אבולוציה של עולם התכנות

לפני שבועיים הייתי בכנס מפתחים של אמזון שנערך ב Yes Planet שבחיפה. במהלך 8 שעות הכנס לא הצלחתי לסגור את הפה משתי סיבות. הראשונה כי הגישו שם המון אוכל מעולה, השנייה בגלל ההבנה כמה השתנה עולם המתכנתים מאז שכתבתי בפעם הראשונה בחיי שורת קוד. זה גרם לשבת ולרשום עשרה אירועים היסטוריים / מוצרים / שינויים טכנולוגים שהשפיעו על חיי כמתכנת.

1979 – (אני בן 10) – כרטיסים מנוקבים

את שורת הקוד הראשונה שלי כתבתי (יותר נכון להגיד חוררתי) על כרטיס קרטון מלבני במרכז המחשבים בטכניון בבנין אולמן. זה היה סיוט. אסור היה לטעות באות אחת אחרת הכרטיס היה נזרק לפח ואין לשכוח שכל כרטיס גם עלה כסף.

אחרי סיום כתיבת התוכנית על כרטיסי הקרטון, הייתי נותן אותם לאחד מהעובדים שהזין אותם בקורא כרטיסים שהיה מחובר למחשב בגודל של מקרר. התוצאה הייתה מתקבלת בצורת תדפיס שניפקה מדפסת סיכות עצבנית.

מעולם לא הצלחתי להריץ תוכנית אחת בהצלחה דבר שגרם לי אז להפסיק להתעניין במחשבים ותוכנה.

1982 – מחשב אישי

התמזל מזלי שגבי יקואל היה המורה שלי למתמטיקה בחטיבת הביניים. בנוסף כל יום שני בערב הוא לימד גם קורס תכנות בשפת Basic. עבדנו על מחשב אישי בשם TRS-80 שהיה לו פיצ'רים מדהימים כמו מסך, מקלדת ואפילו טייפ דיגיטלי (קפיצת מדרגה אדירה מלנקב כרטיסים). אחרי שהצלחתי לכתוב תוכנה שתדפיס על המסך את לוח הכפל הבנתי שלתכנת זה מה שאני אעשה כשאהיה גדול.

1986 – מודם

לא אשכח את הפעם הראשונה שהתחברתי למחשב אחר בעזרת קו הטלפון הביתי. המהירות של המודם הייתה 300 baud שזה בערך 30 אותיות בשנייה (מהירות קריאה). למי ששכח ככה זה נשמע.

די מהר החלטתי להקים בבית שלי BBS (שרת מארח). שכנעתי את ההורים שלי להתקין עוד קו טלפון ובגלל שגרנו בארה"ב זה הותקן תוך יומיים וגם כמעט לא עלה כסף. הצלחתי גם להתקין תוכנת BBS (לא חוקית – סליחה!) על מחשב ה Apple IIe שלי וגם הוספתי לה יכולות אחרי שחקרתי לעומק את הקוד שלה. לא הרבה אנשים התקשרו ל BBS שלי, אולי בגלל שקראתי לו  The Police Station.


1991
– Intel 486

פתאום דברים רצים ממש מהר ואפשר להריץ (ולכתוב) תוכנות גרפיות ולהפסיק להסביר שוב ושוב להורים שצריך לעשות cd c:\wordprocessor כדי להגיע לתיקיה שממנה מפעילים את מעבד התמלילים.

1995 – אינטרנט

בהתחלה עלה לגלוש באינטרנט דולר לשעה. זאת אומרת שאם גלשת במשך חודש שלם החשבון הגיע ל 720 דולר. יש כמה שינויים שגרמו לכך שלהיות מתכנת זה לא רק כיף אלא גם מקצוע מכניס, האינטרנט הוא אחד החשובים למרות שאז עוד לא יכולתי לדמיין את הפוטנציאל הגלום בו.

1996 – מחשב עם 1 גיגה בייט זיכרון

הוא עלה $100,000 ושמו אותו בחדר מיוחד עם אזעקה. קנו אותו כי לאחד הפרויקטים בחברה היה צורך לבצע חישובים שדרשו המון זיכרון. ב 1983 קנו לי את המחשב האישי TI 99/4A והיה לו זיכרון בגודל 16 קילו בייט (שזה קטן פי 65,536 מ 1 גיגה), והסתדרנו טוב מאד. היה דגש חזק על איך לתכנת כמה שיותר יעיל. כעבור שנתיים כבר שכב לו המחשב המפלצתי כאבן שאין לה הופכין בחדר המחשבים וכיום לכל סמארט-פון פשוט יש יותר זיכרון מאותה מפלצת יקרה.

1999 – חיפוש

ב 1995 ניסיתי לכתוב שומר מסך אבל הוא לא עבד. ישבתי שעות ודפדפתי בספרים עבי כרס בכדי למצוא מה לא עשיתי נכון. שלחתי מיילים בתפוצת נאט"ו וברית וארשה ואף אחד לא ענה לי עד שלבסוף, במקרה, פגשתי במסדרון מישהו שעזר לי לפתור את הבעיה. מהרגע שהופיעו מנועי החיפוש כמו Alta Vista ואחרי זה Google, נעלמו לי הספרים מהספרייה וכל פעם שיש לי בעיה אני פשוט רושם "?…How do I".

