הפעם טור אורח של פבל ברנשטם. צלם מוכשר בטירוף וארכיטקט תוכנה שעבד איתי בחברת סיילספרדיקט. אם גם אתם רוצים לפרסם טור מעניין באתר שלי, צרו איתי קשר.

---

שליש מאוכלוסיית העולם מעולם לא ראתה את שביל החלב.

ומה אתכם ועם ילדכם? האם יצא לכם אי-פעם לחזות ביופי של שביל החלב?

אנסה לסכם בקצרה מתי, איך ואיפה אפשר לצפות בשביל החלב בישראל.

יש כמה דברים שעלולים להפריע בצפייה בשביל החלב:

1. זיהום אור מערים
2. סינוור עיניים
3. זיהום אור מהירח
4. אי המצאות שביל החלב (כרגע) בשמיים

איך אנחנו יכולים למנוע את כל הבעיות הללו?

זיהום אור מערים

אורות עיר ואורות הבוקעים מחלונות מאירים את האבק באוויר אשר מחזיר את האור וגורם לשמים להיראות בהירים יותר בלילה. כאשר השמים בהירים איננו יכולים לראות את שביל החלב ולכן עדיף שנתרחק כמה שאפשר מערים גדולות.

השתמשו במפת זיהום אור. הימנעו מכל האזורים המסומנים על בירוק, צהוב, ואדום. ככל שיהיה חשוך יותר, כך תוכלו לראות את שביל החלב טוב יותר.

תשלבו את מפת זיהום אור עם מפה של חניוני לילה בכדי להחליט לאן לנסוע.

אני ממליץ על שני אתרי קמפינג: נחל גוונים (מכתש רמון) ובורות לוץ.

גם חורשת שבטה ומצדה מערב טובים, אך מכיוון שהם קרובים יותר למרכז, זיהום האור בהם גבוה יותר. עם זאת, אם אין באפשרותכם לנסוע רחוק, אלה הן אפשרויות סבירות בהחלט.

ניתן למצוא עוד מספר אתרי קמפינג חשוכים המעולים לצפייה בכוכבים בכלל ובשביל החלב בפרט, באתר Deep-Sky Watch.

אם אינכם חובבי לינה בשטח, אתם יכולים לבחור לילה בלי ירח, כאשר שביל החלב נמצא מעל האופק, ולנסוע לאחד מחניוני הלילה המוזכרים, לצפות בשביל החלב ולחזור הביתה.

עם זאת, אני מאוד ממליץ להישאר לכל הלילה, לשכב מתחת לכוכבים עם בקבוק של ריזלינג מאלזס במקום לנסוע כל הלילה בחזרה הביתה.

סינוור עיניים

כאשר העין רואה משהו בהיר, האישון של העין מתרחב ואיננו מסוגל לקלוט עצמים חשוכים.

אז אחרי שהגעתם לחניון הלילה הנכון, אכלתם בשר ושתיתם יין, כדאי שתתרחקו מהמדורה ומהאורות של אתר הלינה כ 100 עד 200 מטר לכיוון המדבר, תכבו את הפנסים ותתנו לעינכם להתרגל לחושך לפחות חמש דקות.

אם ברצונכם להשתמש בפנס על מנת לבדוק את המפה, כדאי שתשתמשו בפנס אדום – הוא יסנוור את העיניים הרבה פחות. לכל תוכנת אסטרונומיה טובה יש "Night mode" ("מצב לילה") אדום, רק למטרות אלה.

אור מהירח

הירח בהיר מאוד. אם הירח נראה בשמיים – אין סיכוי לראות את שביל החלב.  חכו עד שהירח יעלם מן העין (תחילתו של החודש העברי) או יהיה מעבר לאופק. ניתן לראות זמני שקיעה וזריחה של ירח באתר הזה.

היעדרו שביל החלב בשמים

זה עלול להישמע מוזר, אבל שביל החלב לא תמיד נמצא מעל לקו האופק. הוא גם זורח ושוקע בזמנים שונים במהלך השנה.

