ב 11/7/16 בסביבות השעה שבע וחצי בערב יצאה ההודעה הרשמית. חברת אי-ביי (eBay) קנתה את חברת סיילספרדקיט (SalesPredict) שבה עבדתי קרוב לשלוש שנים. בגלל שהתעסקתי גם בנושאים אדמיניסטרטיביים יצא לי להיות די מעורב בהכנה של תהליך הרכישה, חוויה מאד מעניינת ומלמדת. כדרכי בקודש כתבתי כתבה שתעדה את תהליך אך לדאבוני היו בה יותר מדי פרטים שעדיף לא לחשוף לכן היא קבורה אי שם בגוגל דרייב שלי ואולי עוד כמה שנים טובות אוכל לפרסם אותה. בינתיים הנה כמה נקודות מעניינות / אנקדוטות משעשעות / לקחים שעלו לי בראש.

להיות בצד של הקונה
בשיא ל 8% מהעובדים קראו ניר (עשרה מתוך מאה ועשרים). זה לא שאנשים שנקראים ניר נמשכים לעבודה במחשבים אלא פשוט שהשם ניר היה מאד נפוץ בסוף שנות השישים תחילת שנות השבעים, בכיתה א' חוץ ממני היו עוד שלושה ילדים עם השם הזה. ריבוי הנירים גרם לכך שמדי פעם אנשים התבלבלו ושלחו מייל לניר הלא נכון. יום אחד אני מקבל מייל ממנהל הסניף החיפאי של מיקרוסופט ישראל עם הכותרת "המצגת הסופית מוכנה, תקרא בבקשה ותיתן הערות". פתחתי את המצגת ומול העיניים שלי הופיעה תוכנית רכישה של חברת ווייל קומוניקיישן מראש העין על ידי מיקרוסופט ב 70 מיליון דולר. מיד הבנתי שלא אני הניר שאליו התכוון המנהל לשלוח את המצגת. לזכותי אומר שמיד סגרתי את המצגת, מחקתי את ההודעה (כולל מפח המחזור) והודעתי לו שהוא התבלבל. הוא הודה לי וביקש שלא אגלה את פרטי העסקה לאף אחד. ארבע חודשים אחרי הרכישה הזאת ביצעה חברת מיקרוסופט רכישה נוספת הפעם של חברת ג'יטקו מרעננה ב-110 מיליון ד'. במבט לאחור שתי הרכישות הללו לא היו מוצלחות מבחינת מיקרוסופט. המוצרים של החברות שנקנו התנדפו להם תוך שנים מועטות ובגל הפיטורים הגדול של תחילת 2009, בעקבות משבר הכלכלי העולמי, היו עובדי אחת החברות שנקנו הראשונים ללכת. את החברה שלנו קנתה אי-ביי לא בשביל המוצר אלא בשביל הטכנולוגיה והאנשים. יש לי הרגשה שהתוצאה הסופית תהיה שונה.

העולם שייך לעורכי הדין
הסיבה העיקרית היא הפחד שיש לנו אחד מהשני. כשקיבלתי את מסמך ההיפרדות שלי מהחברה (הייתי מועסק כיועץ חיצוני), התמלאו עיניי בדמעות. לא בגלל ההיפרדות אלא בגלל התוכן של המסמך. במהלך העבודה שלי הייתי חשוף לסודות הכי כמוסים של החברה, הייתה לי גישה לחשבון הבנק ולכל מערכות הניהול כגון הדואר האלקטרוני. אם חשקה נפשי בזאת הייתי מסוגל לגרום לחברה נזקים בלתי הפיכים או לגנוב לפחות 2000 ₪ בחודש בלי שאף אחד ירגיש, וכמו רוב רובם של העובדים במשק לא עשיתי זאת. אבל המסמך שהיה רשום באנגלית משפטית שקשה לקריאה בערך כמו כתביו המקוריים של שייקספיר הכילו סעיפים על סעיפים של הנחיות, הוראות יחד עם מקרים ותגובות. קראתי את כל הסעיפים ויכולתי לדמיין את המקרים שגרמו להם להתווסף למסמך שבמקרה שלי היה יכול להסתכם במשפט "תודה ניר ומהתאריך ה 22 ביולי אתה כבר לא עובד אצלנו". וכך יוצא שככל שעובר הזמן החוזים נהיים יותר עבים והתלות שלנו בעורכי דין, שיש להם אינטרס מובהק בהמשך המגמה הזאת, הולכת וגדלה. הפתרון הוא די פשוט. תהיו בני אדם.

