זה הסיפור על איך הקמתי בית השקעות מבלי לקבל אישור של הרשות לניירות ערך

הילד, או אולי כבר אפשר לקרוא לו הנער, חגג 14 וקיבל מהסבים והסבתות כמה גרושים (מההורים שלו הוא מקבל אוכל וגג מעל הראש).
"מה אתה הולך לעשות עם הכסף?", שאלתי אותו בזמן נסיעה ביחד במכונית.
"כרגיל", אמר הילד, "אתן לכם לשמור עליו".
"אולי הפעם אתה רוצה להשקיע אותו?", שאלתי.
"מה זאת אומרת להשקיע?", שאל בחזרה.
במשך כמה דקות הסברתי לו על חשיבות ההשקעה לטווח רחוק מגיל צעיר, על הכוח של הריבית דריבית ועל האיזון התמידי שקיים בין סיכון לסיכוי.
המבט המזוגג בעיניו הבהיר לי שלא הצלחתי להעביר את המסר.
"תראה לדוגמא את הלוטו", אמרתי בעודנו חולפים ליד דוכן של המפעל הפיס שהמספר 52 מיליון התנוסס מעליו.
"אם תשקיע 11.6 שקלים יהיה לך סיכוי של 1:8,136,744 להרוויח 52 מיליון לעומת אם תסגור את הכסף בבנק לשנה יהיה לך בטוח 11.7 שקלים", הדגמתי לו שני סוגים של השקעה.
"אני הולך על הלוטו!", אמר לי הילד.
"נראה לך שאני אתן לך להמר?", צעקתי עליו.
"אוקי אז שמעתי ששווה להשקיע בביטקוין, איך אני קונה ביטקוין?", שאל.
ספקולנט הילד, חשבתי לעצמי, אבל להתנסות בדבר האמתי יהיה הדבר הכי טוב עבורו.
"אוקי", אמרתי לו, "כדי לפשט את העניינים זה מה שאני מציע לך. אתה תוכל לרכוש ממני ביטקוין, דולרים, אירו, לירות שטרלינג, מניות של מיקרוסופט או תוכנית חסכון לשנה בתשואה של 1% ואני לא אקח ממך שום עמלות על הקניה, על האחזקה או המכירה".
כשהגענו הביתה התיישבנו מול המחשב וכתבנו ביחד את החוזה הזה, בעוד האישה צועקת מהסלון: "חסר לך שתרמה את הילד".

20/01/2018
חוזה השקעה

ניר כץ – להלן בית ההשקעות
נדב כץ – להלן המשקיע

המשקיע יקנה מבית ההשקעות את הנכסים הפיננסים הבאים:

0.009107 ביטקוין בעלות של 400 ₪
14.68 דולרים בעלות של 50 ₪ (3.4060)
2.1 לירות שטרלינג בעלות של 10 ₪ (4.7451)
0.653 מניות של מיקרוסופט בעלות של 200 ₪ ($90)

המשקיע יוכל למכור בחזרה את הנכסים בכל זמן שיבחר.
כל בעיה משפטית תדון בפני נעמה כץ – להלן בית המשפט.

על החתום:
ניר כץ (בית ההשקעות)   _______
נדב כץ (המשקיע)  _______

אחרי שחתמנו על החוזה ולחצנו ידיים, שאלתי את הבנות שלי האם הן גם רוצות להשקיע דרכי. אחת אמרה שהיא משקיעה את זמנה בלימוד מתמטיקה והשנייה סירבה כי היא חניכה בתנועת נוער שקפיטליסט כמוני מוקצה שם מחמת מיאוס (חוץ מהפעמים שצריך אותי כדי להביא חולצות מתל אביב).
למחרת חתימת ההסכם, הילד קם בבוקר ודבר ראשון שאל אותי מה קרה בלילה לביטקוין, אז בכדי לעזור לו לעקוב אחרי ההשקעות שלו הכנתי לו את דף האקסל הבא:

Nadav-Excel

כפי שאתם יכולים לראות לרגע כתיבת הפוסט הזה הילד מופסד כ 36 שקלים אבל אני חושב שהוא מרוויח שיעור טוב לחיים.

