הודעה #1 הי, הפרופיל שלך נראה מאוד מתאים עבור סטארטפ בעולם הרפואי שמפתח מוצר פורץ דרך בתחום, וכבר בעל לקוחות משלמים. בכירים במערכת הביטחון ויוצאי יחידות טכנולוגיות עומדים מאחוריו. כיום בסביבות 40 עובדים ומעוניינים לגדול ולצמוח. האם רלוונטי מבחינתך לקבל פרטים נוספים ולשוחח עם הר"צ?
הודעה #2 היי, מה שלומך? כחלק ממאמצי החיפוש שלי אחר טאלנטים מובילים עבור חברה מעולה שאני עובדת איתה, חשבתי שאולי אוכל לעניין אותך 🙂 אשמח לבדוק התאמה ולעניין אותך במשרה. מה דעתך? אפשר לשלוח לך פירוט אודות המשרה? נ.ב במידה ויש לך חברים שיכול לעניין אותם אתגר חדש בחברות באמת מעולות, אשמח לקבל פרטים/קו"ח/לינקדאין. אנחנו מתגמלים ממש יפה על שידוכים מוצלחים.
אלו לא הודעות חריגות. אני מקבל כאלו בממוצע שלוש פעמים בחודש, שזה ממש מעט ביחס לכמות הודעות שמהנדסי תוכנה אחרים מקבלים (אני כבר זקן ולא כזה רלוונטי).
אני תמיד עונה להודעות הללו בנימוס ובשלילה אבל הפעם החלטתי להשתעשע וביקשתי מאחת מהמגייסות פרטים על המשרה. להלן השיחה:
המגייסת: [בלה, בלה, בלה, פרטי המשרה] אני: נשמע מעניין, אפשר לשאול אותך שאלה אישית? המגייסת: כן. אני: האם את נשואה? המגייסת: זה טיפה מוזר לשאול אותי שאלה כזאת, אבל התשובה היא כן. אני: איך היית מגיבה אם שדכנית הייתה שולחת לבעלך הודעה בפייסבוק בסגנון: היי, מה שלומך? כחלק ממאמצי החיפוש שלי אחר גברים רציניים ונשואים עבור בחורה נפלאה שאני עוזרת לה, חשבתי שאולי אוכל לעניין אותך 🙂 אשמח לבדוק התאמה ולעניין אותך בבחורה. מה דעתך? אפשר לשלוח לך פירוט עליה? נ.ב במידה ויש לך חברים נשואים שיכול לעניין אותם אישה חדשה באמת מעולה, אשמח לקבל פרטים/קו"ח/פייסבוק. אנחנו מתגמלים ממש יפה על שידוכים מוצלחים. היא: סביר להניח שהייתי כועסת. אני: את לא חושבת שאת עושה את אותו הדבר? היא: לא, יש הבדל בין עבודה לחיי נישואים. אני: את לא חושבת שאין אף גבר אחר בעולם שיהיה לך יותר טוב איתו מאשר עם בעלך? היא: אני לא מבינה לאן אתה חותר!? אתה רוצה להתקדם עם המשרה שהצעתי לך? אני: אני רוצה לדעת איך את מרגישה כשאת מנסה לגרום לעובד לעזוב את מקום העבודה שלו? את לא תפגעי אם בעלך יעזוב אותך למען מישהי אחרת? היא: אני מבינה שהמשרה לא רלוונטית, תודה ולהתראות, אני מבטיחה שלא אצור איתך יותר קשר אף פעם. אני: אין בעיה. אני גם אבקש מהשדכנית לא ליצור קשר עם בעלך.
הכתבה פורסמה (לאחר שינויים, עריכה וקיצור) בגיליון אפריל 2017 של המגזין בלייזר.
משבר. ואחאד משבר.
הלקוח הכי אסטרטגי ממש, אבל ממש, מעוצבן עלינו והודיע נחרצות שאם תוך 48 שעות לא נספק את מה שהובטח הוא מפסיק את ההתקשרות אתנו. מה שהובטח הייתה רשימה של אלף חברות לפי הקריטריונים הבאים: חברה שמייצרת תוכנה, המטה הראשי שלה נמצא בארה"ב או אנגליה ומספר העובדים גדול מעשר. ברשותנו הייתה רשימה של שלושת אלפים חברות שאמורות היו לענות על הקריטריונים הללו משני קבלני משנה, אך בדיקה מדגמית ידנית הראתה שאיכות הרשימה הייתה נמוכה. קרוב ל 50% מהחברות בבדיקה לא ענו על הקריטריונים והלקוח יהיה אפילו הרבה יותר מעוצבן אם ישלחו לו רשימה עם 50% שגיאות. בזמן ישיבה דחופה אמר המנכ"ל: "תעשו כל מה שצריך, לא משנה כמה זה יעלה".
כמה פתרונות נזרקו לאוויר.
"בואו נכתוב תוכנה", אמר אחד המהנדסים, "שפשוט תחפש אינפורמציה באינטרנט על כל אחת מהחברות ברשימה ותחליט האם היא עומדת בקריטריונים". אחרי דיון קצר הבנו שהרעיון אמנם ישים אך ההסתברות שתוך 48 שעות תכתב תוכנה כזאת ללא באגים עם אחוזי הצלחה גבוהים היא מאד נמוכה.
"כמה זמן לוקח לעשות בדיקה ידנית לחברה אחת ברשימה?", שאל סמנכ"ל הפיתוח.
"בין דקה אחת לחמש דקות", הייתה התשובה.
"אז אולי כל עובדי החברה יעצרו את כל מה שהם עושים ופשוט נחלק את הרשימה בין כולנו?", תהה מישהו, "אנחנו 20 איש, כל עובד יקבל 150 חברות לבדוק, בממוצע לוקח שלוש דקות לבדוק חברה שזה אומר שבע וחצי שעות לעובד".
גם ההצעה הזאת ירדה די מהר מהפרק כי אי אפשר היה לעצור את כל העבודה היום יומית של החברה וגם זה נראה היה כניצול לא נכון של הזמן של המהנדסים ואנשי המכירות.
