אז מה הנישה שלך?

הכל התחיל בחודש ינואר 2013 כאשר חיכיתי בתור בסניף המרכזי של "דואר ישראל" במקום מגוריי, זכרון יעקב. החזקתי בידי פתק עם המספר 189 כאשר על המסכים רשום היה שכרגע מטפלים בלקוח מספר 164. השעה הייתה חמש אחרי הצהריים ורק כעבור 45 דקות סוף סוף הגיע תורי. בניגוד לעצבנות של שאר הלקוחות, אני הייתי רגוע מהסיבה הפשוטה שלא מיהרתי לשום מקום. לפעמים אני אוהב סתם לשבת עם עט ונייר ולשרבט את המחשבות שלי. בעודי מסתכל על גבר מאד תזזיתי ועצבני שהחזיק ביד אחת פיסת נייר שמעידה שהוא פה בשביל דואר רשום, וביד השנייה פתק עם המספר 201 חשבתי פתאום לעצמי "כמה הוא יהיה מוכן לשלם לי בשביל לעמוד במקומו בתור?". שקל? חמישה שקלים? עשרים שקלים? אולי אפילו מאה? מיד שאלתי את עצמי את השאלה ההפוכה כמה אני אהיה מוכן לקבל כדי לתת לו שירות מהסוג הזה.

כמו גדולי הכלכלנים ההתנהגותיים של ימינו, עיינו ערך: דן אריאלי, החלטתי גם אני לערוך ניסוי. בגלל שאני מתחזק, בחינם, את דף הפייסבוק של אחד מהעיתונים המקומיים במקום מגוריי הסכים עורך העיתון לפרסם מודעה שלי בעיתון בלי שאצטרך לשלם עבורה. במודעה היה רשום:

תושבי זכרון יעקב
האם נמאס לכם לבזבז זמן יקר
בהמתנה לביצוע פעולות בדואר
אם כן, אנחנו נעשה זאת בשבילכם,
במהירות, מקצועיות, ואחריות
25 ₪ לפעולה
5 ₪ לכל פעולה נוספת
לפרטים: [מספר טלפון]

כמו כן הדפסתי את המודעה על דפי A4 ותליתי אותה על לוחות מודעות ברחבי המושבה וגם בכניסה לבית שלי.
למה בחרתי 25 ₪? חיפשתי שירות דומה באינטרנט וגיליתי שיש בישראל חברה שבשביל 100 ₪ לשעה, נציגי החברה יעשו כל מה שאתה רוצה. ידברו עם חברות טלפונים, יתעסקו עם נותני שירותים, יקנו את המדפסת הכי מתאימה וזולה, בקיצור יפנו ללקוח זמן כדי שהוא יתעסק בדברים שחשובים לו.
25 ₪ נראה לי גם כמחיר סביר שמישהו ישלם ע"מ לחסוך לו חצי שעה של עמידה בתור, לא כולל חניה. מצד שני זה גם שכר סביר עבור הזמן שלי, שכן בחזון שלי יהיו לי כל יום 30 לקוחות שידרשו ממני שש שעות עבודה, שרובן יושקעו בלהגיע לבית הלקוח. שלושים כפול עשרים וחמש שווה 750 ₪ או 125 ₪ לשעה.

המודעה רצה מספר שבועות ואת כמות הטלפונים שקיבלתי אפשר לספור על אצבע אחת. לבסוף התייאשתי והודעתי לעורך העיתון להפסיק להריץ את המודעה אבל עדיין השארתי העתק על דלת הכניסה לחצר הבית שלי. שבועיים אחרי שהמודעה הפסיקה להופיע בעיתון נכנסה הביתה אשתי ושאלה אותי האם אני רוצה לעבוד כעוזר למנכ"ל. בתחילה לא הבנתי את השאלה ואז היא הסבירה לי שחברה שלה ראתה את המודעה שתלויה בכניסה לחצר ואמרה שבעלה, מנכ"ל של חברת סטארט-אפ, מחפש עוזר אדמיניסטרטיבי ליום בשבוע.

