בשנות העשרים לחיי צחקתי על משה ואני לא הייתי היחיד. יחד איתי צחקו על משה רוב האנשים במדינת ישראל. אתם בטח סקרנים לדעת מיהו אותו משה אז אני אתן לכם רמז, שם המשפחה שלו הוא חיים. עכשיו אתם בטח מתבלבלים וחושבים שאני מתכוון לחיים משה הזמר שהביא לנו שירים נפלאים כמו "נשבע" ו "לינדה ולינדה" אבל אתם טועים. המשה חיים שאני מדבר עליו הוא בעלה הראשון של פנינה רוזנבלום.
הסיבה שאנוכי ורבים מסביבי צחקנו על משה היא החינוך שקיבלנו בילדותנו. אמנם זה לא היה ישיר אבל בתור ילד שידרה לי הסביבה מסרים שאני אמור להיות המפרנס העיקרי של משפחתי ויותר מבוגר כרונולוגית מאשתי. לכן כאשר משה חיים נער החוף בן ה 26 התחתן עם נערת הזוהר ואשת העסקים פנינה רוזנבלום בת ה 38 בשנת 1992 הורמו עשרות אלפי גבות ששתיים מתוכם היו שלי.
בטבע ששני זכרים נפגשים תמיד יש איזה מאבק כדי להראות מי הכי "גבר" שאצלנו בני האדם זה מתבטא בשאלה "במה אתה עובד?". "אני סמנכ"ל תפעול אזור צפון בחברת השכרת רכב הגדולה במדינה ואני עובד 12 שעות ביום", יגיד הזכר הראשון, "אני ראש צוות בחברת סטארט-אפ אחרי הנפקה מוצלחת ואני עובד 14 שעות ביום כולל יום שישי", יענה הזכר השני בתחושת ניצחון.
אבל הסיבה שאנחנו הזכרים צריכים להראות מי הכי גבר בסביבה היא מאותה סיבה שצבי הערבות או אריות הים צריכים להראות מי הכי גבר בסביבה, והסיבה היא להשיג את הנקבה הכי שווה. משה חיים השיג את הנקבה הכי שווה, כן פנינה רוזנבלום היא שווה,  מבלי לעבוד 12 שעות ביום כסמנכ"ל תפעול אזור צפון בחברת השכרת רכב הגדולה במדינה. משה חיים צחק על כולנו.
היום אחרי 16 וחצי שנות עבודה וממרומי גילי הרם כשבחור צעיר שואל אותי עם מי להתחתן אני עונה מיד "או עם מורה או עם אישה בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה". אם היא מורה אז אין בעיה עם הילדים בזמן החופשות או השביתות של מערכת החינוך. אם היא אישה בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה אז יום אחד היא תשיג עבודה שתאפשר לך לקחת חצי שנה חופש לכתוב על זה טור.

במקום העבודה שלי משתמשים המון בראשי תיבות, אפילו יותר מבצבא. למאזין מהצד יש תחושה שהvowels  (אותיות הניקוד האנגליות) פשוט אינן בשימוש המקורי שלהם. משפט כמו "ה RFC לא עבר את ה CAB ולכן יש להכניס את התיקון ASAP לפני ה BVT של הבוקר", הוא משפט מובן וברור לכל העובדים.
אני מאז ומעולם אהבתי את המילה WYSIWYG שמבוטאת "ויזיויג" שפרושה "What You See Is What You Get". אני מכיר את המילה כבר למעלה מעשרים וחמש שנה בהקשר את מעבדי תמלילים. פעם מעבדי התמלילים לא היו מראים לך איך המסמך יראה בהדפסה. אם היית רוצה שמילה תהיה מודגשת היית מסמן <מ> לפני המילה ו <מ/> אחריה. על המסך היית רואה <מ>חשוב<מ/>, ובהדפסה של המסמך המילה חשוב הייתה מודגשת. הקפיצה הגדולה הייתה שהגיעו תוכנות שיכולתה בעזרתם לגרום למילה להיות מודגשת גם במסך והם נקראו תוכנות WYSIWYG.
הסיבה שגלשתי למחוזות ההיסטוריה היא שלאט לאט הגעתי למסקנה שגברים הם WYSIWYG ונשים הן לא, וההבדל הזה נראה בברור בחתונות. הייתי בעשרות חתונות במהלך חיי ותמיד תמיד הכלה נראית טוב, הרבה יותר טוב מאיך שהיא נראית בחיי היום יום. לעומתה החתן נראה פלוס מינוס כמו שהוא בדרך כלל נראה ולפעמים אפילו פחות טוב והסיבה כמובן היא די ברורה. הכלה עוברת במשך שעות לפני החופה טיפול 30,000 שכולל כמו במוסך צבע, תיקוני פח והחלפת שמן, החתן במקרה הטוב מתקלח ולובש גרביים נקיות.
פעם יצא לי לפגוש זוג למחרת ערב חתונתם אחרי שטיפול ה30,000 כבר הפסיק להשפיע וכמעט ששאלתי את החתן למה הוא מסתובב עם מישהי אחרת.
אבל לחוסר ה WYSIWYG יש גם צדדים מפתיעים לטובה. במשך שנים לפני הגעת ה GPS אשתי תמיד הטילה עלי את משימות הניווט. "אני אישה קטנה וחלושה ואתה יודע לנווט קח אותנו לאיפה שצריך", הייתי שומע בכל תחילת טיול.
