הולך בדרכי?

פורסם במקור בגיליון מרץ 2014 של המגזין בלייזר

סקוט ברקן עזב את מיקרוסופט כי נמאס להיות נשוי לג'וב. עכשיו הוא מפרסם את "שנה בלי מכנסיים" על התקופה שלו ב"אוטומטיק", תאגיד הייטק בלי שעות רצחניות, בלי ישיבות אינסופיות ואפילו בלי לבוא לעבודה. גם כתבנו עזב את מיקרוסופט כי נמאס להיות נשוי לג'וב, והחודש הוא נתקל בספר שתפס אותו

שני פרויקטים מרכזיים היו בחברה הקודמת שעבדתי בה. שניהם היו חשובים ומורכבים ועבדו בהם אנשים במספר זהה. העובדים בפרויקט א' עבדו עד מאוחר מאוד בלילה, והעובדים בפרויקט ב' ראו רוב הזמן את השקיעה מהבית; בפרויקט א' לא עמדו בזמנים וביעדים שהוצבו, ובפרויקט ב' הצליחו בזה פחות או יותר; במסדרונות של פרויקט א' שררה אווירה של דיכאון, ובמסדרונות של פרויקט ב' היו חיוכים. אנשים שעבדו שם שומרים על קשר עד היום.
כדי לנסות להציל את המצב הוזמן לפרויקט א' יועץ חיצוני. אני שונא יועצים חיצוניים. לא קשה לזהות אותם: פתאום מנהל הפרויקט לא אוכל צהריים עם החבורה הרגילה שלו אלא עם גבר מסתורי. כעבור שבוע מכונסים כל עובדי הפרויקט, והיועץ החיצוני מוצג כמי שיעזור להטמיע שיטה חדשה שתעזור להוציא את המוצר בזמן, באיכות טובה ובפחות עבודה. במקרה של פרויקט א' זה לא עזר. מניסיון, לרוב זה לא עוזר.
יותר מיועצים חיצוניים אני לא סובל את הגורואים שכותבים ספרים על איך צריך לנהל פרויקטים על בסיס שיטה מסוימת. סקוט ברקן הוא גורו כזה בהרבה מובנים, אלא שלהפתעתי יש לנו המון במשותף: אנחנו כמעט באותו הגיל, עבדנו באותו הזמן במיקרוסופט, ושנינו עזבנו כדי לנסות את מזלנו בכתיבה. הוא נטש עמדת ניהול בכירה בחברה של ביל גייטס ונהיה מרצה מבוקש וכתב כמה רבי־מכר ("לגרום לדברים לקרות", "המיתוסים של החדשנות", "וידויים של נואם" ו"מוח בלהבות: רעיונות גדולים לאנשים סקרנים"), ואילו אני התדרדרתי לכתיבה במגזין הגברים היחיד בשפה העברית. לא היה לי אכפת: ידעתי שאי אפשר לחיות בתוך סיר הלחץ הזה לאורך זמן ולצאת ממנו בלי כוויות וצלקות לנצח, ואת המחירים הנלווים לחופש שלי אני בוחר לשלם כל יום מחדש.
לא מזמן, בעודי מחפש את הרעיון לרב־מכר משלי, חשבתי שיהיה מעניין לחזור לחברת הייטק ולכתוב על חוויותיי, ועל הדרך לבדוק אם עשיתי טעות איומה כשעזבתי. אבל אז גיליתי שוב שברקן הקדים אותי: הוא הלך ובדק אם גורו כמותו מסוגל לעשות בדיוק מה שהוא מטיף לו, ושזה גם יעבוד. לשם כך הוא הצטרף לשורותיו של Automattic, תאגיד לא סטנדרטי בכלל בנוף חברות התוכנה. רוב הבלוגים באינטרנט רצים על תוכנת WordPress מבית אוטומטיק, וזה עושה אותה רווחית ביותר, אבל מבחינת תרבות ארגונית היא עוף מוזר מאוד: אין בה היררכיה, עובדים בה מרחוק מכל מקום בעולם, ומדיניות החופשות שלה היא "צא מתי שבא לך".
אז מה, האם ברקן גילה את האור באוטומטיק? האם יש דרך אחרת לגמרי לעבוד בהייטק או בתאגידי העולם המודרני? כל התשובות והתובנות של הגורו נמצאות בספרו "שנה בלי מכנסיים". את מה שלי יש להגיד עליהן תשמעו מיד.