AltaVista

2007 – מחשב וירטואלי

במרכז של קומה 1 בבניין 21 באזור מת"מ שבחיפה שכן חדר שרתים גדול של חברת מיקרוסופט. במהלך יום עבודה רגיל ביקרו בחדר הרבה מאד עובדים שרצו להריץ ולתקן את התוכנה שהם כתבו. היה מחיר לבקר בחדר הזה כי כל מי שביקר בו ידע שיש סיכוי טוב שלמחרת הוא יהיה חולה. אולי זה היה האוורור, השטיחים או ריבוי המחשבים אבל החדר הספציפי הפיל חללים רבים. אבל אז הגיע מהפכת הווירטואליזציה שאפשרה להריץ כמה מחשבים וירטואליים על מחשב פיזי אחד וגם לגשת אליהם מרחוק בקלות. תוך פחות משנה כמות השרתים בחדר קטנה ב 70% ודממה השתררה בו כי לאף אחד לא היה צורך להגיע פיזית למחשבים (ולחטוף שיעול טורדני, כזה שליווה אותי במשך למעלה מחצי שנה).

2010 – כמה זמן לוקח לשחרר מוצר?

בהתחלה כשעבדתי על מוצר זה לקח בין שנתיים לארבע שנים כדי לשחרר אותו לקהל הרחב בתוך קופסא של  CDs. אם היה באג, הלקוח היה צריך לחכות לעדכון שלפעמים יצא פעם בשנה. זה דבר בלתי נתפס היום. ב 2010 כבר עבדתי על מוצר ששחררנו גרסה שלו פעם בחודש. היום יש חברות שמשחררות גרסאות חדשות של המוצר שלהם (אתרי אינטרנט) כמה עשרות פעמים ביום!

1/2012 עד 1/2017 – לקחתי הפסקה של חמש שנים מתכנות

2017 – הענן, קוד פתוח  ו stack overflow

אני יושב בבית שלי ועובד על מחשבים בענן של אמזון (במקרה שלי זה נמצא באירלנד), אני משתמש בספריות של קוד פתוח שאנשים נחמדים כתבו ותרמו לעולם ומוצא תשובה לכל שאלה שיש לי באתר StackOverflow.com. אם יש לך רעיון למוצר חדש, אין היום שום מגבלה טכנולוגית להרים אותו. הנה לדוגמה שירות חדש של ניתוח סרטוני וידאו שכל אחד יכול להשתמש בו.

 

2030 – אין לי מושג מה יקרה אבל יהיה מעניין

 

עסקי אויר

לאחרונה במסגרת עבודתי החדשה יוצא לי לעבוד לא מעט עם הבנקים. המסקנה העיקרית מהחוויה הזאת היא שאני מקנא בילדים שלי, וזאת מכיוון שהם לקוחות של הבנק הטוב במדינה: הבנק של "אבא ניר". כפי שסיפרתי בעבר על מנת ללמד את הילדים שלי איך להתנהל פיננסית בצורה אחראית הקמתי, בלי אישור של בנק ישראל, בנק שבו הילדים שלי יכולים להפקיד את דמי הכיס, חנוכה, פורים וכסף שקיבלו בימי הולדת וליהנות מריבית חודשית (לא שנתית, חודשית!) של 1%.
למרות שאני יודע שברגע זה ממש אתם מאד הייתם רוצים להפקיד אצלי כספים, אני חייב לציין שהתנאי הוא בדיקת ד.נ.א על מנת לבדוק האם לי ולאימא שלכם היה רומן ואתם פרי אהבתנו. חוץ מזה אם מישהו מציע לכם כיום ריבית של 1% בחודש יש סבירות די גבוהה שתמצאו את עצמכם בתפקיד המתלוננים בתחקיר של כלבוטק.
אבל לא הכל זוהר בבנק שלי כי לפני חודשיים ביום שישי בבוקר עברה משאית זבל ברחוב שלי. זה דבר טוב שעוברת משאית זבל ברחוב שלי ביום שישי, כי זה אומר שאוספים זבל במקום מגוריי, אך הפעם נהג המשאית שכח להוריד את הכנה שמרימה את פחי הזבל. דבר שגרם לכנה לפגוע בכבל חשמל נמוך ולקרוע אותו. התוצאה הייתה הפסקת חשמל של חמש שעות לכל הרחוב, ולי בנוסף נדפק ההארד-דיסק במחשב. הוא פשוט מת וכל ניסיונות ההחייאה הקונבנציונליות כשלו. לדאבוני גיליתי גם שהקובץ שמכיל את הנתונים של בנק "אבא ניר" לא היה מגובה, וכך נעלמו להם הכספים שהפקידו אצלי צאצאי.
פניתי לחברה שמתמחה בשחזור כונני דיסקים דפוקים וקיבלתי הצעת מחיר של כ 1000 ₪, אך לא הובטח לי שאותו קובץ ישוחזר בהצלחה ולכן החלטתי לוותר. במשך חודש הסתרתי מילדי את העובדה שהבנק שלהם קרס עד שיום אחד שאל אותי הילד כמה כסף יש לו בחשבון. באותו הרגע התוודיתי על הכישלון הצורם שלי והרגשתי גם כאבא כושל וגם כמו אותם מנהלי בנקים באמריקה בשנת 2008.
בסופו של דבר, אחרי חודשיים של עבודה מאומצת הצלחתי לשחזר את הנתונים (שמגובים כיום בשני מקומות), אבל המקרה גרם לי לחשוב על הבנקים שאני עובד איתם. גם אצלם הנכסים שלי הם בסך הכל מספר שרשום באחד ממסדי הנתונים שלהם. מה יקרה אם יום אחד יקרה להם בדיוק מה שקרה לי בגלל אותה משאית זבל? הם לא מחויבים לי כמו שאני מחויב לילדים שלי. המסקנה שלי היא שאין ברירה וצריך לחזור לשים כמה דולרים מתחת לבלטות או לבדוק אצל אבא שלי אם אפשר להפקיד אצלו.

