לאחרונה במסגרת עבודתי החדשה יוצא לי לעבוד לא מעט עם הבנקים. המסקנה העיקרית מהחוויה הזאת היא שאני מקנא בילדים שלי, וזאת מכיוון שהם לקוחות של הבנק הטוב במדינה: הבנק של "אבא ניר". כפי שסיפרתי בעבר על מנת ללמד את הילדים שלי איך להתנהל פיננסית בצורה אחראית הקמתי, בלי אישור של בנק ישראל, בנק שבו הילדים שלי יכולים להפקיד את דמי הכיס, חנוכה, פורים וכסף שקיבלו בימי הולדת וליהנות מריבית חודשית (לא שנתית, חודשית!) של 1%.
למרות שאני יודע שברגע זה ממש אתם מאד הייתם רוצים להפקיד אצלי כספים, אני חייב לציין שהתנאי הוא בדיקת ד.נ.א על מנת לבדוק האם לי ולאימא שלכם היה רומן ואתם פרי אהבתנו. חוץ מזה אם מישהו מציע לכם כיום ריבית של 1% בחודש יש סבירות די גבוהה שתמצאו את עצמכם בתפקיד המתלוננים בתחקיר של כלבוטק.
אבל לא הכל זוהר בבנק שלי כי לפני חודשיים ביום שישי בבוקר עברה משאית זבל ברחוב שלי. זה דבר טוב שעוברת משאית זבל ברחוב שלי ביום שישי, כי זה אומר שאוספים זבל במקום מגוריי, אך הפעם נהג המשאית שכח להוריד את הכנה שמרימה את פחי הזבל. דבר שגרם לכנה לפגוע בכבל חשמל נמוך ולקרוע אותו. התוצאה הייתה הפסקת חשמל של חמש שעות לכל הרחוב, ולי בנוסף נדפק ההארד-דיסק במחשב. הוא פשוט מת וכל ניסיונות ההחייאה הקונבנציונליות כשלו. לדאבוני גיליתי גם שהקובץ שמכיל את הנתונים של בנק "אבא ניר" לא היה מגובה, וכך נעלמו להם הכספים שהפקידו אצלי צאצאי.
פניתי לחברה שמתמחה בשחזור כונני דיסקים דפוקים וקיבלתי הצעת מחיר של כ 1000 ₪, אך לא הובטח לי שאותו קובץ ישוחזר בהצלחה ולכן החלטתי לוותר. במשך חודש הסתרתי מילדי את העובדה שהבנק שלהם קרס עד שיום אחד שאל אותי הילד כמה כסף יש לו בחשבון. באותו הרגע התוודיתי על הכישלון הצורם שלי והרגשתי גם כאבא כושל וגם כמו אותם מנהלי בנקים באמריקה בשנת 2008.
בסופו של דבר, אחרי חודשיים של עבודה מאומצת הצלחתי לשחזר את הנתונים (שמגובים כיום בשני מקומות), אבל המקרה גרם לי לחשוב על הבנקים שאני עובד איתם. גם אצלם הנכסים שלי הם בסך הכל מספר שרשום באחד ממסדי הנתונים שלהם. מה יקרה אם יום אחד יקרה להם בדיוק מה שקרה לי בגלל אותה משאית זבל? הם לא מחויבים לי כמו שאני מחויב לילדים שלי. המסקנה שלי היא שאין ברירה וצריך לחזור לשים כמה דולרים מתחת לבלטות או לבדוק אצל אבא שלי אם אפשר להפקיד אצלו.

הרשו לי לתרגם כמה משפטים מאנגלית ולהגיד: "קראו בבקשה את שפתיי, אני מעולם לא עשיתי וגם כיום אני לא עושה סמים". לא עישנתי ג'וינט של מריחואנה, לא בלעתי אקסטזי, לא הסנפתי קוקאין ולא הזרקתי הרואין. אני אומר זאת באחת מהתקופות הכי לא פוריות שלי מבחינת כתיבה. כבר למעלה מחודש שאני לא מצליח לכתוב כלום. אני מתיישב כמה פעמים ביום מול מסך המחשב והסמן האנכי לא מפסיק להבהב מולי בהתרסה כאילו אומר "נו מה קורה? חשבתי שלכתוב זאת שאיפת חייך".
