בקרוב

אני כמעט בטוח שהיו למעלה מאלף כסאות עץ מתקפלים בקולנוע סביון שבקרית ביאליק. הקולנוע הענק נהרס לפני שני עשורים לטובת בנייני מגורים אחרי שהפסיד ל"רב-קולנועים" שהכילו גם מספר אולמות קטנים יותר וגם חניה מסודרת.
מחוץ לכניסה של הקולנוע, כמה מטרים מהקופה, עמד ארון דו צדדי שדפנותיו היו מזכוכית ובתוכו נתלו בצד אחד תמונות מהסרט שמוקרן כרגע ובצד השני תמונות מהסרט שיוקרן בקרוב. בתור ילד הייתי מסוגל להתבונן דקות ארוכות בכל תמונה ולנסות לדמיין את הסרט אם עדיין לא ראיתי אותו או להתענג שוב אם התמזל מזלי וכן ראיתיו. התמונות הללו היו הקדימונים (הטריילרים) של אז ונזכרתי בהן כשקיבלתי הזמנה זוגית לראות את הסרט "טד 2".

הזמנה
את הקדימון של "טד 2" ראיתי ביו-טוב לפחות עשרים פעמים. באנגלית עם ובלי כתוביות בעברית ואפילו בדיבוב לגרמנית (למה לגרמנית? סיפור ארוך). אורך הסרט הוא 115 דקות כאשר אורך הקדימון הוא 2:18 דקות שזה יוצא 2% מהסרט. לא סתם 2% מהסרט אלא 2% שמכילים רק קטעים מצחיקים וחשובים, "הקרם דלה קרם". כשחשבתי מה משותף לכל הסרטים שבאמת נהניתי לצפות בהם בשנים האחרונות, המסקנה הייתה שלא ראיתי את הקדימון שלהם. פשוט לא ידעתי מה הולך לקרות, הרשיתי לעצמי להיות לא מוכן, מופתע וזה העצים את ההנאה פי כמה וכמה.
המסקנה הזאת הביאה אותי להחלטה שמעכשיו אני לא רואה יותר קדימונים, לא ביו-טוב (וזה אתגר מאד לא פשוט) ולא בטלוויזיה או בקולנוע (עוצם עיניים עד שזה נגמר). הדבר היחיד שאני מוכן זה לקרוא משפט אחד על מה הנושא של הסרט והאם אנשים שאני סומך עליהם אהבו אותו או לא. אני בטוח שזה יגדיל את ההנאה שלי מסרטים, אפילו יותר מעובדה שלפעמים אני מקבל כרטיסים בחינם.

אז לסיום הנה אלגוריתם פשוט שיענה לכם על השאלה האם כדאי לכם ללכת לראות את הסרט "טד 2":
1. אם אהבתם את "טד 1" – כן רוצו!
2. אם לא אהבתם את "טד 1" – לא
3. אם לא ראיתם את "טד 1" הוא מוקרן בערוצי הסרטים, תראו אותו וחזרו לנקודה 1.

אם כן החלטתם לראות את הסרט אז אל תראו את הקדימון שלו, וכמו כן לפני שאתם הולכים תקראו טיפה על טום בראדי הקוורטרבק של הניו-אינגלנד פטריוטס. זה יעזור לכם להבין את אחת הבדיחות הכי טובות בסרט.


מומלץ – טור (עם תמונות) על בתי הקולנוע הישנים בקריות
פרסומת – בובה של טד באלי אקספרס


