תעשה לי לייב

[יום המופע – 19:50] הפה שלי יבש. לא משנה כמה אני שותה הוא עדיין יבש. אני בתוך מועדון הסטנדאפ פקטורי בדרום ת"א מסתכל באימה על במה קטנה שעוד שעתיים אעמוד עליה.


הכול התחיל לפני חודש וחצי בפוסט הזה בפייסבוק.

1

עידן ניידיץ הוא מה שנקרא בימינו "אושיית רשת". איש מצחיק שאלפי אנשים עוקבים אחרי הסטטוסים שהוא מפרסם בפייסבוק ובטוויטר.

2

למרות שאני חושב שגם אני איש מצחיק יש ביני לבין עידן כמה הבדלים.
1) יש הרבה יותר אנשים שחושבים שהוא איש מצחיק
2) יש לו משקפיים הרבה יותר יפות מהמשקפיים שלי
3) הוא הבין שעם כל הכבוד לעולם הוירטואלי אין כמו העולם האמיתי (מזכיר לכם את המטריקס?)

סעיף מספר 3 הניע את עידן להוציא כמה מאושיות הרשת, שרגילות לקבל לייקים ותגובות עם מילים שהאות האחרונה שלהם חוזרת שוב ושוב ("חזקקקקקקקקקקק"), אל הבמה הפיזית. מקום שאי אפשר למחוק פוסט לא מצחיק והתגובה היא מיידית גם לחיוב אבל גם לשלילה.
שנים שאני מפנטז לעלות על במה במועדון סטנד-אפ. האמת שזה לא מסובך. לכל מועדון סטנד-אפ יש פעם בשבוע ערב "במה פתוחה" שבה אנשים יכולים לעלות על הבמה ולנסות. אבל תמיד מצאתי תירוצים: אני צריך עוד זמן כדי לשפר את הקטע שלי, זה בתל-אביב ואין שם חניה או עכשיו חורף ואנשים פחות צוחקים. אבל הפעם שקראתי על הערב שעידן מארגן, ערב שיקבל את השם "תעשה לי לייב", החלטתי שזהו, הגיע הזמן.


[יום המופע – 19:20] ארבע מאות מטרים לפני היעד כבה לי הטלפון ואיתו הוייז.  דקה לפני העפתי מבט וזכרתי שאני צריך לפנות שמאלה ואז ימינה כדי להגיע למועדון הסטנד-אפ. לא זכרתי נכון ובמשך כמה דקות, עד ששוב חזר הטלפון שלי לחיים, הסתובבתי ברחובות שאחד מהם התברר כמאוד מפוקפק. בכניסה למועדון חיכו כבר כמה אנשים שכנראה אוהבים להקדים כמוני.


3

4

5

יש לי קצת יותר משלושה שבועות להתכונן. בשלב הראשון אני עובר על כל הטורים שלי בבלוג ומבין דבר אחד חשוב. אני לא כזה מצחיק כמו שאני חושב. לבסוף אני מוצא שני טורים שאני אישית מאד אוהב. הראשון "הפתעה ממקום לא צפוי" המספר על הדבר הכי הזוי שקרא לי בתור אבא, ושני "Trash Is Cash" המספר על עסק סביבתי שהקמתי. אני עושה כמה חזרות ומגלה שלקרוא את הטור הראשון לוקח לי שלוש וחצי דקות והשני ארבע וחצי דקות. אחרי שאני מבין מעידן שחמש דקות זאת מגבלה קשיחה אני מחליט לבחור בקטע היותר קצר ולעשות הקדמה קצרה של דקה וחצי.


[יום המופע – 20:15] עידן מושיב את כולנו ונותן לנו תדריך על איך הולך להתנהל הערב. בזמן שהוא מדבר אני גם מסתכל על כל האנשים שעד עכשיו הכרתי רק דרך פייסבוק ומיילים. מדהים כמה זה שונה. כל אחד מאיתנו צריך לזכור מי לפניו ומי אחריו בסדר העלייה לבמה (הליין-אפ) גם כדי לא לאחר וגם כדי שיוכל להזמין את הבא אחריו. אנחנו זכאים לבקבוק מים ושלושים אחוז הנחה על משקאות אלכוהוליים. אני לא שותה אלכוהול אבל מרגיש שאולי זה זמן טוב להתחיל.


