ב 21 לאוגוסט 2017 בשעה 10:19:36 נעלמה השמש

בשורה התחתונה: תנסו לצפות בליקוי חמה מלא, יש אחד קרוב בספרד ב 12 באוגוסט 2026.

בסוף הליקוי רצו אלי שלושת הילדים, חיבקו אותי ואמרו לי שזה הדבר הכי מדהים שהם אי פעם ראו. זה לא חוכמה כי הם עדיין ילדים שלא חוו הרבה דברים בחיים שלהם אבל אני, בתור אחד שיש לו יותר מ 17700 ימים על פני כדור הארץ, מסכים עם האמירה שלהם גם לגבי.
לא חשבתי שזה יהיה כך ואפילו חששתי שאולי עשיתי טעות. בזמן התכנון הראשוני של הטיול לארצות הברית לא ידעתי בכלל שליקוי חמה מלא יקרה בשמי ארצות הברית עד שחבר העיר את תשומת ליבי. לאחר שראיתי את המסלול של הליקוי המלא החלטנו לחוות אותו ב Madras שבמדינת Oregon, מקום שהומלץ ע"י NASA וגם השתלב לי יחסית טוב במסלול של הטיול.
אבל לפני שאמשיך הסבר קצר על ליקוי חמה כפי שהעתקתי אותו מויקיפדיה וחסכתי לכם לחיצה על לינק. "ליקוי חמה מופיע כאשר כדור הארץ, הירח והשמש נמצאים על אותו ציר. המסלולים מצטלבים אחת לשישה חודשים בערך, ואירוע זה מכונה "עונת הליקויים". במהלך הליקוי, המתרחש בעת מולד הירח (תחילת החודש בלוח העברי), הירח מסתיר את השמש, או את חלקה, מעיני צופים הנמצאים על כדור הארץ באזור מסוים. כאשר הירח מכסה את השמש כולה זהו ליקוי חמה מלא. ליקוי חלקי קורה כאשר הירח אינו קרוב דיו לציר שמש-ארץ, לחסימה מוחלטת של אור השמש. מכיוון שמרחק הירח מכדור הארץ משתנה מעט, לעתים מתרחש גם ליקוי טבעתי, שבו בשיא הליקוי, במקום שהירח יסתיר את כל השמש, נראית סביבו טבעת זוהרת".
אז אחרי החלטנו על המיקום בו נראה את הליקוי המלא התחלתי לחפש מקום ללון בו. חיפוש בכל אתרי המלונות והבהיר לי די מהר שאין אף מקום נורמלי. התברר שאנשים הזמינו חדרים שנה ויותר מראש והחורבות שנשארו עלו כ 2000 דולר לילה!
בלית ברירה, לדאבונה של זוגתי ולשמחת ילדיי, נשארה האופציה של קמפינג. עיריית Madras (בה חיים כ 6700 איש), התארגנו כשלוש שנים לקראת האירוע שהביא בום כלכלי אדיר לאזור, והקימו שני מתחמי קמפינג ענקים ואנחנו רכשנו מקום למכונית ואוהל ב $150.
את שקי השינה, מזרוני השטח והאוהל קנינו ב Target בזמן שביקרנו ב Salt Lake City וב 19 באוגוסט בערב הגענו למתחם. לקחנו יום ספייר מכיוון שבכל ערוצי החדשות הזהירו מפני פקקי הענק שצפויים. בערוץ החרום באחד מתדרי ה AM הושמעה ברצף הודעה כאילו סוף העולם הגיע שתוכנה היה "יהיו פקקי ענק, יהיה מחסור במים ודלק ויש סכנת של שרפות עקב מזג האוויר היבש".

1410 - 21-08 - Waiting for the Eclipse 1
ממתינים לליקוי המלא

הליקוי החל בשעה 09:06 בבוקר. בעזרת המשקפיים המיוחדים ראינו איך הירח מתחיל לנגוס בשמש. לאט לאט האור נעלם, הטמפרטורות ירדו וב 10:19:36 כיסה הירח את השמש במלואה דבר שאפשר לנו להוריד את המשקפיים המיוחדות. המחזה היה מרהיב, סביב הירח הייתה הילה קסומה, השמיים נצבעו בצבעי שקיעה, כוכב נוגה הופיע בשמיים ומסביב אנשים צעקו משמחה וחלקם אף נבחו כמו כלבים. שתי דקות מרגשות לאחר מכן, הופיעה נקודת אור קטנה בקצה הירח שסמנה את סוף ה Totality (הכיסוי המלא) ואת צורך ללבוש מחדש את המשקפיים המיוחדים.
אחרי זה בילינו בפקק שלוש שעות עד שיצאנו מהמתחם ועוד תשע שעות בנסיעה איטית עד סיאטל (ביום רגיל זאת היה אמורה להיות נסיעה של 5.5 שעות). זאת פשוט הייתה טעות בתכנון שלא לקח בחשבון כמה גדולים יהיו הפקקים אחרי הליקוי. אבל גם זאת הייתה חוויה.
היה לי הרבה זמן לחשוב ב 12 השעות עד שהגענו לסיאטל וניסיתי לדמיין איך הרגישו האנשים הקדמונים שפתאום נעלמה להם השמש. גם הבנתי שלרשימת "הלראות שלי" שכוללת למשל קרחון מתפרק ואת הסופרבול, אני צריך להוסיף יותר תופעות טבע מרהיבות כמו למשל את "הזוהר הצפוני".
אז אם שכנעתי אתכם, אתם בטח רוצים לדעת מתי יקרה הליקוי המלא הבא?
הנה תמונה שלקוחה מאתר שמראה את התאריך והמיקום של ששת הליקויים הבאים:

Ecplise

ומתי יקרה הליקוי המלא הבא בישראל? ב 17/11/2180 באילת. אני ממליץ לכם להזמין מקום כבר מעכשיו.

(זה לא סרטון שלי אלא של מישהו שהיה באותו מקום כמונו. הליקוי מתחיל בדקה 2:30)

 

 

מודעות פרסומת

פארק ילוסטון – הפארק הלאומי הראשון בעולם ועדיין אחד הטובים

באוגוסט 2017 טיילנו 25 יום בצפון ארצות הברית והמקום שהכי התרשמנו ממנו היה פארק ילוסטון.

אדמיניסטרציה כללית

כמה זמן צריך להקדיש לפארק: שלושה ימים מינימום.