חינוך פיננסי ב 50 ש"ח לחודש

הבאתי את הלוח המחיק לסלון והושבתי מולו את שלושת ילדי (נועה בת 16 וחודש, מאיה בת 16 וחודש, נדב בן 12 ואחד-עשרה חודשים).
"בשורות טובות מביא אני לכם", אמרתי בקול רם, "בעקבות הסכמים בקואליציה החליטה המדינה לתת לכם מינואר הקרוב 50 ₪ כל חודש עד גיל 18. אתם לא תקבלו את הכסף ביד אלא הוא יופקד בתוכנית חסכון. בגיל 18 תקבלו עוד 500 ₪ ותוכלו למשוך את הכסף אבל אם תשאירו את הכסף בתוכנית החיסכון עד גיל 21 תקבלו עוד 500 ₪. חוץ מזה על ההתחלה תפקיד המדינה בתוכנית החיסכון 1000 ₪. זה חשוב למדינה שאנשים יחסכו כדי שלא יגיעו למצב שהם מתגלגלים ברחובות".
"שמעתי שיש אפשרות להורים להפקיד עוד 50 ₪ מקצבת הילדים, האם תעשו זאת?", שאלה מאיה.
"נראה לכם?", אמרתי, "זה כסף שלי ושל אימא שלכם!"
"אני לא הבנתי", אמר נדב.
"אל דאגה, אני אסביר בעזרת טבלה", השבתי וציירתי טבלה בה מסומן לכל ילד כמה יהיה לו בכל חודש.

20161210_172516

"אוקי", אמרתי אחרי שהטבלה הייתה מוכנה, "עכשיו הגיע הרגע שבו אתם צריכים להחליט היכן הכסף יושקע ויש לכם כמה אפשרויות. אפשר שהכסף ינוהל בבנק ואז אתם יכולים להחליט בין תוכנית חסכון בריבית קבועה לא צמודה, ריבית משתנה או ריבית קבועה צמודה. לדוגמא אם בחרתם ריבית קבועה ולא צמודה של 1 אחוז זה אומר שתוך שנה 1000 ₪ יהפכו ל 1010 ₪".
"ומה זאת ריבית צמודה?", שאל הילד.
"יש מושג שנקרא אינפלציה", התחלתי להסביר אבל הפסקתי כי הילד נקרע מצחוק.
"אינפלציה, זה מה שקורה לך שאתה אוכל שום", אמר הילד.
"מצחיק", השבתי והסברתי לילדים על המדד למחירים לצרכן.
"אתם גם יכולים להשקיע בקופת גמל שאז תוכלו לבחור בכמה מסלולי השקעה עם רמות סיכון שונות. ככל שהסיכון יותר גבוה יש יותר סיכוי שתרוויחו יותר אבל יש גם סיכוי שתפסידו יותר. כמו כן אם בחרתם באופציה של קופות גמל תוכלו לעבור בין מסלול למסלול".
"רגע למה שאנחנו נחליט?", שאלה מאיה, "תחליטו אתה ואימא".
"לא", אמרתי, "זה הכסף שלכם ואתם תחליטו".
יש לי אקסל ובו אני מנהל את התקציב את המשפחה שלנו וברגע שהם הגיעו לגיל שהם מבינים טוב חיבור וחיסור אני מדי פעם משתף אותו איתם. הם רואים כמה אני מרוויח וכמה מרוויחה האישה (הרבה יותר ממני), כמה אני מוציא וכמה מוציאה האישה (הרבה יותר ממני) ומה מבנה התקציב שלנו. אני מקווה שזה ילמד אותם להתנהל פיננסית כמו שצריך כשיהיו גדולים ולכן זה הזמן שהם צריכים להחליט.
"יש לי הצעה אחרת", אמר נדב, "אולי אתם תקבלו את ה 50 ₪ מהמדינה ובמקום זה תתנו לי ישירות את ה 50 ₪ ביד".
"רעיון מעניין מאד", חייכתי, "אבל בגלל שהחיסכון על שמך ורק אתה יכול לשחרר אותו יש לי פחד שיגיע היום לא תעמוד במילה שלך".
בסיום נועה סיכמה את מה שרשמתי, הוסיפה חישוב של סדרה חשבונית וציירה קריקטורה על אנשים שמתגלגלים ברחובות כי אין להם כסף.
אחרי שבוע חזרו אלי הילדים עם ההחלטות שלהם. נועה בחרה ללכת על מסלול ריבית קבועה בבנק, מאיה על קופת גמל במסלול סיכון גבוה ונדב על קופת גמל במסלול סיכון בינוני. אתמול בלילה נכנסתי לאתר של ביטוח לאומי ומילאתי את כל הפרטים. מעניין יהיה לראות עוד כמה שנים מי צדק.

