בתחילת השבוע לקחתי את הבנות שלי יחד עם עוד שתי חברות שלהן לסרט בקניון בחיפה. בזמן שהן ראו את הסרט נכנסתי לחמשת החנויות היחידות בקניון שלא מוכרות בגדי או נעלי נשים ואחת מהחנויות הייתה חנות ענקית למוצרי אלקטרוניקה. חיפשתי בה מיקרוגל חדש במקום זה שילד כמעט פוצץ בזמן ניסיון לחמם תפוח אדמה ובדרך לאזור המיקרו-גלים צדה את עיני טלוויזיה ענקית. איכות התמונה בטלוויזיה הזאת הייתה משהו שגם משקפופר כמוני מסוגל להעריך. אחד המוכרים שכנראה שם לב לתדהמה שאחזה בי, ניגש אלי ואמר לי "אתה יודע שזאת גם טלוויזיה תלת מימדית?".
הוא נתן לי ללבוש משקפים מיוחדות והקרין סרט טבע שפשוט פוצץ לי את המוח, פשוט לא יאמן. ביקשתי הצעת מחיר וכמובן שבאותו היום, במקרה, היה מבצע על מערכת קולנוע ביתית שלטענתו תאפשר לי לוותר על הליכה לקולנוע. הוא הוסיף, החסיר, הכפיל, חילק, דיבר עם הבוס כמה פעמים, סיפר לי כמה בדיחות ובסוף יצא 7000 ₪ בתשלומים נוחים.
לא ללכת יותר לקולנוע? זה קונספט מאד מעניין. להורים שלי הקולנוע היה הטלוויזיה של היום, הוקרנו שם יומני כרמל שהביאו חדשות מהארץ ומהעולם. בשבילי הקולנוע השכונתי שהכיל 1000 כסאות עץ היה מקום מפגש קבוע של החבר'ה כל יום חמישי כשראינו שני סרטים במחיר אחד. אבל לילדים שלי הקולנוע הוא באמת פחות משמעותי. לא רק שאפשר לראות סרטים חדשים, בצורה חוקית, כמה חודשים אחרי שיצאו, אפשר גם לראות אותם באיכות מדהימה.
חוץ מזה קולנוע זה עסק יקר למשפחה. חישוב מהיר מראה שלחמישה אנשים עולה סרט רגיל 185 ₪. אם נוסיף את מחיר הנסיעה, החניה, הכיבוד שעולה יותר מבנמל תעופה ממוצע נגיע בקלות ל 300 ₪.  חישוב מהיר נוסף מגלה ש 7000 חלקי 300 שווה 23 סרטים. אחרי שהמשפחה שלי תראה ביחד 23 סרטים בטלוויזיה שהראה לי המוכר אני אכסה את מחירה.
אמרתי למוכר שאני אחשוב על זה, אבל הוא לא ויתר. היה לי לא  נעים לא להקשיב לו אז אמרתי לו שאי אפשר באמת להשיג חווית קולנוע ביתית. מה עם 20 דקות של פרסומות מחרישות אוזניים לפני תחילת הסרט. מה עם ההיא שיושבת לידך וכל הזמן אומרת לבעלה "אני לא מבינה! למה הוא ירה בו?". וכמובן איך אפשר לצפות בסרט בלי האורות של הטלפונים הסלולריים שמנצנצים מדי פעם.
חשבתי שהמוכר יתעצבן עלי אבל הוא נתן לי את כרטיס הביקור שלו ואמר שהוא שמע שעוד כמה חודשים תצא טלוויזיה עם אפליקציות שתכלול את כל הדברים שדיברתי אליהם. אין ספק ימי הקולנוע ספורים.