בזמן שאווירת ייאוש השתלטה על חדר הישיבות, שאל לפתע אחד העובדים, "ומה דעתכם על המכניקרל טורקס של אמזון?".
חלוקת עבודה עולמית
Amazon Mechanical Turk הוא בבסיסו שוק עבודה. בשוק הזה מוצאות משימות הנקראות HIT ,Human Intelligence Taskעל ידי כל מי שצריך בזאת, הם נקראים Requesters, ואנשים מכל רחבי העולם, הנקראים Workers, יכולים לבצע אותם ולהרוויח כסף. דרך אגב הביטוי Mechanical Turk נגזר משם של מכונה ששיחקה שחמט ונבנתה במאה ה 18 ע"י בחור בשם וולפגנג פון קמפלן. וולפגנג הסתובב איתה ברחבי אירופה והדהים את קהל הצופים ביכולת של המכונה לנצח בני אדם, כולל את נפוליאון בונפרטה ובנג'מין פרנקלין. הסוד של המכונה היה די פשוט, בתוכה ישב שחקן אנושי והוא זה החליט על המהלכים והזיז את הכלים.
אנחנו בחברה הוספנו ידנית לשוק מאה וחמישים משימות. כל משימה הכילה רשימה של 20 חברות ומי שהחליט לנסות לבצע את המשימה היה צריך לרשום "כן" ליד שם של חברה שענתה על שלושת הקריטריונים (חברה שמייצרת תוכנה, המטה הראשי שלה נמצא בארה"ב או אנגליה ומספר העובדים גדול מעשר). אחת התלבטויות שהייתה לנו לפני שהוספנו את המשימות הייתה כמה כסף לשלם עבור כל משימה. על בסיס העובדה שהערכנו שמשימה כזאת לוקחת כשעה הוחלט על תשלום של שישה דולר למשימה, כאשר אמזון מקבלת בנוסף דולר ורבע (25%) דמי שימוש בפלטפורמה שלה. לשמחתנו המשימות נחטפו כמו לחמניות אחרי צאת חג הפסח וכעבור שעה התחלנו לקבל תוצאות.
לנו, בתור Requester, יש את הזכות לבחון כל תוצאה ולהחליט האם לקבל אותה ולשלם את מה שהתחייבנו או לדחות אותה על בסיס האיכות של התוצאה ולא לשלם. צוות מצומצם של החברה עבר על כל תוצאה, דגם ארבע חברות מתוך העשרים ובדק האם הסימון של העובד תואם את מה שאנחנו היינו מסמנים. לא ידענו למה לצפות ולכן מאד שמחנו שלמעלה משמונים אחוז מהתוצאות עברו את הבדיקות המדגמיות שלנו. את העשרים אחוז שדחינו הוספנו מחדש לשוק המשימות כדי ש Workers אחרים יבצעו אותם. כעבור שלושים ושש שעות ותשלום של 900 דולר לעובדים ו 225 דולר לאמזון, הייתה בידינו את הרשימה שהבטחנו ללקוח.
שבועיים לאחר מכן שוב השתמשו בשוק העבודה הזה אך הפעם הוספנו את המשימות בצורה אוטומטית בעזרת תוכנה. דבר שאפשר לשפר בצורה דרמטית את האיכות של התשובות על ידי הוספת מבחן קצר שעובד צריך לעשות לפני שיוכל לבצע את המשימה שלנו ושתילת שאלות במשימה שהתשובות אליהן ידועות מראש. איסוף התוצאות ובדיקת התשובות לשאלות השתולות נעשתה גם היא ע"י תוכנה שכתבנו וכך נחסך לנו זמן יקר.
מה עוד אפשר לעשות עם המון אנשים
כשנרגע הלחץ והלקוח האסטרטגי חזר בו מהאיום לעזוב אותנו, ישבתי עם עצמי לכמה דקות כדי לנסות להבין את מה שקרה. האם המחשב הכי "מיוחד" שקיים לא יושב באחד ממרתפי משרד ההגנה האמריקאי אלא הוא קולקטיב של אנשים מכל רחבי העולם (Crowdsourcing), והאם לעוד שמישהו זה מזכיר טיפה את המטריקס?
על מנת לראות מי עוד משתמש בשירות הזה, ולאילו צרכים, נכנסתי לדף סיפורי ההצלחה של חברות שמשתמשות ב Amazon Mechanical Turk.
DARPA – The Defense Advanced Research Projects Agency, זאת סוכנות של משרד ההגנה האמריקאי שאחראית על פיתוח טכנולוגיות מתקדמות לצבא. יש ברשותה תוכנה שמצליחה לתרגם מסמכים רשמיים בערבית אבל נכשלת לתרגם הודעות ברשתות החברתיות בגלל ששם השפה פחות פורמלית ועם הרבה יותר דיאלקטים. כמות ההודעות לתרגום יחד עם העלות הגבוהה של מתרגמים מקצועיים גרמה ל DARPA להשתמש ב Amazon Mechanical Turk והתוצאות היו מדהימות. מיליון וחצי מילים תורגמו תוך חודשים (קצב שיא) בעלות של 3 סנט למילה שזה עשירית ממה שהיה עולה שימוש במתרגם מקצועני.
Magnum Photos הוא קואופרטיב צילום שמספק צילומים וסיפורים לעיתונות, סוכנויות פרסום, ערוצי טלוויזיה, גלריות ומוזיאונים. ברשות הקואופרטיב למעלה ממיליון תמונות כשהכמות הולכת וגדלה כל יום. כדי לעזור ללקוחות לחפש את התמונה שמתאימה להם יש צורך לתייג כל תמונה דבר שבעבר נעשה ע"י עובדי הקואופרטיב שככל שעבר הזמן לא עמדו בקצב והרבה תמונות לא תויגו. הקואופרטיב פנה לחברת Tagasauris אשר פיתחה פתרון תיוג שמבוסס על Amazon Mechanical Turk וגם במקרה הזה עלות הפתרון הכולל (זמן וכסף) הייתה קטנה פי 10 מלהמשיך ולהשתמש בעובדי הקואופרטיב.
