יש אלוהים?

לאחר הרבה דיונים עם עצמי, החלטתי להגדיר את עצמי כאגנוסטיקן (כמו האסטרונום היהודי – קרל סייגן). אני לא מאמין שאלוהים קיים אבל עדיין לא מצאתי לזה הוכחה חותכת. זה הימור די גדול כי מה יקרה אם אני טועה? איך ארגיש אם שנייה אחרי שאסיים את השירות שלי פה בכדור הארץ אמצא את עצמי בבקו"ם של אלוהים?
אני יכול לדמיין את הסיטואציה בה אני מגיע לחלון של אחת מפקידות הקבלה והיא תוך כדי תקתוק על המקלדת תשאל אותי: שם פרטי? שם משפחה? שם האב? שם האם? ארץ לידה? ואז שיעלו הפרטים שלי על המסך היא תחייך ותסתכל אלי במבט מזלזל ותגיד: "אני רואה שאתה אגנוסטיקן. אתה בטח מרגיש די דביל כרגע".
השאלה מה עושים בעולם הבא עם אנשים שלא האמינו בקיומו של אלוהים? אני יכול להניח שאם היית איש שהרע לזולת אזי לא משנה אם האמנת באלוהים או לא, תמצא את עצמך בגיהינום. אני גם יכול להניח שאם גם היית איש שעזר לזולת וגם האמנת באלוהים בטוח שתגיע לגן עדן. אבל מה יעלה בגורלו של איש נחמד (כמוני) שלא האמין שאלוהים קיים? מכיוון שנאמר "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו", יש לי תקווה שיש פתרון מיוחד לבעיה הזאת. פתרון שמתאים לסוג תוכניות הטלוויזיה שכה נפוצות פה בשנים האחרונות. תוכנית ראליטי בשם "מי רוצה להגיע לגן עדן?" ובה כל המתמודדים יתחרו זה בזה במין חידון תנ"ך עולמי. כל חודש מאה המתמודדים הכי טובים יקבלו כרטיס כניסה לגן עדן וכל השאר יאלצו להמשיך וללמוד תנ"ך (שזה סוג של גיהינום).
אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בכל הדיון על קיומו של אלוהים זאת צביעות של אנשים. ואתחיל עם קבוצת האתאיסטים הדתיים. בחופש הגדול לפני שנתיים יצא לי לדבר עם אתאיסט דתי, כזה שבטוח שאלוהים לא קיים וכל כך שונא כל מה שקשור לדת שאם מנשקים לידו מזוזה הוא מתחרפן. בזמן השיחה, על נושא סתמי, הוא קיבל שיחת טלפון שמהאזנה מהצד הבנתי שקשורה בנופש בחו"ל.
"אתה לא מאמין איזה חופשה סידרתי", צהל הבחור והמשיך, "השנה חגי תשרי נופלים בצורה מעולה כך שיש שבעה ימי חופש!"
"רגע אחד", אמרתי לו, "מה פתאום אתה 'חוגג' את חגי תשרי שאפשר לסווגם כחגים דתיים?"
"מה אני יכול לעשות?", השיב הבחור, "מכריחים אותנו לצאת לחופש".
"אז פתאום כפייה דתית זה דבר טוב?", שאלתי בנימוס ציני, "אם אתה אתאיסט דתי אמיתי, עליך לגשת לבוס שלך ולהגיד לו שאתה רוצה לעבוד בחגי תשרי ואם זה בלתי אפשרי אז שיורידו לך שבעה ימי חופש מהצבירה". לפי התגובה שלו לא נראה לי שהוא קיבל את עצתי.
מצד שני יש לי שאלה לאנשים שמאמינים שהעולם נוצר לפני 5788 שנה בשעה עשר בבוקר ע"י אלוהים. יש מכונה סריקה שמשתמשת בטכניקת "דימות ברפואה גרעינית" (PET) על מנת לגלות מה קורה בתוך גוף האדם אחרי שהמטופל בולע חומר רדיואקטיבי. בעזרת טכניקה דומה של ניתוח זמן מחצית חיים של חומרים רדיואקטיבי אפשר גם לגלות את גילם של סלעים. אם אתם מאמינים לתוצאה של סריקת גוף האדם, ואני מאחל לכם שתמיד לא יתגלה שום דבר בעייתי, למה שלא תאמינו לתוצאות שמראות שיש סלעים שהגיל שלהם הוא טיפה יותר מ 5788 שנה?
מההיכרות שיש לי עם שני הצדדים נראה לי ששניהם ימשיכו בשלהם ויהיו טיפה צבועים לגבי האמונה שלהן, אבל כל עוד כולם יתייחסו לזולת בכבוד ונימוס לי זה ממש לא משנה.