השתמשו באחת מתוכנות הפלנטריום הרבות על מנת לדעת מתי נמצא שביל החלב מעל לאופק בתחילת הלילה. (אני אישית משתמש ב"סטלריום") אבל אפשר פשוט לזכור, ששביל החלב נראה בבירור מיולי עד מארס (תמוז-סיוון), ובחלק הבהיר ביותר שלו ניתן לחזות מיולי עד אוקטובר (תמוז-חשוון). בחודשים האלה אינכם זקוקים לתוכנות אסטרונומיה או לפלנטריום; אתם יכולים פשוט לנסוע למדבר בלילה ללא ירח וליהנות מחזיונו של שביל החלב.

אגב, בחורף, הראות של השמים בממוצע הרבה יותר טובה בעיקר בגלל  שיש פחות אבק באוויר.

כמו כן, אל תשכחו לבדוק את תחזית מזג האוויר ולוודא שאין עננים.

אם הצפייה בשביל החלב הספיקה לכם, וחזיתם כבר בכל הכוכבים הבהירים, תוכלו  אתם יכולים לבלות קצת זמן בצפייה בלוויינים.

במקומות החשוכים שבהם נראה שביל החלב, ניתן לראות במהלך הלילה בין 10 ל 20 לוויינים ושלבים של טילים.

קרוב לסוף של הסרטון הזה שבאורך 30 שניות ניתן לראות לוויינים חוצים את השמיים.

הורידו את היישומון "Heavens Above" (או תדפיסו מפות מאתר אינטרנט – רק אל תשכחו לציין את מקום התצפית) וראו באיזה זמן באיזה חלק של השמים ניתן לצפות בלוויין. אם יש לכם מזל, תראו גם את תחנת החלל הבינלאומית – היא כל כך גדולה ובהירה שלעתים קרובות אנשים חושבים שהיא מטוס שמעופף מעליהם בשמיים.

תמונות נוספות של שביל החלב אפשר למצוא באתר שלי בכתובת  https://www.paveltravelphoto.com/night-sky

בהצלחה!

אני משוגע על רכבות והאמת שאין לי מושג למה. אולי זה בגלל שקיבלתי לגו רכבת בגיל שש ולא הפסקתי לשחק בו כל הילדות שלי, אולי זה בגלל שאני נהנה לתכנן נסיעות על גבי מפות ואולי יש לי פשוט בעיה.
לשמחתי הרבה רכבת ישראל עברה מהפכה בעשרים השנה האחרונות דבר שמאפשר לי גם להימלט מהפקקים בדרך לתל אביב וגם לספק מרגוע לשיגעון שלי. שבוע שעבר נפתחו שלוש תחנות חדשות: רעננה דרום, רעננה מערב ומרכזית המפרץ ובעודי בוחן את המפה עלתה בראשי שאלה מעניינת.השאלה ששאלתי את עצמי היא האם אני יכול לבקר בכל תחנות הקצה של רכבת ישראל בפחות מ 24 שעות כאשר תחנה הראשונה והאחרונה היא בנימינה שנמצאת ליד מקום מגוריי. (תחנת קצה מוגדרת ככזאת שאי אפשר לעבור דרכה). ישנן כיום תשע תחנות קצה: נהריה, כרמיאל, בית שאן, רעננה מערב, מודיעין – מרכז, ירושלים מלחה, ראשון לציון – הראשונים, באר שבע – מרכז ודימונה. כדי לפתור את הבעיה הזאת רציתי לכתוב תוכנת מחשב שתעשה זאת אבל לדאבוני רכבת ישראל כבר לא מספקת כמו בעבר גיליון אקסל עם כל לוחות הזמנים. (אפשר לקבל בקופות חוברת קטנה ומודפסת).
לכן נאלצתי לעשות זאת ידנית ודבר ראשון שחיפשתי זה את התחנה הכי בעייתית מבחינת לוחות זמנים מבין תשעת תחנות הקצה. די מהר התברר שזאת דימונה שהרכבת מגיעה ויוצאת ממנה שלוש פעמים ביום.
באר שבע – צפון/אוניברסיטה -> דימונה

דימונה -> באר שבע – צפון/אוניברסיטה

נתון זה הבהיר לי שהמסלול המתוכנן חייב לכלול את דימונה בבוקר וזה מה שיצא לי (מסלול שנכון ל 9/7/18):

הבעיה המרכזית בתכנון (חוץ מהעובדה שרכבות יכולות לאחר) היא החלפת הרכבות בתחנות מודיעין – מרכז ומרכזית המפרץ. ארבע דקות זה ממש מעט זמן.
אז מה אתם אומרים זה אפשרי? מישהו מוכן לנסות? זה לא יקר! חופשי יומי לכל הארץ עולה 60 ש"ח בלבד.
בכל מקרה אני מקווה שהרכבת תמשיך להתפתח ודי מהר לעבור על כל תחנות הקצה ב 24 שעות יהיה בלתי אפשרי. נסיעה נעימה.