במודה

מאז שנכשלתי בבדיקת עיניים לפני למעלה משלושים שנה, בממוצע פעם בשנה וחצי נשברים לי משקפיי הראיה שלי. בצעירותי זה היה לרוב בזמן משחק כדורסל, לאחר מכן בגלל הילדים וכיום זה בעיקר בגלל שאני נרדם איתם על הספה. מכיוון שבלי משקפיים אני כמעט חסר אונים, יש לי תמיד משקפיים ספייר וכל חודש אני שם בצד 100 ₪ לצורך הקנייה הבלתי נמנעת של הזוג החדש במקום זה שישבר.
האירוע שגרם לי לאמץ את שתי ההחלטות הללו קרה לפני שמונה עשרה שנה, בו נאלצתי לקחת יום וחצי חופש מהעבודה כדי להחליף את זוג המשקפיים היחיד שלי שנמחץ תחת ישבני הגדול.
באותו יום חופש כפוי בו הגעתי לחנות המשקפיים, הכי קרובה שאפשר היה להגיע אליה ברגל, התקיים בה מבצע "קנה שני זוגות משקפיים קבל זוג שלישי חינם". לשמחתי החנות אפשרה שהזוג השלישי יהיה משקפי שמש אופטיים, אבל כפי שאתם יכולים לנחש אפשריות הבחירה של סוגי המסגרות הייתה מאד מצומצמת וזאת המסגרת שנבחרה.

IMAG0346
תצילו אותי! הוא לא מנקה טוב מאחורי האוזניים!

למי שתוהה זאת תמונה עדכנית. בניגוד למשקפי הראיה הרגילים שלי בעלי תוחלת החיים של שנה וחצי, המשקפיים האלו שרדו בשלמותם. הסיבה לכך שזוג המשקפיים הזה הצליח להביס את כל הסטטיסטיקות היא כי את רוב זמנו הוא מבלה בתוך קופסא סגורה במכונית שלי וגם במשך קרוב לשלוש שנים הוא התחבא בתוך אחת המגירות בחדר העבודה שלי.
מאז הפעם הראשונה שהרכבתי את משקפי השמש על אפי מעולם לא קיבלתי מחמאה על המראה שלהם. כבר אז, לפני שמונה עשרה שנה, הם לא היו אופנתיות ו"חוסר ההתאמה" שלהם רק הלך והתגבר במהלך השנים. אבל אני, שרגיש מאד לקרני השמש, התעלמתי מהתגובה של הסביבה ונהניתי מההגנה הטובה שקיבלו עיניי.
כך זה היה עד לפני שבועיים כאשר בזמן טיול בנחל הקיבוצים ניגש אלי מישהו בהתלהבות ושאל אותי איפה אפשר לקנות משקפי שמש מגניבים כמו שיש לי. צחקתי ואמרתי לו שכל מה שהוא צריך זאת מכונת זמן אבל כשחזרתי הביתה והסתכלתי על הפרסומות של משקפי השמש התברר לי שמבלי שאשים לב המשקפיים שלי חזרו לאופנה.

בר רפאלי
יש סוף סוף אני מופיעה בבלוג של ניר כץ! (צילום אייל נבו)

חוץ להרגיש מעודכן ובעניינים, עכשיו יש לי גם את הטיעון המושלם כל פעם שאשתי מתעצבנת על הבגדים הישנים שאני לובש ועל זה שאנחנו לא מחליפים את הריהוט בבית. זה פשוט רק שאלה של זמן עד שזה שוב יהיה במודה.

שני מהנדסים נכנסים למועדון סטנד-אפ

האם יש קשר בין עולם הסטנד-אפ לעולם ההנדסה? האם יש יתרון כלשהוא למהנדס שרוצה להיות סטנדאפיסט? על שתי השאלות הללו עניתי בהרצאה שנתתי בכנס רברסים שנערך בטכניון ב 11 ו12 למרץ 2015. מקווה שתהנו.

11 תובנות ונקודות למחשבה אחרי 72 שעות בהלל יפה

1. קשה להיות אתאיסט כשהבן שלך שוכב במיון עם 40 מעלות חום והרופא מודיע לך שהבדיקה הבאה תהיה ניקור מותני ע"מ לשלול דלקת קרום המוח. אין את מי להאשים ואין גם ממי לבקש עזרה. בסוף בצילום הרנטגן ראה הרופא שיש לו "רק" דלקת ריאות כך שנמנע הניקור המותני. אבל אני סתם מ***ן את השכל, קשה גם להיות אדם מאמין כשהבן שלך שוכב במיון עם 40 מעלות חום.