המחשבים הישנים, איפה הם עכשיו?

פעם הם היו פאר הטכנולוגיה, היום הם חלק מהיסטוריה מפוארת. בעקבות מפגש מקרי עם מחשב אפל, יצאתי למסע בין תחנות חשובות אצלי ובתולדות המחשב האישי.

המשך הכתבה ב YNet מחשבים – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4406814,00.html

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
אבא זה ה iPad החדש?

מאחורי הענן

תחשבו על עולם אידיאלי בו זוג צעיר יכול לקנות דירה היכן שהוא רוצה ובמחיר סביר. בנוסף לכך הדירה גם יכולה פיזית לגדול או לקטון לפי הצרכים של הזוג, ואפילו לעבור כמו שהיא למקום אחר. נשמע דמיוני? מופרך? אז תדעו שזה בדיוק מה שקורה בענן.
אבל מה זה הענן ("The Cloud") ולמה כולם מהללים אותו ורוצים חלק ממנו? בשביל להבין זאת יש צורך לחזור לעבר והעבר בעולם הטכנולוגי זה גג עשר שנים. בואו נניח שלפני עשור ישבתם עם חברים, ועליתם על רעיון ענק לאתר אינטרנט שיאפשר להרבה אנשים לבזבז את הזמן שלהם לשווא. ישבתם יום ולילה, בניתם את האתר, ועכשיו הגעתם לשלב שצריך למצוא חברה שמספקת מקום שבו האתר יפעל ויהיה מחובר לרשת האינטרנט. נגיד שמצאתם חברה אמינה, ואיש התמיכה של החברה שואל אתכם "תגידו כמה ואיזה מחשבים אתם רוצים שיריצו את האתר שלכם?". פה אתם נכנסים לדילמה. אם תקנו יותר מדי בזבזתם כסף. אם תקנו פחות מדי והאתר שלכם יהיה הצלחה מדהימה הוא לא יעמוד בלחץ, יקרוס, והגולשים לא יחזרו. אם רוב הלקוחות יגיעו מחו"ל  והמחשבים הם בישראל תגובת האתר תהיה יותר מדי איטית ושוב פעם הגולשים לא יחזרו.
פה נכנס לסיפור הענן, אותו עולם נדל"ן וירטואלי ואידיאלי. במקום לשאול אתכם כמה מחשבים אתם רוצים, איש התמיכה של חברה שמספקת שירותים בענן שואל אתכם את השאלות באות: כמה כוח חישוב אתם רוצים? כמה מקום בדיסק אתם צריכים? איזה רוחב פס אתם צריכים? ואיפה אתם רוצים שפיזית שהשירות הזה יינתן?. השוס האמתי בכל הסיפור, שאם לאחר כמה שבועות אתם מגלים שקניתם יותר מדי כוח חישוב אפשר פשוט לוותר על חלק ממנו. אם המצב הוא הפוך וגיליתם שהאתר הוא הצלחה מסחררת, אפשר לקנות יותר רוחב פס, ואם גיליתם שרוב הלקוחות שלכם בכלל מספרד ניתן לבקש שהשירות ישב פיזית באירופה.
הענן גם טוב לעסקים רגילים שלא מקימים אתרים. פעם אם בעל עסק רצה שיהיה בחברה שלו דואר אלקטרוני פנימי, הוא היה מזמין מישהו שיתקין לו מחשב עם שרת דואר ויתמוך בו כאשר הכל קורס. היום יש חברות ענק שכל הדואר שלהם, כל שיתוף המסמכים שלהם נעשים דרך מה שנקרא Google Apps בענן. החברות נהנות מגיבוי, תמיכה, שידרוג שנעשה ע" חברה גדולה ורצינית.
עכשיו נסו לנחש מי החברה הכי חזקה במכירת שירותי ענן לחברות סטארט-אפ? גוגל, מיקרוסופט או אפל? טעות! תופתעו לגלות שזאת אמזון. כן אמזון החנות המקוונת הגדולה בעולם. יום אחד (אחרי התפוצצות בועת הדוט-קום) התעורר ג'ף בזוס מנכ"ל אמזון וגילה שרוב הזמן המחשבים של החברה שלו עובדים באיזי, חוץ מאשר בתקופות לחץ כמו שגעון הקניות של הכריסטמס. חשב וחשב והגיע למסקנה שאולי כדאי לעשות כסף ממכירת שימוש במחשבים הנחים שלו ללקוחות חיצוניים. כך נוצרו AWS) Amazon Web Services). כיום לא מעט חברות משתמשות בשירותים הללו ,Reddit ,Foursquare, Pinterest, Netflix  ו Fiverr הישראלית יחד עם המון חברות קטנות. אוקי, נכון שלפעמים יש גם לאמזון תקלות אבל על מי אתם סומכים יותר על אמזון או משה שירותי מיחשוב?
השירות הזה שינה את חוקי המשחק וסף הכניסה כי כל אחד יכול לקבל את אותם שירותי מחשוב של עולם ראשון, למרות שיכול להיות שהוא גר בכלל בעולם השלישי. על בסיס השירות הזה גם קמו חברות שמספקות שירותים יותר מתוחכמים שמאפשרות לשכור לפי שעה חנויות מקוונות או כלי ניהול עובדים. אבל חשוב לזכור שבסופו של יום מאחורי השירות הזה נמצאות חוות מחשבים ענקיות שצורכות אנרגיה כמו מדינת ישראל ביום הכי חם השנה. בחוות הללו נמצאים דברים פיזיים: בנינים, מחשבים והמון מזגנים כך שלמרות כל הווירטואליזציה שאופפת אותנו, הדבר המוחשי הוא הדבר האמתי. כך זה תמיד היה וככה זה תמיד יהיה. גם בקניית דירה וגם עם חברים.

