שלום, 

את עדיין לא מכירה אותי אבל ביום רביעי שעבר בני ובנך עלו לכיתה א'. פגשתי אותך בדרך לבית הספר בשעה שהחנית את רכב השטח שלך על המדרכה הצבועה באדום לבן בדיוק על מעבר החצייה.
כשהלכתי אחריך ראיתי כי את מאד מתרגשת שכן לא הפסקת לעשן ולזרוק את בדלי הסיגריות לתוך השיחים מאחורי הגדר שליד רחבת כיתות א'.
בזמן שאט אט הגיעו הילדים הנרגשים לבושים כולם בחולצת בית ספר לבנה שמת לב שהבן שלך שכח כנראה את החוקים החדשים שכן הוא היה אמנם לבוש בחולצה לבנה אבל עם לוגו באנגלית של אחת מאותן החברות שמייצרות נעלי ספורט איכותיות. בחצי אוזן שמעתי אותך מדברת עם המורה ומסבירה לה ששר החינוך גדעון סער סתם מתעסק בשטויות ושתלבושת אחידה זה דבר דבילי.
את כנראה מאד קשורה לבנך מכיוון שהמורה ביקשה ממך שלוש פעמים לרדת מהשולחן ולהפסיק לצלם כי השיעור הראשון כבר היה אמור להתחיל ויתר ההורים יצאו מהכיתה.
הצטרפת להורים הנרגשים שעמדו בחוץ ויחד איתנו חיכית שהילדים יצאו החוצה בדרך לטקס פתיחת שנת הלימודים. רבע שעה עברה עד שהחלו הילדים לצאת מהכיתה זוגות זוגות כמו בתיבת נוח, ואת ניצלת את אותה רבע שעה כדי לצרף עוד בדל סיגריה לאוסף שהשארת בבוקר. בעוד הילדים צועדים בצורה מסודרת אל האמפיתיאטרון את דאגת לווסת את קצב התקדמותם על ידי גיחות לתוך נתיב הליכתם בשביל לצלם את בנך הקטן שנראה די נבוך מכל המעמד.
אחרי שכל ילדי הבית ספר התיישבו להם החל טקס פתיחת שנת הלימודים שנקטע לפעמים עקב בעיות במערכת ההגברה. בזמן שהמנהלת דיברה וכל ילדי בית הספר ישבו בשקט מופתי את ועוד אימא אחרת לא הפסקתם לדבר בקול רם על איך זה יכול להיות שיש תקלות בבית ספר כי כמובן אצלך בעבודה הכול מושלם. השיחה הופסקה רק כאשר שהטלפון שלך, אייפון כמובן, צלצל בקול רם ואת פצחת בשיחה עוד יותר קולנית עם אימך ובה סיפרת כמה בנך נראה מתוק. אחרי שנגמר הטקס ושוב הוכחת שלא משנה מה אומרת המורה את תעשי מה שאת חושבת לנכון, עזבת את מתחם בית הספר. 
בדרך חזרה לרכב השטח שלך שגרם לכל העוברים והשבים לרדת לכביש, שוב הלכתי אחריך, ושמעתי איך את מתלוננת בפני אבא של אחד הילדים על כמה מערכת החינוך בארץ גרועה ועל איך שפעם בזמנך הילדים היו ממושמעים והמורים היו מורים.
אז אימא מודאגת יקרה, אני מקווה שהמכתב הזה האיר את עינייך ושתהיה לכולנו שנת לימודים טובה, מוצלחת וממושמעת.

יש בתים כשאתה נכנס אליהם אתה מרגיש כאילו אתה נמצא בתוך תמונת השער של מגזין לעיצוב הבית. הכול נראה פשוט מושלם. הצבע של הקירות משתלב בריצוף, הקרמיקה במטבח מתאימה לארונות, מיקום וצורת הרהיטים משדרים פאנג שוואי, כמות ואיכות האור שבוקע מחלונות מבליטים את פרטי האומנות היפיפיים שמפוזרים בצורת אסטרטגית ברחבי הבית וכמובן הסדר הגרמני והניקיון המעבדתי. פשוט נראה שמישהו לא רק ישב וחשב על כל אספקט עיצוב אפשרי, אלא גם ממשיך לתחזק ולשפר.
הכי מדהים אותי להיכנס לבית כזה שגם גרים בו ילדים. אני פשוט לא מבין איך בית יכול להישאר נקי, מסודר ומעוצב ועדיין להכיל ילדים שבהגדרה הם יצורים מלוכלכים, מבולגנים ובלתי מעוצבים.
גולת הכותרת בבתים כאלו הם שירותי האורחים. אני תמיד מרגיש איך שמהעיים שלי משתוללים משמחה כל פעם שאני מבקר שירותי אורחים בבית מעוצב. לכל השירותים המעוצבים יש כמה דברים משותפים. הכיור הוא לא כיור רגיל אלא קערה צבעונית שמונחת על שולחן. מנגנון הורדת המים ומנגנון פתיחת וסגירת הברז יכולים להתחרות בסיבוכם רק באילו שבנמלי תעופה. המגבות ריחניות, הסבון טבעי, יש פופורי בתוך סלסלה קטנה על הרצפה, ותמונה הומוריסטית של ילד קטן עושה את צרכיו תלויה על הקיר.
אבל, ותמיד יש אבל, ברוב השירותים הללו חסר דבר מרכזי אחד. דבר אשר פוגם אנושות בחוויה והוא העובדה שאין מפתח, אי אפשר לסגור את הדלת מבפנים. לגלות כי היכולת לנעול את השירותים לא נלקחה בחשבון בזמן עיצוב הבית הכל כך מושקע שקול לגילוי כי פג תוקפו של הדרכון בעת ביקורת גבולות לפני טיול לחו"ל.
הפחד שמישהו יכנס בזמן שאתה הכי פגיע היא תרופת העצירות הכי יעילה ומכריחה אותך לחשוב על דרכים מתוחכמות ויצירתיות למנוע כניסת אנשים זרים.
שיטות הפעולה הם רבות ומגוונות. יש הדוגלים בשירה או יצירת מספיק רעש כדי שכל מפגע פוטנציאלי שמתקרב יבין שהשירותים תפוסים. יש אשר שוכרים שומר מבין אחד מדיירי הבית ויש אשר מנסים לחסום את הדלת בגופם בצורת אקרובטית דבר שבדרך כלל לא צולח שכן לרוב בשירותים מעוצבים הדלת רחוקה מאד מאסלה, כנראה אחד מחוקי הפאנג שוואי.
אז אני יוצא בקריאה נרגשת לכל מעצבי הבתים, בבקשה אל תשכחו את הדלת של שירותי האורחים, ופשוט תוסיפו מפתח.