עלות כניסה: (נכון לאוגוסט 2017) – $30 לרכב לשבעה ימים. אם אתם מתכננים לבקר פארקים לאומיים נוספים שווה לשקול לרכוש את ה America the Beautiful Annual Pass שעולה $80.

מתי כדאי לבקר: במאי ותחילת יוני שאין הרבה מבקרים והחיות מתחילות להסתובב אחרי החורף (הפארק מכוסה שלג בחורף ורוב הכבישים בו סגורים). הנה טיפים למי שבלית ברירה מטייל בחודשים יולי ואוגוסט – https://www.nps.gov/yell/planyourvisit/summer.htm .

לינה: עדיף בתוך הפארק (https://www.yellowstonenationalparklodges.com/stay) אבל חשוב להזמין כמה שיותר מוקדם. אנחנו נזכרנו שלושה חודשים לפני הביקור והכל כבר היה תפוס. האופציה השנייה היא לישון בעיירות שמסביב לפארק. את הלילה שלפני הכניסה לפארק בילינו בעיירה Cody שבמדינת Wyoming וישנו במלון Kings Inn (סביר). את שלושת הלילות הבאים בילינו בעיירה West Yellowstone שהכי קרובה למרכז הפארק (25 דקות נסיעה) אשר נמצאת במדינת מונטנה. שם ישנו במלון שנקרא Stage Coach Inn. (מומלץ!)

דברים לעשות בפארק: הבעיה (כן זאת יכולה להיות בעיה) שיש יותר מדי דברים שאפשר לעשות בפארק ולכן צריכים להיות מאד ממוקדים.
אפשר לחלק את "האטרקציות" שיש בפארק לשלוש קטגוריות ומאד כדאי לחוות כל אחת מהן במינון נכון.
1) פעילות גיאוטרמית – הפארק יושב על לוע הר געש ענקי שאם יתפרץ אבוי לארצות הברית.
2) נוף וטבע – יש בפארק הרים גבוהים, קניונים מדהימים ועמקים רחבים.
3) חיות – דובים, זאבים, ביזונים, ציפורים, דגים ועוד מגוון רב של בעלי חיים.
אפשר לחוות את האטרקציות בלי הרבה מאמץ פיזי או שאפשר (ומומלץ) ללכת ולהזיע בחלק ממאות הקילומטרים של שבילים ומסלולי טיול שקיימים.

נסיעה והסתובבות:
הפארק ענקי! מהירות הנסיעה בו מוגבלת ל 45 מייל לשעה ויש מקומות שאפילו פחות מזה. בשעות העומס יכולים להיות פקקים שחלקם יגרמו עקב ביזון שהחליט לעמוד באמצע הכביש. זמן הנסיעה הוא נתון מאד חשוב בתכנון יעיל של הביקור. כמו יש לעקוב אחרי הודעות באתר של הפארק על עבודות וסגירות של כבישים. אין קליטה סלולרית ברוב חלקי הפארק לכן אנחנו הזמנו GPS דרך אמזון לארץ  GPS – Garmin Drive 50 USA.

אפליקציות ואתרים:

אתר רשמי של הפארק – https://www.nps.gov/yell/index.htm
אפליקציה הרשמית של הפארק (אנדרואיד)
https://play.google.com/store/apps/details?id=gov.nps.yell&hl=en
אפליקציה שמסבירה על הפארק תוך כדי נסיעה, עולה כמה דולרים ושווה כל סנט (אנדרואיד)
https://play.google.com/store/apps/details?id=com.gypsyguide.tours.gypsyguidetour.wy.y&hl=en
אתר למסלולי הליכה (אפשר להרשם בחינם) – https://www.alltrails.com

שונות:
האם לקנות ספריי נגד דובים?
יפחידו אתכם שצריך אבל הסטטיסטיקה היבשה של מספר הפעמים שדב תקף מטיילים מאז 1980 אומרת שלא ומספיק פשוט לעשות רעש כשהולכים בשבילים וזה ירתיע אותם. אנחנו קנינו בכניסה לפארק וזה עלה $50 (אפשר למצוא ביותר זול בוולמארט), חשוב לזכור שאסור להעלות את המכלים הללו לטיסות. לנו לא יצא לראות דובים מכיוון שבאוגוסט חם להם והם עולים לפסגות ההרים.

לא להתיז על בני משפחה או פו הדב!

פעילויות של הרנג'רים: מאד מומלץ, חפשו בתוכניות הרשמיות של הפארק.
מי אנחנו: משפחת כץ. אבא (48), אמא (46), שתי בנות (16,16) ובן (13)

אוקי אז מה עשינו?

דבר ראשון מפה: (לינק למפה של כל הטיול – https://goo.gl/B1ZN49)

GeneralMap - Yellowstone Park

למי שמגיע מכיוון מזרח, Cody שבמדינת Wyoming היא עיירה טובה לעצור בה לפני שנכנסים לפארק (יש שם לא מעט אטרקציות). אנחנו הגענו בערב של יום רביעי, אכלנו ב Wyoming's Rib & Chop House (טעים מאד גם לצמחונים) וישנו במלון Kings Inn (סביר).

יום חמישי – 10/8 – (נקודות כחולות על המפה למעלה)

את הבוקר פתחנו בביקור בעיר מערב פרוע מקורית בכדי ללמוד טיפה על ההיסטוריה של המקום. המקום מאורגן כהלכה עם הסברים טובים על מה שעבר על החלוצים הראשונים.

Old Trail Town
בית ישן בערבה

נכנסו לפארק דרך הכניסה המזרחית שלו והקפנו את אגם ילוסטון מצפון בדרכנו למפגש הראשון שלנו עם הפעילות הגיאוטרמית של הפארק באיזור ה Mud Volcano.  באיזור יש בריכות בוץ גדולות שמבעבעות מים רותחים (הריח באויר הוא כמובן של ביצים סרוחות).

0520 - 10-08 - Mud Volcano
אגם בוץ רותח כשברקע נהר הילוסטון שמימיו קרים ביותר

המשכנו צפונה לאורך נהר הילוסטון שעובר דרך Hayden Valley. העמקים הרחבים הם מקומות שחביבים על חיות, כשהחיה הכי דומיננטית היא הביזון (Bison). הריכוז הגדול גורם בעיקר לפקקי תנועה של אנשים שעוצרים לצלם את המחזה המרהיב.

