(הטור זה נכתב לפני כמעט 8 שנים)

אחד הדברים הטובים בגן של הילדות שלי הוא שכל יום שישי הן הולכות לספריה המקומית ומחליפות ספר. חוץ מהעובדה שלי זה יותר מעניין להקריא להן ספר חדש, זה גם הרבה יותר זול מאשר לקנות את אותם הספרים.
ביום שישי לפני שבועיים נסעה אישתי לאסוף את הילדות מהגן, וכשחזרה ראיתי שהיא מחייכת לעצמה, "אתה לא תאמין איזה ספר נועה בחרה! אני אתן לך 100 ניסיונות ולא תצליח לנחש". עוד לא הספקתי לנסות אפילו פעם אחת ומול עיני התנוסס הספר "לאמא יש חבר חדש".

על הכריכה של הספר מסופר כי זהו סיפור המשך לספר "זה קרה פתאום בבית של תום". המחברת, ילידת תל-אביב (עיר הגירושים של ישראל), בוגרת פסיכולוגיה התפתחותית וספרות ילדים, תחום התמחותה המיוחד הוא חינוך בשיטת מונטסורי (עוד פטנט לסחוט כסף מההורים), אותו למדה ובו עסקה בקליפורניה (ארץ הגירושים של אמריקה).
"אני לא מתכוון להקריא את זה לבנות", הייתה תגובתי הראשונה.
"אתה זה תמיד שמתלונן שספרי הילדים הם לא מספיק מציאותיים, אז הינה לך ספר שמתעסק בחיים האמיתיים", ענתה לי אשתי.
"כן, אבל זה רק יבלבל אותן. הרי לנו יש נישואים מאושרים!", ניסיתי לדחות את רוע הגזרה.
"נכון וזאת בתנאי שלא תשכח שוב את יום ההולדת שלי, אבל הן תפגושנה ילדים עם הורים גרושים אז כדאי שיבינו את הסיטואציה החברתית הזאת", השיבה אישתי.
נכנעתי למה שנראה לי כטיעון הגיוני, ובערב בשעה היעודה התייצבתי מלא חששות ובידי הספר המדובר. הסיפור מסופר דרך עיניו של תום, ילד בן שש שגר בתל אביב, שאמו הגרושה, שאני חייב לציין ניראת מאד טוב, יוצאת עם גבר בשם יהושע, ואביו הביולוגי גר ברמת השרון עם אישתו החדשה רותי. כבר אחרי חמישה דפים ראיתי שנועה ומאיה עושות פרצופים של חוסר הבנה מוחלט. הפרצוף שלהם הזכיר לי את הפעם בכיתה ז' שבה לראשונה בחיי פגשתי ילד שהוריו גרושים.
"מה קרה מאיה? מה את לא מבינה?", תהיתי.
"מי זה יהושע?", שאלה מאיה, "אבא של תום?"
"לא", עניתי, "אבא של תום כבר לא גר איתו ועם אמא של תום".
"למה?", שאלה נועה.
"את יודעת שלפעמים אבא ואמא רבים, אבל בניגוד לנו שאנחנו תמיד משלימים, הם לא השלימו והחליטו להתגרש שזה אומר שהם לא גרים יותר ביחד", השבתי.
"למה אתה ואמא רבים?", תהתה מאיה.
"בגלל שאני צודק ואמא טועה", ניצלתי את הרגע לגייס כוחות למחנה שלי.
המשכתי בסיפור שנגמר בכך שאמא של תום מתחתנת עם יהושע ותום לומד לקבל אותו כאביו החדש. בסוף כל סיפור אני תמיד אוהב לוודא את הבנת הנשמע של בנותיי ושאלתי אותן מה הם למדו מהסיפור. נועה טענה שהאמא גירשה את האבא כי הוא רצה ללכת להצגה והאימא העדיפה ללכת להורים שלה, ומאיה גרסה שאמא גירשה את האבא כי יהושע יותר נחמד. נו טוב, בשבילי זה היה מספיק קרוב.
עבר שבוע לא פשוט ונועה שוב חזרה עם ספר מהגן. שראיתי אותו אמרתי לאישתי שמצידי תתגרש ממני אבל אני לא מתכוון לספר לה ולמאיה את הסיפור "לאבא יש חבר חדש".

זכיתי בשני כרטיסים לסרט "הכל יחסים" והלכתי לראות אותו עם אשתי. כשיצאתי מהקולנוע ירד לי האסימון שאוטוטו אני נשוי חמש עשרה שנה לאותה אישה וחמש עשרה שנה זה המון, אפילו לא רק בהקשר של נישואים. ילד בן חמש עשרה הוא כבר נער, מכונית בת חמש עשרה היא טרנטה ויין בן חמש עשרה זה יין לא זול. בגלל שאני חולה על נתונים יבשים ניגשתי לאתר האינטרנט שאני הכי אוהב, האתר של "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה", כדי לקבל קצת פרספקטיבה. שם בין הררי המידע מצאתי טבלה שמספרת את הסיפור של כל הזוגות, 27324 במספר, שהתחתנו כמוני לפני חמש עשרה שנה.