שני הדברים, סמים וחסימת כתיבה נוראית, קשורים אחד בשני כי יש לא מעט אנשים (אסי דיין, רוב המוזיקאים) שמציינים בגאווה ששימוש בסמים עזר להם להיות יותר יצירתיים, ערניים ופרודוקטיביים, למרות ההשפעות הפחות טובות של השימוש באותם סמים. אבל אפילו אם הייתי יודע שלא יקרה לי שום דבר רע, אפילו אם הייתי יודע שבעזרת הסמים אכתוב רב מכר ואזכה בפרס נובל לספרות (תאכל את הכובע עמוס עוז!) לא הייתי משתמש בסמים. הסיבה היא פשוטה בגלל, היכנו לעוד פרפרזה על משפט מפורסם נוסף באנגלית, "כי זה החוק, טמבל".

החוק מציין בפירוש מהם החומרים הבלתי חוקיים. אפשר ומותר לא להסכים עם החוק, אפשר ומומלץ לנסות לשנות את החוק אבל אסור להפר את החוק. זה תקף גם אם אתם אזרחים למופת. גם אם שירתתם בצבא, גם אם אתם משלמים מיסים בזמן, לא זורקים לכלוך בחוץ, תורמים לקהילה בכל דרך אפשרית, מצביעים בבחירות ולא רואים תוכניות ריאליטי בטלוויזיה אסור לכם להשתמש בחומרים אסורים (וגם אסור לכם לעבור את המהירות המותרת בכביש). זה כולל את המריחואנה, אותו סם שכמעט והכניס רשימה לכנסת ואת הנסיעה בכביש 6.
"לשבירת החוק", אני מבטיח שזה התרגום האחרון שאני עושה למושג באנגלית, לקניה של חומר לא חוקי יש השלכות מרחיקות לכת. הפעולה הזאת היא שמפרנסת ומחזקת את אותם ארגוני פשע, שבזמן האחרון מראים יכולות חיסול של סוכני מוסד באיראן. טענה זו תקפה גם כאשר מישהו מהמר שלא במסגרות המותרות או הולך למכון ליווי לחוויה מפנקת. תראו לדוגמה מה קרה לארגוני הפשע בארצות הברית בזמן תקופת היובש מאלכוהול המפורסמת.
אם נחזור למריחואנה שקלינטון שאף אך לא לריאות וששלי התנסתה בצעירותה, אני יכול להגיד שאני מכיר אנשים מאד חיוביים שמעשנים והם מתפקדים טוב מאד. אני גם מכיר ביתרונות הרפואיים שלה, אבל כל עוד היא לא חוקית, בלי פתק מהרופא אני לא אשתמש בה. אפילו במחיר של מפח נפש שגורם לי לכתוב על זה שאני לא מסוגל לכתוב.

(דרך אגב זה הפוסט מספר 100 בבלוג)

פעם ראשונה ששמעתי על שבעת החטאים החמורים על פי הנצרות, הייתה כאשר ראיתי את הסרט המעולה "שבעה חטאים" שנקרא באנגלית "Se7en". הסרט עוקב אחרי שני חוקרי משטרה שמחפשים רוצח אכזרי שפועל על פי אותם שבעה חטאים. העונש על אותם חטאים הוא מות הנפש והם גרגרנות, חמדנות, כעס, עצלות, גאווה, קנאה ותאוות בשרים.
זהו סרט אפל עם סיום מאד לא הוליוודי ואולי בגלל זה יוצא לי לחשוב עליו, יותר נכון על שבעת החטאים, מדי פעם. בגרגרנות אני נזכר כל פעם שאני מגיע לחתונות שבהן מפציצים אותי באוכל, בחמדנות אני נזכר כשאני קורא על חברה שבו זמנית גם מחלקת דיבידנדים וגם מבקשת דחייה בתשלום חובות, ועצלות אני חווה באחת הכיתות של הילדות שלי בה 90% מההורים אף פעם לא מתנדבים לעזור.