הנקודות החומות הן ביזונים רעבים

בפארק יש גם גרנד קניון, אמנם קטן אבל יפה ומיוחד. התכנון שלנו היה ללכת לאורך ה South Rim Trail שמתחיל בגשר שעובר מעל נהר הילוסטון אך לדאבוננו כשהגענו גילינו שהשביל סגור עקב עבודות שיפוץ (מומלץ תמיד לקרוא על מצב השבילים באתר הרשמי של הפארק). המשכנו במכונית לאורך South Rim Dr כדי להגיע ל Artist Point ואז נתקענו בפקק (השעה הייתה 13:00 – שעת השיא). לבסוף מצאנו חניה והלכנו לנקודת התצפית על הקניון שנוצר די מהר (במושגים גיאולוגים) עקב האבן המיוחדת שיש באיזור ושטף המים שפרץ אחרי שהקרחונים ששלטו באיזור נשברו. את האינפורמציה הזאת קיבלנו מהרצאה של רינג'רית נחמדה. בנקודה זאת החלטנו ללכת במסלול הליכה בדרגת קושי בינונית לאורך המצוק עד לנקודת תצפית בשם Point Sublime (אורך כולל הלוך וחזור – 5 ק"מ. אפשר גם לחתוך באמצע לכיוון אגם קטן).

המפל התחתון של נהר הילוסטון

כשגמרנו את המסלול, נסענו מערבה לכיוון היציאה המערבית של הפארק ועצרנו ב Norris Geyser Basin – איזור נוסף של פעילות גיאוטרמית. יש במקום שני מסלולים ואנחנו בחרנו הפעם בקצר. בכל האיזורים הגיאוטרמית נבנו שבילי עץ שעוברים קרוב מאד לכל התופעות הגיאוטרמיות כמו בריכות צבעוניות (עקב האורגניזמים שחיים שם) וגייזרים שמתפרצים.

בסיום יצאנו מהכניסה המערבית של הפארק והגענו לעיירה West Yellowstone שנמצאת במדינה Montana. זאת העיירה הכי קרובה לרוב הפעילויות של הפארק ושם גם שכן המלון שלנו שנקרא Stage Coach Inn. (מומלץ!). השעה הייתה 19:00 ורחובות העיירה (בת 1300 תושבים) היו מלאים בתיירים שחיפשו מקום לאכול ועמדו בתור מחוץ למסעדות. אנחנו מצאנו מקום טוב בשם Gusher Pizza & Sandwich Shoppe ששכן ממש ממול למלון.

יום שישי – 11/8 – (נקודות ירוקות על המפה)

Upper Geyser Basin

באיזור ה Upper Geyser Basin (היכן שממוקם הגייזר המפורסם ביותר ה – Old Faithful) אפשר לבלות יום שלם. בגלל שזה האיזור הכי מתויר בפארק הגענו אליו ב 8:00 בבוקר כשהחניה במקום הייתה כמעט ריקה לגמרי. לא עשינו שיעורי בית ולכן פיספסו את ההתפרצות של הגייזר בכמה דקות והחלטנו לא לחכות עוד כ 70 דקות להתפרצות הבאה ולהתחיל לטייל באיזור. תחילה טיפסו לעבר Observation Point כדי לתצפת על איזור הגייזרים. לאחר מכן המשכנו צפונה תוך כדי מעבר ליד גייזרים כבויים, בריכות יפיפיות ונחל שנקרא Firehole.

תצפית מה Observation Point

 

כתום זה הכחול החדש

בערך בשעה 11:45 הגענו לאיזור Riverside Geyser ועל השלט היה כתוב שהוא אמור להתפרץ בין 12:00 ל 13:00. יש בפארק כמה גייזרים שאפשר לדעת מתי הם יתפרצו ואפשר לעקוב אחרי השעות שלהם באתר ובאפליקציה של הפארק. ואכן בשעה 12:30 התפרץ הגייזר שהיחוד שלו הוא המיקום על גדות הנחל. התלבטנו האם להמשיך צפונה לכיוון Biscuit Basin שנמצא מעבר לכביש 89 אבל החלטנו לחזור דרומה לכיוון החניה. כשעברנו ליד Castle Geyser שמחנו לראות התקבצות גדולה של אנשים. לא עברו 15 דקות וגם הגייזר הזה התפרץ. המזל המשיך להעיר לנו פנים כשה Old Faithful התפרץ חמש דקות אחרי שהתיישבנו על הספסלים שנמצאים סביבו.

מכיוון שרצינו לצפות בלילה במטר של מטאורים (פרסאידים) חזרנו למלון, הילדים בילו שעה בבריכה, שוב אכלנו ב Gusher Pizza & Sandwich Shoppe (כל שאר המקומות היו מלאים ב 19:00), וב 21:00 התייצבנו באמפי של Madison (נסיעה של כ 25 דקות) כדי לשמוע הרצה מעולה של רינג'ר קשוח ומצחיק על החיות בפארק. התלבשו טוב כי קר בפארק בלילה (רוב בפארק נמצא בגובה של לפחות 2000 מטר). בסיום ההרצאה חיכינו שיכבו האורות והצלחנו לראות כמה כוכבים נופלים חולפים להם בשמיים. הנסיעה בלילה בחזרה היא לא פשוטה עקב החושך והפחד ולהיתקע בחיית בר משועממת.

יום שבת – 12/8 – (נקודות אפורות על המפה בתחילת הפוסט)

היום השלישי הוקדש לחלק הצפון-מזרחי של הפארק (Lamer Valley) בו אמורות להמצא חיות רבות. בדרך לשם עשינו שתי עצירות קצרות כדי לחוות עוד שתי תופעות גיאוטרמיות מעניינות. הראשונה הרים ששורקים (עקב האדים שיוצאים מהמדרונות שלהם).

ההרים השורקים

השנייה היא Mammoth Hot Springs, מקום בו זורמים מעיינות רותחים שמשנים את מבנה המקום בתדירות יומית. קרוב למעיינות נמצאים גם המטה הנוכחי וההיסטורי של הפארק ומרכז מבקרים גדול.

