חכמת ההמונים


באחת מהסצנות הכי חשובות של ה"מטריקס", מסביר מורפיאוס לניאו שהמכונות הפכו אותנו בני האדם לסוג של בטרייה. ניאו ההמום מסרב להאמין שיכול להיות שפאר היצירה האבולוציונית – או האלוהית – התדרדר לכזאת שפל מדרגה. גם כל מי שצפה בסרט בטח חשב לעצמו באותה נקודה שהמכונות די טיפשות, מכיוון שזה בזבוז משווע להשתמש כך באנשים שמסוגלים לעשות כל כך הרבה יותר, לא עדיף לחבר דינמו למתקן ריצה של אוגר? אך למרות שרובנו מסכימים שהמטריקס לא קיימת, יש מישהו שמשתמש בנו יום יום כמעט כמו בטרייה על מנת לפתור בעיות טריוויאליות מבלי שאפילו חתמנו על הסכם, ולאיש הזה קוראים פרופסור לואיס וואן-אן (לאוהבי האנגלית Luis von Ahn).
קורות החיים של הפרופסור המכובד הם כמעט כמו מכונת "מערבולת נקודת המבט המוחלטת" שמופיעה בספר השני בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, המסעדה בסוף היקום. עקרון הפעולה של המכונה הוא גאוני, היא פשוט מראה למשתמש בה כמה הוא קטן וחסר חשיבות ביחס ליקום ע"י הצגה של הגודל האינסופי והבלתי נתפס של היקום עם חץ קטן שכתוב עליו "אתה נמצא פה". נשמתו של המשתמש מיד מתרסקת והוא מת מוות נוראי.
גם קורות החיים של פרופסור לואיס וואן-אן בן ה 33 הם כל כך מרשימים ואינסופיים, עד שלא משנה מה הצלחת להשיג עד הלום זה מתגמד לעומת לואיס שהמציא ענף חדש לחלוטין במדעי המחשב שנקרא "חישוב אנושי". יש הרבה מאד חברות אינטרנט שחייבות לו תודה גדולה על היישום המרכזי של "החישוב האנושי" והוא היכולת להבדיל בין בן-אנוש למכונה. הצורך להבדיל בין בן-אנוש למכונה טופל בסרט "שליחות קטלנית" ע"י שימוש בכלבים. הפרופסור מצא שיטה שלא צריך להוציא שלוש פעמים ביום לטיול על מנת שלא תחרבן לכם בבית.
שאתם עושים פעולה באתר אינטרנט כמו למשל פתיחת חשבון דואר אלקטרוני חדש, כתיבת הערה צינית בבלוג של שמאלנים שונאי ישראל או שימוש בשירות חינמי כלשהוא, אזי לרוב לפני ביצוע הפעולה מופיעה מולכם מילה מעוותת באנגלית שאתם צריכים לפענח, משהו בסגנון:

עוד לא נוצרה תוכנת המחשב שתצליח לפענח את המילה המעוותת בצורה טובה ולמרות שטובי החנונים עובדים על זה. אך לנו בני האנוש – פאר האבולוציה או מה שקרה שם בתחילת ספר בראשית – זאת פעולה די טריוויאלית שפשוט לוקחת זמן וגם מעצבנת. בעזרת שיטה זו מבדילים בין בן אדם תמים שרוצה דואר אלקטרוני כדי לשלוח פורנו לחבריו לבין תוכנה מחשב אוטומטית של חברות דואר זבל שרוצות את כתובת הדואר האלקטרונית שלכם, על מנת לשלוח לכם הצעה להגדלת איבר חשוב בגוף. השם של יישום הזה נשמע כמו קפה לפלצנים והוא נקרא קפצ'ה, שבאנגלית אלו בעצם ראשי תיבות CAPTCHA  , שמשמעותם Completely Automated Public Turing test to tell Computers and Humans Apart או בעברית פשוטה מבחן אוטומטי שמבדיל בן אנשים למחשבים.
בניגוד לאמונה הרווחת גם עמים אחרים שונאים להיות פראיירים וכדי לנסות ולהילחם במכשול הזה החלו מפיצי הדואר האלקטרוני להעסיק הודים וסינים בשכר של דולר אחד, פחות מארבע שקלים, לכל 1000 קפצ'ות שהם פותרים, מעט בישראל המון בהודו וסין. חברת אמזון הלכה צעד אחד קדימה ויצרה זירת מסחר לפעולות של "חישוב אנושי" מכל סוג. לדוגמא יש מישהו ישלם לך אחד סנט אם תגלה את המין של מי שמופיע בתמונה שתוצג לך, שוב מעט בישראל המון בהודו וסין.
כמו עם אופנהיימר והפצצה האטומית ההצלחה הפנומנלית של הקפצ'ה הכניסה את מר וואן-אן למיני דכאון, שכן הקבוצה בראשותו העריכה כי בני אנוש סביב העולם מפענחים לפחות 200 מיליון צפני קפצ'ה ביום. הנתון הזה מיתרגם ל-500,000 שעות ביום – הרבה כוח מוח שימושי שמתבזבז על מה שפרופסור וון-אן מגדיר כתרגיל חסר חשיבות. רק לצורך הבנה של התמונה הכוללת אם למשל מיליון ישראלים צופים באח הגדול אזי ביום אחד מבוזבזים 2 מיליון שעות כוח מוח.
מכיוון שכבר הבנו שהפרופסור מאד, אבל מאד, מוכשר אפשר לסמוך עליו שהוא ינצל את 500,000 שעות כוח מוח למטרה טובה וגם יעשה כמה בוחטות מהצד. לואיס הקים חברה בשם reCAPTCHA שעוזרת בפיענוח סריקת ספרים ואם רציתם לקנות אותה אזי גוגל השיגה אתכם. לבן האנוש התמים מוצגות עכשיו שתי מילים משהו בסגנון הזה:

