מבחינתי הדבר שקובע האם טיול יהיה מוצלח זה לא ה"מה" אלא ה"איך".
רוב התיירים, ואני בתוכם, מחליטים מה הולכים לראות ולעשות בטיול באותה הדרך. הולכים לאתר (כמו TripAdvisor) ומחפשים את הרשימה שמתחילה ב "10 דברים שחייבים לראות ולעשות ב…".
בפריז כולם ילכו לראות את מגדל אייפל, בניו-יורק את פסל החירות, בירושלים את העיר העתיקה, בבייג'ינג את החומה הסינית ובטנריף את הר טיידה. ולכן ההבדל בין מי שיהנה בזמן שהוא ומשפחתו הולכים במסלול שלושת האגמים באנדורה לבין מי שיסבול זה התכנון החכם והביצוע המדויק.
בין ה 30 ליולי ל 24 לאוגוסט טיילנו אני ומשפחתי בספרד, אנדורה והאיים הקנריים. היו ימים טובים בטיול (לשמחתי רובם) והיו גם ימים קשים. כשחזרנו החלטתי לשבת ולסכם את הטיול גם כדי שאני אפיק לקחים וגם שאם אתם תרצו לעשות משהו דומה תוכלו ללמוד מהנסיון שלנו.

ברצלונה – קוסטה דורדה

אנדורה

האיים הקנריים

מפה של כל המקומות בטיול: https://goo.gl/SqrVHz

מי אנחנו: ניר (46), נעמה (44), נועה (14), מאיה (14), נדב (11)
אוהבים: טיולים בטבע, פארקי שעשועים ופארקי מים, גיוון בפעילויות.
פחות אוהבים: טיולי בטן גב, עיירות ציוריות.
אוכל: להכין לבד, מסעדה פעם ביום (לא אניני טעם)

לינקים לסיכומים ולקחים לפי איזורים:

30/7/15 – 31/7/15 – ברצלונה
1/8/15   – 5/8/15   – אנדורה
6/8/15   – 8/8/15   – קוסטה דורדה (ספרד)
9/8/15   – 15/8/15 – טנריף
16/8/15 – 18/8/15 – לנזרוטה
19/8/15 – 23/8/15 – גראן קנריה

סיכום ולקחים כללים:

1) תקשורת סלולרית – התוכנית של גולן טלקום "הכל כלול" הוכיחה את עצמה. הכי חשוב היה האינטרנט הזמין והמהיר. (חשוב לדעת שהתוכנית לא כוללת את אנדורה)
2) טיול זה זמן מעולה ללמד את הילדים להשתמש ב GPS, לנווט עם מפה ולתכנן.
3) כל פעם שעברנו מקום ובמיוחד בסיום ישבנו והעלנו לקחים מה היה טוב, מה לא היה טוב ואיך אפשר לשפר.
4) מי שלא רוצה לעמוד בתור צריך להגיע מוקדם לאטרקציות, זה אומר לקום מוקדם.
5) הזמנת מלונות – הרוב נעשה דרך Booking.com
6) התחלנו להזמין את הטיסות והמלונות ארבע חודשים לפני הטיול, שזה טיפה מאוחר מדי.

רוצים לשאול שאלה? לא להתבייש! כתובת המייל שלי היא nirkatz3@gmail.com

כתבה מעניינת על החופשה המושלמת – http://www.haaretz.co.il/gallery/trip/1.2732185

וככה לפעמים הרגישה החופשה שלנו:

פורסם במקור, בגיליון יולי 2015 של המגזין בלייזר

לינק לכתבה:

http://www.blazermagazine.co.il/posts-general/24679

קשה להיות ארכיאולוג. לחפש אתרים שנשתמרו, לעבוד בחוץ בקיץ הלוהט ולהתעצבן כל פעם ששואלים אותך האם אתה יודע להשתמש בשוט כמו אינדיאנה ג'ונס. אבל אין מה לעשות, זאת הדרך היחידה לגלות מה היה פה פעם. בשלושים השנה האחרונות נוסף עולם חדש לעולמנו הפיזי, העולם הווירטואלי, קרי האינטרנט, גם בעולם הזה רוצים לפעמים אנשים לראות מה היה פה פעם, להיות "ארכיאולוגים אינטרנטיים". אבל השאלה היא האם אפשר לחפור באינטרנט? ואם כן היכן ניתן לראות את אתרי האינטרנט כפי שהם היו פעם?
נתקלתי בבעיה הזאת כשרציתי לבדוק, במסגרת תחקיר שעשיתי על היזם אלון מאסק, האם באמת חברת PayPal הציעה בעבר כסף לאנשים כדי שהם יפתחו חשבון. אמנם קראתי שכך היה בויקיפדיה ואתרי תוכן נוספים, אבל רציתי לוודא זאת אישית. "חבל מאד", חשבתי לעצמי, "שאני לא יכול לחזור בזמן ולגלוש לאתר של PayPal". בעודי מפנטז על מכונת הזמן של המדען התמהוני אמט "דוק" בראון גיליתי שקיים אתר שנקרא "Wayback Machine" שמאפשר זאת. האתר שכתובתו – http://archive.org/web – שומר מאז 1996 העתקים של קרוב לחמשת מאות מיליארד דפי אינטנרט. הכנסתי את הכתובת http://www.paypal.com  בחרתי את התאריך 24 לספטמבר 2001 ומה שקיבלתי אכן אישש את הטענה שרציתי לבדוק.