8 תגובות בנושא “ יש אלוהים?

  1. המחלות האנושיות הקשות ביותר הן פשטנות וקיבעון. זה נכון למדענים שחוקרים את קצה היקום
    כמו גם לאלו שחוקרים את נפלאות התודעה וגם לאומנים וחרדים. כולם חולים אנושים ורואים את העולם רק דרך הפילטרים המצומצמים של החינוך הטוב שקיבלו.
    וונגוט המשיל פעם את מצבו של האדם למישהו שניצב על קרון של רכבת שנוסעת בכיוון אחד, כשהוא קשור בידיו וברגליו, ראשו מכוסה בקסדה עם רק חריץ דק שמאפשר לו לראות באופן מאוד מוגבל את הנוף שעובר ולהביע את דעתו על כך.
    למעשה הוא הפריז לטובה. המצב של האדם הרבה הרבה יותר קשה.
    הוא כמובן הי אתאיסט אבל אתיאסט מהסוג שצועק בכל שורה יש כאן סדר מופלא ברמה אלוקית ולא ייתכן שאין לכל הפלאות האלו מתכנן ומנהל ומאידך אם הוא כזה ענק איך הוא נותן לכל התוהו ובוהו לפרוץ מכל פינה ולהעביר את בני האדם גיהנום משונה ומאורעות שנראים חסרי תכלית לחלוטין ומעל הכל מדוע הוא לא מדבר איתנו? מדוע הוא לא אומר מה הוא רוצה שנעשה? איזו מין דרך זאת להתנהג ככה עם הברואים שלך?
    בכל אופן בסוף ימיו היו לו כמה אמירות מעניינות וכדאי שתקראו את מה שהיה לסופר קורט וונגוט לומר בנושא האתאיסטים הקנאים:

    "אני משמש כנשיא הכבוד של האגודה האמריקנית להומניות. במרכז שלנו אשר באמהרסט, ניו-יורק, מעולם לא ביקרתי.
    במשרתי חסרת השחר אני ממשיכו של הסופר והביוכימאי המנוח ד"ר איזאק אסימוב.
    סיבת הקיום של הארגון שלנו, עניין מייגע, היא לפרסם שאנחנו רבים. היינו מעדיפים לחיות את חיינו כהומניסטים, ולא לדבר או לחשוב על כך יותר משאנו חושבים על לנשום.
    הומניסטים משתדלים להתנהג בהגינות ובכבוד, בלי לצפות לשום גמול או עונש שלאחר המוות.
    בוראו של היקום הוא עבורנו בבחינת נעלם.
    אנו משרתים כמיטב יכולתנו את ההפשטה הנשגבת ביותר אשר לגביה יש לנו מושג כולשהו, הווה אומר את הקהילה שלנו.

    האם אויבים אנו למי שמשתייך לאחת הדתות הממוסדות?
    לא ולא.
    חברי הטוב לנשק, ברנרד ו. אוהייר, שכבר הלך לעולמו, איבד את אמונתו בתור רומי-קתולי, במהלך מלחמת העולם השנייה. זה לא מצא-חן בעיני. ההפסד היה גדול מדי לטעמי.
    מעולם לא הייתה בי אמונה דתית, כיוון שגודלתי בין אנשים מעניינים ומוסדיים, אשר עם זאת, כמו תומס ג'פרסון ובנג'מין פרנקלין, נותרו ספקניים בקשר למה שמטיפים דתיים אומרים על העולם.
    אבל אני ידעתי שברני איבד משהו חשוב ומכובד.
    אחזור על כך.
    זה לא מצא-חן בעיני, ודווקא מפני שחיבבתי אותו כל כך.
    לפני כמה שנים דיברתי באזכרה לסופר אסימוב מטעם ואגודת ההומניסמית. אמרתי: "איזאק עכשיו בגן עדן." היה זה הדבר ומצחיק ביותר שיכולתי לומר לקהל של הומניסטים. גילגלתי אותם בכיסאות מרוב צחוק.
    כשאני עצמי אמות, האלוהים ישמור, אני מקווה שאיזה בדרן יאמר עלי: "עכשיו הוא בגן עדן."
    אני אוהב לישון. בספר אחד שלי פירסמתי רקוויאם חדש למוסיקה ישנה, ובו אמרתי שלא נורא לרצות את השינה כחיים שלאחר המוות עבור כולם,
    אינני רואה כל צורך. שם בשמים. בחדרי עינויים נוספים ובמשחקי בינגו.

