הסכם אב ובן

אני והבן מאד אוהבים את הסדרה "המפץ הגדול". (איך אפשר לא לאהוב קומדיה על פיזיקאים ומהנדסים חנונים?)
אחד הדברים האהובים על הדמות המרכזית בסדרה, ד"ר שלדון לי קופר, זה לכתוב חוזים בינו לבין הסובבים אותו. לפני שבוע, אחרי ששוב רבנו אני והבן, החלטנו שהפתרון הטוב ביותר כדי למנוע מריבות עתידיות, הוא להכין חוזה ביננו שיסדיר פעם אחת ולתמיד את הדרישות והציפיות ההדדיות. אחרי עבודה מאומצת אני שמח להציג בפניכם את החוזה הגמור.

הסכם אב ובן

בין ניר כץ (להלן האב) ונדב כץ (להלן הבן) אשר החליטו לנסח הסכם שיסדיר את היחסים ביניהם.

  1. הסעות
    האב מתחייב בזאת להסיע את הבן בכל יום לבית הספר חוץ מבימים שלאב אין אפשרות לעשות זאת עקב עבודה, מצב רפואי או כוח עליון. על האב תהיה חובה להסיע את בנו לבית הספר גם אם לבן התבטלו שעות בית ספר ראשונות והוא מתחיל בשעה לא פורמלית. על הבן להיות מוכן ליציאה בשעה שיקבע האב. אין האב מחויב להחזיר את הבן מבית הספר אלא אם אין לבן אפשרות לחזור בתחב"צ או ברגל עקב מצב רפואי או כוח עליון.
  2. מטלות בית וסידור חדר
    פעם בשבוע חובה על הבן לסדר את חדר השינה, את החלק שלו בחדר הארונות ואת השירותים (את המקלחת פעמיים בחודש). הבן מתחייב לפנות את המדיח ולקפל כביסה כשיתבקש ממנו אלא אם יש לו התחייבויות לימודיות, צרכים או התחייבויות חברתיות. כשהבן מקפל כביסה יש לו אישור לראות טלוויזיה עד שיסיים את מטלת הקיפול. היה והבן סיים את מטלת הקיפול והתוכנית לא הסתיימה יש לו זכות מלאה לראותה עד סופה. הבן מחוייב להביא את הכביסה של כל אחד מבני הבית לחדרו.
    על הבן תהיה חובה להוציא את הכלב (להלן מולי) 3 פעמים בשבוע. והיה והכלב עשה את צרכיו בשירותי הבנות (להלן נועה ומאיה) או בשירותי הבן על האב חובה לנקותם.
  3. אלקטרוניקה
    הבן רשאי לשדרג את הסמארטפון שלו כל שלוש שנים לדגם שמוסכם על האב. 60% מעלות השדרוג תמומן ע"י הבן, 40% ע"י האב. במידה והסמארטפון נשבר, מתקלקל או נאבד, ירכש לבן סמארטפון על פי המצוין לעיל
  4. מדיה
    בימי חול רשאי הבן לצפות בטלוויזיה שעה, ובסמארטפון שעה.
    בסופי שבוע וחגים יהודים רשאי הבן לצפות בטלוויזיה שעתיים ובסמארטפון שעתיים.
    במקרה של צפייה משותפת בטלוויזיה סדר החלטה במה לצפות הוא: הורים, ילדים.
  5. לימודים
    הבן ישקיע את מירב זמנו הפנוי ללימודים. האב מתחייב לעשות כל מה שביכולתו לעזור לבן במקצועות ריאליים בלבד.
  6. איכות סביבה
    הטמפרטורה המינימלית של המזגן בקיץ בחדרו של הבן תהיה 25 מעלות.
    הבן מתחייב למיין את האשפה בחדרו ולשים את הנייר בפח המחזור.
  7. אם האב מוזמן לכנס שבו מתארח בן אדם מפורסם ביותר, על האב לקחת את בנו.
  8. שינויים בהסכם יעשו רק באישור שני הצדדים
  9. במקרה של מחלוקת בין הצדדים מוסכם כי נעמה כץ (להלן האם) היא שתכריע איזה צד צודק ושני הצדדים מחויבים לקבל את הכרעתה הסופית.

