איך שומרים על תיבת דואר ריקה ועל נפש שמחה

אני לא בן אדם יעיל. אני לא טוען שאני לא מועיל אני רק מציין שאני לא יעיל. יש לי את כל הסימפטומים של מחלת "חוסר היעילות":  דחיינות, קפיצות אקראיות ממשימה למשימה, עבודה לא לפי תיעדוף ואימפולסיביות. לרוב אני די מופתע כאשר אני מצליח לסיים משימה עד הסוף ואחד מכלי העבודה העיקריים שלי שלא עוזרים לי להיאבק בחוסר יעילות הוא האי-מייל.
אני לא זוכר בדיוק מתי שלחתי את אי-מייל הראשון שלי, אבל הפעם הראשונה שבאמת התחלתי להשתמש בו הייתה לפני עשרים ואחת שנים כאשר הגעתי למקום העבודה הראשון שלי. בשבוע הראשון תוכנת האי-מייל שלי הייתה סגורה כי באמת לא חשבתי שיש בה צורך. אבל אז ביום חמישי של אותו השבוע נכנס אלי למשרד הבוס, ושאל אותי למה אני לא נמצא בישיבה של החברה.
"אף אחד לא הודיע לי", אמרתי.
"זה נשלח במייל", הוא ענה בעצבנות, "ומעכשיו שהמייל שלך יהיה פתוח כל הזמן".
מאותו הרגע המייל שלי פתוח כל הזמן ולא מפסיק להתמלא בהודעות. להכנס למייל ולראות בתיבת האינבוקס (Inbox) חמש מאות אי-מיילים, שמתוכם שלוש מאות שמונים ושבע שלא נקראו, גורם לי מיד לחוות את חמשת שלבי האבל.

הכחשה
– לא יכול להיות, יש טעות בספירה.
כעס – למה זה מגיע לי?!?!
מיקוח – אם אני מבטיח לא לשלוח יותר מיילים האם הסיוט הזה יפסיק?
דיכאון – ייקח לי שעות לעבור על כל המיילים, אני לא אספיק כלום.
קבלה – נו טוב, זה בעיה של כולם.

הבעיה ב 500 מיילים שיושבים באינבוקס שאתה פשוט לא יודע מה לעשות קודם. איזה מייל הוא מייל חשוב? מה צריך לשמור ומה לזרוק? והתוצאה שאתה פשוט ניגש ליו-טוב ומתחיל לצפות בסרטונים של כישלונות של אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמך.
אז מה אפשר לעשות? לפני כעשור שמעתי בפעם הראשונה את שיטת האינבוקס הריק, שיטה שבסוף היום כמות המיילים באינבוקס היא אפס. לא ניסיתי ליישם את השיטה הזאת כי זה נראה לי די בלתי אפשרי אך לפני כחודשיים, כחלק מהיעדים שהצבתי לעצמי לשנת 2016, החלטתי שהגיע הזמן. אני יודע שהנושא הזה מעניין רבים מקוראי הבלוג כי בפוסט הקודם שלי הזכרתי את השיטה ושמתי לינק למאמר באנגלית ומעולם לא לחצו כל כך הרבה אנשים על לינק בפוסט שפרסמתי.
לשיטה קוראים שיטת ארבע ה Ds על שם ארבעת הפעולות שחובה לעשות לכל מייל שמגיע לאינבוקס.

1. למחוק אותו (Delete) – הפעולה הכי "כיפית". זה לדוגמא אי-מייל שאני מיד מוחק. לפני כמה שנים נרשמתי למועדון של מלונות Marriott ופעם בחודש הם שולחים לי את מצב הנקודות שלי.

Delete
2. לבצע פעולה (Do) – זה מייל מהמורה של נדב שעוסק במעבר לכיתה ז'. זה דרש ממני להוסיף ללוח השנה כמה תאריכי פגישות ולוודא עם הילד שהוא יודע ששנה הבאה הוא עולה לכיתה ז'.

