חוקים עליך ישראל

אם אתם מחפשים חומר קריאה מעניין, חוץ כמובן מהבלוג הזה, אני מאד ממליץ על שני אתרים שמכילים את החוקים שהכנסת חוקקה. ספר החוקים הפתוח של וויקיטקסט העברי ומאגר החקיקה הלאומי של הכנסת.
התחלתי להתעניין בשני האתרים בעקבות חקיקת חוק הלאום. אחרי שקראתי אותו לעומק אני לא מבין על מה המהומה של המתנגדים (אין בו שום דבר חדש) אבל גם למה היה צריך לבזבז כל כך הרבה אנרגיה בשביל לחוקק אותו (אין בו שום דבר חדש).

הלאום 1

הלאום 2


שאלה קטנה. האם אתם יודעים מה גובה הקנס אם תגדלו חזיר בישוב לא מורשה? 10,000 לירות! שזה שקל אחד!

איסור גידול חזיר 1

חוק איסור גידול חזיר 2.JPG

איסור גידול חזיר 3


תאמינו או לא יש בספר החוקים את "פקודת סרטי הראינוע" משנת 1927! (בוצעו בו תיקונים בשנת 1935).

סרטי הראינוע


הנה החוק שסיבך את סיינפלד וחבורתו בפרק סיום הסדרה.

לא תעמוד על דם רעך


שנה אחרי שיצא הספר שלי לאור, קיבלתי מהספרייה הלאומית מכתב שדרש ממני לשלוח לספרייה שני עותקים. כמובן שהתעלמתי כי חשבתי שזה טעות. איזה ערך יש לספר שלי (שהוא אסופה של טורים שכתבתי לעיתון מקומי בזכרון יעקב) שמצדיק מקום על מדף בספרייה הלאומית? כעבור עוד כמה חודשים קיבלתי מכתב מעורך דין שמאיים שאם לא אשלח שני עותקים ינקטו מולי צעדים משפטיים. הבנתי שכנראה זה רציני ושלחתי להם שני עותקים למען הדורות הבאים. הדרישה הזאת מובססת על החוק הזה שנחקק 10 ימים אחרי שאהוד ברק התפטר מראשות הממשלה. (אני מקווה שהיום אפשר גם לשלוח העתק דיגיטלי)

הספרים 1

הספרים 2

הספרים 3


אבל לא משנה כמה נכון וצודק חוק שמחוקקים, אם אין אכיפה של הרשויות ומוטיבציה פנימית של הציבור, לא תהיה לחוק שום משמעות ועדיף שלא לחוקק אותו.
ובונוס לסיום הנה חוק קביעת הזמן (שמכיל בתוכו גם את ההגדרות של שעון הקיץ בישראל – דבר שבעבר גרם להמון מחלוקות)