לקח מספר 1
רק כשראיתי את קבוצת המכירות ואת אשת השיווק שלנו בפעולה הבנתי כמה טעיתי ביחס שלי לכל התחום הזה. במשך שנים נהניתי להתנשא כי הרי אני הייתי שייך לקבוצת המוצר, האלה שבאמת עובדים ועושים משהו, הרי אם המוצר הוא טוב למה שמישהו לא ירצה לקנות אותו? כן, אני יודע, שזאת גישה טיפשית ואפשר להגיד אפילו טיפה ילדותית והיא נבעה בעיקר מבורות שנגרמה מנתק מלאכותי. היום אני בטוח שאם מספיק אנשים וכוח מחשוב אפשר לבנות כל מוצר תוכנה שאפשר לחשוב עליו, אבל בלי אנשים מוכשרים שישווקו, ימתגו וימכרו אותו הוא יישאר אי שם בתוך חוות המחשבים הענקיות של ספקי שירותי הענן.

פספוס?
לרובנו יש סיפור נדל"ן. כזה שמתחיל ב "לסבא שלי הציעו לקנות דונם במרכז ת"א בשנת 1950 אבל סבתא העדיפה לרכוש לאבא שלי חליפה יפה לבר מצווה". גם לי יש סיפור כזה אבל במקום ת"א זאת קריית ביאליק ובמקום חליפה יפה לבר מצווה זה אקורדיון.  אבל יש לי גם סיפור נוסף. לפני ארבע שנים ראיינתי את קירה ה CTO של החברה לעיתון המקומי בשביל כתבה על הדוקטורט שלה שעסק בחיזוי העתיד. הכרתי אותה כשעבדנו ביחד במיקרוסופט ובסוף הריאיון היא סיפרה לי שהיא מקימה את החברה יחד עם ירון ה CEO שגם אותו הכרתי ממיקרוסופט. היא לא ביקשה ממני להשקיע אבל כל נים בגוף שלי ידע שזה הצעד הנכון לעשות. יש אנשים שיש להם מגע קסמים, שכל מה שהם עושים מצליח. קירה היא אחת כזאת. אבל מאז ומעולם הייתי צ'יקן שיט ולכן העדפתי את הריבית הגבוהה שמקבלים על פיקדונות בבנק ופספסתי הזדמנות לעשות תשואה יפה על ההשקעה תוך ארבע שנים. מאז שהחל תהליך המכירה אני מדי פעם מכה על חטא על הטעות שעשיתי, אבל אני מתנחם בכך שאם הייתי משקיע של החברה לא הייתי בא לעבוד שם, לא הייתי שותף לכל החוויות של השלוש שנים האחרונות, וגם לא הייתה לי חומר לכתבה מהסוג הזה.
אם כבר הזכרנו מניות אז הנה טיפ קטן לעובד שמקבל אופציות בהצעת עבודה מאחד שראה כמה גיליונות של אקסל שהכילו רשימה של מניות של משקיעים ואופציות של עובדים. אחרי שראית את מספר האופציות שקיבלת והבנת את לוחות הזמנים להבשלתם תשאל את השאלות הבאות ואפילו תתייעץ עם מישהו שמבין: כמה אחוזים זה מהחברה? מה קורה בזמן מכירה או הנפקה לאופציות שעדיין לא הובשלו? ומהי תוכנית המיסוי? כי רק אז תוכל באמת להבין את הפוטנציאל הכלכלי שלהן.