deposit

כמה נתונים:

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר הילדים מתחת מתחת לגיל 18 בשנת 2015 היה 2,7687,000 – http://www.cbs.gov.il/shnaton67/st02_03.pdf
זאת אומרת שבכל חודש תפקיד המדינה 138,435,000 ש"ח שבשנה זה יוצא 1,661,220,000 ₪.

רבותיי ההיסטוריה חוזרת

(סיפור שסיפרתי לפני כמה שנים ביום המשפחה)

בשנת 1949 ניצבו זוג הורים בפני דילמה. היה ברשותם סכום כסף שבו יכלו לרכוש דונם של אדמה חולית בעמק זבולון בישוב קטן בשם קרית ביאליק, אך באותו הזמן רצה בנם הבכור בן השבע ללמוד לנגן באקורדיון. ההורים התלבטו קשות בשאלה מה לעשות. האם לקנות לבנם המוכשר אקורדיון או דונם במדינת ישראל הצעירה. לבסוף החליטו להשקיע בעולל הצעיר שכעבור זמן לא רב זנח את לימודי האקורדיון לטובת משחקי כדורגל בשכונה. רצה הגורל וכעבור עשרים ואחד שנה מצא עצמו האקורדיון בקרית ביאליק בדירה שקנה הילד שעכשיו היה כבר איש משפחה. קרית ביאליק של 1970 הייתה שונה מאד מהאדמה החולית של שנת 1949, שווי דונם של אדמה היה "טיפה" יותר ממחיר אקורדיון.
אם חשבתם שפה נגמרו תלאותיו של הילד טעיתם. פעם בשנה כשהיה רואה בנו הבכור של הילד את האקורדיון שוכב לו בקופסת ענק באחד הארונות היה מבקש ממנו לנגן. הילד, שכבר עבר את גיל ה 30, נאלץ היה להיזכר במעט השיעורים שלמד ולעשות כושר ע"י ניגון באקורדיון הכבד. אבל זה לא הנורא מכל. בחנוכה 1977 בזמן שלמד בנו של הילד בכיתה ב' שאלה המורה מי מבין ההורים יודע לנגן ויכול לעזור במסיבת החנוכה. בנו של הילד מיד נידב את אביו דבר שגם לו לבלות כמה ערבים באימוני נגינה אינטנסיביים ע"מ לא להביך את בנו הקטן. אני מאמין שיש לכם ניחוש טוב מי האנשים מאחורי הסיפור הקפקאי הזה אך לטובת ילדי ישראל שלא מצטיינים בהבנת הנקרא אגלה כי הילד הוא אבי ובנו הוא אני.
פה יכול היה להיגמר הסיפור ועדיין להיחשב כמעניין אך הפואנטה עוד לא הגיעה כי בשנת 1980 ניצב הילד (אבי) ואשתו (אמי) בפני דילמה. היה ברשותם סכום כסף שבו יכלו לקנות מניות של חברה מתפתחת בשם "טבע". אך באותו הזמן רצה בנם הבכור בן האחד עשרה (אני) ללמוד לנגן באורגן. האורגן נקנה, המניה זינקה, האורגן ננטש, המניה המשיכה לעלות וכעבור תשע עשרה שנים מצא את עצמו האורגן במחסן בזכרון יעקב, בבית שיכל בקלות היה להיקנות בעזרת הרווח מאותה מניה.
הטלנובלה אינה נגמרת פה כי ילדיו של הבן של הילד (קרי הילדים שלי), גילו לפני שנה את האורגן וביקשו ממני להכניס אותו הביתה ולנגן להם. דבר שגרם השנה למאיה, תלמידת כיתה ב', לנדב אותי בתור הורה שינגן לפני כולם במסיבת חנוכה הכיתתית. אך שלא כמו אבי הצלחתי לשבור את הקללה להתחמק מהמשימה הבלתי אפשרית הזאת ועכשיו אני מוכן לשלב הבא שבו אחד הילדים שלי יבקש לנגן. זה יהיה הסימן שלי לקחת את הכסף ולחפש אפיק השקעה מבטיח.