בשורה התחתונה: תנסו לצפות בליקוי חמה מלא, יש אחד קרוב בספרד ב 12 באוגוסט 2026.

בסוף הליקוי רצו אלי שלושת הילדים, חיבקו אותי ואמרו לי שזה הדבר הכי מדהים שהם אי פעם ראו. זה לא חוכמה כי הם עדיין ילדים שלא חוו הרבה דברים בחיים שלהם אבל אני, בתור אחד שיש לו יותר מ 17700 ימים על פני כדור הארץ, מסכים עם האמירה שלהם גם לגבי.
לא חשבתי שזה יהיה כך ואפילו חששתי שאולי עשיתי טעות. בזמן התכנון הראשוני של הטיול לארצות הברית לא ידעתי בכלל שליקוי חמה מלא יקרה בשמי ארצות הברית עד שחבר העיר את תשומת ליבי. לאחר שראיתי את המסלול של הליקוי המלא החלטנו לחוות אותו ב Madras שבמדינת Oregon, מקום שהומלץ ע"י NASA וגם השתלב לי יחסית טוב במסלול של הטיול.
אבל לפני שאמשיך הסבר קצר על ליקוי חמה כפי שהעתקתי אותו מויקיפדיה וחסכתי לכם לחיצה על לינק. "ליקוי חמה מופיע כאשר כדור הארץ, הירח והשמש נמצאים על אותו ציר. המסלולים מצטלבים אחת לשישה חודשים בערך, ואירוע זה מכונה "עונת הליקויים". במהלך הליקוי, המתרחש בעת מולד הירח (תחילת החודש בלוח העברי), הירח מסתיר את השמש, או את חלקה, מעיני צופים הנמצאים על כדור הארץ באזור מסוים. כאשר הירח מכסה את השמש כולה זהו ליקוי חמה מלא. ליקוי חלקי קורה כאשר הירח אינו קרוב דיו לציר שמש-ארץ, לחסימה מוחלטת של אור השמש. מכיוון שמרחק הירח מכדור הארץ משתנה מעט, לעתים מתרחש גם ליקוי טבעתי, שבו בשיא הליקוי, במקום שהירח יסתיר את כל השמש, נראית סביבו טבעת זוהרת".
אז אחרי החלטנו על המיקום בו נראה את הליקוי המלא התחלתי לחפש מקום ללון בו. חיפוש בכל אתרי המלונות והבהיר לי די מהר שאין אף מקום נורמלי. התברר שאנשים הזמינו חדרים שנה ויותר מראש והחורבות שנשארו עלו כ 2000 דולר לילה!
בלית ברירה, לדאבונה של זוגתי ולשמחת ילדיי, נשארה האופציה של קמפינג. עיריית Madras (בה חיים כ 6700 איש), התארגנו כשלוש שנים לקראת האירוע שהביא בום כלכלי אדיר לאזור, והקימו שני מתחמי קמפינג ענקים ואנחנו רכשנו מקום למכונית ואוהל ב $150.
את שקי השינה, מזרוני השטח והאוהל קנינו ב Target בזמן שביקרנו ב Salt Lake City וב 19 באוגוסט בערב הגענו למתחם. לקחנו יום ספייר מכיוון שבכל ערוצי החדשות הזהירו מפני פקקי הענק שצפויים. בערוץ החרום באחד מתדרי ה AM הושמעה ברצף הודעה כאילו סוף העולם הגיע שתוכנה היה "יהיו פקקי ענק, יהיה מחסור במים ודלק ויש סכנת של שרפות עקב מזג האוויר היבש".

