ההלם התרבותי הכי גדול שחטפתי כשעברתי לגור עם משפחתי בארה"ב בשנת 1984 לא היה קשור לריבוי הערוצים בטלוויזיה, תרבות הקניות או הטירוף של הסופרבול. ההלם היה קשור למה שקורה כל יום שני אחרון בחודש מאי – יום הזכרון לחללי מערכות ארצות הברית. בתור ישראלי התכוננתי נפשית ליום עצוב אבל כשבטלוויזיה הופיעו פרסומות שצעקו "יום זכרון שמח בואו לקנות מזרנים ב 50% הנחה" הבנתי שזה טיפה שונה ממה שאני רגיל. למרות שצריך לכבד תרבויות אחרות זה נראה די מגוחך שבסוף השבוע של יום הזכרון למליוני אמריקאים שנפלו ועדיין נופלים בקרבות בכל רחבי העולם מוציאה הוליווד את הסרטים הכי חמים, שהשנה לדוגמה זה "גברים בשחור 3".
אבל אם יש לאמריקאים מה ללמוד מאיתנו על ימי זכרון, אנחנו צריכים ללמוד מהם על יום העצמאות כי ברביעי ליולי הראשון שהייתי שם נדהמתי מכמות הדגלים שאנשים תלו. כמעט לכל בית בשכונה יש באופן קבוע מוט בכניסה ששבוע לפני יום העצמאות נתלה שם דגל הכוכבים והפסים ולרוב זה דגל גדול ונקי.
בגלל המאניה-דפרסיה שמאפיינת את חיינו פה בארץ הקודש, תהליך ההחלטה והאם וכמה דגלים לתלות עוקב אצלי לרוב אחרי הדפוס הבא:

שנים עשרה ימים לפני יום העצמאות – המימונה:

איזו מדינה של קיבוץ גלויות. נכון נעשו המון טעויות אבל בשורה התחתונה זה הולך די טוב אז השנה אני מתכוון לתלות כמה שיותר דגלי ישראל. הבעיה שאני לא זוכר איפה שמתי אותם.

עשרה ימים לפני יום העצמאות:

חיפשתי בכל הבית ואני לא מוצא אף דגל. נמאס לי כל שנה לקנות דגלים ושהם שוב ילכו לאיבוד. השנה גם בגלל המחאה החברתית ויוקר המחיה אני לא מוציא שקל אחד ולא משנה כמה שהילדים רוצים.

שבוע לפני יום העצמאות – יום השואה:

כל הכבוד למי ששרד את התופת של השואה. איך אני שלא יכול אפילו לדמיין את מה שקרה שם מתעצבן על כמה שעולים דגלים של המדינה שהיא הפתרון לגלות היהודית. היום אני תולה.

חמישה ימים לפני יום העצמאות:

זה הכדורגל שלנו? למה הידרדרנו! שחקנים הולכים מכות בסוף משחק? בושה. היום אני מוריד את הדגלים כמחאה.

ארבעה ימים לפני יום העצמאות:

עשיתי קניות וקיבלתי דגל למראה. זה כזה מגניב. אין מצב שאני לא תולה את זה.

יומיים לפני יום העצמאות:

הילדים לוחצים אבל אני מת מעייפות, אין לי כוח לצאת החוצה ולתלות את הדגלים. לא נורא שהשנה לא יהיו לנו דגלים בכניסה ועל המכונית זה לא אומר כלום.

יום לפני יום העצמאות:

נראה לי שהשנה יש פחות אנשים שתולים דגלים, מעניין למה. לתלות דגלים זה חשוב. צריך מדי פעם להסתכל על הטוב שבמדינה ולהיות פטריוט. אסור להתעצל. אני יוצא עכשיו לחנות לקנות עוד דגלים ולתלות.

חודש אחרי יום העצמאות – שבועות

טוב הדגלים על המכונית כבר מזמן התעופפו, אז הגיע הזמן להוריד את הדגלים בכניסה לבית שעדיין תלויים, כדי שהיה לי קל למצוא אותם שנה הבאה כשארצה לתלות, אולי.