הכול השתנה שהגענו בפעם הראשונה לקניון ענק באחת מערי הבירה באירופה. זה היה בניין בן חמש קומות, בלי חלונות עם מיליון חנויות. בכניסה הציעו לנו מפה, לתדהמתי אשתי לקחה אותה, מבטה השתנה והיא החלה לדבר כמו GPS. "מחשבת מסלול לחנות נעליים, מרחק מהיעד 350 מטר, זמן הגעה משוער 5 דקות". אשתי החלה דוהרת במה שלי נראה כמו מבוך של מדרגות נעות, חנויות דומות ואלפי אנשים. כעבור 3 דקות גילתה אשתי שהדרך לחנות חסומה עקב עבודות שיפוץ. "מחשבת מסלול מחדש", שמעתי מכיוונה, "מרחק מהיעד 200 מטר, זמן הגעה משוער 2 דקות", ואכן כמו שחזתה זה מה שקרה.
במשך שעתיים הייתי פעור פה איך מובילה אותי אשתי ברחבי הקניון בעוד אני שרגיל לארבע רוחות השמיים, שמות של רחובות ונ.צ של 10 ספרות לא מבין איפה אני נמצא.
איך שיצאנו מהקניון אמרתי לאשתי שאני מאד התרשמתי מיכולותיה ואשמח אם היא תיקח אותנו בחזרה למלון. "אני אישה קטנה וחלושה ואתה יודע לנווט קח אותנו לאיפה שצריך", הייתה התשובה הלא WYSIWYGית שלה.

באופן כללי אני לא אוהב להסתובב בחנויות. אחרי חצי שעה בקניון אני בדרך כלל מקבל כאב ראש, במיוחד אם יחד איתי נמצאת אישתי. יוצאת מין הכלל היא החנות Home Center אשר בה אני מסוגל לבלות יום שלם ובמיוחד אני אוהב להסתובב במחלקת כלי העבודה.
אני נעמד מול הדוכנים ומדמיין איך אני אוחז בידי השריריות פטישון חציבה 24 מ"מ 700W וחוצב בקירות. אני ממשיך במסע הדמיוני שלי למחוזות בהם בעזרת משור אנכי אלקטרוני 500W, מלטשת אקצנטרית 220V PEX ומברגת אימפקט סופר מקצועית 12V אלקטרונית אני מכין שולחן מדהים מעץ. בסוף המסע הלא הגיוני אני מנקה את משטח העבודה במתיז מים בלחץ K-4.97 מבית KARCHER גרמניה.
אין כמו לעבוד עם הידיים. אין כמו להתחבר ליצר הגברי הקדום של עבודת כפיים קשה בזמן שאגלי זיעה נוטפים מהקרקפת לרצפה. צורך זה הוא ניגוד גמור לסוג העבודה שאני עובד בה כיום שבה אגלי הזיעה היחידים נגרמים מההליכה הקצרה מהמשרד למכונית.
אך יש מכשיר אחד שלא עונה לקריטריונים של כלי עבודה גבריים שמאז שראיתי אותו לראשונה ידעתי שיום אחד יהיה לי כזה, אופה הלחם. במשך למעלה משנה בהיתי בערגה במודעות בעיתונים שמתארות את המכשיר הקסום הזה. אשתי ראתה את מצוקתי וארגנה לי מכשיר כזה ליום ההולדת שלי כמתנה. לא הייתי כזה מאושר מאז שקיבלתי את משחק הטלוויזיה אטארי לבר מצוה שלי.
מאז שיש לי את אופה הלחם הדיגיטלי דגם 48290 כל סוף שבוע יש לי מנהג קבוע של הכנת לחם. התהליך הוא מאד פשוט. בחוברת המצורפת למכשיר יש רשימה מדויקת של חומרים שיש להכניס בכמות ובסדר מסוים לתוך תבנית עם להב הלישה. כדי לא להסתבך יותר מדי עם החומרים סופקו כלי מידה מדויקים לכמות של כוס, כפית וכף. אחרי שכל החומרים הוכנסו לתבנית (תהליך שלוקח חמש דקות), מניחים את התבנית בתוך אופה הלחם בוחרים תוכנית (כמו למשל לחם רגיל או לחם צרפתי). לוחצים על כפתור ההפעלה וכעבור כשלוש שעות הבית מריח בריח הנפלא של לחם חם.
בארוחת הצהריים בעבודה סיפרתי לכל מי שישב איתי בשולחן איזה לחמים נפלאים אני מכין לבד ואז גילתי לתדהמתי שלעוד שלושה מתוך ששת הגברים שישבו איתי בשולחן גם יש אופה לחם. מאד הופתעתי לגלות נתון זה וניסיתי להבין למה מכל כלי המטבח דווקא כלי זה נהיה חביב הגברים. מה מייחד כלי זה שכל כך מושך אותנו. ההארה קרתה לי בזמן שראיתי תוכנית על ההבדלים בין גברים לנשים בנושא גידול ילדים.
אפיית לחם באופה לחם מדמה את תהליך הבאת ילדים לעולם של הגבר. על מנת להביא ילד לעולם תפקידו של הגבר לשים את החומרים להכנת הילד בתוך האישה בתהליך שלרובנו לא לוקח יותר מחמש דקות. לאחר מכן אנחנו לא צריכים לעשות יותר כלום חוץ מלחכות תשעה חודשים ואז לזכות בתהילה של הבאת יצור לעולם.
תובנה זו גרמה למוחי לעבוד שעות נוספות ולתכנן אבזרים נוספים המבוססים על אותו תהליך. נראה לי שמכונה ששמים בתוכה עצים, ברגים, מסמרים, דבק וצבע לוחצים על כפתור ואחרי כמה שעות יוצא שולחן מדהים מעץ תהיה ההצלחה הגדולה מכולם.