יום ראשון הנורא

יום שני. השעון המעורר מצלצל והשעה היא 6:30 בבוקר. יד שמאל שלי נגשת לטלפון ובחרדת קודש מתקתקת את הכתובת nfl.com בדפדפן. אט אט מתחיל הדף הראשי של אתר ליגת הפוטבול האמריקאית לעלות, וכאשר מופיעה במלואה הכתבה הראשית שוב נשבר לי הלב. זאת השנה השלישית ברציפות שזה קורה. הפסד במשחק ליגה במחזור האחרון. זה היה משחק של להיות או לחדול, של לסיים את העונה או לעלות לפלייאוף ולנסות לזכות בגביע לומברדי המפורסם.
הקשר שלי עם קבוצת הפוטבול האמריקאית הדאלאס קאובויס החל מאותן שתי סיבות שבגללן יש לי קשר, אמנם מאד מעומעם כיום, עם קבוצות הכדורגל מכבי נתניה, נוטינגהאם פורסט האנגלית ובורוסיה מנשנגלדבך הגרמנית. זמן ומקום.
1977 הייתה השנה הראשונה שהתחלתי להתעניין בליגות הכדורגל. באותה שנה, כפי שאפשר לנחש, האלופות היו בישראל מכבי נתניה, באנגליה נוטינגהאם פורסט ובגרמניה בורוסיה מנשנגלדבך. למרות שמקום מגוריי היה קרוב לחיפה ולמרות אהדתו של אבי להפועל חיפה, זכייה באליפות עשתה עלי, ילד בן 8, כזה רושם שנצרב אצלי משהו במוח. משהו שאי אפשר לשנות עד היום. וכך אני אוהד את שלושת הקבוצות הללו, למרות שאין לי כיום מושג מי המאמן, מיהם השחקנים ואפילו באיזה ליגה הן משחקות.
בשנת 1984 התאהבתי בפוטבול אמריקאי. באותה שנה עברנו לגור בפורט וורת' שבמדינת טקסס, עיר שקרובה לדאלאס בה משחקת הקבוצה שנקראת בשם שמאד מתאים למקום: הדאלאס קאובויס (בוקרים). מהרגע שהבנתי את חוקי המשחק הנראה לרבים, עם צדק מסוים, כקבוצה של גברים בגרביונים שמטרתם היחידה היא להגיע למצב שכולם שוכבים אחד על השני בערימה, נהפך יום ראשון ליום של צפייה במשחקים המשודרים בטלוויזיה.
שם, באיזור הזמן המרכזי של אמריקה, המשחקים היו משודרים בכל הערוצים הארציים משעה 1 בצהריים עד 10 בלילה לפי אזורים גיאוגרפים. כך שלא היה יום ראשון אחד שלא יכולתי לשבת ולראות משחק של הקאובויס. רק חבל שבאותה תקופה הקבוצה הייתה מעבר לשיא שלה כך שהתרגלתי להיות מאוכזב.
בעקבות החזרה לישראל בשנת 87 והעובדה שאז לא היו כבלים או  אינטרנט התנתקתי מליגת הפוטבול האמריקאית עד שנת 95. באותה שנה גלשתי פעם ראשונה באינטרנט ושמחתי לגלות שקבוצתי חזרה למקומה הטבעי וזכתה בשלוש אליפויות שאת האחרונה ב 96 (סופרבול 30) אפילו ראיתי בערוץ METV. ערוץ שרוב הזמן מקרין תוכניות שמנסות לשכנע שישו הוא, ורק הוא, האחד והיחיד.
פאסט-פורוורד להיום. למרות הפרשי השעות, אין בעיה לשום אוהד פוטבול מחוץ לארצות הברית לראות כל משחק בשידור חי ואיכות HD. העולם מקושר. אבל כל ההתקדמות הטכנולוגית הזאת לא שינתה דבר אחד שתמיד מפתיע אותי מחדש. בין החודשים ספטמבר וינואר, בהם מתנהלת ליגת הפוטבול, חלק מ"איכות השבוע שלי" נקבעת לפי האם דאלאס ניצחה או הפסידה ביום ראשון. זה לא מפסיק להדהים אותי כמה שזה משפיע עלי, איש מבוגר ומכובד בקהילה. איזה אפקט יש לאותה החלטה מקרית של לאהוד קבוצה לפני כמעט שלושים שנה.
אשתי שראתה את מצב רוחי העגום ביום שני, אחרי ההפסד של דאלאס במשחק המכריע מול פילדלפיה, הציעה לי פשוט להחליף קבוצה. אני, למרות אהבתי העכשווית אליה, אמרתי לה את המשפט שלא האמנתי שאי פעם אגיד לאימא של הילדים שלי: "אישה אפשר להחליף קבוצה לא". העונה הבאה תפתח בספטמבר 2014 וזה אומר דבר אחד. יש לי 35 ימי שני רגועים לפני שהכול מתחיל מחדש.