Amazon Mechanical Turk הוא לא האתר היחיד שמספק שירותי Crowdsourcing. כששאלתי אנשים מהתעשייה הופתעתי לגלות שלא מעט משתמשים ב Crowdflower, מתחרה רציני עם כמה יתרונות, לדברים כמו ניתוחים סמנטיים של שפה: לקבוע אם שתי מילים קשורות סמנטית או אם עובדה מסוימת קשורה לנושא מסוים או האם יש למילה הקשר חיובי או שלילי.
אבל עם עד עכשיו ראינו כמה השיטה הזאת מועילה ל Requesters ומאפשר להם לחסוך כסף וזמן עולה השאלה האם זה גם טוב ל Workers? האם אפשר להתפרנס מלהיות Mechanical Turk? האם זה בכלל מעניין? והאם יש סיכוי שזה ישנה את שוק העבודה? הדרך הכי טובה לבדוק זאת היא פשוט לנסות.
כמה זה שכר מינימום?
כאשר הלך לי ממש טוב הצלחתי להגיע לדולר לשעה. קיבלתי 50 סנט כדי לענות על שאלון בנושא הרגלי אכילה, 20 סנט עבור תמונה של השירותים שלי, 20 סנט כדי ללחוץ על פרסומת של גוגל, 10 סנט בשביל לקרוא מאמר קצר ולהחליט האם הוא מתאים לבלוג מסוים, 7 סנט לרשום את כל הפריטים שמופיעים בקבלה של סופר, 1 סנט כדי לצפות בסרטון באורך 20 שניות ולענות על שאלה קצרה ו 0 סנט כדי לענות על שאלון קצר של פרופסור מאוניברסיטת קונטיקט שמבטיח שאחד המשתתפים יזכה ב 200 דולר בהגרלה שיערוך בין אלו שיענו. זה שכר לא משהו בשביל בחור כמוני, בוגר אוניברסיטה שיודע אנגלית ממש טוב וגר בישראל שבה שכר המינימום הוא 25.94 ₪ לשעה. הרבה שאלות צצו להם בעקבות תוצאות הניסיון שערכתי, במיוחד גם לאור העובדה שהבקשה שלי להיות עובד נדחתה כאשר רשמתי שאני מישראל או אפילו מאיטליה, דבר שאילץ אותי לבקש מקרוב משפחה שגר באמריקה להירשם כעובד ולתת לי את פרטי החשבון שלו.
חלק מהשאלות שצצו היו: למי כן אמזון מרשה להירשם כעובד? לאור רמת האנגלית הגבוהה שדרושה מי הם האנשים שנרשמים כעובדים? האם עובד מתחיל באמת מרוויח רק דולר לשעה? כמה משימות צריך לסיים בהצלחה כדי לקבל הסמכה שנקראת master ואז להיות חשוף למשימות הרבה יותר מתגמלות (כמו כאלו שביקשנו בחברה שעבדתי בה)? כמה מרוויח עובד עם הסמכה כזאת? והאם נוצר פה מין שוק עבדים גלובלי?
את התשובות לשאלות הללו אי אפשר להשיג ישירות מחברת אמזון כי היא לא מפרסמת נתונים עדכניים על העובדים. המקור היחיד הם מחקרים חיצוניים שהתבססו על שאלונים שעובדים מילאו כמשימה בתשלום (הו, האירוניה), אתרים חיצוניים כמו (http://www.mturkcrowd.com) שהוקמו ע"י העובדים ומכילים פורומים לשאלות ותשלובות, וראיונות של עובדים עם עיתונאים.
למזלי הסכים אחד העובדים שביצע את המשימות עבור החברה שעבדתי בה והשתמשה בשירותי ה Amazon MTurk לענות לי על כמה שאלות.
"אני בן 45 וגר בארצות הברית. מסיבות לא אפרט חיפשתי דרכים לעבוד מהבית ואחרי שקראתי הרבה מאד הודעות בפורומים וכתבות החלטתי לנסות את Amazon MTurk וגיליתי שזה מאד מתאים לי ואני שם כבר יותר מחמישה חודשים. ביום טוב אני מצליח להרוויח 10$ לשעה, ביום גרוע 3$ לשעה. אם אתה עובד ברצינות וביעילות אין בעיה להצליח להרוויח באופן די קבוע לפחות 6$ לשעה. 80% מההכנסה שלי מגיעה מ Amazon MTurk אז המטרה שלי היא להגיע ל 500$ לשבוע ואני עוד מעט עומד ביעד הזה. העבודות שאני הכי אוהב לעשות הן "חידות" או "בעיות מתמטיות", שם הידע וכישרון שלי בא לידי ביטוי (יש לי תואר ראשון בהנדסת בנין שאף פעם לא השתמשתי בו). המשימה שהכי אהבתי, חוץ מהמשימה שהחברה שלך ביקשה, הייתה לנתח משחקי שח. השכר של המשימה היה 25 סנט ולקח לי שעה לפתור אותה אבל קיבלתי בונוס של $22.05. המשימות שאני שונא קשורות בכתיבה, פשוט כי אני גם שונא לכתוב וגם למבקש המשימה יש המון מרחב לדחות את התוצאה בניגוד לסוג משימות אחרות. כדי להגיע ל $6 לשעה צריך להשקיע זמן בלעשות לפחות 1000 משימות בהצלחה כי הרבה מדורשי המשימות המתגמלות דורשים זאת כתנאי לביצוע המשימה. חוץ מזה יש המון כלי עזר חיצוניים שיכולים לעזור לגלות מהר את אותן משימות כי מתחרים עליהם המון עובדים".
הפרדוקס הוא שכדי להרוויח טוב כעובד ב Amazon mTurk צריך אנגלית טובה וגם השכלה טובה. אבל למי שיש השכלה טובה וגם אנגלית טובה מסוגל למצוא עבודה שמרוויחים בה יותר משכר מינימום (במיוחד בארצות הברית ששם שכר המינימום הפדרלי הוא $7.25 לשעה). אבל אם במקום לשבת ולראות טלוויזיה או לגלוש בפייסבוק, אפשר לעשות עבודות שחלקם אפילו מעניינות ולהרוויח אפילו $3 לשעה, שזה יוצא $1068 בשנה ושזה לא מעט כסף. אבל אם החלטתם לפנות שעה לא עדיף להשקיע אותה בללמוד משהו חדש שיעזור לכם להגדיל את ההכנסה ביותר מ $3?