כמו שניתן מיד לראות חצי אחוז מהזוגות שנישאו התגרשו בטרם חלפה שנה. לא משנה מה הסיבה אני חושב שהכנסת החדשה חייבת לחוקק חוק שזוג שמתגרש בתוך פחות משנה חייב להחזיר את המתנות שקיבל, כשאר האורחים הכי פחות קרובים לזוג מקבלים תוספת של 10% כפיצוי על הסבל. עוד ניתן לראות שהשנים הכי בעיתיות הן השנים השלישית והרביעית שההסבר הכי הגיוני לתופעה זו היא העובדה שבשנים אלו נולד בדרך כלל הצאצא הראשון ומיד מתחיל לבכות. בשנה השמינית מצטרף הילד השני ואחד וחצי אחוז מהזוגות נשברים סופית. כנראה שלמרות מילות השיר המפורסם "ילדים זה שמחה" המציאות מוכיחה ש "ילדים זה א) סיוט ב) פרנסה טובה לעורכי דין לענייני משפחה".
מהשנה השמינית והבעייתית יש ירידה הדרגתית באחוז המתגרשים השנתי כי מי שכבר שרד עד אותה נקודה ישרוד גם משברים נוספים. אז בשורה התחתונה מתוך 27324 זוגות שבטוחים שהחתונה שלהם הייתה הכי מיוחדת לפני חמש עשרה שנה שרדו, כמו בתוכנית ריאליטי, 22023 זוגות. האם הנישואים שלהם מאושרים? האם אולי עדיף היה כי נפרדו כל אחד ואחת לדרכם? את הנתונים הללו אי אפשר להשיג באתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למרות שהיה מעניין גם לראות דיווח על רמת האושר של הזוגות שנשארו נישואים לפי חתך מגדרי.
אם כבר מדברים על נתונים יבשים כל המחקרים מראים כי בממוצע גברים נשואים חיים שלוש שנים יותר מגברים רווקים. אם מספרים זאת לרווק מושבע הוא תמיד יוסיף "זה רק נראה יותר ארוך". בגלל, כמו שכל פוליטיקאי יודע, אפשר להציג נתון בכל דרך אפשרית שאלה נוספת שצריכים לשאול היא האם זה בגלל שנישואים באמת מועילים לבריאות של הגבר או שנשים בתת-מודע בוחרות גברים עם סיכוי יותר גבוה לחיות. אבל בסופו של נתונים יבשים זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה למצוא בן או בת זוג שמבינים שדבר ראשון נישואים זאת שותפות, שיהיו רגעי אושר נפלאים אבל גם חודשים נוראים, שסביר להניח שיש שם בחוץ מישהו או מישהי שיותר מתאימים אבל זה לא סיבה לפרק את החבילה ושכמו כל דבר בחיים גם זוגיות חובה לטפח ולתחזק. אחרת היא תופיע בעמודה של טבלה באתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הסרט היה סביר.

פורסם במקור בגיליון פברואר 2013 של "בלייזר" (עריכה והמון עזרה – תומר קמרלינג)

התרבות שלנו מלאה בחזיונות אפוקליפטיים של מכונות שמנהלות לנו את החיים, אבל האמת היא שמחשבים הם מקבלי החלטות הרבה יותר יעילים ורציונליים מאיתנו. ואם כך, אז יש לי מחשבה רדיקלית: אולי הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו זה אפוקליפסה עכשיו?

הנחת יסוד: אנחנו יצורים אמוציונליים, ולכן אנחנו חושבים רק אחרי שאנחנו מרגישים. בעיה: כולנו, ראשי ממשלה או נהגי מוניות, נדרשים לקבל החלטות. מסקנה: את ההחלטות החשובות בחיינו צריך לקבל מישהו אחר. מישהו שכלתני. נגיד מחשב. ברור, זה לא יכול ולא צריך לקרות מחר בבוקר. אולי גם לא בעשור הזה. אבל הגיע הזמן לחשוב על זה, ובוודאי שלא צריך לפחד מזה. נהפוך הוא; אנחנו, בני האדם, צריכים להיות גאים בעובדה שיציר כפינו, הגולם מסיליקון, מסוגל להגיע להחלטות יותר רציונליות מאלה של בני התמותה מבוססי הפחמן.
אחת האסמכתות המבוססות אשר לחסרונותיו של האדם כמקבל החלטות היא כבר בת יותר מעשור: בשנת 2002 קיבל הפרופסור הישראלי דניאל כהנמן את פרס נובל לכלכלה לאחר שהוכיח כי בני האדם מקבלים החלטות כלכליות בצורה לא רציונלית. אנשים, גילה כהנמן אחרי שנים של מחקרים, לא אוספים מידע בצורה שיטתית וסטטיסטית; הם מקבלים החלטות לפי הרגשות או תחושות בטן.
בערך בנקודה הזאת אמור הטבע האנושי להתמרד נגד הרעיון כולו. אחרי הכל, מי אמר שתחושת בטן זה רע? מי קבע שקבלת החלטות על בסיס רגשי או פסיכולוגי מובילה בהכרח לבחירה באופציה הפחות טובה? ובכלל, האם הייחודיות הזאת שיש לנו כבני אדם היא לא בעצם היתרון היחסי שלנו על פני עצמים דוממים? לפני שמנסים להשיב על השאלות האלה כדאי להסתכל מסביב ולהבין שאנחנו כבר נותנים למחשבים להחליט במקומנו בלא מעט אספקטים של חיינו, ושאנחנו אפילו אוהבים את זה.
נניח שיש לכם פגישה עסקית ברחוב אגריפס בירושלים. אין בעיה: מזינים את הכתובת למכשיר הניווט, מציינים שלא מעוניינים לעבור בשטחי הרשות הפלסטינית, וזהו. יש בעיה בדרך? פקק בלתי צפוי? המכשיר יחשב מחדש את המסלול ויחליט איך עדיף להתקדם, ואתם תעשו מה שהוא אומר מתוך הנחה שהוא יודע יותר מכם. במילים אחרות, אתם סומכים על מכשיר שמיוצר בסין, מריץ תוכנה מישראל ומקבל נתונים מלוויינים אמריקאיים שיביא אתכם לפגישה עסקית חשובה בירושלים. ואם ככה, למה שלא תיתנו למחשב שמקבל נתונים מהבורסה להחליט מתי למכור או לקנות מניה ספציפית, או על מחשב שהוזן בנתונים על הגוף שלכם להחליט במה אתם חולים ומה הטיפול המתאים? ואם כבר, למה שלא תיתנו למחשב שמקבל נתונים מודיעיניים על מצב תוכנית הגרעין האיראנית להחליט אם ומתי לתקוף?