הוא עזב מרצונו חברת הייטק גדולה – כל-כך גדולה ששמה מתחרז עם "יוביסופט" – ונפרד מיוזמתו ממשכורת גדולה. כל-כך גדולה שבגיל 30 היא קנתה לו שישה חדרים בלי משכנתה. זה, פחות או יותר, מסביר מה הסיפור של ניר כץ. וכל העמודים הבאים? זה בשביל להסביר למה.

ההמשך תאמינו או לא פורסם בבלייזר וב Ynet.

אתם מוזמנים לקרוא ב –  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4212913,00.html

בתחילת השבוע לקחתי את הבנות שלי יחד עם עוד שתי חברות שלהן לסרט בקניון בחיפה. בזמן שהן ראו את הסרט נכנסתי לחמשת החנויות היחידות בקניון שלא מוכרות בגדי או נעלי נשים ואחת מהחנויות הייתה חנות ענקית למוצרי אלקטרוניקה. חיפשתי בה מיקרוגל חדש במקום זה שילד כמעט פוצץ בזמן ניסיון לחמם תפוח אדמה ובדרך לאזור המיקרו-גלים צדה את עיני טלוויזיה ענקית. איכות התמונה בטלוויזיה הזאת הייתה משהו שגם משקפופר כמוני מסוגל להעריך. אחד המוכרים שכנראה שם לב לתדהמה שאחזה בי, ניגש אלי ואמר לי "אתה יודע שזאת גם טלוויזיה תלת מימדית?".
הוא נתן לי ללבוש משקפים מיוחדות והקרין סרט טבע שפשוט פוצץ לי את המוח, פשוט לא יאמן. ביקשתי הצעת מחיר וכמובן שבאותו היום, במקרה, היה מבצע על מערכת קולנוע ביתית שלטענתו תאפשר לי לוותר על הליכה לקולנוע. הוא הוסיף, החסיר, הכפיל, חילק, דיבר עם הבוס כמה פעמים, סיפר לי כמה בדיחות ובסוף יצא 7000 ₪ בתשלומים נוחים.
לא ללכת יותר לקולנוע? זה קונספט מאד מעניין. להורים שלי הקולנוע היה הטלוויזיה של היום, הוקרנו שם יומני כרמל שהביאו חדשות מהארץ ומהעולם. בשבילי הקולנוע השכונתי שהכיל 1000 כסאות עץ היה מקום מפגש קבוע של החבר'ה כל יום חמישי כשראינו שני סרטים במחיר אחד. אבל לילדים שלי הקולנוע הוא באמת פחות משמעותי. לא רק שאפשר לראות סרטים חדשים, בצורה חוקית, כמה חודשים אחרי שיצאו, אפשר גם לראות אותם באיכות מדהימה.
חוץ מזה קולנוע זה עסק יקר למשפחה. חישוב מהיר מראה שלחמישה אנשים עולה סרט רגיל 185 ₪. אם נוסיף את מחיר הנסיעה, החניה, הכיבוד שעולה יותר מבנמל תעופה ממוצע נגיע בקלות ל 300 ₪.  חישוב מהיר נוסף מגלה ש 7000 חלקי 300 שווה 23 סרטים. אחרי שהמשפחה שלי תראה ביחד 23 סרטים בטלוויזיה שהראה לי המוכר אני אכסה את מחירה.
אמרתי למוכר שאני אחשוב על זה, אבל הוא לא ויתר. היה לי לא  נעים לא להקשיב לו אז אמרתי לו שאי אפשר באמת להשיג חווית קולנוע ביתית. מה עם 20 דקות של פרסומות מחרישות אוזניים לפני תחילת הסרט. מה עם ההיא שיושבת לידך וכל הזמן אומרת לבעלה "אני לא מבינה! למה הוא ירה בו?". וכמובן איך אפשר לצפות בסרט בלי האורות של הטלפונים הסלולריים שמנצנצים מדי פעם.
חשבתי שהמוכר יתעצבן עלי אבל הוא נתן לי את כרטיס הביקור שלו ואמר שהוא שמע שעוד כמה חודשים תצא טלוויזיה עם אפליקציות שתכלול את כל הדברים שדיברתי אליהם. אין ספק ימי הקולנוע ספורים.