אבל יש דבר אחד שמשלב את כל שבעת החטאים בחיי היום-יום. אני לא מתכוון לתוכניות ריאליטי אני מדבר על אבהות.

גרגרנות – הסיבה שאבות משמינים היא שרוב הילדים לא גומרים מהצלחת ובגלל שאסור לזרוק אוכל מי שמחסל את מה שנשאר זה האבא.
חמדנות – ילדים זאת הוצאה כספית אדירה שהתשואה עליה היא מסוכנת כמו מניה של חברת נדל"ן. לכן האבא בונה על זה שהילד או הילדה ימצאו בן/בת זוג עשירים ויעזבו את הבית כמה שיותר מהר.
כעס – לא סתם משפט ההפחדה המפורסם ביותר בעולם הוא "חכה שאני אספר לאבא שלך מה עשית!". אבות מומחים בהתעצבן ולצעוק על הילדים שלהם.
עצלנות – ילדים, במיוחד ילדים קטנים, צריכים המון תשומת לב והבעיה שהם מאד משעממים. למי יש כוח לשחק איתם? לכן הפעילות החביבה על אבות זה לשכב על הספה ולתת לילדים לצפות באיזה מסך דלוק תוך כדי אכילת קורנפלקס.
גאווה – בן או בת מוצלחים זה נשק טוב בקרב התרנגולים שנערך בין גברים כל פעם שהם נפגשים. התשובה המנצחת למשפט "אני ראש צוות בלה, בלה, בלה בחברת לופט גישפט" היא "יפה, אבל הילד שלי התקבל לחוג מחוננים" שאומרת בסאב-טקסט "אין על הגנים שלי".
קנאה – כמו גאווה אבל הפוך.
תאוות בשרים – אם בישיבת הורים יש רוב לאבות, הסיבה היחידה היא או שהמורה/גננת/עוזרת או ששאר האמהות פשוט נראות טוב.

אל מול שבעת החטאים מוגדרים בנצרות הקתולית שבע מעלות טובות: טהרה מול חטא תאוות הבשרים, איפוק מול חטא הגרגרנות, צדקה מול חטא החמדנות, חריצות מול חטא העצלות, סלחנות מול חטא הקנאה, אדיבות מול חטא הכעס וענווה מול חטא הגאווה. או במילים אחרות אימהות מול אבהות. מזה נובעת המסקנה המתבקשת שאימא (או יותר נכון אישה) זה העונש (מות הנפש) של האבא.

פורסם במקור, בגרסה שונה, בגיליון ספטמבר 2013 של "בלייזר".

שמעתם על אפליקציית ספר החוקים של בלייזר? אז ליוויתי את הפיתוח במשך חודש, ועכשיו תשמעו איך מביאים דבר כזה משלב ה"וואלה מגניב" אל האפסטור. במקור כתבתי כתבה של 3000 מילים אבל אז העורך אמר לי שעדיף להסביר את זה בצורה של משחק. לדאבוני הוא צדק. וחוץ מזה תודה לאנשים של iApps שאשכרה כתבו את האפליקציה.

שלב	הוראות
1	רעיון – חשוב על רעיון לאפליקציה, יחד עם מודל רווח הגיוני, שהרבה אנשים ירצו. תמחק ישר מהרשימה שלך כל דבר שמכיל את המילים "רשת חברתית", "ניווט" ו "ציפורים".
2	תריץ את הרעיון – הצג את הרעיון לחברים, משפחה, אנשים שעובדים איתך וסתם בני אדם שמתים לדבר עם מישהו. אם אחת מהתשובות היא "יש כבר כזאת" או צחוק מתגלגל חזור לשלב 1.
3	אפשריות מימוש – אם בחרת לממש את הרעיון שלך לבד, קח לך שנה ללמוד עיצוב, תכנות ושיווק וחדל לשחק במשחק זה. אחרת תמצא מישהו שיעשה זאת בשבילך.