הליקוי החל בשעה 09:06 בבוקר. בעזרת המשקפיים המיוחדים ראינו איך הירח מתחיל לנגוס בשמש. לאט לאט האור נעלם, הטמפרטורות ירדו וב 10:19:36 כיסה הירח את השמש במלואה דבר שאפשר לנו להוריד את המשקפיים המיוחדות. המחזה היה מרהיב, סביב הירח הייתה הילה קסומה, השמיים נצבעו בצבעי שקיעה, כוכב נוגה הופיע בשמיים ומסביב אנשים צעקו משמחה וחלקם אף נבחו כמו כלבים. שתי דקות מרגשות לאחר מכן, הופיעה נקודת אור קטנה בקצה הירח שסמנה את סוף ה Totality (הכיסוי המלא) ואת צורך ללבוש מחדש את המשקפיים המיוחדים.
אחרי זה בילינו בפקק שלוש שעות עד שיצאנו מהמתחם ועוד תשע שעות בנסיעה איטית עד סיאטל (ביום רגיל זאת היה אמורה להיות נסיעה של 5.5 שעות). זאת פשוט הייתה טעות בתכנון שלא לקח בחשבון כמה גדולים יהיו הפקקים אחרי הליקוי. אבל גם זאת הייתה חוויה.
היה לי הרבה זמן לחשוב ב 12 השעות עד שהגענו לסיאטל וניסיתי לדמיין איך הרגישו האנשים הקדמונים שפתאום נעלמה להם השמש. גם הבנתי שלרשימת "הלראות שלי" שכוללת למשל קרחון מתפרק ואת הסופרבול, אני צריך להוסיף יותר תופעות טבע מרהיבות כמו למשל את "הזוהר הצפוני".
אז אם שכנעתי אתכם, אתם בטח רוצים לדעת מתי יקרה הליקוי המלא הבא?
הנה תמונה שלקוחה מאתר שמראה את התאריך והמיקום של ששת הליקויים הבאים:

ומתי יקרה הליקוי המלא הבא בישראל? ב 17/11/2180 באילת. אני ממליץ לכם להזמין מקום כבר מעכשיו.

(זה לא סרטון שלי אלא של מישהו שהיה באותו מקום כמונו. הליקוי מתחיל בדקה 2:30)

 

 

באוגוסט 2017 טיילנו 25 יום בצפון ארצות הברית והמקום שהכי התרשמנו ממנו היה פארק ילוסטון.

אדמיניסטרציה כללית

כמה זמן צריך להקדיש לפארק: שלושה ימים מינימום.

עלות כניסה: (נכון לאוגוסט 2017) – $30 לרכב לשבעה ימים. אם אתם מתכננים לבקר פארקים לאומיים נוספים שווה לשקול לרכוש את ה America the Beautiful Annual Pass שעולה $80.

מתי כדאי לבקר: במאי ותחילת יוני שאין הרבה מבקרים והחיות מתחילות להסתובב אחרי החורף (הפארק מכוסה שלג בחורף ורוב הכבישים בו סגורים). הנה טיפים למי שבלית ברירה מטייל בחודשים יולי ואוגוסט – https://www.nps.gov/yell/planyourvisit/summer.htm .

לינה: עדיף בתוך הפארק (https://www.yellowstonenationalparklodges.com/stay) אבל חשוב להזמין כמה שיותר מוקדם. אנחנו נזכרנו שלושה חודשים לפני הביקור והכל כבר היה תפוס. האופציה השנייה היא לישון בעיירות שמסביב לפארק. את הלילה שלפני הכניסה לפארק בילינו בעיירה Cody שבמדינת Wyoming וישנו במלון Kings Inn (סביר). את שלושת הלילות הבאים בילינו בעיירה West Yellowstone שהכי קרובה למרכז הפארק (25 דקות נסיעה) אשר נמצאת במדינת מונטנה. שם ישנו במלון שנקרא Stage Coach Inn. (מומלץ!)