מעניין הוא שדווקא לאנשים שמחפשים את הרעיון לסטארט-אפ כדאי להירשם לשירותי CrowdSourcing כמו Amazon MTruk כדי להבין איזה פיתוח טכנולוגי באמת חסר וכמה אנשים מוכנים לשלם עליו. מהמשימות שיכולתי לבצע, אלה ששילמו הכי הרבה כסף היו בשביל שיקלוט (רישום של מה שנאמר בהקלטה), כתיבה ומענה על שאלונים. המסקנה המתבקשת היא שחסרה בשוק תוכנת זיהוי קול באמת טובה ותוכנה שמסוגלת לכתוב על כל נושא נתון. שזה מה שעושים האנשים שעובדים בעיתונות ואם זה יקרה, ובסוף זה יקרה, עדיין לפחות הם יוכלו להרוויח כסף בלמלא שאלונים.
לא חשבתי שזה יקרה לי. ב 26/12/2011 כאשר הגשתי את טופס הטיולים החתום לפקידת הקבלה התחושה שלי הייתה שימי התכנות שלי נגמרו. כשאני חושב על זה לעומק באותה נקודת זמן כשעזבתי את מיקרוסופט כבר לא תכנתי בצורה רצינית קרוב לשנתיים, לכן שעושים 1 + 1 (או יותר נכון 2 + 5) מגיעים לכך שעד סוף פברואר השנה לא כתבתי קוד רציני למעלה משבע שנים.
בסוף פברואר השנה חזרתי לעבוד בתור מתכנת בחברת סטארט-אפ קטנה עם מטרה גדולה בשם Anima Biotech. זה קרה בעיקר בגלל שביולי 2016 נמכרה החברה הקודמת שעבדתי בה (SalesPredict) לחברת eBay ואני (שעבדתי באדמיניסטרציה ובדיקות תוכנה) לא נכללתי במכירה.
אחרי שלושה חודשים של בטלה (וטיול קצר לדרום קוריאה וסין), הסתיימו להם חגי תשרי ואני התחלתי לחפש עבודה (שוב בתחום האדמיניסטרציה). אבל לא מצאתי שוב דבר שיענה על הדרישות שלי (אני די פרימדונה).
המהפך החל יום אחד כשחזרה אחת מהבנות שלי מהבית ספר ושאלה אותי האם אני רוצה להיות מנטור לקבוצה של תלמידים שהולכת להתחרות באליפות הסייבר הישראלית. זה היה נראה לי משהו נחמד ומועיל לעשות בזמן שאני מובטל. חנכתי את הקבוצה ולמרות שקבוצה לא עלתה לגמר קרה לי משהו בזמן שעבדתי איתם, נדלק אצלי מחדש ניצוץ האהבה לתכנות והגעתי למסקנה שהגיע הזמן לחזור. (דרך אגב קבוצה מבית ספר בישוב שלי זכתה במקום הראשון).
אז, לפני שבע שנים, כשעזבתי רציתי לכתוב סיפורים וכתבות ובאפריל 2012 התגשם חלום הזה כשפרסמתי כתבה במגזין בלייזר בשם "ריסטארט" ובה סיפרתי למה עזבתי את עולם ההייטק. השבוע קראתי שוב את הכתבה ובפסקה הלפני אחרונה כתובה הנבואה הבאה: "את העבודה שלי, גבירותי ורבותי, הייתי חייב לעזוב גם כדי שאוכל שוב להרגיש כמו ילד בן 14 שהרגע הצליח לגרום למחשב להדפיס את לוח הכפל. כדי שאם אחזור פעם להנדסת התוכנה, והכסף החכם ותחושת הבטן אומרים שאחזור, אהיה לא רק מהנדס טוב יותר אלא גם אדם טוב יותר".
לתכנת זה באמת כמו לרכב על אופניים כך שדי מהר חזרתי לעניינים אבל שתי תופעות הצליחו להדהים אותי אחרי התנתקות מוחלטת של חמש שנים. הראשונה זה עולם ה Open Source (קוד פתוח) שמי שרוצה ללמוד על ההיסטוריה של הנושא מומלץ להאזין לפרק 149 של הפודקאסט עושים היסטוריה: האיש שקרא לי אידיוט – על ההיסטוריה של קוד פתוח ותכנה חופשית. העובדה שאנשים כותבים קוד ומשתפים אותו בחינם עם אחרים פשוט בלתי נתפסת.
השנייה זה האתר שאלות והתשובות Stack Overflowשלכל שאלת תכנות שיש לי אני מוצא לה תשובה תוך גג עשר דקות. אני עוד שייך לדור שהיה יושב בשירותים עם ספרים עבי כרס מנסה למצוא תשובה ללמה דברים לא עובדים לי.
הבעיה היחידה בכל האידיליה הזאת שהאנרגיה שגורמת לי לכתוב קוד בהתלהבות היא אותה אנרגיה שגורמת לי לכתוב בבלוג הזה. לכן לא כתבתי פה חודשיים כי אחרי שעות של כתיבת קוד פשוט לא נשארה לי אנרגיה לכתוב פוסטים. אני חושב שהפתרון הכי טוב הוא שאני פשוט אכתוב תוכנה שכותבת פוסטים ואשנה את השם של הבלוג ל "החיים על פי התוכנה שניר כתב". אני מיד ניגש לעבודה.
שבוע שעבר ביליתי יומיים נפלאים בכנס רברסים 2016 שנערך במכון ויצמן ברחובות. זהו כנס גדול של מפתחי תוכנה עבור מפתחי תוכנה שמאורגן ומופק ע"י מתנדבים. במהלך הכנס ישבתי עם מחברת ועט (אני מהדור הישן) ורשמתי כל מה שעלה בראשי. זה מה שהצלחתי לפענח מהכתב הלא ברור שלי.
