הם ואנחנו

אין כמו בחירות כדי לחלק את האנשים לקבוצות. דתיים מול חילונים, ימנים מול שמאלנים, יהודים מול ערבים, קפיטליסטים מול סוציאליסטים, מרכז מול פריפריה, וגברים מול אלו שמפריעות להם לראות משחקי פוטבול אמריקאי (למרות שזה רק שלוש שעות, פעם בשבוע, בין החודשים ספטמבר לפברואר ובשאר הזמן רואים מה שהיא רוצה). אבל בחיי היום יום השוני בקבוצות הללו הוא פחות חשוב מאשר ניתן להם משקל בשיח הציבורי. רשימת הקבוצות הבאות מייצגת הרבה יותר טוב את השוני בין בני האדם ושייכות לאחת מהן מלמדת רבות על החברים בה והאם כדאי לשמור איתם על קשר. כמו כולם גם אני שייך רק לאחת מבין מהקבוצות המנוגדות ולפי ההסבר שלי תוכלו להבין לאיזה מהן.

אנשים שישנים עם פיג'מה מול אנשים שנכנסים למיטה עם מה שיש – אמנם אנחנו מבלים שליש מחיינו במיטה אבל האם זאת סיבה מספיקה כדי לקנות בגד שזה כל ייעודו? מה רע בטרנינג וחולצה ישנים שגם חוסכים קניה וגם מאפשרים לגשת לדלת הכניסה מבלי להתבייש שאתה בפיג'מה? לא סתם אף אחד לא יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה.

אנשים שמדברים בטלפון הנייד שלהם בקולי קולות מול אלא שלא – אני מוכן לסבול את האיחורים, את העמידה הצפופה, את הרציפים שלא מוגנים ממזג האוויר, את התקלות ואת המחיר הלא זול, אבל יש דבר אחד שגורם לי לחשוב פעמיים לפני שאני נוסע ברכבת או אוטובוס, אלה אותם אנשים שמדברים בטלפון הנייד שלהם בקולי קולות. מה שמדהים הוא, שבניגוד לקבוצה שמנגנת מוזיקה בקולי קולות, אי אפשר לדעת מראש מי שייך לאותה קבוצה. זאת יכולה להיות ילדה בת 16 שרבה עם החבר שלה, חייל שמנסה להסביר למפקד שלו למה הוא מאחר או גבר בן 64 שמתגאה בנכדים שלו. יום אחד אני פשוט אקליט את כל השיחות הללו, שלא נותנות לי אפשרות לחשוב בשקט, ואעלה אותן לדף פייסבוק מיוחד שיקרא "שיחות ציבוריות מביכות".

אנשים שאוכלים גויאבה בפומבי מול כאלו שלא נוגעים בפרי הזה – יש לא מעט סיבות למה כדאי לאכול גויאבה. יש בה המון ויטמינים (פי ארבע ויטמין C מתפוז), מעט קלוריות, מכילה אנטיאוקסידנטים, עוזרת לטיפול בטחורים ומורידה חום. אבל מול כל המעלות הללו יש את העובדה הפשוטה שהיא פשוט מסריחה את הסביבה.

אנשים שמשתמשים במילה "פאק" מול חסידיו של אליעזר בן יהודה – אין שום ספק שעברית היא שפה מיוחדת. זה די מדהים לחשוב שאם הייתי נוסע אחורה בזמן 2000 שנה ופוגש את אבות אבותיי היינו יכולים לתקשר מילולית. אבל אחד מהחסרונות הגדולים של העברית הן הקללות, שאם חושבים על זה מעיד לטובה על עמנו. ברוב השפות הקללות לא רק נשמעות יותר טוב, אלא הן גם יותר מוצלחות. באנגלית יש כמובן את המילה המדהימה "פאק" שאפשר להשתמש בה בכל כך הרבה צורות והטיות. אבל למרות זאת אין שום סיבה לישראלי דובר עברית לשרבב את המילה הזאת למשפט, זה פשוט נשמע מגוחך. ("אחי בדרך לעבודה כמעט והתנגש בי איזה פאקינג אידיוט שלא יודע לנהוג")

אנשים שחונים עם התחת למדרכה לעומת אנשים שחונים עם החזית – בחניון טנקים צריך לחנות את הטנק בצורה כזאת שבמקרה ויש הקפצה אפשר לצאת במהירות ובבטיחות מהחניון ע"מ לסכל את מזימות האויב. זה לא רלוונטי במקרה של חניון מכוניות.

