חששתי שבסופו של דבר זה מה שיקרה אם נאמץ כלב. אבל כמו במשפט המפורסם "מעז יצא מתוק" גם לעובדה שאני זה שמוציא אותו לטיולים יש המון יתרונות. אני מזיז את הגוף הזקן שלי, אני מתנתק מהמחשב ונותן למוח זמן איכות, אני פוגש את השכנים ויוצר קשרים חברתיים ולאחרונה אפילו הרווחתי כסף.
בטיולים הראשונים התעלמתי מהאופציה הכלכלית כי התביישתי. כן התביישתי. לא היה לי נעים להרים את הבקבוקים שכתוב עליהם "חייב בפיקדון 30 אג'". הרי מי שאוסף בקבוקים כאלו ברחוב הוא לרוב איש אשר לבוש מרושל, הדוחף עגלת סופר ישנה ומדבר אל עצמו. אני לשמחתי מקיים רק שניים משלושת התנאים הללו כי אין לי עגלת סופר ישנה.
רגע, אתם בטח שואלים את עצמכם, בכמה בקבוקים כאלו אתה נתקל במהלך הטיולים שלך עם הכלב? התשובה היא בממוצע אחד וחצי ביום ואני אפילו לא גר סמוך לפאב או סופר. אחד וחצי שווה 45 אגורות ביום, 3.15 ₪ בשבוע, 164.25 ₪ בשנה, 1642.5 ₪ בעשור.
השינוי בגישה שלי קרה באחד הלילות החשוכים בחורף כאשר אף נפש חיה לא הייתה ברחוב ואני בפרץ של אומץ הרמתי בקבוק, רצתי יחד עם הכלב הביתה וסגרתי במהירות את הדלת מאחורי.
"מה קרה?", שאלו אותי בני המשפחה.
"שום דבר מיוחד", אמרתי והחבאתי את הבקבוק.
לאחר שהערמה הסודית שלי הכילה 10 בקבוקים, שמתי אותה בשקית ובמהלך הקניות שלי בסופר נגשתי לשירות לקוחות לקבל את שלושת השקלים שמגיעים לי. גם פה כמעט וויתרתי כי בתור לפני לקבלת החזר הפיקדון עמדו כמה ילדים חרדים קטנים ואישה זקנה אחת. לרגע הרגשתי שאני גוזל מהם את הפרנסה אבל התגברתי.

חזרתי הביתה מאושר עם חשבון קניות שהורידו ממנו שלושה שקלים והראיתי לילדים ולאישה איך גם חסכתי וגם עזרתי לשמור על איכות הסביבה. בתגובה אמרה לי אשתי שאני דפוק והילדים הציעו לקנות בקבוקי שתיה קטנים כדי שיחזירו לנו 30 אגורות. כמו תמיד התעלמתי מדברי האישה וצחקתי מדברי הילדים.
מעודד מההצלחה הראשונית נעלמה לי לגמרי הבושה וכמו צייד מנוסה חזרתי כל יום מהטיול שבידי כסף מפלסטיק וזכוכית. אט אט אף פיתחתי יכולות מדהימות לאיתור מקום מחבואם של בקבוקים. היו לי ימים טובים שהייתי חוזר עם חמישה בקבוקים והיו ימים גרועים שבהם חזרתי עם ידיים ריקות אבל הממוצע כמו שכבר ציינתי היה אחד וחצי בקבוקים.
אך לפני כשבועיים המצב השתנה. כמו בסיפורים על הדייגים היוצאים אל הים הסוער וחוזרים עם רשת ריקה כך גם הייתי אני. לא הבנתי מה קורה. לא היה לי הסבר הגיוני. ממש נכנסתי לדיכאון.
הפתרון לתעלומה התגלה במקרה כאשר הלכתי לזרוק נייר למרכז המיחזור השכונתי. לפני הלך זוג כאילו הם באמצע פעילות גופנית אבל אז נעצר הגבר ליד אחד השיחים, הרים בקבוק קטן והמשיך. מתחרים. יש לי מתחרים.
מיד שחזרתי הביתה ישבתי לחשוב מה עלי לעשות. איך עלי להביס את המתחרים שנראו מאד מקצועיים ונחושים. האם לקום יותר מוקדם בבוקר? האם לצאת לשלושה טיולים עם הכלב במקום רק שניים? הצגתי את הדילמה הזאת לאשתי וילדים. אשתי שוב אמרה לי שאני דפוק והילדים שוב הציעו לקנות בקבוקי שתיה קטנים כדי שיחזירו לנו 30 אגורות. בסוף החלטתי לעשות מה שבדרך כלל קורה בארצנו הקטנה במקרים כאלו. הקמתי ארגון פשע ואני מתכוון להודיע לזוג שאם הם רוצים לעבוד באזור שלי אני רוצה חלק מהרווחים. אתם יודעים מה? אשתי צודקת. אני באמת דפוק.
אתה לא דפוק. אתה גאון
אהבתיאהבתי
גאון פיננסי אני לא כי אחרת לא הייתי מגיע למצב שאני אוסף בקבוקים למחזור.
אהבתיאהבתי
אולי לא גאון פיננסי אבל בטוח גאון מסוג אחר.
אהבתיאהבתי
משעשע
אהבתיאהבתי
המשפט "It's funny cause it's true" תמיד נכון.
אהבתיאהבתי
אתה דפוק.
זה אחלה שאתה מרשה לעצמך להיות דפוק.
הרי כולם דפוקים.
אהבתיאהבתי
זאת בהחלט תאורית חיים נכונה לחיות לפיה.
אהבתיאהבתי