ההלם התרבותי הכי גדול שחטפתי כשעברתי לגור עם משפחתי בארה"ב בשנת 1984 לא היה קשור לריבוי הערוצים בטלוויזיה, תרבות הקניות או הטירוף של הסופרבול. ההלם היה קשור למה שקורה כל יום שני אחרון בחודש מאי – יום הזכרון לחללי מערכות ארצות הברית. בתור ישראלי התכוננתי נפשית ליום עצוב אבל כשבטלוויזיה הופיעו פרסומות שצעקו "יום זכרון שמח בואו לקנות מזרנים ב 50% הנחה" הבנתי שזה טיפה שונה ממה שאני רגיל. למרות שצריך לכבד תרבויות אחרות זה נראה די מגוחך שבסוף השבוע של יום הזכרון למליוני אמריקאים שנפלו ועדיין נופלים בקרבות בכל רחבי העולם מוציאה הוליווד את הסרטים הכי חמים, שהשנה לדוגמה זה "גברים בשחור 3".
אבל אם יש לאמריקאים מה ללמוד מאיתנו על ימי זכרון, אנחנו צריכים ללמוד מהם על יום העצמאות כי ברביעי ליולי הראשון שהייתי שם נדהמתי מכמות הדגלים שאנשים תלו. כמעט לכל בית בשכונה יש באופן קבוע מוט בכניסה ששבוע לפני יום העצמאות נתלה שם דגל הכוכבים והפסים ולרוב זה דגל גדול ונקי.
בגלל המאניה-דפרסיה שמאפיינת את חיינו פה בארץ הקודש, תהליך ההחלטה והאם וכמה דגלים לתלות עוקב אצלי לרוב אחרי הדפוס הבא:
שנים עשרה ימים לפני יום העצמאות – המימונה:
איזו מדינה של קיבוץ גלויות. נכון נעשו המון טעויות אבל בשורה התחתונה זה הולך די טוב אז השנה אני מתכוון לתלות כמה שיותר דגלי ישראל. הבעיה שאני לא זוכר איפה שמתי אותם.
עשרה ימים לפני יום העצמאות:
חיפשתי בכל הבית ואני לא מוצא אף דגל. נמאס לי כל שנה לקנות דגלים ושהם שוב ילכו לאיבוד. השנה גם בגלל המחאה החברתית ויוקר המחיה אני לא מוציא שקל אחד ולא משנה כמה שהילדים רוצים.
שבוע לפני יום העצמאות – יום השואה:
כל הכבוד למי ששרד את התופת של השואה. איך אני שלא יכול אפילו לדמיין את מה שקרה שם מתעצבן על כמה שעולים דגלים של המדינה שהיא הפתרון לגלות היהודית. היום אני תולה.
חמישה ימים לפני יום העצמאות:
זה הכדורגל שלנו? למה הידרדרנו! שחקנים הולכים מכות בסוף משחק? בושה. היום אני מוריד את הדגלים כמחאה.
ארבעה ימים לפני יום העצמאות:
עשיתי קניות וקיבלתי דגל למראה. זה כזה מגניב. אין מצב שאני לא תולה את זה.
יומיים לפני יום העצמאות:
הילדים לוחצים אבל אני מת מעייפות, אין לי כוח לצאת החוצה ולתלות את הדגלים. לא נורא שהשנה לא יהיו לנו דגלים בכניסה ועל המכונית זה לא אומר כלום.
יום לפני יום העצמאות:
נראה לי שהשנה יש פחות אנשים שתולים דגלים, מעניין למה. לתלות דגלים זה חשוב. צריך מדי פעם להסתכל על הטוב שבמדינה ולהיות פטריוט. אסור להתעצל. אני יוצא עכשיו לחנות לקנות עוד דגלים ולתלות.
חודש אחרי יום העצמאות – שבועות
טוב הדגלים על המכונית כבר מזמן התעופפו, אז הגיע הזמן להוריד את הדגלים בכניסה לבית שעדיין תלויים, כדי שהיה לי קל למצוא אותם שנה הבאה כשארצה לתלות, אולי.
אוי.. אני כלכך מבינה אותך !! .. כמעט 10 שנים ועדיין הרעיון של "יום לזכר הנופלים" שעיקרו ברביקיו וקניות מטורפות.. הכנתי לי דגלים לרכב ואני מתכוונת לצאת בחוצות העיר ולנופף בהם. חג עצמאות שמח לכם ואת הנופלים לעולם נזכור.
אהבתיאהבתי
תודה על התמיכה מחו"ל ושיהיה בהצלחה בקניות.
אהבתיאהבתי