חבל על הזמן והכסף שלכם


הנה אוטוטו מגיע הקיץ, אנשים יוצאים לטייל ובכל מקום אפשרי יופיעו רשימות בסגנון של "עשרת המקומות שאתם חייבים לבקר כשאתם בשנגחאי". רשימות מהסוג הזה מכניסות אותי ללחץ כי אני מרגיש שאם לא אספיק לראות את כל עשרת המקומות הללו הטיול יהיה פספוס. אז כדי לעזור לכם לא להיכנס ללחץ, וגם לחסוך לכם זמן וכסף, הנה רשימה של 16 מקומות שאתם ממש, אבל ממש, יכולים לוותר על הביקור בהם.

Piza

מגדל פיזה (פיזה, איטליה) – דרומית לחוף ארגמן שבעכו עמד לו שנים שלד של בניין עקום שהיה אמור להיות מלון. הבניה הופסקה בגלל שהקרקע שעליה נבנה המלון לא הייתה מספיק יציבה והוא החל לשקוע. האם הייתם נוסעים לעכו כדי לראות את הבניין העקום? אז מגדל פיזה זה אותו הדבר – כישלון הנדסי.

ביקור בכנסיה אחרי שכבר ביקרתם כבר בכנסיה אחת (בדרך כלל אירופה) –  היא גדולה כדי שתרגישו קטנים, היא בנויה כמו צלב, בחלונות יש ויטראז' מזכוכית, לקח לבנות אותה לפחות 50 שנה, היא נהרסה חלקית ברעידת אדמה ו/או מלחמה ויש סיכוי יותר מסביר שלפחות פוגרום אחד ביהודי המקום התחיל שם בנאום של הכומר.

כיכר עם מלא יונים (כל העולם) – חכו שתהיו זקנים בני תשעים ותשבו בפארק המקומי עם כיכר לחם. חוץ מזה ליונים יש כינים.

הבניין השלישי בגודלו ממערב למיסיסיפי (ארה"ב) – לאמריקאים יש בעיה. יחסית לשאר העולם אין להם ממש היסטוריה, 500 שנה זה כלום. לכן הם מפצים על זה עם גודל ואם זה לא מספיק גדול הם משנים את מערכת הייחוס.

מונה ליזה (מוזיאון הלובר, פריז, צרפת) – שלוש פעמים עברתי בחדר שלפי המפה של המוזיאון המונה ליזה אמורה להיות בו, עד ששמתי לב לקבוצה גדולה של אנשים שמסתכלים לאותו כיוון. זאת תמונה קטנה (77 ס"מ על 53 ס"מ) מאחורי זכוכית מגן ואין ספק שאתם יודעים בדיוק איך היא ניראת. לא משהו.

מקום שלפי האגדה אם מכניסים לתוכו יד, זורקים מטבע או מנשקים את בן/בת הזוג דברים טובים יקרו (כל העולם) – זה לא קורה.

גן החיות לא מוכר (פיאטרה ניימץ, רומניה) – יש שם אריה אחד שנראה שלא האכילו אותו מאז שצ'אוצסקו הודח והמגלשות כל כך חלודות שאפילו מי שמתנגד לחיסון יתחסן על המקום. איך הגעתי לשם? התחתנתי עם רומנייה.

המערה הכחולה (האי קפרי, איטליה) – מלכודת התיירים הכי גדולה שראיתי בחיי. זה מרגיש כאילו כל האי הזה בנוי בשביל להוביל אותך לשוט 2 דקות בתוך מערה שהמים בה כחולים. מי היה מאמין, מים כחולים! ראש הנקרה שם אותה בכיס הקטן.

פסל של ילד משתין (בריסל, בלגיה)  – לא משנה מה האגדה מספרת זה עדיין פסל של ילד משתין.

שוק אותנטי – למרות שהמוכרים נראים מקומיים, המנהגים שלהם מקומיים, השפה מקומית והריח מקומי יש סבירות די גבוהה שהמוצרים שתקנו יוצרו בסין.

חנות M&M (ניו-יורק, ארה"ב) – איזה כיף לקנות חולצה במחיר מופקע ולהפך לפרסומת מהלכת לסוכריות שוקולד.

ואני חשבתי לזרוק את זה!
ואני חשבתי לזרוק את זה!