התשובה הנכונה לאחת מהמילים ידועה וזה המבחן האמתי. המילה השנייה נסרקה מספר מצהיב או עיתון ישן והמערכת תשתמש בתשובה של המשתמש יחד עם משתמשים אחרים שיקבלו את אותה המילה כדי לגלות מה היא. פשוט וגאוני. הבעיה של הדיגיטציה של ספרות ועיתונות העבר נפתרת אט אט בזכותנו ובחינם.
הפרופסור לא שוקט על שמריו. הפרויקט הבא שלו נקרא Doulingo שמלמד אותך שפה זרה בזמן שאתה מתרגם. לפי טענתו אם מיליון איש יצטרפו לפרויקט אפשר יהיה לתרגם את כל ויקיפדיה מאנגלית לספרדית ב 80 שעות בלבד או 40 תוכניות של האח הגדול. בכל מקרה זה עדיף מלהיות סתם בטרייה.

אבות אכלו בוסר


אני זוכר את הפעם הראשונה שזה קרה לי. הייתי בן 13 והלכתי עם החברים שלי לקולנוע "סביון" השכונתי. בדרך לקולנוע שאל אותי אחד מהחברים אם האנשים שמנפנפים לי מעבר לכביש הם ההורים שלי. למרות שאלו באמת היו ההורים שלי צחקתי ואמרתי שלא והגברתי את קצב ההליכה. שחזרתי מהסרט שאלה אותי אמי למה לא נפנפתי אליהם בחזרה ואני המצאתי סיפור שלא שמתי לב כי מיהרתי לסרט.
אין הסיפור הזה מעיד שום דבר על האהבה והכבוד שרכשתי אז ואני עדיין רוכש להורי, אבל בגיל מסוים כל ילד מעדיף שלא להראות עם הוריו באותו קילומטר רבוע. זה טבעי, זה אנושי, זה חלק מתהליך ההתבגרות של ילדים אבל זה לא היה אמור לקרות לילדים שלי כל כך מהר.
ביום רביעי שעבר בשעה 11:45 קיבלתי טלפון מהבת שלי נועה. נועה כמעט לא משתמשת בטלפון הסלולרי שלה ולכן כל שיחה ממנה מיד מקפיצה אותי.
"אבא, אתה בבית?", שאלה הילדה.
"כן זה עתה הגעתי", עניתי.
"אתה חייב לעזור לי, שכחתי את חוברת ספרות בבית ואני חייבת אותה לשעה השישית ב 12:35", המשיכה.
"למה לא בדקת בבוקר? יש לי דברים לעשות, אני לא יכול כל פעם שאת שוכחת ספר או חוברת לרוץ לבית ספר", השבתי בתקיפות.
"אבא, בבקשה, פעם אחרונה אני מבטיחה שזה לא יקרה שוב", התחננה הילדה.
"טוב, פעם אחרונה!", קבעתי בנחרצות.
באותו בוקר טיילתי בשטח כך שהנעליים שלי היו מלאות בבוץ ורטובות ובגלל שאני לא אישה אין לי אלפי זוגות נעליים לכל מטרה, מזג אויר ויום בשנה. לכן ב 12:15 נעלתי את נעלי הבית שלי, לקחתי את מולי הכלב ויצאתי ברגל לבית ספר.
הגעתי כמה דקות לפני תחילת השיעור וחיכיתי מחוץ לכיתה. כשהסתיים השיעור החמישי יצאו רוב ילדי הכיתה חיבקו את מולי הכלב ונועה לקחה ממני את החוברת בשמחה וששון.
כשפניתי ללכת הביתה התקרבה אלי הילדה ואמרה לי בשקט "אבא תודה על החוברת אבל למה באת בנעלי בית, אתה עושה לי בושות!".
המום מדבריה חזרתי הביתה התקשרתי להורים שלי ובקשתי סליחה.