סדר וניקיון
לתהליך הבדיקה לקראת הרכישה קוראים Due Diligence (בדיקת נאותות) שזה כמו בדיקת רכב לפני קניה אבל על סטרואידים. המון סטרואידים. כשקיבלנו את האקסל עם מאות השאלות והמשימות, נעשה לי חושך בעיניים. השאלות התחלקו לתשעה נושאים הבאים והנה דוגמא לשאלה/משימה בכל נושא. כללי: "ספק תוצאות של סקרי שביעות רצון של לקוחות החברה",  משאבי אנוש: "תאר את תהליך הפיטורים בחברה", פיננסי: "ספק ניתוח של כל ההוצאות של החברה לפי סיווג", סביבת עבודה: "האם לחברה יש נדל"ן? אם כן ענה על שלוש עשרה השאלות הבאות", משפטי: "תאר את המדיניות של החברה לגבי שימוש בקוד פתוח", תפעול: "מה הסיבה העיקרית להשבתה לא מתוכננת של פעילות החברה?", IT: "כמה תיבות דואר אלקטרוני יש בחברה?", אבטחת מידע: "האם עובדים צריכים לעבור הדרכה בנושא אבטחת מידע לפחות פעם בשנה?", Communications:  "האם יש לחברה רשימה על ערכים ומטרות שפורסמו?".
זאת הייתה עבודה סיזיפית שמהלכה שילמנו מחיר על כך שבשנה וחצי הראשונות לקיום החברה לא היינו מסודרים כמו שצריך. אז אם יש עוד משהו שתיקחו מהכתבה היא למרות שזה מעיק ונראה חסר חשיבות אם אתם מקימים חברה תהיו מסודרים מהיום הראשון. לא יודעים איך? קחו מישהו שחלום חייו זה לתייק דברים בקלסרים אמתיים או וירטואליים ולעשות רשימות באקסלים. זה שווה כל שקל.

במבט לאחור
האם אני חושב שההחלטה למכור את החברה ל eBay הייתה החלטה הנכונה? דבר ראשון נתחיל בזה שמה שאני חושב זה לא רלוונטי מהסיבה הפשוטה שלא הייתה לי זכות הצבעה בנושא. למרות שאני המועסק הרביעי הכי ותיק בחברה (השני הכי ותיק אם לא סופרים את המייסדים), למרות כל הזמן שהשקעתי, למרות שבאמת הרגשתי שמה שאני עושה זה יותר מעבודה לא הייתה לי אף מניה. אני לא סיכנתי כסף לפני ארבע שנים על רעיון, אני לא הבעלים של החברה והם מחליטים. עם כל הכבוד לעובדים הדעה שלנו לא חשובה. אני יכול לנחש שבין אלו שהיו שותפים להחלטה היו דעות מנוגדות שנבעו כל אחד מסיבותיו והאינטרסים שלו ואני יכול להבין את כולם. את אילו שדחפו למכור ואת אלו שרצו להמשיך כחברה עצמאית. אז אם הייתה לי זכות הצבעה מה הייתי מצביע? האמת שאני ממש לא יודע.
האם החברה יכלה לגדול ולהתפתח ואפילו להיות רווחית? כן. החברה צמחה, ה MRR (ההכנסה החודשית החוזרת) עלה, התבססה לה קבוצת מוצר טובה עם כוחות רעננים, קבוצת המכירות הייתה מעולה והיו בקנה דברים שלא היו למתחרים. אני אישית ראיתי את עצמי עוד כמה שנים מחליף את אבי ה CFO או שהייתי נהפך ל Test Manager של החברה אבל זה לא יקרה. אבל אל תחשבו שאני ממורמר או כועס, נהפוך הוא אני שמח ובמיוחד גאה.
אני גאה בשני המייסדים שהפכו רעיון למציאות.
אני גאה בעובדה שכסף ממשקיע רוסי, מימן חברה ישראלית ששילמה כסף לעובדים באמריקה. (לנין בטח מתהפך בקברו).
אני גאה בהישג הטכנולוגי.
אני גאה שכל יום רביעי ישבנו וצפינו ביחד בצורה חוקית בפרק בסדרה "סיליקון ואלי" (צחוק הגורל הוא שקנינו את ה DVD ב eBay)
אני גאה בדרך החתחתים שעברה החברה שכללה חמישה משרדים: רפת, משרד חלל עבודה משותף, שוכר משנה בתוך חברה טכנולוגית, חנות לתריסים והמשרדים הנוכחים.
אני גאה שלמרות שזה הרבה יותר קל ונוח ולהשתמש בקבלן ניקיון, המנקה שלנו הייתה עובדת מן המניין.
אני גאה בכמות המס שתגיע לקופת המדינה ושכל אזרחי המדינה ייהנו מההצלחה.
אני גאה בפיצויים שנתנו לעובדים האמריקאים למרות שזה לא היה חובה.
אבל עכשיו עם כל הגאווה הזאת, פאק, אני צריך למצוא עבודה חדשה.