#1
אם להיות כנה אלו הן חמשת הסיבות שאני הולך לכנסים לפי סדר החשיבות:
1) האוכל
2) הדבר הזה שתולים על הצוואר שכתוב בו מי אתה
3) מתנות קטנות שמקבלים
4) כשהייתי שכיר זה היה יום חופש מהעבודה
5) ההרצאות עצמן
#2
הכנס נערך בדיוק כשרכבת ישראל השביתה את תחנות ת"א עקב עבודות פיתוח. להפתעתי זה שיפר לי את החיים כי נסעתי מבנימינה לרחובות ברכבת שעקפה את ת"א ונסעה על המסילה המזרחית (מסילה שנעות בה בימים רגילים רק רכבות מסע או רכבות נוסעים ריקות). כך גם זמן הנסיעה שלי התקצר בתשע דקות וגם יצא לי לנסוע על המסילה המזרחית ההיסטורית. חוץ מזה גיליתי שהייתה רפורמה בתחבורה הציבורית ואפשר לנסוע יום שלם במרכז עבור 37.50 ₪ בלבד. עכשיו כל מה שנשאר זה רק להחיות את תחנת הרכבת בזכרון יעקב.
באדום המעקף
#3
אחת החברות שנתנו חסות לכנס (תודה רבה!) היא חברת MyHertiage שעוזרת לגלות, לשמר ולשתף את ההיסטוריה המשפחתית של המשתמש. השירות שלהם מאד עזר לבנות שלי בזמן שהן עשו את עבודת שורשים לבת המצווה. באתר של החברה אפשר גם לקרוא סיפורים מרגשים על אנשים שמצאו קרובי משפחה אבודים. השאלה הנשאלת מבחינתי האישית היא למה שארצה למצוא עוד קרובי משפחה? למה אני צריך עוד אנשים שיזמינו אותי לבריתות וחתונות, שיבקשו ממני טובות, ושיגרמו למריבות? אני מציע להם שיעשו שירות אחר, שירות של העלמת קרובי משפחה. במיוחד עכשיו לפני חגי תשרי. יש לי הרגשה שזה יהיה להיט.
#4
האבות של הכנס, שזאת הפעם הרביעית שהוא מתקיים, הם רן תבורי ואורי להב והוא אבולוציה לפודקאסט ששניהם מריצים כבר 8 וחצי שנים שנקרא "רברס עם פלטפורמה". הפודקאסט עוסק בנושאי טכנולוגיה, תוכנה ואינטרנט ובחיי היום יום שלהם כחברים בתעשית ההי-טק הישראלית. את רן פגשתי בפעם הראשונה ב 2003 כשהוא הצטרף לקבוצה בה עבדתי במיקרוסופט. הבוס שלי ביקש ממני להיות החונך שלו אבל אחרי יום אחד הבנתי שרן כזה תותח שהוא צריך להיות חונך שלי. את אורי פגשתי כשהוא ורן ראיינו אותי לפרק של הפודקאסט שלהם בעקבות הכתבה שלי שפורסמה בבלייזר שהסבירה למה עזבתי את מיקרוסופט. בנוסף החברה האחרונה שעבדתי בה (סיילספרדיקט) שכנה כמה חודשים במשרדים של חברת Outbrain, שאורי הוא אחד מהמקימים שלה וכיום ה CTO. אין ספק שלמרות שאנחנו כבר 8 מיליון תושבים, ישראל זה עדיין מקום קטן.
#5
יחסית לכנס של אמזון שהייתי בו, אחוז הנשים שהגיעו היה סביר. זה הפוך ממה שקורה בכנסים של מקצוע הריפוי בעיסוק שאשתי הולכת אליהם ששם אין כמעט גברים. אני חושב שאולי כדאי לעשות איזה כנס משותף לשני המקצועות רק כדי להגיע לאיזשהו איזון. תמיד תהיתי למה אחוז הנשים שלומדות הנדסת תוכנה הוא כל כך נמוך בניגוד לעריכת דין ורפואה. למזלי אני מאזין שרוף של הפודקאסט Planet Money ושם הם לא רק עלו על הסיבה אלא גם גילו איך אפשר לשנות את האנומליה הזאת החלה ב 1984, השנה שאני התחלתי לתכנת ברצינות. זהירות ספויילר, אני זאת לא הסיבה – פשוט תאזינו לפרק.
#6
לא שומעים את המרצה.
לא רואים את המצגת.
רואים את המצגת אבל הרזולוציה לא מתאימה.
שומעים את המרצה אבל לא שומעים את הסרטון.
הקליקר שמעביר את השקופיות לא מגיב.
הכל עובד כמו שצריך אבל פתאום הכל מפסיק לעבוד.
גם בכנס על טכנולוגיה עם טובי המפתחים, עם אנשים שהקימו סטרטאפים מוצלחים עדיין כל החוויה "האור-קולית" לא מתפקדת 100%. אולי כדאי לחזור למקרן השקופיות ומגאפון.
#7
בכל רגע נתון היו בין שתיים לשלוש הרצאות בו זמנית ורובן המכריע היו טובות. ההרצאות שהכי אהבתי מבין אלו ששמעתי היו:
Fund Raising 101 – Experience Written in Blood… – Yuval Kaminka (Co-Founder and CEO of JoyTones)
Front End Test Automation: past, present and future – Oren Rubin (CEO of Testim.io)
Good rules for building a bad Android App – Shem Magnezi (Senior Android developer)
Reverse Engineering the "Human API" for Automation and Profit – Nati Cohen (Production Engineer @ SimilarWeb)
Early Detection of Cancer: Using NLP Classifiers to Analyze Medical Research Papers – Limor Lahiani (Engineering Manager, Partner Catalyst Israel, Microsoft)
A Shallow introduction to Deep Learning – Eyal Gruss (Machine learning researcher and digital artist)
ולמי שתהה כל ההרצאות היו בעברית. למי שלא תהה לקח לי 10 דקות לישר את האנגלית לצד שמאל מבלי לדפוק את שאר הכתבה. נכון, אני חושב שזה מדהים שאם הייתי חוזר בזמן אלפיים שנה אחורה הייתי מסוגל לתקשר עם אבות אבותיי בעברית. אבל למרות זאת אני די כועס על אליעזר בן יהודה שהחיה את השפה העברית. מה היה רע אם היינו מדברים באנגלית? תחשבו כמה יותר פשוטים וקלים היו החיים שלנו ותחשבו כמה היינו קרובים לזה, הרי הבריטים שלטו פה יותר מ 30 שנה! לא הייתי רוצה שנזנח את העברית ונוותר על המורשת ההיסטורית שלנו אבל היא יכלה להיות שפה שניה שקיימת רק כדי לקרוא בתנ"ך. על זה נאמר גאד דמיט.