בצד שמאל של הדף ניתן לראות שבאותו הזמן אפשר היה גם לתרום לנפגעי פיגועי ה 11 בספטמבר. אני זוכר טוב מאד את היום הזה שגלשתי לאתר http://www.cnn.com וראיתי את העמוד הזה.

אחד הקשיים שאיתם צריך הארגון "The Internet Archive", ארגון ללא כוונת רווח אשר אחראי על התיעוד החשוב הזה, הוא להתמודד עם מהשינויים בפורמט בה נשמר הידע. לעומת כד מחרס שיוצר לפני אלפי שנים וניתן גם היום להשתמש בו, אין הרבה אנשים שיש לכם מכשיר בו הם יכולים לצפות בקלטת VHS שצולמה אך לפני עשרים שנה או לפתוח מסמך שנכתב במעבד תמלילים ישן. מי ערב לזה שהדפדפנים שנשתמש בהם עוד עשר שנים יוכלו להציג אתרים שנכתבו בשנות התשעים?
חוץ מאתרי אינטרנט נשמרים באתר גם תמונות, סירטוני וידאו, קטעי אודיו, ספרים מצולמים, ספרים דיגיטליים ואפילו משחקי מחשב שאפשר לשחק איתם. מה שעדיין חסר שם הן אפליקציות של מכשירים חכמים, למרות שאולי עדיף שקנדי קראש לא יישאר לדורות הבאים.
האם בעתיד יהיה מקצוע שיקרא "ארכיאולוג אינטרנטי"? סביר להניח שכן, והדבר הכי טוב זה שאפשר יהיה לעסוק בו בחדר עם מזגן.

בתחילת השנה, עקב בעיות משפחתיות, התפטרה עוזרת הבית שלנו. היא עבדה אצלנו קרוב לארבע-עשרה שנה וסמכנו עליה בעיניים עצומות. העלות החודשית של העסקה שלה הייתה 1300 ₪ שזה כלל חוץ מהמשכורת גם ביטוח לאומי, פנסיה, פיצויי פיטורים, חופשות ודמי הבראה. בחישוב שנתי מדובר ב 15600 ₪.
התגובה הראשונית להתפטרות הייתה לחפש עוזרת בית אחרת אבל כשהבטתי סביב שמתי לב כמה הילדים גדלו מאז שהעוזרת החלה לעבוד אצלנו. התאומות עוד מעט בנות חמש עשרה ולפי החוק אפילו כבר מותר להן לעבוד בחופשות רשמיות והילד בן אחד עשרה וחזק כמו שור.
אחרי התייעצות עם האישה זימנתי כינוס משפחתי והודעתי לילדים שאני ואימא שלהם החלטנו שמהיום אנחנו בתור משפחה ננקה את הבית. כפי שאתם יכולים לנחש תגובת הילדים לא הייתה בסגנון "יש! איזה כיף זה מה שתמיד רצינו שיקרה!", אלא יותר בסגנון "איפה אפשר למצוא את מספר הטלפון של יצחק קדמן מהמועצה הלאומית לשלום הילד?".
האמת שאני יכול להבין אותם. גם אני שונא את עבודות הבית. החיים הקצרים ועדיף לנצל אותם לעשות דברים אחרים מאשר שטיפת כלים או ניקוי שירותים. חוץ מזה אם הבוס שלי בעבודה היה מודיע לי יום אחד שמהיום אני צריך לעבוד יותר שעות אבל לא תהיה שום תוספת לשכר הייתי מתעצבן. כדי להקטין את ההתנגדות שלהם למהלך ולתת להם תמריץ חיובי הודעתי שכל הכסף שנחסוך, כל ה 1300 ₪, יתווסף לתקציב הנופש המשפחתי אבל לא לדמי הכיס כפי שהציע הילד.
להפתעתם של הילדים, שחשבו שההחלטה לא תמומש, ביום שישי שאחרי אותה ישיבה משפחתית הם מצאו על המקרר דף עם רשימת משימות. בגדול כל ילד קיבל לנקות ולסדר את החדר שלו פלוס עוד שתי מטלות משפחתיות (ניקוי שירותים, ריקון פחים, שטיפת המרפסת וכדומה). למי שתהה אני אחראי על המטבח וסידור הסלון, אשתי על שטיפת הרצפה וחדר השינה שלנו.
בכדי לוודא שרמת הניקיון לא תפגע אנושות עקב המהלך הזה, כאשר כל צאצא מודיע שסיים את עבודתו הוא נאלץ לעבור מסדר אבא, כמובן בלי צורך לעמוד בדום עם כומתה על הראש, ולתקן רג'קטים שאני מגלה.
כבר חצי שנה שאנחנו בלי עוזרת בית וכל יום חמישי או שישי מנקים את הבית, וזה לוקח לנו כשעה וחצי. רמת ההתלהבות של הילדים לא השתפרה והפרצופים שאני מקבל אחרי שהם רואים את דף המשימות הם כאילו אני שולח אותם לעבדות במכרות הפחם באנגליה של המאה השמונה עשר. אבל אני מאמין שכל זה ישתנה באוגוסט, שבזמן שהם ישכשכו את הרגליים שלהם במימי האוקיאנוס האטלנטי באחד מהאיים הקנריים, בזמן שאני אסביר להם שזה מומן ברובו מההשתתפות שלהם בניקיון הבית.