(עדכון – למרות מה שנכתב בסוף מאז שסופר הסיפור נרכש חליל צד לנועה, הבת הבכורה, אך לא כמוני או כמו אבי היא מתמידה ואף מצליחה בנגינה)


ילדים זה שמחה, ילדים זה כוח עבודה

בתחילת השנה, עקב בעיות משפחתיות, התפטרה עוזרת הבית שלנו. היא עבדה אצלנו קרוב לארבע-עשרה שנה וסמכנו עליה בעיניים עצומות. העלות החודשית של העסקה שלה הייתה 1300 ₪ שזה כלל חוץ מהמשכורת גם ביטוח לאומי, פנסיה, פיצויי פיטורים, חופשות ודמי הבראה. בחישוב שנתי מדובר ב 15600 ₪.
התגובה הראשונית להתפטרות הייתה לחפש עוזרת בית אחרת אבל כשהבטתי סביב שמתי לב כמה הילדים גדלו מאז שהעוזרת החלה לעבוד אצלנו. התאומות עוד מעט בנות חמש עשרה ולפי החוק אפילו כבר מותר להן לעבוד בחופשות רשמיות והילד בן אחד עשרה וחזק כמו שור.
אחרי התייעצות עם האישה זימנתי כינוס משפחתי והודעתי לילדים שאני ואימא שלהם החלטנו שמהיום אנחנו בתור משפחה ננקה את הבית. כפי שאתם יכולים לנחש תגובת הילדים לא הייתה בסגנון "יש! איזה כיף זה מה שתמיד רצינו שיקרה!", אלא יותר בסגנון "איפה אפשר למצוא את מספר הטלפון של יצחק קדמן מהמועצה הלאומית לשלום הילד?".
האמת שאני יכול להבין אותם. גם אני שונא את עבודות הבית. החיים הקצרים ועדיף לנצל אותם לעשות דברים אחרים מאשר שטיפת כלים או ניקוי שירותים. חוץ מזה אם הבוס שלי בעבודה היה מודיע לי יום אחד שמהיום אני צריך לעבוד יותר שעות אבל לא תהיה שום תוספת לשכר הייתי מתעצבן. כדי להקטין את ההתנגדות שלהם למהלך ולתת להם תמריץ חיובי הודעתי שכל הכסף שנחסוך, כל ה 1300 ₪, יתווסף לתקציב הנופש המשפחתי אבל לא לדמי הכיס כפי שהציע הילד.
להפתעתם של הילדים, שחשבו שההחלטה לא תמומש, ביום שישי שאחרי אותה ישיבה משפחתית הם מצאו על המקרר דף עם רשימת משימות. בגדול כל ילד קיבל לנקות ולסדר את החדר שלו פלוס עוד שתי מטלות משפחתיות (ניקוי שירותים, ריקון פחים, שטיפת המרפסת וכדומה). למי שתהה אני אחראי על המטבח וסידור הסלון, אשתי על שטיפת הרצפה וחדר השינה שלנו.
בכדי לוודא שרמת הניקיון לא תפגע אנושות עקב המהלך הזה, כאשר כל צאצא מודיע שסיים את עבודתו הוא נאלץ לעבור מסדר אבא, כמובן בלי צורך לעמוד בדום עם כומתה על הראש, ולתקן רג'קטים שאני מגלה.
כבר חצי שנה שאנחנו בלי עוזרת בית וכל יום חמישי או שישי מנקים את הבית, וזה לוקח לנו כשעה וחצי. רמת ההתלהבות של הילדים לא השתפרה והפרצופים שאני מקבל אחרי שהם רואים את דף המשימות הם כאילו אני שולח אותם לעבדות במכרות הפחם באנגליה של המאה השמונה עשר. אבל אני מאמין שכל זה ישתנה באוגוסט, שבזמן שהם ישכשכו את הרגליים שלהם במימי האוקיאנוס האטלנטי באחד מהאיים הקנריים, בזמן שאני אסביר להם שזה מומן ברובו מההשתתפות שלהם בניקיון הבית.