קביעת הזמן

הסבר חגיך לתייר

דבר ראשון אני רוצה לנצל את ההזדמנות לאחל לכולם/ן שנה טובה, חתימה טובה או גמר חתימה טובה (אני אף פעם לא סגור על מה אומרים).
אתחיל ואגיד שאני גאה להיות יהודי! בכלל זאת התקופה הכי טובה להיות בה יהודי. לא בגלל חוק הלאום אלא בגלל שכל חגי תשרי נפלו באמצע השבוע ומיד אחרי החופש הגדול. איזה כיף להורים.
רק שתדעו המילה "תשרי" מגיעה מהמילה הבבלית "תשריתו" שהפירוש שלה הוא "תבריזו מהעבודה".
אתה לא באמת מבין כמה החודש הזה מטורף עד כשאתה מנסה מסביר אותו לגוי.
בגלל שאני עובד בהייטק יוצא לי לעבוד עם לא מעט אמריקאים.
זה לא פשוט לעבוד עם אמריקאים. לא בגלל שהם אומרים על כל דבר wonderful, אלא בגלל שהם לא עובדים בשבת וראשון, אנחנו לא עובדים בשישי שבת, השעה בחוף המזרחי שקרוב אלינו היא 7 שעות אחורה כך שאנחנו יכולים לדבר טלפונית רק שלושה וחצי ימים בשבוע. ועכשיו כשהגיעו החגים, איזה בלאגן.
ככה נשמעה השיחה שהייתה לי בסקייפ עם גרג מניו-יורק ביום רביעי שעבר (לצורך הנוחות והמוטיב הקומי השארתי רק את החלק שלי בשיחה, כדי שתוכלו לדמיין את מה שהוא אמר)
"טוב גרג אז לפני שאנחנו מסיימים את השיחה, אני רוצה לעדכן אותך ששבוע הבא אנחנו לא עובדים בראשון, שני ושלישי כי יש לנו חג.
קוראים לו ראש השנה, זה חגיגות השנה העברית החדשה.
ביום הראשון אוכלים, ביום השני אוכלים וביום השלישי גם אוכלים.
שבוע אחרי זה אנחנו לא עובדים בשלישי ורביעי כי יש לנו עוד חג.
קוראים לו יום כיפורים, אנחנו צמים, מבקשים סליחות ורוכבים על אופניים.
לא! לא רשום בשום מקום בברית הישנה שמצווה לרכוב על אופניים. זה הנפצה שלנו.
רגע, שבוע אחרי זה אנחנו לא עובדים בראשון ושני כי יש לנו חג נוסף.
קוראים לו סוכות. סוכות.
אנחנו בונים מבנה טרומי, שהקירות שלו עשויים מבד והגג מענפי עץ דקל עם קישוטים מעפנים שהילדים הכינו בגן.
לא אני לא צוחק עליך, יש גם אנשים שישנים בסוכה.
לא אל תנתק! שבוע אחרי זה אנחנו שוב לא עובדים בראשון ושני. שוב יש לנו חג. סוכות שני. זה כמו סרט המשך. בסופו אנחנו מתחילים לקרוא את התנ"ך מהתחלה בפעם ה 3000.
כן זה די משעמם.

הכל זה ימי חופש של המדינה.
אתה רוצה להיות יהודי?
סחתיין, אין בעיה, רק תזכור שתצטרך לעבור ברית מילה.
חשבתי שתרד מזה".

 יש אלוהים?

לאחר הרבה דיונים עם עצמי, החלטתי להגדיר את עצמי כאגנוסטיקן (כמו האסטרונום היהודי – קרל סייגן). אני לא מאמין שאלוהים קיים אבל עדיין לא מצאתי לזה הוכחה חותכת. זה הימור די גדול כי מה יקרה אם אני טועה? איך ארגיש אם שנייה אחרי שאסיים את השירות שלי פה בכדור הארץ אמצא את עצמי בבקו"ם של אלוהים?
אני יכול לדמיין את הסיטואציה בה אני מגיע לחלון של אחת מפקידות הקבלה והיא תוך כדי תקתוק על המקלדת תשאל אותי: שם פרטי? שם משפחה? שם האב? שם האם? ארץ לידה? ואז שיעלו הפרטים שלי על המסך היא תחייך ותסתכל אלי במבט מזלזל ותגיד: "אני רואה שאתה אגנוסטיקן. אתה בטח מרגיש די דביל כרגע".
השאלה מה עושים בעולם הבא עם אנשים שלא האמינו בקיומו של אלוהים? אני יכול להניח שאם היית איש שהרע לזולת אזי לא משנה אם האמנת באלוהים או לא, תמצא את עצמך בגיהינום. אני גם יכול להניח שאם גם היית איש שעזר לזולת וגם האמנת באלוהים בטוח שתגיע לגן עדן. אבל מה יעלה בגורלו של איש נחמד (כמוני) שלא האמין שאלוהים קיים? מכיוון שנאמר "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו", יש לי תקווה שיש פתרון מיוחד לבעיה הזאת. פתרון שמתאים לסוג תוכניות הטלוויזיה שכה נפוצות פה בשנים האחרונות. תוכנית ראליטי בשם "מי רוצה להגיע לגן עדן?" ובה כל המתמודדים יתחרו זה בזה במין חידון תנ"ך עולמי. כל חודש מאה המתמודדים הכי טובים יקבלו כרטיס כניסה לגן עדן וכל השאר יאלצו להמשיך וללמוד תנ"ך (שזה סוג של גיהינום).
אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בכל הדיון על קיומו של אלוהים זאת צביעות של אנשים. ואתחיל עם קבוצת האתאיסטים הדתיים. בחופש הגדול לפני שנתיים יצא לי לדבר עם אתאיסט דתי, כזה שבטוח שאלוהים לא קיים וכל כך שונא כל מה שקשור לדת שאם מנשקים לידו מזוזה הוא מתחרפן. בזמן השיחה, על נושא סתמי, הוא קיבל שיחת טלפון שמהאזנה מהצד הבנתי שקשורה בנופש בחו"ל.
"אתה לא מאמין איזה חופשה סידרתי", צהל הבחור והמשיך, "השנה חגי תשרי נופלים בצורה מעולה כך שיש שבעה ימי חופש!"
"רגע אחד", אמרתי לו, "מה פתאום אתה 'חוגג' את חגי תשרי שאפשר לסווגם כחגים דתיים?"
"מה אני יכול לעשות?", השיב הבחור, "מכריחים אותנו לצאת לחופש".
"אז פתאום כפייה דתית זה דבר טוב?", שאלתי בנימוס ציני, "אם אתה אתאיסט דתי אמיתי, עליך לגשת לבוס שלך ולהגיד לו שאתה רוצה לעבוד בחגי תשרי ואם זה בלתי אפשרי אז שיורידו לך שבעה ימי חופש מהצבירה". לפי התגובה שלו לא נראה לי שהוא קיבל את עצתי.
מצד שני יש לי שאלה לאנשים שמאמינים שהעולם נוצר לפני 5788 שנה בשעה עשר בבוקר ע"י אלוהים. יש מכונה סריקה שמשתמשת בטכניקת "דימות ברפואה גרעינית" (PET) על מנת לגלות מה קורה בתוך גוף האדם אחרי שהמטופל בולע חומר רדיואקטיבי. בעזרת טכניקה דומה של ניתוח זמן מחצית חיים של חומרים רדיואקטיבי אפשר גם לגלות את גילם של סלעים. אם אתם מאמינים לתוצאה של סריקת גוף האדם, ואני מאחל לכם שתמיד לא יתגלה שום דבר בעייתי, למה שלא תאמינו לתוצאות שמראות שיש סלעים שהגיל שלהם הוא טיפה יותר מ 5788 שנה?
מההיכרות שיש לי עם שני הצדדים נראה לי ששניהם ימשיכו בשלהם ויהיו טיפה צבועים לגבי האמונה שלהן, אבל כל עוד כולם יתייחסו לזולת בכבוד ונימוס לי זה ממש לא משנה.