#8
הדבר האחרון שהיה בכנס נקרא Hall of Shame. כל מי שרצה עלה והתוודה על השטות הכי גדולה שלו/ה. חבר השופטים דירג את הווידויים לפי חומרת השטות, ייחודיות השטות ואיכות הצגת השטות. בפעם השנייה ברציפות זכה במקום בראשון מישהו מצבא ההגנה לישראל דבר שגורם לי להרגיש ממש בטוח. זה רעיון מעולה שצריך לעשות אותו בכל ארגון פעם בשנה כדי להשריש את מושג השקיפות והאחריות. דרך אגב הפרס למשתתפים היה אלכוהול איכותי שבטח יעזור להם לא לעשות יותר שטויות.
זאת קריאה לעזרה לכל הסוציולוגים / כלכלנים / חוקרי התנהגות / סתם אנשים חכמים. איך פותרים את בעיית ה No Shows? כמות האנשים שיכולים להירשם לכנס היא כמובן מוגבלת ובגלל שהכנס כה מבוקש (והוא גם בחינם) הכרטיסים אזלו תוך כמה שעות בודדות. הבעיה היא שיש אחוז לא מבוטל של אנשים שנרשמו לכנס ולא הגיעו, דבר שמנע מאנשים אחרים להגיע. הפעם ניסו "להילחם" בתופעה ע"י לקיחת 50 ₪ ליום ממי שנרשם (דמי רצינות), 50 ש"ח שמוחזרים אם הנרשם אכן מגיע לכנס. זה לא כל כך עזר. זאת בעיה שפוגעת גם בשירותי הבריאות בעולם ויש שמנסים לפתור אותה בכל מני דרכים. אני חושב שאם אנשים פשוט יכבדו את הזולת הבעיה תעלם. זה בטח יקרה פה תוך שנה שנתיים.
#10
זאת ההרצאה שנתתי בכנס הקודם. תהנו ולהתראות בכנס הבא.
לבלוג שלי אין חסות אבל אם אתם רוצים לתמוך בו (יותר נכון בי) בלי שזה יעלה לכם גרוש, פשוט גילשו לדף "תמיכה בבלוג" ותגלו איך. תודה מראש!
פרופ' גיא בן סימון הוא מנהל המכון לפלסטיקה וארובות העיניים, במחלקת העיניים של בית החולים שיבא תל השומר. חוץ מזה הוא גם חבר ילדות שלי. ערב אחד ישבתי אתו על כוס קפה והוא סיפר על מסעות ההתנדבות שלו ברחבי העולם. שעתיים אחרי זה הבנתי שזה חייב תיעוד.
$30 לחומרים + 30 דקות של רופא עיניים שווה יכולת לראות. קוראים לזה Blind Tours. הייתי מקבל מפה דהויה בפקס ומכונית 4X2 מסוג City Golf שמסוגלת לנסוע בכבישי האפר המוזנחים ויוצא לעיירה נידחת בדרום אפריקה. שם פגשתי מאות אנשים. חלקם עיוורים לחלוטין, חלקם הלכו עשרות קילומטרים במשך ימים שלמים וכולם באו כדי לנסות ולזכות בניתוח לטיפול בקטרקט שזאת מחלה המתבטאת בעכירות של עדשת העין. הייתי אז מתמחה שנה שניה, כלומניק במונחים רפואיים של המערב, אבל שם באפריקה אלוהים. בשבוע אחד עשיתי 110 ניתוחים שזאת כמות שעושה מתמחה בארץ בכמה שנים אם יש לו מזל. האני מאמין שלי שכל אחד יכול ללמוד את הטכניקה של ניתוח הקטרקט בלי צורך אפילו ללכת לבית ספר לרפואה כי בסופו של דבר אנחנו הרופאים די דומים למכונאי רכב. ההבדל המרכזי הוא רק מה קורה שהתהליך מסתבך ושם שאתה לבד בבית חולים לא מצויד כל טעות היא קריטית. חוץ מההישג המקצועי, הסיפוק בלראות אנשים שתוך יום מקבלים בחזרה את הראיה, החוש שרובנו מדרגים במקום הראשון שרשימת חמשת החושים הכי חשובים, היה בלתי נתפס. שם הבנתי בפעם הראשונה למה באמת הלכתי ללמוד רפואה. אחרי ביקור כזה הייתי חוזר ליוהנסבורג, לחלק הלבן שלה, אל כלובי הזהב של הלבנים שמוקפים גדרות ענק ועיירות עוני מזעזעות. $30 לחומרים + 30 דקות של רופא. זה כל מה שצריך. שם גם הבנתי שהעולם ממש לא פייר.
בזמן שישבתי על הנדנדה וקראתי ספר ניגש אלי שופט הצדק של האי ושאל אותי "תגיד לי, מה קורה אתכם ועם הפקסטינים?" הנדנדה הייתה תלויה על עץ באטול פינגלאפ (Pingelap) אחד האיים של מיקרונזיה. על שלושה איי אלמוגים קטנטנים חיים כמה מאות בני אדם, אין שם חשמל, מים זורמים או כלי תחבורה ממונעים והקשר הרצוף עם העולם החיצון נשמר בעזרת רדיו אחד שעובד בקושי על בטריות. הגענו לשם אחרי טיסה מפחידה, במטוס קטן מעל אוקיאנוס גדול אחרי שגמרנו לטפל בלא מעט אנשים באי המרכזי של מיקרונזיה שנקרא פונאפי (Pohnpei). עקב סופה קטלנית במאה השמונה עשרה, הושמדה רוב האוכלוסייה ובגלל נישואים בתוך המשפחה (או במקרה שלנו בתוך האי) נוצרה שם מחלה נדירה של עיוורון צבעים מוחלט בכ 10% של מתושבים. המחלה תועדה בספרו המפורסם של אוליבר סאקס "האי של עיוורי הצבעים". זאת מחלה כל כך מוזרה שהאישון שלהם קטן(!) בחושך ונאלצנו לחקור אותם בעזרת מצלמה עם יכולות של אינפרה אדום. בני אדם הם יצורים מדהימים ועיוורון הצבעים אפשר להם לפתח טכניקת דיג בלילה ואנחנו אכלנו כמות של טונה אדומה שפה בתל אביב שווה משקלה בזהב. מהביקור הזה יצא לי, עדיין מתמחה צעיר, לכתוב מאמר יחד עם הפרופסור שהיה איתי והוביל את המסע. זה היה מאמר כל כך מוצלח שהוא פורסם בלי תיקונים בעיתון רפואה אנגלי שנחשב לעיתון מאד אנטישמי, כנראה בגלל הסיפור שלנו והפקיסטנים.