אלפא דוג


בשנות העשרים לחיי צחקתי על משה ואני לא הייתי היחיד. יחד איתי צחקו על משה רוב האנשים במדינת ישראל. אתם בטח סקרנים לדעת מיהו אותו משה אז אני אתן לכם רמז, שם המשפחה שלו הוא חיים. עכשיו אתם בטח מתבלבלים וחושבים שאני מתכוון לחיים משה הזמר שהביא לנו שירים נפלאים כמו "נשבע" ו "לינדה ולינדה" אבל אתם טועים. המשה חיים שאני מדבר עליו הוא בעלה הראשון של פנינה רוזנבלום.
הסיבה שאנוכי ורבים מסביבי צחקנו על משה היא החינוך שקיבלנו בילדותנו. אמנם זה לא היה ישיר אבל בתור ילד שידרה לי הסביבה מסרים שאני אמור להיות המפרנס העיקרי של משפחתי ויותר מבוגר כרונולוגית מאשתי. לכן כאשר משה חיים נער החוף בן ה 26 התחתן עם נערת הזוהר ואשת העסקים פנינה רוזנבלום בת ה 38 בשנת 1992 הורמו עשרות אלפי גבות ששתיים מתוכם היו שלי.
בטבע ששני זכרים נפגשים תמיד יש איזה מאבק כדי להראות מי הכי "גבר" שאצלנו בני האדם זה מתבטא בשאלה "במה אתה עובד?". "אני סמנכ"ל תפעול אזור צפון בחברת השכרת רכב הגדולה במדינה ואני עובד 12 שעות ביום", יגיד הזכר הראשון, "אני ראש צוות בחברת סטארט-אפ אחרי הנפקה מוצלחת ואני עובד 14 שעות ביום כולל יום שישי", יענה הזכר השני בתחושת ניצחון.
אבל הסיבה שאנחנו הזכרים צריכים להראות מי הכי גבר בסביבה היא מאותה סיבה שצבי הערבות או אריות הים צריכים להראות מי הכי גבר בסביבה, והסיבה היא להשיג את הנקבה הכי שווה. משה חיים השיג את הנקבה הכי שווה, כן פנינה רוזנבלום היא שווה,  מבלי לעבוד 12 שעות ביום כסמנכ"ל תפעול אזור צפון בחברת השכרת רכב הגדולה במדינה. משה חיים צחק על כולנו.
היום אחרי 16 וחצי שנות עבודה וממרומי גילי הרם כשבחור צעיר שואל אותי עם מי להתחתן אני עונה מיד "או עם מורה או עם אישה בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה". אם היא מורה אז אין בעיה עם הילדים בזמן החופשות או השביתות של מערכת החינוך. אם היא אישה בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה אז יום אחד היא תשיג עבודה שתאפשר לך לקחת חצי שנה חופש לכתוב על זה טור.

קוף לפני בן-אדם


בתחילת שנת 2000 החלטתי שהגיע הזמן להבין טיפה מה לעזאזל קורה שם בבורסה. חוץ מלקחת קורס ערב בנושא עשיתי גם מנוי לעיתון הכלכלי "גלובס". באותה תקופה ערך העיתון תחרות בין עשרה זוגות של מנהלי תיקים צעירים ומבטיחים שכל אחד מהם קיבל 100,000 ₪ וירטואליים ומטרתם הייתה להרוויח כמה שיותר תוך שנה. כדי להוסיף עניין וצבע, בתחרות השתתף גם קוף. כן מה ששמעתם קוף אמיתי כמו שיש בגן חיות שההחלטות שלו מה למכור ומה לקנות היו נקבעות לפי היכן שהוא זרק את הבננה שלו על רשימת המניות בעיתון. פעם בשבוע הוצגה טבלה של רווחים והפסדים כאשר לאורך כל השנה וגם בסופה שמר הקוף על מקום טוב באמצע.
מה שהכי הדהים אותי בכל הסיפור היו התירוצים של מנהלי התיקים שהפסידו לקוף. ההסברים של אותם הומו ספיאנס לביצועים  המבישים נעו בין קשקושים על השקעה לטווח ארוך ועד למצב הגאופוליטי בצפון מזרח אסיה והשפעתו על שוק האופציות קצרות הטווח. אני חושב שאם יום אחד מופיע קוף במקום העבודה שלכם ומתברר שהוא עושה עבודה יותר מכם, ההגינות מחייבת לתת לו בננה ולהגיש מכתב התפטרות על המקום.
בכל מקרה, למרות שלמדתי המון על שוק המניות לא "הצלחתי" יותר מדי. אפשר לראות לפי הגרף שבו מצוינות 10 נקודות ההחלטה שלי  על גרף מדד ת"א 25 משנת 2000 ועד היום שאם אני רוצה להרוויח משהו אני חייב לאמץ קוף.