אינטליגנציה מלכותית

פורסם במקור בגיליון פברואר 2013 של "בלייזר" (עריכה והמון עזרה – תומר קמרלינג)

התרבות שלנו מלאה בחזיונות אפוקליפטיים של מכונות שמנהלות לנו את החיים, אבל האמת היא שמחשבים הם מקבלי החלטות הרבה יותר יעילים ורציונליים מאיתנו. ואם כך, אז יש לי מחשבה רדיקלית: אולי הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו זה אפוקליפסה עכשיו?

הנחת יסוד: אנחנו יצורים אמוציונליים, ולכן אנחנו חושבים רק אחרי שאנחנו מרגישים. בעיה: כולנו, ראשי ממשלה או נהגי מוניות, נדרשים לקבל החלטות. מסקנה: את ההחלטות החשובות בחיינו צריך לקבל מישהו אחר. מישהו שכלתני. נגיד מחשב. ברור, זה לא יכול ולא צריך לקרות מחר בבוקר. אולי גם לא בעשור הזה. אבל הגיע הזמן לחשוב על זה, ובוודאי שלא צריך לפחד מזה. נהפוך הוא; אנחנו, בני האדם, צריכים להיות גאים בעובדה שיציר כפינו, הגולם מסיליקון, מסוגל להגיע להחלטות יותר רציונליות מאלה של בני התמותה מבוססי הפחמן.
אחת האסמכתות המבוססות אשר לחסרונותיו של האדם כמקבל החלטות היא כבר בת יותר מעשור: בשנת 2002 קיבל הפרופסור הישראלי דניאל כהנמן את פרס נובל לכלכלה לאחר שהוכיח כי בני האדם מקבלים החלטות כלכליות בצורה לא רציונלית. אנשים, גילה כהנמן אחרי שנים של מחקרים, לא אוספים מידע בצורה שיטתית וסטטיסטית; הם מקבלים החלטות לפי הרגשות או תחושות בטן.
בערך בנקודה הזאת אמור הטבע האנושי להתמרד נגד הרעיון כולו. אחרי הכל, מי אמר שתחושת בטן זה רע? מי קבע שקבלת החלטות על בסיס רגשי או פסיכולוגי מובילה בהכרח לבחירה באופציה הפחות טובה? ובכלל, האם הייחודיות הזאת שיש לנו כבני אדם היא לא בעצם היתרון היחסי שלנו על פני עצמים דוממים? לפני שמנסים להשיב על השאלות האלה כדאי להסתכל מסביב ולהבין שאנחנו כבר נותנים למחשבים להחליט במקומנו בלא מעט אספקטים של חיינו, ושאנחנו אפילו אוהבים את זה.
נניח שיש לכם פגישה עסקית ברחוב אגריפס בירושלים. אין בעיה: מזינים את הכתובת למכשיר הניווט, מציינים שלא מעוניינים לעבור בשטחי הרשות הפלסטינית, וזהו. יש בעיה בדרך? פקק בלתי צפוי? המכשיר יחשב מחדש את המסלול ויחליט איך עדיף להתקדם, ואתם תעשו מה שהוא אומר מתוך הנחה שהוא יודע יותר מכם. במילים אחרות, אתם סומכים על מכשיר שמיוצר בסין, מריץ תוכנה מישראל ומקבל נתונים מלוויינים אמריקאיים שיביא אתכם לפגישה עסקית חשובה בירושלים. ואם ככה, למה שלא תיתנו למחשב שמקבל נתונים מהבורסה להחליט מתי למכור או לקנות מניה ספציפית, או על מחשב שהוזן בנתונים על הגוף שלכם להחליט במה אתם חולים ומה הטיפול המתאים? ואם כבר, למה שלא תיתנו למחשב שמקבל נתונים מודיעיניים על מצב תוכנית הגרעין האיראנית להחליט אם ומתי לתקוף?