נסענו מערבה ואחרי עצירה למסלול קצר וחביב בשם Forces of the Northern Range, אשר מכיל הסברים על הצמחיה, החי והמבנה הגיאולוגי וטופוגרפי של האיזור המשכנו לכיוון היעד העיקרי שלנו: Lamar River Valley Trail. חשוב לשים לב שלמסלול ישנן שתי התחלות, אחת לרוכבים על סוסים והשנייה להולכים ברגל. אנחנו עשינו את הטעות והתחלנו בלא נכונה ומהר מאד הגענו לנחל שלא יכלנו לחצות ונאלצנו לחתוך לכיוון ההתחלה הנכונה. המסלול עצמו מישורי ולא קשה כשהיעד הסופי הוא להגיע לערוץ הראשי של ה Lamer River, אבל אחרי שני קילומטרים נתקלנו בעדר ביזונים שחסם את הדרך והחלטנו לא "להסתבך איתו" וחזרנו בחזרה.

חפויי ראש אחרי "מתקפת" ביזונים
הגשר הנכון מעל הנחל

השעה הייתה כבר שתיים בצהריים ולאחר התלבטות קצרה החלטנו לנסוע דרומה עד לאגם ילוסטון. זאת הייתה טעות. אמנם הנסיעה הייתה מאד יפה, אבל מאד ארוכה ומה שראינו בדרך (Tower Fall ו West Thumb Geyser Basin) היו "חיקויים" לדברים אחרים שכבר ראינו בפארק.

בריכה כחולה על גדות אגם ילוסטון (לא מומלץ לנסות לשחות בה)

חזרנו מאד עייפים למלון והפעם החלטנו שחייבים לאכול במקום אחר ומצאו מקום ב TripAdvisor שמדורג מאד גבוה (Petes Rocky Mountain Pizza), ואכן האוכל היה מעולה. הלכנו לישון מוקדם כי בבוקר חיכתה לנו נסיעה ארוכה ל Salt Lake City דרך פארק מומלץ נוסף בשם Grand Teton.

אם יש לכם שאלות אפשר לפנות אלי במייל ל nirkatz3@gmail.com

עלות הפיספוס

למרות שביני וביל גייטס כבר מזמן אין יחסי עובד מעביד אני עדיין עוקב אחריו (וירטואלית כמובן). כל קיץ מפרסם ביל רשימה של ספרים שהוא ממליץ לקרוא, והפעם החלטתי לשמוע בעצתו ולקרוא את הספר "How Not to Be Wrong – The Power of Mathematical Thinking by Jordan Ellenberg". הספר, כמה לא מפתיע, עוסק בניתוח מתמטי של אירועים שקורים לנו בחיים. פרק 12 למשל מנסה לענות על השאלה החשובה: "מתי צריך להגיע לשדה התעופה לפני טיסה?".
בואו ונניח שרשות שדות התעופה עקבה אחרי מיליוני האנשים שעברו השנה בשדה התעופה בן גוריון ואלו הממצאים שלהם.

אופציה זמן הגעה לפני טיסה אחוז הטיסות שפוספסו
1 שלוש שעות 0%
2 שעתיים 2%
3 שעה וחצי 5%
4 שעה 15%
5 חצי שעה 100%

אזי על בסיס הטבלה הזאת מהי התשובה הנכונה לשאלה: "מתי צריך להגיע לשדה התעופה לפני טיסה?". עדיין אין תשובה כי חסר נתון מאד מרכזי והוא מדד הסבל. כמה אתם סובלים מלבזבז זמן בשדה התעופה וכמה אתם סובלים מפספוס טיסה. המדד הזה כמובן שונה מאדם לאדם (איש עסקים שטס המון מול משפחה של חמישה) ומסיטואציה לסיטואציה (טיסה לאירוע חשוב או לטיול של חמישה חודשים במזרח).
לשם דוגמא בואו ונניח שמדד הסבל שלכם הוא 1 יחידת סבל לכל שעה בשדה התעופה ו 6 יחידות סבל לטיסה שפוספסה. אזי כמות יחידות הסבל בכל אופציה מחושבת בצורה הבאה:
1 יחידת סבל * זמן הגעה לפני טיסה + אחוז הטיסות שפוספסו * 6 יחידות סבל.

אופציה מספר יחידות סבל
1 1 * 3 + 0% * 6 = 3
2 1 * 2 + 2% * 6 = 2.12
3 1 * 1.5 + 5% * 6 = 1.8
4 1 * 1 + 15% * 6 = 1.9
5 1 * 0.5 + 100% * 6 = 6.5

כפי שניתן לראות האופציה הכי טובה להקטנת הסבל היא לבחור באופציה 3 (הגעה של שעה וחצי לפני טיסה) שבה מספר יחידות הסבל הוא הנמוך ביותר.
השנה התחבטנו בשאלה דומה בזמן תכנון הטיול המשפחתי לארה"ב. היעד הראשוני שלנו הייתה מילווקי שנמצאת במדינת ויסקונסין וכמובן שאין לשם טיסות ישירות מתל אביב. לכן בזמן שעברנו על כל האפשריות שאלנו את עצמנו את השאלה, מה הזמן האופטימלי להמתנה בין טיסה לטיסה. לאחר מחקר מעמיק, על בסיס ניסיון העבר ושימוש בטבלה של אופציות וסבל בחרנו בטיסה של אייר קנדה מתל אביב לטורונטו שנוחתת ב 16:25 וטיסת המשך למילווקי גם של אייר קנדה שממריאה ב 18:10. זה נתן לנו שעה ארבעים וחמש דקות של מעבר בין טיסה אחת לשנייה (הרבה מעבר למה שמומלץ באתר הרשמי של שדה התעופה של טורונטו)
הטיסה של אייר קנדה מתל אביב לטורונטו איחרה בשעתיים. אנחנו פספסנו את הטיסה למילווקי, חיכינו שש שעות בשדה התעופה בתור אינסופי כדי לקבל מלון וטיסה חלופית למחרת וכך יצא שאיבדנו יום מהטיול. למזלנו בגלל אורך הטיול (25 יום) וגם בגלל שלא תכננו יותר מדי ביום הראשון הצלחנו להשלים את החסר ובנוסף יש לנו חוויה מלמדת (ומתמטית) לחיים.
ולכל מי שתהה במערכת היחסים בין ביל ואנוכי, הוא היה המעביד.

שיט!