1. (קונה) אומרים שיהיה שלום עם הפלסטינים. הבורסה בטוח תעלה.
2. (נשאר בפנים) איזה יופי של עליה. ידעתי שהשוק יתאושש.
3. (מוכר) המשק הולך לקרוס. הגיע הזמן למכור.
4. (נשאר בחוץ) זאת בטח עליה מדומה. כבר הייתי בסיפור הזה כמה פעמים.
5. (נשאר בחוץ) שמעתי שהבן של השכן עשה בוכטות בבורסה, אבל אני עדיין חושש.
6. (קונה) שרדנו את מלחמת לבנון השנייה. זה הזמן לקנות.
7. (מוכר) אימא'לה!!! אני מוכר הכל.
8. (נשאר בחוץ) ההתאוששות היא זמנית. המשבר בארה"ב הרבה יותר רציני.
9. (קונה) איך לא קניתי ב – 2008? אני לא חוזר על הטעות הזאת שוב.
10. (מוכר) די נמאס! מעכשיו רק פק"מ.
11. (טועה) … התסריט ידוע מראש …

התאפקות


השינוי במצב התעסוקתי שלי יחד עם התחזיות הפסימיות לשנת 2012 הושיב אותי ואת זוגתי מול גיליון העבודה של אקסל שבו אנחנו מנהלים את ההכנסות וההוצאות של המשפחה בניסיון להבין איך אפשר להתייעל. אחרי שעה מאומצת של מה שיכול היה להיות פרק מעולה לתוכנית "משפחה חורגת" הגענו למסקנה שהסיבה שעוד לא נפרדנו היא כנראה בגלל שלפחות כרגע אנחנו באמת אוהבים אחד את השניה.
באותו לילה לפני שהלכתי לישון חשבתי על ההורים שלי, יותר נכון חשבתי על איך הם התנהלו מבחינה כלכלית לפני שלושים שנה. היום כשאני יודע כמה השתכרו הורי זה מדהים אותי שהם הצליחו לגדל שלושה ילדים, לקנות דירה ולחסוך. כדי לפתור את התעלומה המתמטית הזאת עשיתי לי רשימה של ההבדלים בהוצאות החודשיות שהתבררה כרשימה של "על מה אנחנו מוציאים היום כסף שהורי לא הוציאו". לפני שלושים שנה לא הוציאו כסף על טלפון סלולארי, כבלים ואינטרנט. לפני שלושים שנה לא היה מזגן. לפני שלושים שנה לרוב האנשים הייתה בקושי מכונית אחת. לפני שלושים שנה כמעט לא אכלו במסעדות או יצאו לנופשים, ולפני שלושים שנה גודל הדירה הממוצעת היה הרבה יותר קטן מהיום שזה אומר פחות משכנתא, פחות ארנונה, פחות הוצאות חימום וקירור ופחות הוצאות תחזוקה.
אחרי שהבנתי איך דור ההורים שלי שרד ולא התמוטט כלכלית ניסיתי להבין למה גודל הדירה הממוצעת היה הרבה יותר קטן. התובנה לנתון זה התבררה לי רק בבוקר כשנדב הסביר לי שהסיבה שהוא עדיין לא התלבש לבית ספר היא שהוא צריך פיפי וכל השירותים תפוסים.
המשפט "כל השירותים תפוסים" זרק אותי מיד אחורה שלושים שנה לויכוח שהיה ניטש במכונית בשבת בצהריים כאשר הייתה חוזרת משפחתי מהים. עקב העובדה המדהימה שבבית הייתה רק אסלה אחת היה כל בן משפחה מנסה לשכנע כי הוא זה שצריך לקבל את זכות ראשונים בחדרון הקסום. כאשר היה תיקו בין הבנים והבעיה הייתה רק בשלפוחית השתן היה נשלח המפסיד לגינה ליד החלון של השכן שהיה בסכסוך עם שאר דיירי הבית.
ההשלכות של הימצאות חדר שירותים אחד לא היו כלכליות בלבד בכך השפיעו על גודל הבית. המשאב היקר הזה ששימש חמישה אנשים לימד אותי להתחלק עם אחרים, להתאפק, לאכול פחות, לפעול מהר ובנחישות, לתכנן מראש את צעדי ולשכנע אחרים בצדקת דרכי במיוחד ביום שבת בצהריים שכולנו חזרנו מהים.
בבחירות הבאות החלטתי שאני אצביע למפלגה שבמצע שלה יהיה כתוב שבבתים חדשים מותר יהיה לבנות רק חדר שירותים אחד. אמנם לחלק מהאנשים ישתינו ליד החלון אבל מצבה של ישראל ישתפר פלאים.