ולראיה באו על החתום:
הבן: __________                            האב: _____________

תאריך:_________                          תאריך:____________  




פלסטיק, פלסטיק תזרוק

המשפחה שלי כבר רגילה לכך שמדי פעם נדפק לי השכל. בעקבות הכרזה של ראש עיריית הרצליה, מנכ"ל עמותת צלול ויו"ר החברה הכלכלית של הרצליה, על השקת פרויקט סביבתי במסגרתו תפסיק העירייה בהדרגה להשתמש בכלים חד פעמיים מפלסטיק, ביקשתי את עזרת המשפחה לבדוק כמה פלסטיק אנחנו זורקים בשבוע. חשוב להגיד שפלסטיק הוא חומר מדהים וטוב שיש אותו אבל הנזקים של פסולת הפלסטיק הם אדירים ואם יש לכם שתי דקות פנויות צפו בסרטון הזה בכדי להבין טיפה את הנושא.

לצורך הפרויקט שמתי בחדר האוכל קופסת קרטון גדולה שקלטה במהלך השבוע כל מוצר פלסטיק שהשתמשנו בו בפעם האחרונה (לא כולל שקיות זבל). אחרי שבוע רוקנתי על השטיח בסלון את תכולת הקופסא שהייתה מלאה עד אפס מקום, מיינתי את הערמה וזה נראה כך.

האוסף
האוסף השבועי

הילדים היו בשוק מהכמות וזאת למרות שאנחנו כבר שנים עושים קניות עם שקיות רב פעמיות, כמעט ולא קונים בקבוקי שתייה ועושים שימוש חוזר בקופסאות פלסטיק.
"אני רוצה להפחית את השימוש בפלסטיק", אמרה אחת הבנות, "אבל אני אוהבת לאכול קוטג' ומה לעשות הוא מגיע בתוך גביע של פלסטיק".
בגלל שלהורים של אבי הייתה חנות מכולת הרמתי אליו טלפון ושאלתי אותו איך קנו פעם קוטג'.
"פעם לא היה קוטג'", אמר אבי לתדהמתה של בתי. "היו גבינות קשות שנמכרו בתוך נייר. חלב היה מסופק ע"י חלבן שהיה ממלא בקבוקי זכוכית ולא היה אוכל מוכן או קפוא אז לא היה צורך בקופסאות או שקיות בכדי לאחסן אותו". (אפילו אני זוכר שגלידה הייתה מגיעה בתוך קרטון דק ולא בתוך קופסת פלסטיק).
לנו בבית יש המון קופסאות פלסטיק שאת כולן הבאתי הביתה מהעבודה בה עבדתי לפני יותר משנה. בכל ארוחת צהריים בה היינו מזמינים אוכל מבחוץ, משלוח האוכל היה מגיע ארוז בקופסאות פלסטיק רבות. אני ביקשתי משאר העובדים לא לזרוק את הקופסאות אלא לשים אותן בצד (לא בפח). בסוף כל יום העבודה שטפתי אותן ונהפכתי לספק קופסאות הפלסטיק מספר אחד של המשפחה המורחבת שלי. אנחנו היינו רק כ 8 עובדים בחברה, אז אפשר לחשב די בקלות כמה קופסות פלסטיק טובות נזרקות כל יום ברחבי ישראל.

20180217_191544
פעם היה בפנים אוכל ממסעדה

אז זה מה החלטנו לעשות עם כל הפלסטיק שצברנו?

פריטים שנזרקו לפח המחזור (היכן שזורקים בקבוקי 1.5 ליטר)

מרכך 4 ליטר
צלחת פלסטיק שבורה
מיכל מי פה
קופסת שוקולית
נוזל ניקוי כלים
קופסא לעירית
קופסה גבינה צהובה 200 גרם
2 קופסאות של פטריות
מיכל קטשופ
קופסה של גבינה בולגרית
קופסה של 1 ק"ג חומוס
2 קופסאות ממרח טבעוני
מכסה שבור של קופסה
מקל פלסטיק של תריס
קופסת תיק תק
קופסה של חמוצים
מקל לערבוב צבע

פריטים שנזרקו לפח רגיל:

