יש אלוהים?

לאחר הרבה דיונים עם עצמי, החלטתי להגדיר את עצמי כאגנוסטיקן (כמו האסטרונום היהודי – קרל סייגן). אני לא מאמין שאלוהים קיים אבל עדיין לא מצאתי לזה הוכחה חותכת. זה הימור די גדול כי מה יקרה אם אני טועה? איך ארגיש אם שנייה אחרי שאסיים את השירות שלי פה בכדור הארץ אמצא את עצמי בבקו"ם של אלוהים?
אני יכול לדמיין את הסיטואציה בה אני מגיע לחלון של אחת מפקידות הקבלה והיא תוך כדי תקתוק על המקלדת תשאל אותי: שם פרטי? שם משפחה? שם האב? שם האם? ארץ לידה? ואז שיעלו הפרטים שלי על המסך היא תחייך ותסתכל אלי במבט מזלזל ותגיד: "אני רואה שאתה אגנוסטיקן. אתה בטח מרגיש די דביל כרגע".
השאלה מה עושים בעולם הבא עם אנשים שלא האמינו בקיומו של אלוהים? אני יכול להניח שאם היית איש שהרע לזולת אזי לא משנה אם האמנת באלוהים או לא, תמצא את עצמך בגיהינום. אני גם יכול להניח שאם גם היית איש שעזר לזולת וגם האמנת באלוהים בטוח שתגיע לגן עדן. אבל מה יעלה בגורלו של איש נחמד (כמוני) שלא האמין שאלוהים קיים? מכיוון שנאמר "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו", יש לי תקווה שיש פתרון מיוחד לבעיה הזאת. פתרון שמתאים לסוג תוכניות הטלוויזיה שכה נפוצות פה בשנים האחרונות. תוכנית ראליטי בשם "מי רוצה להגיע לגן עדן?" ובה כל המתמודדים יתחרו זה בזה במין חידון תנ"ך עולמי. כל חודש מאה המתמודדים הכי טובים יקבלו כרטיס כניסה לגן עדן וכל השאר יאלצו להמשיך וללמוד תנ"ך (שזה סוג של גיהינום).
אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בכל הדיון על קיומו של אלוהים זאת צביעות של אנשים. ואתחיל עם קבוצת האתאיסטים הדתיים. בחופש הגדול לפני שנתיים יצא לי לדבר עם אתאיסט דתי, כזה שבטוח שאלוהים לא קיים וכל כך שונא כל מה שקשור לדת שאם מנשקים לידו מזוזה הוא מתחרפן. בזמן השיחה, על נושא סתמי, הוא קיבל שיחת טלפון שמהאזנה מהצד הבנתי שקשורה בנופש בחו"ל.
"אתה לא מאמין איזה חופשה סידרתי", צהל הבחור והמשיך, "השנה חגי תשרי נופלים בצורה מעולה כך שיש שבעה ימי חופש!"
"רגע אחד", אמרתי לו, "מה פתאום אתה 'חוגג' את חגי תשרי שאפשר לסווגם כחגים דתיים?"
"מה אני יכול לעשות?", השיב הבחור, "מכריחים אותנו לצאת לחופש".
"אז פתאום כפייה דתית זה דבר טוב?", שאלתי בנימוס ציני, "אם אתה אתאיסט דתי אמיתי, עליך לגשת לבוס שלך ולהגיד לו שאתה רוצה לעבוד בחגי תשרי ואם זה בלתי אפשרי אז שיורידו לך שבעה ימי חופש מהצבירה". לפי התגובה שלו לא נראה לי שהוא קיבל את עצתי.
מצד שני יש לי שאלה לאנשים שמאמינים שהעולם נוצר לפני 5788 שנה בשעה עשר בבוקר ע"י אלוהים. יש מכונה סריקה שמשתמשת בטכניקת "דימות ברפואה גרעינית" (PET) על מנת לגלות מה קורה בתוך גוף האדם אחרי שהמטופל בולע חומר רדיואקטיבי. בעזרת טכניקה דומה של ניתוח זמן מחצית חיים של חומרים רדיואקטיבי אפשר גם לגלות את גילם של סלעים. אם אתם מאמינים לתוצאה של סריקת גוף האדם, ואני מאחל לכם שתמיד לא יתגלה שום דבר בעייתי, למה שלא תאמינו לתוצאות שמראות שיש סלעים שהגיל שלהם הוא טיפה יותר מ 5788 שנה?
מההיכרות שיש לי עם שני הצדדים נראה לי ששניהם ימשיכו בשלהם ויהיו טיפה צבועים לגבי האמונה שלהן, אבל כל עוד כולם יתייחסו לזולת בכבוד ונימוס לי זה ממש לא משנה.

צו פיוס

השם המקורי של הטור היה "עשר סיבות למה עדיף להיות בחור חילוני מאשר בחור דתי". אבל אחרי שגמרתי לכתוב אותו הבנתי שלפני שאני מפרסם את הטור אולי כדאי שאקבל משוב עליו מבחור דתי. מכמה סיבות. לראות שלא כתבתי שטויות, לראות שלא העלבתי יותר מדי ואולי גם לגלות שיש יותר מעשר סיבות. אז חיפשתי בחור דתי מצחיק. בגלל שאני לא מכיר את חנוך דאום או קובי אריאלי שלחתי את הטור לחבר דתי, עם חוש הומור מפותח, שעבד איתי פעם במיקרוסופט. וזה הפינג פונג שיצא.