 

תוכניות שותפים – Affiliate Programs

סביר להניח שאם צפיתם בחצי שנה האחרונה בערוץ 2 או ערוץ 10 ראיתם לפחות פעם אחת פרסומת לאתר Trivago.co.il שמשווה בין אתרי הזמנות למלונות. בבדיקה שנעשתה בארצות הברית נמצא ש Trivago הוציאה בתחילת הקיץ על פרסומות פי שלושה מ TripAdvisor ופי 8 מ Hotels.com. אם תהיתם איך החברה הזאת מרוויחה כדאי שתכירו את המושג "תוכניות שותפים".
נניח ויש לכם מלון בחיפה ואתם רוצים כמובן שכמה שיותר אנשים יבואו להתאכסן בו. אז דבר ראשון אתם מקימים אתר אינטרנט מושקע ומשלמים למקדם אתרים כדי שאתר יופיע ראשון כשאנשים מחפשים בגוגל את הביטוי "מלון בחיפה". דבר שני אתם יוצרים קשר עם אחרי הזמנות מלונות כמו Booking.com ומוסיפים את המלון שלכם לרשימת המלונות כדי שתייר פוטנציאלי יגלה על קיום המלון שלכם כאשר הוא ירצה לבלות בגנים הבהאים.
עבור השירות הזה תשלמו לחברת Booking חמש עשרה אחוז (15%) ממחיר ההזמנה. כן קראתם נכון. אם אורח יזמין מלון ב $200 אתם בתור בעלי המלון תעבירו שלושים דולר ($30) ל Booking .

[עצירה מתודית לסיפור משעשע. לפני שנתיים, לכבוד יום ההולדת של אימי, הזמנו אני ואחי שלושה חדרים במלון בתל אביב דרך האתר Booking.com. יום אחרי שהזמנו קיבלנו טלפון מהמלון והם הציעו לתת לנו הנחה של 10% אם נבטל את ההזמנה דרך Booking ונשלם להם ישירות. כמובן שהסכמנו. למרות ההנחה של 10% המלון קיבל 5% יותר מאשר אם ההזמנה הייתה מתבצעת דרך Booking. האם למלון מותר לעשות טריק כזה? סביר להניח שלא].

עכשיו Booking (שזאת חברה הולנדית אשר פותחת גם סניף בישראל) רוצה כמובן שכמה שיותר אנשים יזמינו מלונות דרכה ולכן חוץ מלפרסם את עצמה היא הקימה גם תוכנית שותפים. הרעיון הבסיסי מאחורי התוכנית הזאת שאם אתה נרשם כשותף של Booking ודרכך (לרוב דרך אתר אינטרנט) מגיע לקוח ומזמין מלון, אתה תקבל 25% מה 15% שמקבלת Booking. (שזה 3.75% מסך ההזמנה).
אני נרשמתי כשותף וקיבלתי מ Booking לינק בסיסי שנראה כך: https://www.booking.com/index.html?aid=843320 (יש כל מיני סוגי לינקים וגם באנרים).  הטמעתי את הקישור באתרים שלי (כמו הבלוג הזה) ואם מישהו לוחץ על הלינק, מזמין מלון וגם שוהה בו, אני מקבל 25% מהעמלה של Booking. לרוב אתרי הזמנת המלונות כמו hotels.com  יש תוכניות שותפים וחברות כמו Trivago ו TripAdvisor נרשמו אליהם כשהתוכנית העסקית שלהם היא שהם יספקו השוואה בין אתרי ההזמנות, אתם תזמינו דרכם והם ירויחו חלק מהעמלה (שיכולה להגיע גם ל 40% עבור כמות הזמנות גדולה). דרך אגב גם לTrivago  יש תוכנית שותפים, זאת אומרת שיש צורך באתר להשוואה בין אתרים להשוואה של אתרים להזמנת מלונות. אני מקווה שאתם זוכרים שלמטה בשרשרת יושב לו מלון שאשכרה מספר את השירות.

יש המון חברות שמשתמשות בתוכניות שותפים כמו eBay או Amazon וכל שאני חוקר יותר לעומק אני מגלה כמה הכלכלה של האינטרנט בנויה על השיטה הזאת. כשאתם קוראים כתבה מהסוג "עשרת האתרים הכי טובים לקנות נעליים באינטרנט" סביר להניח שכל הלינקים שם הוא לינקים של תוכניות שותפים.

אז כמה כסף עשיתי עד היום מלהיות שותף של Booking?

לא הרבה, צריך המון תנועה טובה (תנועה של אנשים שנמצאים במצב נפשי להזמין מלון) וזה מאד קשה להשיג. דרך אגב ב Booking מותר להזמין מלון לעצמך דרך הלינק שלך וכך תוכל לקבל בחזרה 3.75%. מה אכפת להם? הם מקבלים את ה 11.25% בלי להתאמץ.
אוקי אם הגעתם עד לכאן הרשו לי לבקש מכם בקשה קטנה, אם אתם החלטתם להזמין מלון דרך Booking או לקנות ב Amazon או eBay תעשו זאת דרך האתר שלי. לכם זה לא יעלה כלום, ואני אקבל כמה גרושים שיעזרו לי להזמין את המלון לחופשה הבאה. (אם דאגתם אני גם מדווח על זה לרשויות המס). תודה מראש!

זכרון אמריקאי גורלי

(פורסם לראשונה באוקטובר 2012 באתר אינטנרט אחר שנסגר לפני כמה חודשים)

באוגוסט 1984 שעוד קראו לזה שליחות, עברנו כל המשפחה לפורת' וורת' שבטקסס לשלוש שנים בעקבות אבי ששירת בחיל האוויר. כעבור שנה כשאני נער בן שש-עשרה יצאנו לטיול ארוך בחוף המזרחי של ארה"ב, טיול שדומה לו עשיתי השנה אבל הפעם בתפקיד האבא. בזמן הנסיעות הארוכות, העמידה בתורים, וסתם בלילות שאחת מהתאומות ביקשה שארדים אותה ניסיתי להיזכר. בי, באבא שלי אבל הכי חשוב באמריקה שחוויתי בתור נער מתבגר לעומת איך שהיא נראית היום בעיניים של גבר מזדקן.