המדע של הכדור המסובב

אוקיי, מחשב במקום ראש ממשלה אולי נשמע כמו רעיון מרחיק לכת. אבל משחקי מלחמה הם קודם כל משחקים, ובכל משחק לוגי או אסטרטגי שתעלו בדעתכם יכול המחשב לנצח אתכם. אין מה לעשות בעניין הזה: למחשבים יש יכולת חישוב הרבה יותר גבוהה משלנו. אפילו אם ניקח את השחמט — שבו לא ניתן לחשב את כל הלוחות הסופיים האפשריים כי מספרם גדול ממספר האטומים ביקום — עדיין יש למחשב יתרון שהוא יכול לחשב כמות בלתי מבוטלת של צעדים קדימה. המספרים עובדים ככה: בלוח שחמט יש 16 כלים לבנים ו־16 שחורים. אם נניח שבכל תור יכול שחקן לבחור 20 צעדים אפשריים, אז שלושה צעדים קדימה זה 8,000 לוחות, ארבעה צעדים זה 160 אלף וחמישה זה 3,200,000. בכל פעם שהמחשב מגיע ללוח סופי הוא נותן לו ציון, כך שגם בחישוב של חמישה מהלכים קדימה הוא בוחר את הצעד שמוביל ללוח עם הציון הגבוה ביותר. עכשיו תראו לי מוח אנושי שיכול להשוות בין 3,200,000 אופציות.
כל זה מסביר למה משחקים נגד המחשב מסודרים בדרך כלל בדרגות קושי, ולמה זמן ההמתנה למהלך של המחשב הוא תמיד קצר יותר בדרגה הקלה יותר: זה פשוט בגלל שצריך לחשב הרבה פחות. מצד שני, בניגוד אלינו, מחשבים לא לומדים מניסיון ההפסדים והניצחונות של עצמם. אבל גם זה נכון רק אם לא מלמדים אותם ללמוד.
מה יקרה אם המחשב יזכור את כל מה שקרה בכל משחק שהוא ישחק? אם הוא ישמור את כל מהלכי השחמט שגרמו לו להפסיד, הוא יגרע מהציון שלהם בפעם הבאה בדיוק כפי שבני האדם לומדים על סמך הניסיון המצטבר שלהם. מספיקות כמה נסיעות בדרך הקצרה אך הפקוקה מהבית לעבודה לגרום לנו להעדיף דרך אחרת, אפילו ארוכה יותר, שמביאה אותנו ליעד מהר יותר. אנחנו גם לומדים שאם חבר מספר לנו על מישהי עם אישיות נהדרת, סביר להניח שהיא פחות יפה ממה שאנחנו מקווים. אנחנו מבינים את זה על סמך הידע האנושי שהצטבר בקומדיות רומנטיות או על סמך מה שקרה לנו בעבר. במקום לזכור הכל אנחנו מייצרים לנו חוקים, וזה בדיוק מה שעושים בתכנות: מבקשים מהמחשב לייצר חוקים.
ככל שניתן למחשב מדגם מייצג גדול יותר, כך תגדל הסבירות שהוא ימצא את החוקים הנכונים. זה שוב בגלל כוח החישוב המאפשר לנתח ולשקלל כמות אדירה של נתונים ולהגיע למסקנות. אם ראיתם את הסרט מבוסס־המציאות "מאניבול", אז זה בדיוק זה. שנים האמינו בספורט האמריקאי שבניית קבוצה היא משהו שנע בין אלכימיה לוודו, ופתאום בא בחור עם מחשב והפך את כל הבייסבול על הראש.
זה המקום לסייג ולומר שגם למדגמים יש מגבלות, כי המחשב שצריך לשמור אינפורמציה חייב להקצות לה שטח אחסון, ויש מחיר גם לזמן גישה לנתונים, אבל שטח האחסון נעשה זול יותר ויותר, והגישה נעשית זמינה ומהירה יותר. מהר מאוד אפשר להגיע למצב שהמחשב מנסח לעצמו סט של חוקים, אבל היתרון האמיתי שלו טמון במקום אחר: הוא תמיד פועל לפיהם, כי הוא אף פעם לא עייף או רעב או עצבני או מתרגש, או כל דבר אחר שגורם לנו בני האדם לעשות את מה שמוגדר בתחקירי תאונות כטעות אנוש.

הבאת פלט מהרופא?

