בירה ונקיאה

לפני ארבעה חודשים החלטתי להתחיל לשתות אלכוהול. אבל קודם נענה על השאלה הראשונה שבטח עלתה בראשכם והיא "איך הגעת בגילך המופלג למצב הזה?". ובכן התשובה היא "טראומות".
הפעם הראשונה הייתה בגיל 13 בבר מצווה של חבר. בכל משפחה יש את האידיוט האחד שנהנה לראות אחרים סובלים והאידיוט בבר מצווה הזאת שכנע אותי וכמה מהחברי ללגום מכוס וודקה. אני לא רק לגמתי אלא לקחתי שלוק רציני שפשוט שרף לי חלקים פנימיים בגוף ושילח אותי בריצה לברזייה הקרובה.
הפעם השנייה הייתה בגיל 18 בפאב שבחוף בת גלים שבחיפה. כדי לא להיות שונה הזמנתי גם אני שליש בירה מהחבית. בחרדת קודש לגמתי מהכוס וכל מה שעלה לי בראש זאת המילה "שתן". היה לזה את הטעם, ובבקשה אל תשאלו אותי איך אני יודע, של משהו שכבר עבר דרך מישהו. ניסיתי עוד שתיים, שלוש לגימות כי החבר'ה מסביב אמרו שצריך להתרגל אבל די מהר נכנעתי ונתתי את הבירה למישהו אחר.
הפעם השלישית והאחרונה הייתה בגיל 30 במילואים במוצב בגבול עם סוריה, אז שעוד הייתה מדינה "נורמלית". אני והמ"פ שלי הוקפצנו לסוף שבוע צבאי על מנת לעזור לפלוגה שכל הקצינים שלה חלו. בסוף ארוחת שישי מפנקת הרימו כולם כוס של "יין פטישים" צבאי ואני, אולי כדי לחזק את המנהיגות שלי מול החיילים, הצטרפתי. לא עוברות שתי דקות והחל לכאוב לי הראש כאילו באמת מישהו דופק בו עם פטיש. לא עוברות עוד שלוש דקות וכל המוצב מוקפץ כי יש חשד לחדירה בגדר באזור מג'דל שמס. "זה הכלי שלך, זה הצוות שלך וזאת המפה שלך", צעקו לי בעודי יוצא בריצה מהמטבח כולי מסוחרר מנסה להבין מי נגד מי. אחרי שעה של סיור בגזרה חזרתי למוצב ומיד הלכתי לישון בהבטחה שזאת הפעם האחרונה שאני אפילו טועם משקה אלכוהולי.
עברו מאז 14 שנים ועמדתי בהבטחה שלי. בכל אירוע שיש בו השקת כוסית הכוס שלי תמיד מלאה במים, דיאט קולה או מיץ תפוזים. לכל בקבוקי היין שקיבלתי במתנה עשיתי שימוש חוזר בתור מתנה לאחרים. וכל פעם שסירבתי בנימוס לשתות הוספתי בצחוק כי זה בגלל שאני מוסלמי.
אבל הרגשתי שאני כנראה מפספס משהו. לא יכול להיות שרוב העולם שותה ונהנה ורק לי צמד המילים שעולה בראש בהקשר של יין ובירה זה "איכסה פיכסה". חוץ מזה רציתי, כמו בפרסומות, להסתובב עם בקבוק בירה ביד בעוד מסביבי אנשים צעירים ויפים צוחקים ונהנים. חשוב לציין שאני כמובן מדבר על שתיה אחראית כי לצריכת אלכוהול יש גם צדדים אפלים כמו אלכוהוליזם, אלימות, תאונות דרכים והריונות בלתי מתוכננים.
הטריגר להחלטה לשוב ולנסות היה ההכרות שלי עם קבוצת אנשים שלא רק אוהבים לשתות אלכוהול אלא אפילו משלמים להם לכתוב את דעתם על משקאות אלכוהוליים. ואם בכתיבה עסקנו, זה מה שאני עושה כיום ורבים טוענים שאלכוהול יכול מאד לעזור ליצירתיות ובהורדת מחסומי כתיבה.
ביקשתי את עצת המומחה לבירה והוא הציע להתחיל עם בירה גרמנית ממינכן בשם המופצץ Franziskaner Hefe-Weissbier. מאד התרגשתי סוף סוף לעמוד מול מדף הבירות בסופר ולשים בפעם הראשונה בירה בעגלה. בערב אכלתי ארוחה מלאה ודשנה ואחרי שהילדים הלכו לישון התיישבתי מול הטלוויזיה, העברתי לערוץ הספורט, וידיתי שיש בקרבתי טלפון עם חיוג מהיר למגן-דויד-אדום, פתחתי את הבקבוק ולגמתי. המשפט הראשון שעלה לי בראש היה "?Haven't the Jewish People Suffered Enough". העיניים שלי התמלאו דמעות לא בגלל הטעם אלא בגלל ההבנה שאולי נגזר ע"י לחיות חיים נטולי-אלכוהול.
אשתי ראתה אותי ביגוני ושאלה בפליאה למה אני לא מתחיל עם משקאות של בחורות והציעה לקחת אותי לפאב. שבוע לאחר החוויה הגרמנית המפוקפקת נכנסנו היא ואנוכי לפאב המקומי. כאשר הגיעה המלצרית הזמינה אשתי לעצמה Shandy אפרסקים ולי Breezer לימון. "סליחה", שאלה המלצרית ספק בפליאה, ספק בגיחוך, "בשבילו Breezer?". "כן", ענתה אישתי. המלצרית רשמה את ההזמנה ניגשה לברמן, ואני ראיתי איך היא מצביעה לכיווננו ושניהם צוחקים.
המשקה הגיע ואני גמרתי לחסל את כל החמוצים/בוטנים/דברים מוזרים שהיו על השולחן יותר מכיוון שהייתי עצבני מאשר רעב. שפכתי את משקה לתוך הכוס, קרבתי אותה בחשש לפה ולגמתי. מלאכים החלו לשיר. זה אשכרה היה טעים. אחרי שגמרתי את כל הבקבוק מבלי השפעות פיזיולוגיות הנראות לעין אפילו טעמתי מה- Shandy של אשתי.