פרסומת – מלונות ב Los Cristianos שבאי טנריף אפשר להזמין ב Booking.com


 

זמן ומרחב

 (פורסם במקור בפברואר 2008 באתר הקודם של "החיים על פי ניר" – לדאבוני עדיין רלוונטי גם כיום)

בספר השני בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, המסעדה בסוף היקום, מתוארת מכונת העינויים הנוראה ביותר שאי פעם הומצאה. שמה של המכונה הוא "Total Perspective Vortex" או בתרגום עילג שלי כי לא מצאתי עותק בעברית של הספר בבלגן שיש לי בבית "מערבולת נקודת המבט המוחלטת". עקרון הפעולה של המכונה הוא גאוני, היא פשוט מראה למשתמש בה כמה הוא קטן וחסר חשיבות ביחס ליקום ע"י הצגה של הגודל האינסופי והבלתי נתפס של היקום עם חץ קטן שכתוב עליו "אתה נמצא פה", נשמתו של המשתמש מיד מתרסקת והוא מת מוות נוראי.
"למה לעזאזל אני מספר לכם את זה?", אתם בטח שואלים את עצמכם, "האם יש לך מחשבות אובדניות?". חס וחלילה! הדבר האחרון שאני רוצה זה שאשתי תהנה מכספי ביטוח החיים שלי בצעירותה. פשוט לפני כשבוע הודיעה מיקרוסופט כי היא חתמה על הסכם לקנות את חברת ההזנק "ידעת" הישראלית. חברת "ידעת" פיתחה מנוע שקורא את המידע הקיים במאגר המידע של הארגון מבצע ניתוחים סטטיסטיים ויוצר קבוצות וסגמנטים בעלי מאפיינים דומים. בשורה התחתונה השימוש במנוע יהיה למצוא את הפרסומות הכי מתאימות לגולשי האינטרנט.
אותי תמיד זה מפתיע למה צריך "מנוע חכם" בשביל הדברים הללו. הרי כל מה שצריך זה רק לזהות את מין הגולש. אם הגולש הוא גבר פשוט שמים פרסומת לכל דבר שבמרכזה תמונה של בחורה נאה ואם זאת גולשת כל פרסומת לבגדים/נעלים/תכשיטים/שטויות שאין בהם כל צורך תתאים. אבל את הרעיון שלי אף אחד לא קנה לעומת חברת "ידעת" שנקנתה לפי הדיווחים בעשרות מיליוני דולרים.
את ההודעה על הרכישה קיבלתי בדואר הפנימי של החברה יחד עם ההודעה שיצאה לעיתונות. כשקראתי את ההודעה לעיתונות הגעתי לפסקה שגרמה לי להרגיש כאילו אני נמצא בתוך "מערבולת נקודת המבט המוחלטת". הפסקה תארה את אחד ממקימי חברת "יעדת" והינה הפסקה המקורית:
"אורן, הטכנולוג הראשי של החברה הוא טיפוס צבעוני ומעניין. הוא סיים בגיל 21 דוקטורט במתמטיקה באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית. לאחר מכן התגייס לחיל המודיעין, ועד היום הוא משמש יועץ לענייני הצפנה לצה"ל. הוא נחשב לאחד האנשים המובילים בחיל המודיעין בתחום פיצוח הצפנים, וזכה על כך בפרס ביטחון ישראל. לפני חמש שנים פתח עם אשתו תהל את המסעדה הקרויה על שמה במדרחוב נחלת בנימין בת"א. בין לבין הוא הספיק להוציא ספר ("הדבר האחרון שאבא שלי הבין"), לשחק בתיאטרון הסמטה ולכתוב למקומות שונים. יום בשבוע הוא מקדיש למשרד הביטחון ולצה"ל בייעוץ לפיענוח צפנים."
קראתי את הפסקה הזאת שוב ושוב ולא האמנתי שקיים בן אדם כזה, איך הוא מצליח לעשות כל כך הרבה בעשרים וארבע שעות. אני בקושי מצליח לגרום לבוס שלי לא לפטר אותי והוא מוכר חברה שהקים אך לפני שנה וחצי! אני מתאמץ לשרבט 300 מילים פעם בשלושה שבועות והוא מוציא ספר! השיא הקולינארי של השבוע שלי הוא כשאנחנו מזמינים פיצה והוא עוזר לאשתו לנהל מסעדה! אני הייתי חניך מצטיין שבועי בטירונות והוא זכה בפרס ביטחון ישראל!
מעולם לא הרגשתי כל כך קטן ולא יוצלח אחרי שקראתי על הבחור הזה.
אבל כעבור שעה שמתי לב שחסר משהוא בתמונה האידיאלית. בשום מקום לא נכתב שיש לו ילדים! הרי אנחנו בישראל ותמיד מציינים עובדה זו. מיד השתפרה הרגשתי פלאים, עכשיו ברור איך הוא מספיק כל כך הרבה. בזמן שהוא משחק בתיאטרון הסמטה אני משחק בתיאטרון בובות, כאשר הוא מפצח צפנים בשביל צה"ל אני עוזר לילדות שלי להכין שיעורי בית. כשחזרתי הביתה מהעבודה לא הבינו צאצאי למה אני מחבק אותם חזק ומודה להם על שהם התירוץ הכי טוב שלי.