ב־16 בדצמבר 2012 הכריזה חברת Playsight הישראלית על גיוס הון ראשוני בסך 1.5 מיליון דולר. לכאורה עוד הצלחה לתעשיית ההייטק הישראלית — ובטח לא הצלחה חסרת תקדים — אבל מסקנה מרחיקת לכת מציגה את עצמה ברגע שמנתחים את מה שעושה החברה הזאת.
היינו בספורט, ואנחנו עדיין שם: Playsight מפתחת מערכת שמשלבת מצלמות ותוכנה ומאפשרת לנתח בזמן אמת אירועים במגרשי טניס, גם לצורכי שיפוט וגם לצורך ניטור פעולות של ספורטאים. המוצר המרכזי של החברה נקרא SmartCourt, והוא מנתח את תנועותיו של השחקן ומעלה אותן לאתר של החברה. המערכת משתמשת בנתונים ובתמונות שאספה כדי לאפיין אירועים שונים על המגרש ולהציג אותם לספורטאים לצד נתונים סטטיסטיים ומספריים; המערכת יכולה למשל להעביר לטניסאים נתונים בזמן אמת על מהירות ההגשה שלהם. אבל מכל מה שנאמר פה, שתי המילים האופרטיביות הן "לצורכי שיפוט".
הרבה שנים מוצבות במגרשי הטניס מכונות שקובעות אם הכדור עבר או לא עבר את הקו בהגשה, והפיתוח של Playsight מוכיח שזה רק עניין של זמן עד שמחשבים יוכלו לתפוס פיקוד על כל האספקטים השיפוטיים בספורט הלבן (לרבות רובוטים חרוצים שיאספו את הכדורים במקום ילדי המקהלה האלה). בשלב הטבעי הבא ייווצרו מערכות שיפוט אוטומטיות בשאר ענפי הספורט, וטעויות של שופטים — שלא לדבר על פרשות מהסוג של "שופטים באדום" — ייעלמו מהעולם. אבל בעוד שהיכולת לעשות את כל זה היא באמת רק שאלה של זמן, השאלה האמיתית היא מתי ואם בכלל נהיה מוכנים לוותר על האדם שמאחורי המשרוקית. כלומר, תראו כמה מהר מאמץ הכדורגל טכנולוגיות סופר־חדשניות כגון מצלמות טלוויזיה.
במבט־על אפשר לראות שכל פעולות האבחון הקודמות לקבלת החלטה מבוססות על שילוב בין ידע לניסיון. זה נכון בספורט, במכונאות רכב, בשוק ההון, בחיזוי מזג האוויר וגם ברפואה. כשאתה בא לרופא הוא שואל מה כואב לך ובודק את הנתונים הפיזיולוגיים שלך. בהסתמך עליהם, על שנות הלימוד שלו ועל מקרים שראה בעבר או קרא עליהם בספרות המקצועית נותן הרופא את האבחון שלו ומחליט על דרך הטיפול המומלצת. את כל האינפורמציה הזאת אפשר להזין בקלות למחשב שיאבחן חולים בדיוק כמו הרופא. תיקון, יותר טוב ממנו: למחשב אפשר להזין לא רק את הידע של רופא אחד אלא את הניסיון המצטבר של כל הרופאים במדינה או בעולם ולקבל דיאגנוסטיקן אדיר שיש לו יכולת לבחון את מצב החולה באופן כללי, ולא להתמקד רק בבעיה הספציפית שעליה הוא מתלונן.
דוקטור האוס מכני זה לא עתידנות; כבר עכשיו יש תוכנות המזהות סימנים ראשונים של פרקינסון, בין היתר בהאזנה לקולו של אדם. יש גם תוכנות החושפות את הסבירות שחולה נתון סובל מהתעללות בבית על בסיס נתוני האשפוז הקודמים שלו. השאלה היחידה היא אותה שאלה: האם אנחנו, בני האדם, מוכנים לקבל אבחון של מכונה. פעם התשובה הייתה לא, אבל היום זה משתנה. מחקרים אחרונים הראו שיש עליה חדה במספר האנשים שמשתמשים באינטרנט כדי לאבחן מה הבעיה הרפואית שלהם באתרים כמו WebMD וזונחים את הרופא שלהם ממגוון של סיבות. סיבות כמו: הרופא לא זמין, הרופא מאד יקר, הרופא טעה בעבר והביטחון באתרים שקיימים כבר מעט שנים ושכל החברים מסביב משתמשים בהם.
אז אם הצלחנו אט אט להשתכנע במערכות מומחה רפואיות כדי לטפל בדבר הכי חשוב לנו, הבריאות, מה הלאה? האם בשלב הבא נצליח לעכל את הרעיון של מחשב כמקבל החלטות מדיניות? אם מחשבים שהוזנו בכל פרטי ההיסטוריה העולמית והאזורית ימצאו מתווה לוגי להסכם עם הפלסטינים, האם נאמץ אותו? אם שבב סיליקון יקבע שצריך להעלות או להוריד את קצבאות הילדים, האם נעשה ונשמע? כי אם כן, זאת תהיה הגשמה של הצירוף שנעשה כל כך פופולרי כאן בבחירות האחרונות: פוליטיקה חדשה.