בממוצע


"איזה ספר תיקח לאי בודד?" היא שאלה די מקובלת בסוף ראיון בתוכניות אירוח, ובדרך כלל התשובה לשאלה זאת היא די סטנדרטית ומשקפת את הרושם שהמרואיין רוצה להשאיר על קהל הצופים או המאזינים.
אם היו שואלים אותי את אותה שאלה הייתי עונה בלי היסוס שהספר האולטימטיבי לקחת לאי בודד הוא "השנתון הסטטיסטי לישראל". אני יכול שעות לנבור עמוק בטבלאות ובגרפים כדי באמת להבין את המצב של המדינה שלנו מבלי להסתמך על מה שמאכילים אותי העיתונאים והפוליטיקאים כמו שנאמר "הטבלה לא משקרת".
אחד העמים שהכי אוהבים סטטיסטיקה הוא העם האמריקאי. כל מי שאי פעם היה בסיור מודרך בארה"ב בטוח ששמע את המדריכה החביבה מציינת דברים כמו "הבניין שבו אנחנו נמצאים הוא השלישי בגובהו ממערב למיסיסיפי" או "שרק הנהרות נילוס, אמזון ויאנגצה יותר ארוכים מהמיסיסיפי שזורם מולנו".
אהבת האמריקאים לסטטיסטיקה הכי באה לידי ביטוי בספורט. נראה כי לא סתם הפוטבול והבייסבול הם ענפי הספורט הפופולאריים ביותר שכן בשניהם המשחק הוא מקוטע ולא רציף כמו בכדורגל, דבר שמאפשר לרושמי הנתונים זמן לעבוד.
הסיבה שאני מקשקש לכם על הנושא הזה היא שלפני שבועיים קרה אירוע מאד משמח שמאפשר לי לעצור לסכם ולנתח, 5000 כניסות לבלוג שלי. להלן כמה נתונים מעניינים:

נתון

ערך

פרשנות

מספר חודשים הבלוג הנוכחי קיים

20

מקווה לעוד הרבה חודשים.

כניסות

5083

הרוב לא אני!

רשומות

35

1.75 רשומות לחודש.

צפיות בעמוד הבית

1322

הרשומה הכי פופולארית

מילות פרידה (352)

ראו הסבר למטה.

הרשומה הכי לא פופולארית

משיכה המונית (41)

לא יודע למה…

היום העמוס ביותר

15 בנובמבר 2010 (137)

פרסמתי Talkback ב ynet עם לינק לאתר. מדהים כמה אנשים לוחצים על לינקים ב Talkbacks.

החודש העמוס ביותר

נובמבר 2010 (566)

מונחי החיפוש שגרמו לאנשים להגיע לבלוג

מילות פרידה (133), טסט בירכא (26)

צריך לדעת להיפרד.

מיקום האתר שלי בגוגל שמחפשים "טסט בירכא"

10

הם צריכים לתקן את האלגוריתם שלהם.

האתר שהכי הרבה הגיעו ממנו

(Facebook (1112

תודה למארק צוקרברג!

מספר תגובות

125

אני מעריך כל תגובה, זה פשוט עושה לי את היום.

הרשומה עם הכי הרבה תגובות

השכלה משונה (15)

תודה לעובדי מיקרוסופט.

מספר תגובות זבל שנחסמו

43

האינטרנט מלא אנשים לא נחמדים.

מספר תגובות שלי

54

אני משתדל להגיב על כל תגובה.

מספר האנשים שנרשמו באתר לקבל כל רשומה חדשה לדואר האלקטרוני שלהם.

18

מתוכם 3 קרובי משפחה.

מספר התודות לכם הקוראים שלי.

1,000,000

ואני מתכוון לזה.