ביום שלישי שעבר המדיח שוב התקלקל. כל פעם שהפעלנו אותו הפקק הראשי של החשמל קפץ וניתק את הזרם לבית. זאת הפעם הרביעית שזה קורה כשהפעם הקודמת הייתה לפני חמישה חודשים והסיבה לתקלה היא שגוף החימום נסדק ומים חדרו לתוכו והגיעו לחיבורים החשמליים. זה מדיח ישן, בן שבע עשרה, ולכן גוף החימום הוא חיצוני ובא לדאבונו במגע ישיר עם המים של ישראל שיש בהם המון אבנית.
בהינתן הגיל המתקדם בשילוב עודף תקציבי שנוצר עקב סיום תשלום על מגוון מוצרי חשמל שנקנו לפני שנה החלטנו לקנות מדיח חדש. אחרי שהשווינו מחירים וקראנו חוות דעת, ביקרנו למחרת בחנות למוצרי החשמל השכונתית ששם, כמו תמיד, סיפר לנו המוכר שבדיוק הוא קנה מדיח מהסוג שרצינו לאימא שלו.
תאריך קבלת המדיח החדש ופינוי המדיח הישן נקבע ליום רביעי בשבוע שלאחריי, דבר שנתן לי שישה ימים כדי לפרק את כל החיבורים של המדיח הישן על מנת שיהיה מוכן לפינוי. כמו שאתם יכולים לנחש בערב לפני יום ההובלה הגעתי למסקנה שאי אפשר לדחות יותר את משימת הפירוק ומיד נשכבתי על הספה לראות טיפה טלוויזיה.
התעוררתי בבהלה באחת בלילה עם ההבנה שזה עכשיו או לעולם לא. השתופפתי לתוך הארון שמתחת לכיור וראיתי שישנם שלושה חיבורים שעליי לנתק. החלטתי להתחיל מהקל לכבד. דבר ראשון הוצאתי את כבל החשמל של המדיח מהשקע. דבר שני פירקתי את החיבור של המדיח לסיפון של הברז בכיור (מהיכן שיוצאים המים המלוכלכים) ואז ניגשתי לפרק את החיבור של המדיח לברז הייעודי של המים הנקיים.
ניסיתי לסגור את הברז אבל הידית לא זזה. זה די מובן כי לא נגעו בו כבר קרוב לארבע עשר שנים מאז שהמדיח חובר לברז בזמן המעבר מהבית הקודם. בעודי מסתובב בבית מנסה לחשוב מה לעשות ראיתי בקצה העין פטיש קטן. מיד קפצתי על המציאה והתחלתי לדפוק על הראש של הברז דבר שגם סובב את הראש של הברז וגם הוציא את נועה בת ה 15 מהחדר שלה לראות מה קורה.
מעודד מהצלחתי התחלתי לנסות ולפרק את החיבור של הצינור של המדיח לברז דבר שלא צלח בידי כי גם בו לא נגעו קרוב לארבע עשר שנים. שוב הסתובבתי בבית מנסה לחשוב מה לעשות ושוב ראיתי בקצה העין כלי לא יעודי והפעם מברג גדול. מיד קפצתי על המציאה והתחלתי לדפוק על החיבור בעזרת המברג והפשיט כשלשמחתי החיבור החל להסתובב ולהיפתח.
"אבא", אמרה לי נועה בעודה עומדת מאחורי, "יש רעש מוזר של מים מהברז".
"שטויות", עניתי כמו אינסטלטור מיומן, "זה רק אוויר שבורח החוצה".
ובכן זה לא היה אויר. בשנייה שפרקתי סופית את החיבור החלו מים לצאת מהברז במהירות, בעוצמה ובנחישות בדרכם מהמטבח לסלון כאילו היו ישראלים בארוחת בוקר במלון הכל כלול.
למזלי אין לי בחיים יותר מדי רגעים של "יורים עליך" אבל הפעם הייתי חייב לחשוב במהירות איך אני מונע הצפה בכל הבית. "סגור את הברז הראשי", צווח המוח הקדום שלי ורצתי כמו מטורף לברז הראשי של הבית, סגרתי אותו ושמחתי לשמוע את זרם המים מפסיק.
"אתה פשוט גאון", אמרה האישה כשראתה אותי ואת נועה עובדים במרץ עם מגבים כדי להוציא את המים מהמטבח אל מחוץ לבית.
"העיקר שעצרנו את השטפון", אמרתי ואז הבנתי שעד מחר בבוקר, כשאלך לחנות חומרי בנין כדי לקנות שסתום לברז, אין לנו מים בבית וזה אומר שיש לנו הדחה אחת בכל שירותים. למחרת כשקמתי שכחתי פרט חשוב זה, דבר שהביא לסגירה הרמטית של שירותי האורחים.
אני מאד אוהב חנויות של חומרי בנין, אני יכול להסתובב שם שעות ולדמיין איך אני מנסר, בונה, שובר ומרכיב דברים. אבל אם יש דבר שאני שונא זה לנסות להסביר למוכר מה אני צריך. בשמונה בבוקר התייצבתי בחנות הבניין השכונתית אחרי שניסרתי את ראש הצינור של המדיח, נעמדתי מול המוכר, הראיתי לו את החיבור של הצינור ואמרתי: "אני צריך את הדבר הזה שאפשר להרכיב על ברז שמתחבר לצינור כזה כדי שלא יצאו מים".
הוא הסתכל עלי במבט די מזלזל ואמר "אז אתה מתכוון לקלפה 3/4".
"כן", השבתי והשפלתי את מבטי לרצפה, "קלפה 3/4".
הקלפה עשתה את עבודתה ומים חזרו לזרום בביתנו ובמיוחד בשירותים של האורחים. המשימה הבאה שאני צריך לעשות זה לסדר את הראש של הברז התקול. הנה בדיוק גמרתי לכתוב את הטור והשעה היא 23:57, נראה זמן טוב לעשות את זה.
החיים על פי ניר 