אורי חזקיה – קולנוע

עשרים דקות אחרי שהוציאו את הבנות שלי מחדר הניתוח שהן מונשמות בתוך אינקובטורים בדרך לפגייה, אמר אבא שלי שלטיול הבת מצווה שלהם ניסע כל המשפחה ביחד לדיסנילנד שבאורלנדו. אין ספק שזה היה משפט די הזוי ביחס לסיטואציה שהתרחשה באותו הרגע אבל כמעט 12 שנה אחרי, התחזית הזאת, בניגוד לרוב התחזיות של כל המומחים הפוליטיים והכלכליים, הולכת להתממש.
בימים אלו ממש שוקדת המשפחה על תכנון הטיול שהצעד הראשון הוא קבלת ויזה לאמריקה כי מה לעשות שם נמצאת פלורידה. במהלך הכנת הבקשה הגעתי לשלב שבו היית צריך לענות על 25 שאלות מאד מעניינות על כל אחד מילדי.
שאלות מסוג – "האם אתה מתכוון לעסוק בריגול, חבלה או כל פעולה לא חוקית אחרת בזמן שאתה נמצא בארצות הברית?",  "האם אי פעם הזמנת, עודדת, ביצעת, עזרת או השתתפת ברצח עם?" או "האם אתה מעורב או מתכוון להיות מעורב בהלבנת הון?".
מכיוון שהבנות שלי לא יכולות אפילו לפגוע בזבוב ולמרות שנדב הוא בן שמונה, גיל שבו הצורך לפרק משהו מאד מפותח, עניתי את התשובה 'לא' על כל אחת מ-25 השאלות. חקרתי טיפה מה פשר התהליך המוזר הזה והבנתי שהלוגיקה מאחוריו היא שאם תעשה את אחד מהמעשים הנוראים שענית עליהם 'לא' (כי מי מספיק מטומטם לכתוב כן) תקבל גם עונש כי שיקרת במילוי הטופס. משהו בסגנון:
"אוקי, מוחמד, זה עתה הרשענו אותך בניסיון לפיגוע ועל כך תקבל מאסר עולם. חוץ מזה בגלל ששיקרת בטופס הבקשה לויזה אתה מקבל עוד שנתיים בכלא". נשמע מאד הגיוני.
יודע כל מי שהסתובב פעם בארה"ב שלפי כמות המהגרים הבלתי חוקיים זה לא בעיה להיכנס לארצות הברית בלי ויזה שכן הזרימה בנהר הריו-גראנדה, שמהווה את הגבול בין טקסס למקסיקו, יותר חלשה מהזרימה בנהר הירדן. אז אם רוצח עם, מרגל, טרוריסט או סתם פושע שמעוניין לבקר בדיסנילנד הוא כנראה לא יבקש ויזה ויטוס באל-על.
אבל אני חושב גם שאם האמריקאים כן רוצים לשפר את איכות התיירים המגיעים אליהם הם צריכים ליצור שאלון מיון מיוחד לכל מדינה. בגלל שבתוך עמי אני יושב ואת חלקו אני פוגש בגנים, שמורות הטבע, בתי הקולנוע ובמסעדות שבארצנו הקטנטונת שלחתי לשגריר ארה"ב בישראל, דניאל ב. שפירו, את רשימת השאלות שצריך לשאול ישראלי לפני שנותנים לו ויזה.
"האם אי פעם זרקת זבל לא בפח אשפה כי בסופו של דבר כל הדברים הם אורגנים?", "האם המושג של 'לעמוד בתור בצורה מסודרת' זר לך?" ו "האם הגיל של הילד שלך תלוי במחיר של כרטיס הכניסה לפארקים?" הם רק חלק מהשאלות ששלחתי. לי יש הרגשה שהם הולכים לשנות את טופס הבקשה לויזה.

