כל מה שמעניין גברים

הפעם הראשונה שנתקלתי בגיליון של המגזין "בלייזר" הייתה לפני שתיים עשרה שנה, חודשיים לפני שנדב נולד. הדבר היחיד שאני זוכר מאותו גיליון הוא שבעמוד השער הייתה תמונה של ביל קלינטון. כנראה שגם התלהבתי ממה שקראתי כי שבוע אחרי זה הרמתי טלפון למחלקת המנויים של המגזין ועשיתי מנוי. אם מישהו היה אומר לי אז בנובמבר 2003 שכעבור עשור תפורסם מדי פעם במגזין הזה כתבה מפרי עטי הייתי חושב שהוא, בניגוד לביל קלינטון, כן לקח משהו לריאות.
קריירת הכתיבה שלי במגזין החלה בשנת 2005 במדור מכתבים למערכת. לא רק שהמכתב ששלחתי התפרסם, אלא גם קיבלתי בתמורה בדואר ספר מתח של הוצאת ידיעות אחרונות. מעודד מהצלחתי שלחתי בשנת 2006 למדור "דברים שגבר צריך לדעת" שתי רשימות, האחת בנושא חלל והשנייה בנושא כושר שהמשותף הוא שבשניהם אני אף פעם לא אהיה. הרשימות פורסמו ואפילו קיבלתי עבודת בית לכתוב כתבה על איזה נושא שארצה כדי לבחון את כישורי הכתיבה שלי. אני מתבייש להגיד מה בחרתי אבל נכשלתי בגדול (ובצדק).
פאסט פורוורד, בראשון בינואר 2012 שבוע אחרי שעזבתי את מיקרוסופט בלי לדעת מה אני הולך לעשות, שלחתי לעורך המגזין ליאור נעמן,  אי-מייל שכותרתו "אני רוצה להיות כתב בבלייזר (שוב)". הוא ענה לי בנימוס שאשלח כמה רעיונות לכתבות ומפה לשם מצאתי את עצמי בשביעי בפברואר 2012 במשרדי "בלייזר" ברחוב המסגר 9 שבתל אביב.
איך אתם חושבים שנראים המשרדים של "בלייזר", עיתון הגברים היחיד בישראל? ובכן אתם טועים. עדיף לעבוד במשרדים של חברת היי-טק. ליאור עבר איתי ביחד על רשימת הרעיונות ששלחתי שכללו תיעוד נסיעה בקטנוע 50 סמ"ק על כביש 90 ממטולה לאילת ולבסוף הוא אמר לי "עזוב, קח שבוע ותכתוב למה עזבת את מיקרוסופט".
כעבור שבוע מול מעבד התמלילים Word, לחצתי על כפתור "שלח" להודעת מייל שהכילה כתבה באורך של 3233 מילים שכותרתה "אפס אחד – CTRL ALT DELETE". שלושה ימים ישבתי לחוץ מול האי-מייל בצפייה לתשובה וכשהיא הגיעה ועוד הייתה חיובית, פרצתי בכאלו צעקות שמחה שנועה, הבת שלי, אמרה לי שהיא ראתה אותי שמח בעבר אבל לא כזה מאושר.
הכתבה שכותרתה "ריסטארט" פורסמה בגיליון אפריל 2012 של המגזין. מאז פורסמו חמש עשרה כתבות פרי עטי וחלקן אף הופיעו באתר YNet כך שזכיתי גם לחוות את עולם הטוקבקיסטים מהצד השני של המתרס. חוץ מלפתח עור של פיל, כדי לעמוד בחלק מהתגובות של הטוקבקיסטים ("אדם חרטטן ללא טיפת ענווה בושה לאדם כזה") קרו לי עוד כמה דברים טובים בזכות העובדה שמאז ב 33% מהגיליונות של "בלייזר" הופיעה כתבה שלי.
הדבר הראשון הוא שכתיבה שלי השתפרה בכמה רמות. אין דבר יותר טוב ומתסכל לכותב מאשר לעבוד מול עורך שיודע את העבודה. את הכתבה "ריסטראט" חתך תומר קמרלינג העורך משנה, באלף מילים(!), החליף את הסדר של כמה פסקאות, שינה כמה משפטים ושיפר אותה ב 100%. הדבר הטוב השני שקרה הוא שהבנתי, די מהר, שמבחינה כלכלית כתיבה היא לא אופציה ריאלית וזה דחף אותי להקים עסק בתחום אחר לגמרי ולבסוף להתגלגל לסטארט-אפ מצליח. הדבר השלישי הטוב הוא לחוות שוב ושוב תגובת גברים (חיוך מאוזן לאוזן) ונשים (מבט מופתע לפעמים לטובה ולפעמים לרעה) ברגע שאני מספר שאני לפעמים כותב ב"בלייזר". אני חושב שגם הנשים וגם הגברים טועים בתגובה שלהם. אני אישית לא שותה אלכוהול, לא מעשן סיגרים, לא מתעניין במכוניות או כדורגל וגם נשים צעירות בלבוש מינימלי לא עושות לי את זה. אבל אני כן קראתי, קורא ואמשיך לקרוא את המגזין בגלל הכתבות הרציניות, בגלל חוש ההומור האיכותי, בגלל העיצוב הגרפי ובמיוחד בגלל איכות הכתיבה שמאפשרת לי ליהנות מקריאה על נושאים שביום יום לא מעניינים אותי.
טוב, אם הגעתם עד לפה, אז דבר ראשון תודה רבה ותרשו לי גם לספר לכם שלבלייזר יש אתר אינטרנט חדש, כזה שנראה טוב גם בסמארטפון. אני ממליץ לכם לבקר בו וגם ליהנות משתי כתבות קצרות שלי. האחת על משחקי מחשב של נעוריי ושנייה על בתים שרובנו לא יכולים ואתם יודעים מה גם לא צריכים לקנות.