אם אתם אוהבים כדורסל, אם הייתם מודעים לעצמכם בשנות ה 90 או אם אתם רוצים לראות מה המשמעות של תחרות אמיתית, אני מאד ממליץ לכם לראות את הסדרה התיעודית "מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון". סדרה תיעודית (10 פרקים של שעה) שסוקרת את הקריירה של מייקל ג'ורדן וה"שיקגו בולס" של שנות ה-90, ומשולבת בצילומים שטרם שודרו מהעונה של 1997-98. אחרי צפייה בסדרה (פעמיים), הרגע שהכי נחקק אצלי מופיע בסוף הפרק השביעי, כשמייקל נשאל על המוניטין שלו כאיש לא נחמד.

המראיין:

מייקל:

קריין:

מייקל:

מפסיק את הראיון עם דמעות בעיניים.
אם אתם רוצים לקרוא עוד על עלילות מייקל ג'ורדן אני ממליץ על הספר "The Jordan Rules", שמספר על הזכייה הראשונה של השיקאגו בולס באליפות בעונת 91-92.

דבר ראשון שאני אקנה אחרי שהכל ירגע זה בידה.
פעם ראשונה שראיתי בידה היה בסרט צרפתי. לא הבנתי למה יש אסלה מוזרה נוספת ליד האסלה הרגילה. כשהסבירו לי את מטרתה לא הפסקתי לצחוק ושאלתי למה? למה צריך את זה אם יש לנו את ההמצאה המדהימה של הנייר טואלט.
הכל השתנה לפני 4 שנים בעת ביקור בדרום קוריאה. באחד מבתי המלון היה בשירותים בידה משוכלל ביותר שכלל חימום של מושב האסלה, מים חמים, תוכניות השפרצה שונות ויבוש באוויר חם. זאת הייתה חוויה רוחנית ממדרגה ראשונה. מעולם לא יצאתי מהשירותים עם כזה חיוך מאוזן לאוזן.
מאז אותו הטיול כל שנה ביום הולדת שלי רציתי לפנק את עצמי בבידה, וכל שנה השתפנתי או יותר נכון התקמצתי. אבל אז הגיעה הקורונה ואנשים הסתערו על הסופרמרקטים בכדי לקנות נייר טואלט.
ההתנהגות הזאת גרמה לי לרצות להבין את החשיבות הפסיכולוגית של אגירת נייר טואלט בשעות משבר, למה יש מקומות בעולם בהם שולט הבידה ולמה זה לא תפס בארצות הברית. לשמחתי הפודקאסט המעולה "99% בלתי נראה" הוציא פרק בנושא: https://99percentinvisible.org/episode/wipe-out ובפרק הוזכר ספר שנקרא WIPED – The Curious History of Toilet Paper. בגלל שכבר נמאס לי לצפות בתוכניות בנטפליקס קניתי את הספר והוא מומלץ ביותר.
הנה שלוש תובנות מרכזיות שיש לי אחרי שגמרתי לקרוא את הספר (לא בשירותים):
1) אם אתם רוצים לדמיין את העולם שלנו לפני המאה העשרים אל תשכחו לדמיין גם ריח חזק של חרא ושתן בכל מקום.
2) העולם מתחלק לשוטפים ולמנגבים. מבחינה בריאותית השוטפים צודקים!
3) נייר טואלט זה הרס של הסביבה.
בקיצור אם נטפליקס מחפשים את סדרת התעודה הבאה שלהם, שיפסיקו לעשות סרטים על רוצחים מוזרים. "ההיסטוריה של הניגוב" יהיה להיט בינלאומי.

אם אתם מחפשים חומר קריאה מעניין, חוץ כמובן מהבלוג הזה, אני מאד ממליץ על שני אתרים שמכילים את החוקים שהכנסת חוקקה. ספר החוקים הפתוח של וויקיטקסט העברי ומאגר החקיקה הלאומי של הכנסת.
התחלתי להתעניין בשני האתרים בעקבות חקיקת חוק הלאום. אחרי שקראתי אותו לעומק אני לא מבין על מה המהומה של המתנגדים (אין בו שום דבר חדש) אבל גם למה היה צריך לבזבז כל כך הרבה אנרגיה בשביל לחוקק אותו (אין בו שום דבר חדש).

שאלה קטנה. האם אתם יודעים מה גובה הקנס אם תגדלו חזיר בישוב לא מורשה? 10,000 לירות! שזה שקל אחד!

תאמינו או לא יש בספר החוקים את "פקודת סרטי הראינוע" משנת 1927! (בוצעו בו תיקונים בשנת 1935).

הנה החוק שסיבך את סיינפלד וחבורתו בפרק סיום הסדרה.