Do

3. לדחות (Defer) – זה מייל ששלחתי למייל הפרטי שלי מהעבודה ובו פרטים של החברה שיכולה לטפל במקלחון המקולקל באמבטיה של הבנות ומה צריך לעשות. בזמן שפתחתי את המייל לא היה לי זמן לגשת ולצלם את המקלחון וכן הפכתי את המייל למשימה באתר Asana.com, שמספק פתרון טוב מאד לארגון וניהול משימות.

Defer

Asana

4. להעביר למישהו אחר (Delegate) – המייל הזה נשלח אלי מנדב בקשר למשחק מחשב שהוא רוצה. אחרי שהעפתי במייל מבט החזרתי לו עם משימה נוספת לעשות.

Delegate

כמו כן מיילים שאני חושב שמכילים אינפורמציה שאולי אצטרף בעתיד אני שם בתיקייה שנקראת Keep. כבר חודש ככה נראה האינבוקס שלי בסוף היום:

Empty

פשוט תענוג! השימוש בשיטה הזאת עזרה לי להיות יותר מרוכז, לדעת מה בדיוק אני צריך לעשות, להיות הרבה יעיל וכך לפנות לי זמן לגלוש ליו-טוב ולצפות בסרטונים של נסיעות בכבישי ישראל. ממליץ לנסות.

עצמאי בשטח

2015 הייתה השנה הראשונה שלי בתור עוסק מורשה. בחודש הבא אני אשב ואכין דו"ח מסכם על הפעילות הפיננסית שלי לקראת הדיווח לרשויות המס אבל לפני כן ישבתי והכנתי דו"ח קטן שמכיל תשע חוויות ותובנות שצברתי השנה.

התרגשתי מלעשות דברים של "גדולים" בפעם הראשונה – זה אולי ישמע פתטי אבל ממש רעדו לי הידיים כשהוצאתי את חשבונית המס הראשונה שלי. כזאת שמכילה סכום שכתוב לידו "תשלום כולל מע"מ", וזאת למרות שהסכום הזה נמוך משמעותית מהשכר שהיה לי בתור שכיר. ביום ששילמתי בדואר את דו"ח המע"מ הדו-חודשי הראשון שלי, שהכנתי לבד, הרגשתי כבר ממש כמו איש עסקים חשוב.

חשבונית

התלהבתי מזה שיש הוצאות מוכרות – בתחילת השנה ישבתי במשרדים של רואת החשבון שלי לשיחת הסבר על חובותיו וזכויותיו של עוסק מורשה. החלק בשיחה שגרם לי לחייך מאוזן לאוזן היה שעברנו על כל ההוצאות המוכרות למס הכנסה ולמע"מ. דלק: 100% למס הכנסה ו66.67% למע"מ, חשמל: 25% למס הכנסה ומע"מ, ביטוח לרכב: 100% למס הכנסה, 0% למע"מ, קניית מחשב: 100% למס הכנסה ולמע"מ. פשוט תענוג. דרך אגב גם לשכירים יש הוצאות מוכרות שהאחת מהן היא תשלום שכר טרחה לרואה חשבון עבור הכנת הדוח השנתי וכן עמלה שמשולמת לחברות החזרי מס בגין דוחות שהוגשו עבור שנים קודמות. אין, פשוט אין על רואי החשבון.

הבנתי לעומק איך אפשר בקלות לרמות את הרשויות של המדינה – אבל אני לא עושה זאת.

התבאסתי מחגי תשרי – גם שנת תשע"ו וגם שנת תשע"ז סידרו לנו מלא ימי חופש (7!). כשהייתי שכיר, חגי תשרי, היו לרוב התקופה הכי נפלאה של השנה וזאת למרות הארוחות המשפחתיות. לעצמאי זה סיפור אחר לחלוטין כי לא לעבוד שבעה ימים חותך את המשכורת בשליש.