אורי חזקיה – קולנוע

בתחילת שנת 2000 החלטתי שהגיע הזמן להבין טיפה מה לעזאזל קורה שם בבורסה. חוץ מלקחת קורס ערב בנושא עשיתי גם מנוי לעיתון הכלכלי "גלובס". באותה תקופה ערך העיתון תחרות בין עשרה זוגות של מנהלי תיקים צעירים ומבטיחים שכל אחד מהם קיבל 100,000 ₪ וירטואליים ומטרתם הייתה להרוויח כמה שיותר תוך שנה. כדי להוסיף עניין וצבע, בתחרות השתתף גם קוף. כן מה ששמעתם קוף אמיתי כמו שיש בגן חיות שההחלטות שלו מה למכור ומה לקנות היו נקבעות לפי היכן שהוא זרק את הבננה שלו על רשימת המניות בעיתון. פעם בשבוע הוצגה טבלה של רווחים והפסדים כאשר לאורך כל השנה וגם בסופה שמר הקוף על מקום טוב באמצע.
מה שהכי הדהים אותי בכל הסיפור היו התירוצים של מנהלי התיקים שהפסידו לקוף. ההסברים של אותם הומו ספיאנס לביצועים  המבישים נעו בין קשקושים על השקעה לטווח ארוך ועד למצב הגאופוליטי בצפון מזרח אסיה והשפעתו על שוק האופציות קצרות הטווח. אני חושב שאם יום אחד מופיע קוף במקום העבודה שלכם ומתברר שהוא עושה עבודה יותר מכם, ההגינות מחייבת לתת לו בננה ולהגיש מכתב התפטרות על המקום.
בכל מקרה, למרות שלמדתי המון על שוק המניות לא "הצלחתי" יותר מדי. אפשר לראות לפי הגרף שבו מצוינות 10 נקודות ההחלטה שלי  על גרף מדד ת"א 25 משנת 2000 ועד היום שאם אני רוצה להרוויח משהו אני חייב לאמץ קוף.

1. (קונה) אומרים שיהיה שלום עם הפלסטינים. הבורסה בטוח תעלה.
2. (נשאר בפנים) איזה יופי של עליה. ידעתי שהשוק יתאושש.
3. (מוכר) המשק הולך לקרוס. הגיע הזמן למכור.
4. (נשאר בחוץ) זאת בטח עליה מדומה. כבר הייתי בסיפור הזה כמה פעמים.
5. (נשאר בחוץ) שמעתי שהבן של השכן עשה בוכטות בבורסה, אבל אני עדיין חושש.
6. (קונה) שרדנו את מלחמת לבנון השנייה. זה הזמן לקנות.
7. (מוכר) אימא'לה!!! אני מוכר הכל.
8. (נשאר בחוץ) ההתאוששות היא זמנית. המשבר בארה"ב הרבה יותר רציני.
9. (קונה) איך לא קניתי ב – 2008? אני לא חוזר על הטעות הזאת שוב.
10. (מוכר) די נמאס! מעכשיו רק פק"מ.
11. (טועה) … התסריט ידוע מראש …