העברתי תחנות והן לא נגמרו. ההבדל בין ישראל של 1984 לארה"ב של 1984 מאד הצדיק את המילה "וואו". ישראל: ערוץ אחד בטלוויזיה עם תשדירי שירות ממשלתיים, ארה"ב: עשרות ערוצים, כבלים ופרסומות. ישראל: קבלת קו טלפון תוך עשור, ארה"ב: קבלת קו טלפון תוך יומיים. ישראל: בצפון הארץ יש שני גשרים ואת שניהם הקימו הבריטים, ארה"ב: כבישים של שלושה מסלולים עם מחלפי ענק. ישראל: מגדל שלום, ארה"ב: גורדי שחקים בכל מקום. ישראל: דיזנגוף סנטר, ארה"ב: קניוני ענק. ישראל: מכוניות בלי מזגן, אינפלציה של 400%, אין החזרות ותולים כביסה, ארה"ב: מזגן לכל פועל, אינפלציה 4.3%, אפשר לבטל עסקה ומיבש כביסה.
ההבדל בין ישראל של 2012 לארה"ב של 2012 לא מצדיק את המילה "וואו" ולכן גם לא שמעתי אף אחד מהילדים שלי אומר אותה על הדברים הרגילים/יום יומיים. יותר נכון להגיד את המשפט "בקרוב אצלנו" או אפילו לפעמים "אצלנו זה יותר טוב". חלפו ועברו הימים שפתיחת מקדונלד'ס גרמה לתור של מאות אנשים, חוץ מבמקרים שנפתחות רשתות לבגדי נשים אבל זה מכיוון שנשים הן בלתי שפויות בעליל. אבל להעלמות ה"וואו" יש מחיר כי בגלל שאנחנו יותר ויותר דומים לאמריקאים לקחנו מהם גם דברים פחות טובים כמו פערים חברתיים בלתי נסבלים. אין טוב בלי רע. משבר כלכלי? "בקרוב אצלנו".

המרחק בין לוס אנג'לס לניו-יורק הוא 2800 מיילים (4506 ק"מ).
בעקבות "משבר הנפט" ב 1973 שנגרם בגלל האמברגו שהטילה אופ"ק על המערב עקב העזרה שנתנה ארה"ב למדינתנו הקטנטונת במלחמת יום הכיפורים, חוקק חוק פדרלי שקובע שהמהירות המותרת המקסימלית היא 55 מייל (89 ק"מ) לשעה. חישוב מהיר מראה שב 55 מייל לשעה אתה מגיע מלוס אנג'לס לניו יורק ב 51 שעות ואם תיסע 65 מייל (105 ק"מ) לשעה תגיע תוך 43 שעות, הפרש של יום עבודה שלם.
בתור נער שזה עתה קיבל את הרישיון קשה היה לנסוע רק 55 מייל לשעה באולדסמוביל דלתא 88 בעלת מנוע V8 חמשה ליטרים בכבישים הארוכים והרחבים של אמריקה. זה היה כמעט עלבון. הטיב להביע זאת סמי האגר שכתב על זה שיר שהיה להיט בשנת 1984 בשם שאומר הכל " I Can't Drive 55". במהלך אותם שנים היו מדינות שניסו להעלות את המהירות המקסימלית המותרת ל 65 מייל לשעה, כמו למשל מדינת נבאדה בעלת כבישים שחוצים מדבריות. אבל הממשל הפדרלי הודיע למדינה שחייה בזכות ההימורים שאם היא לא תחזור  לתלם היא לא תקבל סיוע פדרלי לטיפול בכבישים.
המאבק הזה לא רק היה על מהירות עצמה אלא גם על היחס בין השלטון המרכזי הפדרלי לבין העצמאות של כל מדינה. קל לשכוח את זה אבל ראשי התיבות ארה"ב הן "ארצות הברית של אמריקה" ולכל אחת מארצות/מדינות יש דעה שונה על ענייני היום בין אם זה עבדות, נישואים חד מיניים או הגיל המינימלי שמותר לצרוך אלכוהול. ב 1995 בוטל סופית חוק "המהירות המקסימלית הארצית" וכל מדינה יכלה מאותה נקודה לקבוע בעצמה את המהירות המקסימלית המותרת. וכך במדינת ניו-יורק שייטתי ב 65, בפלורידה עמד הקרויז קונטרול על 70, רק לידיעה בצפון דקוטה זה 75 וביוטה 80. כנראה אם יש לך הרבה נשים נותנים לך את האופציה לברוח מהן כמה שיותר מהר.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
אמץ כביש

דוד ג'ו היה הדוד העשיר מאמריקה. בסוף מלחמת העולם השנייה מי שנשאר ממשפחות של הסבים והסבתות שלי היה צריך להחליט לאיפה ללכת. דוד ג'ו כמו יהודים רבים פנה מערבה לארצות הברית, עשה חיל בעסקים ועזר מרחוק למשפחתו שפנתה מזרחה לארץ ישראל. אז בדרך מוושינגטון הבירה ביקרנו אותו בביתו הצנוע שבברוקלין וכאשר נפטר העלנו את עצמותיו לבית הקברות בקריית ביאליק. סיפור הצלחה של יהדות ארצות הברית ידוע לכולם אולם עכשיו יש סיפור אחר שמתחרה בו. במשך כמעט שבע עשרה שנה של עבודה בחברת הייטק גדולה ראיתי עשרות רבות של ישראלים פונים גם הם מערבה, עושים רילוקיישן והופכים את קהילת הישראלים בארצות הברית לקהילה המהגרים הכי עשירה. ארצות הברית יודעת למשוך אליה את המוכשרים ביותר מכל קצוות העולם ואת מקומו של דוד ג'ו החליפו דויד, יבגני, ויקטור וערן שהסיכוי שיחזרו לישראל שואף לאפס ובניגוד לישראלים שפגשתי אז הם כבר לא מתביישים בהחלטה שלהם להגר. מצד שני למטייל העצמאי זה יתרון כי בניגוד לדוד ג'ו שחי בצניעות לרובם יש בית גדול שמאפשר אירוח וחיסכון בתשלום לבית מלון.

לתאגיד של דיסני יש את טביעת האצבע שלי. בכניסה לכל פארקי השעשועים של דיסני צריך כל אחד שיש לו כרטיס, שזה כל מי שמעל גיל 3, להעביר את האצבע שלו דרך סורק. זאת אמנם שיטה שמאפשרת לדיסני לאכוף את החוקים שלה בקשר לכניסות לפארקים אבל דחילק מי נתן להם רשות להקים מאגר ביומטרי?
ב 85 שאבי היה חוזר מנסיעות העסקים שלו הייתי מחכה לו ביציאה משרוול הטיסה כי פשוט זאת לא הייתה בעיה. שהגענו אז לוושינגטון הבירה הצטרפנו, בלי לקבוע תור חודשים מראש, לסיור בתוך הבית הלבן ואף אחד לא ביקש ממני להוריד את החגורה לפני שעליתי במעלית לאמפייר סטייט בלידינג בניו-יורק. נעלמה אותה שמחה, נאיביות, תחושת החופש והשמירה על הפרטיות שיש גם שיאמרו אפשרו את פיגועי 11/9. השאלה היא איפה אותו הגבול שעמלו עליו כה חזק האבות המייסדים של אמריקה? כי הסחף רק הולך ומתגבר. אם אובמה אישר לחסל אזרחים אמריקאים שחשודים בטרור בלי צורך במשפט אז מי אני שאלין על דיסני? התקווה היחידה שלי ושל שאר העולם היא שהמפגע הבא לא יחביא את חומר הנפץ בחור של התחת שלו.

