11 תובנות ונקודות למחשבה אחרי 72 שעות בהלל יפה

1. קשה להיות אתאיסט כשהבן שלך שוכב במיון עם 40 מעלות חום והרופא מודיע לך שהבדיקה הבאה תהיה ניקור מותני ע"מ לשלול דלקת קרום המוח. אין את מי להאשים ואין גם ממי לבקש עזרה. בסוף בצילום הרנטגן ראה הרופא שיש לו "רק" דלקת ריאות כך שנמנע הניקור המותני. אבל אני סתם מ***ן את השכל, קשה גם להיות אדם מאמין כשהבן שלך שוכב במיון עם 40 מעלות חום.

2. מויקיפדיה:
"טכניקת צילום הרנטגן התגלתה במקרה על ידי הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן בערבו של יום ה-8 בנובמבר 1895 בשעה שערך ניסויים בשפופרת ריק במעבדתו. רנטגן זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1901 על תגליתו זו".
"בשנת 1928 הבחין אלכסנדר פלמינג בתופעה מעניינת: באחת מצלחות הפטרי – צלוחיות זכוכית מלאות במזון המשמשות לגידול חיידקים במעבדה – שהכילו מושבה של חיידקים, התפתח עובש, וסביב העובש נוצרה טבעת נקייה מחיידקים. הוא גילה כי חומר פעיל מסוים בתוך העובש – הוא כינה אותו "פניצילין" – מסוגל לקטול חיידקים ביעילות, אפילו בריכוז נמוך, כשהוא מדולל מאוד. על הישגו הראשוני בזיהוי פעולת הפניצילין זכה אלכסנדר פלמינג בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1945".
חבל שאני לא יכול להגיד לוילהלם רנטגן ואלכסנדר פלמינג תודה אישית. בזכותם נדב יושב עכשיו בסלון וצוחק בזמן שהוא צופה בסרט "גנוב על המיניונים". רובנו צריכים כל בוקר להגיד להם, ולשאר המדענים, תודה על מצב הרפואה כיום. עצוב שהם לא הגיבורים שלנו, שתמונתם לא מופיעה כל יום בעיתון במקום צילום הקקי הראשון של הבת של נינט.

3. לצוות הרפואי שטיפל בנדב כן יצא לי להגיד תודה. אנחנו די אוהבים לצפות בתוכנית "האנטומיה של גריי" כך שבמהלך האשפוז ניסינו למצוא מי בצוות היא ד"ר מרדית גריי, מי היא ד"ר מירנדה ביילי ומי הוא ד"ר דרק שפרד (הידוע בכינויו "מק'דרימי"). מצאנו כמה מועמדים ומועמדות ותהינו מה באמת קורה שם בחדרים של הרופאים.

פרס למי שמבין למה יש פה ציור של ארנב.
פרס למי שמבין למה יש פה ציור של ארנב.

4. כשהייתי קטן אבא שלי צחק איתי ואמר לי שהוא רוצה שאהיה רופא עיניים כדי שאוכל לטפל בבעיה שהייתה לו בעין. אני מעולם לא רציתי להיות רופא ואני גם בטוח שלא הייתי מצליח להיות רופא טוב מהמון סיבות. אז במקום זה הלכתי להיות מהנדס תוכנה ואחד החברים הכי טובים שלי הוא רופא עיניים בעל שם עולמי, כך שאם אבא שלי צריך עזרה אז יש לי פתרון שלא דרש ממני ללמוד עשרים שנה.

5. אני לא מבין איך רופאים לא חולים כל הזמן. כל היום הם מסתובבים ונוגעים באנשים עם מגוון רחב של מחלות. נראה לי שאחרי פיצוץ גרעיני או מגפה קטלנית היחידים שישרדו הם רופאים וג'וקים.

6. כבר כמה וכמה פעמים ציינתי שנדב הוא העתק (יותר מוצלח) שלי ואפילו גם לי הייתה דלקת ריאות בגילו. חוץ מההיבטים החיצוניים והרפואיים גם בתחום ההומור הוא דומה לאיך שהייתי בגיל אחד עשרה. ילד שמבין הומור אבל לא יודע ליצר הומור או אפילו לספר בדיחות. ארבעים ושמונה שעות אחרי תחילת האשפוז, אמר לי נדב שהמסקנה שלו מביקור בשירותים של בית החולים ושל בית הספר היא שבכל מוסד שקשור לממשלה יש נייר טואלט שמרגיש כמו נייר זכוכית. אחרי זה הוא ישב וכתב טור "החיים על פי נדב" בו הוא צוחק בתחכום על החברה הישראלית, על זה שלא ברור למה לתרופות צריך להיות טעם מגעיל, על בית הספר ובמיוחד על ההורים שלו. לא יודע איזה אנטיביוטיקה נתנו לו אבל גם אני רוצה.

