השיר שלנו

אני חושב שזה היה כשהייתי בכיתה ד' כשכל יום שישי בשלוש בצהריים נדבקתי למסך ויחד עם כל ילדי ישראל צפינו בסדרה "מסע בין כוכבים" המקורית, זאת עם קפטן קירק. מכיוון שהעלילה מתרחשת במאה ה – 23, האמנתי שכל החידושים הטכנולוגים שהוצגו בסדרה כמו שיחות וידאו, מחשב מדבר ומבין, מעבורת חלל ושלום עולמי בין העמים אכן יקרו רק במאה ה – 23.
היום ששלוש מתוך ארבע הדברים שמניתי הם חלק מהיום יום שלנו הגעתי למצב ששום פיתוח טכנולוגי לא מפתיע אותי, זאת רק שאלה של זמן וכסף. קפסולה עם מצלמה שבולעים? יש! אפליקציה חברתית לניווט? יש! מושב אסלה עם מנורות? יש!
אחד השינויים הכי מרכזיים שקרו מאז שהייתי בכיתה ד', ולמי שסקרן זה היה ב 1979, הוא הדיגיטציה. ובמיוחד במוזיקה. איך אפשר להשוות קבצים דיגיטליים ב MP3 לעומת יראת הכבוד שבה אחזנו בתקליט ויניל כדי שלא יאונה לו כל רע. זה הביא לכך שהיכולת לשכפל שירים שהחלה כבר עם קלטות הטייפ, המשיכה עם התקליטורים והשתכללה באתרי שיתוף הקבצים גרמה נזק אדיר לתעשיית המוזיקה.
אם פעם זמר היה עושה מופע כדי לקדם את מכירות התקליטים שלו היום המצב הוא בדיוק הפוך כשחלק נכבד מההכנסות של הזמרים מגיע מהופעות ותמלוגים. חשבתי על כל זה בזמן שחיכיתי עם בני לראות את הזיקוקים של ערב יום העצמאות כשברקע התנגן לו השיר המפורסם על הישוב בו אני גר. את השיר שהפזמון שלו הוא "זכרון יעקב שלי, זכרון יעקב לא תמצא מקום כזה, כזה טוב" כתב והלחין נפתלי אלטר ושר אושיק לוי. אני לא מכיר את שני האדונים הנכבדים הללו אבל יש לי הרגשה שהם לא חשבו שזכרון יעקב תתפתח למה שהיא התפתחה והשיר שלהם יהיה מכונת תמלוגים בגלל שמשמיעים אותו כמעט בכל אירוע. לעומת זאת אני מאמין שלהקת קווין האגדית כן חשבה על תמלוגים שיצרה את השיר "We Are The Champions" שמתנגן לו בכל אירוע מאליפות אירופה בכדורגל עד תחרות ריקודים סלוניים בקרית מוצקין. תובנה זאת של הכנסה פיננסית פאסיבית גרמה לי מיד לשבת ולכתוב את השירים הבאים: "אשדוד את הנמל שלי", "מקום שני זה גם כבוד" ו "יאללה הי-טק!". כל מה שנשאר זה רק למצוא מלחין טוב וזמר מוכשר.