ארץ נהדרת – פילוס עולה לטיסה

הילד הניח את הגולה השחורה על לוח המשחק צעק "ניצחתי" ומיד פצח בריקוד שלא היה מבייש שום כדורגלן דרום אמריקאי. בהתחלה חשבתי שהוא טעה אבל אחרי ששוב בחנתי את הלוח הבנתי שהוא באמת הצליח להשיג חמש בשורה. "בוא עוד פעם", אמרתי לו מיד, "לא הייתי מרוכז". ריקוד הניצחון השני של הילד היה הרבה יותר עוצמתי וכלל גם ריצה לאימא שלו תוך כדי חזרה על המשפט "אבא הפסיד לי עוד פעם, אבא הפסיד לי עוד פעם!".
זאת לא הפעם הראשונה שהפסדתי לו אבל זאת הפעם הראשונה שבאמת הפסדתי לו. בתור אבא יש לך תמיד את הדילמה האם לתת לילד שלך לנצח מדי פעם כדי לחזק את הביטחון העצמי שלו או לא לתת לו לנצח כדי שלא יחיה באשליות ויבין מוקדם ככל האפשר שהעולם אכזר ותחרותי.
יום ההפסד היה אחד מאותם ימים דואליים שאנחנו חווים לפעמים. מצד אחד הייתי מאד גאה ביוצא חלצי בן ה 8 שהצליח לנצח בוגר טכניון בן 43 במשחק חשיבה אך מצד שני הייתי מאד לא גאה בבוגר הטכניון בן ה 43 שהפסיד לילדון בן ה 8 במשחק חשיבה. הפסד של אבא לילדו גם מציין את הנקודה שממנה מתחיל התהליך שמסתיים במשפט "אל תדאג אבא, אתה תהנה בבית אבות ואנחנו גם נבוא לבקר כל שבוע, רק תזכור שפיפי עושים בשירותים".
לאחרונה חוויתי עוד כמה ימים דואליים. מצד אחד כשאומרים לך שלא יקראו לך יותר למילואים אתה, וכפות הרגליים שלך, נושמים  אנחת רווחה על שלא תצטרכו יותר לקום ב 4 בבוקר באוהל קפוא בצאלים. אבל מצד שני אנחנו עדיין מדינה קטנה מוקפת אויבים, ואני אישית עדיין מסוגל לפגוע בטנק אויב מטווח של שלושה קילומטרים בפגז אחד בלבד.
מצד אחד אתה שמח לעזוב מקום עבודה אחרי 16 שנים כדי לחפש כיוון חדש בחיים. אבל מצד שני אתה מת מפחד שהכיוון החדש יכלול הפיכת המבורגרים ברשת מזון מהיר.
אבל היום הכי דואלי שאי פעם היה לי בחיי היה היום שגיליתי את הפטיש (fetish) שלי. כשאני אומר פטיש אני לא מתכוון לכלי שמשתמשים אתו לדפוק מוצק לתוך חומר אחר אלא למה שגורם לך לרצות לדפוק מוצק לתוך חומר אחר. מבט חטוף על כל רשימת מאה הנשים הסקסיות ביותר שמפורסמת פעם בשנה בכל המגזינים מראה שלאוכלוסייה שמסוגלת להשתין בעמידה אין דמיון מגוון. הפרופיל של הנשים ברשימה די זהה וצפוי: שחקנית/דוגמנית, גיל ממוצע 25 ומידות גוף של בובת ברבי משנות החמישים.
