זמן ומרחב

 (פורסם במקור בפברואר 2008 באתר הקודם של "החיים על פי ניר" – לדאבוני עדיין רלוונטי גם כיום)

בספר השני בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, המסעדה בסוף היקום, מתוארת מכונת העינויים הנוראה ביותר שאי פעם הומצאה. שמה של המכונה הוא "Total Perspective Vortex" או בתרגום עילג שלי כי לא מצאתי עותק בעברית של הספר בבלגן שיש לי בבית "מערבולת נקודת המבט המוחלטת". עקרון הפעולה של המכונה הוא גאוני, היא פשוט מראה למשתמש בה כמה הוא קטן וחסר חשיבות ביחס ליקום ע"י הצגה של הגודל האינסופי והבלתי נתפס של היקום עם חץ קטן שכתוב עליו "אתה נמצא פה", נשמתו של המשתמש מיד מתרסקת והוא מת מוות נוראי.
"למה לעזאזל אני מספר לכם את זה?", אתם בטח שואלים את עצמכם, "האם יש לך מחשבות אובדניות?". חס וחלילה! הדבר האחרון שאני רוצה זה שאשתי תהנה מכספי ביטוח החיים שלי בצעירותה. פשוט לפני כשבוע הודיעה מיקרוסופט כי היא חתמה על הסכם לקנות את חברת ההזנק "ידעת" הישראלית. חברת "ידעת" פיתחה מנוע שקורא את המידע הקיים במאגר המידע של הארגון מבצע ניתוחים סטטיסטיים ויוצר קבוצות וסגמנטים בעלי מאפיינים דומים. בשורה התחתונה השימוש במנוע יהיה למצוא את הפרסומות הכי מתאימות לגולשי האינטרנט.
אותי תמיד זה מפתיע למה צריך "מנוע חכם" בשביל הדברים הללו. הרי כל מה שצריך זה רק לזהות את מין הגולש. אם הגולש הוא גבר פשוט שמים פרסומת לכל דבר שבמרכזה תמונה של בחורה נאה ואם זאת גולשת כל פרסומת לבגדים/נעלים/תכשיטים/שטויות שאין בהם כל צורך תתאים. אבל את הרעיון שלי אף אחד לא קנה לעומת חברת "ידעת" שנקנתה לפי הדיווחים בעשרות מיליוני דולרים.
את ההודעה על הרכישה קיבלתי בדואר הפנימי של החברה יחד עם ההודעה שיצאה לעיתונות. כשקראתי את ההודעה לעיתונות הגעתי לפסקה שגרמה לי להרגיש כאילו אני נמצא בתוך "מערבולת נקודת המבט המוחלטת". הפסקה תארה את אחד ממקימי חברת "יעדת" והינה הפסקה המקורית:
"אורן, הטכנולוג הראשי של החברה הוא טיפוס צבעוני ומעניין. הוא סיים בגיל 21 דוקטורט במתמטיקה באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית. לאחר מכן התגייס לחיל המודיעין, ועד היום הוא משמש יועץ לענייני הצפנה לצה"ל. הוא נחשב לאחד האנשים המובילים בחיל המודיעין בתחום פיצוח הצפנים, וזכה על כך בפרס ביטחון ישראל. לפני חמש שנים פתח עם אשתו תהל את המסעדה הקרויה על שמה במדרחוב נחלת בנימין בת"א. בין לבין הוא הספיק להוציא ספר ("הדבר האחרון שאבא שלי הבין"), לשחק בתיאטרון הסמטה ולכתוב למקומות שונים. יום בשבוע הוא מקדיש למשרד הביטחון ולצה"ל בייעוץ לפיענוח צפנים."
קראתי את הפסקה הזאת שוב ושוב ולא האמנתי שקיים בן אדם כזה, איך הוא מצליח לעשות כל כך הרבה בעשרים וארבע שעות. אני בקושי מצליח לגרום לבוס שלי לא לפטר אותי והוא מוכר חברה שהקים אך לפני שנה וחצי! אני מתאמץ לשרבט 300 מילים פעם בשלושה שבועות והוא מוציא ספר! השיא הקולינארי של השבוע שלי הוא כשאנחנו מזמינים פיצה והוא עוזר לאשתו לנהל מסעדה! אני הייתי חניך מצטיין שבועי בטירונות והוא זכה בפרס ביטחון ישראל!
מעולם לא הרגשתי כל כך קטן ולא יוצלח אחרי שקראתי על הבחור הזה.
אבל כעבור שעה שמתי לב שחסר משהוא בתמונה האידיאלית. בשום מקום לא נכתב שיש לו ילדים! הרי אנחנו בישראל ותמיד מציינים עובדה זו. מיד השתפרה הרגשתי פלאים, עכשיו ברור איך הוא מספיק כל כך הרבה. בזמן שהוא משחק בתיאטרון הסמטה אני משחק בתיאטרון בובות, כאשר הוא מפצח צפנים בשביל צה"ל אני עוזר לילדות שלי להכין שיעורי בית. כשחזרתי הביתה מהעבודה לא הבינו צאצאי למה אני מחבק אותם חזק ומודה להם על שהם התירוץ הכי טוב שלי.