"מאד מתאים לך, חבל שהורדת אותה", אמרה לי המלצרית.
"תודה", השבתי בעודי קורא בתפריט.
"את יודעת שהיא לא הראשונה שאומרת לי את זה", אמרתי לאשתי שניסתה להרגיע מריבה קטנה בין נדב לנועה.
"גם אני חושבת שהיא ממש מתאימה לך, במיוחד הלבנה עם הכתוביות הכחולות", הגיבה האישה.
כמעט ולא יוצא לי ללבוש אותה. אבל באותו השבוע לבשתי אותה כמה פעמים בגלל החגים ובאחת הפעמים שכחתי אותה על הראש בזמן שנכנסנו למסעדה.
אחרי הערת המלצרית החלטתי שבזמן שנלך כל המשפחה ברגל מהמסעדה במושבה בחזרה לביתנו לא רק אני אלא גם נדב נלבש את הכיפות שלנו.
בזמן הצעידה שמתי לב כי הסביבה התייחסה אלינו בצורה שונה מבדרך כלל. יותר אנשים חייכו אלינו, יותר מכוניות עצרו לנו בזמן שרצינו לחצות את הכביש וגם ציוץ הציפורים נשמע יותר הרמוני.
"איך את מסבירה את התופעה הזאת?", שאלתי את האישה כשהגענו הביתה.
"גם בלי הכיפה אתה וגם נדב נראים כמו 'ילד טוב ירושלים' ויחד איתה אתם מקבלים עוד גושפנקה ונראה לי שזה מעורר איזשהו רגש של כבוד אצל אחרים. יש לך תוכניות שאני צריכה לדעת?", תהתה האישה.
"לא", שיקרתי.
בלילה לפני שנרדמתי חשבתי רבות על מאורעות היום. מאד נהניתי מתגובת האנשים לכיפה על ראשי ושקלתי אולי אני אתחיל להסתובב איתה באופן קבוע. קמתי מהמיטה שמתי את הכיפה על הראש, חיזקתי אותה עם סיכה שחורה והלכתי לישון. כמו שאתם יכולים לתאר היו לי רק חלומות טובים באותו הלילה.
"מה אתה חושבת על הרעיון שאני אתחיל ללכת עם כיפה על הראש?", שאלתי את אשתי בבוקר.
"לי אין שום בעיה ובנוסף אמא שלי מאד תשמח, אבל תזכור שהכיפה היא רק חלק מהחבילה הכוללת. אתה תצטרך להתחיל לשמור על סט של חוקים שעד היום התעלמת מהם", השיבה הרבנית.
התחלתי לחשוב בקול רם האם אני מוכן לוותר על אורח החיים שלי. "תראי", אמרתי לאישה, "אני לא אנין טעם כך שאין לי בעיה עם אוכל כשר, אני לא אסע בשבת ואעזור בכך לאיכות הסביבה, אני אלך לבית הכנסת וארכוש חברים חדשים ואצום כמה פעמים בשנה וזה רק ישפר את הבריאות שלי".
"והכי חשוב מבחינתי", המשיכה האישה, "ששתים עשר ימים במהלך החודש אסור יהיה לך 'להטריד' אותי".
מיד אפסנתי את הכיפה בארון והבנתי למה "אהבה" זה 13 בגימטרייה.
(אהבתם? רוצים שניר יכתוב לכם משהו מצחיק? אז תצרו קשר)
החיים על פי ניר 
מה שלא הבנת, ובעצם זה לא תלוי בהבנה ואין לזה שום קשר לאינטלקט כמו שנאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'", כלומר אין שום אינטלקט שיוכל להסביר טעם, אולי רק אינטואיציה של משורר תוכל לרמז למי שכבר טעם את הטעם לחוש אותו שוב, בדרכים נפלאות שאפילו כאשר הוא בעצמו טעם את הטעם הוא לא זכה להלך בהם, זה שב-13 ימים של האהבה זה יהיה שוב מרגש כמו הפעם הראשונה ואפילו יותר כי בפעם הראשונה היית חסר ניסיון לחלוטין ובכלל לא ידעת מי נגד ואפילו לא ידעת למה ואיך לצפות, אבל עכשיו הכיסופים וההשתוקקות זה מהלך שלם שמעיף אותך למחוזות שהלב אפילו לא יכול לדמיין, והמעשה עצמו זה ממש הפעם הראשונה, אבל עם ניסיון של כל כך הרבה שנים, שאפשר קצת להתקרב למה שאמר הנשר הגדול לתינוק הזקן הגדול בדרשת החתונה לזוג הקבצנים הצעיר (בסיפור שבעת הקבצנים של רבי נחמן מברסלב):
"אתה בוא עמי, כי אתה כמותי. כי אתה זקן מאד ועדין אתה יניק מאד, ועדין לא התחלת לחיות כלל. ואף על פי כן אתה זקן מאד. וגם אני כך, כי אני זקן ועדין אני יני וכו' ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה ועצומה מאד מאד"
ושוב מי יוכל להטעים את הטעם הזה לזולתו? או כמו שכותב וונגוט בעריסת חתול שבאינצקלופדיה שחיבר בוקנון על הנושא: "מה יכול אדם ללמוד מ – 5,773 שנה של ניסיון אנושי" אין 11 כרכים. יש רק מילה אחת:
"כלום".
אבל מה, אם עושים כל כך הרבה ניסיונות מופרעים בתוך המילימטר שמרובע של ביצת האינטלקט, אולי שוווה לדחוף מעט לפעמים את נקודת המאסף בצורה לא רציונלית למחוזות העלומים של נתיבי הלב, ומי יוכל לספר לנו מה נהיה שם?
אגב, סט החוקים לא נועד רק לשמור אלא זכור ושמור, וזה יותר קרוב למערכת הפעלה מאשר למערכת חוקים, אלא שרוב הבריות, כולל אחוז ניכר מהעולם החרדי לא מודעים לכך, ובמקום להשתמש במערכת ההפעלה כדי לדלג בגוף ונפש אל המופשט, הרבה הרבה למעלה ממה שהדימיון יוכל אי פעם לצייר, משתמשים בחוקים של מערכת ההפעלה בשביל להרוג את עצמם מפחד שמא הם יחרגו מהכללים ויאבדו את תעודת האחריות שכביכול ניתנה בסיני למקום טוב בגן עדן, וככה יורשים פעמייםגיהנום -גם בעולם הזה וגם בעולם הבא ושוכחים שהפקודות הראשונות של מערכת ההפעלה הן העיקר לא לפחד כלל ולהיות בשמחה תמיד.
אהבתיאהבתי
וואו. נהניתי לקרוא את התגובה שלך ואני אתן עידכון קטן למערכת ההפעלה שלי.
שוב תודה!
אהבתיאהבתי