כמו כל דבר שקשור במחשבים, גם יצירת דפי אינטרנט הייתה פעם דבר מסובך. אם רצית אתר משלך עמדו בפניך שתי אפשרויות: הראשונה הייתה גם לדעת לכתוב ב־HTML, שפת הדפדפנים, וגם לנהל אתר אינטרנט. האפשריות השנייה הייתה לשלם למישהו שיעשה את כל זה בשבילך. בימינו זה כבר פשוט למדי; כל אחד מסוגל להיכנס לאתרים כגון wix.com ,weebly.com או squarespace.com ולהרים לעצמו בתוך שעה ובחינם אתר מעוצב עם חנות וירטואלית שגם נראה טוב על טלפונים חכמים ועל טאבלטים.
ב־wordpress.com יכול כל אדם באשר הוא להקים לעצמו בחינם ובמהירות בלוג לתפארת ולפרסם בו מאמרים וכתבות. האתר מריץ תוכנה בשם וורדפרס, וכל אחד שחפצה נפשו יכול להוריד אותה מהאתר wordpress.org, לעשות בה כרצונו ולהתקין אותה על שרתים שלו בלי לשלם גרוש לאף אחד. הסיבה? וורדפרס היא תוכנה שמפותחת בקוד פתוח על ידי מתנדבים ומופצת באופן חופשי. כל אחד יכול לתרום לקוד שלה ולשפר אותה.
אז מאיפה הכסף? ובכן, לכל מי שרוצה לפרסם בלוג שמבוסס על וורדפרס יש כאמור שתי אפשריות: הראשונה היא למצוא חברה לאחסון אתרים, לשלם לה על האחסון ולבקש ממנה שתתקין באתר את תוכנת וורדפרס החינמית. האופציה השנייה היא לפתוח בלוג חינם ישירות באתר wordpress.com. זה אומר שאי אפשר לשנות את הקוד של התוכנה, להכניס פרסומות של גוגל או להתקין תוספות שלא נמצאות ברשימה ידועה מראש. זה בחינם, לא צריך להתאמץ ויש תמיכה מצוינת, אבל אין חופש פעולה כמו באופציה הראשונה. אם אתה רוצה יותר מקום, ערכות עיצוב ייחודיות, שם דומיין משלך ושלא יופיעו פרסומות — תשלם על זה. חוץ מזה פיתחה החברה תוספים לתוכנה שעולים כסף, והיא גם מספקת שירותי וי־איי־פי לחברות גדולות כמו סי־אן־אן. מודל פרימיום קלאסי שעובד כמו שצריך, כי הרי אוטומטיק מרוויחה כסף. בכל הדירוגים מופיע האתר wordpress.com בטופ 20 ברשימת האתרים שאנשים גולשים אליהם, ולמעלה מ־70 מיליון אתרים מבוססים על תוכנת וורדפרס.

WordPress

מאחורי הקלעים

באוגוסט 2010 הצטרף סקוט ברקן לאוטומטיק כעובד מספר 58. הוא נקרא לדגל על ידי מייסד החברה מאט מאלנווג והמנכ"ל טוני שניידר כדי להיות ראש צוות של אחד מעשרה צוותים שזה עתה הוקמו, כי עד אותה נקודה דיווחו כל העובדים ישירות למנכ"ל. ברקן הסכים בתנאי שיוכל לכתוב על זה ספר.
ברקן גילה שתרבות העבודה באוטומטיק התהוותה משני גורמים מרכזיים. הגורם הראשון והעיקרי הוא העובדה שהמוצר המרכזי — וורדפרס — הוא תוכנת קוד פתוח שעד היום עובדים עליה מתנדבים מכל העולם. אנשים שבזמנם החופשי מתקנים את הבאגים שבה, מוסיפים תכונות חדשות ותומכים בקהילת המשתמשים שלה בלי שום תמורה כספית. הגורם השני הוא האישיות המיוחדת של מי שייסד את החברה וסחף אחריו מגיל 18 את קהילת המפתחים של וורדפרס, מאט מאלנווג. את השקפת העולם של מאט ביחס לעובדים אפשר לסכם במשפט אחד: "אני אעשה הכל כדי לעזור לעובדים שלי לבצע את המשימות שאני רוצה שהם יבצעו".
בזכות השילוב של שני הגורמים האלה, העובדים באוטומטיק עובדים מרחוק, אבל ממש מרחוק. היות שהיא מוכנה לגייס כישרונות מכל רחבי העולם, היא יכולה לבחור את הטובים ביותר מבין כל העובדים בתבל, לא רק מהקרובים פיזית למשרדי החברה. כדי לבחון את כישורי המועמד לעבוד עצמאית מרחוק, הוא נדרש לבצע פרויקט פשוט במוצר. הוא מקבל גישה לכלים אמיתיים של החברה ולקוד של המוצר, ואם הצליח במשימה מציעים לו משרה. אם לא, אז לא.
את החודש הראשון מבלה כל עובד, לא משנה מה תפקידו המיועד, ב"צוות האושר", שם קוד לצוות שירות לקוחות. במשך חודש שלם הוא עוזר ללקוחות החברה לפתור בעיות וכך לומד להכיר את המוצר דרך העיניים של המשתמש הפשוט והעצבני. העובד החדש מגלה גם שהתקשורת בין כל העובדים בחברה נעשית דרך חדרי צ'אט ובלוג פנימי חשופים לכולם ודרך שיחות סקייפ, שיטה שיוצרת שקיפות מלאה. מוכר לכם? גם לי לא. תרבות העבודה של אוטומטיק מושכת אליה אנשים מסוג מסוים, ששמים דגש לא רק על תגמול כספי אלא גם על תרומה לכלל ועל יכולת עבודה עצמאית.

