מצב שקט לנצח

פורסם במקור, בגרסה יותר מקוצרת, בגיליון יולי 2013 של "בלייזר".

יש חברות שממחזרות טלפונים סלולריים, אז נשלחתי לראות איך זה עובד, ועכשיו קצת לא נעים לי כי יצא שנוקיה אחד תיעד ניתוחים שלאחר המוות בחמישה נוקיות אחרים. או שמא זה נוקיים?

בקיצור, כמו לכולם גם לי יש מגירה שמלאה בטלפונים סלולריים ישנים, מטענים, כבלים, מתאמים מסוג אחד של כניסה לסוג אחר של יציאה ועוד כמה מכשירים שאני אפילו לא זוכר שקניתי. החודש החלטתי להפטר מהם בצורה ידידותית כי פסולת אלקטרונית שלא מטופלת כראוי גורמת לזיהום סביבתי אדיר. חוץ מזה קראתי באתר של הספארי שכרייה מסיבית של החומר קולטן – תערובת מינרלים המשמשת ליצירת קבלי טנטלום, שנמצאים כמעט בכל מכשיר אלקטרוני – גורמת בעקיפין להעלמות הגורילות באפריקה. אז הרגשתי לא נעים מהגורילות והלכתי לשים את הג'אנק שלי במיחזורית השכונתית.

במיחזורית יש מקום למחזור פלסטיק, נייר, בטריות, גזם, קרטונים ודיסקים, אבל אין מקום מסודר לפסולת אלקטרונית. התאכזבתי, אבל אז גיליתי בצד שני בקבוקים שאפשר לקבל עליהם 30 אגורות בסופר. הסתכלתי מסביב וראיתי שאף שכן לא מסתכל ולקחתי אותם הביתה. מה לעשות, הפילו גזירות כלכליות.

חזרתי הביתה כדי לחפש באינטרנט איפה אפשר למחזר טלפונים. קודם קראתי כמה אי-מיילים, בדקתי כמה אנשים עשו לי לייק לסטטוס שכתבתי (רק 2), ראיתי שלושה סרטונים של סטנד-אפ, אחד של חתול שמנגן וקראתי כתבה שמחירי הנדל"ן יעלו או ירדו. כעבור שעה, שכחתי מה רציתי לעשות. אהה, מיחזור טלפונים. גיליתי חברה שקוראים לה rebeep. יש לה המון נקודות איסוף שמפוזרות בארץ, רק שאני רציתי לראות איך ממחזרים טלפונים ואת זה עושה ריביפ בכפר-סבא. האחות המבוגרת של רעננה.

החלטתי לנסוע לכפר-סבא ברכבת. שמתי את כל התכולה של המגירה בתיק ועליתי בתחנה בבנימינה. התיק עבר את מכונת השיקוף בלי בעיה שזה לא סימן טוב. אני אוהב לנסוע ברכבות אבל פחות ברכבת ישראל. לא בגלל הרכבת אלא כי תמיד יש את האלה שמדברים בטלפון בקולי קולות. לבחורה הבלונדינית שישבה לידי, אני ממליץ לך לעזוב אותו, הוא לא שווה את זה. לחייל שישב מאחורי, אני די בטוח שחשפת סוד צבאי. בתחנה של האוניברסיטה ירדתי כדי להחליף רכבת וגיליתי שהעיתונות המודפסת בזבל.

פעם כאשר הייתי קטן ולמדנו פיזיקה בכיתה, המורה הסבירה לנו שבני האדם מתיישבים באוטובוס כמו הפרוטונים והאלקטרונים באטום: כמה שיותר רחוק אחד מהשני. כדי להדגים את זה צילמתי את הקרון, אבל מלמטה, כי לא נעים לצלם זרים מלמעלה. מזל שאף אחד לא ראה אותי.

בכניסה לבניין של חברת rebeep פגשה אותי שירי, שארגנה את הביקור. היא סיפרה לי שבעברה היא הייתה תחקירנית בטלוויזיה, ולכן היא יודעת שיש אייטמים שעושים והם לא מגיעים לפרסום. לא היה לי נעים לספר לה כמה פעמים דחו דברים שכתבתי. חוץ מזה היא הייתה מאד נחמדה. האמת מאז שאני מציג את עצמי כמישהו שכותב לפעמים בבלייזר נשים הרבה יותר נחמדות אלי. חשבתי שזה יהיה הפוך.

