צעדים ראשונים (ואולי אחרונים) בעולם הסטנד-אפ

הקיץ, בזמן שכולם נוסעים לחו"ל, החלטתי לעשות משהו שאני חושב עליו כבר יותר מעשור והוא להופיע בערב במה פתוחה במועדון סטנד-אפ.
כדי לא להתבזות יותר מדי נרשמתי לקורס סטנד-אפ של מועדון הקאמל קומדי קלאב. כל יום שלישי, במשך תשעה שבועות של הקורס, אני עולה להופיע במשך 4 דקות וכל יום רביעי המורה של הקורס, אריק זילברמן, יושב איתי ושאר התלמידים לנתח מה היה טוב ומה היה פחות טוב.
בינתיים הופעתי חמש פעמים. אחת הייתה טובה, שתיים בינוניות ושתיים על הפנים (זה נורא לשמוע שקט מופתי אחרי שאתה אומר פנאץ שחשבת שיצחיק).

Standup-Nir

להלן אחד הקטעים שלא הצליחו:
ערב טוב קוראים לי ניר כץ ויש לי קיבה רגיזה.
קיבה רגיזה זה מונח פוליטיקלי קורקט שהמשמעות האמיתית שלו היא שאני פלצן.
תראו אני לא מתכוון להתיפייף אז חשוב לי להגיד שאני אוהב להפליץ, אני נהנה להפליץ, אני אפילו מפליץ עכשיו. אם במהלך ההופעה הגמל מאחורי נופל, תדעו שזה אני.
אבל הפחד שלי הוא כשאהיה מבוגר אאבד את השליטה על סוגריים, ואהפוך לאותם זקנים סנילים שהולכים ברחוב ונשמעים כמו איזה קופסת ביטבוקס.
אז מה צריך לעשות אם רוצים להפסיק להפליץ?
אני אגיד לכם מה אסור לעשות. אסור לחפש בגוגל. כי כשמחפשים בגוגל על בעיות רפואיות התוצאה הראשונה של החיפוש זה מאמר שמסביר שיש לך סרטן.
תנסו לחפש בגוגל "כאב ראש, נזלת ואפצ'ים" ותגלו שיש לכם סרטן באף.
אז הלכתי לרופא המשפחה שלי שטפו, טפו, טפו, מלח מים, מלח מים, חמסה חמסה, גפילטע פיש עם גזר אני פוגש אותו פעם בשלוש שנים.
אחרי שהוא הפסיק לצחוק הוא שלח אותי לאולטרא-סאונד בטני ואני שמח להודיע שעוד חצי שנה אני מצפה לבן ראשון. סתם.
הוא גם אמר לי שכנראה יש לי חוסר בחיידקיים ידידותיים בקיבה וזה די הגיוני כי כנראה הם עזבו כשהקיבה שלי התרגזה עליהם.
מה שבסוף החלטתי לעשות זאת דיאטת ניקוי רעלים.
יומיים ראשונים רק שתיתי מים ואכלתי פרכיות אורז. התוצאה הייתה מדהימה! גם הפסקתי להפליץ, גם הורדתי שלושה קילו וגם התחלתי לבכות בסרטים רומנטיים.
אני די בטוח שהדבר היחיד שנשים שמעו מהמשפט האחרון שאמרתי זה שלושה קילו ביומיים. וזה מה שדפוק היום בחברה שלנו. את יכולה להיות מנכ"לית של חברת ענק, מדענית אטום, אסטרונאוטית אבל המחמאה הכי גדולה שתרצי לקבל זה "ואללה רזית!". עדה יונת היתה מוכנה להחזיר את הפרס נובל עם המיליון דולר בשביל גביע שכתוב עליו "הבחורה הכי רזה בטכניון".
הייתי פעם באסיפת הורים בבית ספר של הבן שלי ושמעתי שתי אמהות ואחת מהן אמרה לשנייה שהיא הרזתה 160 גרם בשבוע. 160 גרם! אני הוצאתי מהאף שלי בוגרים ששוקלים יותר מ 160 גרם.
אני בטוח שאם אנשים באפריקה שומעים את זה הם אומרים: "מה הבעיה שלכם? בואו לפה. שתי מלחמות אזרחים ובצורת אחת וכולן תראו כמו דוגמניות אנורקסיות".
בקיצר, כל יום הוספתי מאכל אחר וראיתי מה ההשפעה שלו ולבסוף גם רזיתי 10 קילו וגם גיליתי מה גורם לי להפליץ. יכולים לנחש? שום.
כשאני אוכל שום אני מייצר כל כך הרבה גז, שמדינת ישראל מכריזה עליי בתור מאגר אסטרטגי. כשאני אוכל שום אסור להדליק אש לידי מבלי להקריא הוראות בטיחות. כשאני אוכל שום, אשתי, שהיא במקור ערפד רומני, חייבת לשמור מרחק של לפחות שלושה מטרים ממני.
טוב, סיימתי אבל אני אשאר פה עוד כמה שניות. פשוט שיחררתי ולא נעים לי מהסטנדפיסט הבא. אז קבלו בבקשה את …