המדע של הכדור המסובב

אוקיי, מחשב במקום ראש ממשלה אולי נשמע כמו רעיון מרחיק לכת. אבל משחקי מלחמה הם קודם כל משחקים, ובכל משחק לוגי או אסטרטגי שתעלו בדעתכם יכול המחשב לנצח אתכם. אין מה לעשות בעניין הזה: למחשבים יש יכולת חישוב הרבה יותר גבוהה משלנו. אפילו אם ניקח את השחמט — שבו לא ניתן לחשב את כל הלוחות הסופיים האפשריים כי מספרם גדול ממספר האטומים ביקום — עדיין יש למחשב יתרון שהוא יכול לחשב כמות בלתי מבוטלת של צעדים קדימה. המספרים עובדים ככה: בלוח שחמט יש 16 כלים לבנים ו־16 שחורים. אם נניח שבכל תור יכול שחקן לבחור 20 צעדים אפשריים, אז שלושה צעדים קדימה זה 8,000 לוחות, ארבעה צעדים זה 160 אלף וחמישה זה 3,200,000. בכל פעם שהמחשב מגיע ללוח סופי הוא נותן לו ציון, כך שגם בחישוב של חמישה מהלכים קדימה הוא בוחר את הצעד שמוביל ללוח עם הציון הגבוה ביותר. עכשיו תראו לי מוח אנושי שיכול להשוות בין 3,200,000 אופציות.
כל זה מסביר למה משחקים נגד המחשב מסודרים בדרך כלל בדרגות קושי, ולמה זמן ההמתנה למהלך של המחשב הוא תמיד קצר יותר בדרגה הקלה יותר: זה פשוט בגלל שצריך לחשב הרבה פחות. מצד שני, בניגוד אלינו, מחשבים לא לומדים מניסיון ההפסדים והניצחונות של עצמם. אבל גם זה נכון רק אם לא מלמדים אותם ללמוד.
מה יקרה אם המחשב יזכור את כל מה שקרה בכל משחק שהוא ישחק? אם הוא ישמור את כל מהלכי השחמט שגרמו לו להפסיד, הוא יגרע מהציון שלהם בפעם הבאה בדיוק כפי שבני האדם לומדים על סמך הניסיון המצטבר שלהם. מספיקות כמה נסיעות בדרך הקצרה אך הפקוקה מהבית לעבודה לגרום לנו להעדיף דרך אחרת, אפילו ארוכה יותר, שמביאה אותנו ליעד מהר יותר. אנחנו גם לומדים שאם חבר מספר לנו על מישהי עם אישיות נהדרת, סביר להניח שהיא פחות יפה ממה שאנחנו מקווים. אנחנו מבינים את זה על סמך הידע האנושי שהצטבר בקומדיות רומנטיות או על סמך מה שקרה לנו בעבר. במקום לזכור הכל אנחנו מייצרים לנו חוקים, וזה בדיוק מה שעושים בתכנות: מבקשים מהמחשב לייצר חוקים.
ככל שניתן למחשב מדגם מייצג גדול יותר, כך תגדל הסבירות שהוא ימצא את החוקים הנכונים. זה שוב בגלל כוח החישוב המאפשר לנתח ולשקלל כמות אדירה של נתונים ולהגיע למסקנות. אם ראיתם את הסרט מבוסס־המציאות "מאניבול", אז זה בדיוק זה. שנים האמינו בספורט האמריקאי שבניית קבוצה היא משהו שנע בין אלכימיה לוודו, ופתאום בא בחור עם מחשב והפך את כל הבייסבול על הראש.
זה המקום לסייג ולומר שגם למדגמים יש מגבלות, כי המחשב שצריך לשמור אינפורמציה חייב להקצות לה שטח אחסון, ויש מחיר גם לזמן גישה לנתונים, אבל שטח האחסון נעשה זול יותר ויותר, והגישה נעשית זמינה ומהירה יותר. מהר מאוד אפשר להגיע למצב שהמחשב מנסח לעצמו סט של חוקים, אבל היתרון האמיתי שלו טמון במקום אחר: הוא תמיד פועל לפיהם, כי הוא אף פעם לא עייף או רעב או עצבני או מתרגש, או כל דבר אחר שגורם לנו בני האדם לעשות את מה שמוגדר בתחקירי תאונות כטעות אנוש.

AI
קדימה תמשוך לי באצבע!

הבאת פלט מהרופא?