השינוי במצב התעסוקתי שלי יחד עם התחזיות הפסימיות לשנת 2012 הושיב אותי ואת זוגתי מול גיליון העבודה של אקסל שבו אנחנו מנהלים את ההכנסות וההוצאות של המשפחה בניסיון להבין איך אפשר להתייעל. אחרי שעה מאומצת של מה שיכול היה להיות פרק מעולה לתוכנית "משפחה חורגת" הגענו למסקנה שהסיבה שעוד לא נפרדנו היא כנראה בגלל שלפחות כרגע אנחנו באמת אוהבים אחד את השניה.
באותו לילה לפני שהלכתי לישון חשבתי על ההורים שלי, יותר נכון חשבתי על איך הם התנהלו מבחינה כלכלית לפני שלושים שנה. היום כשאני יודע כמה השתכרו הורי זה מדהים אותי שהם הצליחו לגדל שלושה ילדים, לקנות דירה ולחסוך. כדי לפתור את התעלומה המתמטית הזאת עשיתי לי רשימה של ההבדלים בהוצאות החודשיות שהתבררה כרשימה של "על מה אנחנו מוציאים היום כסף שהורי לא הוציאו". לפני שלושים שנה לא הוציאו כסף על טלפון סלולארי, כבלים ואינטרנט. לפני שלושים שנה לא היה מזגן. לפני שלושים שנה לרוב האנשים הייתה בקושי מכונית אחת. לפני שלושים שנה כמעט לא אכלו במסעדות או יצאו לנופשים, ולפני שלושים שנה גודל הדירה הממוצעת היה הרבה יותר קטן מהיום שזה אומר פחות משכנתא, פחות ארנונה, פחות הוצאות חימום וקירור ופחות הוצאות תחזוקה.
אחרי שהבנתי איך דור ההורים שלי שרד ולא התמוטט כלכלית ניסיתי להבין למה גודל הדירה הממוצעת היה הרבה יותר קטן. התובנה לנתון זה התבררה לי רק בבוקר כשנדב הסביר לי שהסיבה שהוא עדיין לא התלבש לבית ספר היא שהוא צריך פיפי וכל השירותים תפוסים.
המשפט "כל השירותים תפוסים" זרק אותי מיד אחורה שלושים שנה לויכוח שהיה ניטש במכונית בשבת בצהריים כאשר הייתה חוזרת משפחתי מהים. עקב העובדה המדהימה שבבית הייתה רק אסלה אחת היה כל בן משפחה מנסה לשכנע כי הוא זה שצריך לקבל את זכות ראשונים בחדרון הקסום. כאשר היה תיקו בין הבנים והבעיה הייתה רק בשלפוחית השתן היה נשלח המפסיד לגינה ליד החלון של השכן שהיה בסכסוך עם שאר דיירי הבית.
ההשלכות של הימצאות חדר שירותים אחד לא היו כלכליות בלבד בכך השפיעו על גודל הבית. המשאב היקר הזה ששימש חמישה אנשים לימד אותי להתחלק עם אחרים, להתאפק, לאכול פחות, לפעול מהר ובנחישות, לתכנן מראש את צעדי ולשכנע אחרים בצדקת דרכי במיוחד ביום שבת בצהריים שכולנו חזרנו מהים.
בבחירות הבאות החלטתי שאני אצביע למפלגה שבמצע שלה יהיה כתוב שבבתים חדשים מותר יהיה לבנות רק חדר שירותים אחד. אמנם לחלק מהאנשים ישתינו ליד החלון אבל מצבה של ישראל ישתפר פלאים.

שקראתם את הכותרת בטח חשבתם לעצמכם שזאת פרסומת שראיתם מדי פעם מופיעה לה באתרים שאתם גולשים בהם. בפרסומת, בדרך כלל לחברה שמתמחה בסחר במטבע חוץ, מופיע גבר מאושר שמספר על הצלחותיו הפיננסיות המדהימות. אז תירגעו אני לא מתכוון למכור לכם שום דבר למרות שבאמת הרווחתי את הסכום הזה נטו ב 30 דקות בלבד!
כמו רוב הדברים בחיינו הכל התחיל לגמרי במקרה. קיבלתי בדואר את הדו"ח החצי שנתי של קופת הגמל שלי ובניגוד לעבר החלטתי לקרוא אותו לעומק. הדו"ח מורכב משני דפים שהדף הראשון הוא מכתב מרגש מהמנכ"ל של החברה שמנהלת את קופת הגמל שלי ובו הוא מספר על כמה שנת 2011 היא שנה קשה עקב המשברים באירופה, החלשות הכלכלה האמריקאית והגירושים שלו מאשתו. המנכ"ל הודה לי אישית שהבעתי אמון ביכולת של הצוות המעולה שלו לנהל את קופת הגמל בתקופה סוערת זו והוא מאחל לי ולמשפחתי שנה פיננסית טובה.
הדף השני היה פחות נעים ואופטימי כי הוא הראה שהצוות המעולה של המנכ"ל השיג לי תשואה שלילית של 2.43%. עכשיו אני כבר ותיק בכדור הארץ ולכן לא התרגשתי מזה יותר מדי כי ישנן שנים טובות וישנן שנים רעות, תשאלו את פרעה, והשאלה היא מה קורה לאורך זמן. מה שכן הדהים והכעיס אותי הייתה העובדה שלקחו לי 1.5% דמי ניהול מהצבירה הכוללת שזה הרבה יותר ממה שחתמתי שהעברתי את הקופה לאותה חברת ניהול לפני כמה שנים.
למחרת קבלת הדו"ח קיצרתי את ארוחת הצהריים שלי והרמתי טלפון למרכז השירות של החברה. הפקידה החביבה הבטיחה שיחזרו אלי תוך 48 שעות ואכן לאחר 48 שעות צלצלו אלי והשיחה הלכה כך:
אני: שלום, אני לקוח שלכם ומספר קופת הגמל שלי היא XXXXXX, ו1.5% דמי ניהול זה יותר מדי.
נציג החברה: שניה תן לי לבדוק, (15 שניות של שקט), אוקי מר כץ אנחנו מוכנים להוריד לך את זה ל 0.75%, בסדר?
אני: (המום) בסדר.
נציג החברה: נשלח לך מכתב רשמי בעוד שבוע, גמר חתימה טובה.
אני: (בשוק טוטאלי): תודה וגמר חתימה טובה גם לך.
הנחה של 0.75% משמעותה 750 ₪ בשנה שאם אני אחזיק את קופת הגמל עוד 20 שנה זה 15,000 ₪! מעודד מהצלחתי הרמתי טלפון גם לקרן ההשתלמות שלי וחסכתי בשיחה של 5 דקות 25,000 ₪. רצף ההצלחות שלי לא נעצר פה ומאז כל שבוע אני מטלפן לנותן שרות אחר ובשיחה של 5 דקות לא מפסיק לחסוך. כבר חסכתי עוד 10,000 ₪ שזה יוצא ביחד 50,000 ₪ בשיחות טלפון שאורכן הכולל מגיע ל 30 דקות, הכותרת לא שיקרה.
הודעתי לאשתי שבקצב הזה של רווחים אולי סוף סוף אוכל להפסיק לעבוד וכל היום אעשה שיחות טלפון.

