כשהצטרפתי, לפני כשש עשרה שנים, לסניף הישראלי של החברה שאני עובד בה הוא היה מאד הומוגני. למעלה מ 90% מהעובדים היו גברים, בגילאים שבין 25 ל 35, יהודים, חילוניים, ילידי הארץ ששירתו בצבא. לא משנה מה הייתה הסיבה להומוגניות הזאת, ולא משנה האם זה טוב או לא, היתרון הכי גדול במצב הזה שאפשר היה לספר בדיחות בסניף ולא להיות פוליטיקלי קורקט.
את הסכנה בסיפור בדיחות הבנתי כחצי שנה אחרי הצטרפותי. עובד בסניף הדרום אפריקאי של החברה שלח בדיחה בדואר האלקטרוני לרשימת תפוצה די גדולה. כפי שאפשר לנחש מושא הבדיחה היה בחור כושי והבדיחה כללה את כינוי הגנאי "Nigger". סערה גדולה פרצה וכעבור כשבוע העובד פוטר.
את הרגישות של החברה לנושא הבנתי יותר לעומק כשעובד יהודי בארצות הברית גילה כי אחד הציורים באוסף התמונות של Office תחת הנושא "יהדות" מכיל קריקטורה של יהודי כפי שצוירה בעיתוני גרמניה הנאצית. מנהל הסניף בישראל שיגר מיד מכתב זועם למי שצריך והציור הוסר מידית יחד עם בקשת סליחה.
כשחברה מוכרת את מוצריה לכל מדינה בעולם ועובדים בה אנשים מכל המינים והסוגים האתגר של החברה בתחום של "לא לפגוע ברגשות של אחרים" הוא עצום. לדוגמא איך מכנים את אזור הזמן של ישראל מבלי לעצבן את היהודים או את הערבים?
כדי לוודא כי אין תקלות כתבו כלי שעוזר לגלות בעיות פוטנציאליות בעוד מועד. הכלי מחובר לבסיס נתונים שמכיל רשימה של מושגים בעיתיים. לכל מושג יש הסבר מדויק למה הוא יכול להיות בעייתי בהקשרים מסוימים ומה צריך לעשות.
לפני כחודש קיבל אחד העובדים אצלנו את המשימה להריץ את הכלי על מוצר שאנחנו עובדים עליו. כמה ימים לאחר מכן פגשתי אותו במטבח ושאלתי אותו איך הייתה החוויה. הוא חייך ואמר שהוא קיבל כמה תוצאות מעניינות. הכלי התריע כי במקום מסוים מופיעה המילה BFD.
שאלתי מה רע בראשי התיבות הללו שמציינים מושג לגיטימי שאנחנו משתמשים בו. הוא ענה
לי ש-BFD זה גם "Big Fucking Deal". צחקתי ושאלתי מה הוא צריך לעשות והוא השיב שרק לוודאות שBFD בהקשר שלנו זאת לא "Big Fucking Deal".
במהלך השיחה הצטרפו עוד עובדים שהתעניינו בתוצאות הבדיקה ואט אט החל שיעור במושגים באנגלית. העובד זרק מושג לאוויר ואנחנו היינו צריכים לנחש את המשמעות "המלוכלכת" שלו.
תוצאת השיחה במטבח הייתה שתוך רבע שעה למדתי יותר גסויות באנגלית מאשר בכל מהלך חיי עד הלום. עכשיו אני יודע מה זה    DAN, DFN, DP, ahole, BAMF, biatch וזאת רק רשימה חלקית.
כשחזרתי למשרד שלחתי דואר לבוס שלי וביקשתי שפעם הבאה אני רוצה את המשימה של להריץ את הכלי. אני פשוט חייב לוודא שהמוצר שלנו לא מעליב אף אחד…

החלום שלי הוא לעבוד במגזין בלייזר, כן זה החלום שלי ואני לא מתבייש בו, רק אל תספרו לאימא שלי. במשך שש השנים האחרונות, מדי כמה חודשים, אני שולח לבלייזר דברים שכתבתי אבל חוץ מפעמיים שבהם פורסמו קטעים ששלחתי (ללא קרדיט או תשלום) וכמה התכתבויות בדואר האלקטרוני עם העורך שום דבר משמעותי לא קרה. לפני חודש שלחתי למדור "דברים שגבר צריך לדעת" טור על מתימטיקה ושוב נדחיתי, הפסד שלהם = רווח שלכם, תיהנו.

1.      המוסלמים המציאו את הספרה 0. מאז אותה המצאה התרומה שלהם לאנושות היא 0.
2.      פאי (π) הוא מספר אי רציונלי בדיוק כמו כל הערסים בעולם.