אבל זה רק מה שרואים על פני השטח. כי בכל גבר מסתתרת אהבה לדבר שהוא לא מוכן לספר לאף אחד והוא גם חושב שהוא היחיד מתוך למעלה משלושה וחצי מיליארד זכרים שאוהב את זה. כמו כל דבר גם האינטרנט הומצא בשביל צורך צבאי אבל כמו כל דבר גם הוא נהפך לבריכת שופכין אנושית. אך בזכותו ויכולת למצוא בו כל דבר, כל אחד מאתנו מסוגל למצוא די מהר גברים נוספים שאוהבים נשים אסייתיות שהיו פעם בעברן גברים נורווגים.
אז נחזור לאותו יום דואלי שבו אני גיליתי את הפטיש שלי. זה היה לפני יותר מעשור כשהגעתי לפגישה אצל רואת חשבון במקום עבודתי. במבט ראשון היא לא הרשימה אותי יותר מדי אבל ברגע שהיא אמרה ש"לפי סעיף 48א לחוקי מס הכנסה התשכ"ב אני יכול להזדכות על ההפרשות שלי עד 35% מהתקרה הנומינלית המותרת" הייתי מאד קרוב לעזוב את אשתי.
כן הבנתם נכון, הפטיש שלי זה נשים שמבינות בנושאים פיננסים וחוץ מזה עד אז לא הייתי יותר מדי גאה בהפרשות שלי. אין דבר יותר סקסי מאישה שיודעת לחשב תשואה של אגרת חוב, אין דבר שיותר משדרג אישה מהיכולת לאזן תקציב ואין יותר מרגש מלשכב בלילה קר מתחת לפוך ולשמוע סקירה על מדד הפוטצי הבריטי.
מכיוון שאישתי לא מגיע מהתחום הפיננסי החלטנו שכדי לשמור ולתחזק את חיי הנישואים אנחנו נשחק משחקי תפקידים. אשתי שחקה עובדת מס הכנסה פריג'ידית ואני הייתי גבר שרירי ושרמנטי שבא לקבל החזר מס במקור. הניסיון הזה עבד יותר טוב ממשחק התפקידים הקודם שבו היא הייתה עקרת בית משועממת ואני טכנאי שבא לתקן את מכונת הכביסה. זה קרה בגלל שלקחתי את התפקיד מאד ברצינות ולא רק שאיחרתי גם עשיתי חרא של עבודה והשארתי הרבה לכלוך.
אבל בניגוד לשאר גברברי העולם שבעזרת צינור הביוב הדיגיטלי מוצאים גברברים אחרים שאוהבים נשים מקסיקניות מעל מטר ותשעים אני די בודד. אחרי שגיליתי ששמות הדומיין http://sexyfemaleaccountant.com  ו http://showmeyourspreadsheet.com פנויים לקניה הבנתי שאני אולי היחיד בעולם עם הפטיש הזה לנשים שאוהבות לשחק עם גיליונות של Excel.
הבן אדם הוא בבסיסו חיה חברותית שרוצה מאד להיות חלק מקהילה ואני חיפשתי נואשות את מקום הכינוס של הקהילה שלי. הגילוי קרה לי במקרה בזמן צפייה בחדשות שבו סופר על חשיבותם של כנסים מקצועיים לתיירות הפנים ולחופש מבת או בן הזוג. מיד נדלקה לי נורה בראש או אולי סתם מישהו הדליק אור בחדר ורצתי לחפש במה שמכונה אצל החרדים "אבי אבות הטומאה". שם גיליתי שכל קיץ יש כנס ארצי של רואי חשבון בעיר הדרומית. תחשבו על זה: רואות חשבון בביקיני יושבות בבריכה ומדברות על המשבר הכלכלי ביוון. חברי לדרך, אני מאד מקווה לפגוש אתכם שם.