נהייתי מאד מאד מסודר – זה לא שפעם הייתי בלגניסט. גם לפני 2015 הייתי מסודר בכל הנוגע לעניינים הכלכליים שלי ושל משפחתי. יש לנו תקציב שנתי, קלסרים, תיקיות במחשב או גיליונות של אקסל שמכילים כל מה שצריך כדי לתת תמונה מדויקת על מצבנו הכלכלי. אבל השנה עליתי מדרגה, כי כל חשבונית מס חשובה וכל מכתב שמגיע מביטוח לאומי צריך לקרוא טוב טוב ולהבין לעומק.

התגעגעתי לחזור ולהיות שכיר – זה קרה כמה פעמים במהלך השנה. יש המון שקט נפשי בלקבל משכורת קבועה, בלדעת שיש לך ימי מחלה ושמישהו אחר משלם את רוב התשלום לביטוח הלאומי וגם מפריש לפנסיה ולקרן ההשתלמות שלך. אבל זה עבר לי די מהר.

טעיתי בהבנה של המושג משכורת – דיברתי עם כמה עצמאים וכולם עברו את הרגע, שבדרך כלל קורה אחרי חודשיים, בו יורד האסימון שההכנסות הן ברוטו ולא נטו כמו אצל שכיר. שמתוך 100 ₪ שנכנסים לחשבון הבנק 17% זה מע"מ, מהרווחים (אם יש) אז לפחות 9.82% זה ביטוח לאומי ודמי בריאות (מעל 60% מהשכר הממוצע זה כבר 16.23%) ואז יש גם את החלק של מס הכנסה. לשכיר יש את הפריווילגיה להתעצבן פעם בחודש שהוא מסתכל בתלוש, לעצמאי זה כואב כל פעם שצריך לשלם לרשויות המס.

שמחתי שיש קשר ישיר בין ההשקעה לתמורה – עכשיו, שעברו כבר יותר מ 12 שנים, אני מרשה לעצמי לגלות שבמשך כל חודש אפריל 2003 לא עשיתי כלום בעבודה. לפעמים אפילו הייתי נועל את הדלת וישן, ממש כמו ג'ורג קוסטנזה. זה קרה כי הייתי בין פרויקטים ולא מצאו לי תפקיד אז נהניתי מחודש של בטלה והמשכורת נכנסה כרגיל. מצד שני כמה חודשים לאחר מכן עבדתי שעות ארוכות ומיגעות ושוב נכנסה אותה המשכורת. בגלל שאני יודע כמה בדיוק שווה שעת עבודה שלי, אני יכול בחודש מסוים ללחוץ על הדוושה ולעבוד שעות ארוכות כדי שחודש לאחר מכן אני אוכל לישון להתבטל כמו ג'ורג קוסטנזה.

היו לא מעט פעמים שרציתי לצעוק על הבוס שלי – אבל אז הבנתי שזה אני.