3.      סכום הזוויות במשולש הוא 180, בלי מע"מ 155.17.
4.      11 זה 3 בבסיס 2, שבירת שמירה זה שבת בבסיס צבאי.
5.      אפילו מתמטיקאים מנוסים לא מצליחים לחשב כמה כל אחד צריך לשלם אחרי ארוחה במסעדה.
6.      תורת הקבוצות והחבורות איננה עוסקת במכות בין כנופיות של נערים.
7.      אם תיקח מספר, תכפיל אותו ב 11, תוסיף לו 8 ותחלק אותו ב 9, אתה תבזבז הרבה זמן.
8.      ללא המתימטיקה תלמידי ישראל היו מצליחים יותר ביחס לשאר העולם.
9.      לקח למתמטיקאים 350 שנה להוכיח את המשפט האחרון של פרמה. ייקח לפרקליטות יותר זמן כדי לנצח במשפט הפלילי של ליברמן.
10.  קיבלת 100 בבגרות 5 יחידות מתימטיקה? אתה או רוסי או בתול.
11.  סטודנטים למתימטיקה מקיימים יחסי מין ביחס של 1:1000 מחבריהם בפקולטה לארכיטקטורה.
12.  סדרת פיבונאצ'י היא הסדרה שאיבריה הראשונים 1 ו-1, וכל איבר אחר בה שווה לסכום שני קודמיו. בכל מקרה סדרת הגמר ב NBA   היא הרבה יותר מעניינית.
13.  מספר מתחלק ב-3 אם ורק אם סכום ספרותיו מתחלק ב-3. אלא אם האחים אלפרון יחליטו אחרת.
14.  שורש של מספר שלילי הוא מספר דמיוני. שורש של ג'ינג'ר יגרום לך לראות דברים דמיוניים.
15.  מושגים מתמטיים שנשמעים הרבה יותר סקסיים ממה שהם באמת: מספר מושלם, מתימטיקה דיסקרטית ונסיגה אינסופית.
16.  גוגל (googol) זה אחד ומאה אפסים אחריו, 10 בחזקת 100. הסיבה שיחידה לקיום המספר הוא כדי לכמת את הרווחים של גוגל Google
17.  הידעת שגוגלפקס (googolplex) זה אחד וגוגל אפסים אחריו? אם כן אתה צריך למצוא תחביב דחוף.
18.  חישוב על גב מעטפה הוא מונח שבו משתמשים מתמטיקאים לתיאור חישוב מהיר ופשוט, המשמש תחליף לחישוב ארוך ומסובך, ובא לתת במהירות את התמונה הכללית. או במילים אחרות כמה צריך לרשום על הצק של החתונה.
19.  משפט מתמטי אפשר להוכיח בדרך השלילה, באינדוקציה, באופן ריק או בצורה מתודית. מניסיון הדרך הכי טובה היא פשוט להעתיק ממישהו שיודע את התשובה.
20.  יש אינסוף מספרים הטבעיים, כמו כן יש אינסוף חוצפה לישראלים שעומדים בתור בסופר.
21.  בנומרולוגיה המספר 2 מסמל דואליות, ספק וחוסר בהירות. הוא מסמל את תהליך ההפריה של רעיון או דבר. באנגלית Number 2 מסמל תהליך אחר לגמרי.
22.  המונח טריוויאלי מתאר עצם מופשט חסר ייחוד, שקיומו מובן מאליו. אצלי במשפחה זה מתאר את האבא.
23.  הכפל היחיד שמעניין מבוגרים הוא כפל מס.
24.  שעשועי מתימטיקה זה אוקסימורון.
25.  ולסיום: העובדה שיש בטכניון פקולטה למתימטיקה שימושית מהווה תעודה עניות לפקולטה למתימטיקה.

---

אם אהבת את הטור הזה יש סיכוי שתאהב/י גם את הטורים הבאים: הייתי יכול להיות ד"ר לפיזיקה גרעינית, תאוריית הקשר

לפני כמה שנים הגעתי לתובנה שכדי להצליח במה שאני עושה לא מספיק להתמקצע רק במיומנויות הטכניות של המקצוע שלי. המיומנויות האחרות נקראות אצלנו בחברה "Soft Skills" ולאחרונה מציעים לנו קורסים חד יומיים שאמורים ללמד אותנו איך ליצר מצגת אפקטיבית, איך לשכנע קבוצות אחרות לשתף פעולה או איך לנהל את הזמן בצורה יעילה.