    אתמול, יום רביעי, השלושה ביולי 1996. קיבלתי מכתב כתוב היטב מאדם שמלכתחילה לא ביקש להיוולד. ואשר בילה שנים רבות כאסיר במתקני העונשין שלנו, שאין דומה להם. תחילה כעבריין קטין ואחר־כך כעבריין בוגר.
    בקרוב הוא עומד להשתחרר לתוך עולם שבו אין לו חברים או קרובי משפחה. הרצון החופשי שלו עומד לשוב ולהיכנס למהלך, לאחר פסק זמן של עשר שנים ויותר. מה עליו לעשות?
    ואני, נשיא הכבוד של האגודה האמריקנית להומניות, כתבתי לו היום:
    "הצטרף לכנסייה."
    כתבתי כך, כיוון שמה שדרוש יותר מכל לבוגר כמוהו, נטוש כילד, זה משהו שמזכיר משפחה.
    לא יכולתי להמליץ לאדם כמוהו על הומניזם. לא הייתי ממליץ על זה לרוב רובה של אוכלוסיית כדור הארץ.
    הפילוסוף הגרמני פרידריך וילהלם ניטשה, שסבל מעגבת, אמר שרק אדם בעל אמונה חזקה יכול להרשות לעצמו מותרות של ספקנות דתית. הומניסטים, שרובם משכילים נינוחים בני המעמד הבינוני, המנהלים חיים מלאי גמול כמו שלי, מוצאים חדווה בידיעה חילונית ובתקווה חילונית.
    רוב האנשים אינם מסוגלים לכך.
    הסופר הצרפתי וולטיר. מחבר קנדיד, ועל כן אבי אבותיהם של כל ההומניסטים, הסתיר מהכפופים לו את בוזו כלפי ההיררכיה של הכנסייה הרומית-קתולית, בהיותם פחות משכילים ויותר נפחדים ופשוטי דעת ממנו, כיוון שידע איזה כוח מייצב בחייהם מהווה הדת".

    אגב, לפי דבריו כל מה שוונגוט ידע על דתות מסתכם בכך שמוסלמים אדוקים בהחלט לא מאמינים בסנטה קלאוס. וכאן אנו חוזרים לשורות הראשונות על מחלות הפשטנות והקיבעון. איך אדם כל כך
    מבריק ומחפש וחוקר לא חשב לקחת צעד קדימה ולהקדיש קצת מזמנו לחקור קצת יותר לעמומק וברצינות את העניין של הדת? לנו יש מורשת בת 3,000 שנה מלאה בגאוני עולם שמבחינת עומק כתביהם אין כמותם באומות העולם, לא שווה לנסות לבדוק מה יש להם לומר? מדוע הם הקדישו כל חייהם לדרך הזאת?

    1. תודה על התגובה המושקעת. גרמת לי לחשוב שזה דבר תמיד חיובי. כמו כן אעיף מבט על ספריו של קורט וונגוט (אני תמיד מחפש דברים מיוחדים לקרוא).

      1. מצחיק. שוב תפסת את מה שנראה טוב מבעד לחריץ שבקסדה.
        וונגוט הוא אחד האנשים הכי משעשעים שהכרתי ואפילו מועיל. הוא ידע להבחין בין החשוב לטפל בחיים ועזר לי הרבה לזהות ולפרק כל מיני סורגי תודעה מיותרים. הצחוק הוא הדרך הטובה ביותר לפרק אותם. אפילו טוב יותר מאלכוהול.
        הצחוק מציג אותם כמו שהם באמת. דמיון של חשיבות עצמית שאנשים חשובים, רודנים קטנים או החברה מעצימים אותם כדי לכלוא ולחנוק אותך שלא תברח להם.
        בנושא של עשה טוב, ולא רק עם הבריות אלא בעיקר להיטיב עם נפשך, לגדל אותה ולרומם אותה אין לו הרבה מה להציע. לפחות הוא היה מספיק חכם ועניולהודות בכך.
        אבל מדוע שלא תטעם קצת מחשבות אמיתיות גם מהמשפחה שלנו?
        למשל דרך ה' של הרמח"ל?

          1. יופי.
            רק אתה צריך לזכור שכמו שאדם צריך לבטל קצת את דעתו ואת מה שידוע וברור לו בהחלט גמור ללא שום ספק, כדי ל"היכנס" למה שיש לסופר או לסרט או למוסיקה להעביר לו, בדומה לכך צריך לעשות גם בעניין הזה.
            צריך לשמוע את ה"ניגון" של הדברים ויש שם ניגונים מופלאים.

            באחד הספרים שלו וונגוט האתאיסט המושבע כותב:
            לא צריך הוכחה טובה יותר לקיומו של אלוהים מאשר המוסיקה.