כל מוזיאון לאומנות מודרנית – אומרים שבאומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה. אבל אחרי שראיתי ב  MOMA  אישה ערומה עומדת על מדף בגובה של שלושה מטרים הבנתי שיש דבר כזה שנקרא טימטום.

אפקוט סנטר (אורלנדו, פלורידה)  – הפארק מוקדש להצגת ההישגים הטכנולוגיים של האדם והרבגוניות התרבותית של פני כדור הארץ. אבל המתקן הראשי שלו תקוע בשנת 1984 כי מספרים שם "שיש מחשבים אישיים בבתים", באזור הארצות הדבר היחיד שטוב זאת המסעדה הסינית.

פרספוליס – עיר הפרסים (55 ק"מ צפון מזרחית לשיראז, איראן) – זה באיראן אז חכו שיהיה שלום.

כל מקום שראית כבר משהו דומה אבל יותר גדול – אחרי שראיתם מפל של 100 מטר איך תתרגשו ממפל של 50 מטר? לכן מומלץ להתחיל ישר במפלי האיגואסו זה יחסוך לכם נסיעה למפל התנור.

אילת (ישראל) – בקיץ? עדיף כבר לנסוע לפרספוליס שבאיראן.


[פרסומת – אם כבר החלטתם לנפוש אז Booking.com זה האתר להזמין מקום לישון בו.]

משיכה המונית


לקח לי זמן אבל סוף סוף הבנתי איך יוצרים אטרקציה תיירותית רווחית וזה קרה לי בעודי שט במעבורת על נהר ההדסון בדרך לפסל החירות. כמה עובדות מעניינות על פסל החירות: הוא מתנה מהעם הצרפתי, משקלו 225 טון, גובהו 93 מטר, על מנת להגיע לראש הפסל יש לטפס 154 מדרגות, עובי ציפוי הנחושת הוא כ 24 מ"מ ו 12 דולר עולה כרטיס נסיעה במעבורת לאי החירות מקום מושבו.
חכמים האמריקאים. כבר בסוף המאה ה 19 הם הבינו את הטריק. הרי הם יכלו לשים את הפסל במנהטן עצמה אבל הם בחרו לתקוע אותו על אי כשלושה קילומטרים מדרום-מערב לקצה הדרומי של מנהטן. בנוסף הם כנראה ישבו עם סוכנות פרסום טובה ומיתגו את הפסל כסמל החירות הבינלאומי כמו שאמריקאים יודעים למתג ,ראה ערך קוקה-קולה ומקדונלדס, וגרמו לארגון אונסק"ו להכריז על הפסל כאתר מורשת עולמית.
כך כדי לראות מקרוב את הפסל שבכל מדריך טיולים מוגדר כ"חובה" מוכרח התייר לשלם כסף על עצם הנסיעה לפסל ובאותה הזדמנות גם על מזכרות ואוכל במחירי נמל תעופה במעבורת ובאי עצמו. ערים נוספות בעולם ראו כי טוב ושכפלו את הצלחת פסל החירות ע"י יצירת העתק. תייר יכול לפגוש את פסל החרות בפריז, לאס וגאס, טוקיו, בואנוס איירס ועראבה (כן עראבה) ובאותה הזדמנות לרכוש מזכרות ואוכל במחירי נמל תעופה.
אבל האמריקאים הם לא היחידים שיודעים ליצור פטנט תיירותי. בשורה תחתונה מגדל פיזה הוא כשלון הנדסי אבל מיליוני התיירים שמבקרים אותו מוכיחים שוב ושוב ששיווק טוב עובד. נכון שגלילאו זרק כמה חפצים מהקומה העליונה אבל אחרי שעתיים של נסיעה מפירנצה המדהימה עמדתי נבוך מול המגדל העקום ושאלתי את עצמי למה באתי, חוץ מהסיבה המובנת של לקנות מזכרות ולאכול פיצה במחיר של נמל תעופה.
תוך כדי שאני חושב גם על מגדל אייפל, הארמון הנשיאותי של ניקולאה צ'אושסקו בבוקרשט והפירמידות הבנתי שכדי למשוך יותר תיירים לישראל יש לבנות, תוך כדי חריגה מתקציב ופולמוס תרבותי וארכיטקטוני, מבנה כמה שיותר גדול וכמה שיותר גבוה, ראה ערך גשר המיתרים בירושלים, כדי שעוד עשרים שנה יעמדו תיירים לידו וכמו שאתם מנחשים יקנו מזכרות ואוכל במחיר של נמל תעופה.