7. הייתי ילד שבוכה המון. כשהעליבו אותי בכיתי, כשלא הצלחתי במבחן בכיתי וכשורדית לא רצה להיות חברה שלי גם בכיתי. הנטייה הזאת לבכות הלכה ונעלמה עד שבערך מגיל 19 עד 31 אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שבכיתי. אבל אז כשנולדו הבנות פתאום מצאתי את עצמי מנגב את האף אפילו בקומדיות רומנטיות. ב 72 שעות ששהינו בבית החולים שקי הדמעות שהתרוקנו כמה פעמים בזמן שחיבקתי את נדב הלוהט מחום.

8. בקצה של המיטה תולים הרופאים לוח ובו דפים עם רישום מצבו של החולה. לחץ דם, דופק, סטורציה (רמת חמצן בדם), יציאות, אוכל, טמפרטורה של הגוף ומצב נפשי. אני חושב שלוח כזה יכול להיות מתנה נפלאה לזוג נשוי. לוח שתולים בקצה של המיטה ובו דפים עם רישום של מצב הנישואים.

9. אחרי זמן האיכות הכפוי שביליתי איתו הגעתי למסקנה שאני לא באמת מכיר אותו. (למשל הוא אוהב אוכל של בתי חולים). כשחזרתי הביתה להתאוורר טיפה לפני שאני חוזר ללילה נוסף ראיתי על השולחן את תעודות החצי שנה של הבנות. לאחת מהן היה רשום בהערות שהיא בדרך להיות מנהיגה חברתית. יופי, רק זה מה שחסר לי. יום אחד אני אגיע הביתה ובאמצע הסלון יהיה אוהל עם שלט "העם רוצה צדק משפחתי".

10. אפשר ללמוד הרבה על יחסי יהודים ערבים במדינה שלנו בזמן שהייה בבית חולים. יצאתי משם טיפה יותר אופטימי.

11. זה מאד אופנתי להתלונן על מערכת הבריאות שלנו אבל יש לי רק דברים טובים להגיד על מה שעברנו במחלקת הילדים של בית החולים הלל יפה. במיוחד שהיה שם WiFi מעולה בחינם.

מודעות פרסומת

12 תגובות בנושא “11 תובנות ונקודות למחשבה אחרי 72 שעות בהלל יפה

  1. קל מאוד להזדהות עם אבא ניר, ואף לחבב את נדב, אך כשקראתי את סעיף 10 הצטערתי שניר לא שיתף יותר במה שהביא אותו לאופטימיות עליה כתב. אני משער שמה שגרם לכך היו רופאים ערבים טובים ומסורים ואולי חולים ערבים שהוכיחו כי כולנו דומים כאשר הבן שלנו מאושפז. אך הבחינה היא במצבי קונפליקט שמחייבים הכרעה ערכית מוסרית ושם פעמים רבות מדי המציאות מפוגגת את האופטימיות. בין כך ובין כך נהניתי מהרשימה, ולואי שתמיד יהיו אלה הסיומים של שעות של חרדה ודאגה.

    1. יש רגע שאין פה קונפליקט? מעולם לא פגשתי רופא יהודי או ערבי שלא נתן את המקסימום שלו בזמן שטיפל בחולה. לפני כמה שבועות נהרג כבאי ערבי בזמן טיפול בדליפת גז באיזור התעשיה עמק חפר. אני חייב להיות אופטימי לגבי ערביי ישראל, הפלסטינים בגדה ורצועת עזה זה כבר סיפור אחר.

  2. הייתי באותו מצב בשבוע שעבר (תל השומר, ילדה בת 16.5 שיש לה משהו שלא יודעים, WiFi חינם, ערבים, רופאים וכו'…) – כל מילה! ממש. תהיו בריאים. זה באמת הכי חשוב.

    1. אני חניכו של ז'בוטינסקי לא של דני דנון.
      דרך אגב 3 מגיע לבקר אותי היום (מרכיב מטבח בבית מולי) אז אתה מוזמן לקפה.
      ותנסה לא לפרוס בדרך!

  3. מסכימה. המדענים הם בסופו של דבא אלו שתרמו הכי הרבה לאנושות.
    אף אחד לא מזכיר אותם. גם בבתי ספר לא לומדים עליהם מספיק

    1. חשבתי לעומק והגעתי למסקנה שלצפות ש"אחרים" יכירו תודה זאת טעות. אז מהיום אני אנסה להזכיר כל פעם מדען אחר בטורים שלי.

      1. יוזמה ברוכה. אשמח להציע לך כמה
        אלומי שם, כמו ממציא הפרספטרון רוזנבלט שחוץ ממני לא נראה לי שעוד מישהו מכיר אותר.

  4. עצוב, אבל לקקי של הבת של נינט יהיה ערך יותר ארוך בוויקיפדיה מאשר לאלכסנדר פלמינג…
    חוץ מזה נהניתי לקרוא.

אפשר גם להשאיר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.