דברים לעשות בפארק: הבעיה (כן זאת יכולה להיות בעיה) שיש יותר מדי דברים שאפשר לעשות בפארק ולכן צריכים להיות מאד ממוקדים.
אפשר לחלק את "האטרקציות" שיש בפארק לשלוש קטגוריות ומאד כדאי לחוות כל אחת מהן במינון נכון.
1) פעילות גיאוטרמית – הפארק יושב על לוע הר געש ענקי שאם יתפרץ אבוי לארצות הברית.
2) נוף וטבע – יש בפארק הרים גבוהים, קניונים מדהימים ועמקים רחבים.
3) חיות – דובים, זאבים, ביזונים, ציפורים, דגים ועוד מגוון רב של בעלי חיים.
אפשר לחוות את האטרקציות בלי הרבה מאמץ פיזי או שאפשר (ומומלץ) ללכת ולהזיע בחלק ממאות הקילומטרים של שבילים ומסלולי טיול שקיימים.

נסיעה והסתובבות:
הפארק ענקי! מהירות הנסיעה בו מוגבלת ל 45 מייל לשעה ויש מקומות שאפילו פחות מזה. בשעות העומס יכולים להיות פקקים שחלקם יגרמו עקב ביזון שהחליט לעמוד באמצע הכביש. זמן הנסיעה הוא נתון מאד חשוב בתכנון יעיל של הביקור. כמו יש לעקוב אחרי הודעות באתר של הפארק על עבודות וסגירות של כבישים. אין קליטה סלולרית ברוב חלקי הפארק לכן אנחנו הזמנו GPS דרך אמזון לארץ  GPS – Garmin Drive 50 USA.

אפליקציות ואתרים:
אתר רשמי של הפארק – https://www.nps.gov/yell/index.htm
אפליקציה הרשמית של הפארק (אנדרואיד)
https://play.google.com/store/apps/details?id=gov.nps.yell&hl=en
אפליקציה שמסבירה על הפארק תוך כדי נסיעה, עולה כמה דולרים ושווה כל סנט (אנדרואיד)
https://play.google.com/store/apps/details?id=com.gypsyguide.tours.gypsyguidetour.wy.y&hl=en
אתר למסלולי הליכה (אפשר להרשם בחינם) – https://www.alltrails.com

שונות:
האם לקנות ספריי נגד דובים? יפחידו אתכם שצריך אבל הסטטיסטיקה היבשה של מספר הפעמים שדב תקף מטיילים מאז 1980 אומרת שלא ומספיק פשוט לעשות רעש כשהולכים בשבילים וזה ירתיע אותם. אנחנו קנינו בכניסה לפארק וזה עלה $50 (אפשר למצוא ביותר זול בוולמארט), חשוב לזכור שאסור להעלות את המכלים הללו לטיסות. לנו לא יצא לראות דובים מכיוון שבאוגוסט חם להם והם עולים לפסגות ההרים.

לא להתיז על בני משפחה או פו הדב!

פעילויות של הרנג'רים: מאד מומלץ, חפשו בתוכניות הרשמיות של הפארק.
מי אנחנו: משפחת כץ. אבא (48), אמא (46), שתי בנות (16,16) ובן (13)

אוקי אז מה עשינו?

דבר ראשון מפה: (לינק למפה של כל הטיול – https://goo.gl/B1ZN49)

למי שמגיע מכיוון מזרח, Cody שבמדינת Wyoming היא עיירה טובה לעצור בה לפני שנכנסים לפארק (יש שם לא מעט אטרקציות). אנחנו הגענו בערב של יום רביעי, אכלנו ב Wyoming's Rib & Chop House (טעים מאד גם לצמחונים) וישנו במלון Kings Inn (סביר).

יום חמישי – 10/8 – (נקודות כחולות על המפה למעלה)

את הבוקר פתחנו בביקור בעיר מערב פרוע מקורית בכדי ללמוד טיפה על ההיסטוריה של המקום. המקום מאורגן כהלכה עם הסברים טובים על מה שעבר על החלוצים הראשונים.

בית ישן בערבה

נכנסו לפארק דרך הכניסה המזרחית שלו והקפנו את אגם ילוסטון מצפון בדרכנו למפגש הראשון שלנו עם הפעילות הגיאוטרמית של הפארק באיזור ה Mud Volcano.  באיזור יש בריכות בוץ גדולות שמבעבעות מים רותחים (הריח באויר הוא כמובן של ביצים סרוחות).

אגם בוץ רותח כשברקע נהר הילוסטון שמימיו קרים ביותר

המשכנו צפונה לאורך נהר הילוסטון שעובר דרך Hayden Valley. העמקים הרחבים הם מקומות שחביבים על חיות, כשהחיה הכי דומיננטית היא הביזון (Bison). הריכוז הגדול גורם בעיקר לפקקי תנועה של אנשים שעוצרים לצלם את המחזה המרהיב.

