טיסה נעימה

נשארה לי עוד שעה עד לעלייה לטיסה שתיקח אותי מבייג'ינג לתל אביב דרך מוסקבה. בזמן שהאישה הסתובבה לה בין החנויות על מנת לסיים את החובות המשפחתיות החלטתי לאתגר את המוח שלי ולרשום את כל הפעמים שטסתי מחוץ לישראל. גם הפעם הזיכרון לטווח ארוך שלי לא איכזב וכעבור כמה דקות הייתה לי רשימה מלאה של 67 טיסות ושל 6 תובנות / אנקדוטות.

תאריך מסלול מספר טיסות הערה
אוגוסט 1984 תל אביב – לונדון – ניו יורק – דאלאס 3 יציאה לשליחות
אוגוסט 1986 דאלאס – ניו יורק – תל אביב – לונדון – ניו יורק – דאלאס 5 ביקור מולדת
ינואר 1987 דאלאס – דנבר – דאלאס 2 חופשת סקי
מרץ 1987 דאלאס – ניוארק – דאלאס 2 מבחן פסיכומטרי
אוגוסט 1987 דאלאס – ניו יורק – תל אביב 2 חזרה לארץ
מאי 1996 תל אביב – קוס – תל אביב 2 נופש מהעבודה
אוקטובר 1997 תל אביב – רומא.
ברגמו – תל אביב
2 טיול עם חברים
יוני 1998 תל אביב – ברצלונה – גרנדה.
מדריד – תל אביב
3 ירח דבש
דצמבר 1998 תל אביב – לונדון – סיאטל – לונדון – תל אביב 4 עבודה
אוקטובר 1999 תל אביב – פריז – תל אביב 2 טיול
יוני 2001 תל אביב – אנטליה – תל אביב 2 נופש מהעבודה
אוקטובר 2006 תל אביב – לונדון – תל אביב 2 טיול
יולי 2007 תל אביב – בוקרשט – תל אביב 2 מסע שורשים של האישה
מרץ 2008 תל אביב – ציריך – דיסלדורף – ציריך – תל אביב 4 עבודה
יוני 2008 תל אביב – לוס אנג'לס – לאס ואגס – לוס אנג'לס – תל אביב 4 טיול – 10 שנות נישואין
מאי 2009 תל אביב – הונג קונג – טוקיו – הונג קונג – תל אביב 4 עבודה
מאי 2010 תל אביב – ניו יורק – תל אביב 2 טיול
יולי 2011 תל אביב – אמסטרדם.
ברלין – תל אביב
2 טיול
יולי 2012 תל אביב – ניו יורק.
וושינגטון – אטלנטה – אורלנדו – ניו יורק – תל אביב
5 טיול בת מצווה
אוקטובר 2014 תל אביב – לרנקה – תל אביב 2 טיול
אוגוסט 2015 תל אביב – ברצלונה – טנריף – לנזרוטה – גראן קנריה – מדריד – תל אביב 6 טיול
אוקטובר 2016 תל אביב – מוסקבה – סיאול – בייג'ינג – מוסקבה – תל אביב 5 טיול

ערנות מצילה חיים – בזמן הכנס בטוקיו, שעסק בטלפוניה אינטרנטית, התיידדנו עם בחור אמריקאי ממוצא אירני. הוא סיפר לנו שמשפחתו ברחה מאיראן אחרי המהפכה והוא מקווה שיום אחד המשטר שם יתחלף ואז הוא יוכל לנסוע לבקר. בסוף הכנס הוא ניגש לשולחן שלנו ונתן לנו במתנה את אחד הטלפונים של החברה שלו ע"מ שנוכל להמשיך לבדוק את תאימות המוצר שלנו גם במעבדות בארץ. מאד התרגשנו מהמחווה ונפרדנו בלחיצת יד ותקווה שיום יבוא והיחסים בין איראן לישראל יחזרו להיות כפי שהיו לפני המהפכה האסלאמית.
"ארזת לבד? האם קיבלת מתנה? האם מישהו נתן לך להעביר משהו?", שאלה אותי הבחורה הצעירה בזמן שהפקדנו את המזוודות לטיסה לארץ. כמו תמיד אמרתי "לא" לשלושת השאלות אבל אחרי שקיבלתי את כרטיסי העלייה למטוס ירד לי האסימון. ניגשתי במהירות לבחורה הצעירה וסיפרתי לה שבחור ממוצא איראני נתן לי טלפון אינטרנטי במתנה. היא הייתה בשוק שמישהו מתייחס לשאלות שלה ואני דמיינתי איך הטלפון הזה או שמתפוצץ במהלך הטיסה ומפיל את המטוס או שמגיע לארץ ומתחיל לשדר דוחות מודיעיניים למשמרות המהפכה.
יחידת הביטחון פתחה את המזוודה שלי שעוד לא הספיק להתחיל במסע שלה על הרצועות הנעות ואני פשפשתי בתוך הכביסה המלוכלכת והוצאתי את הטלפון החשוד שנלקח לבדיקה. כעבור כמה דקות קיבלתי את הטלפון בחזרה ונאמר לי ע"י הבחורה הצעירה שהוא תקין וגם כל הכבוד על הערנות שלי. כשחזרתי לארץ השתמשנו בטלפון בבדיקות שלנו והוא אף פעם לא התפוצץ למרות שיכול להיות שהוא כן העביר דוחות מודיעיניים למשמרות המהפכה.

בשנות השבעים היה יותר מסוכן לטוס – הגרף נכון לחודש מאי 2016

chartoftheday_4854_commercial_aviation_deaths_since_1942_n

טיפה סטטיסטיקה

הטיסה הכי ארוכה: 16 שעות (תל אביב – לוס אנג'לס)
הטיסה הכי קצרה: 45  דקות (לנזרוטהגראן קנרייה)
ממוצע הטיסות בשנה מאז שהתחלתי לטוס: 2.1
ההפסקה הכי ארוכה בין טיסות: 9 שנים (לימודים + צבא)
ההפסקה השנייה הכי ארוכה בין טיסות: 5 שנים (שלושה ילדים קטנים)
מספר השדרוגים: 2 (דצמבר 1998 מ Business ל First Class, אוקטובר 2016 מ Economy ל Business)
מספר הנקודות של מועדון הנוסע המתמיד של אל על שנוצלו לכרטיסים בחינם: 0

מכירים את זה שאתם בטיסה ופתאום קופצות לכם מיליארד שאלות על תעופה? – אז הנה כתבה שתסגור לכם את הפינה הזאת אחת ולתמיד –
http://www.blazermagazine.co.il/thelist/36808

כמו שאתם יכולים לראות מהדיאגרמה המצורפת לטוס זה מזהם לכן אני מציע את החוק הבא שמבוסס על סחר בפחמן דו־חמצני.dc-map2_2
כל גבר / אישה מגיל 18 יקבלו 4 שוברי טיסה כל שנה. אם מישהו/מישהי ניצלו את 4 השוברים אך רוצים לטוס עוד הם יכולים לקנות שובר טיסה ממישהו אחר בזירת מסחר של שוברים. שיטה זאת תגרום לאנשים לשלם על הנזק שנגרם לסביבה עקב טיסות ותחלק את ההון בצורה יותר צודקת.

לסיום אי אפשר בלי קטע מעולה של לואיס סי.קי.


