הוא עזב מרצונו חברת הייטק גדולה – כל-כך גדולה ששמה מתחרז עם "יוביסופט" – ונפרד מיוזמתו ממשכורת גדולה. כל-כך גדולה שבגיל 30 היא קנתה לו שישה חדרים בלי משכנתה. זה, פחות או יותר, מסביר מה הסיפור של ניר כץ. וכל העמודים הבאים? זה בשביל להסביר למה.
ההמשך תאמינו או לא פורסם בבלייזר וב Ynet.
אתם מוזמנים לקרוא ב – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4212913,00.html
כשהצטרפתי, לפני כשש עשרה שנים, לסניף הישראלי של החברה שאני עובד בה הוא היה מאד הומוגני. למעלה מ 90% מהעובדים היו גברים, בגילאים שבין 25 ל 35, יהודים, חילוניים, ילידי הארץ ששירתו בצבא. לא משנה מה הייתה הסיבה להומוגניות הזאת, ולא משנה האם זה טוב או לא, היתרון הכי גדול במצב הזה שאפשר היה לספר בדיחות בסניף ולא להיות פוליטיקלי קורקט.
את הסכנה בסיפור בדיחות הבנתי כחצי שנה אחרי הצטרפותי. עובד בסניף הדרום אפריקאי של החברה שלח בדיחה בדואר האלקטרוני לרשימת תפוצה די גדולה. כפי שאפשר לנחש מושא הבדיחה היה בחור כושי והבדיחה כללה את כינוי הגנאי "Nigger". סערה גדולה פרצה וכעבור כשבוע העובד פוטר.
את הרגישות של החברה לנושא הבנתי יותר לעומק כשעובד יהודי בארצות הברית גילה כי אחד הציורים באוסף התמונות של Office תחת הנושא "יהדות" מכיל קריקטורה של יהודי כפי שצוירה בעיתוני גרמניה הנאצית. מנהל הסניף בישראל שיגר מיד מכתב זועם למי שצריך והציור הוסר מידית יחד עם בקשת סליחה.
כשחברה מוכרת את מוצריה לכל מדינה בעולם ועובדים בה אנשים מכל המינים והסוגים האתגר של החברה בתחום של "לא לפגוע ברגשות של אחרים" הוא עצום. לדוגמא איך מכנים את אזור הזמן של ישראל מבלי לעצבן את היהודים או את הערבים?
כדי לוודא כי אין תקלות כתבו כלי שעוזר לגלות בעיות פוטנציאליות בעוד מועד. הכלי מחובר לבסיס נתונים שמכיל רשימה של מושגים בעיתיים. לכל מושג יש הסבר מדויק למה הוא יכול להיות בעייתי בהקשרים מסוימים ומה צריך לעשות.
לפני כחודש קיבל אחד העובדים אצלנו את המשימה להריץ את הכלי על מוצר שאנחנו עובדים עליו. כמה ימים לאחר מכן פגשתי אותו במטבח ושאלתי אותו איך הייתה החוויה. הוא חייך ואמר שהוא קיבל כמה תוצאות מעניינות. הכלי התריע כי במקום מסוים מופיעה המילה BFD.
שאלתי מה רע בראשי התיבות הללו שמציינים מושג לגיטימי שאנחנו משתמשים בו. הוא ענה
לי ש-BFD זה גם "Big Fucking Deal". צחקתי ושאלתי מה הוא צריך לעשות והוא השיב שרק לוודאות שBFD בהקשר שלנו זאת לא "Big Fucking Deal".
במהלך השיחה הצטרפו עוד עובדים שהתעניינו בתוצאות הבדיקה ואט אט החל שיעור במושגים באנגלית. העובד זרק מושג לאוויר ואנחנו היינו צריכים לנחש את המשמעות "המלוכלכת" שלו.
תוצאת השיחה במטבח הייתה שתוך רבע שעה למדתי יותר גסויות באנגלית מאשר בכל מהלך חיי עד הלום. עכשיו אני יודע מה זה DAN, DFN, DP, ahole, BAMF, biatch וזאת רק רשימה חלקית.
כשחזרתי למשרד שלחתי דואר לבוס שלי וביקשתי שפעם הבאה אני רוצה את המשימה של להריץ את הכלי. אני פשוט חייב לוודא שהמוצר שלנו לא מעליב אף אחד…
מוצאה של משפחתי משני הצדדים הוא מזרח אירופה, פולין של היום, רובם היו חקלאים עניים שכל חייהם חיו באותו הכפר וניסו רק לשרוד בסביבה עוינת תוך כדי שמירה על הגחלת היהודית. אך למרות שלא זזו ממקומם יצא להם לגור בכמה מדינות שונות שכן פעם בכמה שנים האזור בו חיו היה נכבש ע"י מדינה אחרת. לרוב הכיבוש כמעט ולא היה מורגש אך לעיתים הוא כלל גם פוגרומים רצחניים שהשאירו אחריהם קהילות מרוסקות וחבולות. הסיפור של יהדות מזרח אירופה נגמר בסופו של דבר כמו שכולנו יודעים במה שקרה בין השנים 1939 ל 1945.
חוץ מאלמנטים פיזיים שקיבלתי מהגנים של קרובי משפחתי ירשתי גם אלמנטים התנהגותיים. גם לי יש חשש קיומי, יום יומי, שכל רגע עלולים להגיע הגויים ולהחריב את ביתי. זה לא רק ברמה הלאומית אלא מושרש גם במקום עבודתי.