ב־16 בדצמבר 2012 הכריזה חברת Playsight הישראלית על גיוס הון ראשוני בסך 1.5 מיליון דולר. לכאורה עוד הצלחה לתעשיית ההייטק הישראלית — ובטח לא הצלחה חסרת תקדים — אבל מסקנה מרחיקת לכת מציגה את עצמה ברגע שמנתחים את מה שעושה החברה הזאת.
היינו בספורט, ואנחנו עדיין שם: Playsight מפתחת מערכת שמשלבת מצלמות ותוכנה ומאפשרת לנתח בזמן אמת אירועים במגרשי טניס, גם לצורכי שיפוט וגם לצורך ניטור פעולות של ספורטאים. המוצר המרכזי של החברה נקרא SmartCourt, והוא מנתח את תנועותיו של השחקן ומעלה אותן לאתר של החברה. המערכת משתמשת בנתונים ובתמונות שאספה כדי לאפיין אירועים שונים על המגרש ולהציג אותם לספורטאים לצד נתונים סטטיסטיים ומספריים; המערכת יכולה למשל להעביר לטניסאים נתונים בזמן אמת על מהירות ההגשה שלהם. אבל מכל מה שנאמר פה, שתי המילים האופרטיביות הן "לצורכי שיפוט".
הרבה שנים מוצבות במגרשי הטניס מכונות שקובעות אם הכדור עבר או לא עבר את הקו בהגשה, והפיתוח של Playsight מוכיח שזה רק עניין של זמן עד שמחשבים יוכלו לתפוס פיקוד על כל האספקטים השיפוטיים בספורט הלבן (לרבות רובוטים חרוצים שיאספו את הכדורים במקום ילדי המקהלה האלה). בשלב הטבעי הבא ייווצרו מערכות שיפוט אוטומטיות בשאר ענפי הספורט, וטעויות של שופטים — שלא לדבר על פרשות מהסוג של "שופטים באדום" — ייעלמו מהעולם. אבל בעוד שהיכולת לעשות את כל זה היא באמת רק שאלה של זמן, השאלה האמיתית היא מתי ואם בכלל נהיה מוכנים לוותר על האדם שמאחורי המשרוקית. כלומר, תראו כמה מהר מאמץ הכדורגל טכנולוגיות סופר־חדשניות כגון מצלמות טלוויזיה.
במבט־על אפשר לראות שכל פעולות האבחון הקודמות לקבלת החלטה מבוססות על שילוב בין ידע לניסיון. זה נכון בספורט, במכונאות רכב, בשוק ההון, בחיזוי מזג האוויר וגם ברפואה. כשאתה בא לרופא הוא שואל מה כואב לך ובודק את הנתונים הפיזיולוגיים שלך. בהסתמך עליהם, על שנות הלימוד שלו ועל מקרים שראה בעבר או קרא עליהם בספרות המקצועית נותן הרופא את האבחון שלו ומחליט על דרך הטיפול המומלצת. את כל האינפורמציה הזאת אפשר להזין בקלות למחשב שיאבחן חולים בדיוק כמו הרופא. תיקון, יותר טוב ממנו: למחשב אפשר להזין לא רק את הידע של רופא אחד אלא את הניסיון המצטבר של כל הרופאים במדינה או בעולם ולקבל דיאגנוסטיקן אדיר שיש לו יכולת לבחון את מצב החולה באופן כללי, ולא להתמקד רק בבעיה הספציפית שעליה הוא מתלונן.
דוקטור האוס מכני זה לא עתידנות; כבר עכשיו יש תוכנות המזהות סימנים ראשונים של פרקינסון, בין היתר בהאזנה לקולו של אדם. יש גם תוכנות החושפות את הסבירות שחולה נתון סובל מהתעללות בבית על בסיס נתוני האשפוז הקודמים שלו. השאלה היחידה היא אותה שאלה: האם אנחנו, בני האדם, מוכנים לקבל אבחון של מכונה. פעם התשובה הייתה לא, אבל היום זה משתנה. מחקרים אחרונים הראו שיש עליה חדה במספר האנשים שמשתמשים באינטרנט כדי לאבחן מה הבעיה הרפואית שלהם באתרים כמו WebMD וזונחים את הרופא שלהם ממגוון של סיבות. סיבות כמו: הרופא לא זמין, הרופא מאד יקר, הרופא טעה בעבר והביטחון באתרים שקיימים כבר מעט שנים ושכל החברים מסביב משתמשים בהם.
אז אם הצלחנו אט אט להשתכנע במערכות מומחה רפואיות כדי לטפל בדבר הכי חשוב לנו, הבריאות, מה הלאה? האם בשלב הבא נצליח לעכל את הרעיון של מחשב כמקבל החלטות מדיניות? אם מחשבים שהוזנו בכל פרטי ההיסטוריה העולמית והאזורית ימצאו מתווה לוגי להסכם עם הפלסטינים, האם נאמץ אותו? אם שבב סיליקון יקבע שצריך להעלות או להוריד את קצבאות הילדים, האם נעשה ונשמע? כי אם כן, זאת תהיה הגשמה של הצירוף שנעשה כל כך פופולרי כאן בבחירות האחרונות: פוליטיקה חדשה.