ילדים זה שמחה, ילדים זה כוח עבודה

בתחילת השנה, עקב בעיות משפחתיות, התפטרה עוזרת הבית שלנו. היא עבדה אצלנו קרוב לארבע-עשרה שנה וסמכנו עליה בעיניים עצומות. העלות החודשית של העסקה שלה הייתה 1300 ₪ שזה כלל חוץ מהמשכורת גם ביטוח לאומי, פנסיה, פיצויי פיטורים, חופשות ודמי הבראה. בחישוב שנתי מדובר ב 15600 ₪.
התגובה הראשונית להתפטרות הייתה לחפש עוזרת בית אחרת אבל כשהבטתי סביב שמתי לב כמה הילדים גדלו מאז שהעוזרת החלה לעבוד אצלנו. התאומות עוד מעט בנות חמש עשרה ולפי החוק אפילו כבר מותר להן לעבוד בחופשות רשמיות והילד בן אחד עשרה וחזק כמו שור.
אחרי התייעצות עם האישה זימנתי כינוס משפחתי והודעתי לילדים שאני ואימא שלהם החלטנו שמהיום אנחנו בתור משפחה ננקה את הבית. כפי שאתם יכולים לנחש תגובת הילדים לא הייתה בסגנון "יש! איזה כיף זה מה שתמיד רצינו שיקרה!", אלא יותר בסגנון "איפה אפשר למצוא את מספר הטלפון של יצחק קדמן מהמועצה הלאומית לשלום הילד?".
האמת שאני יכול להבין אותם. גם אני שונא את עבודות הבית. החיים הקצרים ועדיף לנצל אותם לעשות דברים אחרים מאשר שטיפת כלים או ניקוי שירותים. חוץ מזה אם הבוס שלי בעבודה היה מודיע לי יום אחד שמהיום אני צריך לעבוד יותר שעות אבל לא תהיה שום תוספת לשכר הייתי מתעצבן. כדי להקטין את ההתנגדות שלהם למהלך ולתת להם תמריץ חיובי הודעתי שכל הכסף שנחסוך, כל ה 1300 ₪, יתווסף לתקציב הנופש המשפחתי אבל לא לדמי הכיס כפי שהציע הילד.
להפתעתם של הילדים, שחשבו שההחלטה לא תמומש, ביום שישי שאחרי אותה ישיבה משפחתית הם מצאו על המקרר דף עם רשימת משימות. בגדול כל ילד קיבל לנקות ולסדר את החדר שלו פלוס עוד שתי מטלות משפחתיות (ניקוי שירותים, ריקון פחים, שטיפת המרפסת וכדומה). למי שתהה אני אחראי על המטבח וסידור הסלון, אשתי על שטיפת הרצפה וחדר השינה שלנו.
בכדי לוודא שרמת הניקיון לא תפגע אנושות עקב המהלך הזה, כאשר כל צאצא מודיע שסיים את עבודתו הוא נאלץ לעבור מסדר אבא, כמובן בלי צורך לעמוד בדום עם כומתה על הראש, ולתקן רג'קטים שאני מגלה.
כבר חצי שנה שאנחנו בלי עוזרת בית וכל יום חמישי או שישי מנקים את הבית, וזה לוקח לנו כשעה וחצי. רמת ההתלהבות של הילדים לא השתפרה והפרצופים שאני מקבל אחרי שהם רואים את דף המשימות הם כאילו אני שולח אותם לעבדות במכרות הפחם באנגליה של המאה השמונה עשר. אבל אני מאמין שכל זה ישתנה באוגוסט, שבזמן שהם ישכשכו את הרגליים שלהם במימי האוקיאנוס האטלנטי באחד מהאיים הקנריים, בזמן שאני אסביר להם שזה מומן ברובו מההשתתפות שלהם בניקיון הבית.


פרסומת – מלונות ב Los Cristianos שבאי טנריף אפשר להזמין ב Booking.com


 

1006.85 ק"מ ב 16 שעות, 13 דקות ו 21 שניות

אם יש דבר שאני אוהב זה להסתכל על תמונות וסרטוני "אז והיום" של מקומות. אפשר ללמוד כל כך הרבה מההבדלים שבתמונות ובסרטונים על התהליכים שעברו על האנשים שחיו ועדיין חיים באותם מקומות. הילדים שלי כבר למדו שברגע שהם שומעים בזמן נסיעה את המשפט: "אתם לא תאמינו איזה כביש דרדלה היה פה פעם", מצפה להם סקירה היסטורית על איך נראה המקום הזה בילדותי.

זה רחוב אחוזה ברעננה אז והיום.