להרחבה מומלץ להאזין לפרק Why Does Everyone Hate Flying? And Other Questions Only a Pilot Can Answer של הפודקאסט המעולה Freakonomics


מתכננים את הטיול הבא ורוצים לתמוך בבלוג הזה? זה די פשוט!
כשאתם מזמינים מלון מאתר Booking.com פשוט תתחילו מהלינק הזה:
http://www.booking.com/?aid=843320
ואני אקבל מהאתר עמלה של 3.75% על ההזמנה (לכם זה לא יעלה כלום).
תודה מראש!


 

מודעות פרסומת

מה שהיה הוא מה שיהיה?

הכתבה פורסמה (לאחר שינויים ועריכה) בגיליון ינואר 2016 של המגזין בלייזר.
יש להם גם אתר מעולה ששווה ביקור – http://www.blazermagazine.co.il

לפני כמעט שלושים שנה, בעשרים ושישי בדצמבר 1986, פרסמו העיתונאים איתי חסיד, חנן קריסטל ואילן כפיר בעיתון "חדשות" ז"ל, תחזית שלפיה כעבור עשור יהיה אהוד ברק (אז אלוף פיקוד מרכז) מועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה והוא יתמודד מול בנימין נתניהו (אז שגריר ישראל באו"ם) שיהיה ראש מפלגת הליכוד. אי אפשר שלא להוריד את הכובע בפני שלושת העיתונאים הללו במיוחד כשמשווים את הדיוק של התחזית הזאת לסקרים שמתבצעים לפני כל מערכת בחירות. האם יש מישהו כיום שמסוגל לחזות את מצב הפוליטיקה הישראלית בעוד שנה? שלא לדבר על עוד עשור?
פול התמנון נולד, יותר נכון בקע, בינואר 2008 ובילה את רוב חייו ב "מרכז חיי הים" שבאוברהאוזן, גרמניה עד שמת מוות טבעי במהלך השינה בעשרים ושישי לאוקטובר 2010. אין כמעט אוהד כדורגל אחד בעולם שלא שמע על פול התמנון שהתפרסם כשהצליח לחזות בהצלחה תוצאות של 12 מתוך 14 משחקי כדורגל ששוחקו ביורו 2008 ובמונדיאל 2010 (13 מתוכם של נבחרת גרמניה). האם קיים כיום מומחה לכדורגל גרמני שמסוגל להגיע לאותם אחוזי הצלחה כמו פול?
בכל עיתון, מהדורת חדשות או אתר אינטרנט טכנולוגי הופיעה בעשרים ואחד באוקטובר 2015 כתבה שעסקה בסרט "בחזרה לעתיד 2". למי שלא ראה את הטרילוגיה הנפלאה של סרטי "בחזרה לעתיד", נספר שגיבורי הסרט נוסעים מההווה (שנת 1985) שלושים שנה קדימה לתאריך העשרים ואחד באוקטובר 2015. העיסוק של כל הכתבות היה האם התחזיות שהופיעו בסרט לגבי איך יראו חיינו אכן התגשמו. חלק התחזיות לא התגשמו כמו מכוניות מעופפות, טבליות פיצה למיקרוגל או בגדים שמיבשים את עצמם אבל חלק כן כמו שימוש נפוץ ברחפנים, שיחות וידיאו או קונסולות משחקים שמזהות תנועת ידיים. כמה אנשים מסוגלים לחזות כיום באיזו טכנולוגיה נשתמש בעוד שלושים שנה?

אחוזי הצלחה של שקיל אוניל מקו העונשין

כמעט כל הזמן, אנחנו מנסים לחזות את העתיד אם לבד או בעזרת אחרים. אנחנו צופים בדני רופ כדי לדעת האם נוכל לטייל בסוף השבוע, אנחנו מהנהנים בראש כאילו אנחנו מבינים כאשר יועץ ההשקעות בבנק מסביר לנו על הקשר בין תחזית הצמיחה באירופה לאג"ח ארוך הטווח של מדינת ישראל וגם ממלאים מדי פעם כמה טורים בטוטו כי יש לנו הרגשה שהפעם מכבי/הפועל/בית"ר (מחק את המיותרת) תנצח. הסיבה העיקרית שאנחנו מאמינים לתחזיות העצמאיות שלנו או של אנשים אחרים נובעת בעיקר מהניסיון והצלחות עבר. אם קרן נאמנות מסוימת הצליחה בחמש השנים האחרונות להשיג תשואה יותר גבוהה מכל קרנות הנאמנות בסקטור שלה, סביר להניח שנגיע למסקנה שכדאי להעביר אליה את כספנו. אם באתר TripAdvisor מלון מסוים מקבל ציון גבוה מגולשים, באופן עקבי ולאורך שנים כנראה שנחשוב שלינה בו תענה על הציפיות שלנו. ובכיוון ההפוך זה מאד הגיוני שאם פרשני ספורט או פרשנים פוליטיים, לא יצליחו לחזות את תוצאות משחקים או בחירות בצורה טובה הם יודחו מתפקידם ויוחלפו. במקרה הזה, זה לא המצב.
פיליפ טטלוק הוא פרופסור בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה. פיליפ ערך מחקר בהשתתפות 300 מומחים פוליטיים וביקש מהם לבצע תחזיות לגבי עשרות מדינות ברחבי העולם. השאלות ששאל אותם היו לדוגמה: במדינה דמוקרטית (למשל צרפת) האם אנחנו צריכים לצפות כי לאחר הבחירות הבאות, מפלגת הרוב הנוכחית תישאר בשלטון, תגדיל את כוחה או תעבור לספסלי האופוזיציה? במדינה לא דמוקרטית (למשל סוריה) האם אנחנו צריכים לצפות לשינוי באופי הבסיסי של המשטר הפוליטי בחמש השנים הבאות? בעשור הקרוב? ואם כן, באיזה כיוון? ואיזו השפעה? המומחים ענו על שאלות בתחומי התמחותם, וחוץ מזה הם גם התבקשו לדרג את האמון שלהם בתחזיות שלהם. 300 המומחים יצרו מאגר של 80,000 תחזיות במשך 20 שנה וכשפיליפ בחן את נכונות התחזיות הוא מצא כי הם היו טיפה יותר טובים מאסטרטגית ניחוש אקראית לחלוטין אבל טיפה יותר גרועים מהקורא הממוצע של העיתון בו הופיעו מדי פעם התחזיות שלהם. הרשימה השמית של המומחים לא נחשפה לקהל הרחב כי שמירה על אנונימיות היא אחת הסיבות שגרמו לאותם מומחים להשתתף במחקר, אך אותו פרופסור סיפר באחד הרעיונות שחלקם מאד מפורסמים וידועים לקהל הרחב.  מחקר דומה בתחום יעוץ ההשקעות, בדק ששת אלפי תחזיות בתחום שוק המניות לאורך מספר שנים וגילה ששיעור הדיוק של המומחים היה 47.4 אחוז. למי שמתקשה בחשבון זה פחות מחצי! כל ילד עם מטבע מאוזן היה עושה יותר טוב, וגם לא לוקח דמי ניהול.
יש כמה סיבות שנותני תחזיות מקצועיים כמו פרשנים פוליטיים, פרשני ספורט, יועצי השקעות או חזאים לא נענשים על תחזיות לא נכונות. הראשונה היא שאין רישום היסטורי על ההצלחות והכישלונות כמו שיש לשחקני כדורסל עם אחוזי הקליעה. אם כל פעם שמומחה לשוק ההון היה מתראיין בטלוויזיה היה בתחתית המסך אחוזי ההצלחה שלו בעבר, אנשים היו מתייחסים שונה לדבריו.
השנייה שאנחנו מאוהבים בהצלחות אדירות כמו של שלושת עיתונאי "חדשות", פול התמנון או כל מי שחזה את המשבר ב 2008 אבל מצד שני מאפשרים למומחים לתת תחזיות אמורפיות כמו מכבי תנצח, תעשה תיקו או תפסיד. השלישית, והכי חשובה, כי יש דרישה אדירה לתחזיות העתיד, יש אפילו גיבורי על שזה הכוח המיוחד שלהם. ולכן גם ענפים כמו אסטרולוגיה, נומרולוגיה או אנשי דת שיודעים מתי העולם הולך להסתיים לא נעלמו מחיינו.
אז כל הנתונים ההיסטוריים מראים שאנחנו בני האדם הרבה פחות טובים בניבוי העתיד מאשר אנחנו חושבים, אז האם יש משהו שיכול לעזור לנו, משהו עם פחות רגש שלא בטוח בעצמו ולא צריך לפעמים ללכת לשירותים.