הנקודות החומות הן ביזונים רעבים

בפארק יש גם גרנד קניון, אמנם קטן אבל יפה ומיוחד. התכנון שלנו היה ללכת לאורך ה South Rim Trail שמתחיל בגשר שעובר מעל נהר הילוסטון אך לדאבוננו כשהגענו גילינו שהשביל סגור עקב עבודות שיפוץ (מומלץ תמיד לקרוא על מצב השבילים באתר הרשמי של הפארק). המשכנו במכונית לאורך South Rim Dr כדי להגיע ל Artist Point ואז נתקענו בפקק (השעה הייתה 13:00 – שעת השיא). לבסוף מצאנו חניה והלכנו לנקודת התצפית על הקניון שנוצר די מהר (במושגים גיאולוגים) עקב האבן המיוחדת שיש באיזור ושטף המים שפרץ אחרי שהקרחונים ששלטו באיזור נשברו. את האינפורמציה הזאת קיבלנו מהרצאה של רינג'רית נחמדה. בנקודה זאת החלטנו ללכת במסלול הליכה בדרגת קושי בינונית לאורך המצוק עד לנקודת תצפית בשם Point Sublime (אורך כולל הלוך וחזור – 5 ק"מ. אפשר גם לחתוך באמצע לכיוון אגם קטן).

המפל התחתון של נהר הילוסטון

כשגמרנו את המסלול, נסענו מערבה לכיוון היציאה המערבית של הפארק ועצרנו ב Norris Geyser Basin – איזור נוסף של פעילות גיאוטרמית. יש במקום שני מסלולים ואנחנו בחרנו הפעם בקצר. בכל האיזורים הגיאוטרמית נבנו שבילי עץ שעוברים קרוב מאד לכל התופעות הגיאוטרמיות כמו בריכות צבעוניות (עקב האורגניזמים שחיים שם) וגייזרים שמתפרצים.

בסיום יצאנו מהכניסה המערבית של הפארק והגענו לעיירה West Yellowstone שנמצאת במדינה Montana. זאת העיירה הכי קרובה לרוב הפעילויות של הפארק ושם גם שכן המלון שלנו שנקרא Stage Coach Inn. (מומלץ!). השעה הייתה 19:00 ורחובות העיירה (בת 1300 תושבים) היו מלאים בתיירים שחיפשו מקום לאכול ועמדו בתור מחוץ למסעדות. אנחנו מצאנו מקום טוב בשם Gusher Pizza & Sandwich Shoppe ששכן ממש ממול למלון.

יום שישי – 11/8 – (נקודות ירוקות על המפה)

באיזור ה Upper Geyser Basin (היכן שממוקם הגייזר המפורסם ביותר ה – Old Faithful) אפשר לבלות יום שלם. בגלל שזה האיזור הכי מתויר בפארק הגענו אליו ב 8:00 בבוקר כשהחניה במקום הייתה כמעט ריקה לגמרי. לא עשינו שיעורי בית ולכן פיספסו את ההתפרצות של הגייזר בכמה דקות והחלטנו לא לחכות עוד כ 70 דקות להתפרצות הבאה ולהתחיל לטייל באיזור. תחילה טיפסו לעבר Observation Point כדי לתצפת על איזור הגייזרים. לאחר מכן המשכנו צפונה תוך כדי מעבר ליד גייזרים כבויים, בריכות יפיפיות ונחל שנקרא Firehole.

תצפית מה Observation Point

 

כתום זה הכחול החדש

בערך בשעה 11:45 הגענו לאיזור Riverside Geyser ועל השלט היה כתוב שהוא אמור להתפרץ בין 12:00 ל 13:00. יש בפארק כמה גייזרים שאפשר לדעת מתי הם יתפרצו ואפשר לעקוב אחרי השעות שלהם באתר ובאפליקציה של הפארק. ואכן בשעה 12:30 התפרץ הגייזר שהיחוד שלו הוא המיקום על גדות הנחל. התלבטנו האם להמשיך צפונה לכיוון Biscuit Basin שנמצא מעבר לכביש 89 אבל החלטנו לחזור דרומה לכיוון החניה. כשעברנו ליד Castle Geyser שמחנו לראות התקבצות גדולה של אנשים. לא עברו 15 דקות וגם הגייזר הזה התפרץ. המזל המשיך להעיר לנו פנים כשה Old Faithful התפרץ חמש דקות אחרי שהתיישבנו על הספסלים שנמצאים סביבו.