                                   

לפני שנתיים וחצי, בזמן שהבנתי שקריירת הכתיבה שלי לא תופסת תאוצה כפי שדימיתי, ישבתי וחשבתי על רעיונות למיזם מקורי. כפי שקורה לי בדרך כלל הרעיון למיזם לא עלה במוחי בזמן סיעור מוחות מאורגן אלא במקרה. בזמן נסיעה בכביש עוקף קריות (כביש 22), שוב סיפרתי לילדים "איזה כביש דרדלה היה פה פעם" (אז הוא נקרא כביש 58). בתגובה אמרה אחת הבנות שחבל שאין סרטון וידאו של נסיעה בכביש הזה לפני ששופץ והורחב.
נורה נדלקה לי בראש והחלטתי שזה יכול להיות רעיון אדיר, לצלם את כבישי ישראל היום. גם כדי שעוד 40 שנה יהיה לי ארכיון, כמו לסטיבן שפילברג, וגם לאפשר לאנשים בכל רחבי העולם לראות את ישראל דרך נסיעה בכבישי הארץ.
חיפשתי ביוטיוב האם מישהו עושה מיזם כזה בארץ וחוץ מכמה סרטונים בודדים, באיכות נמוכה, לא ראיתי משהו דומה. בחו"ל לעומת זאת יש לא מעט אנשים שמצלמים נסיעות בכבישים בכל רחבי העולם.
עשיתי סקר שוק מעמיק והחלטתי שהכי טוב לקנות מצלמת GoPro עם מתקן מיוחד המאפשר לשים את המצלמה מחוץ מכונית. מאותו הרגע הטיולים המשפחתיים שלנו נקבעים לפי כבישים שעוד לא צילמתי. מדי פעם, כאשר אנחנו עומדים בצומת, מסמנים לנו אנשים במכוניות שכנות לפתוח את החלון ושואלים בפליאה מה פשר המצלמה.

Camera
"זה בשביל סטארט-אפ שמתחרה בגוגל", אני עונה ברצינות מלאה ולשמחתי הם מאחלים לי בהצלחה.
העבודה על הסרטונים לא פשוטה. אני עורך אותם, מוסיף הסברים, מעלה ליוטוב, לאתר של המיזם ולדף הפייסבוק של המיזם דבר שלוקח לא מעט זמן שהתמורה כספית עדיין רחוקה להחזיר את ההשקעה. כמו שצייתי בתחילה לא היה לי מתחרה בארץ אבל לפני חצי שנה גיליתי שיש מישהו שעושה בדיוק מה שאני עושה וגם מצליח יותר ממני. יותר אנשים צופים ומנויים לערוץ הסרטונים שלו. ניסיתי להבין מה סוד הצלחתו ולבסוף נשברתי ושלחתי לו מייל עם הצעה לשתף פעולה. הוא הודה לי על ההצעה, סירב בנימוס, ואף אמר שהוא צופה בסרטונים שלי. כמו כן הוא היה מספיק נחמד לספר שהדרך שלו לקדם את הערוץ שלו זה לכתוב תגובות לסרטונים וכתבות שעוסקות בנושא של כבישים. מאותו הרגע פעם ביום במשך חצי שעה אני מחפש כתבות וסרטונים על כבישים וכותב תגובות מפרגנות ואתם יודעים מה, זה עובד. שיווק – מי היה מאמין…
השבוע חגגתי מאורע משמח. צילום 1000 ק"מ של כבישי ישראל. מניסיון חיים אני יכול להגיע לכם שהכבישים היום הם כל כך הרבה יותר טובים מ"הדרדלה שהם היו פעם".