שנה אחרי שיצא הספר שלי לאור, קיבלתי מהספרייה הלאומית מכתב שדרש ממני לשלוח לספרייה שני עותקים. כמובן שהתעלמתי כי חשבתי שזה טעות. איזה ערך יש לספר שלי (שהוא אסופה של טורים שכתבתי לעיתון מקומי בזכרון יעקב) שמצדיק מקום על מדף בספרייה הלאומית? כעבור עוד כמה חודשים קיבלתי מכתב מעורך דין שמאיים שאם לא אשלח שני עותקים ינקטו מולי צעדים משפטיים. הבנתי שכנראה זה רציני ושלחתי להם שני עותקים למען הדורות הבאים. הדרישה הזאת מובססת על החוק הזה שנחקק 10 ימים אחרי שאהוד ברק התפטר מראשות הממשלה. (אני מקווה שהיום אפשר גם לשלוח העתק דיגיטלי)

אבל לא משנה כמה נכון וצודק חוק שמחוקקים, אם אין אכיפה של הרשויות ומוטיבציה פנימית של הציבור, לא תהיה לחוק שום משמעות ועדיף שלא לחוקק אותו.
ובונוס לסיום הנה חוק קביעת הזמן (שמכיל בתוכו גם את ההגדרות של שעון הקיץ בישראל – דבר שבעבר גרם להמון מחלוקות)

דבר ראשון אני רוצה לנצל את ההזדמנות לאחל לכולם/ן שנה טובה, חתימה טובה או גמר חתימה טובה (אני אף פעם לא סגור על מה אומרים).
אתחיל ואגיד שאני גאה להיות יהודי! בכלל זאת התקופה הכי טובה להיות בה יהודי. לא בגלל חוק הלאום אלא בגלל שכל חגי תשרי נפלו באמצע השבוע ומיד אחרי החופש הגדול. איזה כיף להורים.
רק שתדעו המילה "תשרי" מגיעה מהמילה הבבלית "תשריתו" שהפירוש שלה הוא "תבריזו מהעבודה".
אתה לא באמת מבין כמה החודש הזה מטורף עד כשאתה מנסה מסביר אותו לגוי.
בגלל שאני עובד בהייטק יוצא לי לעבוד עם לא מעט אמריקאים.
זה לא פשוט לעבוד עם אמריקאים. לא בגלל שהם אומרים על כל דבר wonderful, אלא בגלל שהם לא עובדים בשבת וראשון, אנחנו לא עובדים בשישי שבת, השעה בחוף המזרחי שקרוב אלינו היא 7 שעות אחורה כך שאנחנו יכולים לדבר טלפונית רק שלושה וחצי ימים בשבוע. ועכשיו כשהגיעו החגים, איזה בלאגן.
ככה נשמעה השיחה שהייתה לי בסקייפ עם גרג מניו-יורק ביום רביעי שעבר (לצורך הנוחות והמוטיב הקומי השארתי רק את החלק שלי בשיחה, כדי שתוכלו לדמיין את מה שהוא אמר)
"טוב גרג אז לפני שאנחנו מסיימים את השיחה, אני רוצה לעדכן אותך ששבוע הבא אנחנו לא עובדים בראשון, שני ושלישי כי יש לנו חג.
קוראים לו ראש השנה, זה חגיגות השנה העברית החדשה.
ביום הראשון אוכלים, ביום השני אוכלים וביום השלישי גם אוכלים.
שבוע אחרי זה אנחנו לא עובדים בשלישי ורביעי כי יש לנו עוד חג.
קוראים לו יום כיפורים, אנחנו צמים, מבקשים סליחות ורוכבים על אופניים.
לא! לא רשום בשום מקום בברית הישנה שמצווה לרכוב על אופניים. זה הנפצה שלנו.
רגע, שבוע אחרי זה אנחנו לא עובדים בראשון ושני כי יש לנו חג נוסף.
קוראים לו סוכות. סוכות.
אנחנו בונים מבנה טרומי, שהקירות שלו עשויים מבד והגג מענפי עץ דקל עם קישוטים מעפנים שהילדים הכינו בגן.
לא אני לא צוחק עליך, יש גם אנשים שישנים בסוכה.
לא אל תנתק! שבוע אחרי זה אנחנו שוב לא עובדים בראשון ושני. שוב יש לנו חג. סוכות שני. זה כמו סרט המשך. בסופו אנחנו מתחילים לקרוא את התנ"ך מהתחלה בפעם ה 3000.
כן זה די משעמם.
הכל זה ימי חופש של המדינה.
אתה רוצה להיות יהודי?
סחתיין, אין בעיה, רק תזכור שתצטרך לעבור ברית מילה.
חשבתי שתרד מזה".