בסרט "שבעה חטאים" מסופר על שני בלשים הרודפים אחרי מישהו שרוצח אנשים לפי שבעת חטאי המוות של הנצרות שהם החטאים החמורים ביותר שאדם יכול לעשות, ושהעונש עליהם הוא מות הנפש. החטאים הם גרגרנות, חמדנות, זעם, עצלות, גאווה, קנאה ותאוות בשרים. חשבתי על הסרט המצוין הזה בכיכובם של מורגן פרימן ובראד פיט בזמן שעברתי על הקבלה של המוצרים שקניתי בסופר ונתקלתי בפריט "קוטג' עם זיתים" שעלה 8.15 שקלים שזה 3.15 שקלים יותר מקוטג' רגיל. אני מראש רוצה להתנצל על האסוציאציות שיש לי במוח גם אני חושב לפעמים שכדאי ואראה מישהו מוסמך.
החטא שחשבתי עליו היה כמובן עצלות בגלל שמיד התחלתי לסקור את מה היה צריך בן אדם מהישוב לעשות על מנת לאכול גבינה עם זיתים במהלך ההיסטוריה האנושית והדגש הוא על זיתים.

• בהתחלה כדי להשיג זיתים לגבינה היה צורך לצאת למסע מפרך כדי למצוא עץ זית שיש עליו זיתים שאפשר לאכול.
• כשהתפתחה החקלאות החלו אנשים לגדל אצלם בשדה עצי זית כך שנחסך מהם המסע המפרך.
• בשלב מסוים התפתח המסחר ואז יכול היה מגדל עגבניות להחליף את תוצרתו עם מגדל הזיתים.
• עם המצאת הכסף ההחלפה נעשתה יותר פשוטה והמסחר התרכז בשווקים.
• עד תחילת המאה התשע עשרה הזיתים נקנו טריים והיה בעיה לאחסנם לאורך זמן אבל המצאת קופסת השימורים פתרה בעיה זו.
• שנים נאלץ המין האנושי לעמול קשה כדי לקלף זיתים ולמרות הומצא המכשיר להוצאת הגלעין עדיין היה צריך להשקיע זמן ואנרגיה בכל זית.
• הפריצה הגדולה ארעה שמהנדסים יצרו מכונה שמוציאה את הגלעינים בצורה אוטומטית שפטרה (הזהרו, לא ב100%!!!) את הצורך בעבודה הסיזיפית של האנשים שיש להם ילדים שאוהבים זיתים בכריך ארוחת הבוקר שלהם.
• גם בעיה זו נפתרה כשהופיעו בסופר קופסאות של טבעות זיתים חתוכות וכמובן יחד איתם הגבינות עם הזיתים.
• מעניין מה יהיה השלב הבא? גלולה שהכל כלול בה? מי יודע?