ברקן קיבל את התפקיד המאתגר של הקמת צוות המדיה החברתית וניהולו. זה היה שינוי תרבותי באוטומטיק: עד אותה נקודה כאמור דיווחו כולם ישירות למנכ"ל, ומעולם לא ניתנו הערכות זמנים ולא נערכו ישיבות ללא תכלית שנמרחו שעות. הדבר החשוב היחיד היה התפוקה, ולא מי מכבה אחרון את האור במשרד.
עד מהרה גילה המנהל החדש שניהול צוות של ארבעה אנשים בחברה מיוחדת כמו אוטומטיק דומה בבסיסו לניהול צוות של ארבעה אנשים בכל חברת הייטק, ואולי אפילו כמו בכל חברה אחרת. אנשים הם אנשים, והקפיצה הגדולה ביכולת של הצוות לעמוד במשימות באה במיוחד אחרי שהם נפגשים זה עם זה. הפגישות, על חשבון החברה שמשלמת בכל פעם שמישהו רוצה לנסוע, נערכות במקומות אקזוטיים כמו סיסייד בפלורידה, אתונה ביוון, סוהו במנהטן, פורטלנד באורגון, ליסבון בפורטוגל ואיי הוואי. שם בלילות, אחרי עבודה מאומצת בבקרים, מצליח האלכוהול לשבור את כל המחיצות בין העובדים ולייצר קבוצה מגובשת.
הקבוצה של סקוט מקבלת אחריות לפיתוח רכיב חשוב, מורכב ומרכזי שאמור לאפשר קישור בין כל התוספים שמפתחת החברה ונגישים למשתמשים באתר wordpress.com ובין אותם אנשים שמריצים את תוכנת וורדפרס בצורה עצמאית. חוץ מזה מקבל ברקן דדליין לסיום הפיתוח: כנס חשוב שבו יציג המנכ"ל את הרכיב לקהל.
לפני שנגלה אם סקוט וצוותו עמדו במשימתם (רמז: גורואים לא כותבים ספרים על כישלונות), בואו נשים דברים בפרופורציה. מחיר באג בתוכנת בלוגים כמו וורדפרס הוא פחות מִזניח לעומת באג בתוכנה שמריצה טורבינת חשמל או מכשיר רפואי. אין מה להשוות בין תסכול של בלוגר שהפוסט שלו נדפק ובין מאות אלפי אנשים בלי חשמל או מטופל שנחשף לקרינה מיותרת. מרווח הטעות הזה מאפשר חופש פעולה עצום לעובדי אוטומטיק. אפשר לשנות משהו באתר wordpress.com, ואם זה לא עובד כמו שצריך אפשר לתקן שוב די מהר.
אם נלך לשדה המטפורות, העבודה באוטומטיק דומה להיווצרות בזאר ים תיכוני (טלאי על טלאי), ועבודה על חללית למאדים דומה לבניית קתדרלה אירופית (ביצוע על סמך תכנון מדויק, מקדים ומעמיק). החשיבות של הצגת רכיב עובד וחף מבעיות בתאריך של כנס והצורך לסנכרן את דרישות הרכיב עם קבוצות אחרות בחברה שינו את צורת העבודה של חברי הצוות של סקוט מבזאר לקתדרלה. נעשה תכנון מקדים ומעמיק, הוגדרו ותועדפו משימות שניתנו לאנשים עם לוחות זמנים, נעשה מעקב יומיומי אחרי התקדמות הפרויקט, וכל בעיה שנוצרה טופלה. חוץ מזה אנשים עבדו קשה. אמנם מרחוק, אבל קשה. וכפי שרמזתי, ברקן והצוות הצליחו במשימה. כיום הרכיב שיצרו הוא אחד התוספים הכי פופולריים לוורדפרס.
סקוט ברקן עזב את אוטומטיק במאי 2012. הוא השאיר את ניהול הקבוצה לאחד העובדים הבכירים שלו, וחזר לעשות את מה שהוא הכי אוהב: לכתוב ולהרצות.