הקורס האחרון שלקחתי נקרא "עבודה עם תרבויות אחרות" ואפשר להבין מהשם שמטרת הקורס היא ללמד איך לעבוד עם אנשים שלא שפר עליהם המזל והם לא ישראלים. במסגרת הקורס קיבלנו חוברת ובה ניתוח תרבותי מבוסס על מחקרים אקדמאיים של כחמישים מדינות. דבר ראשון עם קבלת החוברת כל המשתתפים (ללא יוצא מהכלל) דפדפו לדף שמנתח את ישראל. לא הופתעתי לקרוא כי משפחה חשובה לנו, שאנחנו מתפרצים לדברי אחרים ושאין לנו בעיה לשאול מישהו שזה עתה פגשנו כמה ילדים יש לו. בסופו של דבר מעניין יותר היה לקרוא על תרבויות אחרות ולצחוק על המנהגים שלהם ובסיום הקורס הרגשתי שעכשיו השתפרה היכולת שלי בלתקשר עם שאר עובדי החברה הגלובלית שאני עובד בה.
בדרך חזרה הביתה, בעודי מרוצה מעצמי על השיפור ביכולת שלי, חשבתי שיש תרבות אחת שאני בקשר קבוע איתה אבל עדיין לא מבין מה היא רוצה ממני. אז עצרתי בחנות ספרים וקניתי את הספר "גברים ממאדים נשים מנגה". הספר מציין שהנקודה המרכזית שגברים צריכים להפנים היא חשיבות ומטרת השיחה עם האישה. כדי לרצות את האישה כל מה שצריך זה להקשיב, להראות עניין והכי חשוב לדחות את הצורך הגברי של להציע פתרונות. כשאשתך אומרת שיש לה בעיה עם הבוס שלה היא לא מעוניינת שתפתור את הבעיה אלא שתראה שאכפת לך מהדילמה בה היא נמצאת יותר מאליפות אירופה בכדורגל שמשודרת כרגע בטלוויזיה. ואכן הטיפ הזה עשה פלאים לחיי הנישואים שלי, אישית חשבתי שהספר מושלם ושיש ללמד אותו לבגרות.
עד שלפני שבוע התקשרה אלי האישה לעבודה: "יש פנצ'ר בגלגל ואני נמצאת בקניון חיפה."
"אני מבין את כאבך", עניתי, "ומעוניין לשמוע עוד על איך את מתמודדת עם הבעיה."
"תקשיב לי", השיבה האישה וקולה השתנה, "אני אישה קטנה וחלשה, אתה גבר חזק וסקסי, תזיז את התחת שלך ובוא עכשיו להחליף לי את הגלגל."
כנראה שיש להוסיף לספר עוד פרק שעוסק בשאלה מתי להתעלם ממה שכתוב בספר.

לפני הגיוס עבדתי כמוכר בחנות מחשבים בעיר התחתית בחיפה. השנה הייתה 1987 והמחשב הנמכר ביותר היה IBM XT עם מעבד 8088, 32 קילו בייט זכרון וכונן דיסקטים 5.25 שבכל דיסקט היה מקום ל 360 קילו בייט. רק כדי להבין את ההתקדמות שעבר עולם המחשבים מאז, כיום הכרטיס האלקטרוני של מכונת הכביסה שלי יותר מתוחכם.
יום אחד בדרכי לעבודה קראתי בדף האחורי של מעריב כי התגלה וירוס מחשבים שכבר הספיק לתקוף  אלפי מחשבים בישראל. אני הייתי בשוק טוטאלי. המחשבה שמחשב יכול לחטוף וירוס הדהימה אותי ונשמעה לי כמו מדע בדיוני. שמו של הוירוס היה "וירוס ירושלים" כי הוא התגלה ע"י סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים למרות שיש שמועות שהוא בכלל נולד בחיפה.
ימים ספורים אחרי פרסום הכתבה הגיע לחנות נציג של חברת התוכנה "אלישים" כדי להדגים תוכנה חדשה שמטפלת בוירוס. הנציג הדביק את המחשב בוירוס וכדי לטפל בו הכניס את הדיסקט עם התוכנה למחשב, הריץ את התוכנה, כיבה ואז שוב הדליק את המחשב.
אני עמדתי קרוב ככל שיכולתי נפעם מכל ההתרחשות וידי הימנית הייתה מונחת על מדפסת הסיכות. שנדלק המחשב, הגיבה המדפסת ע"י הזזת ראש המדפסת ואני קפצתי בבהלה דבר שגרר צחוק גדול מכל הנוכחים שכן הם חשבו שנבהלתי מהוירוס. לא משנה כמה הסברתי שזה לא הייתה הסיבה במשך כמה שבועות הייתי בדיחת המשרד. נציג חברת התוכנה סיפר בגאווה שתוך שבוע נמכרו בישראל עשרת אלפים עותקים של התוכנה שאז בימי היות מדינתנו מדינת הדיסקט היחיד היה דבר בלתי נתפס.