100,000

12 שעות לפני סיום 2017, חגג הבלוג שלי 100,000 צפיות/כניסות. למרות שזה מספר יפה, האמת הכואבת היא שזה ממש לא הרבה, במיוחד לאור העובדה שהפוסט הראשון פורסם ב 04/06/2010. רק לצורך השוואה, כתבה שלי על אחוות גברים באמריקה שפורסמה במאקו, זכתה ל 28,238 צפיות. אין לי נתונים מדויקים על כתבות שלי שפורסמו ב YNet (בלייזר ומחשבים), אבל אני יודע שכמות האנשים שקראו אותן נמדדה גם היא בעשרות (ואף מאות) אלפים.

Months
כמה נתונים מעניינים

אני חושב שהבעיה של הבלוג שלי היא שהוא לא ממוקד בנושא ספציפי. כשבחנתי את הבלוגים שאני נוהג לבקר בהם בקביעות גיליתי שרובם עוסקים לעומק בנושא ספציפי. אם זה הסולידית שעוסק בהשקעות, FlyingOut שמתעסק בעולם התעופה או תרבות הפנאי שמדבר על תיאטרון, מוסיקה, ספרות, שירה ושאר ענייני תרבות הפנאי. הבלוג שלי הוא רוחבי. אפשר למצוא פה כתבות על ליגת ה NFL, פוסטים על הורות או תיאורי טיולים ברחבי העולם. כנראה שזה סוג של בלוג שלא מושך אנשים לבוא ולבקר שוב ושוב.