---

רוצים לתמוך בבלוג ולעזור לי להמשיך להיות מובטל?
כשאתם קונים ב eBay.com פשוט תתחילו מהלינק הזה:
http://goo.gl/ErlnEh
ואני אקבל מ eBay עמלה של כ 6% על ההזמנה (לכם זה לא יעלה כלום).

---

 

אני לא בן אדם יעיל. אני לא טוען שאני לא מועיל אני רק מציין שאני לא יעיל. יש לי את כל הסימפטומים של מחלת "חוסר היעילות":  דחיינות, קפיצות אקראיות ממשימה למשימה, עבודה לא לפי תיעדוף ואימפולסיביות. לרוב אני די מופתע כאשר אני מצליח לסיים משימה עד הסוף ואחד מכלי העבודה העיקריים שלי שלא עוזרים לי להיאבק בחוסר יעילות הוא האי-מייל.
אני לא זוכר בדיוק מתי שלחתי את אי-מייל הראשון שלי, אבל הפעם הראשונה שבאמת התחלתי להשתמש בו הייתה לפני עשרים ואחת שנים כאשר הגעתי למקום העבודה הראשון שלי. בשבוע הראשון תוכנת האי-מייל שלי הייתה סגורה כי באמת לא חשבתי שיש בה צורך. אבל אז ביום חמישי של אותו השבוע נכנס אלי למשרד הבוס, ושאל אותי למה אני לא נמצא בישיבה של החברה.
"אף אחד לא הודיע לי", אמרתי.
"זה נשלח במייל", הוא ענה בעצבנות, "ומעכשיו שהמייל שלך יהיה פתוח כל הזמן".
מאותו הרגע המייל שלי פתוח כל הזמן ולא מפסיק להתמלא בהודעות. להכנס למייל ולראות בתיבת האינבוקס (Inbox) חמש מאות אי-מיילים, שמתוכם שלוש מאות שמונים ושבע שלא נקראו, גורם לי מיד לחוות את חמשת שלבי האבל.

הכחשה – לא יכול להיות, יש טעות בספירה.
כעס – למה זה מגיע לי?!?!
מיקוח – אם אני מבטיח לא לשלוח יותר מיילים האם הסיוט הזה יפסיק?
דיכאון – ייקח לי שעות לעבור על כל המיילים, אני לא אספיק כלום.
קבלה – נו טוב, זה בעיה של כולם.

הבעיה ב 500 מיילים שיושבים באינבוקס שאתה פשוט לא יודע מה לעשות קודם. איזה מייל הוא מייל חשוב? מה צריך לשמור ומה לזרוק? והתוצאה שאתה פשוט ניגש ליו-טוב ומתחיל לצפות בסרטונים של כישלונות של אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמך.
אז מה אפשר לעשות? לפני כעשור שמעתי בפעם הראשונה את שיטת האינבוקס הריק, שיטה שבסוף היום כמות המיילים באינבוקס היא אפס. לא ניסיתי ליישם את השיטה הזאת כי זה נראה לי די בלתי אפשרי אך לפני כחודשיים, כחלק מהיעדים שהצבתי לעצמי לשנת 2016, החלטתי שהגיע הזמן. אני יודע שהנושא הזה מעניין רבים מקוראי הבלוג כי בפוסט הקודם שלי הזכרתי את השיטה ושמתי לינק למאמר באנגלית ומעולם לא לחצו כל כך הרבה אנשים על לינק בפוסט שפרסמתי.
לשיטה קוראים שיטת ארבע ה Ds על שם ארבעת הפעולות שחובה לעשות לכל מייל שמגיע לאינבוקס.