כשסיימתי לקרוא את "שנה בלי מכנסיים" חשבתי שני דברים. קודם כל, וואלה יופי: התפעלתי מהאומץ של ברקן לקום מעמדת הפרשן, לעלות למגרש ולקחת את הזריקה האחרונה כשהקבוצה היריבה מובילה בנקודה. קינאתי בהרפתקה שעבר בחברה מיוחדת ובעבודה על מוצר מוצלח שמיליוני אנשים משתמשים בו, לרוב מרחוק ולפעמים במקום אקזוטי.
הדבר השני שחשבתי הוא אוקיי, עבדת שנה בלי מכנסיים וגם כתבת על זה ספר, אבל מה זה אומר על העולם ששנינו עזבנו? כמעט כלום. לא מצאתי אצל ברקן שום נוסחת פלא לניהול פרויקטים, אולי כי אין נוסחה כזאת. וסוף סוף נפל לי האסימון: הכל אנשים. ככה הבנתי גם במה נעוץ ההבדל בין פרויקט א' לפרויקט ב' שהזכרתי בהתחלה. זה לא משנה אם לכל עובד יש משרד אישי או כולם עובדים באופן ספייס, לא משנה אם עובדים מרחוק או חובה להגיע כל יום למשרד בנתניה, ולא משנה אם עובדים בשיטת שש סיגמא, אם יום שישי הוא יום לבוש לא רשמי. מה שהכי חשוב הוא תרבות העבודה, ואת התרבות קובעים ומנחילים אנשים. את פרויקט א' הלחוץ הקימו עובדים שהאמינו בשעות עבודה ארוכות ובלחץ מתמיד, ואת פרויקט ב' הרגוע הקימו אנשים שהאמינו באיזון. והשאלה היא מה קדם למה: האם כל פרויקט משך אליו אנשים שהתאימו לתרבות שאפיינה אותו או אנשים שהצטרפו לכל פרויקט סיגלו לעצמם את התרבות שלו? כרגיל התשובה היא איפשהו באמצע, אבל יותר חשוב לזכור שגם תרבות אפשר לשנות. ראיתם איך נוצרה היררכיה באוטומטיק? אם יהיו מספיק אנשים שלא יאמצו את תרבות טירוף שעות העבודה, ישיבות חסרות התכלית או כל חולי אחר שקיים לא רק בהי-טק אלא בלא מעט ענפים בשוק העבודה הישראלי, יהיה פה הרבה יותר רגוע וגם יותר פרודוקטיבי. מבחינתי זה אומר דבר אחד: כשאחזור לתכנת, הקריטריון הכי חשוב לבחירת מקום העבודה לא יהיה המוצר המגניב שאעבוד עליו אלא האנשים השפויים שיעבדו איתי. עכשיו קחו את הלקח הזה ותנו אותו ליועץ החיצוני שבוודאי יגיע יום אחד לפרויקט שלכם עם שיטת ניהול מבטיחה.

"שנה בלי מכנסיים" (מאנגלית: קטיה בנוביץ') ראה אור לאחרונה בהוצאת דיונון

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טכנולוגיה, כלכלה, עבודה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הולך בדרכי?

  1. yonivav הגיב:

    מעניין. כעובד הייטק אני מתלבט כל הזמן לגבי היתרונות והחסרונות ודבריך מוסיפים הרבה !

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s