חמשת מכשירי הנוקיה שהבאתי נבדקו במעבדה, שם הגיעו להחלטות הבאות: ה E71 ישלח למכירה בחו"ל אחרי שימחקו לו את הזיכרון, ואני אקבל עבורו 85 ₪. את ה3100  יפרקו לגורמים שימוחזרו. משלושת ה 6230i החבוטים ינסה אלכס – זה שהנראה בתמונה מחזיק את ה E71 – להרכיב טלפון אחד שעובד כמו שצריך. בתמורה תקבל עמותת עזר מציון ארבעה שקלים. הטלפון האישי שלי C2-01 התחיל לרעוד בכיס. לא כי הגיע מסרון. מפחד.

בעולמנו הכל-כך אלקטרוני תמיד כיף למצוא כוכב מסוג מכאני. הרכיב האדום והפצפון בצד ימין מכיל בתוכו מנוע חשמלי שמסובב על ציר חצי גליל מלא. לפני שאתם ממשיכים, קחו דקה לחשוב מה תפקידו בכוח: אם חשבתם שזה הרכיב שגורם לטלפון לרטוט, אז צדקתם. אם חשבתם שזה ג'ירוסקופ, אז יש לכם מחשבה מקורית. אם חשבתם על הנעלים של הבחורה ברכבת מלפני שלוש תמונות, אז יש לכם בעיה משצריכה התערבות מקצועית.

טלפונים במצב טוב מוכנסים לקופסא כזאת ונשלחים לאפריקה. שם הם נמכרים לסוחרים לפי משקל – "הי אחי, תביא לי קילו של נוקיה 3120 וחצי קילו סוני אריקסון C902" .שירי סיפרה שבניגוד לישראל, באפריקה מאד אוהבים את מכשירי הBlackBerry . טוב, גם אנחנו היינו אוהבים מכשיר אם היו קוראים לו JewBerry.

הידעתם? מ- 200 מכשירי טלפון ישנים ניתן לייצר טבעת זהב! חבל שלא להפך. חוץ מזהב יש בכל טלפון סלולרי גם כסף, פלדיום, עופרת, קולטן, כרום, בריליום ואוסף של חומרים רעילים כמו כספית, ארסן, סלניום, קדמיום וכמובן פלסטיק (במעבדה הראו לי תמונה של מפעל מיוחד בחו"ל שגורס את כל הפלסטיק לשימוש חוזר). אם כל ישראלי מחליף בממוצע טלפון פעם בשלוש שנים, אז יש פה פוטנציאל מיחזור של שני מיליון מכשירים בשנה. פשוט מטורף.

ליד תחנת הרכבת כפר-סבא נורדאו יש בית קברות – מתקן המיחזור של בני האדם – ובכניסה מוצב לוח מודעות אבל. על לוח המודעות תלה מישהו פרסומת לקייטרינג לאירועים משמחים. אם מי שמת היה קרוב משפחה מעצבן שגם הכניס אתכם לצוואה, אולי זה באמת אירוע משמח.

לפני ארבע שנים ביקרתי ביפן, וברכבת אף אחד לא דיבר בטלפון או שמע מוזיקה בקולי קולות. ברכבת מניו-יורק לבוסטון יש קרונות שקט, כן קרונות שקט, כאלו שאסור אפילו לדבר בהם פיזית אחד עם השני. אם תהיה אפשרות כזאת בארץ, אפילו בתוספת של 5 ₪, יש לי הרגשה שזה היה להיט.

בקיצור, הייתה לי מגירה מלאה בטלפונים סלולריים ישנים, מטענים, כבלים, מתאמים מסוג אחד של כניסה לסוג אחר של יציאה – ועוד כמה מכשירים שאני אפילו לא זוכר שקניתי. עכשיו, חוץ מנקודות זכות ליום הכיפורים הבא בזכות השמירה על איכות הסביבה ותרומה לקהילה, יש לי שם 85 ₪ שקיבלתי מחברה שממחזרת טלפונים סלולריים. אה, וגם 60 אגורות שקיבלתי עבור הבקבוקים.