בדרך לבוסטון עצרנו בפארק טבע על חוף הים. זה לא מקום שתיירים זרים עוצרים בו כך שהייתה לי הזדמנות להיות בתוך "עמך אמריקה" בזמן הוא לבוש בבגד ים. מה שהכי תפס את עיני, יותר נכון חסם את מבטי היה הגודל של הילדים במיוחד ילדי המיעוטים. זה לא היה ככה לפני 27 שנה. תאמינו לי שנער בן 16 זוכר טוב מאד איך נראים נערים ונערות בבגד ים. הרבה מנסים לפתור את הבעיה שעל תוצאותיה ההרסניות אין צורך להרחיב אבל רק נגיד שיש סיכוי גבוה שאותם ילדים יחיו פחות מהוריהם. אם זאת מישל אובמה שנעזרת בקשרים שיש לה כדי לקדם התוכנית "בואו נזוז" או ליגת ה NFL שדוחפת את הקמפיין "שחק 60" אבל כל עוד פלפל אחד עולה כמו ארוחה ילדים במקדונלד'ס הקרב הוא די אבוד.

הכינוי הרשמי של תלמידי בית ספר התיכון שלמדתי בו היה המורדים (Rebels). למי שלא צופה באדיקות בערוץ ההיסטוריה נעדכן שזה גם הכינוי של לוחמי מדינות הדרום (הקונפדרציה) בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית. הדגל של הבית ספר היה הדגל של הקונפדרציה שפרשה מהברית עם הצפון עקב הרצון להמשיך להלין שכר למאות אלפי שחורים. אחוז האפרו-אמריקאים בבית ספר היה 10%, אחוז האפרו-אמריקאים בנבחרות הספורט היה לפחות 20% ואחד מהם אפילו הגיע לשחק ב NFL. בשביל בחור אפרו-אמריקאי הדגל של קונפדרציה הוא כמעט שווה ערך במשמעותו למה שדגל צלב הקרס הוא בשביל בחור יהודי. אבל לשים דברים פרופורציה עד 1973 הייתה הפרדה כמעט מלאה בין שחורים ללבנים בביתי הספר בפורת' וורת'. כמה שנים לאחר מכן עקב התגברות המחאות הוחלף הדגל של הבית ספר והכינוי של התלמידים השתנה לשודדים (Raiders) ו 24 שנים לאחר מכן נבחר נשיא שחור. בדרך לסי-וורלד חיפשתי תחנה מוזיקה ונפלתי על תוכנית של שיחות עם מאזינים. השדרן סיפר שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חוזה שעד 2050 הלבנים "הלא היספנים" כבר לא יהיו הרוב באמריקה. שמחתי. החראות הללו אחראים לרוב הבעיות הכלכליות של העולם.

הפעם היחידה בחיי שמחאתי כפיים וקפצתי בהתלהבות בקולנוע היה שראיתי את רוקי 4.
זה קרה ברגע שרוקי מצליח להכניע את איוון דראגו האיום ונוקם בו על מות חברו אפולו קריד. יחד איתי קפץ כל האולם ואנשים החלו לתת "הי פייב" אחד לשני ולצעוק "USA, USA" בעוד על המסך רוקי עוטף את עצמו בדגל ארצות הברית. אמריקה ניצחה את הדוב הרוסי המאיים. למרות שאף פעם לא חשבתי שהרומן של אמריקה עם הדגל הוא פשיסטי כמו שאמר לי פעם בחור גרמני שעבדתי אתו אבל לעיתים זה כן היה נראה טיפה ילדותי ואפילו מתלהם.
כל יום שלילי בקיץ בוושינגטון הבירה מול האנדרטה המרשימה לזכר קרב המפורסם באיוו ג'ימה יש את המופע הכי מדהים שראיתי בחיי. במשך שעה שלמה חיילי מרינס אמריקאים עושים תרגילי סדר בדיוק רובוטי מלווים בתזמורת ענקית. הפעם התרגשתי מאד ובלב הייתה בי קנאה ביכולת להיות גאה במדינה שלך בלי ציניות ובלי צורך להסביר שזה שאתה מניף את הדגל לא אומר שאתה בעד הממשלה המכהנת. הדגלים מסביב, דרך אגב, היו בחצי התורן בעקבות הטבח הנורא באולם הקולנוע בקולורדו.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
עמוד דום!

אחד המשפטים הכי מצחיקים בסרט "מפלצות נגד חייזרים" מכיל בתוכו אמת מאד עגומה. "עוד פעם נחת עב"מ באמריקה, המדינה היחידה שעב"מים בוחרים לנחות בה", אומר כתב חדשות שמאחוריו עומד רובוט ענק עם עין כחולה. אז בשיא המלחמה הקרה, זה היה לי ברור שאמריקה היא לא רק מרכז העולם אלא גם תמיד צודקת. הגודל, העוצמה, השיטה, ההצלחה והוליווד שטפו את מוחי הצעיר ולא אפשרו לי לראות גם צדדים אחרים שהפעם בלטו לי יותר.
את כמויות הזבל העצומות שנערמות בסמוך למתקן בפארק אפקוט שרואים בו סרט על כמה חשוב לשמור על הסביבה. את עשרות הבתים עם שלט "מעוקל מהבנק" זכר לפשע הכלכלי שהוליד את משבר "הסאב-פריים" מתחת לאף של הממשלה. את השמות האינדיאנים של הרים, נהרות ושבילים עדות לטיהור האתני שבוצע במאה התשע-עשרה במי שקיבלו בזרועות פתוחות את המתיישבים הראשונים. ואת $100 ששילמנו עבור ביקור אצל רופא משפחה ורכישת אנטיביוטיקה כי האישה פצעה את הרגל שהביטוח שלי יחזיר אבל לעשרות מיליוני אמריקאים לא, כי להם פשוט אין ביטוח.

