ניגוב


דבר ראשון שאני אקנה אחרי שהכל ירגע זה בידה.
פעם ראשונה שראיתי בידה היה בסרט צרפתי. לא הבנתי למה יש אסלה מוזרה נוספת ליד האסלה הרגילה. כשהסבירו לי את מטרתה לא הפסקתי לצחוק ושאלתי למה? למה צריך את זה אם יש לנו את ההמצאה המדהימה של הנייר טואלט.
הכל השתנה לפני 4 שנים בעת ביקור בדרום קוריאה. באחד מבתי המלון היה בשירותים בידה משוכלל ביותר שכלל חימום של מושב האסלה, מים חמים, תוכניות השפרצה שונות ויבוש באוויר חם. זאת הייתה חוויה רוחנית ממדרגה ראשונה. מעולם לא יצאתי מהשירותים עם כזה חיוך מאוזן לאוזן.
מאז אותו הטיול כל שנה ביום הולדת שלי רציתי לפנק את עצמי בבידה, וכל שנה השתפנתי או יותר נכון התקמצתי. אבל אז הגיעה הקורונה ואנשים הסתערו על הסופרמרקטים בכדי לקנות נייר טואלט.
ההתנהגות הזאת גרמה לי לרצות להבין את החשיבות הפסיכולוגית של אגירת נייר טואלט בשעות משבר, למה יש מקומות בעולם בהם שולט הבידה ולמה זה לא תפס בארצות הברית. לשמחתי הפודקאסט המעולה "99% בלתי נראה" הוציא פרק בנושא: https://99percentinvisible.org/episode/wipe-out ובפרק הוזכר ספר שנקרא WIPED – The Curious History of Toilet Paper. בגלל שכבר נמאס לי לצפות בתוכניות בנטפליקס קניתי את הספר והוא מומלץ ביותר.
הנה שלוש תובנות מרכזיות שיש לי אחרי שגמרתי לקרוא את הספר (לא בשירותים):
1) אם אתם רוצים לדמיין את העולם שלנו לפני המאה העשרים אל תשכחו לדמיין גם ריח חזק של חרא ושתן בכל מקום.
2) העולם מתחלק לשוטפים ולמנגבים. מבחינה בריאותית השוטפים צודקים!
3) נייר טואלט זה הרס של הסביבה.
בקיצור אם נטפליקס מחפשים את סדרת התעודה הבאה שלהם, שיפסיקו לעשות סרטים על רוצחים מוזרים. "ההיסטוריה של הניגוב" יהיה להיט בינלאומי.

משהו טוב לקרוא בשירותים


סמ"פ הוא התפקיד הצבאי הבכיר ביותר שהייתי בו. ההגדרה הכי טובה שאני מכיר לתפקידי הסגן היא "לעסוק בכל מה שהמפקד אינו יכול או אינו רוצה לעסוק בו ולהחליף אותו בהעדרו", שהיעדרות יכולה להיות עקב מוות בקרב או עקב ישיבת כוח אדם ובורקסים אצל המג"ד. אצלי זה התבטא בעיקר בהתעסקות בלוגיסטיקה ובפלוגת שריון יש המון לוגיסטיקה שרובה קשורה בנטייה המעצבנת של טנקים להתקלקל. לדאבוני לוגיסטיקה לא מקבלת את הכבוד הראוי לה וכולם נזכרים בה רק כשהיא לא מתפקדת וזה נכון גם באזרחות.
אחד האתגרים המרכזיים בלוגיסטיקה הוא ניהול יעיל של מלאי, דבר שבא לידי ביטוי בצבא בחלפים של חלקי טנקים ובאזרחות במוצרי הצריכה שיש בבית. על מנת לספר על השיטה שאני נוהג בה אשתמש כדוגמה באחד מהמוצרים הכי חשובים בחיינו המודרניים, הנייר טואלט. אין זה משנה אם אתם מסוגלים להשתמש בנייר הירוק והמחוספס הצה"לי או אם אתם חייבים להשתמש בנייר התלת שכבתי עם ציורי הכלבים החמודים, אחת הסיטואציות הכי לא נעימות שיכולות לקרות לאנשים שחיים בעולם הראשון היא שנגמר נייר הטואלט.
לכן השאלה המתבקשת היא מה צריכה להיות אסטרטגיית הקנייה האופטימלי של נייר טואלט לבית? כזאת שגם תמנע את המצב שהוזכר מקודם וגם תהיה חסכונית מבחינה כספית. הנתון אולי הכי חשוב בקביעת האסטרטגיה הוא כמה גלילי נייר טואלט מחוסלים כל יום, מספר שתלוי במספר בני המשפחה, אחוז הנשים, מספר האנשים עם נזלת ורמת ההיגיינה הכללית. לצורך הדיון בואו נניח שבמשפחת ישראלי משתמשים כל יום בשישה גלילי נייר טואלט. נתון משמעותי נוסף הוא מחיר של גליל נייר טואלט יחיד ופה ידוע כי שככל שקונים חבילה שמכילה יותר גלילים המחיר לגליל יורד.
אין ספק שקניית חבילה אחת של 1000 ניירות טואלט תהיה הרבה יותר זולה (לגליל) מקנייה רצופה של 25 חבילות של 40 גלילי ניירות טואלט וגם תספיק ל 166 ימים. אך לרוב האנשים אין מקום פנוי בשביל לאחסן 1000 גלילי ניירות טואלט שתופסים נפח של מטר מעוקב אחד. פקטור נוסף שצריך להכניס לנוסחה הם המבצעים והנחות שיש לפעמים בחנויות על חבילות של נייר טואלט.
לצורך הדוגמא בואו נניח שבממוצע יש מבצע על חבילה של 48 גלילי נייר טואלט פעם בשבועיים. כדי לנצל את המבצע צריכה משפחת ישראלי שיהיה לה בבית מלאי מספיק לשבועיים, שזה מתרגם ל 84 גלילים (14 ימים * 6 גלילים ליום) או במילים אחרות 1.75 חבילות של 48 גלילים. המשמעות היא שאסטרטגיית הקנייה הטובה ביותר שתבטיח למשפחה שתמיד יהיה לה גלילי נייר טואלט במחיר הנמוך ביותר ושתתפוס את המקום הקטן ביותר בבית, היא לקנות פעם בשבועיים שתי חבילות אם יש בבית פחות מ 0.75 חבילה (36 גלילים), ולקנות חבילה אחת אם יש בבית 37 גלילים ומעלה.
אני משתמש בשיטה הזאת, של קביעת קו אדום יעיל, כבר כמה שנים בקניית מוצרים קשים שתאריך התפוגה שלהם רחוק (כמו קופסאות שימורים) או לא קיים (כמו נייר טואלט). זה חוסך לי עוגמת נפש, כסף ונותן לי את ההרגשה שהשירות שלי כסמ"פ לא היה לשווא.