---

פרסומת – מלונות ב Los Cristianos שבאי טנריף אפשר להזמין ב Booking.com

---

 

פורסם במקור בגיליון יוני 2015 של המגזין בלייזר

בעידן שבו כולם משדרגים הכל, גבר אחד סוגר עשור עם הרנו סניק שלו ורק מתפלל שהיא לא תחזיר ציוד לפניו. הנה לינק לכתבה – http://www.blazermagazine.co.il/posts-wheels/25260

בדיוק לפני חמש שנים פרסמתי טור בשם "מילות פרידה". אם אין לכם זמן לקרוא אותו אספר בקצרה שהוא עוסק באי-מיילים שנשלחים ע"י עובדים שעוזבים את מקום עבודתם.
כמו עם רוב הטורים שאני כותב, גם במקרה של הטור הזה ההנחה שלי הייתה שביום יומיים הראשונים יקראו את הטור כמאה אנשים, ולאחר מכן הוא יישב לו בודד עד שתפרוץ מלחמת העולם השלישית והאינטרנט יקרוס. אבל טעיתי.

זאת טבלה של מספר הצפיות החודשיות בטור מאז שפורסם. שתי מסקנות אפשר להסיק מעיון בנתונים של הטבלה. הראשונה: שבממוצע כל שנה יותר ויותר אנשים גולשים לאתר שלי ע"מ לקרוא את הטור. השנייה: שחודש יוני ואחריו דצמבר הם החודשים שבהם הטור הזה הכי פופולרי.
בחנתי לעומק את הטבלה, שבאמת לא משקרת, ולא הבנתי למה. למה אנשים מגיעים לטור הספציפי הזה, כאשר יש טורים הרבה יותר טובים, ולמה יותר בחודשים יוני ודצמבר.
כדי לנסות לפתור את התעלומה ניגשתי לטבלה נוספת שמראה דרך אילו אתרים אחרים מגיעים אנשים לאתר שלי.

כפי שניתן לראות מהטבלה של השנה הנוכחית, שגם היא לא משקרת, רוב הגולשים מגיעים דרך מנועי חיפוש (אוקי גוגל) או פייסבוק. לשמחתי גוגל מאפשרת לי לראות את רשימת משפטי החיפוש הנפוצים ביותר בהם האתר שלי מופיע כאשר מבצעים איתם חיפוש. אז הנה עוד טבלה, אני מבטיח שזאת אחרונה להפעם ושגם היא לא משקרת, של עשרת משפטי חיפוש הפופולריים ביותר.

כשראיתי את הטבלה הזאת הבנתי. גוגל החליטה (לשמחתי הרבה) שמבין כל הטורים וכתבות שפורסמו בעברית באינטרנט על מילות פרידה מעבודה, הטור שלי הוא כנראה אחד מהיותר מתאימים, לא מהיותר טובים אלא מהיותר מתאימים. חשוב גם לדעת שגוגל לוקחת בחשבון את היסטוריית הלחיצות של הגולשים כאשר היא מחשבת את תוצאות החיפוש. כך ככל שיותר אנשים גולשים לאתר שלי כתוצאה מחיפוש של צירוף המילים "מילות, מכתב, פרידה ועבודה" כך האתר, ובמקרה שלי הטור, יופיע יותר גבוה בתוצאות החיפוש.
עכשיו נשארה רק תעלומה אחת. למה בחודשים יוני ודצמבר יותר אנשים גולשים לטור "מילות פרידה"?. חיפשתי לזה תשובה בגוגל ולא מצאתי, אז מה שההיגיון שלי אומר שרוב האנשים עוזבים ביוני כי אז מסתיימת שנת הלימודים ואפשר לעבור למקום חדש בלי לפגוע בילדים ובדצמבר כי זה סוף שנת הכספים.
למרות השמחה בליבי על כל שהצלחתי לפתור את התעלומות הבנתי שאם אני מסוגל להגיע לכאילו מסקנות, כמה באמת יודעת עלינו גוגל בזכות החיפושים שלנו.