שמישהו בבקשה יתקשר אלי הביתה לבדוק שסגרתי את הגז!
בכל עיר בירה יש את "המלון" שהוא המקום הכי חשוב. באבוג'ה עיר הבירה של ניגריה זה היה הילטון, מלון סופר מערבי ומאד יקר. בין קירותיו הסתובבו פוליטיקאים מקומיים, שגרירים, שייחים סעודים לבושים גלביות מסורתיות ועונדים שעוני יוקרה, אנשי עסקים רבים ונערות ליווי יפיפיות. לא היה קשה לדמיין את הכסף הרב, שאין לדעת את מקורו, שהחליף שם ידיים בעסקאות שנרקמו שם בברים ובמסעדות כשבחוץ הייתה ניגריה האחרת. קשה, אלימה ומפחידה אפילו יותר מדרום אפריקה. ארץ שנסיעה ברחובותיה הייתה דומה במהותה למבצע צבאי לכל דבר. בזמן שהייה שם חשבתי על הסרט המעולה "מלון רואנדה" שמספר על סיפור הצלתם של בני טוטסי רבים בידי פול רוזסבגינה (שמגלם אותו דון צ'ידל), מנהל מלון ברואנדה, בזמן רצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994. המלון אירח את אותו סוג של אנשים שהיו במלון בניגריה אבל עם פרוץ המלחמה חולצו כל הזרים ופול, שהיה משבט ההוטו הטובח ונשוי לאישה משבט הטוטסי הנטבח, הכניס למלון לא רק את בני משפחתו אלא גם פליטים רבים. כדי לשמור על חייהם הוא נאלץ לפעול במניפולציות ושוחד של המליציות הרצחניות וקציני צבא רואנדה. חשבתי על זה לא רק בגלל שהסרט משקף את הבעיות האתניות שיש בכל רחבי אפריקה אלא גם בגלל שלא הבנתי עד היום מה מנע מהניגרים העניים שמחוץ למלון להחליט שנמאס להם מהפערים הבלתי נתפסים ומהשחיתות הפושעת ופשוט להסתער על המלון ולקחת מכל הבא ליד. אולי יום אחד הם יעשו את זה. למזלי זה לא קרה בזמן שהייתי שם.
יש בישראל כתשע מאות רופאי עיניים פעילים. זה שם אותנו במקום הראשון בעולם ביחס של רופאי עיניים אל מול אוכלוסייה כללית. רק להשוואה באוסטרליה יש כמאתיים ושלא נדבר על כמה מעט יש באפריקה או דרום אמריקה. אבל אנחנו בישראל לא מובילים בכמות אלא גם באיכות ושמדברים על איכות בראש ובראשונה חייבים להזכיר את פרופ' מיכאל בלומנטל ז"ל. הוא היה זה שפיתח את טכניקת הניתוח Small Incision Cataract Surgery שבעזרת אמצעים פשוטים (סכינים קרות) ניתן לבצע את הניתוח הקטרקט בעלות נמוכה, עם תוצאות מצוינות מבחינת שיקום העין וללא תפרים. הוא היה מנהל המחלקה הכי מוערך בתל השומר ונערץ בכל העולם בייחוד במזרח הרחוק, באסיה, הודו, מאחר ששם הניתוח מאוד חיוני. הוא הקים כנסים בינלאומיים בארץ ובחול, הקים את עמותת העין, והיה חלוץ בתחומו בכל העולם. אני בחרתי בעיניים כי חשבתי שזה מקצוע שאפשר להכיל אותו. שאפשר ללמוד את כולו. ויחסית באמצעים פשוטים לבצע ניתוחים מורכבים ולעזור לאנשים בלי הרבה פלברה. אבל לא יכולתי לדמיין כמה המקצוע גדול. יש עשר תתי-התמחויות! זאת אומרת שאחרי התמחות של חמש שנים אתה עושה עוד שנתיים עד שלוש תת התמחות. מה שאני עוד אוהב במקצוע זה העובדה שהכל אפשר לגלות בבדיקה של העין ואין תלות במה שהחולה אומר לך כי כל מי שצפה בסדרה המעולה "האוס" יודע שכולם משקרים. בקיצור בשורה תחתונה כאשר שמדברים על המחסור הצפוי ברופאים בשנים הקרובות מדברים על הרדמה (ותת התמחות בטיפול נמרץ) כירורגיה כללית ונאונטולוגיה (רפואת פגים). לעומתם התמחויות הכי מבוקשות הן עור, מין, עיניים וכירורגיה פלסטית שזה אומר שכולם רוצים גם להיות יפים וגם לראות אנשים יפים אחרים.