גם השבוע התקיים ויכוח עז בין ילדיי על הסרט השבועי שכל המשפחה רואה ביחד. בנקודה מסוימת כשהבנתי שהמשא ומתן בין הצדדים תקוע החלטתי לנצל את כוחי כמעצמת על ולהודיע לכולם שהשבוע הם הולכים לראות את "בחזרה לעתיד". מדי פעם אני מכריח את בוגרי סרטי האנימציה שלי לראות "קלאסיקה" מילדותי ותמיד אחרי מחאות גורפות הם מודים ששוב פעם אבא צדק.
הצפייה מרטי מק'פליי פוגש בהוריו הצעירים ומפר בכך את רצף החלל והזמן פתח שיחה מאד מעניינית במשפחה על אחד המקצועות שהכי אהבתי בבית ספר והכי שנאתי בטכניון – פיזיקה. על מנת לעזור למי שלא כל כך מתעניין בתחום של אלברט איינשטיין הנה כמה תובנות פוקחות עיניים.

1. החוק השני של ניוטון הוא "גוף המפעיל כוח כלשהו על גוף אחד, הגוף השני מפעיל על הגוף הראשון כוח השווה בעצמתו אך מנוגד בכיוונו". החוק הראשון של משפחת פשע הוא "מי שלא משלם בזמן יופעל עליו כוח שהוא לא יוכל יותר להתנגד".
2. לאור העובדה שבחלל אתה שוקל כמעט כלום, לא ברור למה אין יותר נשים שרוצות להיות אסטרונאוטיות.
3. אי אפשר לנסוע יותר מהר ממהירות האור. גם בכביש הערבה.
4. אם חבר שלך טוען שהוא מבין את תורת היחסות של איינשטיין אז הוא שקרן.
5.E=MC² זאת המשוואה הכי מפורסמת בעולם ואין לה קשר ליכולת של הכדורגלן מסי בריבוע.
6. הפיזיקה המודרנית מונה ארבעה כוחות יסוד: כוח הכבידה, הכוח האלקטרו-מגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש. כל גבר נשוי יודע שהכוח הנשי יותר חזק מכולם.
7. מכניקת הקוונטים היא תורה פיזיקלית הסתברותית-סטטיסטית. אי-אפשר לדעת ממנה איזו תוצאה תתקבל בניסוי אלא רק את ההסתברות לקבל אותה. כמו התחזיות של רוב האנליסטים על מה יהיה בכלכלה בשנה הבאה.
8. העם שהכי מצטער על התקדמות האנושית בתחום הפיזיקה – העם היפני. העם שהכי יצטער אם הוא ימשיך להתעסק בפיזיקה – העם האירני.
9. גופים מתרחבים בחום ומתכווצים בקור לדאבונם של נשים בחוף הים.
10. לבנות מנהרה מעגלית באורך 27 ק"מ כדי להאיץ חלקיקים זה טיפשי כמו לבנות מנהרה מעגלית באורך 27 ק"מ כדי להאיץ חלקיקים.
11. לרוב שחקני כדורגל ישראלים אין אנרגיה פוטנציאלית.
12. איזה מזל שהשם של מי שגילה את קרני ה-X היה וִילְהֵלְם קוֹנרָד פֿוֹן רֶנְטְגֶן ולא גיא פינס. כי אז אם הייתה נשברת לנו היד היו עושים לנו צילום פינס.
13. בזמן תור הזהב של האסלאם המציאו המדענים האסלאמיים את האופטיקה. היום האופטיקה נשלטת ע"י "אופטיקה הלפרין" של הרב רפאל הלפרין.
14. חוק שימור האנרגיה קובע שאנרגיה לא נוצרת ולא נעלמת, היא משנה צורה מסוג אנרגיה אחת לסוג שונה. חוק שימור המקום בתור קובע שמי שבא ראשון יכנס ראשון, למרות שהוא יצא רק לשנייה לסידורים.
15. ה"חתול של שרדינגר" הוא ניסוי מחשבתי בעל אופי פרדוקסאלי בתורת הקוונטים, אותו הגה ארווין שרדינגר, מיוצריה של תורה זו. ה"חתול של גברת סלוקומב" בסדרה "מישהו מטפל בך?" היה משהו אחר לגמרי.
16. שלושת מצבי הצבירה של החומר הם מוצק, נוזל וגז. שלושת מצבי הצבירה של הגבר הם עובד, אוכל ורואה כדורגל.
17. שנת אור היא יחידת מידה לאורך שמציינת את המרחק שעובר האור עובר בריק בשנה יוליאנית (9,460,730,472,580.8 ק"מ). שנת מס היא יחידה מידה שמציינת כמה זמן יש כדי למצוא פטורים מלשלם מס.
18. אם אלברט איינשטיין היה מגיע לארץ ישראל בזמן העליה הראשונה או השנייה הוא היה נרשם בדפי ההיסטריה כחקלאי הכי חכם שאי פעם מת ממלריה.
19. כשארכימדס גילה את חוק הציפה באמבטיה הוא קם וצעק "יוריקה". אשתו לעומת זאת צעקה לו "כמה פעמים אמרתי לך לנגב את המים מהרצפה!".
20. ולסיום, פרס נובל לפיזיקה לשנת 2011 ניתן לסול פרלמוטר, בריאן שמידט ואדם ריס על גילוי ההאצה של התפשטות היקום דרך תצפיות בסופרנובות מרוחקות. פרס נובל לבזבוז זמן לשנת 2011 ניתן לרוב הגברים על תצפיות בסופר-מודל מתפשטות.