הליכה לנושאת המטוסים אינטרפיד בחלק המערבי של מנהטן הייתה אחד הדברים הכי מפחידים שעשיתי בחיי. יחד איתי הלכו אז אבי שבכיס חולצתו $3000, אמי ושני אחי בני ה 11 ו 6. ניו יורק אז הייתה בדרך למטה עם ממוצע של 1500 רציחות בשנה שהשיא הגיע שש שנים אחרי זה עם 2245 רציחות. עקפנו מצפון את טיימס סקוור שהייתה ביב שופכין של חנויות סקס והלכנו דרך שכונה שגם ביום לא מומלץ היה להיכנס אליה.
נריץ את מכונת הזמן קדימה ובניו יורק היו בשנה שעברה 500 רציחות, טיימס סקוור מופצצת בתיירים מהסוג הלא חרמן והשכונה שהלכנו בה אז היא להיט נדל"ני רוחשת במסעדות וסנטרל פארק זו פנינה.
הרבה הסברים יש לשינוי המדהים שעשה התפוח הגדול. מהשיפור במצב הכלכלי בשנות ה-90, היד החזקה של ג'וליאני או לפי מה שטוענים מחברי הספר "פריקונומיקס" חוק ההפלות שעבר בשנת 1973. אני לא חששתי לעשות את אותה הליכה עם משפחתי והרגשתי לפעמים יותר בטוח אפילו מבישראל. רק צריך לזכור שהנתונים היבשים מראים כי עדיין מתבצעים בניו-יורק פי ארבע פשעים מישראל ושלא לדבר על מקומות אחרים כמו פלינט מישיגן שלוד זאת עיירת נופש ציורית לידה.

במהלך סיור על רכב אמפיבי בבוסטון הצביע המדריך על אחד הבתים ואמר שהוא מ 1703. כל האמריקאים שהיו ברכב הוציאו את ה"וואו" הכי מרשים ששמעתי במהלך אותו סיור. מסכנים האמריקאים אין להם סיכוי להתחרות בתחום ההיסטוריה מול רוב העולם. ב 1703 העם שלנו כבר צבר פז"מ לא קטן והספיק לא מעט. כדי לכפר על החיסרון הזה משתמשים בגודל ולכן לא מעט פעמים תשמעו משפטים כמו "זה הסכר השני בגודלו ממזרח למיססיסיפי" או משהו בסגנות. אולי בגלל זה יש להם בעיה עם מפלי הניאגרה בקנדה הם הרבה יותר טובים.

בקרב מכות לערס הישראלי אין סיכוי מול הערס האמריקאי. ערס זה ערס לא משנה איפה אתה בעולם. כמו שנכתב בשיר המפורסם "אותו חיתוך דיבור מה יש לומר" אבל ההבדל המרכזי הוא בנימוס היום יומי.  הערס האמריקאי לא השתנה. הוא עדיין אומר סליחה, מחזיק את הדלת ולא חותך בתור. אך מה שהשתנה זה התור. לא מעט מקומות אימצו את שיטת ה"אקספרס", שלם יותר ועקוף את התור. אם זה בבדיקות הביטחוניות או בתורים הארוכים בפארק המים "רטוב ופרוע" בכל מקום יש שני תורים. שני מעמדות. יש שיגידו שזה דבר טבעי לשיטה הקפיטליסטית ויש שיגידו שלפחות פעם בתור כולם היו שווים. אבל כמו שטארק א-טייב מוחמד אבן בועזיזי הירקן התוניסאי שהצית את עצמו החל את המהפכה בעולם הערבי יכול להיות שהמהפכה הבאה באמריקה תתחיל במקום שהכי פחות מצפים לה, בתור. שערס אמריקאי יתעצבן ויחליט להתנהג כמו ערס ישראלי.

על השלט היה כתוב "מגלשת מים מבטון הארוכה ביותר בעולם". אני חושב שזה היה איפשהו במדינת טנסי אבל גם אחרי שעות רבות של חיפושים באינטרנט לא הצלחתי לאתר את המיקום המדויק. בטון בניגוד לפלסטיק הוא לא סלחני ואחרי שעתיים אינטנסיביות חזרתי לחדר במוטל זב דם ועם כמות מכובדת של מכות יבשות שגרמו לכך שמחרת נראיתי כמו ילד מוכה. מכל המקומות שהייתי, מכל החוויות שעברתי הטירוף של אותה מגלשת מים הוא הזכרון הכי חזק שיש לי מאותו טיול. בדומה הבן שלי, אחרי 33 יום 1800 מייל ואין סוף פעילויות, לא מפסיק לדבר על המיני גולף ששיחקנו הכניסה לטרומנסבורג, עיירה קטנה באיזור אגמי האצבעות שבניו-יורק. כמו ארי פולמן בסרט "ואלס עם באשיר" גם אני לא מבין למה יש דברים שזוכרים ולמה יש דברים שלא אבל המסקנה שלי מהמקרה שלי ושל בני היא אחת. פעם הבאה שנטייל במדינה הקסומה, מיוחדת, ענקית, מפחידה ומשתנה דווקא ננסה לסטות משבילי התיירים ונחפש את אמריקה שלא רשומה במדריכי הטיולים. שם כנראה נמצא את הזיכרונות הכי טובים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
רפטינג ב Letchworth State Park

 


כתמיד אם אתם רוצים לתמוך בבלוג בלי שזה יעלה לכם גרוש, פשוט גילשו לדף "תמיכה בבלוג" ותגלו איך. אפשר גם לעשות Share לכתבה עם החברים שלכם וכך לעזור לי להגיע ליותר אנשים. תודה מראש!


 

שבועיים בדרום קוריאה וסין

בחודש אוקטובר 2016 טיילנו אני ואשתי במשך שבעה ימים בדרום קוריאה ושבעה ימים בסין. הנה לינקים לסיכומים שיעזרו לכם אם במקרה ותחליטו לנסוע לשם.

דרום קוריאה – 6/10 – 13/10

סיכום החלק הדרום קוריאני – http://wp.me/PWw18-uS

south-korea

0340-10-10-north-tower-from-above-south
מבט דרומה מ N. Seoul Tower

סין – 14/10 – 21/10

סיכום החלק הסיני – http://wp.me/PWw18-x4

0910-16-10-china-beijing-and-xian

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
חנות למכירת חיילי טרקוטה בשיאן


רוצים לשאול שאלה?
 לא להתבייש! כתובת המייל שלי היא nirkatz3@gmail.com