2. מויקיפדיה:
"טכניקת צילום הרנטגן התגלתה במקרה על ידי הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן בערבו של יום ה-8 בנובמבר 1895 בשעה שערך ניסויים בשפופרת ריק במעבדתו. רנטגן זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1901 על תגליתו זו".
"בשנת 1928 הבחין אלכסנדר פלמינג בתופעה מעניינת: באחת מצלחות הפטרי – צלוחיות זכוכית מלאות במזון המשמשות לגידול חיידקים במעבדה – שהכילו מושבה של חיידקים, התפתח עובש, וסביב העובש נוצרה טבעת נקייה מחיידקים. הוא גילה כי חומר פעיל מסוים בתוך העובש – הוא כינה אותו "פניצילין" – מסוגל לקטול חיידקים ביעילות, אפילו בריכוז נמוך, כשהוא מדולל מאוד. על הישגו הראשוני בזיהוי פעולת הפניצילין זכה אלכסנדר פלמינג בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1945".
חבל שאני לא יכול להגיד לוילהלם רנטגן ואלכסנדר פלמינג תודה אישית. בזכותם נדב יושב עכשיו בסלון וצוחק בזמן שהוא צופה בסרט "גנוב על המיניונים". רובנו צריכים כל בוקר להגיד להם, ולשאר המדענים, תודה על מצב הרפואה כיום. עצוב שהם לא הגיבורים שלנו, שתמונתם לא מופיעה כל יום בעיתון במקום צילום הקקי הראשון של הבת של נינט.

3. לצוות הרפואי שטיפל בנדב כן יצא לי להגיד תודה. אנחנו די אוהבים לצפות בתוכנית "האנטומיה של גריי" כך שבמהלך האשפוז ניסינו למצוא מי בצוות היא ד"ר מרדית גריי, מי היא ד"ר מירנדה ביילי ומי הוא ד"ר דרק שפרד (הידוע בכינויו "מק'דרימי"). מצאנו כמה מועמדים ומועמדות ותהינו מה באמת קורה שם בחדרים של הרופאים.

פרס למי שמבין למה יש פה ציור של ארנב.
פרס למי שמבין למה יש פה ציור של ארנב.

4. כשהייתי קטן אבא שלי צחק איתי ואמר לי שהוא רוצה שאהיה רופא עיניים כדי שאוכל לטפל בבעיה שהייתה לו בעין. אני מעולם לא רציתי להיות רופא ואני גם בטוח שלא הייתי מצליח להיות רופא טוב מהמון סיבות. אז במקום זה הלכתי להיות מהנדס תוכנה ואחד החברים הכי טובים שלי הוא רופא עיניים בעל שם עולמי, כך שאם אבא שלי צריך עזרה אז יש לי פתרון שלא דרש ממני ללמוד עשרים שנה.

5. אני לא מבין איך רופאים לא חולים כל הזמן. כל היום הם מסתובבים ונוגעים באנשים עם מגוון רחב של מחלות. נראה לי שאחרי פיצוץ גרעיני או מגפה קטלנית היחידים שישרדו הם רופאים וג'וקים.

6. כבר כמה וכמה פעמים ציינתי שנדב הוא העתק (יותר מוצלח) שלי ואפילו גם לי הייתה דלקת ריאות בגילו. חוץ מההיבטים החיצוניים והרפואיים גם בתחום ההומור הוא דומה לאיך שהייתי בגיל אחד עשרה. ילד שמבין הומור אבל לא יודע ליצר הומור או אפילו לספר בדיחות. ארבעים ושמונה שעות אחרי תחילת האשפוז, אמר לי נדב שהמסקנה שלו מביקור בשירותים של בית החולים ושל בית הספר היא שבכל מוסד שקשור לממשלה יש נייר טואלט שמרגיש כמו נייר זכוכית. אחרי זה הוא ישב וכתב טור "החיים על פי נדב" בו הוא צוחק בתחכום על החברה הישראלית, על זה שלא ברור למה לתרופות צריך להיות טעם מגעיל, על בית הספר ובמיוחד על ההורים שלו. לא יודע איזה אנטיביוטיקה נתנו לו אבל גם אני רוצה.

