זו הכלכלה, טמבל.

החלטתי שאני רוצה לזכות בפרס נובל כי זה די מגניב. חוץ מהעובדה ששמך ייזכר לעולם ועד כמי שתרם לקידום האנושות מקבלים גם פרס גדול שאפילו פטור ממס. פרס נובל מחולק בשישה תחומים והם פיזיקה, כימיה, פיזיולוגיה או רפואה, ספרות, כלכלה ושלום. פרט טריוויה מעניין הוא שעד כה כמעט רבע מהזוכים הם יהודים שעשרה מתוכם הם ישראלים. במבט ראשון ניתן לחשוב שההימור הכי טוב שלי צריך להיות לנסות ולזכות בפרס נובל לספרות. הרי אני כותב למחייתי, יש לי בלוג מצליח ואפילו הוצאתי בעבר ספר שסוקר במדור הספרות של עיתון הארץ (חפשו מתחת לפרוזה – מקור).
אבל אם נהיה כנים מחייתי שווה פחות משכר מינימום, מצליח זה בקושי 40 כניסות ביום והספר נמכר ב 150 עותקים בלבד. אם עמוס עוז עוד לא זכה כנראה שיש לי עוד זמן. טוב, אז אחרי הורדת הספרות מהפרק גם פיזיקה, כימיה, פיזיולוגיה או רפואה הם לא רלוונטיים כי צריך ללמוד המון שנים ואני לא איש צעיר. נשארנו עם פרס נובל לשלום ופרס נובל כלכלה. את פרס נובל לשלום אני אקבל רק אם אהיה ראש ממשלת ישראל ואחתום על חוזה שלום שבו כל היהודים מתפנים בחזרה לארץ מוצאם ולכן נשארנו עם הכלכלה. מצד אחד כלכלנים, כמו הנגיד סטנלי פישר, נראים אנשים מאד רציניים שכל היום לבושים בחליפות ומדברים על מדיניות מוניטרית. מצד שני רובם חזו תשע מתוך חמשת המשברים הכלכליים האחרונים. אחרי שקראתי כמה ספרי כלכלה וגם גיליתי ש 40% מזוכי פרס נובל לכלכלה היו יהודים, הבנתי שבסופו של דבר זה הכל עניין של היגיון יהודי פשוט. היגיון פשוט יש לי ואני יהודי, אז פשוט חיכיתי שיקפוץ לי הרעיון.
הוא, הרעיון, הגיע בעודי ממלא את חובתי הגברית לאשתי או כמו שקוראים לזה בשפת העם, לעשות כביסה. אני האחראי בביתי לעבודה הסיזיפית ולא נגמרת של חינוך בני המשפחה לשים את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה, להפעיל את מכונת הכביסה מדי פעם, לייבש או לתלות את הבגדים המכובסים, להניח אותם על הספה בסלון ולצעוק על כולם שיקפלו וישימו בארון. בעודי מקלל את היום בו החליטו אדם וחווה להפסיק ללכת ערומים הייתה לי את ההארה הכלכלית. גודל הבית של משפחה תלוי ביחס ישר לגודל סל הכביסה שלה. חשוב לציין שתיאוריה זאת אינה חלה על רווקים זכרים שרצפת הדירה המטונפת שלהם היא סל הכביסה.
ועכשיו להסבר. לצורך הפשטות נניח שלמשפחה בת 5 נפשות יש 100 פרטי לבוש וסל הכביסה מסוגל להכיל 80 פרטי לבוש. בנקודה מסוימת יש בארון 15 פרטי לבוש נקיים, המשפחה לובשת 5 פרטי לבוש ובסל הכביסה המלא יש 80 פרטי לבוש מלוכלכים. הבעל מגלה שהסל מלא, עושה כביסה ולאחר שהוא מסיים את עבודתו יש בארון 95 פרטי לבוש נקיים. הכל טוב ויפה עד שהאישה נוסעת לאיקאה וקונה שם בלי שום סיבה טובה סל כביסה חדש שמסוגל להכיל 100 פרטי לבוש. פה נשבר האיזון הכלכלי העדין שכן בנקודה מסוימת יש בארון 0 פרטי לבוש נקיים, המשפחה לובשת 5 פרטי לבוש וסל הכביסה הלא מלא מכיל 95 פרטי לבוש מלוכלכים. הבעל לא עושה כביסה כי סל הכביסה לא מלא, האישה מתלוננת שאין מספיק בגדים ולכן היא נוסעת לקנות בגדים. הבעיה שארון הבגדים נהיה קטן מדי ולכן יש לקנות ארון חדש, אבל אין מקום לארון החדש אז צריך לעבור לדירה יותר גדולה שמסוגלת גם להכיל מכונת כביסה יותר גדולה. האיזון מושג שנית עד שהאישה שוב נוסעת לאיקאה.
הגשתי את התזה הזאת לועדת הפרס ואין לי שום ספק ששנה הבאה אהיה הישראלי האחד עשרה שיזכה בפרס נובל.

פוסט זה פורסם בקטגוריה גברים, כלכלה, נשים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על זו הכלכלה, טמבל.

  1. חיה הגיב:

    צריך הרבה אומץ לכתוב דבר כזה- תחילת הכתבה

    אהבתי

  2. יוני הגיב:

    את הכביסה יש להעביר מתוך סלי כביסה אל מכונת הכביסה

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s