מה יקרה לנשיא האמריקאי שיבחר בשנת 2020?

שם נשיא שנת בחירות מפלגה נפצע / נורה / מת
ג'ורג וושינגטון 1789, 1792 ללא שיוך לא
ג'ון אדמס 1796 פדרליסטי לא
תומאס ג'פרסון 1800,1804 דמוקרטי רפובליקני לא
ג'יימס מדיסון 1808,1812 דמוקרטי רפובליקני לא
ג'יימס מונרו 1816,1820 דמוקרטי רפובליקני לא
ג'ון קווינסי אדמס 1824 דמוקרטי רפובליקני לא
אנדרו ג'קסון 1828,1832 דמוקרטי לא
מרטין ואן ביורן 1836 דמוקרטי לא
ויליאם הנרי הריסון 1840 ויגי מת ממחלה
ג'ון טיילר ויגי לא
ג'יימס פולק 1844 דמוקרטי לא
זאכרי טיילור 1848 ויגי מת ממחלה
מילרד פילמור ויגי לא
פרנקלין פירס 1852 דמוקרטי לא
ג'יימס ביוקנן 1856 דמוקרטי לא
אברהם לינקולן 1860, 1864 דמוקרטי נרצח
אנדרו ג'ונסון דמוקרטי לא
יוליסס סימפסון גרנט 1868, 1872 רפובליקני לא
רתרפורד הייז 1876 רפובליקני לא
ג'יימס גרפילד 1880 רפובליקני נרצח
צ'סטר ארתור רפובליקני לא
גרובר קליבלנד 1884 דמוקרטי לא
בנג'מין הריסון 1888 רפובליקני לא
גרובר קליבלנד 1892 דמוקרטי לא
ויליאם מקינלי 1896, 1900 רפובליקני נרצח
תאודור רוזוולט 1904 רפובליקני לא
ויליאם האוורד טאפט 1908 רפובליקני לא
וודרו וילסון 1912,1916 דמוקרטי לא
וורן הרדינג 1920 רפובליקני מת ממחלה
קלווין קולידג' 1924 רפובליקני לא
הרברט הובר 1928 רפובליקני לא
פרנקלין דלאנו רוזוולט 1932, 1936, 1940, 1944 דמוקרטי מת ממחלה
הארי טרומן 1948 דמוקרטי לא
דווייט אייזנהאואר 1952, 1956 רפובליקני לא
ג'ון פיצג'רלד קנדי 1960 דמוקרטי נרצח
לינדון ג'ונסון 1964 דמוקרטי לא
ריצ'רד ניקסון 1968, 1972 רפובליקני התפטר
ג'רלד פורד רפובליקני לא
ג'ימי קרטר 1976 דמוקרטי לא
רונלד רייגן 1980, 1984 רפובליקני נורה (נשאר בחיים)
ג'ורג' הרברט ווקר בוש 1988 רפובליקני לא
ביל קלינטון 1992, 1996 דמוקרטי לא
ג'ורג' ווקר בוש 2000, 2004 רפובליקני ניצל מניסיון התנקשות בגאורגיה
ברק אובמה 2008, 2012 דמוקרטי לא

הטבלה מעל מכילה רשימה של כל הנשיאים האמריקאים. רובם סיימו את הכהונה שלהם, מי בהצלחה יתרה ומי בכישלון גמור אבל יש כאלו שלא סיימו את הכהונה שלהם או כמעט לא סיימו את אותה. השאלה היא האם יש פה איזו שהיא חוקיות? במבט ראשון נראה שלא, עד ששמים לב לתבנית מעניינת. משנת 1840 כל נשיא שנבחר בשנה שמתחלקת ב 20 או שמת ממחלה או שנרצח או שנחלץ בנס מניסיון התנקשות. האגדה מספרת שזה בגלל קללה שהטיל שאמאן אינדיאני בשם טנסקואטאוה על ויליאם הנרי הריסון שנבחר בשנת 1940, מכיוון שהנ"ל ניצח את השבט שלו בקרב טיפקאנו. אפשר לצחוק, לדחות וללגלג על השערה כזאת אבל אי אפשר להכחיש שיש פה חוקיות. זה שאנחנו לא מבינים אותה לא אומר שזה לא נכון.
כבר בגיל צעיר אנחנו יודעים שאם זורקים משהו באוויר, חוץ מבלון הליום או דוגמנית על רזה, הוא נופל בחזרה לאדמה. יותר מאוחר ביסודי אנחנו לומדים שזה נקרא חוק המשיכה ובתיכון אפילו יודעים להשתמש בנוסחאות מתמטיות שמתארות בדיוק כמה זמן לוקח לגוף ליפול מגובה מסוים. אבל עם יד הלב, כמה מאתנו מבינים למה קיים כוח המשיכה? למה שני גופים עם מסה מושכים זה את זה? רובנו פשוט מקבלים את זה כמובן מאליו, כחוק של הטבע. אז אולי יש חוק של הטבע שאומר שנשיא אמריקאי שנבחר בשנה שמתחלקת ב 20 או ימות ממחלה, ירצח או שינסו להתנקש בחייו. דרך אגב הנשיא זאכרי טיילור שנבחר ב 1848 ונפטר, למרות ש 1848 לא מתחלק ב 20, היה קשר לקרב טיפקאנו ולכן הקללה השפיעה גם עליו. אין על שאמאנים אינדיאנים!
הדרך שגילינו ביחד את החוקיות הזאת היא שליד כל נשיא נרשמו כמה פרמטרים: שנת בחירה, שיוך מפלגתי ומה קרה לו במהלך כהונתו. גם ראינו ביחד שאין שום מתאם (קורלציה) בין השיוך המפלגתי של הנשיא לבין גורלו. אולי אם היינו מוסיפים עוד פרמטרים כמו דת, מצב משפחתי, נטייה מינית, גובה, השכלה היינו מגלים חוקיות נוספת. זה כמובן נהיה מאד מסובך להשתמש בשיטה הזאת כאשר יש אלפי דוגמאות ומאות פרמטרים כי אנחנו כבני האדם לא מסוגלים לנתח כמות כזאת של מידע. אבל יש מישהו שכן ואתם בטח יכולים לנחש מי זה.