 עוד חלקיק אלוהי

בסוף אפריל 2011 הציעה אמזון לגולשיה לקנות ספר במחיר של 23.6 מיליון דולר. כתב אותו פיטר לורנס, ושמו הוא The Making of a Fly: The Genetics of Animal Design. הסיבה למחיר האסטרונומי לא קשורה לסופר או לנושא הספר, אלא לשתי הוצאות ספרים שמוכרות אותו דרך אמזון. שתיהן השתמשו במחשבים שתמחרו את הספר בצורה אוטומטית על פי המחיר של ההוצאה האחרת; הראשונה תמחרה אותו פי 1.270589 מהמחיר של השנייה, והשנייה פי 0.9983 מהמחיר של הראשונה. זה גרם לפינג־פונג אינסופי שהעלה שוב ושוב את מחיר הספר, מה שהתגלה ותוקן רק כעבור כמה ימים. זאת דוגמה קלאסית לכישלון של מחשב בקבלת החלטות.
יש עוד המון דוגמאות כאלה, מהשטות של תוכנת הניווט Waze שכיוונה נהגים לנתיבי איילון למרות שהיו סגורים עקב הצפה ועד לצניחת מדד הדאו ג'ונס בגלל מסחר של ברוקרים אוטומטיים (וזה עוד בלי לספור באגים שגרמו לטילים להתפוצץ או למכונות רנטגן לנפק מנה קטלנית של קרינה לחולים). אבל כל התקלות האלה פתירות. במקרה של הספר היה צריך רק ללמד את המחשב מהו גבול התמחור העליון, ואת Waze יש צורך לחבר למחשבי משרד התחבורה כדי שתקבל עדכונים על מצב הכבישים לא רק מהנהגים. ואחרי כל זה, באגים בתוכנה הם בדרך כלל טעויות של מתכנתים. של בני אדם.
רוב תושבי כדור הארץ מאמינים באלוהים ובזה שהוא יודע מה טוב לנו, גם אם לפעמים טוב לנו מבול שמשמיד את כל האנושות ומשאיר רק משפחה אחת של צדיקים ושתי חיות מכל סוג. אלוהים די נעלם מהסצנה ב־2,000 השנה האחרונות, אבל זה לא מפריע למי שמאמין לחכות ליום שישוב למרכז הבמה ויחליט בשבילנו מה טוב. אני פתחתי את הטקסט הזה בהנחה שנשמעת מופרכת לגמרי, אז רק טבעי שאסיים בעוד אחת: מה אם אלוהים יופיע בפנינו אחרת ממה שמקובל לחשוב? מה אם המשיח לא יגיע על חמור לבן אלא יישלף ממעבדת מחקר אחרי שנבין טוב יותר את מבנה המוח האנושי, ואחרי שכוח החישוב יגיע לרמה שתעלה בעוצמתה על זאת של כל המוחות האנושיים ביחד?
תחשבו על זה רגע, סתם לצורך השעשוע האינטלקטואלי: מחשב אלוהי שיחליט, ממש כמו האל המקורי, שהדבר הכי טוב לנו זה מבול שישמיד את המין האנושי מפני שהיעדר היכולת לחשוב באופן רציונלי גרם לנו ליצור ציוויליזציה מוכת מלחמות, עוני וחוסר צדק. מצד שני, המחשב האלוהי יהיה מאוד חכם. אולי הוא ימצא דרך להציל את הכדור הזה בלי להשמיד אותנו. כל שנותר הוא לחכות ולראות, ובינתיים אולי לשחרר קצת שליטה ולאצול את הסמכות לקבוע מתי צריך לשרוק לנבדל.

הבנות שלי עושות עבודת שורשים ואני גיליתי שאני שורש. בניגוד אלי שבעבודת השורשים שלי עשיתי עץ משפחה שהגיע עד לסבא וסבתא שלי הן בדרך לגלות האם יש לנו קשר לשלמה המלך. כחלק מהעבודה שלהן נדרשתי לספק תמונות ילדות דבר שגרם לי לכתת את רגלי למחסן ולחפש את אלבומי התמונות שלי. אחרי שמצאתי אותם מתחבאים מאחורי מחשב ה Apple IIe הישן והטוב שלי ישבתי והתבוננתי בהם. עברתי דף דף, תמונה תמונה ובעודי נדהם בשנית כמה נדב בני דומה לי הגעתי לעשר תובנות שלא קשורות לכלום.

1. עד גיל 10 יש לי כ 500 תמונות. אתמול בערב הבנות שלי צילמו עם הטלפון שלהן כ 50 תמונות. התמונות שלי שרדו, מעניין מה יקרה עם IMG_9384.JPG עוד 40 שנה. 

2. רכבת ישראל השתפרה פלאים בארבעים השנים האחרונות. אני עדיין זוכר שאסור היה לחרבן בשירותים בזמן שהרכבת עמדה בתחנה.

3. בכל שנות הלימודים שלי הייתי בכיתות של 40 תלמידים והמורים הצליחו ללמד ואנחנו הצלחנו ללמוד. משמעת – זה כל הסיפור.

4. כמו כל דבר בחיים גם אופנות זה דבר מחזורי. פעם כולם שמו טפטים על הקיר. אחרי זה כולם הורידו. היום זה שוב חזר אבל לפחות לא מכוער כמו פעם.

5. משרד התחבורה שוקל להגדיל את מספר הספרות במספרי הרישוי מ 7 ל 8. פעם זה היה 6 וגם אז היו פקקים.

6. הזיכרון האנושי הוא דבר מדהים. ממלחמת יום הכיפורים אני זוכר שאבא נסע, שצבעו את הפנסים של המכוניות בצהוב, שירדנו למקלט וכשאבא חזר הוא הביא לי לגו. מעניין מה יזכרו הילדים שלי ממלחמת לבנון השנייה.

7. מהיום אני מצלם יותר מקומות מאשר אנשים. יותר מעניין לראות איך מקום השתנה מאשר איך אנשים השתנו.

8. לכל אחד ואחת יש סוד אפל בעברם.