1. למחוק אותו (Delete) – הפעולה הכי "כיפית". זה לדוגמא אי-מייל שאני מיד מוחק. לפני כמה שנים נרשמתי למועדון של מלונות Marriott ופעם בחודש הם שולחים לי את מצב הנקודות שלי.

2. לבצע פעולה (Do) – זה מייל מהמורה של נדב שעוסק במעבר לכיתה ז'. זה דרש ממני להוסיף ללוח השנה כמה תאריכי פגישות ולוודא עם הילד שהוא יודע ששנה הבאה הוא עולה לכיתה ז'.

3. לדחות (Defer) – זה מייל ששלחתי למייל הפרטי שלי מהעבודה ובו פרטים של החברה שיכולה לטפל במקלחון המקולקל באמבטיה של הבנות ומה צריך לעשות. בזמן שפתחתי את המייל לא היה לי זמן לגשת ולצלם את המקלחון וכן הפכתי את המייל למשימה באתר Asana.com, שמספק פתרון טוב מאד לארגון וניהול משימות.

4. להעביר למישהו אחר (Delegate) – המייל הזה נשלח אלי מנדב בקשר למשחק מחשב שהוא רוצה. אחרי שהעפתי במייל מבט החזרתי לו עם משימה נוספת לעשות.

כמו כן מיילים שאני חושב שמכילים אינפורמציה שאולי אצטרף בעתיד אני שם בתיקייה שנקראת Keep. כבר חודש ככה נראה האינבוקס שלי בסוף היום:

פשוט תענוג! השימוש בשיטה הזאת עזרה לי להיות יותר מרוכז, לדעת מה בדיוק אני צריך לעשות, להיות הרבה יעיל וכך לפנות לי זמן לגלוש ליו-טוב ולצפות בסרטונים של נסיעות בכבישי ישראל. ממליץ לנסות.

2015 הייתה השנה הראשונה שלי בתור עוסק מורשה. בחודש הבא אני אשב ואכין דו"ח מסכם על הפעילות הפיננסית שלי לקראת הדיווח לרשויות המס אבל לפני כן ישבתי והכנתי דו"ח קטן שמכיל תשע חוויות ותובנות שצברתי השנה.

התרגשתי מלעשות דברים של "גדולים" בפעם הראשונה – זה אולי ישמע פתטי אבל ממש רעדו לי הידיים כשהוצאתי את חשבונית המס הראשונה שלי. כזאת שמכילה סכום שכתוב לידו "תשלום כולל מע"מ", וזאת למרות שהסכום הזה נמוך משמעותית מהשכר שהיה לי בתור שכיר. ביום ששילמתי בדואר את דו"ח המע"מ הדו-חודשי הראשון שלי, שהכנתי לבד, הרגשתי כבר ממש כמו איש עסקים חשוב.

התלהבתי מזה שיש הוצאות מוכרות – בתחילת השנה ישבתי במשרדים של רואת החשבון שלי לשיחת הסבר על חובותיו וזכויותיו של עוסק מורשה. החלק בשיחה שגרם לי לחייך מאוזן לאוזן היה שעברנו על כל ההוצאות המוכרות למס הכנסה ולמע"מ. דלק: 100% למס הכנסה ו66.67% למע"מ, חשמל: 25% למס הכנסה ומע"מ, ביטוח לרכב: 100% למס הכנסה, 0% למע"מ, קניית מחשב: 100% למס הכנסה ולמע"מ. פשוט תענוג. דרך אגב גם לשכירים יש הוצאות מוכרות שהאחת מהן היא תשלום שכר טרחה לרואה חשבון עבור הכנת הדוח השנתי וכן עמלה שמשולמת לחברות החזרי מס בגין דוחות שהוגשו עבור שנים קודמות. אין, פשוט אין על רואי החשבון.