7. הייתי ילד שבוכה המון. כשהעליבו אותי בכיתי, כשלא הצלחתי במבחן בכיתי וכשורדית לא רצה להיות חברה שלי גם בכיתי. הנטייה הזאת לבכות הלכה ונעלמה עד שבערך מגיל 19 עד 31 אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שבכיתי. אבל אז כשנולדו הבנות פתאום מצאתי את עצמי מנגב את האף אפילו בקומדיות רומנטיות. ב 72 שעות ששהינו בבית החולים שקי הדמעות שהתרוקנו כמה פעמים בזמן שחיבקתי את נדב הלוהט מחום.

8. בקצה של המיטה תולים הרופאים לוח ובו דפים עם רישום מצבו של החולה. לחץ דם, דופק, סטורציה (רמת חמצן בדם), יציאות, אוכל, טמפרטורה של הגוף ומצב נפשי. אני חושב שלוח כזה יכול להיות מתנה נפלאה לזוג נשוי. לוח שתולים בקצה של המיטה ובו דפים עם רישום של מצב הנישואים.

9. אחרי זמן האיכות הכפוי שביליתי איתו הגעתי למסקנה שאני לא באמת מכיר אותו. (למשל הוא אוהב אוכל של בתי חולים). כשחזרתי הביתה להתאוורר טיפה לפני שאני חוזר ללילה נוסף ראיתי על השולחן את תעודות החצי שנה של הבנות. לאחת מהן היה רשום בהערות שהיא בדרך להיות מנהיגה חברתית. יופי, רק זה מה שחסר לי. יום אחד אני אגיע הביתה ובאמצע הסלון יהיה אוהל עם שלט "העם רוצה צדק משפחתי".

10. אפשר ללמוד הרבה על יחסי יהודים ערבים במדינה שלנו בזמן שהייה בבית חולים. יצאתי משם טיפה יותר אופטימי.

11. זה מאד אופנתי להתלונן על מערכת הבריאות שלנו אבל יש לי רק דברים טובים להגיד על מה שעברנו במחלקת הילדים של בית החולים הלל יפה. במיוחד שהיה שם WiFi מעולה בחינם.

הם ואנחנו

אין כמו בחירות כדי לחלק את האנשים לקבוצות. דתיים מול חילונים, ימנים מול שמאלנים, יהודים מול ערבים, קפיטליסטים מול סוציאליסטים, מרכז מול פריפריה, וגברים מול אלו שמפריעות להם לראות משחקי פוטבול אמריקאי (למרות שזה רק שלוש שעות, פעם בשבוע, בין החודשים ספטמבר לפברואר ובשאר הזמן רואים מה שהיא רוצה). אבל בחיי היום יום השוני בקבוצות הללו הוא פחות חשוב מאשר ניתן להם משקל בשיח הציבורי. רשימת הקבוצות הבאות מייצגת הרבה יותר טוב את השוני בין בני האדם ושייכות לאחת מהן מלמדת רבות על החברים בה והאם כדאי לשמור איתם על קשר. כמו כולם גם אני שייך רק לאחת מבין מהקבוצות המנוגדות ולפי ההסבר שלי תוכלו להבין לאיזה מהן.

אנשים שישנים עם פיג'מה מול אנשים שנכנסים למיטה עם מה שיש – אמנם אנחנו מבלים שליש מחיינו במיטה אבל האם זאת סיבה מספיקה כדי לקנות בגד שזה כל ייעודו? מה רע בטרנינג וחולצה ישנים שגם חוסכים קניה וגם מאפשרים לגשת לדלת הכניסה מבלי להתבייש שאתה בפיג'מה? לא סתם אף אחד לא יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה.