SAMSUNG

בחנוכה הבא תהיה לי את החנוכייה הכי יפה

במשך השבועות הבאים הוספתי לרשימת הקניות את ה Breezer וכל פעם ניסיתי בטעם שונה. אבל ההתקדמות הזאת לא עזרה בניסיונות של טעימות יין בימי שישי אצל חמי או במפגשים חברתיים. הבנתי שהדרך ארוכה ואחרי כל כך הרבה שנים אני צריך להתקדם לאט לאט. ברגעים אלו יושב לי במקרר השלב הבא, בירה Corona Extra מקסיקנית שמחכה לראות מתי יהיה לי את האומץ לנסות. אני מקווה שזה ילך טוב למרות שאחרי עוד העלאת מס על בירות אני חושב שבמחיר שהן עולות שווה לי לחזור לשתות מיץ תפוזים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, גברים, חברה / משפחה, כלכלה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

20 תגובות על בירה ונקיאה

  1. Erez הגיב:

    לך על קוקטיילים לפי הצבע ותדרוש מטריה ודובדבן. לאט לאט תגיע לשקוף ולזית…

    אהבתי

  2. גדי הגיב:

    מעולם לא הרגשתי שזה חסר לי, מצד שני, כנראה שאנחנו לא מסתובבים באותם חוגים…

    אהבתי

  3. shohamit הגיב:

    לא צריך להיות דתי כדי להמנע מאלכוהול. אני אתיאיסט שנמנע מאלכוהול מתוך הכרה בנזק החברתי העצום שהוא גורם.

    חזק ואמץ,
    עמית.

    אהבתי

  4. חיה הגיב:

    תנסה קפסולות של נספרסו ( ולא לוואזה)
    לא תרצה להפסיק. קפה מכל העולם מאיטליה עד קולומביה וברזיל. והכי חשוב להוסיף הרבה חלב מוקצף.

    אהבתי

    • lifeaccordingtonir הגיב:

      במקום העבודה הקודם שלי היה לי גישה חופשית לכל סוגי הקפסולות. לא התחברתי. הכי קרוב שהגעתי היה לטה (שזה גם משקה של בחורות). אני מתחיל לראות פה דפוס.

      אהבתי

  5. גיא בן סימון הגיב:

    גדול, האמת ערומה אך לאף אחד אין אומץ. יש רק סיבה אחת לשתות – ואתה יודע מתי, סיפרתי לך 🙂

    אהבתי

  6. חיה הגיב:

    האמת, לא נראה לי שאלכוהול יש את ההשפעה שאתה מתאר.
    אומנם החיים הבוהמיים תמיד נקשרים בשתייה ( לדוגמא, אורי זוהר וחבורת לול) אבל זה לא בהכרח אומר שזה מעיין הנביעה.
    בכל מקרה, מה שכן יכול לתת אפקט כזה של שחרור עקבות
    והגברת היצירתיות זה פרוזאק.

    אהבתי

  7. דפנה הגיב:

    ומה השלב הבא אחרי אלכוהול וקפה? אוכל גורמה? בקצב הזה תהיה חייב לחזור לעבודה, תחביבים יקרים אתה מחפש לעצמך 🙂

    אהבתי

  8. yonyz הגיב:

    גם אני לא מסוגל לשתות משקאות אלכוהוליים מלבד ליקרים מתוקים, נגיד בטעם שוקולד וכולי. זה לא שזה עושה לי משהו רע פיזיולוגית, אלא זה פשוט נורא לא טעים. זה מרגיש עונש כמו תרופות סבתא בטעם מגעיל.
    עם בירה שחורה אין לי בעיה. זה טעים מאוד, אבל אני בספק אם יש שם יותר מחמש אחוז אלכוהול, אם בכלל.

    אהבתי

    • lifeaccordingtonir הגיב:

      לאחר שקיבלתי כמה תגובות דומות לשלך נראה לי שיצרני המשקאות מפספסים פה פלח שוק לא קטן ששיווק נכון יכול לעזור להם להגדיל את המכירות. מעניין מי תהיה הראשונה לצאת עם פרסומות של בסגנון "זה בסדר לשתות ליקר מתוק, זה לא עושה אותך פחות גבר".

      אהבתי

  9. עודד הגיב:

    עברתי כמעט את אותו המסלול כמוך. עד גיל 18 בערך לא נגעתי באלכוהול. בקידוש אצל ההורים החזיקו תירוש רק בשבילי, עוגות עם ליקר היו מחוץ לתחום ובירה היתה בעיניי פשוט מגעילה.

    המשקה הראשון שלמדתי לאהוב היה אייריש קרים. אח"כ עברתי לקוקטיילים, מה שנקרא "של בחורות". משם גיליתי שיש גם בירה טעימה כמו גינס ובירות בלגיות עם טעמים עשירים. אחרי למעלה מחמש עשרה שנים היום אני חובב של וויסקי עם מדף של סינגל מלטים לא רעים בבית…

    שיהיה בהצלחה!

    אהבתי

  10. פינגבאק: תעשה לי לייב | החיים על פי ניר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s