הבנתי לעומק איך אפשר בקלות לרמות את הרשויות של המדינה – אבל אני לא עושה זאת.

התבאסתי מחגי תשרי – גם שנת תשע"ו וגם שנת תשע"ז סידרו לנו מלא ימי חופש (7!). כשהייתי שכיר, חגי תשרי, היו לרוב התקופה הכי נפלאה של השנה וזאת למרות הארוחות המשפחתיות. לעצמאי זה סיפור אחר לחלוטין כי לא לעבוד שבעה ימים חותך את המשכורת בשליש.

נהייתי מאד מאד מסודר – זה לא שפעם הייתי בלגניסט. גם לפני 2015 הייתי מסודר בכל הנוגע לעניינים הכלכליים שלי ושל משפחתי. יש לנו תקציב שנתי, קלסרים, תיקיות במחשב או גיליונות של אקסל שמכילים כל מה שצריך כדי לתת תמונה מדויקת על מצבנו הכלכלי. אבל השנה עליתי מדרגה, כי כל חשבונית מס חשובה וכל מכתב שמגיע מביטוח לאומי צריך לקרוא טוב טוב ולהבין לעומק.

התגעגעתי לחזור ולהיות שכיר – זה קרה כמה פעמים במהלך השנה. יש המון שקט נפשי בלקבל משכורת קבועה, בלדעת שיש לך ימי מחלה ושמישהו אחר משלם את רוב התשלום לביטוח הלאומי וגם מפריש לפנסיה ולקרן ההשתלמות שלך. אבל זה עבר לי די מהר.

טעיתי בהבנה של המושג משכורת – דיברתי עם כמה עצמאים וכולם עברו את הרגע, שבדרך כלל קורה אחרי חודשיים, בו יורד האסימון שההכנסות הן ברוטו ולא נטו כמו אצל שכיר. שמתוך 100 ₪ שנכנסים לחשבון הבנק 17% זה מע"מ, מהרווחים (אם יש) אז לפחות 9.82% זה ביטוח לאומי ודמי בריאות (מעל 60% מהשכר הממוצע זה כבר 16.23%) ואז יש גם את החלק של מס הכנסה. לשכיר יש את הפריווילגיה להתעצבן פעם בחודש שהוא מסתכל בתלוש, לעצמאי זה כואב כל פעם שצריך לשלם לרשויות המס.

שמחתי שיש קשר ישיר בין ההשקעה לתמורה – עכשיו, שעברו כבר יותר מ 12 שנים, אני מרשה לעצמי לגלות שבמשך כל חודש אפריל 2003 לא עשיתי כלום בעבודה. לפעמים אפילו הייתי נועל את הדלת וישן, ממש כמו ג'ורג קוסטנזה. זה קרה כי הייתי בין פרויקטים ולא מצאו לי תפקיד אז נהניתי מחודש של בטלה והמשכורת נכנסה כרגיל. מצד שני כמה חודשים לאחר מכן עבדתי שעות ארוכות ומיגעות ושוב נכנסה אותה המשכורת. בגלל שאני יודע כמה בדיוק שווה שעת עבודה שלי, אני יכול בחודש מסוים ללחוץ על הדוושה ולעבוד שעות ארוכות כדי שחודש לאחר מכן אני אוכל לישון להתבטל כמו ג'ורג קוסטנזה.

היו לא מעט פעמים שרציתי לצעוק על הבוס שלי – אבל אז הבנתי שזה אני.