אם אהבת את זה, אולי תאהב גם את זה

אחד הדברים שסוכנויות הסיוע של האו"ם היו מאד רוצות לדעת הוא היכן עלול להתרחש האסון ההומניטרי הבא. זה דבר ראשון יאפשר להם לנסות ולמנוע אותו ודבר שני להתכונן מראש לשגר לשם סיוע. השאלה הגדולה היא האם דבר כזה הוא בכלל אפשרי?
ארגון הבריאות העולמית מעריך שבממוצע תשעים אלף איש מתים כל שנה ממחלת הכולרה. זאת מחלה מדבקת, שיכולה להגיע למימדים של מגפה, ומופצת על ידי חיידק שפוגע במערכת העיכול וגורם לאיבוד מהיר של נוזלים. בארצות מפותחות מבחינה סניטארית התפרצות של מגפת הכולרה זה אירוע נדיר לעומת המצב בעולם השלישי, שהוא מוקד ההתעניינות של שסוכנויות הסיוע של האו"ם, ולפני כמה שנים הן קיבלו "טיפ" אדיר היכן עלולה לפרוץ המגפה הבאה.
את ה"טיפ" סיפקה מדענית ישראלית בשם ד"ר קירה רדינסקי. במסגרת עבודת הדוקטורט היא פיתחה מערכת לניבוי אירועים על סמך ניתוח סמנטי של ארכיוני חדשות מניו יורק טיימס משנת 1851 ומאגרי מידע נוספים. אם נשתמש בדוגמא של נשיאי ארצות הברית, המערכת דבר ראשון יצרה רשימה של כל השנים והמקומות בהן התפרצה מגפת כולרה וכל המקומות והשנים שבהן היא לא התפרצה, יחד עם רשימת פרמטרים לכל נתון ברשימה. לאחר מכן המערכת ניסתה למצוא חוקיות, איזה דפוס משותף, סיבה לשאלה למה במקום מסוים החלה מגפת כולרה ובמקום מסוים לא. התשובה הייתה שהיהודים אשמים. סתם, למרות שלרגע האמנתם. המערכת גילתה שבמקום שיש בצורת במשך שנתיים ואחרי זה שיטפונות, כעבור שבועיים יש סיכוי טוב שתפרוץ מחלת הכולרה. כשחושבים על הקשר שנמצא אפשר לנסות להבין גם למה. אם יש שנתיים בצורת, במיוחד במקומות לא מפותחים, אזי המון חיות וגם אנשים מתים והגופות שלהם מפוזרות בשטח, אחרי זה שיש שיטפון ואין מערכות ניקוז טובות הגופות צפות ויש ריכוזים גדולים של מים לא טהורים וזאת קרקע טובה להתפתחות מחלת הכולרה. הפתרון של או"ם לסיטואציה כזאת היא די פשוטה,  לשלוח מראש למקום כזה מים נקיים. אבל את הקשר הזה כל המומחים הגדולים לא ראו כי אף אחד מהם לא מסוגל לנתח כזאת כמות של נתונים ולמצוא קשרים אבל מחשב כן.
אחד השימושים הכי נפוצים ולוהטים כיום בשוק העסקי למערכת מהסוג הזה הוא שיפור מכירות. נניח שיש לכם סוכנות רכב והשגתם רשימה של מאה אלף  בעלי רישיונות הנהיגה באזור שלכם. למי תתקשרו קודם כדי להזמינו לאירוע מכירות מיוחד שאתם עושים? אם יש לכם רשימה של ההצלחות עבר (לקוחות שהגיעו לסוכנות וקנו רכב) ושל כישלונות עבר (לקוחות שהגיעו לסוכנות ולא קנו רכב) ועל כל לקוח ועסקה יש לכם נתונים כמו האם ללקוח כבר יש רכב, האם הוא נשוי וכדומה, המערכת יכולה לבחון את הרשימה ולמצוא דפוס, חוקיות. לדוגמא: לקוח שיש ברשותו רכב מעל חמש שנים, נשוי, ונוצרי יש סיכוי יותר טוב שיקנה מאשר שאר הלקוחות. זה מאפשר לכם לחפש ברשימה של מאה אלף לקוחות פוטנציאלים את מי שהכי דומה לפרופיל הנ"ל ולהרים אליו טלפון עם הצעה מפתה. יש כיום כמה חברות ישראליות שמספקות סוג כזה של פתרון שאחת מהן היא SalesPredict שבנתניה. נסו לנחש מי הקימה אותה? אם אמרתם ד"ר קירה רדינסקי אז צדקתם. (מאז פרסום הכתבה נמכרה חברת SalesPredict לחברת eBay).
האמת שאנחנו מוקפים במערכות מהסוג הזה. מערכת המלצות קניה שיש באמזון מנסה לחזות על פי התנהגות העבר שלך כלקוח מה עוד תרצה לקנות. באתר פנדורה "שוברים" כל שיר ל 450 מאפיינים מוזיקליים וכך יכולים להמליץ לך על שירים אחרים שתאהב על פי מה שהאזנת בעבר. ולפי מחקר שנעשה האנשים שמרוויחים הכי הרבה באתרי הימורי ספורט כמו FanDuel הם אנשים שפתחו מערכות שמנתחות ביצועים של ספורטאים. בגלל שככל שיש יותר נתונים מערכות מהסוג הזה עובדות יותר טוב, קמו לצידן חברות נוספות שעושות עסקים טובים מאיסוף ומכירת אינפורמציה מכל סוג שהוא. לדוגמא עם יש לכם רשימה של לקוחות, הייתם רוצים לדעת על כל אחד איפה הוא עובד, מה התפקיד לו בחברה, כמה הוא פעיל ברשתות החברתיות, מה תחומיי העניין שלו או מה רמת ההכנסה. את כל האינפורמציה הזאת אפשר לקנות בלא מעט כסף.
אז עכשיו בואו נחזור מאיפה שהתחלנו. השנה היא 2026, בלייזר חוגגים את גיליון מספר 300 ואחרי משבר נוסף הבחירות מוקדמות. האם אתם יכולים לנחש מי יהיו ראשי המפלגות שיתמודדו? סביר להניח שלא, אלא אם תאספו נתונים על כל מערכות הבחירות, המפלגות, המתמודדים וחברי הכנסת מאז קום המדינה ותזינו אותם למערכת חיזוי עתיד על פי נתוני עבר. מעניין אם התשובה תהיה אורן חזן נגד אחמד טיבי.


להרחבה מומלץ להאזין לפרק The Folly of Prediction של הפודקאסט המעולה Freakonomics


כתמיד אם אתם רוצים לתמוך בבלוג בלי שזה יעלה לכם גרוש, פשוט גילשו לדף "תמיכה בבלוג" ותגלו איך. אפשר גם לעשות Share לכתבה עם החברים שלכם וכך לעזור לי להגיע ליותר אנשים. תודה מראש!


 

כנס כנס תרדוף

שבוע שעבר ביליתי יומיים נפלאים בכנס רברסים 2016 שנערך במכון ויצמן ברחובות. זהו כנס גדול של מפתחי תוכנה עבור מפתחי תוכנה שמאורגן ומופק ע"י מתנדבים. במהלך הכנס ישבתי עם מחברת ועט (אני מהדור הישן) ורשמתי כל מה שעלה בראשי. זה מה שהצלחתי לפענח מהכתב הלא ברור שלי.