 

11 תובנות ונקודות למחשבה אחרי 72 שעות בהלל יפה

1. קשה להיות אתאיסט כשהבן שלך שוכב במיון עם 40 מעלות חום והרופא מודיע לך שהבדיקה הבאה תהיה ניקור מותני ע"מ לשלול דלקת קרום המוח. אין את מי להאשים ואין גם ממי לבקש עזרה. בסוף בצילום הרנטגן ראה הרופא שיש לו "רק" דלקת ריאות כך שנמנע הניקור המותני. אבל אני סתם מ***ן את השכל, קשה גם להיות אדם מאמין כשהבן שלך שוכב במיון עם 40 מעלות חום.

2. מויקיפדיה:
"טכניקת צילום הרנטגן התגלתה במקרה על ידי הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן בערבו של יום ה-8 בנובמבר 1895 בשעה שערך ניסויים בשפופרת ריק במעבדתו. רנטגן זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1901 על תגליתו זו".
"בשנת 1928 הבחין אלכסנדר פלמינג בתופעה מעניינת: באחת מצלחות הפטרי – צלוחיות זכוכית מלאות במזון המשמשות לגידול חיידקים במעבדה – שהכילו מושבה של חיידקים, התפתח עובש, וסביב העובש נוצרה טבעת נקייה מחיידקים. הוא גילה כי חומר פעיל מסוים בתוך העובש – הוא כינה אותו "פניצילין" – מסוגל לקטול חיידקים ביעילות, אפילו בריכוז נמוך, כשהוא מדולל מאוד. על הישגו הראשוני בזיהוי פעולת הפניצילין זכה אלכסנדר פלמינג בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1945".
חבל שאני לא יכול להגיד לוילהלם רנטגן ואלכסנדר פלמינג תודה אישית. בזכותם נדב יושב עכשיו בסלון וצוחק בזמן שהוא צופה בסרט "גנוב על המיניונים". רובנו צריכים כל בוקר להגיד להם, ולשאר המדענים, תודה על מצב הרפואה כיום. עצוב שהם לא הגיבורים שלנו, שתמונתם לא מופיעה כל יום בעיתון במקום צילום הקקי הראשון של הבת של נינט.

3. לצוות הרפואי שטיפל בנדב כן יצא לי להגיד תודה. אנחנו די אוהבים לצפות בתוכנית "האנטומיה של גריי" כך שבמהלך האשפוז ניסינו למצוא מי בצוות היא ד"ר מרדית גריי, מי היא ד"ר מירנדה ביילי ומי הוא ד"ר דרק שפרד (הידוע בכינויו "מק'דרימי"). מצאנו כמה מועמדים ומועמדות ותהינו מה באמת קורה שם בחדרים של הרופאים.

פרס למי שמבין למה יש פה ציור של ארנב.
פרס למי שמבין למה יש פה ציור של ארנב.