צחוק הגורל וחצי מהקריירה המקצועית שלי עסקה באופן ישיר או עקיף בפרויקטים שמתעסקים באבטחת מידע ומחשבים, קרי אנטי וירוסים וחומות אש למיניהם. עקרון האבטחה הוא די פשוט להסבר. צריך לחשוב על כל תוכנות האבטחה כמו על מאבטחים בנמל התעופה. הם מזהים "אנשים בעיתיים" לפי רשימה שמית או לפי התנהגות חשודה ואז נוקטים הפעולה הנדרשת.
המלחמה בין כותבי הוירוסים לתעשיית אבטחת המידע שינתה את פניה בשנים באחרונות שכן אם פעם היו כותבי הוירוסים היו עושים את עבודתם בשביל הכיף ופרסום, היום הם עושים את זה בשביל כסף והרבה מאד כסף. לפני כמה ימים קראתי דוח מיוחד על המצב כיום שכל כך הפחיד אותי שמיד סגרתי את המחשב וניתקתי את האינטרנט.
אבל כל המאמצים של חברות האבטחה לא שווים יותר מדי כי לפני שבועיים קיבלה ידידה טובה שלי דואר אלקטרוני ממה שנראה כמו שהגיע מחברה שלה. בדואר היה כתוב "אני צריכה את עזרתך בבקשה תלחצי על הקישור הזה". היא לחצה על הקישור ותוכנה זדונית השתלטה לה על כל אנשי הקשר של הדואר האלקטרוני שלה. מול וירוס חברתי כזה אין לשום חברת תוכנה מה לעשות.

הכל התחיל בהערה של אחי בזמן ארוחה משפחתית אצלי בבית בזמן שסידרתי את הכלים על השולחן. "Dude מה קורה פה? הצלחות, הכוסות והסכו"ם שלך נראים כמו פליטים של כמה סטים שונים, אין לך אף סט אחד שלם?"
הערה זאת לא הייתה עושה כלום אלמלי שמעה אותה אשתי ועשתה פרצוף כועס שמשמעותו אחת היא, ברגע שהאורחים ילכו אני בצרות. ואכן כאשר עזב אחרון האורחים פנתה אלי אשתי ואמרה "לא מעניין אותי כלום, השבוע אנחנו קונים סט חדש של 12 צלחות, קערות, כוסות וסכו"ם."
"בשביל מה," עניתי "האם היה חסר לאחד האורחים איזשהו פריט שהפריע לו לאכול מהאוכל הנפלא שהכנת? חוץ מה תסתכלי על הצלחת הנפלאה הזאת, את יודעת בת כמה היא? את יודעת שהיא שימשה את סבי בזמן שהייתה לו מסעדה לפני קום המדינה! זאת צלחת עם היסטוריה!"
"מצידי שתקים מוזיאון לכלי מטבח ובוא תציג את הצלחת של סבא שלך, המזלג את סבתא שלך ואת הסכין שההורים שלך קיבלו לחתונה שלהם שמשום מה נמצא במגירת הכלים שלנו, אני רוצה סט נורמאלי של 12 כלים."
"רגע, ומה עם הסט שיש לנו בארון שקיבלנו לחתונה?", הבעתי פליאה.
"זה סט חגיגי מדי," היא ענתה בכל הרצינות "אני רוצה אחד ליום יום, או ארוחות משפחתיות רגילות!"
פה בדרך כלל נגמר הוויכוח בניצחונה של אשתי אך הפעם להפתעתי עמדתי על שתי רגלי האחוריות ואמרתי "לא! אנחנו לא מוציאים כסף על עוד סט."
מופתעת מהעמדה התקיפה והלא רגילה שאלה אשתי "אולי תסביר לי למה?"
"מהמון סיבות. האחת איכות הסביבה, ככל שאנחנו צורכים יותר, אנחנו משתמשים יותר במשאבים של כדור הארץ ומזהמים אותו."
"רגע," ענתה לי אשתי, "צריכה פרטית לא מעודדת את הכלכלה?"
"את צודקת חלקית", אמרתי, "ולא כדאי שנכנס לדיון כלכלי כי תמיד בסוף אנחנו רבים אפילו יותר ממה שכרגע, חוץ מזה תסתכלי על הארונות המטבח, ארונות הבגדים והארונות של הילדים. הם מלאים עד אפס מקום. כל דבר חדש שאת מביאה הביתה מוסיף לבלגן הלא נגמר."