#1

אם להיות כנה אלו הן חמשת הסיבות שאני הולך לכנסים לפי סדר החשיבות:
1) האוכל
2) הדבר הזה שתולים על הצוואר שכתוב בו מי אתה
3) מתנות קטנות שמקבלים
4) כשהייתי שכיר זה היה יום חופש מהעבודה
5) ההרצאות עצמן

#2

הכנס נערך בדיוק כשרכבת ישראל השביתה את תחנות ת"א עקב עבודות פיתוח. להפתעתי זה שיפר לי את החיים כי נסעתי מבנימינה לרחובות ברכבת שעקפה את ת"א ונסעה על המסילה המזרחית (מסילה שנעות בה בימים רגילים רק רכבות מסע או רכבות נוסעים ריקות). כך גם זמן הנסיעה שלי התקצר בתשע דקות וגם יצא לי לנסוע על המסילה המזרחית ההיסטורית. חוץ מזה גיליתי שהייתה רפורמה בתחבורה הציבורית ואפשר לנסוע יום שלם במרכז עבור 37.50 ₪ בלבד. עכשיו כל מה שנשאר זה רק להחיות את תחנת הרכבת בזכרון יעקב.

%d7%9e%d7%a2%d7%a7%d7%a3-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%9b%d7%91%d7%aa
באדום המעקף

#3

אחת החברות שנתנו חסות לכנס (תודה רבה!) היא חברת MyHertiage שעוזרת לגלות, לשמר ולשתף את ההיסטוריה המשפחתית של המשתמש. השירות שלהם מאד עזר לבנות שלי בזמן שהן עשו את עבודת שורשים לבת המצווה. באתר של החברה אפשר גם לקרוא סיפורים מרגשים על אנשים שמצאו קרובי משפחה אבודים. השאלה הנשאלת מבחינתי האישית היא למה שארצה למצוא עוד קרובי משפחה? למה אני צריך עוד אנשים שיזמינו אותי לבריתות וחתונות, שיבקשו ממני טובות, ושיגרמו למריבות? אני מציע להם שיעשו שירות אחר, שירות של העלמת קרובי משפחה. במיוחד עכשיו לפני חגי תשרי. יש לי הרגשה שזה יהיה להיט.

#4

האבות של הכנס, שזאת הפעם הרביעית שהוא מתקיים, הם רן תבורי ואורי להב והוא אבולוציה לפודקאסט ששניהם מריצים כבר 8 וחצי שנים שנקרא "רברס עם פלטפורמה". הפודקאסט עוסק בנושאי טכנולוגיה, תוכנה ואינטרנט ובחיי היום יום שלהם כחברים בתעשית ההי-טק הישראלית. את רן פגשתי בפעם הראשונה ב 2003 כשהוא הצטרף לקבוצה בה עבדתי במיקרוסופט. הבוס שלי ביקש ממני להיות החונך שלו אבל אחרי יום אחד הבנתי שרן כזה תותח שהוא צריך להיות חונך שלי. את אורי פגשתי כשהוא ורן ראיינו אותי לפרק של הפודקאסט שלהם בעקבות הכתבה שלי שפורסמה בבלייזר שהסבירה למה עזבתי את מיקרוסופט. בנוסף החברה האחרונה שעבדתי בה (סיילספרדיקט) שכנה כמה חודשים במשרדים של חברת Outbrain, שאורי הוא אחד מהמקימים שלה וכיום ה CTO. אין ספק שלמרות שאנחנו כבר 8 מיליון תושבים, ישראל זה עדיין מקום קטן.

#5

יחסית לכנס של אמזון שהייתי בו, אחוז הנשים שהגיעו היה סביר. זה הפוך ממה שקורה בכנסים של מקצוע הריפוי בעיסוק שאשתי הולכת אליהם ששם אין כמעט גברים. אני חושב שאולי כדאי לעשות איזה כנס משותף לשני המקצועות רק כדי להגיע לאיזשהו איזון. תמיד תהיתי למה אחוז הנשים שלומדות הנדסת תוכנה הוא כל כך נמוך בניגוד לעריכת דין ורפואה. למזלי אני מאזין שרוף של הפודקאסט Planet Money ושם הם לא רק עלו על הסיבה אלא גם גילו איך אפשר לשנות את האנומליה הזאת החלה ב 1984, השנה שאני התחלתי לתכנת ברצינות. זהירות ספויילר, אני זאת לא הסיבה – פשוט תאזינו לפרק.

women-in-cs

#6

לא שומעים את המרצה.
לא רואים את המצגת.
רואים את המצגת אבל הרזולוציה לא מתאימה.
שומעים את המרצה אבל לא שומעים את הסרטון.
הקליקר שמעביר את השקופיות לא מגיב.
הכל עובד כמו שצריך אבל פתאום הכל מפסיק לעבוד.
גם בכנס על טכנולוגיה עם טובי המפתחים, עם אנשים שהקימו סטרטאפים מוצלחים עדיין כל החוויה "האור-קולית" לא מתפקדת 100%. אולי כדאי לחזור למקרן השקופיות ומגאפון.

#7

בכל רגע נתון היו בין שתיים לשלוש הרצאות בו זמנית ורובן המכריע היו טובות. ההרצאות שהכי אהבתי מבין אלו ששמעתי היו:

Fund Raising 101 – Experience Written in Blood… – Yuval Kaminka (Co-Founder and CEO of JoyTones)

Front End Test Automation: past, present and future – Oren Rubin (CEO of Testim.io)

Good rules for building a bad Android App – Shem Magnezi (Senior Android developer)

Reverse Engineering the "Human API" for Automation and Profit – Nati Cohen (Production Engineer @ SimilarWeb)

Early Detection of Cancer: Using NLP Classifiers to Analyze Medical Research Papers – Limor Lahiani (Engineering Manager, Partner Catalyst Israel, Microsoft)

A Shallow introduction to Deep Learning – Eyal Gruss (Machine learning researcher and digital artist)

ולמי שתהה כל ההרצאות היו בעברית. למי שלא תהה לקח לי 10 דקות לישר את האנגלית לצד שמאל מבלי לדפוק את שאר הכתבה. נכון, אני חושב שזה מדהים שאם הייתי חוזר בזמן אלפיים שנה אחורה הייתי מסוגל לתקשר עם אבות אבותיי בעברית. אבל למרות זאת אני די כועס על אליעזר בן יהודה שהחיה את השפה העברית. מה היה רע אם היינו מדברים באנגלית? תחשבו כמה יותר פשוטים וקלים היו החיים שלנו ותחשבו כמה היינו קרובים לזה, הרי הבריטים שלטו פה יותר מ 30 שנה! לא הייתי רוצה שנזנח את העברית ונוותר על המורשת ההיסטורית שלנו אבל היא יכלה להיות שפה שניה שקיימת רק כדי לקרוא בתנ"ך. על זה נאמר גאד דמיט.