פורסם במקור, בגיליון יולי 2015 של המגזין בלייזר

לינק לכתבה:

http://www.blazermagazine.co.il/posts-general/24679

בתחילת השנה, עקב בעיות משפחתיות, התפטרה עוזרת הבית שלנו. היא עבדה אצלנו קרוב לארבע-עשרה שנה וסמכנו עליה בעיניים עצומות. העלות החודשית של העסקה שלה הייתה 1300 ₪ שזה כלל חוץ מהמשכורת גם ביטוח לאומי, פנסיה, פיצויי פיטורים, חופשות ודמי הבראה. בחישוב שנתי מדובר ב 15600 ₪.
התגובה הראשונית להתפטרות הייתה לחפש עוזרת בית אחרת אבל כשהבטתי סביב שמתי לב כמה הילדים גדלו מאז שהעוזרת החלה לעבוד אצלנו. התאומות עוד מעט בנות חמש עשרה ולפי החוק אפילו כבר מותר להן לעבוד בחופשות רשמיות והילד בן אחד עשרה וחזק כמו שור.
אחרי התייעצות עם האישה זימנתי כינוס משפחתי והודעתי לילדים שאני ואימא שלהם החלטנו שמהיום אנחנו בתור משפחה ננקה את הבית. כפי שאתם יכולים לנחש תגובת הילדים לא הייתה בסגנון "יש! איזה כיף זה מה שתמיד רצינו שיקרה!", אלא יותר בסגנון "איפה אפשר למצוא את מספר הטלפון של יצחק קדמן מהמועצה הלאומית לשלום הילד?".
האמת שאני יכול להבין אותם. גם אני שונא את עבודות הבית. החיים הקצרים ועדיף לנצל אותם לעשות דברים אחרים מאשר שטיפת כלים או ניקוי שירותים. חוץ מזה אם הבוס שלי בעבודה היה מודיע לי יום אחד שמהיום אני צריך לעבוד יותר שעות אבל לא תהיה שום תוספת לשכר הייתי מתעצבן. כדי להקטין את ההתנגדות שלהם למהלך ולתת להם תמריץ חיובי הודעתי שכל הכסף שנחסוך, כל ה 1300 ₪, יתווסף לתקציב הנופש המשפחתי אבל לא לדמי הכיס כפי שהציע הילד.
להפתעתם של הילדים, שחשבו שההחלטה לא תמומש, ביום שישי שאחרי אותה ישיבה משפחתית הם מצאו על המקרר דף עם רשימת משימות. בגדול כל ילד קיבל לנקות ולסדר את החדר שלו פלוס עוד שתי מטלות משפחתיות (ניקוי שירותים, ריקון פחים, שטיפת המרפסת וכדומה). למי שתהה אני אחראי על המטבח וסידור הסלון, אשתי על שטיפת הרצפה וחדר השינה שלנו.
בכדי לוודא שרמת הניקיון לא תפגע אנושות עקב המהלך הזה, כאשר כל צאצא מודיע שסיים את עבודתו הוא נאלץ לעבור מסדר אבא, כמובן בלי צורך לעמוד בדום עם כומתה על הראש, ולתקן רג'קטים שאני מגלה.
כבר חצי שנה שאנחנו בלי עוזרת בית וכל יום חמישי או שישי מנקים את הבית, וזה לוקח לנו כשעה וחצי. רמת ההתלהבות של הילדים לא השתפרה והפרצופים שאני מקבל אחרי שהם רואים את דף המשימות הם כאילו אני שולח אותם לעבדות במכרות הפחם באנגליה של המאה השמונה עשר. אבל אני מאמין שכל זה ישתנה באוגוסט, שבזמן שהם ישכשכו את הרגליים שלהם במימי האוקיאנוס האטלנטי באחד מהאיים הקנריים, בזמן שאני אסביר להם שזה מומן ברובו מההשתתפות שלהם בניקיון הבית.