אנשים שמדברים בטלפון הנייד שלהם בקולי קולות מול אלא שלא – אני מוכן לסבול את האיחורים, את העמידה הצפופה, את הרציפים שלא מוגנים ממזג האוויר, את התקלות ואת המחיר הלא זול, אבל יש דבר אחד שגורם לי לחשוב פעמיים לפני שאני נוסע ברכבת או אוטובוס, אלה אותם אנשים שמדברים בטלפון הנייד שלהם בקולי קולות. מה שמדהים הוא, שבניגוד לקבוצה שמנגנת מוזיקה בקולי קולות, אי אפשר לדעת מראש מי שייך לאותה קבוצה. זאת יכולה להיות ילדה בת 16 שרבה עם החבר שלה, חייל שמנסה להסביר למפקד שלו למה הוא מאחר או גבר בן 64 שמתגאה בנכדים שלו. יום אחד אני פשוט אקליט את כל השיחות הללו, שלא נותנות לי אפשרות לחשוב בשקט, ואעלה אותן לדף פייסבוק מיוחד שיקרא "שיחות ציבוריות מביכות".

אנשים שאוכלים גויאבה בפומבי מול כאלו שלא נוגעים בפרי הזה – יש לא מעט סיבות למה כדאי לאכול גויאבה. יש בה המון ויטמינים (פי ארבע ויטמין C מתפוז), מעט קלוריות, מכילה אנטיאוקסידנטים, עוזרת לטיפול בטחורים ומורידה חום. אבל מול כל המעלות הללו יש את העובדה הפשוטה שהיא פשוט מסריחה את הסביבה.

אנשים שמשתמשים במילה "פאק" מול חסידיו של אליעזר בן יהודה – אין שום ספק שעברית היא שפה מיוחדת. זה די מדהים לחשוב שאם הייתי נוסע אחורה בזמן 2000 שנה ופוגש את אבות אבותיי היינו יכולים לתקשר מילולית. אבל אחד מהחסרונות הגדולים של העברית הן הקללות, שאם חושבים על זה מעיד לטובה על עמנו. ברוב השפות הקללות לא רק נשמעות יותר טוב, אלא הן גם יותר מוצלחות. באנגלית יש כמובן את המילה המדהימה "פאק" שאפשר להשתמש בה בכל כך הרבה צורות והטיות. אבל למרות זאת אין שום סיבה לישראלי דובר עברית לשרבב את המילה הזאת למשפט, זה פשוט נשמע מגוחך. ("אחי בדרך לעבודה כמעט והתנגש בי איזה פאקינג אידיוט שלא יודע לנהוג")

אנשים שחונים עם התחת למדרכה לעומת אנשים שחונים עם החזית – בחניון טנקים צריך לחנות את הטנק בצורה כזאת שבמקרה ויש הקפצה אפשר לצאת במהירות ובבטיחות מהחניון ע"מ לסכל את מזימות האויב. זה לא רלוונטי במקרה של חניון מכוניות.

הורים שמנסים לשפר את מערכת החינוך ע"י עבודה משותפת מול שולחי המיילים ולוחמי הוואטסאפ  לקח לי זמן להמציא להם כינוי אבל בסוף מצאתי – "ציידי המורים". אלה אותם הורים שאף פעם לא מתנדבים לעזור בפעילות כיתתית אבל קולם, יותר נכון מקלדתם, נשמע שוב שוב בתכתובות בו הם מתלוננים, לרוב על איזה מורה תורן. מורה, שלטענתם, לא מספיק נחמד / לא מספיק מקצועי / דורש יותר מדי / דורש פחות מדי / שאמר פעם לפני כמה שנים משהו למישהו שאולי העליב אותו. כדי לשמור על שפיותי אין לי וואטסאפ ובג'ימייל אפשר ליצר חוק שכל אי-מייל שהם שולחים, בתפוצת נאט"ו כמובן, מגיע ישר לפח האלקטרוני.

[איך יווצר הקשר הראשון עם חייזרים]


אנשים שמבינים את דו"ח הפנסיה / תלוש שכר / דו"ח מס הכנסה שלהם לעומת כאלו שמיד זורקים אותם לפח –
הסוד הוא למצוא יועצת מס / פנסיה מקצועית שאתה סומך עליה. לשלם לה, לשבת איתה עד שאתה מבין טוב טוב מה זה לעזאזל "גילום זקופות", "זיכוי אישי" ומה הוא אחוז דמי הניהול שגובים ממך. למה דווקא יועצת? כי בתחום הזה נשים הן יותר אמינות. אנשים שלא עושים זאת ייהנו הרבה פחות בגיל הפרישה.