2 גביעי גבינה לבנה 750 גרם
7 קופסאות מעדני יופלה (כולל מכסה)
מחזיק לקופסת פיצה
5 קופסאות מעדן שטראוס
5 קופסאות של עגבניות שרי
5 קופסאות קוט'ג (כולל מכסה)
4 קופסאות מילקי מוס
2 רשתות של תפוזים
2 מכלי שמפו
שפורפרת ניקוי פנים
שקית אוכל לכלב
24 שקיות פלסטיק (כמו לחם) / עטיפות (כמו של חבילת שוקולד)
ניילון עטיפה למייבש
7 שקיות של אוכל (כמו פסטה)
5 עטיפות של קפסולות לניקוי מדיח
2 קופסאות רסק תפוחים
3 מעדני סקי
קופסא של מילקי רגיל
2 מברשות שיניים + כיסוי
שקף
כיסויים פלסטיק קשיחים לראשי מברשות שיניים, חסכמים, מילון, חוט דנטלי ומנורה

פריטים שקיבלתי עליהם כסף:

2 בקבוקי מים 1 ליטר (60 אגורות)
1 בקבוק מים 0.5 ליטר (30 אגורות)

פריטים שנעשה בהם שימוש חוזר:

קופסת מסכת שיער
5 קופסאות מסטיקים

פלסטיק לזריקה ומחזור
ימין למחזור, שמאל לפח

בכדי להוריד את כמות הפלסטיק שאנחנו זורקים, החלטנו לנסות לצרוך פחות פלסטיק. מסטיקים למשל לא נקנה יותר באריזות פלסטיק ונעדיף מוצרים באריזות של קרטון ממוחזר.
אבל הפתרון לבעיה צריך להיות מערכתי ובכמה מישורים. אם פעם היה לי קומפוסטר בחצר לצורך מחזור פסולת אורגנית, היום המועצה אוספת מכולם את הפסולת בפחים מיוחדים שזה הרבה יותר טוב ויעיל. אם המחיר האמיתי של פלסטיק יכלול גם את הנזק של הזיהום שלו אולי יצרנים וצרכנים יעשו חושבים לפני שימוש בו (כמו מה שקרה מאז ששקיות בסופר עולות 10 אגורות). החדשות הכי טריות (וטובות?) בנושא הן שסין הפסיקה לקבל פסולת פלסטיק מהמערב, ואולי ערימות הזבל שיצטברו פה קרוב לבית הן אלו שיגרמו לשינוי המיוחל.

יום שני בערב

כשהייתי בכיתה ח', בסוף שנת 1982, ידעתי שכל יום שני בשעה 20:00 אני חייב להיות בבית. לא בגלל שזאת הייתה דרישה של ההורים שלי אלא פשוט שבאותה השעה שודר פרק של הסדרה "תהילה". הסדרה, שהייתה מבוססת על סרט קולנוע בעל שם זהה, מתארת את קורותיהם של תלמידים ומורים ב"תיכון לאומנויות הבמה" בניו יורק. באותם שנים של ערוץ אחד ויחיד, אם היית מפספס שידור של פרק היה סיכוי טוב (כך חשבנו) שלעולם לא תהיה לנו ההזדמנות שניה לראות אותו. כמעט לאף אחד לא היה מכשיר וידאו (VCR) וגם לא היו שידורים חוזרים של סדרות שהוקרנו בערב. בגלל שכל הילדים בבית ספר דיברו למחרת על מה שהיה בפרק, מאד לא רציתי לפספס את השידור.