הבקשה די הפתיעה אותי. לא חשבתי בכלל בכיוון הזה. אבל אמרתי לעצמי שכדאי לשבת איתו ולשמוע מה הוא צריך. התקשרתי אליו וקבענו להיפגש בבית קפה. למחרת נפגשו בבית קפה ואני שתיתי שוקו, כי אני לא אוהב קפה. דבר ראשון הוא אמר שהוא לא מחפש מזכירה, ואין לו צורך במישהו שעובד משרה מלאה כי אין מספיק עבודה למשרה מלאה. הוא צריך עזרה רק יום בשבוע. אבל הוא כן מחפש מישהו שיוכל, חוץ מללכת לדואר, לעשות גם פרויקטים מיוחדים כמו להעביר את כל מערכת המיחשוב של החברה לענן, לתכנת לו באקסל או לרכוש ולהתקין ריהוט לעובדים. חשוב לציין שהוא פנה אלי כי בעברי אני מהנדס תוכנה ושריונר שיודע לעבוד עם כלי עבודה.
אמרתי לו שלעבוד יום בשבוע נשמע לי טוב כי זה משאיר לי ארבע ימים להתבטל, וביקשתי 100 ₪ לשעה. הוא אמר 90, אני אמרתי בסדר. הוא נתן לי את הטלפון של עורכת הדין שלו ואמר "תרים אליה טלפון היא תסביר לך מה צריך לעשות".

שבוע אחרי שדיברתי עם העורכת דין מצאתי את עצמי עומד בתור בשגרירות סין בת"א. בידי החזקתי מסמך שהחל את חייו בעברית, תורגם לאנגלית ברמת ישי והכיל את החותמות של נוטריון מחיפה, רשם בתי המשפט בחיפה ומשרד החוץ הישראלי בירושלים – תהליך שלקח כשמונה שעות עבודה. כל מה שנשאר לסיים את הדרישה של הממשלה הסינית היה לקבל חותמת של השגרירות הסינית על המסמך. בעודי אני עומד מול פקידה סינית שלא מחייכת, ושמדי פעם עוזבת את מקומה כדי לשאול את האחראי שלה משהו בסינית, עמד בדלפק שלידי מישהו שדיבר בטלפון והחזיק בידו כשלושים דרכונים. "אתה מורה דרך?", שאלתי אותו והוא השיב שהוא בעלים של סוכנות שמארגנת ויזות לסין עבור אנשים ועבור כל ויזה הוא מקבל 70 ₪. "כמה ויזות אתה עושה ביום?", שאלתי. "שישים", הוא אמר תוך כדי שהוא אומר לפקידה אחרת: "איט יז אוקי, אי ויל פיקס תיז תומורו", אליו הפקידה חייכה. אני בטוח שכבר עשיתם את החישוב בראש, 4200 ₪ ביום בשביל לעמוד בתור כאשר המשרד שלו שוכן קרוב מאד לשגרירות. האם העבודה שלו מעניינת? מאתגרת? זה ממש לא חשוב. אבל דחילק 4200 ₪ ביום בשביל לוודא שטפסים מולאו כמו שצריך ולעמוד שעתיים בתור?
כעבור כמה חודשים פנתה אלי ידידה נוספת ששמעה את מה שאני עושה, וכמה ימים מאוחר יותר מצאתי את עצמי עושה את אותה עבודה, יום בשבוע, בחברה נוספת. אז מה המסקנות שלי משנה של עבודה כעוזר אדמיניסטרטיבי? עבודה שמאפשרת לי לעבוד רק יומיים בשבוע.  מסקנה ראשונה: כל עבודה (חוקית) מכבדת את בעליה. מסקנה שנייה: יש הרבה מאד הזדמנויות עסקיות רווחיות שמבוססות על מציאת נישה. מסקנה שלישית: אין דבר יותר גרוע מלעמוד בתור בסניף המקומי של דואר ישראל.