9. היה הרבה יותר מה לראות כשהיה רק ערוץ אחד בטלוויזיה. איכות זאת לא מילה גסה.

10. לא מעט אנשים בתמונות כבר לא חיים היום. החיים קצרים אז כדאי לנצל את הזמן.

פורסם במקור, בגירסה מקוצרת, בגיליון ינואר 2013 של "בלייזר"

בדירה קטנה במדינה מזרח אירופית כלשהיא יושב לו גנרל ומתכנן התקפה. חייליו של אותו גנרל הם לא סוכני קג"ב מאוכזבים, טרוריסטים של אל-קאעידה או פושעים מתוחכמים אלא מחשבים אישים שאחד מהם יכול להיות שלך. 

בוא נניח שאתה רוצה לשלוח דואר למאה מיליון איש. משהו בסגנון "אני נסיך ניגרי עשיר שצריך את עזרתך להוציא עשרות מיליוני דולרים מארצי ואם תעזור לי תקבל עמלה של 10%. רק בבקשה  תשלח לי כמקדמה חמשת אלפים דולר". הונאה מהסוג הזה עובדת על כמות. אחוז אחד מהמיילים  יעבור את מנגנוני חסימת דואר הזבל, אחוז אחד מתוך מיליון האנשים שיקבלו את המייל אשכרה יקראו אותו, אחוז אחד מעשרת האלפים שקראו יצור קשר ומאית האחוז, שזה איש אחד, ישלח מקדמה של חמשת אלפים דולר ורק אחרי שבוע יבין שהוא נפל בפח.

אי אפשר לשלוח דואר למאה מיליון איש ממחשב אחד. חוץ מהעובדה שזה ייקח המון זמן, אם תנסה זאת מהר מאד או שיסגרו לך את החשבון, או שיחסמו לך את הגישה לאינטרנט או אם אתה גר במדינה נורמלית ידפקו לך בדלת שוטרים ויאסרו אותך. לכן אתה צריך לשלוח את הדואר מהמון מחשבים שונים. אופציה אחת, חוקית אך לא הגיונית בעליל היא לקנות המון מחשבים, אופציה שניה, בלתי חוקית אבל הגיונית היא להשתלט על המון מחשבים להתקין בהם וירוס ולהקים בוטנט. בוט = רובוט, נט = רשת, רשת רובוטים שלפעמים נקראת גם רשת של זומבים.

המטרה של הווירוסים הראשונים הייתה להרוס את המחשב שאליו הם פלשו. למה? כי אנשים הם חראות. היום אפשר לסווג את הווירוסים יותר כטפילים וכמו כל טפיל הדבר האחרון שהם רוצים לעשות זה להרוס את המחשב שעליו הם חיים כי הם צריכים אותו. לכן רוב הווירוסים לא מפריעים לעבודה התקינה של מי שמשתמש במחשב והוא לא ירגיש שינוי בחוויית הגלישה או ביכולת לכתוב מסמכים. הווירוס פשוט יושב לו בשקט ומחכה לפקודות מהגנרל כשאחת הפקודות הללו יכולה להיות "שלח את האי-מייל הזה לכתובת הדואר הזאת". רשתות בוטנט יכולות להגיע לגדלים של מיליוני מחשבים וכך כדי לשלוח דואר למאות מיליוני אנשים כל מחשב ברשת צריך לשלוח רק כמה מאות. על מנת לא ליצור מצב שהמחשב של הגנרל שולח פקודות ישירות למיליוני מחשבים ומגלה את מקומו גם פה יש היררכיה. לכל "חייל" יש מחשב שהוא מפקד המחלקה שלו ולכל מחשב מ"מ יש מ"פ, לכל מ"פ יש מג"ד אבל עד היום לא התגלה מחשב שהוא הפקידה הפלוגתית.
חוץ מלשלוח דואר לקורסים בשוק ההון, קרקעות בפרדס חנה ותרופות פלא בזיל הזול רשתות הבוטנטים טובות גם לעוד כמה דברים פליליים. בוא נניח שלמתחרה העסקי שלך יש אתר אינטרנט מאד מוצלח. הוא פשוט קורע אותך ואתה חסר אונים. מי שיכול לעזור לך זה בוטנט שבפקודה אחת כל המחשבים ברשת פשוט גולשים בפראות לאתר של המתחרה שלא עומד בלחץ וקורס. הלקוחות המאוכזבים שלו עוברים לאתר שלך ואתה מחייך כל הדרך לבנק.

רגע אפשר לשכור רשתות בוטנט? כמובן הרי בחיים אפשר לשכור הכל והמחיר גם לא כל כך גבוה. 50 עד 200 דולר יסדרו לך צבא של מאה אלף מחשבים ל 24 שעות ויש אפילו אתרים שבהם אתה יכול לראות רשימה שמית של רשתות, הגודל שלהם, מיקום גאוגרפי של המחשבים ואפילו דירוגים. אבל חשוב שתתכונן נפשית לעובדה שאין הנחות לחברי מועדון "חבר".