לפני כתשעה חודשים נרשמנו לשירות של HOT VOD והתחלנו להשלים את כל ה"חוסרים" שהיו לנו. (אנחנו לא צופים בסדרות בצורה בלתי חוקית). בהתחלה ראינו כל יום פרק של "משחקי הכס" (60 פרקים = חודשיים). אחרי זה המשכנו עם שני פרקים ביום של "המפץ הגדול" עונות 1 עד 7 (159 פרקים = חודשיים וחצי) וקינחנו בפרק ביום של "הפמליה" (96 פרקים = שלושה חודשים). זה היה מאד נחמד לסגור את הפער ועוד כל כך מהר, במיוחד לאור חוויות הילדות שלי, אבל לקראת הסוף הרגשתי שאני מפספס משהו, שההנאה שלי טיפה נפגעה.
הפרק הראשון של העונה הרביעית של הסדרה המעולה "סיליקון ואלי", שמספרת את סיפורם של כמה מתכנתים / יזמים בסיליקון ואלי שודר ביום שני ה 24 באפריל בשנה 22:30. מאז כל יום שני בשעה 22:30 אני רץ לסלון, כמו לפני 35 שנה, כדי לראות פרק חדש. למרות שזה מיותר, אני הרי יכול להקליט את הפרק, לראותו ב VOD מתי שארצה או אפילו להמתין לסיום העונה ואז לראות הכל ברצף, יש משהו בריטואל הזה שעושה לי טוב. במיוחד אני אוהב את ההמתנה של שבוע בין פרק לפרק, דבר שמאפשר לספוג את מה שקרה בפרק ולחשוב מה יקרה בפעם הבאה. זה סוג של דחיית סיפוקים שעושה רק טוב לנפש.
ומה לגבי הפרקים של תהילה שפספסתי בשנת 1982? תמיד אפשר למצוא אותם ב YouTube.

חי על החסה

עכשיו, כשעברה כבר חצי שנה, אני יכול להגיד בפה שמלא באוכל פחות טעים, אני צמחוני. מערב ראש השנה האחרון (תשע"ו) לא הגיעה לקיבתי אף חיה שגרה באוויר, בים או ביבשה. דבר ראשון חשוב לי להגיד שלא נהפכתי לצמחוני רדיקלי, כזה שרואה באנשים שאוכלים בשר רוצחים. אני לא חושב שיש בעיה מוסרית שבני האדם אוכלים חיות, במיוחד חיות מטומטמות כמו פרות שלא מסוגלות לחצות מעבר בקר. אין לי גם בעיה מוסרית עם עמים שאוכלים חיות שאנחנו מחשיבים לחיות מחמד כמו כלבים וזאת למרות אהבתי העצומה לכלב המשפחתי המדהים שלנו.
פשוט רציתי לעשות שינוי. מדי פעם צריך לעשות שינוי בחיים רק כדי לראות איך זה. זה לא קרה בפתאומיות. בשנים האחרונות צמצמתי רבות את צריכת הבשר. בהתחלה זה היה יום שני ללא בשר, אחרי זה יום כן יום לא ולבסוף רק בסופי שבוע. הטריגר ללכת עד הסוף היה מאיה הבת שלי, שהחליטה לפני שנה וחצי שהיא צמחונית ובניגוד אלי הסיבה שלה הייתה אהבת החיות. היו הרבה ויכוחים וצעקות במשך שנת הצמחונות הראשונה שלה ולבסוף החלטנו ללכת איתה לרופא הילדים בקופת החולים, לעשות בדיקה כללית ובדיקות דם, לפני שאנחנו מאשרים לה להמשיך להיות צמחונית. אנחנו מאד אוהבים את רופא הילדים שלנו, הוא מלווה אותנו כבר חמש עשרה שנה, אבל מעולם לא ראיתי אותו כל כך מזועזע מאי אכילת הבשר של מאיה. טוב, חשוב להגיד שהוא דרום אמריקאי אז אפשר גם להבין למה, וכשביקשנו ממנו תור לבדיקות דם הוא גם שאל אותנו, עם חיוך על הפנים, האם אנחנו רוצים גם תור לביקור אצל פסיכיאטר. כל הבדיקות היו תקינות ומאיה קיבלה מאתנו אישור להמשיך להיות צמחונית ואני, אחרי שגם עשיתי בדיקות דם, החלטתי להצטרף ומצאתי לעצמי סיבה טובה נוספת, איכות הסביבה. מבלי לקרוא מחקרים בעד ונגד נראה לי שיש מחיר סביבתי אדיר לריקון האוקיאנוסים מדגים, לנפיחות של מיליוני הכבשים ולחיסול היערות בשביל שטחי מרעה.

המבורגר
זה מה שמחכה לי ביום העצמאות הקרוב.