מכיוון שרצינו לצפות בלילה במטר של מטאורים (פרסאידים) חזרנו למלון, הילדים בילו שעה בבריכה, שוב אכלנו ב Gusher Pizza & Sandwich Shoppe (כל שאר המקומות היו מלאים ב 19:00), וב 21:00 התייצבנו באמפי של Madison (נסיעה של כ 25 דקות) כדי לשמוע הרצה מעולה של רינג'ר קשוח ומצחיק על החיות בפארק. התלבשו טוב כי קר בפארק בלילה (רוב בפארק נמצא בגובה של לפחות 2000 מטר). בסיום ההרצאה חיכינו שיכבו האורות והצלחנו לראות כמה כוכבים נופלים חולפים להם בשמיים. הנסיעה בלילה בחזרה היא לא פשוטה עקב החושך והפחד ולהיתקע בחיית בר משועממת.

יום שבת – 12/8 – (נקודות אפורות על המפה בתחילת הפוסט)

היום השלישי הוקדש לחלק הצפון-מזרחי של הפארק (Lamer Valley) בו אמורות להמצא חיות רבות. בדרך לשם עשינו שתי עצירות קצרות כדי לחוות עוד שתי תופעות גיאוטרמיות מעניינות. הראשונה הרים ששורקים (עקב האדים שיוצאים מהמדרונות שלהם).

ההרים השורקים

השנייה היא Mammoth Hot Springs, מקום בו זורמים מעיינות רותחים שמשנים את מבנה המקום בתדירות יומית. קרוב למעיינות נמצאים גם המטה הנוכחי וההיסטורי של הפארק ומרכז מבקרים גדול.

נסענו מערבה ואחרי עצירה למסלול קצר וחביב בשם Forces of the Northern Range, אשר מכיל הסברים על הצמחיה, החי והמבנה הגיאולוגי וטופוגרפי של האיזור המשכנו לכיוון היעד העיקרי שלנו: Lamar River Valley Trail. חשוב לשים לב שלמסלול ישנן שתי התחלות, אחת לרוכבים על סוסים והשנייה להולכים ברגל. אנחנו עשינו את הטעות והתחלנו בלא נכונה ומהר מאד הגענו לנחל שלא יכלנו לחצות ונאלצנו לחתוך לכיוון ההתחלה הנכונה. המסלול עצמו מישורי ולא קשה כשהיעד הסופי הוא להגיע לערוץ הראשי של ה Lamer River, אבל אחרי שני קילומטרים נתקלנו בעדר ביזונים שחסם את הדרך והחלטנו לא "להסתבך איתו" וחזרנו בחזרה.

חפויי ראש אחרי "מתקפת" ביזונים

הגשר הנכון מעל הנחל

השעה הייתה כבר שתיים בצהריים ולאחר התלבטות קצרה החלטנו לנסוע דרומה עד לאגם ילוסטון. זאת הייתה טעות. אמנם הנסיעה הייתה מאד יפה, אבל מאד ארוכה ומה שראינו בדרך (Tower Fall ו West Thumb Geyser Basin) היו "חיקויים" לדברים אחרים שכבר ראינו בפארק.

בריכה כחולה על גדות אגם ילוסטון (לא מומלץ לנסות לשחות בה)

חזרנו מאד עייפים למלון והפעם החלטנו שחייבים לאכול במקום אחר ומצאו מקום ב TripAdvisor שמדורג מאד גבוה (Petes Rocky Mountain Pizza), ואכן האוכל היה מעולה. הלכנו לישון מוקדם כי בבוקר חיכתה לנו נסיעה ארוכה ל Salt Lake City דרך פארק מומלץ נוסף בשם Grand Teton.