4	חפש חברה – מצא חברה מקצועית שנותנת לך את כל מה שצריך: עיצוב, תכנות, שיווק, תחזוקה שוטפת וגם עזרה נפשית ברגעים הקשים. בוא נניח שבחרת את iApps וחתמת חוזה עם המנכ"ל אורי סגל.
5	איפיון ראשוני – שב עם מנהל הקריאייטיב שי גולדברג, ספר לו על הרעיון שלך ומה חשוב לך שיהיה באפליקציה. תזרוק כל מה שעולה בראשך אבל תקשיב טוב טוב לפידבק שתקבל תוך כדי. אין חכם כבעל ניסיון.
6	חווית המשתמש – שי יושב בחדרו וחושב על איך צריכה להראות (User Interface) ולהתנהג (User Experience) האפליקציה. הוא מחזיק בידו עיפרון ומתחיל לקשקש על דף ריק סקיצות של מסכים. מדהים שעוד לא יצרו אפליקציה לתכנון אפליקציות.
7	עיצוב – על בסיס הסקיצות וההנחיות של מנהל הקריאייטיב, מכינה מחלקת העיצוב את כל מסכים של האפליקציה. הידעת? Icon בעברית זה צלמית.
8	אישור לקוח – אתה מוזמן לפגישה שבה יציגו לך על מסך טלוויזיה גדול הדמייה (Mock Up) של האפליקציה. אם ממש לא אהבת מה שהראו לך חזור לשלב 6.
9	גרפיקה – אחרי תיקונים קלים בעקבות המשוב שנתת, המעצבת מכינה את הגרפיקה בפורמט מתאים (PNG), על מנת שצוות המתכנתים יוכל סוף סוף להתחיל לתכנת את האפליקציה.
10	תכנון – ארכיטקטורה – אודי לומניץ, מנהל הפיתוח, מכין  מסמך וורד שנקרא "איפיון טכני לאפליקציה שלך". במסמך רשומים בין היתר תיאור של צורת שמירה של הנתונים, איזה קוד צריך לטפל באיזה תכונה (Feature) ודגשים מיוחדים לתכנות. מסמך מעולה לחולי אינסומניה.
11	שמירת נתונים – לכל אפליקציה יש נתונים שהיא צריכה לשמור. אם צריך רק מסד נתונים (Database) פנימי בלי צורך לגשת לנתונים שנמצאים אי שם ברחבי האינטרנט (מרשתת) דלג לשלב 13.
12	צד שרת (Server Side) – אי שם בענן (Cloud) יהיו מחשבים שיתקשרו עם האפליקציה שלך. פה צריך להחליט איך הם יתקשרו, מה יעבור בערוץ התקשורת ואיך צריכה להתנהג האפליקציה כאשר היא לא מצליח לתקשר עם אותם מחשבים.
13	פיתוח – ירון סרור, מפתח, מיצר פרויקט חדש בסביבת העבודה של אפל (XCode) ומתחיל לכתוב את הקוד של האפליקציה בשפה הייחודית לאפל (Objective-C), לפי מסמך האיפיון הטכני.
14	עוד פיתוח – שאר המפתחים מצטרפים לפיתוח וכותבים חלקים אחרים (Modules). אחר כך הם עושים אינטגרציה בין החלקים. פה אין הבדל בין חלקים שמגיעים מדרום העיר לחלקים שמגיעים מצפון העיר.
15	בדיקות איכות (QA) – החוק הראשון של מועדון הקרב הוא שלא מדברים על מועדון הקרב. החוק הראשון של בדיקות איכות הוא שמי שבודק תרחיש (Scenario) מסוים לא יהיה זה שפיתח אותו. נמצאו באגים? חזור לשלב 14.
16	הצגה ללקוח – אתה שוב מוזמן לפגישה והפעם יתנו לך ביד iPhone שמריץ את האפליקציה שלך ואתה תתרגש לראות שהרעיון שלך קרם עוד וגידים. שחק עם האפליקציה כמה שתרצה ורשום בצד איזה שינויים / תוספות אתה רוצה לעשות. הרשימה ריקה? דלג לשלב 18.