ממחר דיאטה

קשה להאמין שעברו שלוש שנים מאז שעזבתי את מיקרוסופט. במשך כמעט שבע עשרה שנים זה היה לא רק המקום שבו ביליתי את רוב שעותיי הערות, אלא זה גם די הגדיר את מי שאני. היום אני כבר יכול להביט אחורה במבט יותר מפוכח ולהבין לעומק כל מני אירועים שקרו לי ולמה התנהגתי כמו שהתנהגתי (מסקנה עיקרית: הייתי אידיוט).
אחד הדברים שאהבתי ושנאתי בו זמנית במיקרוסופט היה תהליך ההערכה (ה Review) שנעשה כל חצי שנה בפברואר ובאוגוסט. בלי להיכנס יותר מדי לפרטים בעיקרו התהליך היה מעבר של העובד על כל המטרות שהגדיר שישה חודשים לפני כן, השוואה עם מה שהושג בשישה החודשים האחרונים וכתיבת או עידכון מטרות לשישה החודשים הבאים. בשלב השני דורג העובד ע"י המנהלים ולפי הדירוג היה נקבע עתידו בחברה.
שנאתי את התהליך הזה בעיקר בגלל שזה הציב מולי מראה ליכולות ולמגבלות שלי, אהבתי את התהליך כי זה גרם לי לעצור, להתרכז ולחשוב לאן אני רוצה להגיע. שנאתי את התהליך כאשר קיבלתי בסופו דירוג נמוך ובעיטה בתחת, אהבתי את התהליך כאשר קיבלתי בסופו דירוג גבוה ובונוס נחמד.

חשיפה - רשימת מטרות של רוב חברי הכנסת
חשיפה – רשימת המטרות של רוב חברי הכנסת

לקראת סוף 2014 הרגשתי שנהייתי לא מפוקס. זה לא שהפסקתי ליהנות מחיים אבל חלחלה בי ההרגשה שאני עלה שעף עם הרוח ולא סירה שמנצלת את הרוח (סליחה על הרוחניות במשפט האחרון אני מבטיח שזה לא יקרה יותר!). כדי לשנות את המצב ולכבוד שנת 2015 החלטתי להתחיל לעשות לעצמי תהליך של הערכה כמו בימים הטובים במיקרוסופט. סיפרתי זאת למשפחתי וכרגיל מאיה הייתי היחידה ששיתפה איתי פעולה ואפילו רשמה לעצמה רשימה של מטרות, השאר פשוט תייקו את זה תחת "עוד פעם הוא השתגע – צריך להתעלם". כשהסתכלתי על המטרות של מאיה וראיתי שרוב המטרות נכתבו בסגנון "ליהנות יותר" הבנתי שאני צריך ללמד אותה גם איך כותבים מטרות.
המודל המקובל לכתיבת מטרות נקרא מודל ה SMART.

Specific: מטרה ממוקדת.
Measurable: מטרה מדידה.
Achievable: מטרה שיש סיכוי להשיגה.
Relevant: מטרה שקשורה לכיוון (היעד) שאליו רוצים להגיע.
Time-bound: מטרה עם תאריך סיום.

כפי שניתן לראות המטרה "ליהנות יותר" לא מתאימה למודל הזה אבל מטרה כמו "לעשות חמישה קטעים בשביל ישראל עד סוף אפריל" כן מתאימה למי שנהנה ללכת בעקבות שלטים בצבע כתום, כחול ולבן.
את הלילות של השבוע האחרון של דצמבר ביליתי מול אקסל בלהגדיר לעצמי מטרות לשנת 2015 וגם לחשוב איך אני אצליח לממש אותן. כמו כן הגדרתי שפעם בשבוע אני אעבור על רשימת המטרות ואבדוק מה מצבי. אז הנה הן, המטרות.

בריאות

להוריד 5 ק"ג עד מאי – בקיץ האחרון בזמן ביקור בחוף הים קיבלתי הצעה מהנהלת החוף לעבוד כשובר גלים.
ללכת בממוצע 10 ק"מ בשבוע – אם באיזשהו שלב אעלה לפייסבוק פוסט שמראה מפה ומסלול שעשיתי יש לכם אישור להרוג אותי.
0 חורים חדשים בשיניים – זה פשוט בזבוז אדיר של כסף שקל למנוע אותו.