Countries (1).PNG
יש בעולם 195 מדינות. בצהוב 104 המדינות שמהן הגיע לפחות קורא אחד. (אני לא מאד פופולרי באפריקה) 

זה הגלגול השני של הבלוג. הוא הוקם לראשונה באתר GeoCities שהיה אחד מהאתרים הראשונים שאפשרו להקים אתר אינטרנט בקלות יחסית (למי שידע HTML – שפת הדפדפנים). לכבוד החתונה שלי בשנת 1998 הקמתי שם אתר שבו יכלו האורחים לאשר את השתתפותם ובגלל שזאת הייתה שנת 1998 רק מוזמן אחד השתמש באופציה הזאת. בינואר 1999, שנה לפני התפוצצות הבועת הדוט-קום, קנתה Yahoo את GeoCities בסכום של 3.57 מיליארד דולר וב 2009 סגרה אותו חוץ מביפן. מ 2010 הבלוג חי ב wordpress.com (מאד מומלץ למי שרוצה להרים בלוג/אתר).

nirkatz-geocities
כך נראה הבלוג ב GeoCities בשנת 2009

אבל למרות המיעוט היחסי של המבקרים אני שמח שהבלוג קיים. הוא "מכריח" אותי לכתוב מדי פעם, אני נהנה לבדוק כמה פעמים ביום כמה אנשים נכנסו לצפות בו, ואפילו מרוויח לאחרונה $2 בחודש מהפרסומות שמופיעות בו. זאת פיסת הנדל"ן הקטנה שלי באינטרנט הגדול שנשלט ע"י חברות ענק כמו פייסבוק או גוגל, ואני כולי תקווה שחגיגות ה 200,000 יקרו יותר מוקדם מ 2025.

Posts
רוצים לדעת למה "מילות פרידה" הוא פוסט מאד נפוץ? זה ההסבר – https://wp.me/pWw18-n9

ודבר אחרון – תודה לכם הקוראים.

עלות הפיספוס

למרות שביני וביל גייטס כבר מזמן אין יחסי עובד מעביד אני עדיין עוקב אחריו (וירטואלית כמובן). כל קיץ מפרסם ביל רשימה של ספרים שהוא ממליץ לקרוא, והפעם החלטתי לשמוע בעצתו ולקרוא את הספר "How Not to Be Wrong – The Power of Mathematical Thinking by Jordan Ellenberg". הספר, כמה לא מפתיע, עוסק בניתוח מתמטי של אירועים שקורים לנו בחיים. פרק 12 למשל מנסה לענות על השאלה החשובה: "מתי צריך להגיע לשדה התעופה לפני טיסה?".
בואו ונניח שרשות שדות התעופה עקבה אחרי מיליוני האנשים שעברו השנה בשדה התעופה בן גוריון ואלו הממצאים שלהם.

אופציה זמן הגעה לפני טיסה אחוז הטיסות שפוספסו
1 שלוש שעות 0%
2 שעתיים 2%
3 שעה וחצי 5%
4 שעה 15%
5 חצי שעה 100%

אזי על בסיס הטבלה הזאת מהי התשובה הנכונה לשאלה: "מתי צריך להגיע לשדה התעופה לפני טיסה?". עדיין אין תשובה כי חסר נתון מאד מרכזי והוא מדד הסבל. כמה אתם סובלים מלבזבז זמן בשדה התעופה וכמה אתם סובלים מפספוס טיסה. המדד הזה כמובן שונה מאדם לאדם (איש עסקים שטס המון מול משפחה של חמישה) ומסיטואציה לסיטואציה (טיסה לאירוע חשוב או לטיול של חמישה חודשים במזרח).
לשם דוגמא בואו ונניח שמדד הסבל שלכם הוא 1 יחידת סבל לכל שעה בשדה התעופה ו 6 יחידות סבל לטיסה שפוספסה. אזי כמות יחידות הסבל בכל אופציה מחושבת בצורה הבאה:
1 יחידת סבל * זמן הגעה לפני טיסה + אחוז הטיסות שפוספסו * 6 יחידות סבל.

אופציה מספר יחידות סבל
1 1 * 3 + 0% * 6 = 3
2 1 * 2 + 2% * 6 = 2.12
3 1 * 1.5 + 5% * 6 = 1.8
4 1 * 1 + 15% * 6 = 1.9
5 1 * 0.5 + 100% * 6 = 6.5

