קשה להיות ארכיאולוג. לחפש אתרים שנשתמרו, לעבוד בחוץ בקיץ הלוהט ולהתעצבן כל פעם ששואלים אותך האם אתה יודע להשתמש בשוט כמו אינדיאנה ג'ונס. אבל אין מה לעשות, זאת הדרך היחידה לגלות מה היה פה פעם. בשלושים השנה האחרונות נוסף עולם חדש לעולמנו הפיזי, העולם הווירטואלי, קרי האינטרנט, גם בעולם הזה רוצים לפעמים אנשים לראות מה היה פה פעם, להיות "ארכיאולוגים אינטרנטיים". אבל השאלה היא האם אפשר לחפור באינטרנט? ואם כן היכן ניתן לראות את אתרי האינטרנט כפי שהם היו פעם?
נתקלתי בבעיה הזאת כשרציתי לבדוק, במסגרת תחקיר שעשיתי על היזם אלון מאסק, האם באמת חברת PayPal הציעה בעבר כסף לאנשים כדי שהם יפתחו חשבון. אמנם קראתי שכך היה בויקיפדיה ואתרי תוכן נוספים, אבל רציתי לוודא זאת אישית. "חבל מאד", חשבתי לעצמי, "שאני לא יכול לחזור בזמן ולגלוש לאתר של PayPal". בעודי מפנטז על מכונת הזמן של המדען התמהוני אמט "דוק" בראון גיליתי שקיים אתר שנקרא "Wayback Machine" שמאפשר זאת. האתר שכתובתו – http://archive.org/web – שומר מאז 1996 העתקים של קרוב לחמשת מאות מיליארד דפי אינטנרט. הכנסתי את הכתובת http://www.paypal.com בחרתי את התאריך 24 לספטמבר 2001 ומה שקיבלתי אכן אישש את הטענה שרציתי לבדוק.
בצד שמאל של הדף ניתן לראות שבאותו הזמן אפשר היה גם לתרום לנפגעי פיגועי ה 11 בספטמבר. אני זוכר טוב מאד את היום הזה שגלשתי לאתר http://www.cnn.com וראיתי את העמוד הזה.
אחד הקשיים שאיתם צריך הארגון "The Internet Archive", ארגון ללא כוונת רווח אשר אחראי על התיעוד החשוב הזה, הוא להתמודד עם מהשינויים בפורמט בה נשמר הידע. לעומת כד מחרס שיוצר לפני אלפי שנים וניתן גם היום להשתמש בו, אין הרבה אנשים שיש לכם מכשיר בו הם יכולים לצפות בקלטת VHS שצולמה אך לפני עשרים שנה או לפתוח מסמך שנכתב במעבד תמלילים ישן. מי ערב לזה שהדפדפנים שנשתמש בהם עוד עשר שנים יוכלו להציג אתרים שנכתבו בשנות התשעים?
חוץ מאתרי אינטרנט נשמרים באתר גם תמונות, סירטוני וידאו, קטעי אודיו, ספרים מצולמים, ספרים דיגיטליים ואפילו משחקי מחשב שאפשר לשחק איתם. מה שעדיין חסר שם הן אפליקציות של מכשירים חכמים, למרות שאולי עדיף שקנדי קראש לא יישאר לדורות הבאים.
האם בעתיד יהיה מקצוע שיקרא "ארכיאולוג אינטרנטי"? סביר להניח שכן, והדבר הכי טוב זה שאפשר יהיה לעסוק בו בחדר עם מזגן.
החיים על פי ניר 