 

10 תגובות בנושא “צעדים ראשונים (ואולי אחרונים) בעולם הסטנד-אפ

  1. ההתחלה כל כך הגעילה אותי שכבר לא כל כך הצלחתי להתרכז בהמשך המדעי. אומנם במשך השנים התדרדרנו לקהות חושים ושכל אבל עדיין פאנץ' ליין לא חייב להיות אגרוף בפרצוף או הפחה לתוך האף.
    לחילופין הנה שיעור בכתיבת הומור כפי שהוא מופיע בביוגרפיה המופלאה של רב אומן אפרים קישון:

    אפרים: אני הומוריסטן מבטן ומלידה, אבל שנות כתיבה רבות עברו עד אשר נעשיתי רב אמן בינלאומי.

    ירון לונדון: תן לי שיעור אינטנסיווי בעקרונות ההומור.

    אפרים: כבר אמרתי לך, שאין לי עקרונות, רק לקחים. ניקח לדוגמה את האפוריזם ששמתי בראש ספרי על אודות הפאשלה הענקית ששמה סוציאליזם: "המארקסיזם הוא אידאולוגיה נהדרת," כתבתי, "אבל יש בה ליקוי אחד: אפשר להגשים אותה."
    זו לא בדיחה מן הסוג המשכיב אותך, היא רק גורמת לך לחשוב קצת ולחייך. כלומר, לא אתה, יקירי, אלא אנשים בעלי השכלה היתולית מחייכים בקוראם זאת.
    על שום מה?
    בגלל ההפתעה.
    הדבר האחרון שאפשר להגיד בגנותה של אידאולוגיה נהדרת, הוא זה, שאפשר להגשים אותה. שכן אם היא נהדרת, אז מה רע בהגשמתה?
    ובכן, הסתירה הפנימית שבמשפט הזה מערערת את ההיגיון הפשוט של הקורא, וגורמת לו מבוכה קלה.
    בשלב שני הוא יגיע למסקנה, שבאבסורד הזה יש משום אמת, מפני שהאידאולוגיה המארקסיסטית היא באמת נשגבה, אבל הצרה היא, שהגשמתה מנוגדת לטבע האנוש, וכדי לכפות אותה, צריך להשתמש באמצעים זוועתיים.
    לאחר שהקורא פיענח את החידה, יש לו הרגשת ניצחון והוא מעלה חיוך.

    ירון: אפשר לדפוק את הבדיחה על ידי פיסוק לא נכון, לא?

    אפרים: בוודאי, וגם בשינוי הקצב. יכולתי להגיד: "המארקסיזם הוא אידאולוגיה יפה להפליא המעוררת התפעלות כללית. אבל, למרבה הצער; יש בה מעין ליקוי פרדוקסלי, שלפעמים אפשר להגשים אותה.”
    טראח! הרגת את כל העסק בשל האורך, השפה המליצית והרמז המיותר, שמנע מן הקורא לגלות את העוקץ בעצמו. העוצמה של ההומור היא דווקא בפשטות, בקיצור ובקצב הנכון של ההגשה.

    ירון: תן לי עוד דוגמה.

    אפרים: "אלוקים רואה הכול, חוץ מדאלאס."
    זה הופיע באחד הספרים שלי, כשאופרת הסבון הזאת התחילה במסע הניצחון האין סופי שלה.

    ירון: זה מצחיק, אבל למה?

    אפרים: בזכות המבנה המפתיע, ומפני שבחמש המלים חבויים המון סימני שאלה.
    החלק הראשון של המשפט, "אלוקים רואה הכול", משנן לקורא אמרה ישבה ושמרנית, שאפשר להתייחס אליה ברצינות או בספקנות, אבל בשני המקרים במסלול חשיבה מוכר. "חוץ מדאלאס" אומר, בפתאומיות בלתי צפויה, שאפילו אלוקים חושב כי הסדרה הזאת היא רק מוצר תעשייתי, שאין כל צורך לראות אותו. כמובן שיכולתי לכתוב "הסדרה דאלאס היא פגיעה באינטליגנציה", אבל אז לא הייתי מפגיש את הנשגב עם המגוחך, את העליון עם התחתון, והייתי מוותר על גורם ההפתעה, שהוא עיקרו של ההומור, והחיוך שלך היה נשאר בנדנו.

    ירון: עוד דוגמאות.