כשרות

ניר: יש לי ידיד שתמיד טוען "שאוכל כשר הוא אוכל לא טעים". על זה נאמר את המשפט הנדוש "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח". אבל יש בעיות אחרות עם אוכל כשר. הבעיה מספר אחת היא שאין אותו בכל מני מקומות בעולם ואז צריכים לסחוב "מנה חמה". הבעיה השנייה מתרחשת כששומר כשרות מגיע לעבוד בקבוצה שרובה לא שומרת כשרות, דבר שדי מגביל את אפשריות לארוחת קבוצה אלא אם הולכים ל"משה ויעקב שירותי הסעדה למוסדיים". אבל זה עדיין עדיף מאשר כשמגיע עובד טבעוני משיחי.

יאיר: זה בכלל היתרון בלהיות דתי. יש לך תירוץ להתחמק מארוחות קבוצה מעיקות. כמו כן אתה פטור מלנסות לאכול דברים לא אכילים (כמו ג'וקים או קציצות של מקדונלד'ס).

מעבר לקבוצה השנייה

ניר: כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה דומה לו. אבל חזרה בתשובה היא עדיין פחות נוראית מחזרה בשאלה. כולנו מוקפים יום יום בתורה, כולנו חוגגים (או לפחות נהנים מימי החופש) של החגים היהודיים, כל נאום של המנהיגים שלנו מדבר על "עם ישראל" אז זאת לא הפתעה גמורה אם ילד חוזר בתשובה. אבל לחזור בשאלה? זה כבר סיפור אחר. במיוחד שמי שחוזר בשאלה דבר ראשון עושה נזם באף.

יאיר: נראה לך?? אם הבן חוזר בתשובה אתה צריך להכשיר את המטבח לשים מזוזות על כל המשקופים ולשמוע את שיחות הנפש הארוכות שלו. ברור שעדיף נזם.

חיי אישות

ניר: אישתך היא יד ראשונה.

יאיר: אין תגובה.

שבת

ניר: אין שום ספק שיותר מ"שישראל שמרו על השבת, השבת שמרה על ישראל" אבל יום שבת זה זמן מעולה לטיולים. אחרת צריך לקחת חופש בחול המועד ולטייל עם כל עם ישראל (שחלקו חבל שנשמר). כמו כן עדיף כלא סורי על לבלות ארבע ימים אצל החותנים כי ראש השנה יוצא ביום רביעי.

יאיר: יש לי 24 שעות שאני לא גולש ואין לי שום סיבה לקנות קורא ספרים דיגיטלי. בקשר לכלא הסורי וחותנים – אתה צודק.

כבוד הרב

ניר: עוד אחד שצריך להקשיב למה שהוא אומר.

יאיר: רב זה רק דרך להאשים את האחר בהחלטות שלך (יש שיאמרו שבשביל זה יש אלוהים)

כיפה

ניר: נראה אותך רוקד עם זה, אנטישמים מזהים אותך, זה נופל.

יאיר: אתה צודק אבל אתה לא צריך לחפש כיפה כשהמשטרה עוצרת אותך וזה מסתיר קרחות.

רמת הדתיות

ניר:  תמיד יהיה מישהו יותר דתי ממך שינפנף זאת בפרצוף שלך. חילוני זה חילוני. דרך אגב לכל ה"מסורתיים" אתם לא באמת דתיים.

יאיר: אבל אתה יודע מה לענות להם. אתה יודע איזה כיף זה לנהל ויכוח דתי עם חרדי פלצן שחושב שהוא יודע מה זה תורה?

הצפייה שיש לסביבה

ניר: כל החברים החילונים מצפים ממך לדעת הכל על הדת, על המנהגים, שתהיה ימני ומה כתוב בספר שמות פרק ג' פסוק ו'.

יאיר: אבל אין להם איך לבדוק.

דרישות התפקיד

ניר: לקום בחמש בבוקר? מה זה פה טירונות? לא להתגלח בספירת העומר? ומה זה לעזאזל צום גדליה?

יאיר: לא להתגלח נמצא אצלי ברובריקה של היתרונות. ואני ידעתי שיש דבר כזה חמש בבוקר.

זה לא באמת משנה

ניר: ואז מגיע יום הכיפורים. היום שבו הקדוש ברוך הוא מחליט מי ישרוד עוד שנה ויום הכיפורים מכפר על עברות שבין אדם למקום. לא משנה אם כל השנה אכלת גדי בחלב אימו, אלוהים יסלח לך. אני אישית מקווה שזה באמת כך.

יאיר: אבל האומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו לעשות תשובה. אני חושב שהבעיה העיקרית ביום כיפור זה הצפיפות בבית הכנסת מכל החילונים. בכל מקרה כשיגיע הזמן אתן עליך המלצות טובות.

הנה עוד בחור דתי בשם יאיר שיש לו חוש הומור.