4. כשהייתי קטן אבא שלי צחק איתי ואמר לי שהוא רוצה שאהיה רופא עיניים כדי שאוכל לטפל בבעיה שהייתה לו בעין. אני מעולם לא רציתי להיות רופא ואני גם בטוח שלא הייתי מצליח להיות רופא טוב מהמון סיבות. אז במקום זה הלכתי להיות מהנדס תוכנה ואחד החברים הכי טובים שלי הוא רופא עיניים בעל שם עולמי, כך שאם אבא שלי צריך עזרה אז יש לי פתרון שלא דרש ממני ללמוד עשרים שנה.

5. אני לא מבין איך רופאים לא חולים כל הזמן. כל היום הם מסתובבים ונוגעים באנשים עם מגוון רחב של מחלות. נראה לי שאחרי פיצוץ גרעיני או מגפה קטלנית היחידים שישרדו הם רופאים וג'וקים.

6. כבר כמה וכמה פעמים ציינתי שנדב הוא העתק (יותר מוצלח) שלי ואפילו גם לי הייתה דלקת ריאות בגילו. חוץ מההיבטים החיצוניים והרפואיים גם בתחום ההומור הוא דומה לאיך שהייתי בגיל אחד עשרה. ילד שמבין הומור אבל לא יודע ליצר הומור או אפילו לספר בדיחות. ארבעים ושמונה שעות אחרי תחילת האשפוז, אמר לי נדב שהמסקנה שלו מביקור בשירותים של בית החולים ושל בית הספר היא שבכל מוסד שקשור לממשלה יש נייר טואלט שמרגיש כמו נייר זכוכית. אחרי זה הוא ישב וכתב טור "החיים על פי נדב" בו הוא צוחק בתחכום על החברה הישראלית, על זה שלא ברור למה לתרופות צריך להיות טעם מגעיל, על בית הספר ובמיוחד על ההורים שלו. לא יודע איזה אנטיביוטיקה נתנו לו אבל גם אני רוצה.

7. הייתי ילד שבוכה המון. כשהעליבו אותי בכיתי, כשלא הצלחתי במבחן בכיתי וכשורדית לא רצה להיות חברה שלי גם בכיתי. הנטייה הזאת לבכות הלכה ונעלמה עד שבערך מגיל 19 עד 31 אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שבכיתי. אבל אז כשנולדו הבנות פתאום מצאתי את עצמי מנגב את האף אפילו בקומדיות רומנטיות. ב 72 שעות ששהינו בבית החולים שקי הדמעות שהתרוקנו כמה פעמים בזמן שחיבקתי את נדב הלוהט מחום.

8. בקצה של המיטה תולים הרופאים לוח ובו דפים עם רישום מצבו של החולה. לחץ דם, דופק, סטורציה (רמת חמצן בדם), יציאות, אוכל, טמפרטורה של הגוף ומצב נפשי. אני חושב שלוח כזה יכול להיות מתנה נפלאה לזוג נשוי. לוח שתולים בקצה של המיטה ובו דפים עם רישום של מצב הנישואים.

9. אחרי זמן האיכות הכפוי שביליתי איתו הגעתי למסקנה שאני לא באמת מכיר אותו. (למשל הוא אוהב אוכל של בתי חולים). כשחזרתי הביתה להתאוורר טיפה לפני שאני חוזר ללילה נוסף ראיתי על השולחן את תעודות החצי שנה של הבנות. לאחת מהן היה רשום בהערות שהיא בדרך להיות מנהיגה חברתית. יופי, רק זה מה שחסר לי. יום אחד אני אגיע הביתה ובאמצע הסלון יהיה אוהל עם שלט "העם רוצה צדק משפחתי".

10. אפשר ללמוד הרבה על יחסי יהודים ערבים במדינה שלנו בזמן שהייה בבית חולים. יצאתי משם טיפה יותר אופטימי.

11. זה מאד אופנתי להתלונן על מערכת הבריאות שלנו אבל יש לי רק דברים טובים להגיד על מה שעברנו במחלקת הילדים של בית החולים הלל יפה. במיוחד שהיה שם WiFi מעולה בחינם.