קיבלתי בחזרה את שני הטורים מהעורכת שלי. אחרי שרוב הטוקבקים לכתבה שפרסמתי ב YNet מחשבים עסקו, ובצדק, בעברית הקלוקלת שיש בכתבה הבנתי שאני צריך עזרה. מאז כל טור שאני שולח לפרסום בעיתון או אתר רציני דבר ראשון עובר דרך העורכת שלי. יש עוד שבוע למופע ואחרי שהתאמנתי, הקלטתי ותזמנתי שוב ושוב את הקטע שלי לפחות שעה ביום אני מרגיש די מוכן. יום לפני המופע שלח עידן הודעה שכל הכרטיסים נמכרו. למה לעזאזל אנשים ירצו לבוא לראות מופע כזה? אני שוב לא מרגיש מוכן.


[יום המופע – 16:59] חשבתי שיהיה לי זמן לחזרה אחרונה בזמן העבודה. אבל כמובן שזה היה יום מטורף שבו שום דבר לא עבד כמו שצריך ועוד דקה יש לי שיחה עם גרג מבוסטון. אולי אני אנסה את הקטע שלי עליו? הוא אמר לי פעם שהוא אוהב את חוש ההומור שלי אבל הבעיה היחידה היא שהוא לא מבין עברית.


הנה דוגמאות לפעמים שעמדתי מול קהל גדול:

1979 – כיתה ד', הצגה של הכיתה מול כל ההורים, אני בתפקיד אסתר המלכה (כן אסתר המלכה!).
1986 – כיתה יא', טקס סיום בית ספר תיכון באמריקה, אני בתפקיד הזר החנון עם הציונים הכי גבוהים שמספר לאמריקאים כמה המדינה שלהם נפלאה.
1993 – קורס מפקדי טנקים, הרצאה קצרה לגדוד על מלחמת ששת הימים.
1998 – חתונה (שלי), קטע סטנד-אפ בו אני מציג את כל קבוצות האנשים השונות שהגיעו לחתונה.
2002 – 2009 – אירועים שונים במיקרוסופט, לרוב מסיבות פרידה מעובדים.

סיינפלד אמר פעם שאנשים יותר מפחדים מלעמוד מול קהל מאשר מהמוות. זה אומר שבהלוויה הם מעדיפים להיות הנפטר ולא זה שצריך לשאת נאום פרידה. למרות שזה לרוב לא המצב אצלי ככל שמתקרב יום המופע הטיק ברגל הולך ומתגבר.


[יום המופע – 21:10] אני יושב בחדר האמנים שנמצא בקומה השנייה במועדון מעל מחסן המשקאות. מלמטה עולים קולות של קהל שמתיישב ובחדר נמצאים איתי עוד כמה אנשים שאמורים להופיע הערב ומדברים. הם מדברים ואני שותק, וחושב מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי. שאפשל? שאנשים לא יצחקו? שיזרקו עלי עגבניות רקובות? שהבטחון העצמי שלי ישבר ואדרדר לשימוש בסמים קשים?

עידן נכנס לחדר ואומר שמופע מתחיל עוד שתי דקות. יאללה לעסק!


הליין – אפ

עידן ניידיץ – מנחה/פתיחה
סיאל נובוקובסקי – סטנד-אפ
שמוליק קרסיק – סטנד-אפ
עידן יוסף ימין – סיפור
עידן ניידיץ – מנחה
אלמוג בר – סיפור
שלומי טסה – סטנד-אפ
שרית אשואל – סיפור
אוהד גל – סיפור/הצגה
עידן ניידיץ – מנחה
מרסל מוסרי – סיפור
גל גרינברג – שיר
שוקי ברקן – סאטירה
ניר כץ – סיפור
עידן ניידיץ – מנחה
דני קומושביץ – סטנד-אפ
יעל כהן – שירים
עומר מנדס – סטנד-אפ + סיפור
מיכל וויסנברג – סיפור
עידן ניידיץ – מנחה
רונית לזרוביץ' – שיר
מור כהן – סטנד-אפ
גיא לייבה – סטנד-אפ
עידן ניידיץ – מנחה/סיכום

כולם היו טובים, באמת. תלחצו על השמות שלהם בכדי לראות את הפרופיל שלהם בפייסבוק.


[יום המופע – 23:30] אני במכונית בדרך הביתה מפוצץ באדרנלין. משחזר בראש שוב ושוב את ההופעה שלי וכל מה שאני זוכר זה את הפרוז’קטור שהיה לי מול העיניים. בסביבות מחלף פולג התחלתי לבנות קטע סטנד-אפ שעוסק בצניחת שק האשכים אצל גברים מעל גיל 45. די מהר הגעתי לחומר של לפחות חמש דקות. עכשיו כל מה שנשאר לי זה לעלות על במה פתוחה. אבל אני צריך עוד זמן כדי לשפר את הקטע שלי, זה בתל-אביב ואין שם חניה ועכשיו גם חורף ואנשים פחות צוחקים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אני, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על תעשה לי לייב

  1. Edo הגיב:

    תותח!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s