"בסדר אבל פעמים בשנה אנחנו עוברים על כל הדברים ומה שאנחנו לא צריכים אנחנו נותנים אם זה במצב טוב, או זורקים לפח."
"כן אבל פעמים בשנה זה לא מספיק! אין פה מקום לכלום." לפתע הייתה לי הארה, "את יודעת מה יש לי הצעה. כל דבר חדש שנכנס משהו ישן יוצא באותו הרגע. קנית בגד חדש, בגד ישן יוצא, קנית צעצוע חדש לנדב, צעצוע אחר יוצא, מה דעתך?"
אשתי חשבה שנייה ואמרה "בסדר, אם זה מה שיגרום לכך שהיה לי סט תואם של כלי מטבח אני מוכנה."
למחרת שחזרתי מהעבודה חיכתה לי בכניסה מזוודה. כשנכנסתי פנימה ראיתי שבסלון יושב גבר צעיר, נאה, לבוש יפה והילדים שיחקו איתו. "מי זה?" שאלתי את אשתי. "אהה, תכיר זה בעלי החדש ובמסגרת ההסדר 'חדש נכנס, ישן יוצא' הכנתי לך במזוודה את כל מה שאתה צריך, יאללה ביי…."

פעם בשנה וחצי אני נגרר בעל כורחי למרכז השירות של ספקית התקשורת הסלולרית של אשתי כדי להחליף את המכשיר המיושן שלה בגאדג'ט (הנקרא בעברית חפיץ) שלכולם יש חוץ ממנה.
אחד השלבים בקבלת האושר האלקטרוני הוא חתימה על חוזה ארוך ומייגע שמכיל מאות סעיפים ותתי סעיפים. תוך כדי שאני חותם בכל פעם שנציגת השירות החביבה אומרת לי "וגם פה", ניסיתי להבין כיצד נהפכה עסקה שאומרת בעקרון "קח מכשיר, דבר  X דקות ושלם Y  שקלים" לספר חוקים שמכיל משפטים כמו "בהסכם זה תהיה למילים ולביטויים שלהלן המשמעות הרשומה בצידם, אלא אם כן משתמע מלשון הכתוב או מהקשרו מובן אחר." או "כל אחד מאירועים שמתוארים בסעיפים 4.1, 4.2, 8 ייחשבו כבהפרת תנאי מהותי של ההסכם בידי הלקוח, וזאת מבלי לגרוע ממחוייבותה של סלקום ליתן הודעה מוקדמת ללקוח, באותם מקרים לגביהם נקבע כך בהסכם זה."
חשבתי רבות על הנושא ומוחי לא נתן לי מנוח עד שבאתי לאסוף את נדב מהצהרון המדהים שלו, שבנותיי הגדולות היו במחזור הראשון שלו כאשר הוקם לפני כארבע שנים. בהתחלה החוזה של הצהרון הודפס במדפסת ביתית על חצי דף לבן והיה כתוב בו "הילדים יגיעו בהסעה מאורגנת, יאכלו ארוחת צהריים, יעשו שיעורי בית, ישתתפו בהפעלות מגוונות וההורים יאספו את הילדים בחמש אחר הצהריים. מחיר הצהרון יהיה כך וכך שקלים." פשוט קצר וקולע.
כעבור שנה עקב הבעיה מספר אחת של מדינת ישראל שהיא כמובן ההורים של הילדים האחרים במסגרות החינוכיות של הילדים שלי נוספו לחוזה כמה סעיפים נוספים כמו למשל:  "הורה שיאחר לקחת את ילדו מהצהרון יאלץ לשלם כך וכך שקלים נוספים על כל איחור" ו"האחריות להכנת שיעורי הבית מוטלת על הילד בלבד".
חלפה לה עוד שנה והפעם החוזה היה כבר באורך של שלושה עמודים ונראה כי הודפס במדפסת משרדית. בכל דף היה מקום לחתימת שני ההורים וחלק מהסעיפים החדשים עסקו בשביתות של מערכת החינוך, בעובדה שהילדים יאכלו מה שיתנו להם וכמה עולה לבטל את השתתפות הילד באמצע השנה.
על החוברת שקיבלנו לפני שנה התנוסס בגאון שמו של משרד עריכת דין מקומי והחוזה החל במילים "הואיל ורצו ההורים – להלן צד א', לשכור את שירותיו של הצהרון – להלן צד ב', על מנת לטפל בילד – להלן צד ג' מצהירים בזאת ההורים כי…."
בשביל לחתום על החוזה של השנה הנוכחית נאלצנו לשכור אני ואשתי רואה חשבון ועורך דין משלנו.