כוס קפה עולה 10 ₪

תרמתי 100 ₪ לויקיפדיה כי הגעתי למסקנה שאם לא אעשה זאת אני חרא של בן אדם. אני משתמש המון בויקיפדיה גם בעבודה הנוכחית שלי ככותב וגם השתמשתי בה המון כשעבדתי כמהנדס תוכנה. אולי בגלל שבתוצאות החיפוש של גוגל המקום הראשון בדרך כלל שמור לערכים מהאנציקלופדיה הווירטואלית הזאת שם תמיד התחלתי את הלימוד שלי בכל נושא טכנולוגי חדש. לתחזק את הפרויקט המדהים הזה עולה כסף. אני לא מדבר על המתנדבים שכותבים ועורכים אלא על חוות המחשבים הענקיות שבהן "חיה" ויקיפדיה. עכשיו אם כל פעם שהייתם מחפשים את הערך "שלמה ארצי" הייתה מופיעה לכם בצד פרסומת לדיסק החדש שלו או כשהייתם מגיעים לדף על העיר רחובות הייתה קופצת פרסומות לדונם חקלאי בזול זה היה סיפור אחר לגמרי. אבל אם עוד לא שמתם לב אין שם פרסומות ולא אוספים עליכם שם שום מידע שאפשר למכור. לתרום 100 ₪ כדי שזה ימשיך כך זאת ממש מציאה.

כוס קפה עולה 10 ₪

תרמתי 50 ₪ לבלוג של "אישתון" וזאת למרות שדעותיי הפוליטיות מאד לא דומות לשלו. עשיתי זאת משתי סיבות. הראשונה כי אני נהנה לקרוא כל טור דעה, תחקיר או כתבה שלו לא משנה על מה הנושא. השנייה כי הוא לא חושף את עצמו. בניגוד אלי ולכותבים רבים שחושבים שהשמש סובבת סביבם, אישתון מעולם לא גילה מי הוא. כך שהכתיבה נשפטת בפני עצמה ולא כתלות בכותב. כמו כן בסוף כל טור, תחקיר או כתבה כותב אישתון כמה זמן לקח לו לכתוב ומבקש תרומה על מנת שיוכל להמשיך כי מה לעשות צריכים לשלם במכולת והוא, כמו ויקיפדיה, לא שם פרסומות קופצות או קישורים "תמימים" לחנויות ברשת. לתרום 50 ₪ כדי שגם זה ימשיך כך זאת ממש מציאה.

כוס קפה עולה 10 ₪

התאהבתי ב MAD Magazine באחד משדות התעופה של מדינת קולורדו שבארצות הברית. MAD Magazine הוא מגזין קומיקס, הומור וסאטירה אמריקאי שנוסד בשנת 1952 ועדיין פעיל כיום. חוץ מהתוכן המצחיק ואינטליגנטי נדהמתי לגלות שאין בו אף פרסומת אחת. המגזין התקיים אך ורק מהתשלום של קוראיו. בחירה אסטרטגית זאת אפשרה למגזין לצחוק על כל חברה עסקית או מפלגה פוליטית מבלי לפחד מאובדן הכנסות מביטול פרסומות. בשנת 1976 מחיר גיליון היה 50 סנט, הוא יצא שמונה פעמים בשנה וכל גיליון נקנה ע"י 1.8 מיליון איש. כשאני פגשתי אותו בשנת 1987 מחירו היה $1.5 ו 750 אלף איש קנו כל גיליון. במשך יותר מעשור הייתי מנוי על המגזין הזה, ולא רק זאת אלא גם הייתי משוטט בחנויות ספרים יד שניה וקונה גיליונות ישנים חלקם אף משנות השישים. בשנת 1997 מחיר כל גיליון היה $2.5, הוא יצא 12 פעמים בשנה וכל גיליון נקנה ע"י 313 אלף איש. שנתיים אחרי זה הפסקתי לקרוא אותו ואני אפילו לא זוכר למה, אבל בסביבות 2003 שדפדפתי בו באחת מחנויות הספרים גיליתי לתדהמתי שבלית ברירה החלו להופיע במגזין פרסומות והרבה. לי זה היה מאד מאכזב לראות את השינוי הזה שבסופו של דבר מנע ממני לחזור לקרוא את המגזין. לשמחתי כיום מינון הפרסומות הוא מינימלי ואני, שיש לי חלק באשמה שהם הופיעו, חזרתי לרכוש אותו מדי פעם ולהצטרף ל 157 אלף שעדיין קונים אותו ב $6 לגיליון. לרכוש גיליון ב 22 ₪ כדי שגם זה ימשיך כך זאת ממש מציאה.

כוס קפה עולה 10 ₪

לפני כמעט שנה וחצי עזבתי/לקחתי פסק זמן מההי-טק ועברתי לעולם המבטיח של יצירת תוכן. מבחינה כלכלית זה צעד ששקול לקנית מניות בינואר 1912 של החברה שרכשה את הטיטניק אבל מבחינה אישית ומשפחתית זה היה צעד שבינתיים מוכיח את עצמו כחיובי. אני עובד כפרילנסר בכמה מקומות שאחד מהם הוא עיתון ה"גפן". עיתון, ולא משנה אם הפורמט שלו הוא פיזי או דיגיטלי, הוא יצרן תוכן וליצר תוכן טוב לוקח זמן וזמן שווה כסף. כמו כולם גם לי יש ביקורת על העיתונים והעיתונאים בארץ אבל בגלל שאני נחשף גם לצד השני אני רואה איך כאשר יש למישהו בעיה עם הרשויות או חברה עסקית כולם, בלי יוצא מהכלל, רצים לעיתון כדי לחשוף את אותה בפני רבים. ה"גפן" הוא עסק משפחתי, מחולק חינם ב 17,000 עותקים באזור זכרון יעקב, בנימינה, פרדס-חנה כרכור, אור עקיבא וחוף הכרמל. בגלל היותו חינמון הוא חי בזכות הפרסומות. עכשיו תחשבו על העיתון המקומי באזור שלכם. האם הייתם מוכנים לשלם שקל לגיליון, 50 שקל לשנה, כדי שהעיתון לא יהיה תלוי במפרסמים (ראשי ערים או חברות עסקיות)? או שכן יריץ פרסומות אבל יוכל להעסיק עוד עיתונאים שיסקרו לעומק את מה שקורה סביבכם כולל את הבעיה שמציקה לכם? 50 ₪ לשנה. מעניין מאיזה סעיף בתקציב המשפחתי אפשר לקחת אותם?

כוס קפה עולה 10 ₪

חשוב לי להגיד שזאת לא בקשה לתרום לי כסף. בזכות ביל ובזכות העובדה שיש לי שוגר-מאמא שמתחזקת אותי אני יכול להשתעשע למחייתי. זאת גם לא בקשה לתרום כסף לעיתון ה"גפן" למרות שאשת העורך, שאחראית על החלק הכלכלי של העיתון, מאד תשמח. זאת כן בקשה שתחשבו על מישהו אחד או מישהי אחת  שמיצר/ת תוכן כמו מוזיקה, ציורים, סרטים, ספרים או פודקאסטים שגורם לכם עונג ותעזרו לו או לה להמשיך. זה יעשה טוב גם להם וגם לכם וזאת ממש מציאה.