אשתי
[קיבלתי מהאישה צו איסור פרסום על רשימת המטרות שקשורות בה]

משפחה
עד סוף שנת הלימודים נועה ומאיה יודעות לתכנת ב Small Basic – זה גם עוזר לחשיבה וגם שנה הבאה הן צריכות לבחור מגמה.
עד יום כיפור נדב צריך לדעת לרכב טוב על אופניים –
לא כל העולם ישר, לפעמים צריך לדעת להסתובב.
לנסוע עם המשפחה לטיול מיוחד בחו"ל
– כרגע הכיוון הוא יפן.
לעשות שלושה טיולים גדולים בנגב
– את הצפון די חרשנו הגיע הזמן שהילדים יכירו את המדבר.

כתיבה
לפרסם 36 פוסטים בבלוג "החיים על פי ניר" – חשוב לשמור על שריר הכתיבה. שנה שעברה התעצלתי.
לפרסם 5 כתבות ב
YNet מחשבים – אני פשוט אוהב לקרוא טוקבקיסטים.
להצליח לפרסם כתבה אחת בבלייזר
– אם יש לכם רעיון מעניין תשלחו לי.
לקרוא 10 ספרים (לא מקצועיים)
– "יומנו של חנון" לא נחשב בספירה.

פרויקט כבישי ישראל – https://www.youtube.com/c/israelroads
להוסיף עוד 520 ק"מ של צילומים – זה קשור גם לטיולים הנגב.
להגיע ל 200 מנויים –
אני צריך ללמוד לעשות Marketing.
להגיע ממוצע צפיות של 3000 בחודש –
בממוצע על כל 1000 צפיות אני מקבל דולר.

שונות
ללכת לראות משחק פוטובול אמריקאי (בישראל) – מי שלא יודע יש פה ליגה.
להשתתף בהפגנה אחת
– לא מספיק רק לעשות לייקים כל היום.
להופיע מול קהל –
זה יקרה ב 21 לינואר!
להתקלח לפחות 5 פעמים בשבוע –
הרגל מגונה אבל לפחות אני חוסך מים.
לצרוך 5% פחות חשמל –
השנה התעצלנו והשתמשו במייבש גם בקיץ.
להציג רעיון שלי בפני משקיע
– לנסות פעם אחת. מי יודע אולי זה יצליח.
לאכול 50% פחות בשר –
האמת שכבר ב 2014 עברתי לאכול בשר רק בסופי שבוע. לא מסיבות בריאותיות אלא מסיבות סביבתיות.
לא לראות סרט או פרק בסדרה טלוויזיונית שכבר ראיתי – כמה פעמים אפשר להתרגש מרוס ורייצל בחברים. זה נכון גם עם יו-טוב.

תרומה לקהילה
לתרום 18 ₪ ביום בממוצע – אם ישנו את הערך הגימטרי של ח"י ל 36 כמות התרומות תעלה פי 2.
ללמד מחשבים בבית ספר
– כרגע זה כבר קורה בבית ספר של הבן שלי.
לפרגן למישהו זר פעם בשבועיים –
מכירים את מכתבי התודה שאנשים מקבלים? אז אנחנו לא עושים זאת מספיק. שנה שעברה עשיתי זאת פעם אחת והאפקט היה פשוט מדהים. כולנו רוצים שיפרגנו לנו מדי פעם.

אוקי, אם הגעתם עד לפה אז השאלה שאתם בטח שואלים היא למה פרסמתי את הרשימה הזאת רק עכשיו ולא ב 1/1/15? התשובה היא די פשוטה. הסערה וגל הקור הוציאו לי את החשק ללכת 10 ק"מ בחוץ ולא רציתי להיכשל במטרה הזאת כבר בחודש הראשון. אני רק מקווה שזאת תהיה הפעם אחרונה שאני מוותר לעצמי.


[פרסומת – לא רשמתי מטרה לחסוך כסף כי אני פשוט כבר משיג אותה בעזרת קניות ב eBay – ככה נלחמים ביוקר המחיה]