---

פרסומת – מלונות ב Los Cristianos שבאי טנריף אפשר להזמין ב Booking.com

---

 

אם יש דבר שאני אוהב זה להסתכל על תמונות וסרטוני "אז והיום" של מקומות. אפשר ללמוד כל כך הרבה מההבדלים שבתמונות ובסרטונים על התהליכים שעברו על האנשים שחיו ועדיין חיים באותם מקומות. הילדים שלי כבר למדו שברגע שהם שומעים בזמן נסיעה את המשפט: "אתם לא תאמינו איזה כביש דרדלה היה פה פעם", מצפה להם סקירה היסטורית על איך נראה המקום הזה בילדותי.

זה רחוב אחוזה ברעננה אז והיום.

                                   

לפני שנתיים וחצי, בזמן שהבנתי שקריירת הכתיבה שלי לא תופסת תאוצה כפי שדימיתי, ישבתי וחשבתי על רעיונות למיזם מקורי. כפי שקורה לי בדרך כלל הרעיון למיזם לא עלה במוחי בזמן סיעור מוחות מאורגן אלא במקרה. בזמן נסיעה בכביש עוקף קריות (כביש 22), שוב סיפרתי לילדים "איזה כביש דרדלה היה פה פעם" (אז הוא נקרא כביש 58). בתגובה אמרה אחת הבנות שחבל שאין סרטון וידאו של נסיעה בכביש הזה לפני ששופץ והורחב.
נורה נדלקה לי בראש והחלטתי שזה יכול להיות רעיון אדיר, לצלם את כבישי ישראל היום. גם כדי שעוד 40 שנה יהיה לי ארכיון, כמו לסטיבן שפילברג, וגם לאפשר לאנשים בכל רחבי העולם לראות את ישראל דרך נסיעה בכבישי הארץ.
חיפשתי ביוטיוב האם מישהו עושה מיזם כזה בארץ וחוץ מכמה סרטונים בודדים, באיכות נמוכה, לא ראיתי משהו דומה. בחו"ל לעומת זאת יש לא מעט אנשים שמצלמים נסיעות בכבישים בכל רחבי העולם.
עשיתי סקר שוק מעמיק והחלטתי שהכי טוב לקנות מצלמת GoPro עם מתקן מיוחד המאפשר לשים את המצלמה מחוץ מכונית. מאותו הרגע הטיולים המשפחתיים שלנו נקבעים לפי כבישים שעוד לא צילמתי. מדי פעם, כאשר אנחנו עומדים בצומת, מסמנים לנו אנשים במכוניות שכנות לפתוח את החלון ושואלים בפליאה מה פשר המצלמה.

"זה בשביל סטארט-אפ שמתחרה בגוגל", אני עונה ברצינות מלאה ולשמחתי הם מאחלים לי בהצלחה.
העבודה על הסרטונים לא פשוטה. אני עורך אותם, מוסיף הסברים, מעלה ליוטוב, לאתר של המיזם ולדף הפייסבוק של המיזם דבר שלוקח לא מעט זמן שהתמורה כספית עדיין רחוקה להחזיר את ההשקעה. כמו שצייתי בתחילה לא היה לי מתחרה בארץ אבל לפני חצי שנה גיליתי שיש מישהו שעושה בדיוק מה שאני עושה וגם מצליח יותר ממני. יותר אנשים צופים ומנויים לערוץ הסרטונים שלו. ניסיתי להבין מה סוד הצלחתו ולבסוף נשברתי ושלחתי לו מייל עם הצעה לשתף פעולה. הוא הודה לי על ההצעה, סירב בנימוס, ואף אמר שהוא צופה בסרטונים שלי. כמו כן הוא היה מספיק נחמד לספר שהדרך שלו לקדם את הערוץ שלו זה לכתוב תגובות לסרטונים וכתבות שעוסקות בנושא של כבישים. מאותו הרגע פעם ביום במשך חצי שעה אני מחפש כתבות וסרטונים על כבישים וכותב תגובות מפרגנות ואתם יודעים מה, זה עובד. שיווק – מי היה מאמין…
השבוע חגגתי מאורע משמח. צילום 1000 ק"מ של כבישי ישראל. מניסיון חיים אני יכול להגיע לכם שהכבישים היום הם כל כך הרבה יותר טובים מ"הדרדלה שהם היו פעם".