#8

הדבר האחרון שהיה בכנס נקרא Hall of Shame. כל מי שרצה עלה והתוודה על השטות הכי גדולה שלו/ה. חבר השופטים דירג את הווידויים לפי חומרת השטות, ייחודיות השטות ואיכות הצגת השטות. בפעם השנייה ברציפות זכה במקום בראשון מישהו מצבא ההגנה לישראל דבר שגורם לי להרגיש ממש בטוח. זה רעיון מעולה שצריך לעשות אותו בכל ארגון פעם בשנה כדי להשריש את מושג השקיפות והאחריות. דרך אגב הפרס למשתתפים היה אלכוהול איכותי שבטח יעזור להם לא לעשות יותר שטויות.

hall-of-shame(התמונה נלקחה מדף הפייסבוק של רברס עם פלטפורמה)

#9

זאת קריאה לעזרה לכל הסוציולוגים / כלכלנים / חוקרי התנהגות / סתם אנשים חכמים. איך פותרים את בעיית ה No Shows? כמות האנשים שיכולים להירשם לכנס היא כמובן מוגבלת ובגלל שהכנס כה מבוקש (והוא גם בחינם) הכרטיסים אזלו תוך כמה שעות בודדות. הבעיה היא שיש אחוז לא מבוטל של אנשים שנרשמו לכנס ולא הגיעו, דבר שמנע מאנשים אחרים להגיע. הפעם ניסו "להילחם" בתופעה ע"י לקיחת 50 ₪ ליום ממי שנרשם (דמי רצינות), 50 ש"ח שמוחזרים אם הנרשם אכן מגיע לכנס. זה לא כל כך עזר. זאת בעיה שפוגעת גם בשירותי הבריאות בעולם ויש שמנסים לפתור אותה בכל מני דרכים. אני חושב שאם אנשים פשוט יכבדו את הזולת הבעיה תעלם. זה בטח יקרה פה תוך שנה שנתיים.

#10

זאת ההרצאה שנתתי בכנס הקודם. תהנו ולהתראות בכנס הבא.


לבלוג שלי אין חסות אבל אם אתם רוצים לתמוך בו (יותר נכון בי) בלי שזה יעלה לכם גרוש, פשוט גילשו לדף "תמיכה בבלוג" ותגלו איך. תודה מראש!


 

לראות ולהראות עולם

פרופ' גיא בן סימון הוא מנהל המכון לפלסטיקה וארובות העיניים, במחלקת העיניים של בית החולים שיבא תל השומר. חוץ מזה הוא גם חבר ילדות שלי. ערב אחד ישבתי אתו על כוס קפה והוא סיפר על מסעות ההתנדבות שלו ברחבי העולם. שעתיים אחרי זה הבנתי שזה חייב תיעוד.

$30 לחומרים + 30 דקות של רופא עיניים שווה יכולת לראות.
קוראים לזה Blind Tours. הייתי מקבל מפה דהויה בפקס ומכונית 4X2 מסוג City Golf שמסוגלת לנסוע בכבישי האפר המוזנחים ויוצא לעיירה נידחת בדרום אפריקה. שם פגשתי מאות אנשים. חלקם עיוורים לחלוטין, חלקם הלכו עשרות קילומטרים במשך ימים שלמים וכולם באו כדי לנסות ולזכות בניתוח לטיפול בקטרקט שזאת מחלה המתבטאת בעכירות של עדשת העין. הייתי אז מתמחה שנה שניה, כלומניק במונחים רפואיים של המערב, אבל שם באפריקה אלוהים. בשבוע אחד עשיתי 110 ניתוחים שזאת כמות שעושה מתמחה בארץ בכמה שנים אם יש לו מזל. האני מאמין שלי שכל אחד יכול ללמוד את הטכניקה של ניתוח הקטרקט בלי צורך אפילו ללכת לבית ספר לרפואה כי בסופו של דבר אנחנו הרופאים די דומים למכונאי רכב. ההבדל המרכזי הוא רק מה קורה שהתהליך מסתבך ושם שאתה לבד בבית חולים לא מצויד כל טעות היא קריטית. חוץ מההישג המקצועי, הסיפוק בלראות אנשים שתוך יום מקבלים בחזרה את הראיה, החוש שרובנו מדרגים במקום הראשון שרשימת חמשת החושים הכי חשובים, היה בלתי נתפס. שם הבנתי בפעם הראשונה למה באמת הלכתי ללמוד רפואה. אחרי ביקור כזה הייתי חוזר ליוהנסבורג, לחלק הלבן שלה, אל כלובי הזהב של הלבנים שמוקפים גדרות ענק ועיירות עוני מזעזעות. $30 לחומרים + 30 דקות של רופא. זה כל מה שצריך. שם גם הבנתי שהעולם ממש לא פייר.

בזמן שישבתי על הנדנדה וקראתי ספר ניגש אלי שופט הצדק של האי ושאל אותי "תגיד לי, מה קורה אתכם ועם הפקסטינים?"
הנדנדה הייתה תלויה על עץ באטול פינגלאפ (Pingelap) אחד האיים של מיקרונזיה. על שלושה איי אלמוגים קטנטנים חיים כמה מאות בני אדם, אין שם חשמל, מים זורמים או כלי תחבורה ממונעים והקשר הרצוף עם העולם החיצון נשמר בעזרת רדיו אחד שעובד בקושי על בטריות. הגענו לשם אחרי טיסה מפחידה, במטוס קטן מעל אוקיאנוס גדול אחרי שגמרנו לטפל בלא מעט אנשים באי המרכזי של מיקרונזיה שנקרא פונאפי (Pohnpei). עקב סופה קטלנית במאה השמונה עשרה, הושמדה רוב האוכלוסייה ובגלל נישואים בתוך המשפחה (או במקרה שלנו בתוך האי) נוצרה שם מחלה נדירה של עיוורון צבעים מוחלט בכ 10% של מתושבים. המחלה תועדה בספרו המפורסם של אוליבר סאקס "האי של עיוורי הצבעים". זאת מחלה כל כך מוזרה שהאישון שלהם קטן(!) בחושך ונאלצנו לחקור אותם בעזרת מצלמה עם יכולות של אינפרה אדום. בני אדם הם יצורים מדהימים ועיוורון הצבעים אפשר להם לפתח טכניקת דיג בלילה ואנחנו אכלנו כמות של טונה אדומה שפה בתל אביב שווה משקלה בזהב. מהביקור הזה יצא לי, עדיין מתמחה צעיר, לכתוב מאמר יחד עם הפרופסור שהיה איתי והוביל את המסע. זה היה מאמר כל כך מוצלח שהוא פורסם בלי תיקונים בעיתון רפואה אנגלי שנחשב לעיתון מאד אנטישמי, כנראה בגלל הסיפור שלנו והפקיסטנים.

שמישהו בבקשה יתקשר אלי הביתה לבדוק שסגרתי את הגז!
שמישהו בבקשה יתקשר אלי הביתה לבדוק שסגרתי את הגז!

בכל עיר בירה יש את "המלון" שהוא המקום הכי חשוב.
באבוג'ה עיר הבירה של ניגריה זה היה הילטון, מלון סופר מערבי ומאד יקר. בין קירותיו הסתובבו פוליטיקאים מקומיים, שגרירים, שייחים סעודים לבושים גלביות מסורתיות ועונדים שעוני יוקרה, אנשי עסקים רבים ונערות ליווי יפיפיות. לא היה קשה לדמיין את הכסף הרב, שאין לדעת את מקורו, שהחליף שם ידיים בעסקאות שנרקמו שם בברים ובמסעדות כשבחוץ הייתה ניגריה האחרת. קשה, אלימה ומפחידה אפילו יותר מדרום אפריקה. ארץ שנסיעה ברחובותיה הייתה דומה במהותה למבצע צבאי לכל דבר. בזמן שהייה שם חשבתי על הסרט המעולה "מלון רואנדה" שמספר על סיפור הצלתם של בני טוטסי רבים בידי פול רוזסבגינה (שמגלם אותו דון צ'ידל), מנהל מלון ברואנדה, בזמן רצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994. המלון אירח את אותו סוג של אנשים שהיו במלון בניגריה אבל עם פרוץ המלחמה חולצו כל הזרים ופול, שהיה משבט ההוטו הטובח ונשוי לאישה משבט הטוטסי הנטבח, הכניס למלון לא רק את בני משפחתו אלא גם פליטים רבים. כדי לשמור על חייהם הוא נאלץ לפעול במניפולציות ושוחד של המליציות הרצחניות וקציני צבא רואנדה. חשבתי על זה לא רק בגלל שהסרט משקף את הבעיות האתניות שיש בכל רחבי אפריקה אלא גם בגלל שלא הבנתי עד היום מה מנע מהניגרים העניים שמחוץ למלון להחליט שנמאס להם מהפערים הבלתי נתפסים ומהשחיתות הפושעת ופשוט להסתער על המלון ולקחת מכל הבא ליד. אולי יום אחד הם יעשו את זה. למזלי זה לא קרה בזמן שהייתי שם.