שלום אנחנו מאגף הגבייה של רשות השידור
הבטתי החוצה בזמן הניתוח ודרך החלון ראיתי ילדים מחרבנים באמצע הרחוב. זה היה בבית החולים בעיר ג'ינקה שבדרום אתיופיה, עיר עלובה שבבית החולים כמעט ולא היה אפילו ציוד מינימלי וניתוחים נעשו שם ללא הרדמה. שם כיכבה מחלת הטרכומה, גרענת למי שחובב מושגים בעברית, שזאת מחלה זיהומית מדבקת של העיניים הנגרמת על ידי החיידק כלמידיה טרכומטיס. אם לא מטפלים בה העפעף מתהפך והריסים שורטים את העין עד למצב של עיוורון. בעולם המערבי היא לא קיימת אבל שם עקב תנאי ההיגיינה הירודים יותר אנשים מתעוורים מזה מאשר מקטרקט. כה חריפה המחלה הזאת שארגון הבריאות העולמי בנה תוכנית שנקראת 20/20, או 6/6 בארץ, שמטרתה לחסל את אותה עד שנת 2020 (איזה מזל יש לאפריקאים שראיה מעולה לא נקראת 30/30?). כמו כל דבר שקשור בבריאות גם במקרה של עיניים מניעה זאת הדרך הכי טובה לשמור על היכולת לראות טוב עד גיל מבוגר. תרחיקו חומרים דטרגנטים כמו אבקות כביסה מהילדים, משחקים סקווש או טניס? שימו משקפי מגן, תרכיבו משקפי שמש טובות בשמש הישראלית הקופחת, תירחצו ידיים, תסתכלו לתוך העיניים שלכם לפעמים – רואים משהו חריג? זה לא טוב! והיבדקו אצל רופא עיניים במיוחד אם אתם ילדים או עברתם את גיל 40. אם תעשו את כל מה שאמרתי יש סיכוי טוב שלא תגיעו למצב שכיבה שאני מעליכם מחזיק ביד כלים רפואיים.
בזמן הם שרפו את דגל ישראל, אנחנו בצענו ניתוחי עיניים בבית החולים הממשלתי. זה היה במלדיבים, קבוצה של למעלה מאלף איים שנמצאת באוקיאנוס ההודי, ובהם גרים כארבע מאות אלף מוסלמים. אחרי כמה ימים של בטלה מאולצת נפגשנו עם הנשיא מוחמד נשיד, שעלה לשלטון בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו באיים שנערכו באוקטובר 2008, וסיימו שלושה עשורים של דיקטטורה. הנשיא, שגדול ממני רק בשנתיים נבחר לגיבור הסביבה מס' 1 של מגזין "טיים", כאשר חרת על דגלו את נושא איכות הסביבה והמאבק בהתחממות הגלובלית. הוא התנצל על ההתנהגות של בני ארצו, שסביר להניח לא יודעים איפה נמצאת ישראל על המפה, ואנחנו התחלנו לעבוד. זאת הייתה משלחת מטעם הארגון "עין מציון", ארגון מדהים שמורכב ממתנדבים יהודים מישראל ושאר מדינות העולם. כך שחוץ מלעזור לאנשים זה גם משרת את המטרה של שיפור תדמיתה הלא פשוטה של ישראל בעולם כאשר תתפלאו לשמוע גם משרד החוץ עוזר רבות. זאת גאווה אדירה לעבוד בארץ זרה שבחוץ מתנופף לו הדגל הכחול לבן, דגל שמסמן לכל הסביבה שהיהודים באו לעזור. הנשיא המתון התפטר לפני כשנה לאחר שבועות של הפגנות במלדיביים שנערכו נגדו ושיצא להפגין כנגד השלטון החדש נעצר והוכה על ידי הצבא. בימים אלו גם מסתובבת באינטרנט עצומה הקוראת לנשיא החדש לבטל את עונש המלקות שהוטל על אישה שנאנסה ע"י אביה. סביר להניח שהיום לא היו נותנים לנו לנתח. חבל.
מעציב ומצחיק אותי בו זמנית כשאנשים שואלים אותי למה אני ממשיך להתנדב בפרויקטים הללו. מעציב כי בדרך כלל זה קשור בכסף. הם לא מבינים למה אני עוזב לשבועיים את המרפאה הפרטית שלי, למה אני מחליט להרוויח פחות כסף. מבחינתי המטרה של כסף זה לספק לי ולמשפחתי את הדברים הבסיסיים ברמת חיים סבירה וזהו. לכל כך הרבה אנשים פה נדפק השכל סביב צבירת כסף שהם רק חיים פה בשביל הפנסיה ולך תדע האם בכלל כל הקרנות הללו ישרדו עד שאני אגיע לגיל 67. זה גם מעציב אותי כי הערך של נתינה לאחר, לשונה, לחלש, לעני נעלם פה מהנוף לאחרונה. ולמרות שתרומה שלי היא טיפה קטנה בים בסבל שיש פה בכדור-הארץ אני אצטט את פרופ' אסיה שאמר "זאת אמנם טיפה בים, אבל זאת הטיפה שלי". אמרתי שזה גם מצחיק אותי כי אנשים לא מבינים איזה חוויות אישיות ותרבותיות צברתי בכל המסעות הללו. מסעודות בבתי שגרירים לטקס קבלה בכפר נידח בהודו, מצלילה עם כרישים לחיוך של ילדה יפיפייה שהסרתי לה גידול מהעין, מלשתות בירה מקומית שמרדימה לך את כל הפרצוף לחברויות אמת שיצרתי עם הקולגות שלי. ההתנתקות הזאת מחיי היום יום נותנת לי גם את הכוח להמשיך למרות שדקה אחרי שנוחתים בארץ ופותחים את הרדיו זה כאילו שאף פעם לא עזבתי.
חבר'ה מצאתי מקום אדיר לעשות בו על האש!
החלק הכי קשה במסעות הללו הוא לשכנע את האישה לתת לי לנסוע. כשאנחנו נפגשים עם זוגות נוספים ואני מספר שטסתי למדגסקר כאשר אשתי הייתה בהריון רביעי עם רגל שבורה אני מקבל שני סוגים של מבטים מהזוגות האחרים. מהנשים מבט רצח, מהגברים מבט הערצה. אז זאת הזדמנות טובה פשוט להגיד לאישה תודה בשמי ובשם כל המטופלים ברחבי העולם.
נהנתם מכתבה? רוצים לתמוך בבלוג בחינם? בדף "תמיכה בבלוג" תוכלו לגלות איך. תודה!
(התמונה נלקחה מדף הפייסבוק של 
החיים על פי ניר 