אז האם חצי שנה של צמחונות שיפרה לי את החיים? ובכן לא הורדתי במשקל, אפילו העליתי טיפה. אני לא מרגיש יותר בריא, המחשבה שלי לא התחדדה ואני מתגעגע לטעם של הבשר. הו, כמה אני מתגעגע. שבוע שעבר הייתי באירוע ובזמן שאני אוכל סלטים ותוספות שם המלצר באמצע השולחן פויקה גדול מלא בשר ועוף והריח פשוט גמר אותי. כל כך רציתי לטרוף איזה סטייק עסיסי ולהרגיש שוב את הרגשת השובע שכל כך חסרה. היד כבר אחזה במזלג ונשלחה לעבר הסיר המבעבע אבל לשמחתי משהו בתוכי עצר בעדי. לא אהבה לחיות אלא הרצון לעמוד בהחלטה שלקחתי בראש השנה האחרון. בעוד שישה חודשים, ששוב יגיע ראש השנה, אעשה את בדיקות הדם השנתיות שלי ולפי התוצאה שלהם אחליט האם לחזור לאכול בשר. לא משנה מה תהיה ההחלטה, השינוי בסופו של דבר עשה לי, ואולי גם לסביבה, רק טוב.

 

רבותיי ההיסטוריה חוזרת

(סיפור שסיפרתי לפני כמה שנים ביום המשפחה)

בשנת 1949 ניצבו זוג הורים בפני דילמה. היה ברשותם סכום כסף שבו יכלו לרכוש דונם של אדמה חולית בעמק זבולון בישוב קטן בשם קרית ביאליק, אך באותו הזמן רצה בנם הבכור בן השבע ללמוד לנגן באקורדיון. ההורים התלבטו קשות בשאלה מה לעשות. האם לקנות לבנם המוכשר אקורדיון או דונם במדינת ישראל הצעירה. לבסוף החליטו להשקיע בעולל הצעיר שכעבור זמן לא רב זנח את לימודי האקורדיון לטובת משחקי כדורגל בשכונה. רצה הגורל וכעבור עשרים ואחד שנה מצא עצמו האקורדיון בקרית ביאליק בדירה שקנה הילד שעכשיו היה כבר איש משפחה. קרית ביאליק של 1970 הייתה שונה מאד מהאדמה החולית של שנת 1949, שווי דונם של אדמה היה "טיפה" יותר ממחיר אקורדיון.
אם חשבתם שפה נגמרו תלאותיו של הילד טעיתם. פעם בשנה כשהיה רואה בנו הבכור של הילד את האקורדיון שוכב לו בקופסת ענק באחד הארונות היה מבקש ממנו לנגן. הילד, שכבר עבר את גיל ה 30, נאלץ היה להיזכר במעט השיעורים שלמד ולעשות כושר ע"י ניגון באקורדיון הכבד. אבל זה לא הנורא מכל. בחנוכה 1977 בזמן שלמד בנו של הילד בכיתה ב' שאלה המורה מי מבין ההורים יודע לנגן ויכול לעזור במסיבת החנוכה. בנו של הילד מיד נידב את אביו דבר שגם לו לבלות כמה ערבים באימוני נגינה אינטנסיביים ע"מ לא להביך את בנו הקטן. אני מאמין שיש לכם ניחוש טוב מי האנשים מאחורי הסיפור הקפקאי הזה אך לטובת ילדי ישראל שלא מצטיינים בהבנת הנקרא אגלה כי הילד הוא אבי ובנו הוא אני.
פה יכול היה להיגמר הסיפור ועדיין להיחשב כמעניין אך הפואנטה עוד לא הגיעה כי בשנת 1980 ניצב הילד (אבי) ואשתו (אמי) בפני דילמה. היה ברשותם סכום כסף שבו יכלו לקנות מניות של חברה מתפתחת בשם "טבע". אך באותו הזמן רצה בנם הבכור בן האחד עשרה (אני) ללמוד לנגן באורגן. האורגן נקנה, המניה זינקה, האורגן ננטש, המניה המשיכה לעלות וכעבור תשע עשרה שנים מצא את עצמו האורגן במחסן בזכרון יעקב, בבית שיכל בקלות היה להיקנות בעזרת הרווח מאותה מניה.
הטלנובלה אינה נגמרת פה כי ילדיו של הבן של הילד (קרי הילדים שלי), גילו לפני שנה את האורגן וביקשו ממני להכניס אותו הביתה ולנגן להם. דבר שגרם השנה למאיה, תלמידת כיתה ב', לנדב אותי בתור הורה שינגן לפני כולם במסיבת חנוכה הכיתתית. אך שלא כמו אבי הצלחתי לשבור את הקללה להתחמק מהמשימה הבלתי אפשרית הזאת ועכשיו אני מוכן לשלב הבא שבו אחד הילדים שלי יבקש לנגן. זה יהיה הסימן שלי לקחת את הכסף ולחפש אפיק השקעה מבטיח.