יש בישראל כתשע מאות רופאי עיניים פעילים.
זה שם אותנו במקום הראשון בעולם ביחס של רופאי עיניים אל מול אוכלוסייה כללית. רק להשוואה באוסטרליה יש כמאתיים ושלא נדבר על כמה מעט יש באפריקה או דרום אמריקה. אבל אנחנו בישראל לא מובילים בכמות אלא גם באיכות ושמדברים על איכות בראש ובראשונה חייבים להזכיר את פרופ' מיכאל בלומנטל ז"ל. הוא היה זה שפיתח את טכניקת הניתוח Small Incision Cataract Surgery שבעזרת אמצעים פשוטים (סכינים קרות) ניתן לבצע את הניתוח הקטרקט בעלות נמוכה, עם תוצאות מצוינות מבחינת שיקום העין וללא תפרים. הוא היה מנהל המחלקה הכי מוערך בתל השומר ונערץ בכל העולם בייחוד במזרח הרחוק, באסיה, הודו, מאחר ששם הניתוח מאוד חיוני. הוא הקים כנסים בינלאומיים בארץ ובחול, הקים את עמותת העין, והיה חלוץ בתחומו בכל העולם. אני בחרתי בעיניים כי חשבתי שזה מקצוע שאפשר להכיל אותו. שאפשר ללמוד את כולו. ויחסית באמצעים פשוטים לבצע ניתוחים מורכבים ולעזור לאנשים בלי הרבה פלברה. אבל לא יכולתי לדמיין כמה המקצוע גדול. יש עשר תתי-התמחויות! זאת אומרת שאחרי התמחות של חמש שנים אתה עושה עוד שנתיים עד שלוש תת התמחות. מה שאני עוד אוהב במקצוע זה העובדה שהכל אפשר לגלות בבדיקה של העין ואין תלות במה שהחולה אומר לך כי כל מי שצפה בסדרה המעולה "האוס" יודע שכולם משקרים. בקיצור בשורה תחתונה כאשר שמדברים על המחסור הצפוי ברופאים בשנים הקרובות מדברים על הרדמה (ותת התמחות בטיפול נמרץ) כירורגיה כללית ונאונטולוגיה (רפואת פגים). לעומתם התמחויות הכי מבוקשות הן עור, מין, עיניים וכירורגיה פלסטית שזה אומר שכולם רוצים גם להיות יפים וגם לראות אנשים יפים אחרים.

שלום אנחנו מאגף הגבייה של רשות השידור
שלום אנחנו מאגף הגבייה של רשות השידור


הבטתי החוצה בזמן הניתוח ודרך החלון ראיתי ילדים מחרבנים באמצע הרחוב.
זה היה בבית החולים בעיר ג'ינקה שבדרום אתיופיה, עיר עלובה שבבית החולים כמעט ולא היה אפילו ציוד מינימלי וניתוחים נעשו שם ללא הרדמה. שם כיכבה מחלת הטרכומה, גרענת למי שחובב מושגים בעברית, שזאת מחלה זיהומית מדבקת של העיניים הנגרמת על ידי החיידק כלמידיה טרכומטיס. אם לא מטפלים בה העפעף מתהפך והריסים שורטים את העין עד למצב של עיוורון. בעולם המערבי היא לא קיימת אבל שם עקב תנאי ההיגיינה הירודים יותר אנשים מתעוורים מזה מאשר מקטרקט. כה חריפה המחלה הזאת שארגון הבריאות העולמי בנה תוכנית שנקראת 20/20, או 6/6 בארץ, שמטרתה לחסל את אותה עד שנת 2020 (איזה מזל יש לאפריקאים שראיה מעולה לא נקראת 30/30?). כמו כל דבר שקשור בבריאות גם במקרה של עיניים מניעה זאת הדרך הכי טובה לשמור על היכולת לראות טוב עד גיל מבוגר. תרחיקו חומרים דטרגנטים כמו אבקות כביסה מהילדים, משחקים סקווש או טניס? שימו משקפי מגן, תרכיבו משקפי שמש טובות בשמש הישראלית הקופחת, תירחצו ידיים, תסתכלו לתוך העיניים שלכם לפעמים – רואים משהו חריג? זה לא טוב! והיבדקו אצל רופא עיניים במיוחד אם אתם ילדים או עברתם את גיל 40. אם תעשו את כל מה שאמרתי יש סיכוי טוב שלא תגיעו למצב שכיבה שאני מעליכם מחזיק ביד כלים רפואיים.

בזמן הם שרפו את דגל ישראל, אנחנו בצענו ניתוחי עיניים בבית החולים הממשלתי.
זה היה במלדיבים, קבוצה של למעלה מאלף איים שנמצאת באוקיאנוס ההודי, ובהם גרים כארבע מאות אלף מוסלמים. אחרי כמה ימים של בטלה מאולצת נפגשנו עם הנשיא מוחמד נשיד, שעלה לשלטון בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו באיים שנערכו באוקטובר 2008, וסיימו שלושה עשורים של דיקטטורה. הנשיא, שגדול ממני רק בשנתיים נבחר לגיבור הסביבה מס' 1 של מגזין "טיים", כאשר חרת על דגלו את נושא איכות הסביבה והמאבק בהתחממות הגלובלית. הוא התנצל על ההתנהגות של בני ארצו, שסביר להניח לא יודעים איפה נמצאת ישראל על המפה, ואנחנו התחלנו לעבוד. זאת הייתה משלחת מטעם הארגון "עין מציון", ארגון מדהים שמורכב ממתנדבים יהודים מישראל ושאר מדינות העולם. כך שחוץ מלעזור לאנשים זה גם משרת את המטרה של שיפור תדמיתה הלא פשוטה של ישראל בעולם כאשר תתפלאו לשמוע גם משרד החוץ עוזר רבות. זאת גאווה אדירה לעבוד בארץ זרה שבחוץ מתנופף לו הדגל הכחול לבן, דגל שמסמן לכל הסביבה שהיהודים באו לעזור. הנשיא המתון התפטר לפני כשנה לאחר שבועות של הפגנות במלדיביים שנערכו נגדו ושיצא להפגין כנגד השלטון החדש נעצר והוכה על ידי הצבא‏. בימים אלו גם מסתובבת באינטרנט עצומה הקוראת לנשיא החדש לבטל את עונש המלקות שהוטל על אישה שנאנסה ע"י אביה. סביר להניח שהיום לא היו נותנים לנו לנתח. חבל.