            צבי ינאי ז"ל, בספרו המופלא "מסע אל תודעת הטבע" מתעקש מאריך להתפלא במיסתורין שאין לו התחלה ופשר שנקרא התודעה ואיך אין לנו שום קצה של מושג מה פשר הקשר בין העולם הגשמי לתודעה. וכאשר מתחילים להתבונן בזה, האדם נוכח שהאינטלקט יכול להקיף חלק מאוד מאוד זעיר מהפלא והמיסתורין שסובב אותנו וממלא את נשמתינו והאמונה צומחת וגדלה מאליה.
            האמונה, כפי שהיא מוצגת בעולם היא סוג של טמטום להכחיש את המציאות. אצלנו מכנים זאת אמונה כוזבית והיא גרועה מאפיקורוס כי גם שתוכיח לו בשכל ישר או בחוש ובמציאות שהוא אינו צודק המאמין יאמר לך שאמונתו היא מעל השכל וכך אני מאמין וזה החופשי חודשי שלי לגן עדן.
            אבל אמונה מתוקנת היא סוג של ראיה מרחוק, סוג של ראיה שמאפשר לך לראות דברים שהשכל לא יכול להקיף, ראיה שמאפשרת לך להבין שיש בדבר הזה אמת שעדיין אינני מבין אבל ראוי להאמין בזה וברבות הזמן והמאמץ להשכיל אוכל גם להבין מה שהיה נסתר ממני. ובכל מדרגה היא גדלה וצומחת לראות הלאה לעבר האופק שהשכל עדיין לא רואה אותו.

  2. בקשר לגיל הסלעים, ל"מדענים" הדתיים יש פתרון פשוט…
    אלוהים, בהיותו כל יכול, ברא את הסלעים זקנים…
    (ואם אתה לא יכול להאמין לזה, אתה יכול לקרוא קצת סיפורת מדע בדיוני על גזעים שבונים כוכבים… עם כל התכולה…)

      1. התאפקתי לא להגיב לתגובה הקודמת אבל היות שהתייחסת אליה אוסיף משהו.
        חז"ל התעניינו בדבר אחד בלבד: להכיר ולידע את בורא העולם ולברר מה חובת האדם לבוראו וכמו שנאמר בפרקי אבות:
        דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

        בחוכמת הטבע הם התעניינו בשעות הפנאי או כחלק מברור מה חובת האדם בעולמו.

        הם לא התיימרו לדעת הכל ולא הלכו בדרכה של הכנסייה להתעקש שדבריהם על חוכמת הטבע נאמרו ברוח הקודש ואין להרהר אחריהם. זה כל כך לא עניין אותם שאפילו שם לחכמה הזאת לא היה בדבריהם.

        הרמב"ם בהלכות קידוש החודש פרק י"ז מציין שכל הספרים שהיו לנו בחוכמת האסטרונומיה אבדו ומה שנשאר בידינו שאול מחכמי יוון ומוסיף שלא חשוב מי אומר את הדברים העיקר מה ההוכחות והראיות:

        "וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים.
        אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו.
        ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם האומות. שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי אנו סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע."
        הרמח"ל במאמר על ההגדות מוסיף לבאר שגם בשאר העניינים של חכמת הטבע חז"ל סמכו על דברי המחקרים:

        "… עוד צריך שתדע שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חז"ל בענינים מן הטבע או התכונות, וישתמשו מן הלימודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה. ואמנם אין העיקר להם הענין ההוא הטבעי או התכוניי, אלא הסוד שרצו לרמוז בזה.
        ועל כן לא יוסיף ולא יגרע על אמתת הענין הנרמז היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכוונה היתה להלביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים, ואותו הענין עצמו היה יכול להתלבש בלבוש אחר כפי המפורסם בדורות אחרים, וכך היה מלביש אותו בעל אותו המאמר עצמו אלו היה אומר אותו בדורות ההם."

        הערבוב שעושים בין מדע לתורה הוא שעטנז מכוער שאינו מוסיף כבוד, לתורה ולחכמיה ולא מועיל לכלום מלבד וויכוחי סרק וספקולציות מיותרות שלא מעלות ולא מורידות דבר לא לעניין האמונה ולא לעניין המדע. אלו פשוט שני עולמות מקבילים עם אי אלו נקודות השקה פה ושם אבל לערבב אותם זה בערך כמו למדוד את יופי המוסיקה והשפעתה על הנפש עם מקל מדידה של חייטים.

יש לך משהו להגיד? (לא חובה למלא פרטים בכדי להשאיר תגובה)

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.