 עוד חלקיק אלוהי

בסוף אפריל 2011 הציעה אמזון לגולשיה לקנות ספר במחיר של 23.6 מיליון דולר. כתב אותו פיטר לורנס, ושמו הוא The Making of a Fly: The Genetics of Animal Design. הסיבה למחיר האסטרונומי לא קשורה לסופר או לנושא הספר, אלא לשתי הוצאות ספרים שמוכרות אותו דרך אמזון. שתיהן השתמשו במחשבים שתמחרו את הספר בצורה אוטומטית על פי המחיר של ההוצאה האחרת; הראשונה תמחרה אותו פי 1.270589 מהמחיר של השנייה, והשנייה פי 0.9983 מהמחיר של הראשונה. זה גרם לפינג־פונג אינסופי שהעלה שוב ושוב את מחיר הספר, מה שהתגלה ותוקן רק כעבור כמה ימים. זאת דוגמה קלאסית לכישלון של מחשב בקבלת החלטות.
יש עוד המון דוגמאות כאלה, מהשטות של תוכנת הניווט Waze שכיוונה נהגים לנתיבי איילון למרות שהיו סגורים עקב הצפה ועד לצניחת מדד הדאו ג'ונס בגלל מסחר של ברוקרים אוטומטיים (וזה עוד בלי לספור באגים שגרמו לטילים להתפוצץ או למכונות רנטגן לנפק מנה קטלנית של קרינה לחולים). אבל כל התקלות האלה פתירות. במקרה של הספר היה צריך רק ללמד את המחשב מהו גבול התמחור העליון, ואת Waze יש צורך לחבר למחשבי משרד התחבורה כדי שתקבל עדכונים על מצב הכבישים לא רק מהנהגים. ואחרי כל זה, באגים בתוכנה הם בדרך כלל טעויות של מתכנתים. של בני אדם.
רוב תושבי כדור הארץ מאמינים באלוהים ובזה שהוא יודע מה טוב לנו, גם אם לפעמים טוב לנו מבול שמשמיד את כל האנושות ומשאיר רק משפחה אחת של צדיקים ושתי חיות מכל סוג. אלוהים די נעלם מהסצנה ב־2,000 השנה האחרונות, אבל זה לא מפריע למי שמאמין לחכות ליום שישוב למרכז הבמה ויחליט בשבילנו מה טוב. אני פתחתי את הטקסט הזה בהנחה שנשמעת מופרכת לגמרי, אז רק טבעי שאסיים בעוד אחת: מה אם אלוהים יופיע בפנינו אחרת ממה שמקובל לחשוב? מה אם המשיח לא יגיע על חמור לבן אלא יישלף ממעבדת מחקר אחרי שנבין טוב יותר את מבנה המוח האנושי, ואחרי שכוח החישוב יגיע לרמה שתעלה בעוצמתה על זאת של כל המוחות האנושיים ביחד?
תחשבו על זה רגע, סתם לצורך השעשוע האינטלקטואלי: מחשב אלוהי שיחליט, ממש כמו האל המקורי, שהדבר הכי טוב לנו זה מבול שישמיד את המין האנושי מפני שהיעדר היכולת לחשוב באופן רציונלי גרם לנו ליצור ציוויליזציה מוכת מלחמות, עוני וחוסר צדק. מצד שני, המחשב האלוהי יהיה מאוד חכם. אולי הוא ימצא דרך להציל את הכדור הזה בלי להשמיד אותנו. כל שנותר הוא לחכות ולראות, ובינתיים אולי לשחרר קצת שליטה ולאצול את הסמכות לקבוע מתי צריך לשרוק לנבדל.

הרשת הלא חברתית

פורסם במקור, בגירסה מקוצרת, בגיליון ינואר 2013 של "בלייזר"

בדירה קטנה במדינה מזרח אירופית כלשהיא יושב לו גנרל ומתכנן התקפה. חייליו של אותו גנרל הם לא סוכני קג"ב מאוכזבים, טרוריסטים של אל-קאעידה או פושעים מתוחכמים אלא מחשבים אישים שאחד מהם יכול להיות שלך. 

בוא נניח שאתה רוצה לשלוח דואר למאה מיליון איש. משהו בסגנון "אני נסיך ניגרי עשיר שצריך את עזרתך להוציא עשרות מיליוני דולרים מארצי ואם תעזור לי תקבל עמלה של 10%. רק בבקשה  תשלח לי כמקדמה חמשת אלפים דולר". הונאה מהסוג הזה עובדת על כמות. אחוז אחד מהמיילים  יעבור את מנגנוני חסימת דואר הזבל, אחוז אחד מתוך מיליון האנשים שיקבלו את המייל אשכרה יקראו אותו, אחוז אחד מעשרת האלפים שקראו יצור קשר ומאית האחוז, שזה איש אחד, ישלח מקדמה של חמשת אלפים דולר ורק אחרי שבוע יבין שהוא נפל בפח.

אי אפשר לשלוח דואר למאה מיליון איש ממחשב אחד. חוץ מהעובדה שזה ייקח המון זמן, אם תנסה זאת מהר מאד או שיסגרו לך את החשבון, או שיחסמו לך את הגישה לאינטרנט או אם אתה גר במדינה נורמלית ידפקו לך בדלת שוטרים ויאסרו אותך. לכן אתה צריך לשלוח את הדואר מהמון מחשבים שונים. אופציה אחת, חוקית אך לא הגיונית בעליל היא לקנות המון מחשבים, אופציה שניה, בלתי חוקית אבל הגיונית היא להשתלט על המון מחשבים להתקין בהם וירוס ולהקים בוטנט. בוט = רובוט, נט = רשת, רשת רובוטים שלפעמים נקראת גם רשת של זומבים.