מעציב ומצחיק אותי בו זמנית כשאנשים שואלים אותי למה אני ממשיך להתנדב בפרויקטים הללו. מעציב כי בדרך כלל זה קשור בכסף. הם לא מבינים למה אני עוזב לשבועיים את המרפאה הפרטית שלי, למה אני מחליט להרוויח פחות כסף. מבחינתי המטרה של כסף זה לספק לי ולמשפחתי את הדברים הבסיסיים ברמת חיים סבירה וזהו. לכל כך הרבה אנשים פה נדפק השכל סביב צבירת כסף שהם רק חיים פה בשביל הפנסיה ולך תדע האם בכלל כל הקרנות הללו ישרדו עד שאני אגיע לגיל 67. זה גם מעציב אותי כי הערך של נתינה לאחר, לשונה, לחלש, לעני נעלם פה מהנוף לאחרונה. ולמרות שתרומה שלי היא טיפה קטנה בים בסבל שיש פה בכדור-הארץ אני אצטט את פרופ' אסיה שאמר "זאת אמנם טיפה בים, אבל זאת הטיפה שלי". אמרתי שזה גם מצחיק אותי כי אנשים לא מבינים איזה חוויות אישיות ותרבותיות צברתי בכל המסעות הללו. מסעודות בבתי שגרירים לטקס קבלה בכפר נידח בהודו, מצלילה עם כרישים לחיוך של ילדה יפיפייה שהסרתי לה גידול מהעין, מלשתות בירה מקומית שמרדימה לך את כל הפרצוף לחברויות אמת שיצרתי עם הקולגות שלי. ההתנתקות הזאת מחיי היום יום נותנת לי גם את הכוח להמשיך למרות שדקה אחרי שנוחתים בארץ ופותחים את הרדיו זה כאילו שאף פעם לא עזבתי.

חבר'ה מצאתי מקום אדיר לעשות בו על האש!
חבר'ה מצאתי מקום אדיר לעשות בו על האש!

החלק הכי קשה במסעות הללו הוא לשכנע את האישה לתת לי לנסוע.
כשאנחנו נפגשים עם זוגות נוספים ואני מספר שטסתי למדגסקר כאשר אשתי הייתה בהריון רביעי עם רגל שבורה אני מקבל שני סוגים של מבטים מהזוגות האחרים. מהנשים מבט רצח, מהגברים מבט הערצה. אז זאת הזדמנות טובה פשוט להגיד לאישה תודה בשמי ובשם כל המטופלים ברחבי העולם.


נהנתם מכתבה? רוצים לתמוך בבלוג בחינם? בדף "תמיכה בבלוג" תוכלו לגלות איך. תודה!


 

איך שומרים על תיבת דואר ריקה ועל נפש שמחה

אני לא בן אדם יעיל. אני לא טוען שאני לא מועיל אני רק מציין שאני לא יעיל. יש לי את כל הסימפטומים של מחלת "חוסר היעילות":  דחיינות, קפיצות אקראיות ממשימה למשימה, עבודה לא לפי תיעדוף ואימפולסיביות. לרוב אני די מופתע כאשר אני מצליח לסיים משימה עד הסוף ואחד מכלי העבודה העיקריים שלי שלא עוזרים לי להיאבק בחוסר יעילות הוא האי-מייל.
אני לא זוכר בדיוק מתי שלחתי את אי-מייל הראשון שלי, אבל הפעם הראשונה שבאמת התחלתי להשתמש בו הייתה לפני עשרים ואחת שנים כאשר הגעתי למקום העבודה הראשון שלי. בשבוע הראשון תוכנת האי-מייל שלי הייתה סגורה כי באמת לא חשבתי שיש בה צורך. אבל אז ביום חמישי של אותו השבוע נכנס אלי למשרד הבוס, ושאל אותי למה אני לא נמצא בישיבה של החברה.
"אף אחד לא הודיע לי", אמרתי.
"זה נשלח במייל", הוא ענה בעצבנות, "ומעכשיו שהמייל שלך יהיה פתוח כל הזמן".
מאותו הרגע המייל שלי פתוח כל הזמן ולא מפסיק להתמלא בהודעות. להכנס למייל ולראות בתיבת האינבוקס (Inbox) חמש מאות אי-מיילים, שמתוכם שלוש מאות שמונים ושבע שלא נקראו, גורם לי מיד לחוות את חמשת שלבי האבל.

הכחשה
– לא יכול להיות, יש טעות בספירה.
כעס – למה זה מגיע לי?!?!
מיקוח – אם אני מבטיח לא לשלוח יותר מיילים האם הסיוט הזה יפסיק?
דיכאון – ייקח לי שעות לעבור על כל המיילים, אני לא אספיק כלום.
קבלה – נו טוב, זה בעיה של כולם.

הבעיה ב 500 מיילים שיושבים באינבוקס שאתה פשוט לא יודע מה לעשות קודם. איזה מייל הוא מייל חשוב? מה צריך לשמור ומה לזרוק? והתוצאה שאתה פשוט ניגש ליו-טוב ומתחיל לצפות בסרטונים של כישלונות של אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמך.
אז מה אפשר לעשות? לפני כעשור שמעתי בפעם הראשונה את שיטת האינבוקס הריק, שיטה שבסוף היום כמות המיילים באינבוקס היא אפס. לא ניסיתי ליישם את השיטה הזאת כי זה נראה לי די בלתי אפשרי אך לפני כחודשיים, כחלק מהיעדים שהצבתי לעצמי לשנת 2016, החלטתי שהגיע הזמן. אני יודע שהנושא הזה מעניין רבים מקוראי הבלוג כי בפוסט הקודם שלי הזכרתי את השיטה ושמתי לינק למאמר באנגלית ומעולם לא לחצו כל כך הרבה אנשים על לינק בפוסט שפרסמתי.
לשיטה קוראים שיטת ארבע ה Ds על שם ארבעת הפעולות שחובה לעשות לכל מייל שמגיע לאינבוקס.

1. למחוק אותו (Delete) – הפעולה הכי "כיפית". זה לדוגמא אי-מייל שאני מיד מוחק. לפני כמה שנים נרשמתי למועדון של מלונות Marriott ופעם בחודש הם שולחים לי את מצב הנקודות שלי.

Delete
2. לבצע פעולה (Do) – זה מייל מהמורה של נדב שעוסק במעבר לכיתה ז'. זה דרש ממני להוסיף ללוח השנה כמה תאריכי פגישות ולוודא עם הילד שהוא יודע ששנה הבאה הוא עולה לכיתה ז'.

Do

3. לדחות (Defer) – זה מייל ששלחתי למייל הפרטי שלי מהעבודה ובו פרטים של החברה שיכולה לטפל במקלחון המקולקל באמבטיה של הבנות ומה צריך לעשות. בזמן שפתחתי את המייל לא היה לי זמן לגשת ולצלם את המקלחון וכן הפכתי את המייל למשימה באתר Asana.com, שמספק פתרון טוב מאד לארגון וניהול משימות.

Defer

Asana

4. להעביר למישהו אחר (Delegate) – המייל הזה נשלח אלי מנדב בקשר למשחק מחשב שהוא רוצה. אחרי שהעפתי במייל מבט החזרתי לו עם משימה נוספת לעשות.

Delegate

כמו כן מיילים שאני חושב שמכילים אינפורמציה שאולי אצטרף בעתיד אני שם בתיקייה שנקראת Keep. כבר חודש ככה נראה האינבוקס שלי בסוף היום:

Empty

פשוט תענוג! השימוש בשיטה הזאת עזרה לי להיות יותר מרוכז, לדעת מה בדיוק אני צריך לעשות, להיות הרבה יעיל וכך לפנות לי זמן לגלוש ליו-טוב ולצפות בסרטונים של נסיעות בכבישי ישראל. ממליץ לנסות.