17	תיקונים ושינויים – על בסיס הרשימה שלך, משנים אנשי מחלקת העיצוב והמתכנתים את האפליקציה. אם היית בשלב הזה יותר מדי פעמים אולי יש בעיה. חזור לשלב 15.
18	אישור סופי של הלקוח – זהו אתה מרוצה ומרגיש שהאפליקציה שלך מוכנה. אתה לוחץ ידיים לכל הצוות, אומר מילה טוב, פותח איזה בונבוניירה (לא טובלרון!) ויחד מתכוננים לשלב של הגשת האפליקציה לחנות האפסטור של אפל.
19	אתנחתא קלה שבעה דברים שגבר צריך לדעת על חברת i-Apps 1)      לאורי סגל המנכ"ל יש את אוסף הסיינפלד הכי גדול במזרח התיכון שכולל את המצקת המקורית של ה Soup Nazi. היום הוא בטח היה אומר "No App for You". 2)      בחברה מועסקות שלוש מתכנתות חרדיות מבני-ברק. אפשר לנחש שהן לא עבדו על האפליקציה של בלייזר. 3)      ברשימת האפליקציות שנכתבו ע"י החברה יש בין היתר אפליקציה למשחק מטקות ואפליקציה של חבר הכנסת לשעבר יואל חסון. אין קשר בין שתי אפליקציות. 4)      ב iApps פיתחו מודל מיוחד של סטאז' עבור מתכנתים חסרי ניסיון. חשוב לציין שמדובר על ניסיון בתכנות ולא ניסיון מיני. 5)      בחברה מאד מאמינים בשיווק ומיתוג ולכן אורי סגל המנכ"ל מופיע בהמון תוכניות בטלוויזיה. חבל שהמזכירה של החברה לא מופיעה במקומו, היא פשוט נראית כל כך הרבה יותר טוב ממנו. 6)      שי גולדברג, מנהל הקריאיטיב, הוא בוגר המסלול לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון H.I.T (בהצטיינות). גם אתם שמתם לב ש HIT  בעברית זה מכה? 7)      בממוצע שני מיליון גולשים מגיעים בחודש לאתרי iPhoneil.net ו iAndroidil.net של החברה. רק להשוואה בממוצע אלף מגיעים בחודש לבלוג שלי.
20	הגשה לאפסטור – דרך סביבת הפיתוח (XCode), ממלא אודי, מנהל הפיתוח, את כל הפרטים הדרושים. שם, תיאור ,מילות מפתח, צילומי מסך, מודל רכישה, כתובת אתר תמיכה, והאם האפליקציה מכילה עירום, גסויות, הימורים וכדומה. אחרי קבלת אישור על ההגשה, יושבים וממתינים.
21	תקופת ההמתנה – זה יכול לקחת עד שבועיים. כל אפליקציה נבדקת ע"י אחד מעובדי אפל על מנת לוודא שהיא לא חורגת ממה שמותר לאפליקציה לעשות. יש המכנים זאת  דיקטטורה, אבל זה מגן על הלקוחות שתמיד לוחצים "כן" שאפליקציות מבקשות מהם אישור לעשות משהו.
22	יש אישור?  יש לך לינק לאפליקציה שיושבת על המדפים של האפסטור. אין אישור? תן לצוות שיתקן את החריגות וחזור לשלב 20. (תזהר לא להרגיז יותר מדי את החבר'ה באפל).
23	שיווק – תתחנף לעיתונאים וקובעי דעה. תשתולל ברשתות החברתיות. דחוף את האפליקציה שלך בכל דרך אפשרית. תשתמש בערוצי השיווק של iApps. אין לך ברירה. כל יום נוספות עוד כ 800 אפליקציות לחנות של אפל.
24	תגובות הקהל לאפליקציה – עקוב אחרי כמות ההורדות של האפליקציה שלך ואילו תגובות משאירים המשתמשים. אם יש דברים שצריך לשנות, באגים שצריך לתקן או תכונות שצריך להוסיף חזור לשלב 5. לא הלך? חזור לשלב 1. רוצה להוציא את האפליקציה גם לאנדרואיד? שחק את המשחק הזה בגרסה לאנדרואיד. ואם עשית בוכטות תהיה גבר ותן טיפה, בכל זאת המשחק עזר לך.

איך שנכנסתי למשרד הבנתי שאני אידיוט. המסך היתום על השולחן הזכיר לי ששכחתי את המחשב הנייד בבית. איך יכולתי לשכוח אותו?! זה אחד מארבעת הדברים שאני צריך לזכור להביא לעבודה. שלושת האחרים הם כרטיס עובד, מפתח של מגירה וחולצה נקייה שלא לבשתי רצוף ביומיים האחרונים.
המחשבה לנסוע הלוך וחזור 78 ק"מ, גרמה לי להגיע לפתרון יצירתי בו המחשב שלי קיבל טרמפ ע"י אחת העובדות שגרה לידי. כשהגיע הבן האבוד גיליתי לאכזבתי שאחד החלקים של המטען נשאר בבית, דבר שאילץ אותי לבסוף כן לנסוע מעוצבן את כל הדרך מנתניה לזכרון יעקב ובחזרה.
שבוע אחרי אותה תקרית מביכה, שוב נכנסתי למשרד ושוב הבנתי שאני אידיוט. המגירה הנעולה הזכירה לי שהמפתח שלה נמצא בצרור של המכונית השנייה. למזלי לא היה במגירה שום דבר שהייתי צריך באותו היום ולכן נחסכה ממני נסיעת בושה נוספת.
אבל התחלתי להיות מודאג. למה זה קורה לי? למה אני מתחיל לשכוח דברים כה בסיסיים? מאז ומעולם הייתי גאה בזיכרון שלי, גם  בזיכרון לטווח ארוך וגם בזיכרון לטווח קצר, והנה לפתע שתי תקריות שמערערות את האמון שיש לי בחומר האפור שיש לי בין האוזניים.
כהרגלי בקודש, החלטתי לעשות מחקר מדעי כדי למצוא את הסיבה. היו לי כמה חשדות: הגיל המתקדם, חוסר שינה וחייזרים שעושים עלי בלילה ניסויים בלי שאדע. מחקר מדעי מוצלח צריך כמה שיותר נתונים אז התחלתי לרשום כל מה שקורה לי במהלך היום. מתי קמתי, מתי הלכתי לישון, מה אכלתי, כמה שעות גלשתי באינטרנט, כמה ק"מ נהגתי במכונית, האם עשיתי כושר (לא), ועוד ועוד. הכנסתי את כל הנתונים לאקסל, עשיתי כמה חישובים, ציירתי גרפים תלת-ממדיים וגיליתי לתדהמתי שאשמה במצב זה, זאת לא אחרת מאשתי.
בזמן שאני והיא עבדנו שנינו במשרה מלאה כמעט ולא דיברנו אחד עם השנייה במהלך השבוע. שאני אומר דיברנו אני מתכוון לשיחה לא אדמיניסטרטיבית, כזאת שמטרתה היא לא לתאם מי לוקח איזה ילד לאיזה כיוון ומתי עושים קניות. כיום כשאני עובד במשרה חלקית קורה לפעמים שיש לנו זמן לשבת ולנהל שיחות שבעבר היו מתרחשות רק בסופי שבוע או חופשות. בעוד זה נשמע טוב, זה לא. כל גבר שאי פעם דיבר עם אישה מעבר לשעה, יודע שיש נקודה שהמוח כבר לא מסוגל להכיל את הנאמר. הנוירונים מתחילים להשתולל ולזעוק, בזמן שקצרים חשמליים נוצרים באופן בלתי מבוקר. יש גברים שנרדמים, יש כאלו שפונים לאלכוהול ואצלי כנראה, כדי להגן על עצמו, המוח שלי מאתחל את עצמו. כנראה שבזמן ה reboot (יש שיקראו לזה Blue Screen) חלק מהזיכרון נמחק ובגלל זה אני שוכח דברים. אז ישבתי עם אשתי וסיפרתי לה את המסקנה שלי. כעבור שעתיים של נזיפות אני כבר לא זוכר איך קוראים לי.