    אפרים: קשה לי לאלתר בלי הכנות. ההומור הוא מכניקה עדינה מאוד. פעם כתבתי על בני האמצעי: "עמיר יצא לגינה לפחד משבלולים". יכולתי לכתוב: ”עמיר יצא לגינה לשחק עם שבלולים, למרות שהוא פוחד מהם", אבל הוא לא הלך לגינה למרות שהוא פוחד, אלא דווקא כדי ליהנות מן הפחד. אם כן, למה לא כתבתי: "עמיר יצא לגינה כדי לפחד משבלולים"? כי אם הייתי מוסיף "כדי”, הייתי מבהיר מהר מדי את כוונת המשפט, בעוד שרציתי ליצור שבריר שנייה של מבוכה בראש הקורא. את ההפתעה החיובית אפשר ליצור על ידי מעבר פתאומי מעידון לוולגריות, מאמת לשקר, או מלשון ארכאית לעגה עכשווית, עד כי אני מוכן להסתכן בהגדרה שסימנו של הומור מתוחכם הוא זה, שצריך לקרוא אותו גם פעם שנייה.

    ירון: כפל המשמעויות שיוצר הכתב העברי נטול הניקוד, סייע לך בזה.

    אפרים: נכון, הוא סייע לי להמציא אי הבנות מבוקרות. כשאתה קורא, קאצ'ה פופשי, ש"אין חדש תחת השמש", בשום אופן לא יעלה בדעתך, שמדובר בישכנו של שמש בית הכנסת הסמוך. וכאשר אתה קורא על שמשת איזו חנות "מכירת חיסול", האם תחשוב על זה, שהכוונה היא לחיסול הסוחרים המתחרים? ויש תכסיס בזירת ההומור, שהייתי מכנה בשפתם המנופחת של המלומדים, "האסוציאציה הקונטרוורסלית".
    באחד מסיפורי אני יושב על המרפסת ביחד עם שאר דיירי הבית המשותף שלנו ומאזין לסימפוניה התשיעית המנוגנת ברדיו. פתאום אני רואה, ששכני ממול שם את ידו על ידה של אשתו. "הנה," אני כותב, "הנה המוסיקה העילאית של בטהובן איחדה את לבבותיהם של שני האנשים המגעילים האלה.”

    ירון: הבנתי. ה”מגעיל" הבלתי צפוי עושה את המלאכה. מי הגיבור החביב עליך ביותר?

    אפרים: אני. כל הומוריסטן מקצועי צוחק בראש ובראשונה מעצמו, וגורם בכך שמחה לאיד אמיתית לקורא או לצופה שלו. הדוגמה הטובה ביותר היא צ'פלין, המלגלג על דמותו הקולנועית כל הזמן. אני, הקטן: מנסה ללכת בעקבותיו, ומפיל את עצמי בפח על כל צעד ושעל.

    ירון: דוגמה.

    אפרים: ההומור הטוב ביותר נכתב בידי החיים. כמסופר באחד מספרי. פגשתי פעם סוכן ביטוח, בן גילי, שהיתה לו רעמת שיער שחורה כעורב. שאלתי אותו חדור קנאה, איך הוא עושה זאת והלה השיב: "אני עוסק בספורט מנעורי, מתקלח כל בוקר ומבריש את גופי במברשת קשה, אני קונה שבועונים פורנוגרפיים, אני חי טוב ואוכל טוב, וחוץ מזה, אני צובע את השערות.”

    ירון: הנה, צחקתי.
    אפרים: מתוך אדיבות.

    ירון: גם זה משהו. מהי הסיטואציה ההומוריסטית הקלאסית?

    אפרים: ההומור הטהור והאפקטיבי ביותר היה ויישאר המראה של גנרל שמן, שחזהו מכוסה אותות הצטיינות, הסוקר מסדר כבוד בצעדים אטיים ונופל על גחונו.
    אין למעלה מזה.

    אהבתי

    1. 1. אם היית ממשיך לקרוא היית רואה שיש רובד הומוריסטי יותר עמוק לקטע שלי על היותי פלצן
      2. יש הבדל בין כתיבה קומית שמיועדת לקריאה לבין כתיבה קומית שמיועדת לסטנד-אפ (תאמין לי למדתי את זה על בשרי)
      3. קישון הוא הגדול מכולם – חבל שלא יצא לי אף פעם לפגוש אותו.
      4. תודה על התגובה!

      אהבתי

        1. תודה!
          חקרתי רבות את עולם הסטנד-אפ והמסקנה המרכזית היא שצריך להופיע מאות(!) פעמים בכדי להגיע לרמה סבירה. בסוף הקורס אני אחליט אם זה שווה את ההשקעה.

          אהבתי

  2. חחחח זה גדול! ממש אוהבת את האותנטיות שבכתיבה שלך. בראש שלי הסיטואציה מצטיירת נהדר. שיהיה בהצלחה בהמשך הקורס! לא לשכוח שכל ירידה היא לצורך עלייה 🙂

    אהבתי

    1. מצטער שנאלצת לדמיין את הסיטואציה בראש שלך :-).
      כשלונות זה אכן חלק בלתי נמנע מהחיים ולומדים מהם המון, ואני מאד מקווה שבקרוב אני אוכל למצוא את הקול הקומי שלי שמצליח להצחיק אנשים גם בלייב.

      אהבתי

יש לך משהו להגיד? (לא חובה למלא פרטים בכדי להשאיר תגובה)