כפי שניתן לראות האופציה הכי טובה להקטנת הסבל היא לבחור באופציה 3 (הגעה של שעה וחצי לפני טיסה) שבה מספר יחידות הסבל הוא הנמוך ביותר.
השנה התחבטנו בשאלה דומה בזמן תכנון הטיול המשפחתי לארה"ב. היעד הראשוני שלנו הייתה מילווקי שנמצאת במדינת ויסקונסין וכמובן שאין לשם טיסות ישירות מתל אביב. לכן בזמן שעברנו על כל האפשריות שאלנו את עצמנו את השאלה, מה הזמן האופטימלי להמתנה בין טיסה לטיסה. לאחר מחקר מעמיק, על בסיס ניסיון העבר ושימוש בטבלה של אופציות וסבל בחרנו בטיסה של אייר קנדה מתל אביב לטורונטו שנוחתת ב 16:25 וטיסת המשך למילווקי גם של אייר קנדה שממריאה ב 18:10. זה נתן לנו שעה ארבעים וחמש דקות של מעבר בין טיסה אחת לשנייה (הרבה מעבר למה שמומלץ באתר הרשמי של שדה התעופה של טורונטו)
הטיסה של אייר קנדה מתל אביב לטורונטו איחרה בשעתיים. אנחנו פספסנו את הטיסה למילווקי, חיכינו שש שעות בשדה התעופה בתור אינסופי כדי לקבל מלון וטיסה חלופית למחרת וכך יצא שאיבדנו יום מהטיול. למזלנו בגלל אורך הטיול (25 יום) וגם בגלל שלא תכננו יותר מדי ביום הראשון הצלחנו להשלים את החסר ובנוסף יש לנו חוויה מלמדת (ומתמטית) לחיים.
ולכל מי שתהה במערכת היחסים בין ביל ואנוכי, הוא היה המעביד.

שיט!

 

יום שני בערב

כשהייתי בכיתה ח', בסוף שנת 1982, ידעתי שכל יום שני בשעה 20:00 אני חייב להיות בבית. לא בגלל שזאת הייתה דרישה של ההורים שלי אלא פשוט שבאותה השעה שודר פרק של הסדרה "תהילה". הסדרה, שהייתה מבוססת על סרט קולנוע בעל שם זהה, מתארת את קורותיהם של תלמידים ומורים ב"תיכון לאומנויות הבמה" בניו יורק. באותם שנים של ערוץ אחד ויחיד, אם היית מפספס שידור של פרק היה סיכוי טוב (כך חשבנו) שלעולם לא תהיה לנו ההזדמנות שניה לראות אותו. כמעט לאף אחד לא היה מכשיר וידאו (VCR) וגם לא היו שידורים חוזרים של סדרות שהוקרנו בערב. בגלל שכל הילדים בבית ספר דיברו למחרת על מה שהיה בפרק, מאד לא רציתי לפספס את השידור.

לפני כתשעה חודשים נרשמנו לשירות של HOT VOD והתחלנו להשלים את כל ה"חוסרים" שהיו לנו. (אנחנו לא צופים בסדרות בצורה בלתי חוקית). בהתחלה ראינו כל יום פרק של "משחקי הכס" (60 פרקים = חודשיים). אחרי זה המשכנו עם שני פרקים ביום של "המפץ הגדול" עונות 1 עד 7 (159 פרקים = חודשיים וחצי) וקינחנו בפרק ביום של "הפמליה" (96 פרקים = שלושה חודשים). זה היה מאד נחמד לסגור את הפער ועוד כל כך מהר, במיוחד לאור חוויות הילדות שלי, אבל לקראת הסוף הרגשתי שאני מפספס משהו, שההנאה שלי טיפה נפגעה.
הפרק הראשון של העונה הרביעית של הסדרה המעולה "סיליקון ואלי", שמספרת את סיפורם של כמה מתכנתים / יזמים בסיליקון ואלי שודר ביום שני ה 24 באפריל בשנה 22:30. מאז כל יום שני בשעה 22:30 אני רץ לסלון, כמו לפני 35 שנה, כדי לראות פרק חדש. למרות שזה מיותר, אני הרי יכול להקליט את הפרק, לראותו ב VOD מתי שארצה או אפילו להמתין לסיום העונה ואז לראות הכל ברצף, יש משהו בריטואל הזה שעושה לי טוב. במיוחד אני אוהב את ההמתנה של שבוע בין פרק לפרק, דבר שמאפשר לספוג את מה שקרה בפרק ולחשוב מה יקרה בפעם הבאה. זה סוג של דחיית סיפוקים שעושה רק טוב לנפש.
ומה לגבי הפרקים של תהילה שפספסתי בשנת 1982? תמיד אפשר למצוא אותם ב YouTube.