בכל מקרה בערב אמרתי לזוגתי שכדי שמהפעם הבא נקנה קוטג' רגיל וזיתים בלי גלעינים בקופסא. זה יצא לנו יותר זול וחוץ מזה אם יש מישהו שרוצח לפי שבעת החטאים הוא ידלג עלינו.

פעם בשנה וחצי אני נגרר בעל כורחי למרכז השירות של ספקית התקשורת הסלולרית של אשתי כדי להחליף את המכשיר המיושן שלה בגאדג'ט (הנקרא בעברית חפיץ) שלכולם יש חוץ ממנה.
אחד השלבים בקבלת האושר האלקטרוני הוא חתימה על חוזה ארוך ומייגע שמכיל מאות סעיפים ותתי סעיפים. תוך כדי שאני חותם בכל פעם שנציגת השירות החביבה אומרת לי "וגם פה", ניסיתי להבין כיצד נהפכה עסקה שאומרת בעקרון "קח מכשיר, דבר  X דקות ושלם Y  שקלים" לספר חוקים שמכיל משפטים כמו "בהסכם זה תהיה למילים ולביטויים שלהלן המשמעות הרשומה בצידם, אלא אם כן משתמע מלשון הכתוב או מהקשרו מובן אחר." או "כל אחד מאירועים שמתוארים בסעיפים 4.1, 4.2, 8 ייחשבו כבהפרת תנאי מהותי של ההסכם בידי הלקוח, וזאת מבלי לגרוע ממחוייבותה של סלקום ליתן הודעה מוקדמת ללקוח, באותם מקרים לגביהם נקבע כך בהסכם זה."
חשבתי רבות על הנושא ומוחי לא נתן לי מנוח עד שבאתי לאסוף את נדב מהצהרון המדהים שלו, שבנותיי הגדולות היו במחזור הראשון שלו כאשר הוקם לפני כארבע שנים. בהתחלה החוזה של הצהרון הודפס במדפסת ביתית על חצי דף לבן והיה כתוב בו "הילדים יגיעו בהסעה מאורגנת, יאכלו ארוחת צהריים, יעשו שיעורי בית, ישתתפו בהפעלות מגוונות וההורים יאספו את הילדים בחמש אחר הצהריים. מחיר הצהרון יהיה כך וכך שקלים." פשוט קצר וקולע.
כעבור שנה עקב הבעיה מספר אחת של מדינת ישראל שהיא כמובן ההורים של הילדים האחרים במסגרות החינוכיות של הילדים שלי נוספו לחוזה כמה סעיפים נוספים כמו למשל:  "הורה שיאחר לקחת את ילדו מהצהרון יאלץ לשלם כך וכך שקלים נוספים על כל איחור" ו"האחריות להכנת שיעורי הבית מוטלת על הילד בלבד".
חלפה לה עוד שנה והפעם החוזה היה כבר באורך של שלושה עמודים ונראה כי הודפס במדפסת משרדית. בכל דף היה מקום לחתימת שני ההורים וחלק מהסעיפים החדשים עסקו בשביתות של מערכת החינוך, בעובדה שהילדים יאכלו מה שיתנו להם וכמה עולה לבטל את השתתפות הילד באמצע השנה.
על החוברת שקיבלנו לפני שנה התנוסס בגאון שמו של משרד עריכת דין מקומי והחוזה החל במילים "הואיל ורצו ההורים – להלן צד א', לשכור את שירותיו של הצהרון – להלן צד ב', על מנת לטפל בילד – להלן צד ג' מצהירים בזאת ההורים כי…."
בשביל לחתום על החוזה של השנה הנוכחית נאלצנו לשכור אני ואשתי רואה חשבון ועורך דין משלנו.