אם יש לכם שאלות אפשר לפנות אלי במייל ל nirkatz3@gmail.com

למרות שביני וביל גייטס כבר מזמן אין יחסי עובד מעביד אני עדיין עוקב אחריו (וירטואלית כמובן). כל קיץ מפרסם ביל רשימה של ספרים שהוא ממליץ לקרוא, והפעם החלטתי לשמוע בעצתו ולקרוא את הספר "How Not to Be Wrong – The Power of Mathematical Thinking by Jordan Ellenberg". הספר, כמה לא מפתיע, עוסק בניתוח מתמטי של אירועים שקורים לנו בחיים. פרק 12 למשל מנסה לענות על השאלה החשובה: "מתי צריך להגיע לשדה התעופה לפני טיסה?".
בואו ונניח שרשות שדות התעופה עקבה אחרי מיליוני האנשים שעברו השנה בשדה התעופה בן גוריון ואלו הממצאים שלהם.

אופציה	זמן הגעה לפני טיסה	אחוז הטיסות שפוספסו
1	שלוש שעות	0%
2	שעתיים	2%
3	שעה וחצי	5%
4	שעה	15%
5	חצי שעה	100%

אזי על בסיס הטבלה הזאת מהי התשובה הנכונה לשאלה: "מתי צריך להגיע לשדה התעופה לפני טיסה?". עדיין אין תשובה כי חסר נתון מאד מרכזי והוא מדד הסבל. כמה אתם סובלים מלבזבז זמן בשדה התעופה וכמה אתם סובלים מפספוס טיסה. המדד הזה כמובן שונה מאדם לאדם (איש עסקים שטס המון מול משפחה של חמישה) ומסיטואציה לסיטואציה (טיסה לאירוע חשוב או לטיול של חמישה חודשים במזרח).
לשם דוגמא בואו ונניח שמדד הסבל שלכם הוא 1 יחידת סבל לכל שעה בשדה התעופה ו 6 יחידות סבל לטיסה שפוספסה. אזי כמות יחידות הסבל בכל אופציה מחושבת בצורה הבאה:
1 יחידת סבל * זמן הגעה לפני טיסה + אחוז הטיסות שפוספסו * 6 יחידות סבל.

אופציה	מספר יחידות סבל
1	1 * 3 + 0% * 6 = 3
2	1 * 2 + 2% * 6 = 2.12
3	1 * 1.5 + 5% * 6 = 1.8
4	1 * 1 + 15% * 6 = 1.9
5	1 * 0.5 + 100% * 6 = 6.5

כפי שניתן לראות האופציה הכי טובה להקטנת הסבל היא לבחור באופציה 3 (הגעה של שעה וחצי לפני טיסה) שבה מספר יחידות הסבל הוא הנמוך ביותר.
השנה התחבטנו בשאלה דומה בזמן תכנון הטיול המשפחתי לארה"ב. היעד הראשוני שלנו הייתה מילווקי שנמצאת במדינת ויסקונסין וכמובן שאין לשם טיסות ישירות מתל אביב. לכן בזמן שעברנו על כל האפשריות שאלנו את עצמנו את השאלה, מה הזמן האופטימלי להמתנה בין טיסה לטיסה. לאחר מחקר מעמיק, על בסיס ניסיון העבר ושימוש בטבלה של אופציות וסבל בחרנו בטיסה של אייר קנדה מתל אביב לטורונטו שנוחתת ב 16:25 וטיסת המשך למילווקי גם של אייר קנדה שממריאה ב 18:10. זה נתן לנו שעה ארבעים וחמש דקות של מעבר בין טיסה אחת לשנייה (הרבה מעבר למה שמומלץ באתר הרשמי של שדה התעופה של טורונטו)
הטיסה של אייר קנדה מתל אביב לטורונטו איחרה בשעתיים. אנחנו פספסנו את הטיסה למילווקי, חיכינו שש שעות בשדה התעופה בתור אינסופי כדי לקבל מלון וטיסה חלופית למחרת וכך יצא שאיבדנו יום מהטיול. למזלנו בגלל אורך הטיול (25 יום) וגם בגלל שלא תכננו יותר מדי ביום הראשון הצלחנו להשלים את החסר ובנוסף יש לנו חוויה מלמדת (ומתמטית) לחיים.
ולכל מי שתהה במערכת היחסים בין ביל ואנוכי, הוא היה המעביד.