למלחמה בבוטנטים יש שותפים רבים ויש גם הצלחות. מדינות רבות יחד עם חברות הי-טק גדולות עושות ימים כלילות לתפוס את הגנרלים הללו ולהעמיד אותם לדין כמו את האזרח הארמני גיאורגי אבנסוב שפיקד לפי הערכות על רשת של שלושים מיליון מחשבים שנקראה ברדולב. אבל כמו בחיסולים של בכירי אירגוני הטרור גם פה נשארים מאחור החיילים הפשוטים שבהתחלה הם בשוק אבל כעבור כמה זמן נמצא המישהו שיארגן אותם מחדש. הוכח מחקרית שבעולם הלא וירטואלי הדרך הכי טובה להילחם בווירוסים אמיתיים היא לרחוץ ידיים ואם נחזור לענייננו הדרך הכי טובה להלחם בוירוסי המחשב היא לדאוג שתהיה תוכנת אנטי-וירוס מעודכנת, שחומת האש תרוץ וכאשר מגיעה הודעה מחבר בסגנון "תלחצו, תלחצו מהר כי יש פה תמונה של של פליטת תוכנית ריאליטי שעושה משהו שאסור" אז אל תעשו זאת.

העתיד לא מבשר טובות. העלייה בשימוש בסמארטפונים וטבלטים מגדילה משמעותית את המחשבים שווירוסים יכולים להשתמש כנשאים וברגעים אלו ממש עובדים אנשים על וירוסים לכל המכשירים שמתחילים בצמד האותיות IP. האנשים הללו הם מהנדסי תוכנה מעולים שמיצרים וירוסים שיודעים אפילו קבל עידכונים כמו מערכת ההפעלה חלונות כדי שיוכלו להתגבר על התפתחויות של תוכנות האנטי-וירוס. ולא רק אירגוני פשיעה גדולים גילו את הכוח שיש במסות של מחשבים. ישאל כל אחד את עצמו האם זה לא הגיוני שמדינות כמו איראן, סין, ארצות הברית וגם ארצנו הקטנטונת לא מקימות בימים אלו צבאות ענק שביום פקודה יתקפו את מחשבים של מדינת האויב וישלחו לכל התושבים דואר מהסוג "אני נשיא אירני/ראש ממשלה ישראלי עשיר שצריך את עזרתך להוציא מיליונים מהמדינה הבוערת…"

נדב אפילו לא חיכה לסיום ההגרלה. כבר אחרי הכדור השלישי ידע ששוב פעם לא יזכה בכלום. הוא קם מהספה קרע את הטופס בכעס והלך למטבח.
"זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש איך אני לא מצליח לנחש אפילו שני מספרים", אמר נדב לרונית ששתתה כוס מים, "אין לי טיפת מזל".
"ואני חושבת שאתה טיפה מגזים", השיבה רונית.
"אני אומר לך שמאז שאני זוכר את עצמי לא זכיתי בכלום! אני מפסיד אפילו בהתערבויות הכי פשוטות. מישהו שם למעלה שם עלי איקס!", הכריז נדב.
"אני מופתעת שבתור אתיאיסט אתה מאשים את המישהו שיושב שם למעלה", הגיבה רונית, "הבעיה שלך היא שאתה לא מסתכל על התמונה הכוללת. אתה בריא, אני בריאה, הילדים שלנו בריאים, ההורים שלנו בריאים ויש לנו פרנסה. אילו לא דברים שצריך לקבל כמובן מאליו".
"כן, כן, כן", גיחך נדב, "אני מכיר את הטענה של 'העיקר הבריאות', אותי זה לא משכנע. חבר שלי בעבודה חישב שההסתברות לאי הזכיות שלי היא פשוט בלתי נתפסת. משהו פה לא בסדר", נדב לקח את המעיל ופתח את הדלת, "אני יוצא לסיבוב התרעננות אחזור עוד כשעה".

רק לפני שבוע קיבל המלאך אהוד את הקידום וכבר עמד מול אחד המשברים הכי גדולים שקרו במחלקת המזלות שבשמים. בביקורת פתע שנעשתה במחלקה נתגלו אי סדרים רבים שהחמור מכולם אפילו הדהים את המלאך גבריאל.
"איך זה יכול היה לקרות?", שאל אהוד את המלאך יואב שכבר למעלה מאלפיים שנה עובד במחלקה.
"אילו שאריות בלגאן מהתקופה שהמלאך בנימין היה אחראי", השיב יואב, "אסור היה לתת לו את התפקיד".
"מה אתה חושב שצריך לעשות?", שאל אהוד.
"במקרה של בן האנוש 92838485838432 אני חושב שהפתרון הכי טוב זה לצ'פר אותו".
"אתה יודע שיש בזה סיכונים לא קטנים", אמר אהוד, "ואתה יודע שיש גם את הנוהל שצריך להודיע לו אישית".
"אני יודע ואני גם מתנדב להיות השליח", ענה יואב.
"אני מסכים", אמר אהוד וטפח ליואב על הגב "ושיהיה לך בהצלחה".