הורים שמנסים לשפר את מערכת החינוך ע"י עבודה משותפת מול שולחי המיילים ולוחמי הוואטסאפ  לקח לי זמן להמציא להם כינוי אבל בסוף מצאתי – "ציידי המורים". אלה אותם הורים שאף פעם לא מתנדבים לעזור בפעילות כיתתית אבל קולם, יותר נכון מקלדתם, נשמע שוב שוב בתכתובות בו הם מתלוננים, לרוב על איזה מורה תורן. מורה, שלטענתם, לא מספיק נחמד / לא מספיק מקצועי / דורש יותר מדי / דורש פחות מדי / שאמר פעם לפני כמה שנים משהו למישהו שאולי העליב אותו. כדי לשמור על שפיותי אין לי וואטסאפ ובג'ימייל אפשר ליצר חוק שכל אי-מייל שהם שולחים, בתפוצת נאט"ו כמובן, מגיע ישר לפח האלקטרוני.

[איך יווצר הקשר הראשון עם חייזרים]


אנשים שמבינים את דו"ח הפנסיה / תלוש שכר / דו"ח מס הכנסה שלהם לעומת כאלו שמיד זורקים אותם לפח –
הסוד הוא למצוא יועצת מס / פנסיה מקצועית שאתה סומך עליה. לשלם לה, לשבת איתה עד שאתה מבין טוב טוב מה זה לעזאזל "גילום זקופות", "זיכוי אישי" ומה הוא אחוז דמי הניהול שגובים ממך. למה דווקא יועצת? כי בתחום הזה נשים הן יותר אמינות. אנשים שלא עושים זאת ייהנו הרבה פחות בגיל הפרישה.

 אנשים שמסדרים את המיטה שלהם בבוקר לעומת כאלו שזה קורה פעם ברבעון – בכתבה בעיתון "את" מציינים שכדי לחזק את הזוגיות מומלץ לסדר את המיטה כל יום בבוקר. מנגד בכתבה באתר "מאקו" מסופר על מחקר בריטי חדש שטוען שמיטה מבולגנת מסייעת במזעור אוכלוסיית הטפילים הזעירה שנקראת קרדית אבק הבית. היצורים הזעירים הללו גורמים ללא מעט תגובות אלרגיות ואסתמטיות אצל בני אדם. השאלה היא מה עדיף: אישה שמחה או ירידה בכמות הטפילים במיטה, אכן שאלה קשה. בכל מקרה אני לא מסדר את המיטה כי אני עצלן.

אנשים שלא מבינים למה אין מקום בפארק בשעה 13:00 ביום שבת לעומת כאלו שמגיעים לשם ב 8:00 בבוקר – אם זה היה תלוי במשפחה שלי, הם היו קמים כל שבת ביקיצה טבעית שזה אומר 11:00. לדאבונם הם חיים עם חניך תורן שמעיר אותם לרוב ב 7:00. המירמור בשעתיים הראשונות מתחלף בהכרת תודה כשהם מבלים כמעט לבד בפארק, חוף ים או שמורת טבע. ההבנה כמה אני צודק מתרחשת כשאנחנו עוזבים את הפארק, חוף ים או שמורת טבע והם רואים את אלו שאוהבים לישון עד מאוחר מחפשים חניה.

אנשים שמשתפים את הטורים של הבלוג הזה עם החברים שלהם לעומת כאלו שנהנים לבד – תודה מראש למשתפים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה / משפחה, ישראל, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s