אני עובד בסניף של חברה אמריקאית גדולה. החברה מונה למעלה ממאה אלף עובדים ובסניף שלי עובדים כחמש מאות, ומאז שהתחלתי לעבוד יצא לי להיות שותף בלא מעט פרויקטים שונים ומגוונים. כל פרויקט שייך לאחת מחטיבות החברה שבראשה עומד סגן נשיא (VP) ומדי פעם עקב שינוי גישה, פיטורי סגן הנשיא או סכסוכים פנימיים עובר הפרויקט לחטיבה אחרת שבראשה עומד סגן נשיא אחר.
וכך כמו הסבא של הסבא שלי, למרות שלא זזתי מהכיסא במשרדי אני לפתע שייך לחטיבה אחרת. לרוב השינוי לא משפיע על הפרויקט חוץ מאולי כמה אי-מיילים שמסבירים למה המעבר מחטיבת ASS = Access Security and Sharing לחטיבת SHIT = Security Health and Information Technology זה הדבר הכי נכון לעשות כרגע.
אבל בשתי הפעם האחרונות, שהאחרונה קרתה לפני שבוע, בוצע פוגרום. כמו תמיד זה מתחיל בשמועות ריכוז כוחות של נשות ה HR = Human Resources ומסתיים שמרכזים את כל העובדים באולם אחד ומודיעים שעקב שינוי בסדר העדיפויות של החברה הוחלט לפרק את הפרויקט ולפזר את העובדים בין פרויקטים אחרים ובין לשכות התעסוקה במקום מגוריהם.
השבוע הרגשתי שותף גורל לעבר של משפחתי המזרח אירופאית והתחדדה אצלי ההבנה למה הקמנו את מדינת ישראל העצמאית.
מבויש נגשתי לקדמת האודיטוריום וקבלתי לידי פסלון שמציין את העובדה שאני עובד כבר 15 שנה בחברה. כפי שאתם יכולים להיווכח הפסלון נראה כמו שנגנב מביתו הסודי של סופרמן בקוטב הצפוני, דבר שמאוד שימח את בני הקטן שהחרים אותו מיד כשהבאתי אותו הביתה. למרות שהציפייה היחידה שיש לי ממקום העבודה היא שהמשכורת המובטחת תופקד בחשבון הבנק שלי כל ראשון לחודש לועזי די הופתעתי שלא צ'ופרתי באיזה מתנה קטנה נוספת כגון 15 עוגיות שוקולד או 15 ימי חופש נוספים או אפילו 15 מניות של אפל.
אם תשאלו אותי מה הדבר הכי חשוב שלמדתי ב 15 השנה האחרונות, אני לא אתלבט אפילו שנייה ואומר לכם כי למדתי שאפשר להחליף כל אחד מעובדי החברה ושום דבר רע לא יקרה, לרוב יהיה אפילו יותר טוב. כשאתה מבין שבתמונה הכוללת אין לך חשיבות רק אז אתה יכול להגיע לשקט הנפשי האמיתי שרבים נוסעים להודו לכדי לחפשו במנזר אצל גורו שלא התקלח מאז שגנדי נרצח.
גישה זו נוגדת את ההתנהלות של רוב מי שהחליט או הוחלט בשבילו לעזוב את החברה. התנהלות זו באה לידי ביטוי באופן הכי בולט בפסטיבל הפרידה שמושק רשמית באימייל הפרידה ומסתיים במסיבת הפרידה. אני יודע מניסיון ומשיחות עם מאות עובדים שעזבו ב 15 שנה האחרונות, את גודל השקעה בניסוח אימייל הפרידה למרות שבסופו של דבר ל99% מהם יש את אותו פורמט והנה דוגמה למכתב יחסית קצר.
שלום לכולם,
כפי שרבים מכם כבר יודעים אחרי התלבטות קשה החלטתי לעזוב את החברה ע"מ לנסות דברים חדשים. השנים שעבדתי פה היו מאד משמעותיות בהתפתחות האישית והמקצועית שלי ורכשתי פה המון חברים. אני במיוחד רוצה להודות למנהלים הישירים שלי שהדריכו ותמכו בי לאורך כל הדרך, תודה רבה!
יום חמישי הוא היום האחרון שלי בחברה, ואני מזמין אתכם לעוגה בחדר הפגישות בגדול בשעה 15:00, אני מבטיח לא לנאום :-).
כתובת האימייל החדשה שלי היא xxx@gmail.com אשמח אם תשמרו על קשר.
משה המתגעגע
כתגובה לאימייל האמוציונאלי הזה בדרך כלל שולח הבוס הישיר תשובה לכולם בסגנון:
משה,
אני רוצה להודות לך על כל התרומה שלך לחברה לאורך השנים. היה תענוג להיות הבוס הישיר שלך, גם אני מרגיש שלמדתי המון. אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך.
דויד העצוב
פעם אחת, רק פעם אחת הייתי רוצה לקרוא תכתובת פרידה כנה, ישרה, אמתית כשזאת שמורדת בכל חוקי החברה המקובלים, משהו בסגנון:
מה קורה?
זהו נשבר לי. אני לא יכול לסבול יותר. כל בוקר שאני מגיע לעבודה בא לי לצרוח כמו תרנגולת שזה עתה ערפו לה את הראש. לכן מהיום אני לא עובד פה יותר. אל תנסו ליצור איתי קשר, אני רוצה לשכוח את כל החוויה המזעזעת שעברתי בשנה האחרונה.
משה המשוחרר
כשהתגובה תהיה
משה,
אנחנו מצטערים ששכרנו אותך, עשית רק נזק. ורק לידע כללי לא עזבת, פוטרת.
דויד המאושר
(אם הגעתם עד לפה אז אני חושב שתאהבו גם את הפוסט – איך גיליתי מתי רוב האנשים עוזבים את מקום עבודתם)
פרסומת – עזבתם את מקום העבודה? צאו לחופש והזמינו מלון ב Booking.com.
המלצה חמה – ספרד, אנדורה והאיים הקנריים.
החיים על פי ניר 