 אנשים שמסדרים את המיטה שלהם בבוקר לעומת כאלו שזה קורה פעם ברבעון – בכתבה בעיתון "את" מציינים שכדי לחזק את הזוגיות מומלץ לסדר את המיטה כל יום בבוקר. מנגד בכתבה באתר "מאקו" מסופר על מחקר בריטי חדש שטוען שמיטה מבולגנת מסייעת במזעור אוכלוסיית הטפילים הזעירה שנקראת קרדית אבק הבית. היצורים הזעירים הללו גורמים ללא מעט תגובות אלרגיות ואסתמטיות אצל בני אדם. השאלה היא מה עדיף: אישה שמחה או ירידה בכמות הטפילים במיטה, אכן שאלה קשה. בכל מקרה אני לא מסדר את המיטה כי אני עצלן.

אנשים שלא מבינים למה אין מקום בפארק בשעה 13:00 ביום שבת לעומת כאלו שמגיעים לשם ב 8:00 בבוקר – אם זה היה תלוי במשפחה שלי, הם היו קמים כל שבת ביקיצה טבעית שזה אומר 11:00. לדאבונם הם חיים עם חניך תורן שמעיר אותם לרוב ב 7:00. המירמור בשעתיים הראשונות מתחלף בהכרת תודה כשהם מבלים כמעט לבד בפארק, חוף ים או שמורת טבע. ההבנה כמה אני צודק מתרחשת כשאנחנו עוזבים את הפארק, חוף ים או שמורת טבע והם רואים את אלו שאוהבים לישון עד מאוחר מחפשים חניה.

אנשים שמשתפים את הטורים של הבלוג הזה עם החברים שלהם לעומת כאלו שנהנים לבד – תודה מראש למשתפים.

חלון הזדמנויות

פעם שנאתי פופ-אפס. אתם בטח מכירים את החלונות שקופצים בזמן גלישה שלרוב מראים פרסומות לרכישת מגרש (אחרון!) בפרדס-חנה. אחר כך הייתה תקופה, שאני די מתבייש בה, שניסיתי להרוויח מאותם חלונות קופצים. היום אני משתעשע איתם. כל פעם שאני נתקל בחלון כזה, שהיום הם נקראים פופ-אנדר, אני ממלא פרטים פיקטיביים של אנשים מפורסמים או דמיוניים. אחרי שאני לוחץ על הכפתור "שלח" אני צוחק ומנסה לדמיין מה קורה בצד השני. מה קורה אצל האנשים שקיבלו את הפרטים. האם הם ינסו להתקשר? האם הם יתעצבנו? והאם זה יגרום להם להפסיק לנסות לשדך לי אקדמאית? הנה כמה דוגמאות.

יאיר לפיד מנסה למצוא פתרון לתקציב המדינה

יאיר לפידאבו מאזן שומר על כל האופציות פתוחות

מחמוד עבאס


ראש הממשלה רוצה להמשיך לשמח את אשתו 

אין אונות
גיבור העל אקווהמן רוצה מים נקיים גם ביבשה

AquaMan

 בני גנץ מתכנן קריירה שניה

בני גנץ

החמאס רוצה לשפר את הנוכחות שלו ברשת

מוחמד דף

אני יודע שאפשר להתקין תוספים לדפדפנים שחוסמים את החלונות הללו, אבל חלק מהתוספים הללו עושים דברים יותר גרועים (כמו לאסוף מידע עליכם). כמו כן אני מכיר סטארט-אפ אחד שמיצר פתרון שעוקף את החסימות. בכל מקרה כמו שציינתי בהתחלה אני נהנה מהמחשבה על הזמן שאני מבזבז ל"צד השני". אולי תנסו גם אתם?

End