמכילים כל מה שצריך כדי לתת תמונה מדויקת על מצבנו הכלכלי. אבל השנה עליתי מדרגה, כי כל חשבונית מס חשובה וכל מכתב שמגיע מביטוח לאומי צריך לקרוא טוב טוב ולהבין לעומק.

התגעגעתי לחזור ולהיות שכיר – זה קרה כמה פעמים במהלך השנה. יש המון שקט נפשי בלקבל משכורת קבועה, בלדעת שיש לך ימי מחלה ושמישהו אחר משלם את רוב התשלום לביטוח הלאומי וגם מפריש לפנסיה ולקרן ההשתלמות שלך. אבל זה עבר לי די מהר.

טעיתי בהבנה של המושג משכורת – דיברתי עם כמה עצמאים וכולם עברו את הרגע, שבדרך כלל קורה אחרי חודשיים, בו יורד האסימון שההכנסות הן ברוטו ולא נטו כמו אצל שכיר. שמתוך 100 ₪ שנכנסים לחשבון הבנק 17% זה מע"מ, מהרווחים (אם יש) אז לפחות 9.82% זה ביטוח לאומי ודמי בריאות (מעל 60% מהשכר הממוצע זה כבר 16.23%) ואז יש גם את החלק של מס הכנסה. לשכיר יש את הפריווילגיה להתעצבן פעם בחודש שהוא מסתכל בתלוש, לעצמאי זה כואב כל פעם שצריך לשלם לרשויות המס.

שמחתי שיש קשר ישיר בין ההשקעה לתמורה – עכשיו, שעברו כבר יותר מ 12 שנים, אני מרשה לעצמי לגלות שבמשך כל חודש אפריל 2003 לא עשיתי כלום בעבודה. לפעמים אפילו הייתי נועל את הדלת וישן, ממש כמו ג'ורג קוסטנזה. זה קרה כי הייתי בין פרויקטים ולא מצאו לי תפקיד אז נהניתי מחודש של בטלה והמשכורת נכנסה כרגיל. מצד שני כמה חודשים לאחר מכן עבדתי שעות ארוכות ומיגעות ושוב נכנסה אותה המשכורת. בגלל שאני יודע כמה בדיוק שווה שעת עבודה שלי, אני יכול בחודש מסוים ללחוץ על הדוושה ולעבוד שעות ארוכות כדי שחודש לאחר מכן אני אוכל לישון להתבטל כמו ג'ורג קוסטנזה.

היו לא מעט פעמים שרציתי לצעוק על הבוס שלי – אבל אז הבנתי שזה אני.

כמה עשית היום?

באופן כללי נראה שאשתי די מרוצה מהעובדה שאני בעלה, זאת למרות שנינו מסכימים שאם היא הייתה טיפה יותר מתאמצת היא הייתה מוצאת מישהו הרבה יותר טוב. אחד דברים שהבעל החלופי והחתיך היה עושה, שאני נמנע מלעשות, זה לקנות לה מתנות. זה נראה לי די דבילי שבעל יקנה לאשתו מתנות. "אתה רוצה משהו לעצמך ליום ההולדת / יום הנישואין / יום האישה / יום המשפחה / יום הרווק הסיני? אז תקני בעצמך!", אני תמיד אומר לה ובו זמנית מתכופף כדי לברוח מנעל שעפה לכיווני.
ולכן מה רבה הייתה הפתעתה כאשר לפני ארבע חודשים הודעתי לה שמצאתי משהו מעולה שאני רוצה לקנות לה, אפילו לא בשביל אירוע או יום מיוחד. "תקשיבי", אמרתי, "מה שאת צריכה זה שעון למדידת צעדים שגם מודד את כמות ואיכות השינה. מישהי בעבודה הראתה לי היום איך השעון הזה עזר לה לשפר את הבריאות שלה". בהתחלה חשדה אשתי בכוונות הטהורות שלי. "מה עוד השעון הזה עושה?", שאלה, "עוקב אחרי ההוצאות של כרטיס האשראי?". שכנעתי אותה שאין כלום מאחורי החשדות שלה נגדי ובזמן הטיול בקיץ באנדורה קנינו שעון מסוג AS80 של Beurer (פשוט הרבה יותר זול שם).
המתנה התגלתה כלהיט במיוחד לאור העובדה שבעזרת אפליקציה נלווית אפשר לשמור את כל הנתונים שנאספים ביום יום ולנתח אותם לאחר מכן. אבל כבר חודש, עקב נסיבות שלא אפרט מטעמי צניעות הפרט, השעון נמצא בשימוש אצלי והאישה עברה להשתמש באפליקציית מודדת צעדים בטלפון NOTE 4 החדש שלה, שהיא קנתה לעצמה כמתנה על קבלת הדוקטורט.

Steps
זה צילום מסך את מספר הצעדים שהלכתי כל יום בין התאריכים 16/11 ל 22/11. הקו הירוק מציין את היעד היומי שלי כרגע: 4000. השעון הראה לי שאם אני לא עושה משהו מיוחד, אני מסוגל לגמור יום עם 600 צעדים בלבד, שרובם הליכה מהמכונית למשרד, מהמשרד למטבח ולשירותים ובחזרה. זה די פתטי וגם אומר שאני צריך למצוא דרך להוסיף כ 3400 צעדים ביום, מבלי לעשות "כושר יזום". אני שונא לעשות "כושר יזום" כמו לצאת להליכה, לרוץ, ללכת לחדר כושר, לשחות או לסובב אופניים שמתקדמים לשום מקום בשיעור ספינינג. אני מאמין בתאוריית "התוך כדי". שתוך כדי החיים הרגילים שלי אני צריך לגמוע 4000 צעדים. התאוריה קיבלה חיזוק כשהבת שלי לקחה לי את השעון יום אחד לבית ספר וחזרה עם 4600 צעדים אפילו מבלי שהיה לה שיעור ספורט, ובסוף השבוע הזה כשביליתי בטיולים במרכז הארץ, עשיתי ביומיים 27968 צעדים!
מדדתי שטיול רגיל עם הכלב זה בסביבות 1000 צעדים, קניות בסופר 500 צעדים, ללכת לדואר 2000 צעדים, לעלות במדרגות ולא במעלית 100 צעדים. אז יוצא שביום שאני מוציא את הכלב, עושה קניות, עולה במדרגות והולך לדואר אני מצליח אפילו לעבור את היעד היומי שלי. אבל הבעיה היא, שלשמחתי, ברוב הימים אני לא צריך לעשות קניות או ללכת לדואר וכך כמעט כל יום לפני השינה אני מתבאס מהמספר הנמוך של הצעדים שעשיתי. ולכן המסקנה האישית שלי מכל הסיפור הזה היא שזאת הפעם האחרונה שאני קונה מתנה לאשתי.

Sleep
מי שהעיר אותי בלילה היה הכלב שנכנס אלינו למיטה