(עדכון – למרות מה שנכתב בסוף מאז שסופר הסיפור נרכש חליל צד לנועה, הבת הבכורה, אך לא כמוני או כמו אבי היא מתמידה ואף מצליחה בנגינה)


ספרד, אנדורה והאיים הקנריים

מבחינתי הדבר שקובע האם טיול יהיה מוצלח זה לא ה"מה" אלא ה"איך".
רוב התיירים, ואני בתוכם, מחליטים מה הולכים לראות ולעשות בטיול באותה הדרך. הולכים לאתר (כמו TripAdvisor) ומחפשים את הרשימה שמתחילה ב "10 דברים שחייבים לראות ולעשות ב…".
בפריז כולם ילכו לראות את מגדל אייפל, בניו-יורק את פסל החירות, בירושלים את העיר העתיקה, בבייג'ינג את החומה הסינית ובטנריף את הר טיידה. ולכן ההבדל בין מי שיהנה בזמן שהוא ומשפחתו הולכים במסלול שלושת האגמים באנדורה לבין מי שיסבול זה התכנון החכם והביצוע המדויק.
בין ה 30 ליולי ל 24 לאוגוסט טיילנו אני ומשפחתי בספרד, אנדורה והאיים הקנריים. היו ימים טובים בטיול (לשמחתי רובם) והיו גם ימים קשים. כשחזרנו החלטתי לשבת ולסכם את הטיול גם כדי שאני אפיק לקחים וגם שאם אתם תרצו לעשות משהו דומה תוכלו ללמוד מהנסיון שלנו.

ברצלונה – קוסטה דורדה

Barcelona-ConstaDorada

אנדורה

AndoraEtc

האיים הקנריים

CanaryIslands

מפה של כל המקומות בטיול: https://goo.gl/SqrVHz

מי אנחנו: ניר (46), נעמה (44), נועה (14), מאיה (14), נדב (11)
אוהבים: טיולים בטבע, פארקי שעשועים ופארקי מים, גיוון בפעילויות.
פחות אוהבים: טיולי בטן גב, עיירות ציוריות.
אוכל: להכין לבד, מסעדה פעם ביום (לא אניני טעם)

לינקים לסיכומים ולקחים לפי איזורים:

30/7/15 – 31/7/15 – ברצלונה
1/8/15   – 5/8/15   – אנדורה
6/8/15   – 8/8/15   – קוסטה דורדה (ספרד)
9/8/15   – 15/8/15 – טנריף
16/8/15 – 18/8/15 – לנזרוטה
19/8/15 – 23/8/15 – גראן קנריה

סיכום ולקחים כללים:

1) תקשורת סלולרית – התוכנית של גולן טלקום "הכל כלול" הוכיחה את עצמה. הכי חשוב היה האינטרנט הזמין והמהיר. (חשוב לדעת שהתוכנית לא כוללת את אנדורה)
2) טיול זה זמן מעולה ללמד את הילדים להשתמש ב GPS, לנווט עם מפה ולתכנן.
3) כל פעם שעברנו מקום ובמיוחד בסיום ישבנו והעלנו לקחים מה היה טוב, מה לא היה טוב ואיך אפשר לשפר.
4) מי שלא רוצה לעמוד בתור צריך להגיע מוקדם לאטרקציות, זה אומר לקום מוקדם.
5) הזמנת מלונות – הרוב נעשה דרך Booking.com
6) התחלנו להזמין את הטיסות והמלונות ארבע חודשים לפני הטיול, שזה טיפה מאוחר מדי.

רוצים לשאול שאלה? לא להתבייש! כתובת המייל שלי היא nirkatz3@gmail.com

כתבה מעניינת על החופשה המושלמת – http://www.haaretz.co.il/gallery/trip/1.2732185

וככה לפעמים הרגישה החופשה שלנו: