אני כמעט בטוח שהיו למעלה מאלף כסאות עץ מתקפלים בקולנוע סביון שבקרית ביאליק. הקולנוע הענק נהרס לפני שני עשורים לטובת בנייני מגורים אחרי שהפסיד ל"רב-קולנועים" שהכילו גם מספר אולמות קטנים יותר וגם חניה מסודרת.
מחוץ לכניסה של הקולנוע, כמה מטרים מהקופה, עמד ארון דו צדדי שדפנותיו היו מזכוכית ובתוכו נתלו בצד אחד תמונות מהסרט שמוקרן כרגע ובצד השני תמונות מהסרט שיוקרן בקרוב. בתור ילד הייתי מסוגל להתבונן דקות ארוכות בכל תמונה ולנסות לדמיין את הסרט אם עדיין לא ראיתי אותו או להתענג שוב אם התמזל מזלי וכן ראיתיו. התמונות הללו היו הקדימונים (הטריילרים) של אז ונזכרתי בהן כשקיבלתי הזמנה זוגית לראות את הסרט "טד 2".
את הקדימון של "טד 2" ראיתי ביו-טוב לפחות עשרים פעמים. באנגלית עם ובלי כתוביות בעברית ואפילו בדיבוב לגרמנית (למה לגרמנית? סיפור ארוך). אורך הסרט הוא 115 דקות כאשר אורך הקדימון הוא 2:18 דקות שזה יוצא 2% מהסרט. לא סתם 2% מהסרט אלא 2% שמכילים רק קטעים מצחיקים וחשובים, "הקרם דלה קרם". כשחשבתי מה משותף לכל הסרטים שבאמת נהניתי לצפות בהם בשנים האחרונות, המסקנה הייתה שלא ראיתי את הקדימון שלהם. פשוט לא ידעתי מה הולך לקרות, הרשיתי לעצמי להיות לא מוכן, מופתע וזה העצים את ההנאה פי כמה וכמה.
המסקנה הזאת הביאה אותי להחלטה שמעכשיו אני לא רואה יותר קדימונים, לא ביו-טוב (וזה אתגר מאד לא פשוט) ולא בטלוויזיה או בקולנוע (עוצם עיניים עד שזה נגמר). הדבר היחיד שאני מוכן זה לקרוא משפט אחד על מה הנושא של הסרט והאם אנשים שאני סומך עליהם אהבו אותו או לא. אני בטוח שזה יגדיל את ההנאה שלי מסרטים, אפילו יותר מעובדה שלפעמים אני מקבל כרטיסים בחינם.
אז לסיום הנה אלגוריתם פשוט שיענה לכם על השאלה האם כדאי לכם ללכת לראות את הסרט "טד 2":
1. אם אהבתם את "טד 1" – כן רוצו!
2. אם לא אהבתם את "טד 1" – לא
3. אם לא ראיתם את "טד 1" הוא מוקרן בערוצי הסרטים, תראו אותו וחזרו לנקודה 1.
אם כן החלטתם לראות את הסרט אז אל תראו את הקדימון שלו, וכמו כן לפני שאתם הולכים תקראו טיפה על טום בראדי הקוורטרבק של הניו-אינגלנד פטריוטס. זה יעזור לכם להבין את אחת הבדיחות הכי טובות בסרט.
מאז שנכשלתי בבדיקת עיניים לפני למעלה משלושים שנה, בממוצע פעם בשנה וחצי נשברים לי משקפיי הראיה שלי. בצעירותי זה היה לרוב בזמן משחק כדורסל, לאחר מכן בגלל הילדים וכיום זה בעיקר בגלל שאני נרדם איתם על הספה. מכיוון שבלי משקפיים אני כמעט חסר אונים, יש לי תמיד משקפיים ספייר וכל חודש אני שם בצד 100 ₪ לצורך הקנייה הבלתי נמנעת של הזוג החדש במקום זה שישבר.
האירוע שגרם לי לאמץ את שתי ההחלטות הללו קרה לפני שמונה עשרה שנה, בו נאלצתי לקחת יום וחצי חופש מהעבודה כדי להחליף את זוג המשקפיים היחיד שלי שנמחץ תחת ישבני הגדול.
באותו יום חופש כפוי בו הגעתי לחנות המשקפיים, הכי קרובה שאפשר היה להגיע אליה ברגל, התקיים בה מבצע "קנה שני זוגות משקפיים קבל זוג שלישי חינם". לשמחתי החנות אפשרה שהזוג השלישי יהיה משקפי שמש אופטיים, אבל כפי שאתם יכולים לנחש אפשריות הבחירה של סוגי המסגרות הייתה מאד מצומצמת וזאת המסגרת שנבחרה.
תצילו אותי! הוא לא מנקה טוב מאחורי האוזניים!
למי שתוהה זאת תמונה עדכנית. בניגוד למשקפי הראיה הרגילים שלי בעלי תוחלת החיים של שנה וחצי, המשקפיים האלו שרדו בשלמותם. הסיבה לכך שזוג המשקפיים הזה הצליח להביס את כל הסטטיסטיקות היא כי את רוב זמנו הוא מבלה בתוך קופסא סגורה במכונית שלי וגם במשך קרוב לשלוש שנים הוא התחבא בתוך אחת המגירות בחדר העבודה שלי.
מאז הפעם הראשונה שהרכבתי את משקפי השמש על אפי מעולם לא קיבלתי מחמאה על המראה שלהם. כבר אז, לפני שמונה עשרה שנה, הם לא היו אופנתיות ו"חוסר ההתאמה" שלהם רק הלך והתגבר במהלך השנים. אבל אני, שרגיש מאד לקרני השמש, התעלמתי מהתגובה של הסביבה ונהניתי מההגנה הטובה שקיבלו עיניי.
כך זה היה עד לפני שבועיים כאשר בזמן טיול בנחל הקיבוצים ניגש אלי מישהו בהתלהבות ושאל אותי איפה אפשר לקנות משקפי שמש מגניבים כמו שיש לי. צחקתי ואמרתי לו שכל מה שהוא צריך זאת מכונת זמן אבל כשחזרתי הביתה והסתכלתי על הפרסומות של משקפי השמש התברר לי שמבלי שאשים לב המשקפיים שלי חזרו לאופנה.
יש סוף סוף אני מופיעה בבלוג של ניר כץ! (צילום אייל נבו)
חוץ להרגיש מעודכן ובעניינים, עכשיו יש לי גם את הטיעון המושלם כל פעם שאשתי מתעצבנת על הבגדים הישנים שאני לובש ועל זה שאנחנו לא מחליפים את הריהוט בבית. זה פשוט רק שאלה של זמן עד שזה שוב יהיה במודה.
אם יש דבר שאני אוהב זה להסתכל על תמונות וסרטוני "אז והיום" של מקומות. אפשר ללמוד כל כך הרבה מההבדלים שבתמונות ובסרטונים על התהליכים שעברו על האנשים שחיו ועדיין חיים באותם מקומות. הילדים שלי כבר למדו שברגע שהם שומעים בזמן נסיעה את המשפט: "אתם לא תאמינו איזה כביש דרדלה היה פה פעם", מצפה להם סקירה היסטורית על איך נראה המקום הזה בילדותי.
זה רחוב אחוזה ברעננה אז והיום.
לפני שנתיים וחצי, בזמן שהבנתי שקריירת הכתיבה שלי לא תופסת תאוצה כפי שדימיתי, ישבתי וחשבתי על רעיונות למיזם מקורי. כפי שקורה לי בדרך כלל הרעיון למיזם לא עלה במוחי בזמן סיעור מוחות מאורגן אלא במקרה. בזמן נסיעה בכביש עוקף קריות (כביש 22), שוב סיפרתי לילדים "איזה כביש דרדלה היה פה פעם" (אז הוא נקרא כביש 58). בתגובה אמרה אחת הבנות שחבל שאין סרטון וידאו של נסיעה בכביש הזה לפני ששופץ והורחב.
נורה נדלקה לי בראש והחלטתי שזה יכול להיות רעיון אדיר, לצלם את כבישי ישראל היום. גם כדי שעוד 40 שנה יהיה לי ארכיון, כמו לסטיבן שפילברג, וגם לאפשר לאנשים בכל רחבי העולם לראות את ישראל דרך נסיעה בכבישי הארץ.
חיפשתי ביוטיוב האם מישהו עושה מיזם כזה בארץ וחוץ מכמה סרטונים בודדים, באיכות נמוכה, לא ראיתי משהו דומה. בחו"ל לעומת זאת יש לא מעט אנשים שמצלמים נסיעות בכבישים בכל רחבי העולם.
עשיתי סקר שוק מעמיק והחלטתי שהכי טוב לקנות מצלמת GoPro עם מתקן מיוחד המאפשר לשים את המצלמה מחוץ מכונית. מאותו הרגע הטיולים המשפחתיים שלנו נקבעים לפי כבישים שעוד לא צילמתי. מדי פעם, כאשר אנחנו עומדים בצומת, מסמנים לנו אנשים במכוניות שכנות לפתוח את החלון ושואלים בפליאה מה פשר המצלמה.
"זה בשביל סטארט-אפ שמתחרה בגוגל", אני עונה ברצינות מלאה ולשמחתי הם מאחלים לי בהצלחה.
העבודה על הסרטונים לא פשוטה. אני עורך אותם, מוסיף הסברים, מעלה ליוטוב, לאתר של המיזםולדף הפייסבוק של המיזם דבר שלוקח לא מעט זמן שהתמורה כספית עדיין רחוקה להחזיר את ההשקעה. כמו שצייתי בתחילה לא היה לי מתחרה בארץ אבל לפני חצי שנה גיליתי שיש מישהו שעושה בדיוק מה שאני עושה וגם מצליח יותר ממני. יותר אנשים צופים ומנויים לערוץ הסרטונים שלו. ניסיתי להבין מה סוד הצלחתו ולבסוף נשברתי ושלחתי לו מייל עם הצעה לשתף פעולה. הוא הודה לי על ההצעה, סירב בנימוס, ואף אמר שהוא צופה בסרטונים שלי. כמו כן הוא היה מספיק נחמד לספר שהדרך שלו לקדם את הערוץ שלו זה לכתוב תגובות לסרטונים וכתבות שעוסקות בנושא של כבישים. מאותו הרגע פעם ביום במשך חצי שעה אני מחפש כתבות וסרטונים על כבישים וכותב תגובות מפרגנות ואתם יודעים מה, זה עובד. שיווק – מי היה מאמין…
השבוע חגגתי מאורע משמח. צילום 1000 ק"מ של כבישי ישראל. מניסיון חיים אני יכול להגיע לכם שהכבישים היום הם כל כך הרבה יותר טובים מ"הדרדלה שהם היו פעם".
(פורסם במקור בפברואר 2008 באתר הקודם של "החיים על פי ניר" – לדאבוני עדיין רלוונטי גם כיום)
בספר השני בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, המסעדה בסוף היקום, מתוארת מכונת העינויים הנוראה ביותר שאי פעם הומצאה. שמה של המכונה הוא "Total Perspective Vortex" או בתרגום עילג שלי כי לא מצאתי עותק בעברית של הספר בבלגן שיש לי בבית "מערבולת נקודת המבט המוחלטת". עקרון הפעולה של המכונה הוא גאוני, היא פשוט מראה למשתמש בה כמה הוא קטן וחסר חשיבות ביחס ליקום ע"י הצגה של הגודל האינסופי והבלתי נתפס של היקום עם חץ קטן שכתוב עליו "אתה נמצא פה", נשמתו של המשתמש מיד מתרסקת והוא מת מוות נוראי.
"למה לעזאזל אני מספר לכם את זה?", אתם בטח שואלים את עצמכם, "האם יש לך מחשבות אובדניות?". חס וחלילה! הדבר האחרון שאני רוצה זה שאשתי תהנה מכספי ביטוח החיים שלי בצעירותה. פשוט לפני כשבוע הודיעה מיקרוסופט כי היא חתמה על הסכם לקנות את חברת ההזנק "ידעת" הישראלית. חברת "ידעת" פיתחה מנוע שקורא את המידע הקיים במאגר המידע של הארגון מבצע ניתוחים סטטיסטיים ויוצר קבוצות וסגמנטים בעלי מאפיינים דומים. בשורה התחתונה השימוש במנוע יהיה למצוא את הפרסומות הכי מתאימות לגולשי האינטרנט.
אותי תמיד זה מפתיע למה צריך "מנוע חכם" בשביל הדברים הללו. הרי כל מה שצריך זה רק לזהות את מין הגולש. אם הגולש הוא גבר פשוט שמים פרסומת לכל דבר שבמרכזה תמונה של בחורה נאה ואם זאת גולשת כל פרסומת לבגדים/נעלים/תכשיטים/שטויות שאין בהם כל צורך תתאים. אבל את הרעיון שלי אף אחד לא קנה לעומת חברת "ידעת" שנקנתה לפי הדיווחים בעשרות מיליוני דולרים.
את ההודעה על הרכישה קיבלתי בדואר הפנימי של החברה יחד עם ההודעה שיצאה לעיתונות. כשקראתי את ההודעה לעיתונות הגעתי לפסקה שגרמה לי להרגיש כאילו אני נמצא בתוך "מערבולת נקודת המבט המוחלטת". הפסקה תארה את אחד ממקימי חברת "יעדת" והינה הפסקה המקורית:
"אורן, הטכנולוג הראשי של החברה הוא טיפוס צבעוני ומעניין. הוא סיים בגיל 21 דוקטורט במתמטיקה באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית. לאחר מכן התגייס לחיל המודיעין, ועד היום הוא משמש יועץ לענייני הצפנה לצה"ל. הוא נחשב לאחד האנשים המובילים בחיל המודיעין בתחום פיצוח הצפנים, וזכה על כך בפרס ביטחון ישראל. לפני חמש שנים פתח עם אשתו תהל את המסעדה הקרויה על שמה במדרחוב נחלת בנימין בת"א. בין לבין הוא הספיק להוציא ספר ("הדבר האחרון שאבא שלי הבין"), לשחק בתיאטרון הסמטה ולכתוב למקומות שונים. יום בשבוע הוא מקדיש למשרד הביטחון ולצה"ל בייעוץ לפיענוח צפנים."
קראתי את הפסקה הזאת שוב ושוב ולא האמנתי שקיים בן אדם כזה, איך הוא מצליח לעשות כל כך הרבה בעשרים וארבע שעות. אני בקושי מצליח לגרום לבוס שלי לא לפטר אותי והוא מוכר חברה שהקים אך לפני שנה וחצי! אני מתאמץ לשרבט 300 מילים פעם בשלושה שבועות והוא מוציא ספר! השיא הקולינארי של השבוע שלי הוא כשאנחנו מזמינים פיצה והוא עוזר לאשתו לנהל מסעדה! אני הייתי חניך מצטיין שבועי בטירונות והוא זכה בפרס ביטחון ישראל!
מעולם לא הרגשתי כל כך קטן ולא יוצלח אחרי שקראתי על הבחור הזה.
אבל כעבור שעה שמתי לב שחסר משהוא בתמונה האידיאלית. בשום מקום לא נכתב שיש לו ילדים! הרי אנחנו בישראל ותמיד מציינים עובדה זו. מיד השתפרה הרגשתי פלאים, עכשיו ברור איך הוא מספיק כל כך הרבה. בזמן שהוא משחק בתיאטרון הסמטה אני משחק בתיאטרון בובות, כאשר הוא מפצח צפנים בשביל צה"ל אני עוזר לילדות שלי להכין שיעורי בית. כשחזרתי הביתה מהעבודה לא הבינו צאצאי למה אני מחבק אותם חזק ומודה להם על שהם התירוץ הכי טוב שלי.
פעם בחודש אני צריך לתרגם אוסף פסקאות באורך כולל של 850 מילים מאנגלית לעברית. עד ה 25 לספטמבר 2008 זאת הייתה משימה ממש קשה, אבל בתאריך הזה השיקה גוגל את התמיכה בעברית ל Google Translate. כמעט שבע שנים אחרי, רמת התרגום של השירות היא כמו של עולה חדש שנמצא פה שבע שנים, שלמרות שזה לא מושלם זה נותן לי את הבסיס לתרגום מהיר.
בזמן השימוש בשירותי התרגום חשבתי לעצמי שחוץ מלתרגם משפה אחת לשנייה, גוגל יכולה גם להוסיף יכולות תרגום אפילו באותה שפה אבל בין אנשים ומוסדות שונים. הנה כמה דוגמאות בשפה העברית.
החיים על פי ניר 