Botnet
"הילדים של היום יותר מדי תלויים כלכלית בהורים שלהם!"

המטרה של הווירוסים הראשונים הייתה להרוס את המחשב שאליו הם פלשו. למה? כי אנשים הם חראות. היום אפשר לסווג את הווירוסים יותר כטפילים וכמו כל טפיל הדבר האחרון שהם רוצים לעשות זה להרוס את המחשב שעליו הם חיים כי הם צריכים אותו. לכן רוב הווירוסים לא מפריעים לעבודה התקינה של מי שמשתמש במחשב והוא לא ירגיש שינוי בחוויית הגלישה או ביכולת לכתוב מסמכים. הווירוס פשוט יושב לו בשקט ומחכה לפקודות מהגנרל כשאחת הפקודות הללו יכולה להיות "שלח את האי-מייל הזה לכתובת הדואר הזאת". רשתות בוטנט יכולות להגיע לגדלים של מיליוני מחשבים וכך כדי לשלוח דואר למאות מיליוני אנשים כל מחשב ברשת צריך לשלוח רק כמה מאות. על מנת לא ליצור מצב שהמחשב של הגנרל שולח פקודות ישירות למיליוני מחשבים ומגלה את מקומו גם פה יש היררכיה. לכל "חייל" יש מחשב שהוא מפקד המחלקה שלו ולכל מחשב מ"מ יש מ"פ, לכל מ"פ יש מג"ד אבל עד היום לא התגלה מחשב שהוא הפקידה הפלוגתית.
חוץ מלשלוח דואר לקורסים בשוק ההון, קרקעות בפרדס חנה ותרופות פלא בזיל הזול רשתות הבוטנטים טובות גם לעוד כמה דברים פליליים. בוא נניח שלמתחרה העסקי שלך יש אתר אינטרנט מאד מוצלח. הוא פשוט קורע אותך ואתה חסר אונים. מי שיכול לעזור לך זה בוטנט שבפקודה אחת כל המחשבים ברשת פשוט גולשים בפראות לאתר של המתחרה שלא עומד בלחץ וקורס. הלקוחות המאוכזבים שלו עוברים לאתר שלך ואתה מחייך כל הדרך לבנק.

רגע אפשר לשכור רשתות בוטנט? כמובן הרי בחיים אפשר לשכור הכל והמחיר גם לא כל כך גבוה. 50 עד 200 דולר יסדרו לך צבא של מאה אלף מחשבים ל 24 שעות ויש אפילו אתרים שבהם אתה יכול לראות רשימה שמית של רשתות, הגודל שלהם, מיקום גאוגרפי של המחשבים ואפילו דירוגים. אבל חשוב שתתכונן נפשית לעובדה שאין הנחות לחברי מועדון "חבר".

למלחמה בבוטנטים יש שותפים רבים ויש גם הצלחות. מדינות רבות יחד עם חברות הי-טק גדולות עושות ימים כלילות לתפוס את הגנרלים הללו ולהעמיד אותם לדין כמו את האזרח הארמני גיאורגי אבנסוב שפיקד לפי הערכות על רשת של שלושים מיליון מחשבים שנקראה ברדולב. אבל כמו בחיסולים של בכירי אירגוני הטרור גם פה נשארים מאחור החיילים הפשוטים שבהתחלה הם בשוק אבל כעבור כמה זמן נמצא המישהו שיארגן אותם מחדש. הוכח מחקרית שבעולם הלא וירטואלי הדרך הכי טובה להילחם בווירוסים אמיתיים היא לרחוץ ידיים ואם נחזור לענייננו הדרך הכי טובה להלחם בוירוסי המחשב היא לדאוג שתהיה תוכנת אנטי-וירוס מעודכנת, שחומת האש תרוץ וכאשר מגיעה הודעה מחבר בסגנון "תלחצו, תלחצו מהר כי יש פה תמונה של של פליטת תוכנית ריאליטי שעושה משהו שאסור" אז אל תעשו זאת.

העתיד לא מבשר טובות. העלייה בשימוש בסמארטפונים וטבלטים מגדילה משמעותית את המחשבים שווירוסים יכולים להשתמש כנשאים וברגעים אלו ממש עובדים אנשים על וירוסים לכל המכשירים שמתחילים בצמד האותיות IP. האנשים הללו הם מהנדסי תוכנה מעולים שמיצרים וירוסים שיודעים אפילו קבל עידכונים כמו מערכת ההפעלה חלונות כדי שיוכלו להתגבר על התפתחויות של תוכנות האנטי-וירוס. ולא רק אירגוני פשיעה גדולים גילו את הכוח שיש במסות של מחשבים. ישאל כל אחד את עצמו האם זה לא הגיוני שמדינות כמו איראן, סין, ארצות הברית וגם ארצנו הקטנטונת לא מקימות בימים אלו צבאות ענק שביום פקודה יתקפו את מחשבים של מדינת האויב וישלחו לכל התושבים דואר מהסוג "אני נשיא אירני/ראש ממשלה ישראלי עשיר שצריך את עזרתך להוציא מיליונים מהמדינה הבוערת…"