"סליחה, אתה בן אנוש 92838485838432?"
נדב נעצר והסתכל על האיש המבוגר שעמד כשני מטר ממנו בכניסה לבית.
"אני מה?", שאל נדב.
יואב הבין שטעה ומיד תיקן את עצמו. "שאלתי האם קוראים לך נדב הראל?"
"כן, ומי רוצה לדעת?"
"הרשה לי להציג את עצמי, שמי יואב ואני עובד במחלקת המזלות. לפני הרישומים שלנו קרתה תקלה קטנה שגרמה לחוסר הצלחה שלך בהגרלות והתערבויות. אני שמח להודיע לך שתיקנו את התקלה והחלטנו לצ'פר אותך".
נדב הסתכל על האיש וחייך, "אשתי שלחה אותך נכון? אז תמסור לה שאני מעריך את המאמץ וכמו שהבטחתי אני אחזור עוד שעה וגם אביא גלידה מד"ר לק".
"כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון", המשיך יואב, "אני מלאך שנשלח להודיע לך כי אתה תזכה בחמשת ההתערבויות או הגרלות הבאות שאתה תשתתף בהן ואם אתה לא מאמין אז בוא ונתערב מי האיש הבא שיצא מהבניין ממול?"
"אין לי זמן למשוגעים", התעצבן נדב, "ורק להראות לך כמה אתה דפוק אני חושב שאיש הבא שיצא מהבניין ממול יהיה בכלל אישה, שני מטר, שיער ירוק לבושה בשמלה כחולה עם משקפי שמש".
נדב כמעט קיבל התקף לב ששתי שניות לאחר שגמר לדבר אכן הופיעה אותה אישה מסתורית ביציאה מהבניין ממול.
הוא פנה אל יואב ושאל ברעד "אז אמרת שאזכה בחמשת ההתערבויות או הגרלות הבאות שאני אשתתף בהן?"
"בארבעה הבאות", השיב יואב בעודו מתרחק, "אחת כבר בזבזת".

"בוס יש התפתחות מפתיעה עם דוד שחייב לנו כסף".
הבוס, גבר כבן 50 שחיי העולם התחתון נקרו היטב על פניו, הניח את המשקה שלו על הבר והסתובב אל מושון ואמר "אני אופתע אם הוא הצליח לארגן את ה 100,000 שהוא חייב לנו".
"אמרתי התפתחות מפתיעה לא בלתי אפשרית", צחק מושון, "הוא טוען שהוא מכיר מישהו שזכה בחצי שנה האחרונה שלוש פעמים בפרס הראשון בלוטו".
"מעניין, מאיפה הוא השיג את האינפורמציה הזאת?", שאל הבוס.
"בן אחיו עובד במשרדי מפעל הפיס והוא סיפר לו על זה", השיב מושון.
"תגיד לדוד שאם זה יתברר כנכון, הוא יכול לשכוח מהחוב שלו. אבל אם הוא שיקר אז החוב שלו תהיה הבעיה הכי הקטנה שלו", אמר הבוס וגמר לאיטו את המשקה שנח לו על הבר.

"לרעננה", אמר נדב לנהג המונית בשדה התעופה.
בעוד נדב ורונית חגרו את חגורת הבטיחות במושב האחורי, נהג המונית הכניס את המזוודות לבאגז'.
"זה יהיה 200 ₪ פלוס 20 ₪ למזוודה פלוס 30 ש"ח תוספת לילה", ספק אמר ספק שאל בזמן שהניע את המונית.
"בסדר", השיב נדב.
"נהניתם?", שאל.
"אין כמו פריז!", השיבה רונית.
"והשגתם דיל טוב?"
נדב חשב על הטיסה המחלקה הראשונה, על המלון חמישה כוכבים, על מסעדות היוקרה והשיב "אני חושב שכן".
לשמחתם של נדב ורונית הנהג, שלא כהרגלם של רוב הנהגים, השתתק והתרכז בנהיגה.
במחלף מורשה במקום להמשיך ישר על כביש 4, פנה הנהג ימינה לכביש 5 ומיד נכנס לשביל צדדי שהוביל לתוך חורשת עצים.
"מה אתה עושה?", צעק נדב.
המונית נעצרה והדלתות שלה נפתחו מבחוץ על ידי מושון והבוס.
"אני ממליץ לכם לצאת החוצה", שבר הנהג את שתיקתו.
"קחו כל מה שתרצו", אמר נדב כשיצא ממונית, "רק תעזבו אותנו לנפשנו".
הבוס הדליק סיגריה ולקח שאיפה ארוכה.
"אני אגש ישר לעניין", אמר בקול תקיף, "השמועה אומרת שאתה זכית בחצי שנה האחרונה שלוש פעמים בפרס הראשון בלוטו. אני לא מומחה גדול להסתברות אבל נראה לי שזה יותר מיד הגורל. או שפיתחת שיטה או שאתה אורי גלר החדש או שאתה משחק עם כדורי ההגרלה, אותי אישית זה לא מעניין איך אתה עושה זאת. מה שאני רוצה זה כל פעם שאתה זוכה בהגרלה תבוא אלי ותמכור לי את הכרטיס הזוכה ב 25% הנחה, אני אפילו אשלם על הכרטיס. כפי שאתה רואה אני לא חזיר, אני פשוט רוצה להרוויח טיפה ובאותה הזדמנות להלבין חלק מהכסף שלי. זאת ההצעה האחרונה והכי טובה שלי".
רונית הסתכלה בצפייה דרוכה לראות מה יעשה נדב.
"זה פשוט פוקס", אמר נדב, "אין לי שום שיטה, אני לא קוסם ואני לא מכיר אף אחד שיש לו גישה לכדורי ההגרלה. אני בטוח שלעולם לא אזכה יותר בהגרלה של מפעל הפיס ואני אפילו מוכן להתערב איתך על זה".
הבוס חשב לרגע ואמר "אוקי, זאת ההתערבות אם אתה לא מצליח לנחש את כל המספרים בהגרלת הלוטו הבאה אני הורג אותך, אבל אם אתה כן מצליח לנחש אני משאיר אותך בחיים כי אתה תרנגולת  שיהיה לה מאד כדאי להמשיך להטיל ביצי זהב".
נדב הסתכל על רונית והבין שלמרות שנשארה לו עוד הגרלה אחת לזכות בה, כבר עכשיו נגמר לו המזל.